איומים על שוטר תנועה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איומים על שוטר תנועה:

א. כתב האישום ותשובת הנאשם
כתב האישום שהגיש פקד ממדור תביעות, מייחס לנאשם יליד 1960 (להלן: "הנאשם") תקיפת שוטר במילוי תפקידו הפרעה לשוטר, איומים והיזק לרכוש עבירות לפי סעיפים 192, 272, 275 ו- 452 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

לטענת התביעה בתאריך 1.02.05 בשעה 00:50 בערך, נהג הנאשם במכונית פרטית, בהיותו תחת השפעת אלכוהול. כשהרכב התקרב למחלף לה-גרדיה בתל-אביב (להלן: "המחלף") הבחינו בו השוטרים בהט (להלן: "בהט") ויהודה (להלן: "יהודה"), שביצעו באותה עת תפקידם כדין. צורת נהיגתו של הנאשם עוררה עליו את חשדם של השוטרים והם דרשו מהנאשם לעצור. הנאשם נענה לדרישה רק לאחר שביצע פניית פרסה במקום אסור ונדרש בשנית לעצור. בהיותו מחוץ לרכב, חנק הנאשם את יהודה, חבט בו בצלעותיו וקרע את מעילו, בניסיון למנוע את כבילתו באזיקים. בנוסף לכך - שלא כדין ובמטרה להפחיד איים הנאשם על בהט ואמר לו: "אני אראה לך, אתפוס אותך ואסגור איתך את החשבון".
עו"ד ט. גוטליב, מונתה לייצג את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית (להלן: "הסנגורית"). ב - 28.10.08, כפרה הסנגורית בשם הנאשם כפירה כללית והשלימה אותה בכתב ב- 6.1.08. הנאשם כפר בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה. לטענתו, נענה לדרישת השוטרים עצר, וכשיצא מרכבו לא תקף כי אם הותקף על ידם וספג מהם מכות קשות. בכתב הכפירה, נדרשה הסנגורית להתנהלותה הפגומה של היחידה החוקרת, שבניגוד להנחיית מפכ"ל, נמנעה מלהעביר למח"ש טענת מרשה בהקשר לתקיפה שתקפו אותו השוטרים.

ב. הראיות
לתביעה העידו השוטרים יהודה (פ/ ע' 9-11) בהט (פ/ע' 12 - 18) רס"ל אורית כהן (פ/ע' 23- 24) רס"ר דדון (פ/ע' 24-25 ) והחוקר לנדאו (פ/ ע' 20-22). במהלך המשפט הוגשו הודעותיו של הנאשם ת/1א + ת/1ב', דו"ח מעצר ת/4, ומסמכים נוספים שערכו השוטרים בתכוף לאחר האירוע שבדיון.

להגנה העיד הנאשם בלבד (פ/ ע' 25 – 30), ולא הוגשו מטעמו שום ראיות נוספות.

ג. מהתשתית הראיתית עולה כדלקמן:


הנאשם נהג ברכבו הפרטי מ.ר. 2267356 לאורך רח' לה-גרדיה ממערב למזרח. בהגיעו לקרבת המחלף דרשו ממנו השוטרים בהט ויהודה לעצור. אין מחלוקת שהנאשם עצר (הנאשם הודעה ת/1א' ש' 6-2).
בין הנאשם לשוטרים התפתח עימות פיסי במהלכו הגיעו השוטרות דדון וכהן כתגבורת לשוטרים בהט ויהודה. בנוכחות השוטרות, הנאשם עוכב, נעצר, נכבל ונלקח למרחב ירקון.
הנאשם סרב לחתום על דו"ח המעצר ת/5 שערך בהט בשעה 01:40. כארבע שעות לאחר האירוע, נחקר הנאשם באזהרה על ידי השוטר זיו לנדוי. הוא מסר הודעה מרצונו הטוב והחופשי, הכחיש את העבירות המיוחסות לו וחתם (ת/1א'). במהלך המשפט לא הוברר מדוע נחקר הנאשם שוב תחת אותה אזהרה בתאריך 25.08.05. בהודעה זו טען הנאשם שרק מח"ש מוסמכת לחקור אותו, ענה רק על חלק מהשאלות שהופנו אליו כפר במיוחס לו וסרב לחתום (ת/1ב').
בין הצדדים מחלוקת קוטבית באשר להתנהלות הנאשם קודם לאירוע ובאירוע עצמו, כדלקמן:
נהיגתו המסוכנת של הנאשם משהבחין לראשונה בשוטרים –
לטענת השוטרים כשהנאשם הבחין בהם, פנה שמאלה באופן פתאומי ומחשיד, תוך שהוא עובר מנתיב לנתיב בנהיגה מסוכנת (דו"ח ת/2 ש' 6-8, דו"ח ת/ 3 ש' 5-8, בביהמ"ש פ/ ע' 10 ש' 3, ש' 22, 12 ש' 22).
הנאשם בהודעתו ת/1א' לא התייחס לאופן נהיגתו לפני שעצר. ראוי לציין, שבחקירה לא הופנו אליו שאלות ישירות בהקשר זה. בבית המשפט טען שעצר כשנדרש לעשות כן ולא ניסה לברוח מהמקום (פ/ ע' 26 ש' 2-3).




פניית פרסה -
בהט ויהודה טוענים, שהנאשם לא עצר מיד לכשנדרש לעשות כן, במקום זאת ביצע פניית פרסה במקום אסור, ורק אז עצר (ת/2 ש' 11 , ת/3 ש' 12, בהט פ/ ע' 12 ש' 23).
הנאשם נשאל רק בחקירה הנגדית אם ביצע פנית פרסה במקום אסור וענה "אם עשיתי פניית פרסה במקום ההוא מותר לעשות שם פרסה" (פ/ע' 29 ש' 8 -9).




שכרותו של הנאשם בזמן הרלוונטי -
יהודה תעד בת/2 ש' 15, שמהנאשם נדף ריח חזק מאוד של אלכוהול (ש/ 15-16) וגם בבית המשפט העיד שהנאשם היה שיכור (פ/ ע' 10 ש' 15, 18, 26).
בהט תעד בת/3 (ש' 16-17), שמהנאשם נדף ריח של אלכוהול, תעודת הזהות שהחזיק נפלה מידו לכביש, וכשניסה להרימה החל להתנדנד. בש' 22 כתב בהט מפי הנאשם: "שתיתי רק כוס וחצי, אתם שיכורים" ובדו"ח המשלים הוסיף ת/4 בש' 10 ואילך: "החשוד....הקיא על הרצפה ועל בגדיו, ענה תשובות לא לעניין לשאלות כמו "איפה תעודת הזהות שלך", התנדנד והמשיך לקלל אתם לא תעצרו אותי". בביהמ"ש העיד בהט לעניין זה (פ/ ע' 13 ש' 1-3 וש' 14-16)
בדו"ח המעצר ת/5 סעיף 5 נכתב מפי הנאשם: "שתיתי כוס וחצי".
רס"ל כהן כתבה בדו"ח ת/7 בש' 15-16 שמהנאשם נדף ריח של אלכוהול והוא אמר ששתה כוס וחצי של אלכוהול.
רס"ר דדון תעדה בת/9 את פנייתה לענף תנועה על מנת שתבוצע בנאשם בדיקת ינשוף.
הנאשם נשאל בחקירה אם שתה באותו יום שתייה חריפה שתה וענה : "לא שתיתי", (ת/1א' ש' 22-23). בחקירתו הנוספת לא ענה לשאלה אם נהג בהיותו תחת השפעת אלכוהול (ת/1ב' ש' 2-4) ואילו בבית המשפט אמר: "אני זוכר ששתיתי בקבוק בירה בבית ידידה שלי, עכשיו אני נזכר... זה היה בלילה בסביבות 22:00- 22:30" (פ/ע' 27 ש' 1-3), הכחיש שהקיא ולא זכר ששמט את רישיון הנהיגה מידיו (פ/ע' 28 ש' 11-14).




התקיפה וגרם הנזק -

(1) יהודה תעד את התקיפה ואת הנזק בת/2 ש' 12 ואילך: "הנהג יצא מהרכב, והחל לתקוף אותי, הוא קפץ עלי בשתי ידיו, החל לחנוק אותי, קרע את המעיל שלי". בביהמ"ש חזר על גרסתו (פ/ ע' 10 ש' 14-18, 26).
(2) בהט תעד בת/3 ש' 17, שלאחר נפילת תעודת הזהות הנאשם: " קפץ לעבר יהודה, תפס אותו בשתי ידיו בגופו ובצווארו והחל לחנוק אותו...הבחנתי שהוא קרע לשותפי את המעיל המשטרתי הזוהר. אמרתי לו שהוא מעוכב, הוא המשיך להתפרע וסיב לעיכוב, ואז הודעתי לו שהוא עצור הוא המשיך להשתולל ....ולתקוף את שותפי".
בדו"ח המשלים ת/4 ש' 2 ואילך חזר בהט וכתב : "התוקף דוד הדד תקף את שותפי יהודה אברהם, על ידי תפיסתו בכוח, כשירד מרכבו... חבל בו על ידי אגרוף ומרפק לצלעות, קילל וניסה להפילו לרצפה.... בעקבות התפיסה נקרעה האפודה הזוהרת של המתנדב יהודה והוא נחבל קלות".
(3) הנאשם – כאמור לעיל בדו"ח המעצר ת/5 נרשמה מפי הנאשם כפירה. הנאשם הוסיף, שרק רצה להציל את השוטר מפני משאית. בת/1א' לשאלת החוקר מה קרה כשעצר את רכבו אמר: "בא שוטר לרכב ביקש רישיון ואז ערימה עלי" (ת/1א ש' 6-7), סתם ולא פרש. לשאלה אם התנפל על השוטר ותקף אותו ענה בשלילה וכך גם לגבי גרימת נזק למעילו של אחד מהם. בת/1ב', הנאשם נשאל פעמיים בהקשר לתקיפת שוטרים. על אחת לא השיב (ת/1ב' ש' 4-5), לשנייה ענה בשלילה (ת/1ב' ש' 11-12). באשר לנזק ענה בשאלה: "מי קרע לשוטר את המעיל?". בבית המשפט בחקירה ראשית טען הנאשם שאיננו זוכר את האירוע בשל הזמן הרב שחלף. יחד עם זאת ביקש לקבל שייתכן והיתה סיטואציה שתקפו אותו או משהו כזה, ומיד בהמשך טען מפורשות השוטרים תקפו אותו והוא הדף אותם (ע' 26 ש' 2 ואילך). הנאשם לא זכר שניסה להציל שוטר ממשאית כאמור בת/5 (פ/ ע' 27 ש' 8-9).



האיומים, וההפרעה לשוטר במילוי תפקידו
יהודה – כתב בת/2 שבמהלך התקיפה, הודיע בהט לנאשם על עיכוב. לא היה בכך כדי ל"הרגיע" את הנאשם, בהט "הוריד" אותו והודיע לו על מעצרו. הנאשם קילל את יהודה והגיעה תגבורת (פ/ ע' 10 ש' 26-27).
בהט – מתאר בת/3 ש' 21 ואילך את התפרעותו של הנאשם ואת סירובו לעיכוב. בת/4 בש' 13 ואילך תיעד את האיומים שאיים עליו (על בהט) הנאשם.
רס"ל כהן ורס"ר דדון - תעדו את התנגדותו – השתוללותו של הנאשם ואת סירובו למעצר בת/ 7 ש' 6 - 8 ובת/ 8 ש' 8 , ש' 10 וש' 12.
הנאשם - מכחיש קללות ואיומים בהודעתו ת/1א ש' 16-19, ובת/1ב ש' 9-10 ו- 13-14, ובבית המשפט (פ/ ע' 26 ש' 27 וע' 29 ש' 31).


ד. הסיכומים
התובעת, ביקשה ליתן אמון מלא בעדויות השוטרים של יהודה ובהט הנתמכות בעדות השוטרות שהגיעו בשלב מאוחר יותר ככוח מסייע. אחת מהן, השוטרת כהן, הבחינה גם היא בריח החריף שנדף מהנאשם ושמעה אותו מודה ששתה כוס וחצי אלכוהול. השוטרת דדון הסבירה שמצאה צורך להעמיד הנאשם בבדיקת ינשוף אשר לא בוצעה מחמת חוסר כוח אדם. לגישתה, גרסת הנאשם לא ראויה לאמון, למרות טענתו שאיננו זוכר את האירוע, הכחיש את העבירות המיוחסות לו וביקש לקבל ששתה בירה אחת בשעה 23:00. לטענתה הנאשם לא התלונן בחקירה ששוטרים תקפו אותו וביקשה להרשיע את הנאשם בהסתמך על ראיות התביעה.

הסנגורית, ביקשה לקבל, ששאלת שכרותו של הנאשם איננה רלוונטית, כמו כן טענה שלא הוכח הוכח, שהנאשם ביצע פניית פרסה במקום אסור. לגישתה ראוי לדחות את עדותו של בהט מחוסר אמון, בין היתר לנוכח ה"התפתחות" בגרסתו, המתבטאת בעובדה שעל האיומים לא כתב בדו"ח המפורט ת/3, במיוחד ששוטרת שנכחה במקום לא תיעדה איומים כאלה.
כמו כן נדרשה הסנגורית לעובדה שראיה חפצית - המעיל - אפוד זוהר, שלטענת התביעה, הנאשם קרע, לא הובאה כמוצג במשפט וגם לא תועד בצורה אחרת כלשהיא.
הסנגורית זנחה את הפגם בפעולתה של היחידה החוקרת אותה העלתה בהקראה. היא ביקשה לקבל שהנאשם עצר כשנדרש לעשות כן ויצא מהרכב ויש להתחשב בגרסתו.

ה. דיון ומסקנות


אין בפני בית המשפט שאלה משפטית הצריכה הכרעה. חפותו ולחילופין אשמתו של הנאשם תוכרע על פי מידת האמון שתינתן לגרסת מי מהצדדים.
אין אפשרות לדלג בקלילות על דברי הנאשם כפי שעשתה הסנגורית. ויודגש כבר כאן – שדברי הנאשם רחוקים מלשכנע, אם לנקוט בלשון המעטה, וניכר בהם שעשה הכל, הן בחקירה והן במהלך המשפט, להתרחק מהעבירה ולתרץ וליישב את אי ההתאמות, וזאת גם על חשבון אמירת האמת.
הפגמים שהציגה הסנגורית בראיות לנגד עיני בית המשפט. יחד עם זאת ומכח כלל דיות הראיות משקלן המצטבר של ראיות התביעה שאליהן מצטרף משקל שקריו של הנאשם בשאלות רלוונטיות למשפט, מביא למסקנה אחת ויחידה שהתביעה הצליחה להוכיח את המיוחס לנאשם ואנמק.
שאלת שכרותו של הנאשם מאוד רלוונטית לדיון ולקביעת תשתית עובדתית, במיוחד שהסנגורית טוענת שהתנהלותו של הנאשם כפי שהשוטרים מתארים אותה איננה הגיונית. לא סביר לדעתה שהנאשם עשה פניית פרסה הישר לזרועות השוטרים. בהינתן העובדה שהנאשם היה שתוי, והסנגורית כבר טענה אחרת בסיכומיה (בניגוד לכפירה המפורטת), לנוכח הודאת הנאשם עצמו ששתה באותו לילה, סביר גם סביר שעשה פעולות לא הגיוניות. כאן ראויות לציון מספר נקודות:
בהט היה שוטר מתנדב שזה אירוע ראשון שבו נקלע לעימות עם חשוד ונדרש לבצע מעצר. נתון זה מסביר את הצורך שלו בזימון סיוע והתייעצויות בכל הקשור לאופן ביצוע המעצר, כמו גם בכתיבת הדו"ח המשלים ת/4. שני הדוחות נכתבו ביום האירוע ולא היה מקום לציניות שהפגינה כלפיו הסנגורית במהלך החקירה הנגדית כאשר לא מצאה לנכון לברר כמה זמן, אם בכלל, חלף בין סיום רישומו של ת/3 ותחילת רישומו של ת/4, וגם לא שאלה אותו על כך.
לא זו אף זו - הסנגורית טוענת בלהט שבעדותו בבית המשפט הוסיף בהט פרטים שאותם לא תיעד בדוחות, כגון נושא ההקאה שהקיא הנאשם. בנקודה זו הסנגורית ממש "לא הרפתה" מהעד וחזרה והטיחה בו שאלות במהלך חקירתו הנגדית (ע 13 ש' 9-10, ע' 14 ש' 29-30 וע' 15 ש' 6 ואילך). ראוי היה שהסנגורית תימנע מלעשות זאת, שכן בת/4 בהט התייחס לנושא הזה בפירוש. הסנגורית ניצלה את העובדה שהעד לא מצא את שכתב ב-ת/4, ממנו עולה בבירור שהנאשם הקיא קודם לאיזוקו ולא להיפך (ת/4 ש' 16-17). מכאן שאין סתירה בין גרסת בהט לגרסת השוטרות, שלא ראו שהנאשם הקיא משום שהגיעו יותר מאוחר בשלב האיזוק.
הנאשם נחקר מספר שעות אחרי האירוע בתום המתנה ממושכת בתחנת המשטרה, במהלכה נרגע, שתה מים והלך לשירותים (בהט ע' 15 ש' 28-26). בהחלט אפשר לקבל שהריח שנדף ממנו בשטח התפוגג בהתייצבו בפני החוקר.
חרף העובדה שת/2 הוא דוח קצר ולאקוני, התדרדרות מצבו הבריאותי של יהודה, הפער בין הטיעון התמים, שתעודת הזהות נשמטה מידי הנאשם, לדברי בהט בבית המשפט שהנאשם זרק עליו מסמכים, עדותיהם של השניים היו משכנעות. בית המשפט מקבל ששני השוטרים עשו כמיטב יכולתם להעיד על האירועים כפי שקרו ללא רצון להשחיר את הנאשם, כטענת הסנגורית. אדרבא - יהודה ובהט כאחד מתארים תקיפה מינורית. בהט כותב ב-ת/4 שיהודה "נחבל קלות". בכל הרישומים מופיע, שהנאשם הודה בשתיית כוס וחצי בלבד, כמו כן תועדה גרסתו הראשונית, שניסה לסייע לשוטר ולהצילו מפגיעת משאית, ואלו דברים שאינם לרעת הנאשם. דברי השוטרים מחזקים זה את זה ומתאמתים בעדויות שוטרות הסיוע שבאו לעזור להם והודאת שתיהן שאינן זוכרות דבר מעבר למתועד ברישומיהן. מכאן - שאין ביסוס לחשד נגד השוטרים באשר למניע זר או פסול שהביאם להעליל שקר על הנאשם.
כאמור לעיל הסנגורית נדרשה לערכו הראייתי של המחדל מלהביא את המעיל הקרוע כראיה. לטענתה יש בכך כדי להקים חזקה שלא נגרם כל נזק. הסנגורית לא ביססה את טענתה באסמכתאות. גם אם נצא מהנחה שהטענה יכולה להיות נכונה משפטית, הרי שהחזקה ניתנת לסתירה. במקרה שבדיון חרף המחדל החקירתי, האמון המלא שנותן בית המשפט בדברי השוטרים סותר את החזקה.
ההתייחסות הכללית לאמינותו של הנאשם פורטה לעיל. לשם השלמות יודגשו כאן התפניות בגרסתו. מלכתחילה הודה ששתה והודה למעשה במפגש פיזי עם השוטר בטענה שניסה להציל אותו. חוש הזהירות הנטוע בו לא היטשטש אצלו כליל כתוצאה מהשכרות והוא סירב לחתום. כשעתיים לאחר מכן, כשהוא היה במלוא חושיו חזר בו מכל וכל וטען שלא שתה ולא תקף וציית להוראות השוטרים שעשו עליו ערימה. על ההודעה הזו ת/1א הנאשם חתם. בהודעה נוספת, שנגבתה ממנו כעבור מספר חודשים הכחיש את החשדות מכל וכל וסירב לחתום. בבית המשפט לא זכר מאין ולאן הלך, אחר כך נזכר שבילה אצל ידידה (שאת שמה לא ידע) שתה בקבוק בירה (פ/ ע' 27 ש' 1-2). זאת ועוד - בבית המשפט לא תמך בטענת באת כוחו בשמו בהקראה כאילו השוטרים שנכחו במקום התנפלו עליו והפליאו בו מכות נמרצות. כל מה שידע לומר הוא "ייתכן והיתה סיטואציה שתקפו אותי או משהו כזה לא זוכר את כל המקרה זה היה לפני חמש שנים... כנראה שקרה משהו" (ע' 26 ש' 4-5). ומיד בהמשך לשאלת הסנגורית הוא מיישר קו עם גרסתו בחקירה ותשובה לכתב האישום וטוען שערימה משמעו שכמה שוטרים יחד תקפו אותו אך הוא לא נשאר חסר אונים אלא הדף אותם (פ/ ע' 26 ש' 9-10). למרות טענתו שאיננו זוכר דבר, הוא ידע שנלקח לתחנה ושם שהה עד השעות הקטנות של הבוקר. זאת ועוד - הוא גם זכר בבירור שלא ביצע את העבירות המיוחסות לו כי דבר זה הוא אמור לזכור והוסיף: "אם אני זוכר שהם תקפו ואני הדפתי אותם, למה אני לא אזכור שהמעיל שלו נקרע" (ע' 26 ש' 14-15). למרות טענתו שלא זכר, הנאשם ביקש לקבל שמסר רישיונות והתבקש לרדת ואז באו השוטרים עם "הפוזה".

הנאשם טוען שאמר לחוקר לנדוי את האמת ומבקש לקבל שלנדוי משום מה השמיט מ-ת/1 את הודאתו בשתיית משקאות חריפים. די בכך כדי למוטט את אמינותו של הנאשם ולקבוע שכל מטרתו היתה להתחמק מתן תשובות אמת במשפט.

סוף דבר - על סמך עדויותיהם האמינות של השוטרים ודחיית גרסת הנאשם בית המשפט קובע שהתביעה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה מעל לספק סביר, כנדרש במשפט פלילי, את אשמת הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו. בית המשפט מרשיע את הנאשם בתקיפת שוטר במילוי תפקידו הפרעה לשוטר, איומים והיזק לרכוש עבירות לפי סעיפים 192, 272, 275 ו- 452 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איומים על בת זוג

  2. דרישת נכס באיומים

  3. איום על החברה לשעבר

  4. סחיטה באיומים של זמר

  5. איומים על שוטר תנועה

  6. איומים ותקיפת בת זוג

  7. שוד תכשיט באיומי סכין

  8. הוצאת צ'קים תחת איומים

  9. כמה מקבלים על איומים ?

  10. איום על שוטרת במוקד 100

  11. העונש על סחיטה באיומים

  12. מה העונש על איומים ברצח ?

  13. מעצר על דרישת נכס באיומים

  14. יסודות עבירת סחיטה באיומים

  15. תקיפה ואיומים על חוקר ביטוח

  16. מה העונש על איומים על בת זוג

  17. מעצר עקב איומים על עורך דין

  18. ביטול הסכם עקב איום באלימות

  19. עבירת סחיטה באיומים של עורך דין

  20. היסוד הנפשי בעבירת סחיטה באיומים

  21. סחיטה באיומים - ערעור על גזר הדין

  22. שחרור לחלופת מעצר בעבירת סחיטה באיומים ?

  23. ביטול הרשעה של אתלט מצטיין בעבירת איומים

  24. כתב אישום בעבירות ניסיון תקיפה סתם ואיומים

  25. הרשעה בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון