הסתרת העובדה שהרכב היה בעבר בבעלות חברת השכרה - ביטול עסקת מכר מכונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עסקת מכר מכונית: 1. בתאריך 11/05/2000 התקשרו בעלי הדין בהסכם על פיו מכר הנתבע לתובע את מכוניתו מסוג פיאט שנת יצור 1997 תמורת 36,250.- ש"ח. בו ביום הועברה הבעלות במכונית על שם התובע, נמסרו לידיו מפתחות המכונית והוא מחזיק ומשתמש בה מאז. אין מחלוקת שבמועד ביצוע העיסקה (העברת הבעלות והחזקה לתובע כנ"ל) שילם התובע לנתבע 20,000 ש"ח בלבד ובהמשך שילם תשלומים נוספים עד לסך כולל 34,000 ש"ח בלבד ולא יסף. 2. כשלושה חודשים לאחר ביצוע העיסקה, ב-28/08/2000, נשלח לנתבע על ידי עורך דין מטעם התובע מכתב שבו הוא מודיע על ביטול עיסקת מכר המכונית ודורש החזר מלוא הסכום ששולם בתוספת פיצוי בסך 4,000.- ש"ח בגין "עגמת נפש" (אך, משום מה, איננו מזכיר השבת המכונית לידי הנתבע); חודש נוסף לאחר מכן, ב25/09/2000-, הוגשה תביעה זו שבפני, שבה מבקש התובע לפצותו בסך 12,500.- ש"ח (מן הסתם, חזר בו מביטול עיסקת המכר, שהרי הוא מחזיק ומשתמש במכונית מאז יום רכישתה ועד עצם היום הזה); 3. עילת התביעה העיקרית של התובע היא כי הנתבע הוליכו שולל ונהג שלא בתום לב כאשר הצהיר בפניו שהמכונית היא בבעלותו כ"יד ראשונה" והסתיר מידיעתו "כתם" שדבק בה מעברה - העובדה שהיתה בעבר בבעלות חברת השכרה. לטענת התובע, עובדה זו (שאין חולקין עליה) גורעת 15% מערכה. עוד טוען התובע כי עד מועד רכישת המכונית הספיקה לנסוע כ70,000- ק"מ, וזהו מרחק "הרבה מעל לממוצע בארץ" ביחס לשנת ייצור המכונית ועל כן צריך היה לגרוע ממחירה 5% נוספים. עוד טוען הוא כי כתוצאה ממעשיו הנ"ל של הנתבע נגרמה לתובע "עגמת נפש" אותה הוא אומד בסך 3,000.- ש"ח; סה"כ הסכום הנתבע לפיכך 12,500.- ש"ח. 4. ייאמר מיד כי הטענה שיש להוריד מחיר בשל "קילומטראז'" גבוה מחוסרת, על פניה, כל שחר; התובע קנה את הרכב בידיעה ברורה על עובדה זו ואין הוא יכול לבוא 4 חודשים לאחר שהושלמה עיסקת המכר לתבוע בגינה, כחכמה שלאחר מעשה, החזר כספי. 5. הטענה היחידה שיש מקום לדון בה היא הטענה שהוסתרה מפני התובע העובדה שהרכב היה בעבר בבעלות חברת השכרה. בעניין זה טוען הנתבע כי המידע אודות "עברו" של הרכב נמסר לתובע והיה ידוע לו בעת ההתקשרות; יתר על כן, עובדה זו באה לידי ביטוי ברור ומוחשי בהפחתה ניכרת במחיר הרכב: לדברי הנתבע ערכה של מכונית מסוג ודגם זה כשמזגן מורכב בה היה בעת המכר על פי "מחירון לוי יצחק" 43,700.- ש"ח ואילו הוא דרש תמורתה 36,500.- ש"ח בלבד, היינו קרוב ל20%- מתחת למחיר. במהלך המו"מ הצליח התובע להפחית מהמחיר שנדרש 250.- ש"ח נוספות ובסופו של דבר שילם 34,000.- ש"ח בלבד, שהם כ75%- מהמחיר עפ"י המחירון ! 6. על השתלשלות עיסקת המכר העיד, בין היתר, חברו של התובע והעד מטעמו מר עומר נצר; מדבריו עולה כי הקשר בין הצדדים נקשר באמצעות אחות הנתבע אשר עבדה במלון שם עובד גם התובע. התובע וחברו, העד נצר, נפגשו עם הנתבע, ראו את המכונית, לקחוה לבדיקה במכון "דינמומטר" ולאחר שנכחו כי מצבה תקין ("פרט לליקויים קטנים" - כלשון העד). הסכימו לרכוש את המכונית; לטענת העד, היה זה במחיר המחירון. מכל מקום, העברת הבעלות נעשתה בו ביום על ידי חבר של הנתבע, בשעה שהתובע, הנתבע והעד יושבים במכונית וממתינים. אין מחלוקת כי רשיונות הרכב נמסרו לתובע באותו מעמד ומיד לאחר השלמת העברת הבעלות. על פי עדות התובע, נוכח רק בערבו של אותו יום, כאשר הציץ ברשיון הרכב, כי מדובר ברכב אשר היה בעברו בבעלות חברת השכרה; אין מחלוקת שעובדה זו רשומה באותיות קידוש לבנה על גבי רשיון הרכב. 7. התובע חולק על נתון "מחיר המחירון" לו טוען הנתבע. לטענתו, היה המחיר באותו מועד 38,950.- ש"ח בלבד. הוא איננו מכחיש כי שילם הרבה פחות ממחיר זה, גם על פי גירסתו שלו ואולם לטענתו הופחת המחיר בשל הליקויים שנמצאו במכונית בעת בדיקת דינמומטר. בסיס טענה זו נשמט משאישר התובע עצמו כי המחיר הוסכם עוד קודם שנערכה בדיקת דינמומטר. אין איפוא להסיק מכך אלא שאכן מתחילה נקב הנתבע במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון ולא יכולה להיות לעובדה זו כל סיבה אחרת אלא העובדה שהרכב היה בעבר בבעלות חברת השכרה (שהרי בעת שהוסכם על המחיר טרם ידעו הצדדים על הליקויים שנמצאו בבדיקת דינמומטר, הגם עד התביעה מר נצר אישר שליקויים אלו היו קלים ביותר ומן הסתם לא הצדיקו הפחתה בשיעור כה גבוה). 8. במחלוקת בשאלת "מחיר המחירון" בעת ביצוע העיסקה, מעדיף אני את גירסת הנתבע אשר תמך דבריו בעותק מתוך המחירון הרלבנטי בעוד התובע סמך על זכרונו בלבד ואף התעלם מהעובדה שבמכונית מורכב מזגן ועל פי המחירון מוסיפה עובדה זו למכונית סכום ניכר. יוצא איפוא שהמכונית נמכרה לתובע במחיר הנופל בכ20%- ממחירה על פי המחירון ובסופו של דבר שילם התובע מחיר הנופל ב25%- ממחיר המחירון ! קשה לראות בנסיבות אלו על מה ולמה דורש הוא הפחתה נוספת במחיר. 9. זאת ועוד יותר, התובע איננו טוען כי נמנע ממנו לראות ולבדוק את רשיון הרכב קודם שהתקשר בעיסקת המכר, טענתו היא כי "סמך על הנתבע" ולא טרח לבדוק את הרשיון; אכן חייב מוכר לנהוג בתום לב ולגלות לקונה מומים ומגבלות בממכר, אך הקונה חייב אף הוא "לתרום" ולבחון את כל נתוני הממכר ואין הוא יכול להימנע מביצוע בדיקות אלמנטריות ולהישמע לאחר מכן בטענה שהעובדות אותן יכול וחייב היה לבדוק במאמץ מינימלי "הוסתרו" ממנו. 10. סבור אני עוד כי אילו באמת סבר התובע שקיימת בידיו עילה לביטול העיסקה בשל ש"הוסתרה" ממנו עובדת הבעלות הקודמת כנ"ל, חייב היה להודיע לנתבע מיד ללא דיחוי, באותו ערב, כאשר התגלתה לו עובדה זו, על כוונתו לבטל את העיסקה. התובע אינו רשאי להמשיך ולהשתמש ברכב חודשים ארוכים ולאחר מכן לתבוע הפחתת המחיר עליו הסכימו הצדדים מרצונם החופשי חודשים מספר קודם לכן. 11. מטעמים אלו אין אני סבור כי יש יסוד לתביעה כולה. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאותיו בסך 400.- ש"ח. רכבבעלותשכירותביטול עסקה (רכב)עסקת מכר