ביטול זיכוי בהליך פלילי בערעור


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול זיכוי בהליך פלילי בערעור:

הערעור בתמצית:

ערעור המדינה על פסק-דינו של בית משפט השלום בחדרה - כב' השופט אהוד קפלן - בת"פ
10572-03-11 (להלן: "בית משפט קמא"), בו זיכה בית המשפט קמא את הנאשם - גיל רואה (להלן: "המשיב") מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

כפי שיובהר, אציע לחברי לקבוע כי זה המקרה החריג בו יש להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט ובהערכת מהימנות העדים. אציע לקבוע כי המשיב זוהה בוודאות כמי שהשתתף בתקיפתו של השוטר, כפי שיפורט, וזאת בשים לב לאחיזתו הרציפה במהלך האירוע ע"י השוטר שהותקף. בהתאם, ומהטעמים שיפורטו, אציע כי נקבל את הערעור ונורה על הרשעתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

כתב האישום ופסק דינו של בית המשפט קמא

נגד המשיב, הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)ו-(3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335 (א) (2) לחוק העונשין; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וכן עבירה של נסיעה ללא לוחית זיהוי, עבירה לפי סעיף 300 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

על פי האמור בכתב האישום, ביום 26.2.11 נסעו השוטרים, שרון בוחבוט ודניאל בן חמו (להלן: "השוטרים" או "שרון" ו"דניאל" בהתאמה), בניידת משטרתית מכביש דוד שמעוני בחדרה לכיוון יער- חדרה. כשהגיעו השוטרים אל מול הכניסה לתחנת הרכבת, הם הבחינו באופנוע לבן ללא לוחיות זיהוי, כשלידו אדם חבוש קסדה (להלן: "הרוכב הראשון"), דבר שעורר את חשדם של השוטרים שהמדובר באופנוע גנוב. השוטרים עצרו הניידת במרחק של כשלושה מטרים מהאופנוע, ואותו אדם החובש קסדה התיישב על האופנוע וניסה להניעו, אם כי ללא הצלחה. השוטרים חששו שאותו אדם יברח, משכך צעק שרון לעברו: "אתה עצור, משטרה" ותפס אותו מאחור. בשלב זה, הרים אותו אדם את מרפקו וחבט בשרון בלחי ימין ובבטנו, הוא המשיך להיאבק עמו ונגח את קסדתו בפניו כשהוא צועק : "אני מגב"ניק, תעזוב אותי". מיד לאחר מכן, הגיע המשיב אל שרון, אחז בגרונו, חנק אותו מאחור ביד שמאל ותקף אותו באגרופים ביד ימין, זאת על מנת לשחרר את הרוכב הראשון, כל זאת שהרוכב הראשון תוקף אף הוא את שרון.

בעקבות כך, הוציא שרון מהנרתיק מיכל גז על מנת לרסס התוקפים וכדי שירפו ממנו, כשכל הזמן הם ממשיכים לתקוף אותו בגבו ונוגחים בפניו עם הקסדות שעל ראשיהם. בהמשך הגיע למקום אדם נוסף עם קסדה על ראשו (להלן: "הרוכב השלישי"), והוא אחז בשרון במקום המשיב. המשיב תפס מיכל הגז שהחזיק השוטר בידו תוך כדי שהוא מעקם לו האצבע וריסס הגז לכיוון עיניו של שרון, עד שרוקן המיכל. כל זאת כשהרוכב השלישי ממשיך לאחוז בשרון מאחור ומגביל את תנועתו. לאחר התזת הגז לעיני שרון, הבחין המשיב בשרון מוציא האזיקים מהידיים תפס האזיקים, זרק אותם ונגח בפניו של שרון עם הקסדה שלו. בהמשך לכך הסתובב שרון לעבר המשיב, תפס אותו והצמיד אותו לניידת, תוך שהמשיב מאיים עליו באומרו "אתה לא יודע מי אני, אני עוד אגיע אליך הביתה" הוא בעט בשרון ונתן לו אגרופים לכל חלקי גופו ולראשו. תוך כדי כך המשיב צעק לשני הרוכבים האחרים שהשתתפו בתקיפת שרון, וביקשם לברוח מהמקום, ואכן שני הרוכבים ברחו מהמקום. בהמשך המשיב התנגד למעצרו בכך שדחף השוטרים שהגיעו לסייע במעצרו ובעט לכל עבר בניסיון למנוע את מעצרו. כתוצאה ממעשי התקיפה של המשיב ושני האנשים הנוספים, נגרמו לשרון פגיעות הכוללות חבלות יבשות בחלקי גופו ובפניו; סדק באחת מאצבעות יד ימין וכן נפיחות ורגישות של האצבע; כוויה בעין שמאל ובארובת העין כתוצאה מהגז; נפיחות באף ובפנים וכן כאבים בכל חלקי הגוף.

כתב האישום מוסיף כי טרם אירוע התקיפה, הגיע המשיב לאזור כשהוא רכוב על טרקטורון שאין עליו לוחית רישוי.

המשיב כפר במיוחס לו מלבד הודאתו בעובדות המקימות נגדו העבירה של נסיעה ללא לוחית רישוי וטען כי הוא הגיע למקום באקראי, ראה השוטרים מתעמתים עם כמה רוכבי אופנועים וטרקטורונים שאינם מוכרים לו, ולאחר שרוכבים אלו ברחו מהמקום הוא נעצר על ידי השוטרים אך מאחר ונכח במקום.

לאחר ניהול הליך הוכחות זוכה המשיב מביצוע רוב העבירות שיוחסו לו, למעט העבירות של נהיגה ללא לוחית זיהוי והעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. זאת מאחר ונקבע כי גרסתם של השוטרים (שרון ודניאל) לאירוע, הינה גרסה המעוררת ספקות לנוכח הפרכות הקיימות בה ובהתחשב בהנחה לפיה השוטרים הציגו גרסתם המפלילה נגד המשיב על מנת לחפות על מעצר השווא של המשיב.

בית המשפט קמא חילק את העדים לשלוש קטגוריות עיקריות, בהתאם לחלקם של העדים באירוע ועדותם להתרחשויות. קטגורית העדים הראשונה, הינה השוטרים שרון ודניאל, שנכחו באירוע מתחילתו. קטגוריית העדים השנייה, הינה עדותם של השוטרים האחרים שהגיעו לאירוע בהמשכו ולא היו עדים לעיקר ההתרחשויות. הקטגוריה השלישית הינה עדותם של מאבטחים העובדים ברכבת שהגיעו לאירוע לקראת סופו, וראו את שלב מעצרו של המשיב.

המאבטחים שהיו עדים לחלק מהאירוע ובאו לקראת סופו מבחינת ההשתלשלות הכרונולוגית של האירוע, מסרו שהגיעו למקום בעקבות בקשתה של השוטרת דניאל שנופפה להם מרחוק להגיע למקום. המאבטחים מסרו שהם ראו את שני השוטרים ליד העצור (המשיב) בעוד ששני אנשים אחרים (או שלושה) שקסדות על ראשיהם בורחים מהמקום. המאבטחים מסרו שהם הגיעו למקום הם לא ראו אלימות מצדו של המשיב, אם כי הם מאשרים שראו המשיב מתנגד למעצרו ומניף את ידיו ורגליו ימינה ושמאלה, משכך ובעקבות בקשת השוטרים עזרו המאבטחים לשוטרים להשתלט על המשיב. בהתחשב בעדותם זו של המאבטחים, קבע בית המשפט כי אכן התקיימה העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ככל שהדברים עניינם באירוע התקיפה עצמו, הרי שהעדים המפלילים את המשיב, הינם השוטרים דניאל ושרון, עת שאל מול עדותם עומדת עדותו של המשיב עצמו, שבחר להעיד בבית המשפט קמא.

בית המשפט קמא תימצת את עדותו של השוטר שרון שהעיד כי ביום האירוע, נסע יחד עם השוטרת דניאל לכיוון הרכבת בחדרה. משהגיע לקרבת השער בכניסה לרכבת הוא הבחין באופנוע לבן ללא לוחית רישוי, ועלה בליבו החשד שהמדובר באופנוע גנוב. משכך הוא ירד מהניידת, ושהבחין בו האופנוען, הוא ניסה להניע את האופנוע מספר פעמים אם כי לא הצליח, אז שרון צעק לעברו לעצור. שרון הוסיף כי משהרוכב הראשון לא שעה לקריאתו, הוא קפץ לו על הגב בניסיון לעצורו. בתגובה, הרוכב הראשון התחיל לבעוט בשרון ולהכותו בניסיון להוריד אותו מעליו. במהלך התפתחות אירועים זו, הרגיש שרון כי אחר - שבהתאם לטענה הוא המשיב - חונק אותו מאחור אם כי הוא לא הצליח לראות הבחור. עם זאת הוא מסר שהוא הבחין שהיו לאותו בחור כפפות בצבע כחול, משקפי אבק וחליפת אופנועים. בהימצאותם של שני התוקפים, החליט שרון להוציא את מיכל גז הפלפל שהיה ברשותו ולנסות להשתלט על התוקפים. בשלב זה הצטרף לחבורה אדם נוסף (הרוכב השלישי) שהחליף המשיב וחנק אותו (שרון) מאחור, ואילו המשיב תפס מידו את מיכל הגז עיקם את אחת מאצבעותיו עד שהצליח לחלץ מיכל הגז מידו. אז המשיב כיוון המיכל לתוך עינו השמאלית של שרון והתיז לעברה גז. שרון הוסיף כי הגיע לשלב שהיה לו מאוד קשה לתפקד, ומה שיכל היה לעשות זה רק להישאר דבוק אל המשיב, כשהאחרון נותן לו מהלומות ומאיים עליו. שרון הוסיף ומסר כי לרגע קט הוא הבחין בשוטרת דניאל שהוציאה אלה והלכה לכיוון דרום, ואז הוא סגר את עיניו והצמיד המשיב לכנף הימנית-קדמית של הניידת, כדי שיהיה לו יותר קל לחבק אותו ולהשתלט עליו, כאשר בכל הזמן הזה המשיב נוגח בפניו עם הקסדה שלו. שרון הוסיף כי הוא הוציא האזיקים, אם כי ככל הנראה לקחו לו אותם מהיד וזרקו אותם בקרבת מקום. שרון הוסיף כי המשיב צעק לעבר שני האחרים ללכת מהמקום. שרון מסר כי לאחר מכן הוא ראה מאבטחים של הרכבת, וביקש מהם שיבואו לעזור לו על מנת להשתלט על המשיב.

שרון תיאר את המשיב כמי שלבש כפפות כחולות והיה לו שרוול לבן, וכן לאחר שהוא ריסס את המשיב בגז פלפל, נשאר על השרוול של המשיב כתם של גז.

השוטרת דניאל, תיארה כי לאחר ששרון ניגש לאופנוען, ניסה האופנוען לברוח והתנגד למעצר. מיד לאחר מכן הגיעו שני בחורים שניגשו לשרון והחלו להיאבק עמו, הם נגחו בו עם הקסדות והכו אותו עם אגרופים.

דניאל מסרה כי אחד התוקפים שהוא המשיב לבש חליפה לבנה עם ציורים, ואילו השני (הרוכב השלישי) לבש חליפה כחולה. דניאל מסרה שהבחור שלבש חולצה כחולה צעק במהלך האירוע שהוא מגבני"ק, ואילו המשיב ריסס גז בעיניו של שרון עד שהגז "נגמר". דניאל הבהירה שהסיקה שהגז "נגמר" מאחר ונשמע הצליל של האוויר שיצא מהמיכל. דניאל הוסיפה שלאחר ריסוס הגז שרון היה עם עיניים עצומות, ואולם שרון לא עזב את המשיב.

דניאל הוסיפה, כי משראתה שהמצב מחמיר ושהיא לא מצליחה לעצור התוקפים, היא ניסתה לקרוא לעזרה, ובהמשך, היא יצאה עם אלה לכיוון הבחור עם החליפה הכחולה (הרוכב השלישי) וניסתה להפריד אותו מהגב של שרון, ואכן המכות שנתנה לו הניסו אותו. דניאל מסרה כי בשלב זה המשיך שרון להחזיק המשיב, ואז הגיעו המאבטחים של הרכבת והיא סימנה להם שיבואו לכיוון שלהם. כשהמאבטחים הגיעו, ברח התוקף עם החליפה הכחולה מהמקום.

המשיב מאידך מסר כי לא היה לו כל חלק באירוע, לדבריו הוא ירד מהטרקטורון ועמד ליד הניידת, אז ראה השוטרים מתווכחים עם שמונה רוכבים בערך. המשיב טען שהשוטרים עצרו אותו רק כיוון שהיה שם, ומאחר ונסע על טרקטורון. המשיב הוסיף כי הוא לא התנגד למעצר או תקף השוטרים, אלא אך שאל השוטר למה הוא אוזק אותו.

בית המשפט קבע כי המאבטחים הגיעו לזירת האירוע עת שהשוטר שרון הותקף על ידי שניים לכל הפחות (המשיב והרוכב השלישי). משהמאבטחים מסרו שהם לא ראו אלימות מצד המשיב או כל אלימות אחרת (בניגוד לגרסת השוטרים), מצא בית המשפט קמא בהודעת המאבטחים כמחזקות את גרסת המשיב לפיה הוא נפל קורבן לתפיסת השוטרים רק משום שהוא נכח במקום.

מעבר לכך, בית המשפט מצא כי גרסת השוטרים מעוררת ספקות בהתחשב בסתירות שנפלו בה והיעדר התיישבותן עם ממצאים אחרים.

כך ביחס לשוטר שרון, הוא מסר תחילה כי הרוכב הראשון המשיך לתקוף אותו גם כאשר הרוכב השני חנק אותו מאחור, אם כי גרסה זו התבררה כלא נכונה והופרכה על ידי שרון עצמו עת מסר שהרוכב הראשון ניסה בהמשך לברוח ולא המשיך לתקוף אותו [כמצוין בעמ' 12 לפרוטוקול], ובהמשך במסגרת חקירתו הנגדית, השוטר שרון הודה שהוא לא הצליח לזכור מה בדיוק עשה כל אחד מהתוקפים. כמו כן השוטר שרון לא ידע לומר מי מבין התוקפים הוציא את האזיקים מידיו. בנוסף הפנה בית המשפט לכך שמיכל הגז לא נמצא בזירת האירוע והוא הובא לתחנת המשטרה על ידי השוטר שרון, זאת ללא שרשרת מוצג תקינה. בית המשפט תמהה בנוסף כיצד השוטר שרון הוכה ועיניו נצרבו מהגז, אם כי בה בעת הוא הצליח כל העת לאחוז במשיב.

בית המשפט קמא, מצא כי בדומה לשוטר שרון, גם השוטרת דניאל כשלה בתיאור האירוע ונמצאו בהודעותיה פרכות. כך לדוגמא השוטרת דניאל תיארה את שלושת התוקפים לפי הבגדים שלבשו. היא תיארה את המשיב כמי שלבש חליפת רכיבה "עם ציורים" ועם מגני ברכיים שחורים שהיו מעל החליפה, וכמי שחבש קסדה בצבע כחול-לבן. בעוד שבפועל המשיב לא לבש חליפת רכיבה, אלא מכנס לבן עם עיטורים, וקסדה בצבע לבן עם עיטורים שחורים, קפוצ'ון לבן רגיל, וכן מגני ברכיים שהיו מתחת למכנסיים. כמו כן השוטרת דניאל מסרה כי הרוכב עם החליפה הכחולה צעק "אני מגב"ניק" בעוד שהשוטר שרון מסר כי דווקא הרוכב הראשון (שלבש חליפה לבנה) מסר את המילים האלו. בית המשפט קמא תמהה בנוסף כיצד השוטרת דניאל העידה כי היא שמעה את מיכל הגז מתרוקן, אם כי בהקשר אחר היא אמרה שלא שמעה דברים שנאמרו במקום בגלל רעש המנוע. כך גם תמהה בית המשפט כיצד השוטרת דניאל שמרה על קשר עין רציף עם המשיב אף שגם היא רוססה בגז מדמיע.

מעבר לאלה, בית המשפט הפנה לעדותו של רפ"ק חיממי ולמזכר שנכתב על ידו, בו הוא מזהיר השוטרים להימנע ממעצרי שווא. אזהרה זו הקימה ספק בעיני בית המשפט, שמא אותו רפ"ק חמימי הבין בחושיו או בידיעתו, שהמשיב אינו העבריין האמיתי.

לנוכח האמור בית המשפט סבר כי המדובר במעצר שווא, אשר התחיל בכך שהשוטרים סברו שהמשיב מכיר את התוקפים וסברו שהמפתח ללכידתם הוא במעצרו של המשיב, ומשלא הצליחו לעשות כן הם נאלצו לדבוק בגרסתם הראשונית.

טיעוני הצדדים

המערערת, ביקשה במסגרת ערעורה לדחות מסקנות בית המשפט קמא בדבר היעדר קבלת גרסת השוטרים לאירוע ולהרשיע את המשיב בכל העבירות שיוחסו לו במסגרת כתב האישום. בערעורה פירטה המערערת, הסיבות שלגישתה יש לדחות את מסקנות בית המשפט קמא בדבר העדפת גרסת המשיב.

המערערת הבהירה כי בנסיבות העניין, בית המשפט קמא לא דחה את עדויות השוטרים בדבר היעדר מהימנותם ביחס לאירוע עצמו. אלא שעיקר קביעת בית המשפט קמא היא בהיעדר יכולתם של השוטרים לזהות את התוקף האמיתי, וכן פסילת עדותם של השוטרים בדבר זיהוי המשיב כמי שתקף אותם, זאת לנוכח הימצאותן של סתירות פנימיות בעדויות וסתירות בין השוטרים לבין עצמם ביחס לפרטי הלבוש של המשיב, כך גם היעדר תיאור פרטי הלבוש של המשיב בצורה מדויקת, דבר שיש בו ללמד כי השוטרים התבלבלו ועצרו האדם הלא נכון. ואולם לגישת המערערת, תיאור הלבוש של המשיב איננו רלוונטי כלל, שכן השוטרים לא זיהו את המשיב כמי שתקף אותם על סמך פרטי הלבוש, אלא על עצם העובדה שמתחילת התקיפה ועד לסופה הצליח השוטר שרון להישאר במגע רציף עם המשיב ולמנוע ממנו לברוח מהמקום. ובהקשר זה הפנתה המערערת לגרסת המאבטחים אשר ראו את השוטר אוחז במשיב, ובכך יש בגרסתם לחזק את גרסת השוטרים.

מעבר לאלו, לגישת המערערת לא היה כל בסיס למסקנותיו של בית המשפט קמא, בדבר התהיות שהעלה ביחס לשוטרים, ומציאת הסתירות בהודעותיהם. המערערת התייחסה במסגרת ערעורה לסתירות הלכאוריות שנמצאו והסבירה כי בהתאם להקשרם אין המדובר בסתירות מהותיות שיש בהן להפריך את עדות אומרם. שכן חלק מהסתירות מוסברות בהתאם להקשרם ושלמעשה אין המדובר בסתירות כלל וחלקן האחר עניינו סתירות שוליות, שטבעי שימצאו באירוע דינאמי מעין זה. המערערת הוסיפה כי חלק מהתהיות שהעלה בית המשפט קמא לא היו מבוססות, שכן הוצגו ראיות שהסבירו את ההתרחשויות והמידע שהגיע לשוטרים עקב האירוע (כגון שקרוב משפחתו של המשיב הוא שוטר במרחב ירושלים).

מעבר לאלו, לגישת המערערת לא היה כל מקום למסקנת בית המשפט קמא, לפיה השוטרים תיאמו גרסאות להפללת המשיב לצורך חיפוי על מעצר השווא של המשיב, שבמקורו המדובר במעצר שווא לצורך מציאת התוקפים האמיתיים. בהקשר זה, הבהירה המערערת כי אזהרתו של רפ"ק חמימי לשוטרים בדבר הימנעות ממעצר שווא, הוא בגדר הנחיה רגילה הנאמרת לשוטר מתחיל, ואין להסיק ממנה מסקנות.

מאידך, המערערת הפנתה לסתירות שנפלו בגרסאות המשיב, היעדר הקוהרנטיות שאפיין את עדותו והיעדר מתן תשובות ביחס להתרחשויות שהיו באירוע, אף שהמשיב מסר שהוא היה עד לאירוע. וכן היעדר הסבר לחלקו שלו באירוע, ומתן הסבר משכנע ביחס להימצאותו באירוע והגעת גז מדמיע לשרוולו.

באת כוח המשיב, ביקשה לדחות הערעור ולהשאיר את זיכוי המשיב על כנו. תחילה הדגישה באת כוח המשיב, את הכלל לפיו אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו בערכאה המבררת, במיוחד עת שאלו התייחסו לשיקולי מהימנות. בהקשר זה הודגש כי בית המשפט קבע בצורה ברורה כי אין הוא מקבל עדות השוטרים מאחר ואלו נמצאו כלא מהימנות עליו.

באת כוח המשיב, פירטה כי גרסת המשיב נמצאה מהימנה על בית המשפט, על כלל תיאורה לאירוע וכן להתפתחויות המאוחרות יותר, כך גם נמצא כי הודעת המאבטחים כתומכים בגרסת המשיב וסותרים את גרסת השוטרים באשר להתרחשויות. בהקשר זה הודגש כי גרסת המשיב, אף שנעדר ממנה חלק מתיאור מעשי התקיפה הרי שזה הוסבר בכך שהותז על המשיב גז מדמיע והוא לא הצליח לראות את ההתרחשויות.

מעבר לכך, באת כוח המשיב, פירטה את הסתירות שלגישתה נפלו בהודעת השוטרים, והיעדר התיישבותם עם שאר ממצאי האירוע, ובכלל זאת סתירות פנימיות בעדויות עצמן וסתירות בין עדויות השוטרים לבין עצמם, בעוד שלגישת באת כוח המשיב המדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין, דבר המחייב את פסילת עדויות אלו ומונע ההסתמכות עליהן.

דיון והכרעה

פסק דינו של בית המשפט קמא נסמך על ממצאי עובדה המושתתים בצורה לא מבוטלת על שיקולי מהימנות. זיכויו של המשיב, נעשה בראש ובראשונה על היעדר מתן אמון בהודעתם של השוטרים. בית המשפט חזר והדגיש את התמיהות הרבות והתהיות שעלו מגרסת השוטרים, עת שנמנע מלבסס ממצאים עובדתיים על הודעתם, ואף אימץ התזה לפיה המדובר בגרסאות מתואמות לצורך חיפוי על מעצר השווא של המשיב.

בית המשפט קמא קבע כי עדויות השוטרים אינן מהימנות עליו, והוא הסביר ממצא זה, בסתירות ובפרכות שלגישתו נמצאו בהודעות השוטרים שאינן מתיישבות האחת עם רעותה כך גם עם הודעת שאר העדים וכן ממצאים אחרים בשטח. בית המשפט קמא הציע התפתחות שונה לאירוע, שעיקרה, כי השוטרים עצרו המשיב מתוך רצון לשים ידיהם על התוקפים האמיתיים ומשכך הם תיאמו גרסה המפלילה את המשיב על מנת להצדיק את מעצרו, בהמשך ועל מנת להימנע מהאשמתם במעצר שווא, נשארו השוטרים על גרסתם המפלילה את המשיב. בבסיס תזה זו להתפתחויות, עמדו בפני בית המשפט קמא הסתירות שהתגלו בעדויות השוטרים; תהיות באשר ליכולתם של השוטרים לזהות את המשיב כתוקף; ניהול חקירה קלוקלת (כגון התהייה באשר לדרך הגעת מיכל הגז המדמיע לתיק החקירה, וכן חקירת המשיב ללא קיומו של תיעוד לכך) וכן מזכר הכתוב על ידי רפ"ק חמימי במסגרתו הוא מזהיר השוטרים הממונים על החקירה ממעצר שווא.

ככלל, אין דרכו של בית משפט היושב כערכאת ערעור להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים ובמיוחד אם אלו מושתתים על ממצאי מהימנות, אלא רק במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות בהן מסקנות הערכאה הראשונה מופרכות על פני הדברים, או לוקות בטעויות גסות, או שיש בהן התעלמות מגורמים רלוונטיים שהיה בהם כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגיעה הערכאה הראשונה. כך בע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (18.11.2009), נאמר:

"כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם ... נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים " [שם, פסקה 33; ראו עוד ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643].

עם זאת ישנם מקרים בהם ערכאת הערעור תתערב בממצאי מהימנות, אף אם אלו נדירים וחריגים. כך לדוגמא תטה ערכאת הערעור להתערב בהכרעות העובדתיות של הערכאה הדיונית בהימצאותן של טעויות בולטות לעין בהערכת מהימנותו של עד; במקרה והמדובר בהליך חשיבתי של הסקת מסקנות עובדתיות בשימוש באמות מידה שבהגיון ובשכל הישר או סבירות העדות; כך גם במקרה וערכאת הערעור התרשמה כי הערכאה הדיונית לא שמה לב לפרטים מהותיים בחומר הראיות או נעלם מעיניה ראיה שיש בה להשפיע על הליך הסקת המסקנות [ראו ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל (8.9.2011), פסק דינו של כב' השופט עמית והחריגים הקבועים שם].

לאחר עיון בנימוקי הערעור והתשובה לו, וכן בפרוטוקול הדין בפני בית המשפט קמא על שאר הראיות שצורפו לתיק בית המשפט, הגעתי לכלל בדעה כי אין בשיקולים ובמאפיינים אשר הביאו את בית-המשפט למסקנתו כדי לשכנעני להגיע לאותה מסקנה.

מהראיות לכאורה עולה בבירור שביום האירוע השוטר שרון הותקף על ידי אחרים [ראו תעודה רפואית מסומן ת/11; ת/7]. בהתאם לכלל העדויות ובכלל זאת בהתאם לגרסת ההגנה, השוטר שרון הותקף על ידי רוכבי אופנועים וטרקטורונים, אשר חלקם או כולם ברחו מהמקום. העדים שהגיעו לאירוע לאחר התקיפה, מסרו שראו את שרון במצב של תשישות, פניו אדומות ועיניו דומעות. כך השוטר תומר תיאר כי שהגיע למקום הוא מצא את שרון במצב של "אפיסת כוחות, העיניים צרבו לו, אדמומיות מאוד קשה בידיים, בראש היה דם, הוא כבר לא יכול היה לאחוז בו,... עיניים אדומות כתוצאה מהגז וזה גם גורם לנפיחות בעיניים" [ע' 28 לפרוטוקול ש' 19- 25; ראו עוד עדותו של השוטר עמי ע' 83- 84 לפרוטוקול].

בבית המשפט קמא הוצגו שתי גרסאות להתרחשויות. גרסת השוטרים מחד, לפיה השוטר שרון הותקף על ידי שלושה רוכבים וביניהם המשיב. וגרסת המשיב מאידך, לפיה השוטרים התעמתו עם עוד כשמונה רוכבים אחרים, ושהוא עצמו (המשיב) נכח באקראי בזירת האירוע, אם כי הוא עצמו לא לקח חלק בעימות ואין הוא מכיר את שאר התוקפים [ראו עדות המשיב ע' 116- 139 לפרוטוקול].

לגישתי הסתירות שנכחו בעדויות השוטרים אין הן סתירות; ובדרך הכלל יש לראות בהן אך כהיעדר קליטה מלאה, של העדים, להתרחשויות המדויקות לאירוע. דבר שהוא טבעי בהחלט באירוע דינאמי ועתיר התרחשויות.

התהיות שעלו ברובן רחוקות מלהוות בסיס להכרעה בדבר היעדר מהימנות השוטרים. הסבר לאותן תהיות נמצא בראיות שהוצגו ובפירושן בהקשר הנכון של הדברים. אף אוסיף כי לא מצאתי בתהיות אלו רלוונטיות לקביעה בדבר מהימנות העדים.

הספק שבהכרעת הדין אין בו להקים ספק סביר, כל שכן, אין בו להקים תשתית ראייתית או להקים אינדיקציות הן אם עובדתיות או הגיוניות לביסוס ההשערה, לפיה השוטרים עצרו המשיב מתוך רצון להביא למעצר שאר התוקפים, וכי גרסתם המפלילה המשיב אינה אלא חיפוי על מעצר המשיב מעצר שווא.

בפני בית המשפט העידו השוטרים דניאל ושרון, אשר היו עדים לאירוע מתחילתו; בנוסף המאבטחים של תחנת הרכבת שהגיעו בשלב מאוחר יותר לאירוע ובשלב בו לכאורה רוב התוקפים נמלטו ונשאר אך המשיב בזירת האירוע; וכן שוטרים אחרים שבאו בשלב מאוחר יותר ועצרו את המשיב; כך גם המשיב עצמו.

עמוד התווך של ראיות התביעה, נעוץ בעדותו של שרון שהוא היה הקורבן הראשון והעיקרי לתקיפה והיה בלב ההתרחשויות. כפי שיסקר עתה, עדותו של שרון לאירוע היא קוהרנטית ומלאה שהסתירות שאפיינו אתה אם בכלל, הן סתירות שוליות ודקיקות ומכל מקום ניתן להסבירן בדינאמיקת ההתרחשויות שהייתה ובהתפתחותו של האירוע.

השוטר שרון מסר, כי תחילה הוא ניסה לעצור את האופנוען (הרוכב הראשון) והתעמת עמו. בהמשך האירוע הגיע המשיב והחל לחנוק אותו מאחורה. לאחר מכן הגיע הרוכב השלישי החליף את המשיב וחנק את שרון מאחורה, בעוד שהמשיב עבר קדימה תלש את מיכל הגז מידו של שרון, וריסס את שרון בעינו [ע' 10 ש' 23- ע' 11 ש' 7 לפרוטוקול; ע' 15 ש' 8 לפרוטוקול]. כאמור מהתיעוד הרפואי ומשאר העדויות עולה בבירור כי שרון רוסס בפניו בגז מדמיע דבר שיש בו לתמוך בגרסתו של שרון לתיאור ההתרחשויות. אין תיעוד לכך שמישהו אחר נפגע מהגז המדמיע בצורה קשה הדומה לפגיעות שנגרמו לשרון. מכאן כי הדבר מפחית מסבירות גרסת המשיב כי התזת הגז נעשתה על ידי השוטרים עצמם. כמו כן מהתיעוד הרפואי עולה כי נגרם סדק באצבע ידו של שרון, דבר שיש בו לתמוך בגרסתו של שרון לפיה המשיב תלש את מיכל הגז מידו בכוח ולאחר שעיקם את אצבעו.

בהמשך לכך שרון תיאר, כי לאחר שרוסס בגז הוא נצמד למשיב אחז בו ונשאר במגע רציף עמו על מנת למנוע ממנו לברוח. בשלב זה החלו המאבטחים לנוע במכוניתם לכיוון זירת האירוע והשוטרת דניאל החלה לתקוף את הרוכב השלישי באמצעות אלה, דבר שהביא לכך שהרוכב השלישי החל לברוח מהמקום. המאבטחים מסרו שהם הגיעו לזירה הם ראו שני אנשים (ואולי שלושה) הבורחים מהמקום [ראו הודעת המאבטח רפי ע' 102], דבר שגם בו יש לחזק את גרסת השוטרים לאירוע שהרי הם הותקפו על ידי שלושה ששניים מהם ברחו, וכן מהצד השני מפחית מסבירות גרסתו של המשיב לפיה היה במקום "כאוס" ו-"בלגאן" וכי השוטר שרון הותקף על מספר גדול יותר של רוכבים. ודוק כי אף שהמאבטח יונתן מסר שהוא ראה שניים עד שלושה אנשים הבורחים מהמקום [ע' 94 לפרוטוקול], הוא הבהיר בהמשך עדותו כי אינו זוכר במדויק כמה דמויות הוא ראה וביכר את אמירתו בהודעתו המשטרתית כי הוא ראה אך שניים הבורחים מהמקום [ע' 99 לפרוטוקול]. נקודה נוספת להבהרה, היא כי עולה לכאורה כי הרוכב הראשון ניתק מגע משרון עוד לפני שהרוכב השלישי עזב את שרון, אם כי אין בכך לומר כי כל אחד מהם ברח לחוד, אלא קיימת גם הסברה לפיה לאחר שהרוכב הראשון ניתק מגע משרון הוא נשאר קרוב, ובהמשך הוא ברח יחד עם הרוכב השלישי. ויובהר כי המדובר בהתרחשויות מהירות לאירוע שאירעו ככל הנראה תוך דקות ספורות.

הסתירות העיקריות שנכחו בעדותו של השוטר שרון ושהוזכרו על ידי בית המשפט קמא, הן אלה:

(-) השוטר שרון מסר תחילה כי הרוכב הראשון המשיך לתקוף אותו גם כשהרוכב השני (המשיב) חנק אותו מאחור, אם כי בהמשך הוא מסר שהרוכב הראשון ניסה לברוח ולא המשיך לתקוף אותו. בעניין זה אני סבור כי אין המדובר בסתירה היורדת לשורשו של עניין. השוטר שרון מסר שהוא הותקף בסך הכול על ידי שלושה אנשים, בפוזיציות שונות, השוטר שרון אף הבהיר שהוא לא יודע מי בדיוק תקף אותו וכיצד, שכן הוא הרגיש כל הזמן שתוקפים אותו. אני סבור כי במצב כזה בו בן אדם אחד מותקף על ידי מספר אנשים, טבעי הוא שיהיו אי דיוקים כאלה או אחרים בחלקו המדויק של כל אחד מהתוקפים. יכול להיות שהתוקף הראשון אכן המשיך לתקוף את שרון לאחר שהרוכב השני אחז בו בצוואר ויכול להיות שהוא ברח מיד לאחר מכן, כך גם סביר שהרוכב הראשון המשיך לתקוף את שרון ולאחר מכן הוא ברח. לגישתי אין לצפות במקרה כזה לתיאור מדויק להתרחשויות, לטיב המכות, מספרן וזמנן המדויק, כסצנת סרט המסריטה את כלל ההתרחשויות על כלל רבדיה וגווניה.

(-) שרון מסר כי הוא הסתובב לעבר התוקף השני, זאת כשטען כי התוקף היה מולו. שוב המדובר בעימות פיזי שתחילתו בכך שהמשיב חונק את שרון מאחורה ולאחר מכן הוא המשיב עומד מולו של שרון. ההתרחשות לפיה המשיב מיקם עצמו מול שרון או ששרון הסתובב לעברו של המשיב, היא התפתחות טבעית לעימות מעין זה, ואין לראות בכך כסתירה, ומכל מקום לא כסתירה היורדת לשורשו של עניין.

(-) השוטר שרון לא ידע מי מהתוקפים הוציא את האזיקים מידו. גם בעניין זה אין אני רואה חוסר בשלמות הודעתו של שרון. ככל הנראה שרון ניסה להוציא מהנרתיק את האזיקים, בשלב זה מי מהתוקפים תלש אותם וזרק אותם [ע' 11 ש' 7 לפרוטוקול], כך שסביר בהחלט ששרון לא ידע בדיוק מי מהתוקפים העוטים עליו תלש האזיקים מידו [ראו הסברו של שרון לעניין זה ע' 24 ש 9 לפרוטוקול].

כללו של דבר, ולאחר עיון בהודעתו של שרון, אינני סבור כי נפלו בה סתירות המצדיקות את פסילתה. נהפוך הוא, הודעתו של שרון להתרחשויות נתמכת הן בתיעוד הרפואי המתעד את הפגיעות של שרון, וכן בהודעת המאבטחים (העדים שהוכרזו על ידי בית המשפט קמא כניטראליים) שתיאור את מצבו של שרון לאחר האירוע והעידו שראו אך שניים הבורחים מהזירה, זאת כמספר התוקפים שברחו בהתאם לעדות השוטרים.

מעבר לכך, אני סבור שתפיסת המשיב על ידי שרון וזיהויו כמי שתקף אותו, הוא זיהוי וודאי. כאמור שרון לא הצליח לזהות את תוקפיו בהתאם לתווי פניהם, שכן כלל התוקפים לבשו קסדות על ראשיהם. אלא ששרון זיהה את המשיב כתוקף בכך שבתחילת המגע ביניהם, זיהה שרון את המשיב (שחנק את שרון מאחור) בהתאם לכפפות שלו (שהיו כחולות ושחלק מהעדים מסר שצבען תכלת- אם כי אין ספק שהכוונה לאותן כפפות). בהמשך ומשהמשיב התעמת עם שרון פנים אל פנים, שרון מסר שהוא נצמד כל הזמן למשיב ונשאר במגע מתמיד עמו עד מעצרו של המשיב [ראו ע' 16 ש' 3- 4; ע' 18 לפרוטוקול]. בהקשר זה אציין כי התהיות שעלו בדבר יכולתו של שרון להמשיך לתפוס את המשיב לאורך כל העימות ולהישאר עמו במגע לאורך כל העימות, אף שעל פני הדברים הותז גז מדמיע וגם היה ניסיון של שרון להוציא האזיקים ולהתעמת עם שאר התוקפים, אין בהן לסתור את גרסתו של המשיב. ראשית המדובר באירוע מתפתח [ראו הסברו של שרון בעניין זה ע' 18 לפרוטוקול]. כך ששרון יכול היה להיות בלי מגע כלל עם המשיב וידיו פנויות (אם לתפיסת האחר או להוצאת האזיקים) ובכל זאת המשיב יהיה מולו של שרון וחובט בו, ובכך יש רצף של מגע. שנית, לגישתי אין לראות בהחלטתו של שרון להמשיך להחזיק בתוקף אחד ולהיצמד אליו, אלא כהחלטה שכלתנית ונכונה בנסיבות העניין. כך שרון הבטיח את תפיסתו של אחד התוקפים בידיעתו כי אין הוא יכול להתמודד עם כל התוקפים יחדיו, ובמתן הדעת להיעדר יכולתו של שרון להתגונן מהמהלומות שתוקפיו חבטו בו בלי להסתכן בבריחת התוקף. אף חשוב מכך, הרי שהמשיב בסופו של דבר נעצר על ידי שרון ושהמאבטחים הגיעו לזירה הם ראו את שרון אוחז בו. אין סיבה לראות בשרון כמי שמשקר ומפליל את המשיב הפללת שווא, הרי שיש בהמשך תפיסתו של המשיב ע"י שרון כדי ללמד כי החלטתו של שרון להחזיק במשיב היא בת יישום ושלשרון הייתה היכולת להמשיך ולהחזיק את המשיב על אף ההתרחשויות וחרף מצבו. כך שגם מבחינת סבירות גרסתו של שרון והערכה למידת יכולתו להחזיק המשיב חרף נסיבות האירוע, אני סבור כי המדובר בהתרחשות סבירה וכי זיהויו של שרון אצ המשיב כמי שתקף אותו בהתחשב בכך ששרון המשיך להחזיק בו לאורך כל האירוע, הוא זיהוי מספק.

דניאל, שהייתה גם היא עדה מלאה לאירוע, מתחילתו ועד לסופו, מסרה עדות שהייתה עתירת סתירות פנימיות, וכן היה בדבריה תיאור שונה במקצת מזה שניתן על ידי השוטר שרון לאירוע. מכאן שטבעי הוא שיש להתייחס לעדותה של דניאל בזהירות רבה יותר. אולם לאחר מקרא עדותה וכפי שאצביע בהמשך, הגעתי לכלל דעה כי סתירות אלו נעוצות בעיקר בחוסר יכולתה האובייקטיבי של דניאל לקלוט את ההתרחשויות ולתארם בצורה מדויקת; בבלבול; או אף בהעצמה והפרזה בתיאור האירועים. ואולם אין באלו להפריך את גרסתה מהיסוד. בעניין זה אציין כי דניאל היא שוטרת צעירה בשנים המשרתת במשטרה במסגרת שירות חובה. מהתרשמותי המדובר בשוטרת חסרת ניסיון מקצועי וניסיונה בהתמודדות עם מצבי לחץ הוא ניסיון דל שהשפיע על טיב תפקודה באירוע. דבר שיכול והביא אותה להציג גרסה "משופרת" להתרחשויות, בה היא משנה קצת בתיאור תיפקודה באירוע ומצינת דברים שהיא לא ראתה.

דניאל מסרה שהשוטר שרון ניגש לרוכב באופנוע הראשון ותפס אותו מהידיים. בהמשך הגיעו שני בחורים נוספים. האחד ברגל והשני הגיע באופנוע. דניאל תיארה את הרוכב הראשון כמי שלבש חליפת רכיבה לבנה, בעוד שני הבחורים שהגיעו בשלב מאוחר יותר, האחד בא עם חליפה כחולה והשני חליפה לבנה עם ציורים. דניאל מסרה שהבחור עם החליפה הכחולה (הרוכב השלישי- ר.ש) תפס את שרון מקדימה ובהמשך חילץ מידו את מיכל הגז וריסס הגז בפניו של שרון [ע' 50 ש' 31- ע' 51 ש' 2]. בהמשך דניאל מוסרת שהבחור עם הכחול צעק שהוא מגבניק והבחור עם הלבן (המשיב) מרסס לו בעין [ע' 51 ש' 5]. לאחר זאת מוסיפה דניאל כי שרון המשיך לתפוס את הבחור עם החליפה הלבנה (המשיב) עד שהשתלטו עליו והצליחו לעצור אותו [ע' 51 ש' 11- 17].

דניאל הוסיפה ותיארה "בשלב מסוים הגיע (הכוונה למשיב - ר"ש) לקדימה של שרון, שרון תפס אותו בידיים ונתן לו מכות בפנים עם הקסדה.... ושרון תופס אותו חזק. יותר מאוחר הצמיד אותו לניידת עם כל הכוח שלו כי לא הפסיק להתנגד. הבחור מאחוריו (הרוכב השלישי - ר"ש) נתלה עליו ותופס אותו בצוואר וחונק אותו עם היד כך שלשרון אין דרך להתגונן." [ע' 52 ש' 10- 17] בתשובה העוקבת דניאל מתארת את הבחור עם החליפה הלבנה (הכוונה למשיב- ר"ש) כמי שתפס את שרון מאחורה, מעקם לו את האצבע ומושך מידו את הגז [ע' 52 ש' 20- 21]. עולה כי בעדותה היא מוסרת גרסאות שונות - פעם שהרוכב השלישי מרסס את שרון ופעם כי הרוכב השני מרסס את שרון. דברים אלו נאמרו בתשובות לשאלות עוקבות והפעב בפרוטוקול בין התשובות הסותרות הוא של מספר שורות. בהמשך גם העידה כי מי שנתלה על שרון הוא הרוכב השני ופעם כי הוא הרוכב השלישי. לנוכח האמור, ובהתחשב בשינוי התכוף שבהודעתה של דניאל אף במסגרת אותה תשובה עצמה שניתנה באותו ברצף שולי של עמודי פרוטוקול, שברור הוא כי המדובר בבלבול במתן התיאור.

מעבר לבלבול זה שנכח בחלק מהתיאורים, דניאל תיארה התרחשות השונה מששרון תיאר ומסרה על התרחשויות שספק אם היא הייתה יכולה לקלוט בחושיה. כך לדוגמא דניאל מסרה שהיא שמעה את מיכל גז המדמיע מתרוקן, דבר המוטל בספק וקשה לקבלו בהתחשב ברעשים שהיו קיימים בזירת האירוע. דוגמא אחרת הוא עדות דניאל לכך שהתוקף שתפס את שרון מאחור משך לו את הגז לאחור [ע' 52 ש' 21 ע' 62 ש' 23 לפרוטוקול] בעוד שרון מיקם את המשיב מקדימה, בזמן שהמשיב הוציא את מיכל הגז מידו [ ש' 28 ע' 10 לפרוטוקול]. כך גם שרון טען כי הוא הצמיד את תוקפו על מנת להצמידו לכנף הימנית בעוד שדניאל טענה כי התוקף הוצמד לכנף האחורית של הטנדר [ע' 68 ש' 15- 16 לפרוטוקול]. גם בשוני בתיאורים אלו, אין להביא לפסילת גרסת השוטרים, או להצביע על כך כי המדובר בתיאום גרסאות בין השוטרים. כאמור המדובר בהתרחשויות דינאמיות כך שהצדדים יכולים לייחס להתרחשות אחת מקום שונה. כמו כן, כי אין מדובר בפערים משמעותיים המקרינים על מהימנות העדים. בנוסף וגם אם דניאל ניסתה להגזים, ומסרה דברים שהיא לא ראתה בפועל הרי שאין בכך להביא לידי פסילת כלל עדותה.

מעבר לכך, עלו במהלך עדותה של דניאל סתירות לא מבוטלות בנוגע לתיאור החזות החיצונית של המשיב ובגדיו. כך לדוגמא העדה דניאל מסרה כי המשיב היה עם מגיני ברכיים [ע' 59 ש' 14 לפרוטוקול], אם כי ככל הנראה מגיני הברכיים של המשיב היו מתחת למכנס, כך שדניאל לא הייתה יכולה לראות אותם. דוגמא נוספת הייתה שדניאל מסרה שהמשיב לבש קסדה שהייתה בצבע כחול לבן בעוד שהקסדה של המשיב הייתה לבנה עם איורים שחורים. דניאל הסבירה סתירות אלו בהיעדר יכולתה לזכור הלבוש בצורה מדויקת, עת היא ראתה צבע שחור על מכנס המשיב וסברה כי המדובר במגינים [ראו ע' 59 ש' 22 לפרוטוקול]. כך גם הסבירה שהייתה בסערה [של רגשות (כך ככל הנראה)] ואולי המשקף שהמשיב לבש היה בצבע כחול משכך הסיקה כי הקסדה היא בצבע כחול [ראו ע' 60 ש' 10].

המדובר בסתירות מהפריפריה של ההתרחשויות, שכללו מה חלקו המדויק של כל אחד מהעושים, מה הוא לבושו, וכיצד השוטרת דניאל התמודדה עם כל אחד מהתוקפים. אם כי דניאל שמרה לאורך כל הודעתה על גרסתה בדבר עיקר ההתפתחויות, לפיהן שרון ניסה לעצור התוקף הראשון, לאחר מכן באו שניים לעזרתו של הרוכב הראשון. הם התנפלו על שרון, אחד אחז בצווארו והשני מיקם עצמו מקדימה, אותו בחור מקדימה תלש את מיכל הגז המדמיע וריסס את שרון בפנים. דניאל הוסיפה ותיארה כי לאורך כל העימות שרון אחז במשיב עד לאחר שהמשיב נעצר.

מכל מקום אני סבור שאין בסתירות אלו בנוגע ללבושו של המשיב, רלוונטיות לעניין זיהוי המשיב, ואין בהן ללמד כי דניאל מסרה עדות שקר. הרי שאין ספק שדניאל הייתה נוכחת במעצר המשיב והייתה לה הזדמנות, גם לאחר תום האירוע, לקלוט את לבושו המדויק של המשיב ולתארם כפי שהיא קלטה אותם (ויודגש שהן המאבטחים והן השוטרים שבאו לאחר מכן ראו את המשיב בזירת האירוע כשדניאל גם היא בזירת האירוע). מכאן שכל שניתן ללמוד מהיעדר הדיוק בתיאור לבוש המשיב (או תקראו לכך הסתירות) הוא שלדניאל יכולת קליטה מוגבלת וזיכרון חזותי חלש. אם כי אין בכך ללמד על שקר בעניין זה, שכן דניאל ראתה בוודאות את המשיב בזירת האירוע ועל כך אין מחלוקת, כך שככל שניתן להסיק מתיאורה של דניאל ללבושו של המשיב, הוא כי דניאל לא יכולה לתאר במדויק את חזותו של המשיב ולבושו.

במקרה זה הפגם ביכולת הזיהוי של דניאל לדמות המשיב ולתאר חזותו המדייקת, מחליש בצורה משמעותית מוודאות הזיהוי של המשיב שנעשה ע"י דניאל. אם כי מבחינת המסקנות הסופיות, ניתן לומר כי אין להסתמך על עדותה של דניאל ביחס לחלקו המדויק של כל אחד מהנוכחים באירוע, לומר מי תקף וכיצד ומי שלף את מיכל הגז. ואולם בנסיבות העניין ובהינתן העובדה שכל כולם של הרוכבים (שהם שלושה) תקפו את שרון ולקחו חלק אקטיבי באירוע, הרי שאין ספק כי ניתן לייחס גם למשיב את אירוע התקיפה, זאת אף שחלקו המדויק באירוע נותר עמום בהתאם לגרסתה של דניאל. אוסיף, כי עיקר זיהוייה של דניאל למשיב, נסמך על כך ששרון תפס אותו לאורך כל האירוע, וכי בסופו של יום נאשם זה נעצר. לומר כי אין המדובר בזיהוי על סמך של פרטים חיצוניים שלאחר מכן אותו אדם בורח ועתה לא ניתן לומר בוודאות כי אותו אדם הוא זה שתקף, אלא שהתוקף- אף שהיו סתירות בתיאור לבושו - נוכח לאורך כל האירוע בזירה, נתפס במהלך האירוע ונעצר בסופו של האירוע.

מאידך המשיב מסר גרסה תמוהה הכוללת "חורים" רבים, ואינה סבירה בנסיבות העניין. המשיב מסר גרסה לפיה ביום בו הוא נעצר, הוא יצא לטיול והגיע ליער חדרה. המשיב מסר שהוא נסע לבד ולא נפגש עם אף אחד, כשהוא הגיע לאזור תחנת הרכבת הוא הבחין בניידת משטרתית ועוד כמה רוכבים באיזור. הוא מסר שעצר את הטרקטורון לפני הניידת והשוטרים נופפו לו. הוא עצר וראה שיש במקום "בלגאן" וכאוס גדול. לאחר כמה זמן רוסס במקום גז פלפל וכולם נחנקו מהתרסיס. בתוך שניות ספורות השוטרים תפסו אותו והכניסו אותו לניידת [ע' 117- 118 לפרוטוקול].

חרף זאת, אם השוטרים הם אלו שעצרו את המשיב, אז ניתן ללמוד מכך שבעת מעצרו של המשיב השוטרים היו פנויים ולא היו במהלכה של קטטה, אלא שהקטטה ככל הנראה התפתחה בשלב מאוחר יותר. המשיב לא מסר תיאור להתפתחות הקטטה אף שבהתאם לגרסתו הוא היה אמור להיות נוכח בזירה ועד לה. אם כי המשיב מסר כי הוא עצמו לא היה עד לתקיפה אלא אך לשלב בו רוסס גז פלפל, והוא עצמו לא ראה תקיפה [ע' 123 ש' 23 לפרוטוקול]. ואולם גרסת המשיב אינה מתיישבת עם הפציעות שנגרמו לשוטר שרון המעידים בצורה ברורה על כך שהוא הותקף על ידי אחרים. כך גם יש לשלול את האפשרות שהשוטרים הותקפו לפני הגעת המשיב, ולאחר מכן מצאו זמן לעצור אותו ואז לחזור בחזרה לעימות עם שאר הרוכבים שהיו נוכחים במקום, בהתאם לגרסת המשיב. כך או כך, המשיב מסר גרסה חסרה, לא עקבית ושאינה מתיישבת עם ממצאי הפגיעות שנגרמו לשוטר שרון כמתועד בתעודה הרפואית וכפי ששאר העדים העידו שראו את מצבו הפיזי של השוטר שרון בסוף האירוע.

המאבטחים רפי ויונתן, הגיעו ממש בסוף ההתרחשויות. הם לא ראו את תקיפת השוטר על ידי המשיב או האחרים, הם לא ראו את התזת הגז מדמיע, וככלל תרומתם להבהרת ההתרחשויות הינה מוגבלת ביותר. לענייננו, יש לראות בהודעת המאבטחים כמחזקת את גרסת שרון, שכן הם ראו שני אנשים הבורחים מזירת האירוע, וכן מסרו שראו את שרון מצמיד את המשיב לרכב. אכן המאבטחים מסרו שלא ראו אלימות מצידו של המשיב, אם כי הם מסרו שראו את המשיב זז, ומנסה לשחרר את אחיזת השוטר ממנו. בהמשך אחד המאבטחים עזר לשוטר כך ששני אנשים תפסו את המשיב מידיו ואף על פי כן הוא המשיך לנסות להשתחרר[ ע' 106 ש' 20 לפרוטוקול]. כך גם השוטרים עמי ותומר, הגיעו לזירת האירוע בסופן של ההתרחשויות, ואין עדותם מגיעה לעיקר ההתרחשויות. כך שאין ערך ראייתי של ממש לעדותם אם כי גם עדים אלו מסרו שהמשיב התפרע בשלב הכנסתו לניידת .

מעבר לכך, בית המשפט קמא הפנה לפגמים שליוו את החקירה וראה בהן ככאלה המחלישות הראיות נגד המשיב, ובכללן העברת מיכל הגז לתיק החקירה ללא תיעוד לשרשרת ההעברה, וכן תחקור המשיב בתא המעצר ללא תיעוד לכך.

השוטר שרון מסר כי ביום האירוע הוא לא לקח עימו את מיכל הגז מהזירה, אלא שככל הנראה שוטר אחר העביר לו את מיכל הגז (הוא לא יודע מי הוא אותו שוטר), ויום למחרת האירוע הוא מסר את מיכל הגז לשוטרת המטפלת בחקירה [עמ' 22 לפרוטוקול]. בית המשפט התייחס לכך שמיכל הגז לא נמצא בזירה, הוא הובא לתחנה על ידי שרון עצמו ובנסיבות לא ברורות ללא שרשרת מוצגים תקינה. אף על פי כן אינני סבור כי יש בכך לפגום בראיות הקיימות נגד המשיב או לבסס ההשערה לפיה המדובר בהפללת שווא של המשיב על ידי השוטרים. אין מחלוקת כי נעשה שימוש בגז מדמיע בזירת האירוע, ועל כך גם המשיב העיד. שנית, גם אם אין בהיעדר העברת מיכל הגז לידי החקירה ובחינה אם יש עליו טביעות אצבעות של המשיב להועיל להגנת המשיב (זאת לסתירת טענת שרון בדבר תפיסת המיכל על ידי המשיב), שכן בהתאם לתיאור האירוע, בזמן התקיפה היה המשיב עם כפפות, כך שלא ניתן היה למצוא טביעות אצבעות של המשיב על מיכל הגז, משכך גם אין מקום להסיק מכך שהמשיב לא אחז במיכל הגז.

כך גם לא ראיתי בעובדה כי השוטרים ידעו שדודו של המשיב הוא שוטר במרחב ירושלים, לשנות במשהו מהממצאים הראיתיים נגד המשיב. ראשית שרון מסר שבעת שהוא אחז במשיב, המשיב הלם בו ואיים עליו שאביו הוא קצין בכיר במשטרת ירושלים [ראה עמ' 10 ש' 23 ועמ' 11 ש' 2]. שנית, וגם אם נאמר כי מידע זה נודע לשוטרים משיחה שנוהלה בתא המעצר ולא תועדה, הרי שאין בכך לפגום בגרעין של הראיות שעניינן אירוע התקיפה, זאת אף שהיעדר תיעוד השיחה והעברת מידע זה לידי השוטרים הוא דבר פסול.

לגישתי גם לא היה מקום שבית המשפט קמא יסיק כי המדובר במעצר שווא, בהתחשב למזכר שכתב רפ"ק חמימי בו הוא מנחה את השוטרים ומזהיר אותם מביצוע מעצר שווא. ראשית וכפי שרפ"ק חמימי הבהיר במהלך עדותו, המדובר בהנחיה שגרתית שניתנת במיוחד במקרה של תקיפת שוטרים, וזאת על מנת להזכירם לפעול בצורה שכלתנית ולהימנע מפעולה אמוציונאלית [ע' 45 ש' 7 לפרוטוקול] ובהמשך הוא הבהיר כי הנחיה זו ניתנה כיוון שמדובר בשוטרים שחזרו מקורס קצינים [ע' 48 ש' 30 לפרוטוקול]. שנית, כי אין במסקנותיו של השוטר חמימי (וגם אם הוא סבר שאכן המדובר במעצר שווא- ולא כך הדבר) לחייב במשהו את מסקנותיו של השופט השומע הראיות, במיוחד כי השוטר חמימי לא היה עד כלל להתרחשויות.

כך שלאחר עיון בכלל הראיות, מצאתי קושי רב להגיע למסקנה כי המדובר במעצר שווא של המשיב, הנעוץ ברצונם של השוטרים להגיע אל התוקפים האמיתיים בסברתם כי המשיב מכיר את אותם תוקפים ומעצרו יביא למעצרם. לא מצאתי לתזה זו להתרחשויות בסיס עובדתי בחומר הראיות שהיה בפני בית המשפט. נהפך הוא, לגישתי עדות השוטרים מתארת נכונה את ההתרחשויות, ועדות המאבטחים לחלק מהאירוע והימצאותו של תיעוד רפואי המלמד על פגיעת השוטר שרון, מחזקים את גרסת השוטרים להתפתחות לאירוע, ודוחים את גרסת המשיב להתפתחויות, גרסה שאופיינה בחסרים ומעלה תהיות לא מבוטלות.

סיכום:

מהטעמים שפורטו בהרחבה ובשים לב לזיהוי של המשיב כמי שהשתתף בתקיפתו של שרון, זיהוי שהוא פועל יוצא של אחיזתו הרציפה במהלך האירוע, אני קובע כי לא היה מקום לקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. סבור אני כי במקרה זה יש להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, כמו גם במסקנתו הסופית.

בהתאם, ואם תישמע דעתי, נקבל את הערעור ונורה להרשיע את המערער בעבירות הבאות (וזאת בנוסף לעבירה שכבר הורשע בה, עבירה של נסיעה ללא לוחית זיהוי, לפי סעיף 300 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961):


תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) ו-(3) לחוק העונשין.
הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335 (א)(2) לחוק העונשין.
איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.


התיק יוחזר לבית משפט קמא לשם קביעת סדרי הדיון וגזירת דינו של המשיב/נאשם.
     
ר. שפירא, שופט[אב"ד]      

השופט ע' גרשון:
אני מסכים.
     
ע. גרשון שופט      

השופט א' קיסרי:
עיינתי בחוות דעתו של חברי, אב בית הדין השופט ר' שפירא, ולאחר התלבטות מה הגעתי למסקנה שאכן יש מקום להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא, ובעקבות כך לקבל את ערעור המדינה.

גדר ספקותי הוא שמחד גיסא הכלל שלפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, קל וחומר בהערכת מהימנות הוא בבחינת הלכה מושרשת אשר הסטייה ממנה תהיה רק במקרים חריגים (ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.9.11)) ("עניין אבשלום"). מאידך גיסא, וכפי שציין חברי, מתעוררת השאלה אם ניתן לקבוע שבמקרה זה מתקיים אחד החריגים לכלל אי ההתערבות.

בדומה לחברי, אף אני סבור שהמסקנה המתבקשת מעדותו של השוטר שרון היא שזיהויו של המשיב כמי שתקף אותו, הוכח במידת וודאות המצדיקה התערבות במסקנתו של בית המשפט קמא ויש לכן לקבוע שעניין זה הוכח מעבר לספק סביר. עדותו של השוטר שרון לעניין זה, שלא נסתרה, הייתה שהוא תפס והחזיק במשיב לאורך כל זמן האירוע. במצב דברים זה לא היה מקום להטיל ספק בגרסתו של שרון שהוא אחז במשיב כל העת וניתן היה לקבוע במידת הוודאות הדרושה את זיהויו של המשיב ובתוך כך גם את המסקנה כי המשיב אכן עבר את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

משום כך, בין אם נראה בכך מקרה שבו ניתן להתערב במסקנה שאליה הגיעה הערכאה הדיונית על סמך חומר הראיות, ובין אם ניישם את החריג של "טעות מהותית או טעות "בולטת לעין" בהערכת המהימנות" (עניין אבשלום, פיסקה 19 לפסק הדין), התוצאה תהיה כזו שאליה הגיע חברי ואני רואה, לכן, לצרף את דעתי לדעתו.
     
א' קיסרי, שופט      

הוחלט כאמור בפסק דינו של האב"ד. הדיון לעניין הטיעון לעונש וגזירת הדין יוחזר לבית משפט קמא.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. רישום פלילי של עד

  2. ביטול עבירה פלילית

  3. ספק סביר במשפט הפלילי

  4. עיוות דין בהליך הפלילי

  5. הימנעות מהרשעה פלילית

  6. נהיגה בקלות ראש פלילי

  7. פיצויים על זיכוי פלילי

  8. אשפוז כפוי פלילי

  9. הסתרת עבר פלילי של עובד

  10. תשלום הוצאות הליך פלילי

  11. שיהוי בשמיעת משפט פלילי

  12. סעיף 158 לחוק סדר הפלילי

  13. סירוב להעיד במשפט פלילי

  14. האשמת עובד בעבירה פלילית

  15. ביטול חוזה בגלל עבר פלילי

  16. קנס פלילי בבית משפט אזרחי

  17. בדיקת מסוכנות - עבר פלילי

  18. עצימת עיניים במשפט הפלילי

  19. פסק דין פלילי במשפט אזרחי

  20. זיוף קילומטראז עבירה פלילית

  21. אחריות פלילית - ייצור מזון מקולקל

  22. הליך פלילי נגד רופא שיניים

  23. פיצוי על טעות ברישום פלילי

  24. אחריות פלילית אורגנים בתאגיד

  25. עדות נגד הגרוש המשפט הפלילי

  26. הצגת עבר פלילי בהליך משמעתי

  27. ייפוי כוח מוגבל בהליך פלילי

  28. עיון בתיק רפואי בהליך פלילי

  29. סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי

  30. סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי

  31. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי

  32. סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי

  33. סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי

  34. פיטורים עקב חשד לעבירה פלילית

  35. הארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  36. אחריות פלילית על תאונת עבודה

  37. שימוש ברישום פלילי במשפט אזרחי

  38. בקשה לקבלת רישום פלילי של עדים

  39. ביטול זיכוי בהליך פלילי בערעור

  40. סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי

  41. הוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי

  42. רשלנות עורך דין שהורשע בפלילים

  43. הכרעות דין סותרות במשפט הפלילי

  44. כיסוי הוצאות הגנה בהליך פלילי

  45. ערעור על החלטה אחרת במשפט פלילי

  46. אך מגישים חוות דעת בתהליך פלילי

  47. אמון הציבור במערכת המשפט הפלילי

  48. סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי

  49. מירוץ ההתיישנות של עבירה פלילית

  50. הימנעות מהרשעת אדם ללא עבר פלילי

  51. ידיעת השופט על עבר פלילי של נאשם

  52. דחיית ערעור פלילי בהעדר התייצבות

  53. העברת תיק מהליך פלילי להליך מנהלי

  54. העברת הדיון לשופט אחר בהליך פלילי

  55. זכות העיון במרשם הפלילי של מתלונן

  56. עונש על מספר רב של עבירות פליליות

  57. ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי

  58. התיישנות תביעת פיצוי על זיכוי פלילי

  59. פסק דין פלילי כראיה בבית הדין למשמעת

  60. בקשה להבאת ראיות לסתור פסק דין פלילי

  61. זיכוי במשפט פלילי כראיה במשפט אזרחי

  62. הרשעה בפלילים עקב אי קיום צו בית משפט

  63. סמכות ועדה מקומית לנהל הליכים פליליים

  64. החזר קנס אזרחי לנישום לאחר הליך פלילי

  65. טיפול גמילה מסמים לנאשם בעבירה פלילית

  66. השפעת עבר פלילי בערעור על חומרת העונש

  67. עתירה נגד החלטה לא לנקוט בהליכים פליליים

  68. אחריות פלילית של דירקטורים על מעשי החברה

  69. שלילת קצבת ביטוח לאומי בגלל עבירה פלילית

  70. פסק דין מרשיע במשפט פלילי כראיה במשפט אזרחי

  71. בקשת הימנעות מהרשעה פלילית בשל נסיבות אישיות

  72. דחיית דיונים במשפט פלילי עקב החלפת עורך דין

  73. האם אפשר לנהל הליך אזרחי במקביל להליך פלילי ?

  74. הפסדי השתכרות בתאונת דרכים לאדם בעל עבר פלילי

  75. עיכוב יציאה מהארץ של נאשם תושב חוץ בהליך פלילי

  76. חשש מהפללה עצמית בהליך אזרחי במקביל להליך פלילי

  77. האם הפרת תנאי שחרור בערובה יכול להוות עילה להעמדה לדין פלילי

  78. בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי

  79. פיצוי על נזק לרכב בתאונת דרכים על סמך פסק הדין פלילי המרשיע

  80. סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-199

  81. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון