קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי ידיעת המעביד על טיפולי פוריות לעובדת שפוטרה: פתח דבר התובעת הועסקה בנתבעת 1 (להלן - הנתבעת), אשר בבעלות הנתבע 2 (להלן - מר חורי), משך כשנתיים, עד שפוטרה מעבודתה. לטענתה פוטרה מחמת שטופלה אותה עת בטיפולי פוריות ואילו לטענת הנתבעים פוטרה מחמת התנהגותה. זהו לב המחלוקת בתיק שבפנינו. רקע עובדתי על פי המוסכם בין הצדדים (11.4.11, עמ' 2, ש' 32), התובעת הועסקה על ידי הנתבעת החל מיום 1.7.2007 ועד ליום 5.6.2009. אין חולק כי התובעת עבדה באותו מקום עבודה החל מיום 14.1.2007 ועד 1.7.2007, מועד בו נרכש מקום העבודה על ידי הנתבעת. הנתבעת הינה חברה בע"מ, אשר מנהלת בין היתר, בית מרקחת בכפר מעליה, המשמש גם חנות לממכר דברי קוסמטיקה (להלן - בית המרקחת). התובעת הועסקה בבית המרקחת כדיילת מכירות. התובעת הועסקה בשכר שעתי, לפי שכר המינימום. עוד הסכימו הצדדים בדיון המוקדם, שהתובעת נעדרה מעבודתה בין התאריכים 1.6.2009 ועד 4.6.2006, עקב טיפולי פוריות. לטענת התובעת ביום 29.5.2009 היא הודיעה למר חורי על טיפולי הפוריות אותם היא עוברת והוא יכול היה לדעת על כך עוד קודם לכן. לטענת מר חורי, לא ידע אודות טיפולי הפוריות, אלא לאחר תקופה ממושכת ממועד פיטורי התובעת. אין חולק כי התובעת פוטרה מעבודתה, אך מועד פיטורי התובעת מצוי במחלוקת בין הצדדים: האם היה זה ביום 20.5.2009 כטענת הנתבעים שמא ביום 5.6.2009, עם חזרת התובעת לעבודה לאחר תחילת טיפולי הפוריות, כטענת התובעת. טענות הצדדים וההליך שבפנינו לטענת התובעת, הודעה על פיטוריה נמסרה לה במפתיע, וללא שימוע, רק ביום 5.6.2006, תוך שמר חורי קושר בדבריו בין הפיטורים לבין טיפולי הפוריות וכאשר עד לשיחה מר דאוד ענבתאויי (להלן - מר ענבתאווי). משלא ניתנה לה הודעה מוקדמת לפיטורים, אף לא פיצויי פיטורים, אנו מתבקשים לפסוק לה זכויות אלו. בנוסף, טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצויי בגין עילת פיטוריה - טיפולי הפוריות: הן לפיצוי ללא הוכחת נזק והן לפיצוי בגין הפסדי שכר. לבסוף טוענת התובעת כי היא זכאית להפרשים בגין דמי הבראה וחופשה וכן להפרשי שכר, לאחר שקוזזו משכרה סכומים שונים שלא כדין. הנתבעים מכחישים כל קשר בין הפיטורים לטיפולי הפוריות. לטענתם התובעת פוטרה נוכח התנהגותה הבלתי נאותה, לרבות אופן לבושה, וכן לאחר שהתגלה כי הינה גונבת מהחנות. אף על פי כן, הנתבעים מודים בזכותה של התובעת לפיצויי פיטורים, אך לטענתם היא דחתה את ניסיונם לשלמם לה. הנתבעים טוענים שכבר ביום 20.5.2009 ביקש מר חורי למסור לתובעת מכתב פיטורים, אך היא סירבה לקבלו. תקופת ההודעה המוקדמת שהתובעת היתה זכאית לה הסתיימה ביום 5.6.2006, אך בעקבות ויכוח שפרץ בין התובעת למר חורי באותו יום, היא נתבקשה לעזוב לפני תום המשמרת, שממילא אמורה היתה להיות המשמרת האחרונה לעבודתה. באשר להפרשי השכר, טוענים הנתבעים כי אלו קוזזו כנגד חובה של התובעת בגין קניות שערכה בבית המרקחת בהקפה. הנתבעים אינם מכחישים את זכותה של התובעת להבראה ופדיון חופשה, בסכומים הנתבעים. התובעת העידה לבדה מטעם התביעה ואילו מטעם הנתבעת העידו מר חורי ומר ענבתאווי. דיון והכרעה מועד מסירת הודעת הפיטורים לתובעת בתצהירו, טוען מר חורי (סע' 3) כי התובעת פוטרה ביום 20.5.2009, לאחר שגילה כי היא נוטלת מוצרים מבית המרקחת ללא רשות ומבלי לשלם עבורם. מעבר לכך לא נמסר דבר ביחס לאירועי אותו מועד. בחקירתו הנגדית, העיד מר חורי כי ביום 20.5.2009 פיטר את התובעת לאחר שימוע וכי לאחריו רצה לתת בידי התובעת מכתב פיטורים, אך היא סירבה לקחתו. באשר לתוכן השימוע, העיד מר חורי כי היה אודות התנהלותה, לבושה החושפני, הניקיון בשירותים שלא הניח את דעתו והיא היתה אחראית עליו, אך לא בעניין גניבה מבית המרקחת (עמ' 24, ש' 4). מנגד, העידה התובעת כי ביום 5.6.2009 פוטרה לאלתר תוך כדי ויכוח עם מר חורי, וכי לא קדמה לכך כל הודעת פיטורים מצידו. ב"כ הנתבעים בחר שלא לשאול את התובעת כל שאלה ישירה ביחס ליום 20.5.2009 - לא ביחס לטענת ההגנה (שעלתה רק בחקירה הנגדית של מר חורי) כי נעשה לה שימוע, לא ביחס לעילות שפורטו בפניה לכאורה בשימוע ולא ביחס לטענה (שוב - המאוחרת), כי סירבה לקבל את מכתב הפיטורים. התובעת העידה בתצהירה כי קיבלה את מכתב הפיטורים לראשונה רק מספר חודשים לאחר סיום עבודתה (סע' 12 לתצהירה) ואף על כך לא נחקרה. מכתב הפיטורים עצמו, אמנם נושא תאריך 20.5.2009, אך אין בו כל עדות לכך שאכן נמסר לתובעת, או כי נעשה ניסיון כזה, באותו מועד. נציין, כי מכתב הפיטורים קובע כי עילת הפיטורים הינה "צמצומים" וכי מועד הפסקת העבודה הינו 5.6.2009. נוכח האמור לעיל, כאשר הנתבעים הציגו בפנינו גרסה בלתי אחידה וברורה ביחס לסיבות שנמסרו לתובעת לפיטוריה (האם חשד בגניבה, כעולה מתצהיר מר חורי, שמא התנהלותה, לבושה וניקיון השירותים, כעולה מחקירתו הנגדית?); הגרסה בדבר קיומו של שימוע עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר חורי; מר חורי לא העיד בתצהירו באופן מפורש כי מסר, או ביקש למסור, את מכתב הפיטורים בידי התובעת ביום 20.5.2009 והתובעת לא נחקרה כלל על גרסתה הסותרת, אנו קובעים כי הנתבעים, אשר הם שיזמו את הפסקת העבודה, לא הרימו את הנטל להוכיח טענתם כי התובעת קיבלה הודעה על פיטוריה כבר ביום 20.5.2009. על כך נוסיף ונציין, כי מר ענבתאווי העיד אודות ויכוח בין התובעת למר חורי בחודש יוני 2009, בעקבותיו עזבה התובעת את בית המרקחת ומאז לא ראה אותה בעבודה. מר ענבתאווי, אשר עבד עם התובעת והיה עימה ביחסי ידידות, לא ידע באותו מועד דבר על הודעת פיטורים שקיבלה התובעת, לפני מועד הויכוח. אין זה סביר בעינינו שהתובעת היתה מפוטרת מעבודתה בהודעה ברורה וחד משמעית, תוך ידיעה ברורה אודות מועד סיום עבודתה, כנקוב במכתב הפיטורים, ולא היתה אומרת על כך דבר לעמיתה לעבודה. נציין כי ה-5.6.2009 היה לפי מכתב הפיטורים יום העבודה האחרון של התובעת ואף באותו מועד היא הגיעה לעבודתה כרגיל, מבלי שסיפרה על כך דבר למר ענבתאווי שעבד עימה. לפיכך, אנו מקבלים את גרסת התובעת ולפיה הודעה על פיטוריה נמסרה לה ביום 5.6.2009, ללא כל הודעה מוקדמת. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לאור דברינו עד כה, ובהעדר מחלוקת אמיתית בדבר זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים (נוכח סע' 20 לכתב ההגנה אנו מתעלמים מדברי ב"כ הנתבעים בעמ' 2, ש' 21), הרי היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים במלואם. הנתבעים טוענים כי הזכאות הינה ביחס לתקופה בה עבדה התובעת אצל הנתבעת 2 בלבד ולא ביחס לתקופה קודמת, אלא אם תוכיח התובעת שלא קיבלה ממעסיקה הקודם פיצויי פיטורים. אין בידינו לקבל טענתם זו של הנתבעים. סע' 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, קובע כי "מי שעבד שנה אחת ברציפות...אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". אין מחלוקת כי התובעת עבדה באותו מקום עבודה ואף אין מחלוקת ביחס לכל תקופת העבודה של התובעת במקום עבודה זה. הנתבעת, אשר פיטרה את התובעת, מחויבת לפי האמור לעיל לשלם לתובעת את מלוא פיצויי הפיטורים וככל שהיא מבקשת לטעון כי חלק מהפיצויים שולמו לתובעת, עליה להוכיח זאת, בייחוד נוכח העובדה שהתובעת לא השלימה כלל שנת עבודה אצל מעסיקה הקודם ולכן לא קמה לה זכות לפיצויים פיטורים ממנו. באשר לדמי הודעה מוקדמת - התובעת עתרה לתשלום בגין 30 ימי הודעה מוקדמת לפיטורים. הנתבעת, כעולה מטענותיה, סברה שהתובעת זכאית ל-16 ימים בלבד. מכיוון שאין מחלוקת כי התובעת עבדה בשכר שעתי, הרי היא "עובדת בשכר", וחל עליה סע' 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. כאמור, נוכח הרציפות במקום העבודה, פיטוריה של התובעת נעשו בשנת עבודתה השלישית ולכן, בהתאם לסע' 4(3) לחוק, היא זכאית ל-23 ימי הודעה מוקדמת. נעיר, כי חוק הודעה מוקדמת אמנם לא מתייחס לסוגיית רציפות העסקה במקום עבודה אחד, אך הרציונל של החוק והיותו מחובר בטבורו לחוק פיצויי פיטורים, מחייב אחידות בין שני החוקים ביחס לתקופת העבודה, וכך עשינו. אין חולק כי שכרה הקובע של התובעת לצורך תשלומים אלו הינו 2,348 ₪ (סע' 3 לסיכומי התובעת וסע' 3 לסיכומי הנתבעים). אשר על כן, אנו מורים לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, משוערכים למועד התשלום: א. פיצויי פיטורים בסך 5,609 ₪ (עבור 2 שנים+4 חודשים+20 ימים). ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 1,800 ₪ (23/30*2,348 ₪). טענת התובעת לקשר בין פיטוריה לבין טיפולי הפוריות שעברה אותה עת בסע' 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, נקבע כי עובדת רשאית להעדר מעבודתה "בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ גופית, אם אישר הרופא המטפח בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש". בתקנות עבודת נשים (היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון), התשנ"א-1990, נקבע כך: "1. הגדרה בתקנות אלו "סדרה טיפולית" - סדרה של טיפולים בהפריה חוץ גופית, בין באשפוז ובין בטיפול אמבולטורי לרבות ימי המנוחה הכרוכים בכך. 2. תקופת היעדרות של עובדת תקופת היעדרות של עובדת לעניין פסקה 4 לסעיף 7(ג) לחוק, לא תעלה בכל סדרה טיפולית על המפורט להלן, ובלבד שלא יהיו יותר מארבע סדרות טיפוליות בשנה: (1) במקום עבודה שבו נהוג שבוע עבודה של חמישה ימים - שישה עשר ימים; ..." בהתאם לסע' 9(ה) לחוק עבודת נשים, חל איסור על מעסיק לפטר עובדת העוברת טיפולי פוריות, לקראת ילדה הראשון או השני. האיסור משתרע הן על פני תקופת טיפולי הפוריות והן במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילתם של טיפולי הפוריות, או לאחר תום ההיעדרות מחמת אותם טיפולים. לטענת התובעת, היא ביצעה סדרת טיפולי פוריות, לקראת ילדה השני, שהחלה בחודש מרץ 2009. הטיפולים הסתיימו ללא הצלחה, כאשר בתאריך 28.6.2009 התברר שהעובר לא נקלט (סע' 10 לתצהירה). התובעת הציגה בפנינו את המסמכים הבאים (כולם צורפו לתצהירה): א. תיקה הממוחשב של התובעת, בו בוצע מעקב אחר טיפולי הפוריות ולפיו ב"יום מס' 1" לטיפולים מצוין התאריך 1.6.2009. דהיינו מיום זה החלה התובעת סדרה טיפולית, תחילה באמצעות Progynova ובהמשך באמצעות Gestone, כאשר בתאריך 14.6.2009 הופשרו עוברים והועברו לרחמה. ב. אישור מיום 7.9.2009 ממרכז רפואי בני ציון, שם ביצעה את הטיפולים, בדבר היותה מטופלת ביחידה להפריה חוץ גופית ובדבר היעדרותה מעבודה לצורך ביקורת רופא, בדיקת דם ואולטראסאונד, בתאריכים 19.4.2009, 19.5.2009, 1.6.2009, 11.6.2009 ו-14.6.2009 (שני התאריכים האחרונים מאוחרים למועד פיטוריה). ג. אישור מיום 28.5.2009 ממרפאת מומחים, דר' חוסן נורה, כי התובעת מצויה בתהליך של טיפולי פוריות, המחייבים העדרותה מעבודה. התובעת העידה בתצהירה כי ביום 29.5.2009 הודיעה למר חורי כי תעדר מעבודתה ביום 1.6.2009 לצורך טיפולי ההפריה. לטענתה, השיב לה "כך העניינים לא יסתדרו ומעכשיו הרבה דברים ישתנו". התובעת הוסיפה כי הודיעה למעסיקה בעל פה על טיפולי הפוריות שעברה, אך לא הספיקה למסור בידיו אישורים רפואיים לפני שפיטר אותה (עמ' 8, ש' 23-26). מעדות התובעת ומדברי בא כוחה, עלה כי לפני יום 29.5.2009 לא נמסר למר חורי על טיפולי הפוריות אותם עוברת התובעת (עמ' 2, ש' 6; עמ' 9, ש' 12-13). מר חורי טען שהתובעת לא הודיעה לו שהיא בטיפולי פוריות (עמ' 2, ש' 16) וחזר והעיד על כך בחקירתו הנגדית (עמ' 23, ש' 7). לפי עדותו, אותה אנו מקבלים, הוא ידע שהתובעת מבצעת בדיקות, אך לא ידע שהיא עוברת טיפולי פוריות, אלא רק לאחר מספר שנים. לא הוצגה כל ראיה לסתור את גרסתו זו. מהאמור עד כה עולה התמונה הבאה: התובעת החלה סדרת טיפולי פוריות ביום 1.6.2009, בו אף נעדרה מהעבודה לצורך קבלת הטיפולים. התובעת אמנם עברה קודם לכן בדיקות שונות, אך בהתאם לתיקה הרפואי מבית החולים, סדרת הטיפולים (קבלת תרופות לקראת העברת העובר לגופה) החלה ביום 1.6.2009. יחד עם זאת, אין בפנינו כל ראיה התומכת בטענת התובעת לפיה הודיעה למעסיקה על הטיפולים. לכל היותר הודיעה על היעדרות, אך כאמור מצאנו את עדותו של מר חורי אמינה כאשר חזר והבהיר שלא ידע שמדובר בטיפולי פוריות. לכך נוספת העובדה שהתובעת לא הציגה לנתבעים כל אישור רפואי בדבר היעדרות מחמת טיפולי פוריות, או אף אישור רפואי אחר, המצדיק היעדרותה. נדגיש, כי היעדרותה של התובעת מחמת הטיפולים היתה ליום אחד בלבד, 1.6.2009, כאשר גם בעבר נעדרה ימים בודדים מעבודתה (כעולה מאישור רפואי שפורט בסע' 35.ב לעיל) בהקשר עם בדיקות לקראת טיפולי פוריות. כפי שבעבר לא מצאה התובעת לציין כי היעדרותה הינה בזיקה עם כוונתה לעבור טיפולי פוריות, סביר בעינינו שגם לקראת יום 1.6.2009 לא עשתה כן. התרשמנו שמר חורי לא עמד על קוצו של יוד עם התובעת, וכאשר נדרשה להעדר מהעבודה לצורך ענייניה הרפואיים, לא חקר מדוע ואף לא דרש אישורי מחלה. לא למותר לציין, כי התובעת לא הציגה אף בפנינו כל אישור מזמן אמת אודות מועדי העדרויותיה, אלא רק אישור שמועדו 3 חודשים לאחר פיטוריה. האישור היחיד, שניתן לה לכאורה לפני מועד הפיטורים (דר' נורה חוסן), אינו מתייחס למועדי היעדרות מסוימים והינו כללי ביותר. לפיכך, ולמרות טענת התובעת שביום 29.5.2009 הודיעה למר חורי טלפונית על תחילתם של טיפולי הפוריות, סבירה יותר בעינינו עדותו של מר חורי, ולפיה לכל היותר הודיעה לו על היעדרות לצורך בדיקות, כאשר לא ידע כלל שהיא עוברת טיפולי פוריות. יתרה מכך, אף לאחר שפוטרה, לא מצאה לנכון התובעת להעביר לידי מר חורי את האישורים הרפואיים שהוצגו בפנינו בהליך ולפחות לא נטען בפנינו שנעשה כך. כל שנטען בפנינו הוא שהתובעת חזרה ופנתה לקבל מכתב פיטורים, ותו לא. סע' 9(ה)(1) לחוק עבודת נשים קובע כאמור הגנה מפני פיטורים בימי היעדרות לצורך טיפולי הפוריות, או במשך 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור. סע' 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים קובע כי העובדת תהא מוגנת מפני פיטורים אף אם לא נעדרה מעבודתה לצורך בטיפולים "ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעביד על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים - ממועד הפיטורים, ומסרו למעביד אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד...". בעוד שסע' 9(ה)(1) עוסק בפיטורים בזמן טיפולי פוריות שחייבו היעדרות מעבודה, הרי שסע' 9(ה)(2) עוסק בפיטורים בזמן טיפולי פוריות, שלא חייבו היעדרות מעבודה. היעדרות מעבודה לצורך טיפולי פוריות מוסדרת בסע' 7(ג)(4) והיא מחייבת הצגת אישור מהרופא המטפל, כך שהמעסיק יכול לדעת אודות הטיפולים. ואולם - מקום שהעובדת מבצעת את טיפולי הפוריות שלא על חשבון זמן העבודה, היא מחויבת במפורש להודיע על כך למעסיק, במועדים שפורטו לעיל, כתנאי לקבלת ההגנה המוענקת לה בסעיף זה מפני פיטורים. ראה בהקשר זה מדברי ההסבר להצעת החוק שהוסיפה את ס"ק (3) לסע' 9 (ה): "סעיף (7(ג)(4) ו-(ג)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 )להלן - החוק) מקנה לעובדת העוברת טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ־גופית, ולעובד העובר טיפולי פוריות, זכות להיעדר מעבודתם, בכפוף להודעה מראש למעביד ולאישור מהרופא המטפל על הצורך בהיעדרות בעת הטיפולים. סעיף 9(ה) לחוק מגן על עובדים כאמור מפני פיטורים בימי היעדרותם, וכן בתקופה של 150 הימים שלאחר תום ימי ההיעדרות, ללא היתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן - השר) הסוגיה של דין פיטורי עובדת שאינה נעדרת מעבודה במהלך טיפולי פוריות נדונה בבג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה (ניתן ביום 8 בספטמבר 2005). הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להבהיר את הדין החל במצבים מעין אלה. מוצע להרחיב את ההגנה מפני פיטורים הניתנת לעובדת ולעובד העוברים טיפולים כאמור, גם אם הם אינם נעדרים ממקום העבודה. כך, נוסף על ההגנה מפני פיטורים בשל היעדרות, תינתן הגנה גם לעובדת או עובד כאמור שאינם נעדרים באופן מלא או חלקי ממקום העבודה, בעת הטיפולים האמורים לקראת ילדם הראשון או השני, וכן במשך 150 ימים מעת תחילת טיפולי הפוריות או מעת תחילת טיפולי ההפריה החוץ־גופית, לפי העניין. העובדת או העובד לא יידרשו להודיע על הטיפולים או להציג אישור מרופא מטפל מראש, שכן הטיפולים אינם כרוכים בהיעדרות מעבודה, אולם יהיה עליהם להודיע על הטיפולים בצירוף אישור מהרופא המטפל לכל המאוחר מיד לאחר מתן הודעה מוקדמת לפיטוריהם, או לאחר הפיטורים, כדי להעמיד את המעביד על חובתו לבקש היתר לפיטורים." ראה: דברי ההסבר להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 48) (הרחבת איסור הפיטורים במהלך טיפולי פוריות), התש"ע-2009. ה"ח 290, טו בכסלו התש"ע, 2.12.09. ברי איפוא כי הגבלת הפיטורים הנדונה כפופה לידיעת המעסיק אודות ביצוע טיפולי הפוריות ועל העובדת מוטלת החובה ליידע אותו על כך. בנסיבות אלו, ולמרות שעל פניו, התובעת פוטרה תוך כדי סדרה טיפולית, גם אם לא במהלך ימי היעדרות, לא ניתן להטיל כל חובה על המעסיק, משלא הוכח שהעובדת יידעה אותו בדבר טיפולי הפוריות. על מנת שנוכל ליישם את הגבלות הפיטורים המוטלות על מעסיקים לפי חוק עבודת נשים, נדרשת ראיה המעידה על כך שהמעסיק ידע אודות מצבה של העובדת. בין שמדובר בהריון ובין שמדובר בטיפולי פוריות, או בכל מצב אחר המקנה לעובדת הגנה מפני פיטורים. כעולה מסע' 9(ה)(3) לעיל, לכל הפחות, יש לדרוש מעובדת להודיע למעסיק מיד בסמוך לאחר קבלת הודעת הפיטורים, על מצבה שהינו מוגן מפיטורים על פי חוק (השווה: נסיבות המקרים בדב"ע לו/3-78 רחל פאלק - מדינת ישראל, פדע ט' וכן ע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן, פס"ד מיום 28.12.10, בהם העובדת הודיעה למעסיק על הריונה מיד לאחר הודעת הפיטורים ולפיכך הוא חויב לפנות לממונה על חוק עבודת נשים, לקבל היתר לפיטורים). רק באופן כזה ניתן יהיה לבחון את פעולתו של המעסיק לאור הוראות החוק. במקרה שלפנינו, פרט לעדותה של התובעת - אותה דחינו כאמור - לפיה הודיעה למר חורי ביום 29.5.2009 על כוונתה להיעדר ליום אחד מחמת טיפולי פוריות, לא נטען כי בכל שלב אחר, למעט ההליך המשפטי, נמסר למר חורי על טיפולי הפוריות הנדונים. כאן המקום לציין, כי אף שפוטרה בתחילת חודש יוני 2009, פנתה התובעת לראשונה בהליך משפטי בעניין זה בשלהי חודש נובמבר 2009. בהנחה שזהו המועד הראשון בו נודע למעסיק על טיפולי הפוריות הנדונים, הרי שמדובר בשיהוי רב, בחלוף כחמישה חודשים ממועד הפיטורים. נעיר, כי אותה תביעה נמחקה מחמת חוסר מעש, בפסק דין מיום 12.10.10, אשר בעקבותיו הוגשה התביעה בשנית והיא זו המתבררת בפנינו. נוכח העובדה שהוכח בפנינו שבמועד הפיטורים ואף בסמוך לאחריהם, לא העמידה התובעת את המעסיק על חובתו לקבל היתר לפיטוריה: לא דווח לו אודות טיפולי הפוריות, ולא הוצג בפניו כל אישור רפואי אודות טיפולים אלו, אנו דוחים את התביעה לפיצוי מחמת פיטורים בעת טיפולי פוריות. משקבענו כי המעביד לא ידע כלל על טיפולי הפוריות, מאליו נדחית הטענה לפיטורים המנוגדים לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. בהעדר ידיעה אודות טיפולי הפוריות, לא ניתן לקבוע כי נתון זה היווה את העילה לפיטורים. מעבר לצריך נציין, כי אף לא הוכח בפנינו שהתובעת פוטרה מחמת היעדרותה לצורך בדיקות רפואיות (כלליות), שכן ראינו שנעדרה בעבר והמעסיק אף לא דרש ממנה אישורים רפואיים, מה גם שעדותה של התובעת לימדה שיכולה היתה להחליף משמרות עם עובדת אחרת, לפי נוחיותן (סע' 11 לתצהירה, באשר להיעדרותה בימים 2-4.6.2009). כללם של דברים - התביעה לפיצוי בגין פיטורים בעת טיפולי פוריות, על כל ראשיה, לרבות התביעה לפיצוי בגין אבדן הכנסה, נדחית. פיצוי בגין פגם בהליך הפיטורים - העדר שימוע התובעת עתרה לפיצוי בסך 57,550 ₪ בגין פיטורים שלא כדין (סע' 25.ג לכתב התביעה). סכום זה מפורט בסעיף 20 לכתב התביעה, שם מפרטת התובעת טענותיה בהתבסס על חוק עבודת נשים וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, טענות אשר כאמור לעיל, נדחו. בנוסף, מפרטת התובעת בכתב התביעה טענתה כי פוטרה ללא שימוע ובחוסר תום לב (סע' 19 סיפא לכתב התביעה), אף כי אינה מפרטת סעד בצידה של עילה זו. כבר קבענו לעיל כי אכן התובעת לא קיבלה הודעה מוקדמת לפיטוריה ומהמסכת העובדתית שקבענו ביחס לכך, עולה כי אף לא נערך לה כל שימוע. בכלל זה, לא הוכח בפנינו שבטרם נמסר לתובעת על פיטוריה, ביום 5.6.09, נמסר לה כי בכוונת המעסיק לעשות כן, נמסרו לה הנימוקים שעומדים בבסיס הכוונה האמורה וניתנה לה הזדמנות ראויה והולמת לשכנע את המעסיק שלא קמה עילה לפטרה. זוהי מהותו של שימוע והיא לא התקיימה במקרה דנן. הנתבע טען כי ביום 20.5.09 נתן לתובעת הזדמנות להישמע ולאחר מכן, באותו יום, פיטר אותה (עמ' 23, ש' 26). כבר קבענו לעיל כי אנו דוחים את הטענה שהתובעת קיבלה הודעה על פיטוריה ביום 20.5.09. אף לא מצאנו כל עדות לקיומו של שימוע באותו מועד. יתרה מכך, עדותו של מר חורי עוררה ספק של ממש בליבנו אם מובנת לו כלל מהות המושג שימוע, שכן לפי דבריו, השימוע נועד להודיע לתובעת על פיטוריה ועל הסיבות לפיטוריה ולא כך הוא. מר חורי טען כך: "ביום 20.5.09 עשיתי לה שימוע ופיטרתי אותה לאחר השימוע. ישבתי איתה והסברתי לה את הכול ופיטרתי אותה אחרי השימוע..." (שם). דברים אלו אינם מתארים שימוע, שכן החלק המהותי ביותר בשימוע לפני פיטורים, הינו מתן אפשרות לעובד להתייחס לטענות כנגדו, בטרם יוחלט על פיטוריו. חלק מהותי זה לא התקיים בענייננו, אף לפי עדותו של מר חורי. לפיכך נחזור ונבהיר, כי לא די בכך שמעסיק שוטח בפני עובד את הטענות כנגדו. על המעסיק להעמיד את העובד על כוונתו לפטרו לנוכח טענות אלו ועוד עליו להעמיד את העובד על זכותו לשכנע כי אין בסיס לטענות כנגדו או כי אין עילה לפטרו. שני אלו לא התקיימו במקרה הנדון ועל כן ניתן לקבוע בוודאות, על יסוד דבריו של מר חורי עצמו, כי לתובעת לא נערך שימוע כדין. זאת ועוד. כאמור, בעוד שבתצהירו טען מר חורי כי עילת הפיטורים נעוצה בעובדה כי גילה שהתובעת נוטלת מוצרים ממקום עבודתה ללא רשות וללא תשלום (סע' 3 לתצהירו), הרי שבעדותו מסר סיבה אחרת בתכלית (עמ' 24, ש' 3-6). סתירה זו תומכת במסקנתנו כי לא נעשה לתובעת שימוע כלל, בו הועמדה באופן סדור על העילות לפיטוריה ובמסגרתו ניתנה לה הזדמנות הולמת להתגונן כנגדן. אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת פוטרה ללא שימוע כדין ומשכך, נפל פגם בפיטוריה. בנסיבות העניין, נוכח תקופה עבודתה של התובעת (כשנתיים ומחצה) ונוכח העובדה כי התובעת טענה לפגם האמור בפיטוריה, מבלי שהעמידה סעד מכומת כנגד עילה זו, אך תבעה סעד כספי בגין "פיטורים שלא כדין", אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין פיטורים בהעדר שימוע בסך 5,000 ₪ (פיצוי שהינו שווה ערך בקירוב לשתי משכורות). הפרשי שכר התובעת פירטה בתביעתה (סע' 21) את הסכומים שקיבלה כשכר עבודה, אל מול הנקוב בתלושי השכר והצביעה על פער מצטבר שסכומו 13,328 ₪. הנתבעת טענה מנגד (סע' 23 לכתב ההגנה) שכל הפרש בין תלושי השכר לבין התשלום ששולם לתובעת בפועל, נובע מקיזוז עלות מוצרים אותם רכשה התובעת בבית המרקחת. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת 2 חשבוניות המסתכמות ב-6,751 ₪, המופנות אל התובעת (חשבונית אחת מרכזת לכאורה קניות משנת 2008 וחשבונית שניה ביחס לשנת 2009). בתצהירה, העידה התובעת שלרוב היו סכומי ההמחאות שקיבלה עבור שכר עבודה, נמוכות מהסכומים הנקובים בתלושי השכר וכן אישרה תשלום אחד שקיבלה במזומן. עוד טענה שאכן קנתה לעיתים בבית המרקחת, אך אז היתה משלמת ומקבלת על כך קבלה. התובעת צירפה קבלה מיום 14.1.09 שמצאה בין מסמכיה (ת/2) על סך 330 ₪, אותה קיבלה מהנתבעת בגין קניה בבית המרקחת. בתצהירו של מר חורי מטעם הנתבעת, לא מצאנו אלא חזרה על הטענה שעלתה בכתב הגנה, בצירוף אותן אסמכתאות. ניכוי משכרו של עובד הינה פעולה שיש לנקוט ביחס אליה משנה זהירות. למותר לציין כי שכר העובד, המשתלם לו לרוב בסיום חודש עבודה, הינו חלק רב משמעות ביחסים בין הצדדים ותנאי בסיסי לקיומם של יחסים אלו. מסיבה זו מצא המחוקק לנכון לקבוע כללים נוקשים ביחס לאפשרות המעסיק לנכות סכום כלשהו משכרו של העובד, כך שאך ורק בהתאם לכללים אלו, הניכוי יהיה מותר על פי דין. הוראת סע' 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, על חלופותיה, היא ההוראה לאורה ילך המעסיק המבקש לנכות סכום משכר העבודה של עובדו. במקרה הנדון לא הפנתה הנתבעת לחלופות המנויות בהוראת חוק זו כמעגנת את זכותה לניכויים הנדונים. די היה בכך כדי לקבל את התביעה ברכיב זה. אם לא היה די בכך, הרי שמכלול הראיות שהוצגו בפנינו מובילנו למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה שהניכויים שניכתה משכר התובעת היו כדין: א. הנתבעת לא הכחישה את התשלומים שהתובעת טענה שקיבלה בפועל כשכר עבודה. הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא לתשלום נוסף מעבר לזה שהתובעת אישרה שקיבלה בתצהירה (וראה בהסכמות הצדדים, עמ' 3, ש' 8). ב. ניכויי השכר הנדונים לא באו לכדי ביטוי בתלושי השכר ואין בהם כל עיגון - מזמן אמת - לביצוע הניכוי כנגד קניה. ג. הנתבעת לא הציגה כל הסכמה בכתב של התובעת לביצוע הניכויים האמורים או לכל הפחות, אישור המוכיח כי אכן נטלה את אותם מוצרים ללא ששילמה עבורם. ד. החשבוניות שהוצגו בפנינו אינן חשבוניות שהונפקו בגין כל ניכוי וניכוי, אלא חשבוניות המרכזות לכאורה מספר ניכויים בגין אותה שנה קלנדרית. אין באותן חשבוניות פירוט של הרכישה אותה ביצעה התובעת, לכאורה, אלא רק סכום. ה. ממילא שאין באותן חשבוניות כדי להצדיק אלא רק מחצית מהפרשי השכר עליהם הצביעה התובעת. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת זכאית להשלמת שכר העבודה, בהתאם לתלושי השכר, ולאור סע' 17 לתצהירה, שלא נסתר, בסך 13,328 ₪. פדיון חופשה ודמי הבראה בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה, בהתאם למפורט בתלוש השכר לחודש 6/09. לטענת התובעת (סע' 16-17 לכתב התביעה), לקראת סוף חודש 8/09 קיבלה את מכתב הפיטורים, בצירוף חישוב פיצויים, תלוש חודש 6/2009 ודרישה לחתום על ויתור תביעות כנגד קבלת הסכום הנקוב בתלוש 6/09. עוד טענה התובעת, כי נתבקשה להסתפק בסכום המפורט בתלוש חודש יוני 2009 לסילוק כל תביעותיה כנגד הנתבעת. הנתבעת הודתה בטענות דלעיל (סע' 18-19 לכתב ההגנה). מכאן, שאין מחלוקת שהתובעת, אשר לא חתמה בסופו של דבר על כתב ויתור, לא קיבלה למעשה את הסכומים המפורטים בתלוש יוני 2009. בנסיבות אלו, ומכיוון שמדובר בסכומים שאינם במחלוקת, שהרי הם מפורטים בתלוש שכר שהונפק על ידי המעסיק, אנו מקבלים את התביעה לתשלום דמי הבראה בסך 2,187 ₪ ופדיון חופשה בסך 2,160 ₪. הרמת מסך ההתאגדות וחיובו של הנתבע 2 באופן אישי התביעה דנן הוגשה גם כנגד מר נאסר חורי, שהינו הבעלים של הנתבעת. לא מצאנו בטיעוני התביעה כל הצדקה לתביעה אישית כנגד מר חורי. הלכה היא כי "לאור האמור בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, כאשר 'הרמת המסך' יכול ותעשה באותם מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד במטרה להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו. הרמת המסך יש בה למעשה חיזוק העקרון של האישיות המשפטית הנפרדת, שכן מטרתה למנוע פגיעה בעקרון בדרך של ניצולו לרעה והסתתרות מאחרי מסך ההתאגדות" (עע 15288-12-10 בוימל אלון - חיים פלזן, מיום 8.5.12). במקרה דנן טענה התובעת בסיכומיה כי מאחר ומדובר בחברת יחיד, הרי שקיים חשש כי "מעבר למעטה המשפטי שלה כחברה היא מנוהלת למעשה כעסק פרטי". אלא שלצידה של טענה כללית זו לא הוצגה כל ראיה, או ראשית ראיה, כי זהו המקרה שבפנינו. למעשה, מטענת התובעת משתמע כי בכל מקרה בו חברה הינה בבעלות ובניהול אדם בודד, קמה עילה להרמת מסך, וברי כי לא כך הדבר. לטענות התובעת ביחס לחיוב מר חורי באופן אישי בהתבסס על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים אין אנו צריכים להידרש, לאחר שדחינו את טענותיה ביחס לזכותה לפיצוי מכוחם של אותם חוקים. אשר על כן, התביעה כנגד מר חורי נאסר - נדחית. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: א. 5,609 ₪, בגין פיצויי פיטורים. ב. 1,800 ₪, בגין דמי הודעה מוקדמת. ג. 5,000 ₪, פיצוי בגין העדר שימוע. ד. 13,328 ₪, בגין הפרשי שכר. ה. 2,187 ₪, בגין דמי הבראה. ו. 2,160 ₪, בגין פדיון חופשה שנתית. הסכומים המפורטים בסע' 72 א'-ג' וכן ה'-ו', ישולמו בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 5.6.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל. הסכום המפורט בסע' 72ד' לעיל, ישולם בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2008 (אמצע תקופה) ועד מועד התשלום המלא בפועל. נוכח מועד הגשת התביעה, הזכות לפיצויי הלנת שכר התיישנה. יתר התביעות, ובכלל זה התביעה כנגד הנתבע 2 - נדחות בזאת. משהגענו לכלל מסקנה כי התובעת זכאית למקצת תביעתה (כ-30% הימנה) והתביעה כנגד הנתבע 2 נדחתה, ומאידך, משפסקנו לתובעת זכויות העומדות בבסיס יחסי העבודה בין הצדדים, אנו קובעים כי הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעת, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך 2,500 ₪ בלבד, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. לצדדים זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות