קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בור במדרכה: 1. רקע עובדתי א.      לטענת התובעת ביום 20.8.1998, בעת שחזרה מישיבת עובדים בבית הספר בו הינה סייעת בחינוך מיוחד, עמדה לחצות הכביש, עלתה על מדרכה/אי תנועה, רגלה נתקלה בבור, התעקמה והיא איבדה שיווי משקלה ונפלה. ב.      הנתבעות כפרו הן בעצם אירוע התאונה והן בגובה הנזק הנטען.   2. התאונה א. כאמור בסעיף 1 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת: "ביום 20.8.1998 בשעה 11:30... בעת שעליתי מהכביש אל המדרכה/אי תנועה, בכוונה להמשיך ולחצות את הכביש, נקלעה רגלי לתוך בור שהיה פעור במדרכה/אי תנועה. יש לציין כי בתוך הבור היתה מונחת אבן קטנה בהיקפה ובגודלה משאר המרצפות עובדה אשר לא תרמה לכיסוי הבור. כתוצאה מכך, התעקמה רגלי, עובדה אשר גרמה לאיבוד שיווי המשקל. יצויין כי פני הכביש שהיו סדוקים ולא חלקים תרמו גם הם לאיבוד שיווי המשקל ולנפילתי בעוצמה רבה על הארץ כאשר רגלי הימנית וגבי נחבטים בחוזקה רבה בכביש". ב. מקובל עלי הסברה של התובעת כי: "אני חישבתי את זה כמדרכה, כי הוא רחב כמדרכה" (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 15). "אני התייחסתי לזה כמדרכה ואחר כך הסבירו לי שזה אי תנועה, (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 17 - 16).   ג.        התובעת חזרה והעידה כי התאונה ארעה בעת שעלתה על אי התנועה שתמונותיו צורפו לתצהירה (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 13 - 11).   ד.      גם בפני החוקר הצהירה התובעת ביום 23.3.99 כי: "אני עליתי מהכביש למדרכה, הייתי עם אב הבית ופשוט סובבתי את הקרסול" (נ/4).   ה.      לכאורה נפלה איפוא התובעת בעת שעלתה על אי התנועה אלא שהנתבעות הציגו גירסה שונה לפיה טענה התובעת כי התאונה ארעה בעת שירדה מאי התנועה. בהודעתה מיום 17.11.98: "ירדתי מהמדרכה ומעדתי על הקרסול ועל שני הברכיים" (נ/3). כשעומתה עם הודעה זו עמדה התובעת על גירסתה כי התאונה ארעה בעת שעלתה על אי התנועה.   ו. גם עד התביעה, מר ישראל מירשווילי, שלא התייצב אך תצהירו הוגש בהסכמה (ת/3) הצהיר כי: "לאחר מכן ובעודנו יורדים מאי התנועה/מדרכה בכוונה לחצות את חלקו השני של הכביש, מעדה לפתע גב' שטובי ונפלה אל הכביש" (סעיף 3).   ז. מאידך, אותו עד הצהיר ביום 24.3.99 בפני עד ההגנה מר מוטי יחיא, כי: "... אני הייתי צמוד לדליה כשלפתע הבחנתי שדליה מעדה כשהיא עלתה על שטח ההפרדה (אי תנועה)" (נ/5).   ח.      משעומתה התובעת עם הסתירות דלעיל, ניסתה להסביר כי: "אני עליתי מהכביש למדרכה ומשם ירדתי לכיוון הכביש כדי לחצות להגיע לבית ואז קרה המקרה" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 31 - 30).   ט.      כאמור בסעיף 1 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת: "יצויין כי פני הכביש שהיו סדוקים ולא חלקים תרמו גם הם לאיבוד שיווי המשקל ולנפילתי בעוצמה". ואכן גם במהלך עדותה חזרה על גירסה זו כי: "היו גם סדקים בכביש שגרמו להמשך הנפילה החזקה שלי" (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 4).   "אני זוכרת מה אמרתי לחוקר, אמרתי לו והראתי לו את מקום האבן ומקום הבור והסדקים בכביש והוא צילם את זה" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 28 - 27).   התובעת עצמה שצרפה כאמור תמונה של מכשול על אי תנועה, לא צלמה הסדקים הנטענים והחוקר כלל לא נשאל על צילומיו הנטענים. וכידוע: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך, ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה... לאי הצגת שאלות לעד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה... או הוצגו השאלות... - היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999, עמ' 1391).   י.        למותר לציין כי אין כל היגיון בהתייחסות לסדקים בכביש אם התאונה ארעה בעליה על אי התנועה ובגלל בור עליו.   יא.   כאמור בסעיף 1 לתצהיר עדותה הראשית: "נקלעה רגלי לתוך בור שהיה פעור במדרכה/אי תנועה. יש לציין כי בתוך הבור היתה מונחת אבן קטנה בהיקפה ובגודלה משאר המרצפות עובדה אשר לא תרמה לכיסוי הבור".   יב.    גם בעדותה חזרה התובעת והסבירה כי: "משני הצדדים היה פער והרגל נכנסה לבור" (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 26) "הרגל שלי נתפסה בתוך הבור ונפלתי על הידיים" (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 2). "היתה אבן בתוך הבור ואני מעדתי" (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 18).   יג. אלא שבפני החוקר תארה התובעת את התאונה כי: "נתקלתי במדרכה אבל התברר שהמדרכה לא תקינה, אחת המרצפות בלטה מהאחרות ועל הכביש עצמו היתה בליטה (מהמורה)" (נ/4).   יד. כשעומתה התובעת עם גירסה זו במהלך עדותה, הסבירה כי: "אתה מפנה אותי לנ/4 שם אמרתי שאחת המרצפות בלטה מהאחרות ועל הכביש היתה בליטה - כן, בכביש היתה בליטה... הכוונה היא לאבן, לא אמרתי מרצפות" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 22 - 20).   בעדותה הסבירה התובעת כי פירוש המילה מהמורה: "חומה אולי בליטה קטנה זה היה באי תנועה" (עמ' 8 לפרוטוקול שורה5).   טו.   גם אם היתה מתקבלת טענת התובעת כי לא ידעה על מה חתמה בפני החוקר וכי אמרה לו דברים שונים, עדיין מסתבר כי גם עד התביעה שהיה כאמור עד ראיה, הצהיר בפני החוקר כי: "כשהיא עלתה על שטח ההפרדה (אי תנועה) אני זוכר שהריצוף בלט מעל פני השטח ובגלל שהריצוף בלט דליה נתקלה בריצוף, מעדה ונפלה" (נ/5).   טז.   גם נסיונה של התובעת לדבוק בנפילה בבור פעור במדרכה קיבל תפנית מוזרה במהלך החקירה כשהעידה: "אמרתי שהיתה אבן והיו גם פעורים שני בורות והרגל שלי נכנסה ועמקתי את הקרסול, וכולל הסדקים בכביש, נפלתי גם בגלל הבור והסדקים, (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 24 - 23).   יז.     למעשה, נותר עלום גם אופן הנפילה. בעוד שבסעיף 1 לתצהירה העידה כי: "... ולנפילתי בעוצמה רבה על הארץ כאשר רגלי הימנית וגבי נחבטים בחוזקה רבה בכביש" כלומר, נפילה על הגב, הסתבר במהלך עדותה כי: "הרגל שלי נתפסה בתוך הבור על הידיים ומרוב משקלי ומהחבטה החזקה נפלתי על הברכיים" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 3 - 2).   "אני לא נפלתי ישר על הברכיים, אלא נפלתי על הידיים ומרוב הכובד נפלתי אחר כך על הברכיים... לא נפלתי ישירות על הברכיים, אלא קודם על הידיים ואחר כך על הברכיים. נפלתי קדימה... לא קבלתי מכה בגב אלא הרגשתי 'תיק' קטן בגב. כשנפלתי על הברכיים הרגשתי את הכאבים" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 27, 30 וע' 10 לפרוטוקול שורות 3 - 1).   יח.   אודה ולא אבוש כי התובעת הותירה בי רושם חיובי אך בהתרשמות זו אין די משלא עלה בידי לחלץ האם ארעה התאונה בעת עליתה או ירידתה מהמדרכה, האם נפלה בגלל בור על אי התנועה או שניים, או שמא מבליטה בריצוף או מהסדקים שלא הוכחו בכביש והאם נפלה על גבה או קדימה על ידיה וברכיה. משלא עלה בידי התובעת להוכיח התאונה, וכידוע עליה עול ההוכחה, לא אוכל כמובן לקבוע כי הנתבעת אחראית לאירועה ומה תרמה היא לתאונה כטענתן.   יט.   לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.   3. נזקים א.      היה ולא תתקבל דעתי דלעיל, אוסיף בקליפת אגוז דעתי על נזקיה הנטענים של התובעת.   ב.      חוות דעתו של פרופ' אנגל לא נסתרה. לא הובאה חוות דעת נגדית ובעדותו הסביר פשר הגילוי המאוחר של כאבי הגב והקשר בינם לתאונה.   ג.        מאידך, גם נכות של 20% כמפורט בחוות דעת פרופ' אנגל אינה מצדיקה הימנעות מכל עבודה ועל כן לכאורה גם אם מגיעים לה הפסדי השתכרות, אינם עולים על חישוב על פי אחוזי הנכות משכרה עובר לתאונה מעבר לתקופות אי הכושר כפי שאושרו ע"י המל"ל.   ד.      נזק מיוחד יש להוכיח, התובעת לא הוכיחה למעט הוצאות משפט ולו הוצאה כלשהי וממילא בהיות התאונה תאונת עבודה, צריכות היו כל הוצאותיה הרפואיות, לרבות הוצאות נסיעה לקבלת הטיפולים הרפואיים, להיות מכוסות ע"י המל"ל. הוא הדין לגבי העתיד ובוודאי לאור הלכת ע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 724, 752.   ה.      האמור לעיל כוחו יפה גם לגבי עזרה בבית אם כי הייתי מוכנה להניח כי בתקופת אי הכושר ובוודאי בתקופה שרגלה של התובעת היתה מגובסת והיא היתה מרותקת למיטתה, נזקקה לעזרה שגם אם ניתנה ע"י בני משפחה הינה ברת פיצוי.   ו.        משנגרם לתובעת שבר, רגלה גובסה במשך חודשיים, היא נזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה במשך כשנה, נראה היה לי לנכון לפצותה בגין כאב וסבל, לו זכתה בתביעתה, בסך 50,000 ₪   4. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה