אי רישום שעות עבודה על ידי העובד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי רישום שעות עבודה על ידי העובד: התובע עבד אצל הנתבעת במהלך חודש יולי 2002 כחשמלאי. הצדדים הסכימו כי שכרו של התובע יהיה 4,000 ₪ נטו לחודש. במהלך תקופת עבודתו של התובע הגיעו הצדדים להבנה בדבר סיום עבודת התובע, והתובע סיים לעבוד ב - 23.7.02. תביעת התובע היא מיום 21.11.02 ל- 3,000 ₪ עבור שכר עבודה ועוד 500 ₪ עבור שעות נוספות. הנתבע טען כי לא שילם לתובע את שכרו היות והתובע לא הגיש לו רישום שעות כפי שנדרש לעשות. ביום 17.3.03, בעקבות הדיון הראשון שהיה ביום 30.1.03, שילם הנתבע לתובע 2,291 ₪. המחלוקות: כמה שעות נוספות עבד התובע. האם התובע עבד 10.5 שעות נוספות או 5.5 שעות נוספות בלבד. האם התובע עבד ב - 16.7.02, דבר המוכחש על ידי הנתבע. כיצד יש לחשב את השכר עבור תקופת עבודתו של התובע והאם נותרה יתרה לתשלום. האם קמה לנתבע הגנה מתשלום פיצויי הלנת שכר.   הכרעה: אדון במחלוקות שבין הצדדים אחת לאחת. א. התביעה לשעות נוספות: התובע העיד בפני כי עבד אצל הנתבעת בחודש יולי וניהל ביומנו רישום של ימי העבודה והיכן התבצעה העבודה אך לא של שעות העבודה. התובע העיד כי לא קיבל טופס רישום שעות נוכחות למילוי, וכאשר חישב את שעות העבודה, בחן ביומן באילו ימים עבד וזכר באילו ימים סיים מאוחר. לטענת התובע, תביעתו לשעות נוספות היא על פי "המינימום שבמינימום" (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 4 ואילך). בעוד שהתובע תבע 10.5 שעות נוספות, הנתבע הודה כי התובע עבד 5.5 שעות נוספות בלבד. נטל ההוכחה הוא על התובע ו:   "תביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. המבקש גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבר לכך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב". ( דב"ע לב/32-3 פרוימוביץ נ' בר אדון פד"ע ד',39 )   כאמור התובע עצמו העיד כי תביעתו היא על דרך האומדן בלבד ואף אם זהו אומן זהיר, הרי שאני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו לגמול שעות נוספות.     ב. התביעה לשכר עבודה. כאמור התובע העיד כי לא נתבקש על ידי הנתבע לנהל רישום וגם הנתבע העיד כי ככל הנראה שכח לתת לתובע טופס לרישום שעות נוכחות. עד סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע מסכימים הצדדים כי השכר לא שולם ובעקבות פגישה מקרית ביניהם, הנתבע ביקש מן התובע כי יגיש לו רשימת שעות ואז ישלם את שכרו. מכאן היו מספר שיחות שבהם התובע התבקש להגיש רשימה, התובע טען כי אין בידו רשימת שעות והנתבע טען כי לשחזר בעצמו את הרשימה יגרום לו לטרדה מרובה. גרסה זו לעובדות בשינויים קלים מוסכמת על שני הצדדים. כך או כך, הנתבע לא שילם לתובע דבר על חשבון שכרו. ביום 21.11.02 הגיש התובע לבית הדין תביעה לשכר עבודה, תביעה זו כללה תביעה גלובלית ל- 3,000 ₪ בגין שכר, ועוד 500 ₪ בגין שעות נוספות. התביעה לא כללה פירוט של שעות עבודתו של התובע. ביום 18.12.02 הגיש הנתבע כתב הגנה ובו טען כי לא שילם לתובע שכר עבודה, היות והתובע לא רשם את שעות העבודה, ולאחר מכן אף ערך בעצמו רישום שעות, אך התובע סירב לקבל את השכר. גם לאחר הגשת כתב ההגנה לא שילם הנתבע לתובע דבר על חשבון שכרו. ביום 30.1.03 התקיים דיון בפני כב' הרשמת שטיין . גם לדיון זה לא הביא התובע את פירוט שעות עבודתו ובסוף הדיון ניתנה החלטה ולפיה הנתבע ישלם תוך 7 ימים את הסכום שאינו שנוי במחלוקת והתובע והנתבע יביאו לדיון הבא את רשימות הנוכחות. בעקבות אותו דיון שילם הנתבע לתובע סך של 2,291 ₪ והציג חשבון משלו לחישוב השכר. הנתבע לא ידע להסביר מדוע סכום זה לא שולם מיד לאחר הדיון כאמור בהחלטת הרשמת, וזאת על אף שהוסבר לנתבע כי יחויב בפיצויי הלנת שכר. בעקבות השוואת הרישומים מתברר כי הצדדים חלוקים אם התובע עבד ב - 16.7: בעוד שהתובע טוען כי על פי יומנו, עבד בפסגות, הרי שהנתבע הפנה לרישומיו, בהם לא רשום שהתובע עבד ביום זה על אף שרשום כי התבצעה בין היתר עבודה בפסגות. לעניין מחלוקת זו אני מקבלת את גרסת התובע, ראשית משום שהתרשמתי מאמינותו, שנית, כי הנתבע לא ידע להסביר אלו עובדים כן היו באותו יום בעבודה - הרישום לגבי אותו יום לא כולל עובדים כלל, על אף שהיתה עבודה ב-3 מקומות שונים. הנתבע אף הודה כי רישומים אלו אינם מדויקים שכן ב-4 וב-7 ליולי לא רשם שהתובע עבד ובכל זאת הסכים לשלם לו (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 15-18). הנתבע אף העיד כי ביום זה היות והיתה ביקורת של חברת החשמל כל העובדים איתו, ואינם מתפצלים (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 2), אך אחר כך סתר את עצמו בכך שהעיד כי יש ימים בהם יש בדיקה של חברת החשמל והנתבע אינו זקוק לכל העובדים (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 10-12). על כן אני מקבלת את גרסת התובע וקובעת כי הנתבע ישלם לתובע בגין יום עבודה נוסף. ג. הצדדים חלוקים כיצד יש לחשב את השכר ליום עבודה. מקובלת עלי טענת התובע כי לאור ההסכמה בדבר שכר נטו של 4,000 ₪ לחודש ובהעדר כל הסבר מהנתבע, השכר לשעה הוא 21.5 ₪ ועל כן השכר ליום עבודה הוא 182.75 ₪. על כן הנתבע ישלם לתובע בגין ה- 16.7.03 סך של 182.75 ₪. היות ותחשיבי הנתבע לגבי שכר התובע אינם על פי 21.5 ₪, אלא לפי 18.50 ₪, נותרו הפרשי שכר לתשלום וזאת בסך של 177.375 ש"ח.   ד. התביעה לפיצויי הלנת שכר: שכרו של התובע היה אמור להשתלם ב-1.8.02 אך עד להגשת כתב התביעה אני מתרשמת כי הנתבע האמין בשגגה כי הוא יכול לדחות את התשלום היות והתובע לא הציג בפניו רשימת נוכחות על כן מיום 1.8.02 ועד ליום הגשת התביעה אני מפחיתה את פיצויי הלנת השכר ל-0 בשל טעות כנה. מיום שהנתבע קיבל את כתב התביעה היה עליו להבין כי התובע עומד על תשלום שכרו והיה עליו לטרוח ולחשב את שעות עבודתו של התובע. יחד עם זאת היות וגם במועד הגשת התביעה וגם בדיון הראשון התובע עצמו לא צירף את תחשיב תביעתו הרי שניתן להבין כי הנתבע עדין טעה בכנות ועל לאור כל האמור אין הוא צריך לשאת במלוא פיצויי ההלנה אלא רק במחציתם. על כן הנתבע ישלם לתובע פיצויי הלנת שכר בגין 2,291 ₪ מיום 3.12.02 (מועד בו קיבל הנתבע את כתב התביעה) ועד ל30.1.03 (מועד הדיון הראשון). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.03 ועד התשלום בפועל. לאחר הדיון הראשון ולאור החלטת הרשמת שטיין היה על הנתבע לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת והנתבע אף היה ער לכך שיחוייב בפיצויי הלנת שכר. על כן, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובע בגין 2,291 ₪ פיצויי הלנת שכר מיום 30.1.03 ועד 17.3.03. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.3.03 ועד התשלום בפועל.   יתר שכרו של התובע היה שנוי במחלוקת והמחלוקת בדבר החישוב היא מחלוקת של ממש ועל כן אינני פוסקת פיצוי הלנת שכר בגינם.     הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך של 750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   שעות עבודה ומנוחה