קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול קו חלוקה: במרכזה של תביעה זו השאלה האם מגיע פיצוי למחלק תוצרת תנובה בגין שווי "קו החלוקה" או פיצוי אחר, בנסיבות ביטול ההתקשרות עימו שלטענת תנובה היה בשל הפרת חובת הנאמנות כלפיה. 1. התובע, אשר עבד כמחלק תוצרת תנובה, הגיש תביעה כספית בשל הפסקת ההתקשרות עימו לאחר 36 שנים. תנובה טענה כי התובע הפר את חובת הנאמנות כלפיה, שהיא בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, ולפיכך ביטלה את החוזה עימו כדין, ויש לדחות את תביעת התובע לפיצוי כלשהוא. 2. שמיעת הראיות פוצלה, באופן שיוכרע תחילה האם הפר התובע את חובת הנאמנות , האם ביטול החוזה היה כדין, והאם מגיע פיצוי כלשהו לתובע. נקבע כי בכפוף להכרעה בנושאים אלו ישמעו במידת הצורך ראיות לגבי גובה סכום הפיצוי. 3. עובדות הרקע 3.1 התובע עבד בתנובה מאז שנת 1967, תחילה כמחסנאי עד לשנת 1973, משנת 1973 ועד לשנת 1980 עבד כמחלק שימורים באזור הגליל המערבי, ומאז שנת 1976 ועד להפסקת ההתקשרות עימו ביום 29.9.03 עבד כמחלק מוצרי חלב ברחבי העיר נהריה. (4 שנים במקביל לחלוקת השימורים). 3.2 את "קו החלוקה" של תוצרת החלב קבל התובע מאדם בשם בן דוד אשר, ותנובה אשרה זאת ביום 12.9.76 (נספח א לת / 1, שם רשם התובע כי "קבל" את הקו, וכן נספח ב' לת/ 1). התובע טען בתצהירו שרכש את קו החלוקה תמורת תשלום , עובדה שלא נתמכה בראיה כלשהי למעט אמירתו המהווה עדות בעל דין יחידה. לצורך הדיון אניח שעובדה זו הוכחה. 3.3 החל משנת 1973 היה התובע חבר באגודת מת"ת, התאגדות של מובילי תוצרת תנובה בצפון (להלן: "מת"ת) אשר נהלה משא ומתן עם תנובה וחתמה באמצעות הנציגות שלה על הסכמי עבודה בשם כל המחלקים. 3.4 התובע חתום על הסכם עבודה אישי משנת 1975, (עמ' 26 לפרטיכל,נספח א' לנ/9). כמו כן קיימים 9 הסכמים שנחתמו בין תנובה ומת"ת במהלך השנים 1965 עד יולי 2001 (נספחים ג' - י"א לת/ 1 ). המסגרת ההסכמית המחייבת ומשמעותה תידון בנפרד. 3.5 במהלך עבודתו נחשד התובע במספר מקרים של הפרות אמון והפרות נוהל ולפיכך זומן לפגישה ביום 21.9.03 בה נכח נציג הנתבעת, וכן קצין הבטחון של הנתבעת, מר אברהם איטח. במהלך הפגישה נכתב מסמך בן 5 דפים , בהם נרשמו הסברי התובע לטענות שנטענו כנגדו, והתובע חתם על המסמך. (נספח א לנ/10). הסבר נוסף ניתן על ידי התובע במכתב בכתב ידו מיום 22.9.03 (נספח ב' לנ/10). 3.6 ביום 29.9.03 הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול ההתקשרות עימו כמחלק בשל "מעשים חמורים" המהווים "הפרה יסודית של התחייבויות ומעילה באמון" (נספח י"ג לת / 1). 3.7 בשנת 2004 הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, במסגרתה תבע להכיר בו כעובד ולפסוק לו את הכספים המגיעים לו עקב פיטוריו. בפסק דין מיום 28.9.06 דחה בית הדין את התביעה וקבע כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד. או אז הוגשה ביוני 2007 התביעה הנוכחית. 4. המסגרת החוזית 4.1 הסכם אישי משנת 1975 - א. ההסכם נקשר ביום 2.3.75, בתקופה בה חלק התובע שימורים והוא מתייחס להפצת השימורים בלבד, לעיירות פיתוח, קיבוצים ומושבים בגליל המערבי. שלושה סעיפים מהסכם זה רלוונטים לדיון - האחד, ס' 16 הקובע כי תנובה רשאית להפסיק עבודתו של המפיץ , בין היתר, אם תמצא שהמפיץ איננו ממלא עבודתו באופן משביע רצון או אם תמצא שהמפיץ מעל באמונה. השני, ס' 11 הקובע כי הקומיסיון שיקבל המפיץ מתנובה יכסה את כל המגיע למפיץ מתנובה בעד הפצת השימורים וכי למפיץ לא תהיה כל דרישה ו/או תביעה לתשלום נוסף בעד הפצת השימורים, בין במישרין ובין בעקיפין. וס' 19 להסכם הקובע - "תוקפו של הסכם זה הינו לתקופה של שנה אחת החל מיום חתימתו, בתנאי שתוקפו של חוזה זה יוארך מדי פעם בפעם באופן אוטומטי לתקופה נוספת של שנה, אם לא יודיע צד אחד למשנהו בכתב על ביטול ההסכם או על דרישה לשינויו וזאת -לא יאוחר מאשר חודשיים לפני תום תוקף החוזה". אף אחד מהצדדים לא שלח הודעת ביטול עד ליום 29.9.03, היום בו הודיעה הנתבעת על הפסקת ההתקשרות עם התובע. הצדדים חלוקים ביניהם האם חוזה זה בתוקף וחל על הצדדים. התובע טוען כי ההסכם איננו בתוקף שכן התייחס לחלוקת שימורים בלבד, ומרגע שהצטרף לאגודת מת"ת, הסכמי מת"ת הם המחייבים אותו. הנתבעת טוענת כי ההסכם בתוקף, שכן מעולם לא בוטל, וכן בתקופה מסוימת המשיך התובע בחלוקת שימורים בד בבד עם חלוקת מוצרי חלב, לכן לא הוחתם על חוזה אישי נוסף, על אף שהיה נהוג שמחלקים חתומים גם על חוזה אישי, בנוסף להצטרפותם למת"ת. ב. הנתבעת צרפה מכתב של מר פישמן יו"ר מת"ת, מיום 23.4.99, המופנה למר רוזנברג, מי שהיה מנהל מכירות והפצה בצפון מטעם תנובה, שם ציין כי נהוג שחברי מת"ת חתומים על הסכם אישי עם תנובה, הסכם שהוא זהה לכל חברי מת"ת ומקובל על שני הצדדים. במכתב נרשם כי מר פישמן מצרף העתק חוזה עליו חתומים אישית כל אחד מחברי מת"ת (נספח ג' לנ/9). לתיק המוצגים צורפה דוגמת החוזה, אך ללא חתימות. התובע אומנם ציין כי אינו יודע אם חברי מת"ת אחרים חתמו על חוזה אישי (עמ' 31,32 לפרטיכל) אך כשנשאל לגבי התנאים בחוזה האישי שלו ציין כי יכול להיות שתנאיו דומים לתנאים בהסכמים אישיים של חברי מת"ת האחרים. (עמ' 27 לפרטיכל). יש לשים לב כי ב"כ התובע התערב במתן תשובות מטעמו במהלך חקירתו הנגדית של התובע כל אימת שהתובע נתבקש להתייחס לענין, מה שמפחית ממשקל עדותו של התובע בנושא זה ככל שהכחישה תוקפו של החוזה האישי (ראו תמלול ההקלטה, עמ' 25 עד עמ' 33). ג. הנוסח שצורף למכתב מר פישמן מתייחס ל"חלוקת תוצרת" מבלי לפרט אם מדובר בשימורים, בתוצרת חלב או אחרת, ללמדך שזהו טופס ההתקשרות הכללית הנוהג. העובדה שמדובר בתוצרת באופן כללי מחזקת את הטענה כי עקרונות ההתקשרות היו דומים לגבי חלוקת תוצרות שונות. החוזה האישי של התובע משנת 1975 דומה מאוד לנוסח שצורף למכתב פישמן . החוזה האישי של התובע מתייחס לחלוקת שימורים ואיננו מאזכר תוצרת אחרת. אך הוצג חוזה חתום משנת 1979 של מחלק אחר, גד טל (נספח ב' לנ/9) שהוא מחלק חלב, והחוזה שלו כמעט זהה לחוזה שחתום עליו התובע, למרות שהתובע הפיץ שימורים. ד. לתפישתי עקרונות ההסכם האישי משנת 1975 מחייבים את התובע והנתבעת נכון ליום פרישתו מהנימוקים המצטברים הבאים : (1) ההסכם האישי של התובע לא בוטל, ולפיכך המשיך לחול. (2) ראינו כי אין הבדל מהותי כלשהוא אם מדובר בחלוקת שימורים או בחלוקת תוצרת חלב. העקרונות הינם אותם עקרונות (3) נטען כי היתה תקופה בה התובע חלק במקביל שימורים, ותוצרת חלב. אם כך, ניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים שראו בהסכם האישי החתום כנותן תשובה מספקת גם להובלת תוצרת חלב, זאת על רקע הנתון כי כל המחלקים היו חתומים גם על חוזה אישי. (4) העובדה כי כל המחלקים חתומים על חוזה אישי עולה במפורש ממכתב נציג ארגון מת"ת, מכתב משנת 1999, שנכתב ללא קשר למשפט הנוכחי המתנהל ולכן הוא מידע אוטנטי. בנוסף צויין במכתב כי נשלח עותק ההסכם עליו חתומים כל המחלקים. מדובר בראיה שמשקלה נכבד, ומלמדת על כך שכל המחלקים קשורים בחוזה אישי. יש לראות לכן את הצדדים קשורים בעקרונות המופיעים בהסכם האישי משנת 1975, במועד סיום ההתקשרות עם התובע. ה. אוסיף כי אני סבורה שאין חשיבות מכרעת לשאלה אם עקרונות ההסכם האישי בתוקף, אם לאו. על הצורך הבסיסי של חובת הנאמנות לתנובה ניתן ללמוד גם מהסכם מת"ת, כפי שיבואר בהמשך. על העובדה שנושא הנאמנות חשוב לתנובה ומהווה מרכיב מרכזי בהתקשרות עמה ניתן להסיק גם מחוזה המתייחס לחלוקה של שימורים ולא של תוצרת חלב. זהות המוצר המחולק היא שולית. התובע יכול היה לדעת מדפוסי העבודה הקיימים, ומהחוזה האישי כבר משנת 1975 כי נושא הנאמנות הוא רכיב יסודי, משמעותי בהתקשרות עם תנובה, רכיב בלעדיו אין. לגבי פיצוי במקרה של סיום חוזה בהתייחס לקו החלוקה - ממילא נדרשת התייחסות לחוזי מת"ת שהם לאחר 1975 , דהיינו מאוחרים לס' 11 בחוזה האישי, מחייבים את הצדדים לכל דבר וענין ומתייחסים לנושא זה. 4.2 הסכמי מת"ת - התובע הציג 9 הסכמי מת"ת מתאריכים שונים- מיום 21.6.65, 9.12.70, 11.9.86 , 22.11.88, 1.1.90, 1.1.91, 28.4.94, 24.7.97, 22.7.01 . (נספחים ג'-י"א לת / 1 , בהתאמה). שני הצדדים אינם חולקים כי הסכמי מת"ת חלים על התובע ומחייבים ומזכים אותו באופן אישי. ההסכמים נערכו בצורה כזו שהם מתחדשים אוטומטית אלא אם בוטלו או שונו על ידי הסכם עוקב. ככל שנחתמו שינויים למול הסכם קודם, נכנסו השינויים לתוקף, במקביל לשאר הוראות החוזים הקודמים שלא שונו ונקבע שנשארו בתוקפן. מרבית ההסכמים, כפי ששונו מעת לעת, דנים בשיעורי הקומיסיון המגיעים למחלקים ואופן חישובו. לעיתים הוסף סעיף כלשהו שיכולה להיות לו משמעות בדיון בהמשך, ולכן ציינתי את נושאו של הסעיף, אשר יידון בהרחבה תחת הנושא הפרטני בהמשך. א. ההסכם משנת 1965 - דן בתשלום הקומיסיון למפיצים המאוגדים במת"ת, כמו כן הסדיר את מנגנון העבודה מול תנובה. נקבע כי כל אחד מהמפיצים מתחייב לקיים בקפדנות את השירות בהתאם להסדרים שנקבעו או יקבעו בעתיד. המחלקים ימסרו מדי יום ביומו לתנובה דוח מלא על הפצת התוצרת באותו יום וישלמו מדי יום ביומו לתנובה את התמורה המלאה בעבור התוצרת, כולל כלי האריזה. ההסכם קבע כי קבלת מפיץ תוצרת חדש תעשה על ידי הנהלת תנובה בהתייעצות עם הנהלת ארגון מת"ת. ההסכם משנת 1970 שינה רק את סכומי הקומיסיון. ב. ההסכם משנת 1986 - הסכם זה קבע כי ארגון מת"ת מחייב כל חבר מחבריו לפרוש לגמלאות בהגיעו לגיל פרישה. בהסכם זה נקבע כי מחלק הפורש לגמלאות רשאי להעביר את קו החלוקה לאחר שתנובה תאשרו, ואם לא תאשר תרכוש תנובה את קו החלוקה מהמחלק במחיר שיוסכם. בסעיף ג' נקבע "בהגיע החבר לגיל הפרישה כאמור לעיל רשאי המחלק להעביר את הקו לאחר, אחרי שתנובה אשרה את מועמדותו, כמפורט בהסכם העבודה בסיסי." ובהמשך נקבע בס' ד' "אם המועמדים שהביא המחלק לא יתקבלו על דעתה של תנובה, מתחייבת תנובה לרכוש את קו החלוקה מהמחלק. באם יתעוררו חילוקי דעות בין תנובה והמחלק הפורש לגמלאות על גובה הערך הכספי של הקו, יקבע בורר מוסכם את מחיר הקו שעל תנובה לשלם למחלק, כמובן במסגרת המחירים המקובלים בתנובה באותה עת לרכישת קווי חלוקה. הפרישה בפועל תתבצע לאחר שיוסדרו כל הליכי הפרישה והתשלומים כאמור לעיל". עוד נקבע בהסכם זה בסעיף ו' "צורת הרישומים והחשבונות, הדרך והכלים לביצועם, נקבעים ויקבעו בלעדית על ידי תנובה, וחובת כל חבר מהחברים היא לנהל את הרישומים והחשבונות בדרך ובכלים שנקבעו או יקבעו כאמור". ג. הסכם מיום 22.11.88 - דן בהשתתפות בהוצאות המחלקים ובדרגת המחלקים. כמו כן נרשם אישור מזכירות הארגון כי ההסכם מחייב כל אחד מחבריה באופן אישי והיא קבלה הרשאה מכל אחד מהחברים לפעול ולהתחייב בשמו ובעבורו בהסכם. ד. ההסכם משנת 1990 -התייחס לנושא דרוג המחלקים. ה. ההסכם משנת 1991 - דן בשיעורי הקומיסיון. בס' 1 ד' נקבע "כל המחלקים יעבדו בעזרת מסופונים בהתאם להנחיות תנובה". בס' 2 ד' נקבע "כל המחלקים חייבים לבצע את חלוקת התוצרת במלואה בחריצות ובנאמנות וכי עליהם לחלק את כל המוצרים שתנובה מספקת וזאת באופן סדיר ומבלי שייגרם כל עיכוב או הפרעה". סעיפים אלו לא בוטלו בהסכמים העוקבים. ו. ההסכם משנת 1994 דן בנושא הקומיסיון. ז. ההסכם משנת 1997 - בס' 1 שבו נרשם "המחלקים חברי מת"ת יהיו זכאים מ1.1.97 ואילך אך ורק לתשלומים המפורטים בהסכם זה". בהמשך יש התייחסות לשיעור הקומיסיון, תשלום עבור יחידת קרור, תשלום נוסף לחלק מהמחלקים לפי נספח א' , המוכתר בכותרת "תשלומים מיוחדים" וביניהם התובע. כמו כן נכתב כי בשל מעבר לשיטת תשלום חדשה תשלם תנובה למחלקים ששמותיהם בנספח ב' תשלום נוסף חד פעמי. לפי נספח זה התובע קבל סכום של כ-40,000 ₪. התובע הסביר בעדותו כי הסכום החד פעמי בסך 40,000 היה סיכום פשרה על מנת להסיר ערעורם לבית משפט עליון על פסק דין מחוזי שקבע את חובתם האישית להתייצב למעמד חלוקת התוצרת (עמ' 44 לפרטיכל), עובדה שאיננה מתיישבת עם מספר המחלקים המופיעים בנספח ב' (12) מול 4 בעלי דין בערעור, וגם לא עם מועד הערעור (פסק הדין המחוזי ניתן בפברואר 1993 וההסכם הוא כ-4.5 שנים לאחר מכן) . בס' 5 נכתב "המחלקים אינם ולא יהיו זכאים לתשלומים נוספים כלשהם מעבר לאמור לעיל ובכלל זה כאלה ששולמו למחלקים או למי מהם בעבר (כגון דרגה, ותק, צד שמאל, תוספות סוציאליות, הפרשות לקרנות, תשלומים עבור העדרות עקב חופשה, מחלה, מילואים וכל תשלום אחר)" בס' 7 נאמר שוב כי כל ההסכמים הקודמים בתוקף, אלא אם שונו. ח. ההסכם מיום 22.7.01 - חוזר ומציין כי המחלקים חברי מת"ת יהיו זכאים מיום 1.7.01 אך ורק לתשלומים המפורטים בהסכם זה ולא יהיו זכאים לתשלומים נוספים מעבר לאמור. בהסכם יש התייחסות לשיעור הקומיסיון, לתשלום עבור יחידת קרור , לתשלום לחלק מהמחלקים לפי נספח, שם מופיע התובע כזכאי לסכום של 3,990 ₪ , (סכום שמקוזז לו לפי הסעיף שאחריו). יש לזכור כי ההסכמים כולם קצובים בזמן, ובעקרון מוארכים אוטומטית אם לא בוטלו. ולכל צד יש זכות לביטול ההסכם בהודעה לצד השני. 4.3 קיומה של חובת הנאמנות - א. חובת הנאמנות של התובע לתנובה מעוגנת בהסכם משנת 1991 בס' 2 ד שצוטט לעיל. חובת הנאמנות הבסיסית ביחסים שבין הצדדים גם הופיעה בצורה מפורשת בחוזה אישי עליו חתום התובע משנת 1975, שאומנם עסק בחלוקה של שימורים, אך אין נפקא מינא מהי התוצרת המחולקת. כבר אז ידע התובע כי חובת הנאמנות הינה בבסיס ההתקשרות מה גם שהחוזה משנת 1975 אפשר לתנובה בצורה מפורשת ביטול מידי של ההתקשרות עם המפיץ אם ימצא שמעל באמונה של תנובה בצורה כלשהי (ס' 16 ה' נספח א לנ/9). ב. התובע אשר בחקירתו הנגדית כי תנובה ערכה כנסים מעת לעת שם הובהר למחלקים כי עניין האמון בין תנובה למחלקים הינו בחשיבות עליונה (עמ' 83 לפרטיכל). על עובדה זו חזר גם מנהל מכירות תנובה בעדותו (עמ' 171 לפרטיכל). על אופי היחסים בין תנובה ומחלקיה ראו דברי כב' השופט חשין בעא 7338/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ. המנוח יינון שרעבי ז"ל ויורשיו נבו 2.3.2003 - "ברי, כי המפקיד מרכושו ומכספו בידי זולתו רוחש לזולתו אמון מדרגה נעלה, וכי המחזיק ברכושו ובכספו של זולתו חב חובת נאמנות לזולתו, אף היא חובת נאמנות מדרגה נעלה. הפרת האמון והנאמנות בנסיבות כגון אלו שלפנינו, הפרה היא החודרת מעמקים. משנסדק היושר ומשמתבקעת היושרה, קורס ונהרס עד היסוד הבסיס שעליו מושתתים יחסי הצדדים". ג. גם מעבר להסכם הכתוב והחתום בין הצדדים, קיימת לתובע חובת נאמנות לבר חוזית, הנובעת מאופי הקשר שבין התובע לנתבעת. לא משנה אם נכנה את התובע בשם מוביל, מחלק, מפיץ או סוכן, בתפקידו שמש כשלוחה של תנובה לביצוע התפקיד וכנאמן שלה. לפיכך חלות על התובע החובות מכח חוק הנאמנות תשל"ט 1979, ס' 10 (א), (ב), הקובע את חובות וסמכויות הנאמן , וחוק השליחות תשכ"ה 1965 ס' 8 הקובע את נאמנות וחובות השלוח (ראו גם לענין חובת נאמנות של סוכן עא 687/76 בלייויס נ. פיק נבו, 25.6.78 עא 262/86 וולטר רוט נ. Deak &Co.Inc נבו, 25.2.91 ועא 605/88 תבורי נ. מעיינות הגליל המערבי נבו, 8.1.91, וכן עא 7338/00 הנ"ל וכן עא 2953/04 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ. יעקב חכם נבו, 24.3.05)). מכאן, שאין לחלוק על קיומה של חובת נאמנות מפורשת של התובע כלפי תנובה, הן מכח החוזה והן מכח הדין הקיים. 5. אופן עבודת המחלקים בתנובה 5.1 המסמכים השונים הרלוונטים עושים שימוש במונחים "מוביל" מחלק" "מפיץ" מבלי שקיים בהסכמים הבדל כלשהו באופי התפקיד. ארגון מת"ת הוא ארגון ה"מובילים" ובהסכמים עליהם חתומים הצדדים מופיעים "מחלקים" ו"מפיצים" באותה משמעות ממש, ולפעמים גם באותו מסמך עצמו (ראו לדוגמא הסכם משנת 1965 נספח ג' לת / 1). לפעמים המונח הוא "מובילים" ו"מפיצים" באותו מסמך בהתייחס לאותו תפקיד (כמו בהסכם משנת 1970 נספח ד' לת /1 ונספח א' שלו). גם נוהלי תנובה משתמשים במונח "מפיץ" ו"מחלק" לאותו תפקיד. אין שימוש אחיד במינוח, ללמדך שאין משמעות מהותית מאבחנת. יחד עם זאת הנתבעת טענה כי יש הבדל בין תפקיד "מוביל" העובד בקו הובלה בלבד לבין תפקיד "מחלק" העובד בקו חלוקה,, כפי שעולה גם מעדות המוביל שמואל שחר בת.א. 762/03 (נ / 7). לצורך הדיון הנוכחי לא קם הצורך לאבחן בין מוביל ומחלק. 5.2 כדי לבחון את טענות הנתבעת לגבי הפרות שבצע התובע ,יש להבין את אופן עבודת המחלקים . כבר ראינו בחוזי מת"ת את הקביעה כי הדווח על הסחורה המופצת חייב להיות יום יומי, לרבות כלי האריזה, וכך גם התשלום. החל מההסכם בשנת 1991 עובדים המחלקים בעזרת "מסופונים" ועליהם לקיים את הנוהל של תנובה בענין זה. רוב המחלקים היו חוזרים למחסן בסיום עבודתם, בשעות הצהריים על מנת לפרוק את המסופון, לשלם את הכסף ולהחזיר אריזות. לתובע הותר להגיע שלא בסיום עבודתו אלא בשעות הלילה העוקב, כשבא להעמיס תוצרת. (עמ' 239,240 לפרטיכל). לכל מחלק תוצרת חלב סופקה ערכת מסופון, שהוא ציוד ממוחשב הכולל מחשב מסופון ומדפסת לרישום פרטי הזמנת לקוח ופעולות חשבונאיות המתחייבות מכך. מדי יום מקבל המחלק תוצרת תנובה מהמחסנים לחלוקה. הנפקת התוצרת היומית למחלק נקלטת על ידי המסופון באמצעות ארון התקשורת המחבר בין המסופון למחשב הסניפי. עם הטענת התוצרת מוסר עובד המחסן למחלק שני עותקים מתעודת המשלוח בהם מפורטים הפריטים הכלולים במשלוח וכמויותיהם. המחלק מאשר את קבלת התוצרת בחתימתו על תעודת המשלוח. מחלק חייב להנפיק באמצעות המסופון חשבונית עבור כל הוצאה של תוצרת ואריזה מהמלאי, ועבור כל החזרה של תוצרת ואריזה אל המלאי. החשבונית תודפס רק על נייר של תנובה שישא את הכותרת "מקור" על העותק הראשון. בעת קבלת הכספים ינפיק המחלק קבלה וימסור ללקוח. אמצעי התשלום יוקלד בצורה מפורטת במסופון. המחלק יפיק דוח החזרות של תוצרת ואריזות ריקות מדי יום. דוחות אלו יקלטו על ידי המחסנאי. בסוף יום החלוקה המחלק ישדר את נתוני המסופון למחשב הסניפי בעמדת הקופה, שם מבצע הקופאי בדיקת התאמה. נתונים אלו עולים מנוהל השימוש במסופון, נוהל 209 מיום 30.10.01 (ת/14) נוהל 204 מיום 30.10.01 (נספח ו' לנ/9) ומהעדויות בנושא. 5.3 המסופון אפשר הנפקת שלושה העתקים של חשבונית ללקוח. האחד נמסר ללקוח, השני ניתן למחלק, והשלישי נשאר בסליל המסופון ואמור להמסר מדי יום למחלקת הנהלת חשבונות בסניף (עמ' 362 לפרטיכל). על המחלק לחתום בסוף הסליל את שמו המלא ואת התאריך (עמ' 410 לפרטיכל). 5.4 לכל לקוח בקו החלוקה היה מספר לקוח שניתן לו על ידי תנובה. ההתקשרות היא בין הלקוח החדש לתנובה. מי ששמש כמנהל מחלקת המכירות וההפצה הצהיר כי כשאותר לקוח פוטנציאלי נשלח אליו מנהל מכירות של תנובה להתרשם ממקום העסק ובעליו לוודא שהוא עוסק מורשה, ולקבוע את תנאי הסחר והבטחונות. לאחר שעמד בתנאים מקדמיים ניתן היה להתחיל למכור ללקוח תוצרת תחת מספור לקוח שהוקצה לו במערכת הממוחשבת של תנובה. (ס' 19 לנ/9). בתנובה היתה הנחיה האוסרת מכירה ללקוחות אקראיים או לקוחות שלא עברו את תהליך האישור. גם לקוח שאיננו רוכש על בסיס קבוע קבל מספר לקוח. 5.5 כאשר לקוח חדש כבר אושר על ידי תנובה אך עדין לא הוקצה לו מספר לקוח, לימים הבודדים האלו היו רשאים המחלקים לספק ללקוח החדש תוצרת באמצעות הנפקת חשבונית על מספר "לקוח כללי" (88888) ולציין על החשבונית את שם הלקוח החדש. השימוש במספר לקוח כללי הותר רק לאחר שתנובה אשרה אותו כלקוח (ס' 19.3 לנ/9). העובדה שחל איסור על מכירה ללקוח מזדמן, אושרה על ידי עד התביעה מר קרפ שהסביר כי מכירה ללקוח שלא תחת מספר לקוח התאפשרה רק לתקופת הביניים, רק אם כבר אושר על ידי תנובה והמתין למתן מספר הלקוח (עמ' 92-94 לפרטיכל). תקופת ביניים כזו לא עלתה על חודש לפי עדותו, ולפי עדות הנתבעת היתה מספר ימים בודדים, עד שהונפק מספר הלקוח. נכון להיום, בשל הנפקת מספר לקוח מידית, לא קיימת מכירה תחת מספר לקוח 88888. 5.6 התוצרת שהיתה מסופקת ללקוח היתה נמסרת באריזות תנובה. המחלקים חויבו על כל אריזה שהנתבעת מסרה להם חיוב שהמחלק שרשר ללקוח (עמ' 275 לפרטיכל). עם החזרת האריזות, בסוף יום העבודה או למחרת, זוכה המחלק בגין האריזות הריקות. המחלק זכה את הלקוח בהתאמה (עמ' 276 לפרטיכל). הנתבעת עקבה אחר החזרת האריזות ברמה של דו"ח חודשי (עמ' 281 לפרטיכל). 5.7 התשלום מהלקוח היה לתנובה ישירות, באמצעות המחלק. מנהל המכירות הצהיר כי המחלק לא חוייב לשאת בחובות הלקוחות שלא שילמו למעט אם אפשר ללקוח לחרוג מתנאי האשראי שסוכמו בין הלקוח ותנובה. (עמ' 61 לפרטיכל). 6. הפרות התובע 6.1 הנתבעת מייחסת לתובע הפרות שונות שסווגו תחת הכותרות הבאות : א. מכירת מוצרים ללקוחות מזדמנים ללא חשבוניות ב. נטילת תוצרת בלי להנפיק חשבונית ג. הזמנת תוצרת על שם לקוחות לא פעילים תוך חיובם בלא ידיעתם והנפקת חשבוניות פיקטיביות ד. קבלת תוצרת פסולה מלקוחות וזיכוי בניגוד לנהלי תנובה ה. הנחיית לקוחות לפעול בניגוד לנהלי תנובה ו. זיכוי לקוחות בעבור אריזות ריקות למרות שלא החזירו אריזות בפועל ז. נטישת החלוקה במהלכה ח. ביצוע החלוקה שלא באמצעות משאית קרור 6.2 בעקבות ממצאי בדיקה במהלך שנת 2003, זומן התובע ליום 21.9.03 לשיחה בה נכחו מר אברהם איטח, קצין הבטחון של תנובה באזור הצפון וכן מר מגל, נציג מחלקת הפיקוח הארצית במרחב הצפון. התובע נתבקש להגיב על הטענות שהועלו בפניו תוך שהוצגו בפניו המסמכים השונים הרלוונטים. (עמ' 319 לפרטיכל). במהלך השיחה כתב מר מגל בכתב ידו את אשר אמר התובע, הקריא אותם בקול רם, והתובע, לאחר שקרא את המסמך חתם בחתימתו על כל עמוד ועמוד (ס' 5 לנ /10 , נספח א לנ / 10). (להלן: "מסמך הפגישה"). באותה שיחה לא ידע התובע להסביר את פרטי הנפקת חשבונית מס. 0552110 מיום 2.9.03 על שם הלקוח הבלתי פעיל ליאון כץ ולכן פנה ביוזמתו ביום 22.9.03 ומסר בשעות הלילה למר איטח את הפרטים אודות החשבונית. מר איטח כתב את הפרטים שמסר התובע, והתובע אישר אותם בחתימת ידו. (נספח ב' לנ / 10). (להלן "הסבר לחשבונית"). דברים שאישר התובע באותן שיחות בצורה מפורשת ובהירה, מנוע היום התובע מלהכחיש. למען הסר ספק יובהר כי התובע לא נשאר חייב כסף באופן אישי לתנובה כתוצאה מההפרות המיוחסות לו (עמ' 242 לפרטיכל). יצויין כי התובע, שעבד בתנובה כ-35 שנה, היה מודע לנהלים ולשיטת העבודה. עובדה זו עולה ממהלך עדותו, וכן מעדויות מנהל המכירות בתנובה, וקצין הבטחון בתנובה. 6.3 מכירת מוצרים ללקוחות מזדמנים ללא חשבוניות א. התובע אישר ב"מסמך הפגישה" כי הוא מוכר בממוצע ל-2 לקוחות מזדמנים בשבוע ללא חשבונית, לכל אחד בערך בסך של 300 ₪. בעמ' 2 ציין כי הזמין מוצרים על שם כץ (לקוח שאינו פעיל) ומכר אותם למזדמנים, ללא חשבונית. עוד ציין כי תרם מוצרים למשפחה אבלה ללא חשבונית. החובה להנפיק חשבונית הינה חובה המעוגנת בחוק. נוהל 204 המחייב את מחלקי תוצרת החלב קבע בס' 5.3.7 כי המחלק ימסור ללקוח את התוצרת וינפיק חשבונית מס במקור באמצעות המסופון. עוד נקבע שם בס' 5.3.9 כי המחלק אחראי על רישום שמו המלא של הלקוח וחתימתו על גבי עותק חשבונית המס והטבעת חותמת המקבל על חשבונית המס. טענת התובע בעדותו כי שלם את הכסף לתנובה (על אף שלא הנפיק חשבונית) איננה מפחיתה מחומרת מעשיו. 6.4 נטילת תוצרת לצריכה עצמית מבלי להנפיק חשבונית א. ב"מסמך הפגישה" אישר התובע כי הוא לוקח תוצרת לצריכה עצמית ללא חשבונית. (עמ' 5 למסמך). למחלק מוקצה מספר לקוח במערכת הממוחשבת. התובע סבר שעם המספר המוקצה לו איננו יכול להוציא חשבונית עבור עצמו (עמ' 69,68 לפרטיכל) וטעה לחשוב כי תעודת המשלוח שהוא מקבל עם העמסת התוצרת היא היא החשבונית. לגרסתו, די שהוא מביא בסופו של יום את התמורה בעבור התוצרת שיצאה בבוקר (עמ' 70 לפרטיכל) . אלא שעם העמסת התוצרת ניתנה תעודת משלוח בלבד, וכל עסקה של המחלק עם עצמו היא מכירה לכל דבר וענין ומחויבת בחשבונית מס. לכן כשמחלק לוקח תוצרת לצריכה עצמית, עליו להוציא חשבונית תחת מספר הלקוח שלו (עמ' 382-384 ,277,278 , לפרטיכל). ב. תעודת המשלוח המונפקת בעת העמסת התוצרת איננה חשבונית שמוציאה תנובה למחלק. היא תעודת משלוח הכוללת את כלל התוצרת המועמסת תוך פירוטה. במקרה שכל התוצרת מחולקת, הכמות המופיעה בחשבוניות כולן אמורה להתאזן מול התוצרת בתעודת המשלוח. לפיכך, אם המחלק לא מוציא חשבונית בגין צריכה עצמית שלו, לא אמורה תעודת המשלוח להתאזן עם מכלול החשבוניות. (ראו עדות מפורטת של קצין הבטחון בענין זה, עמ' 382-389 לפרטיכל). 6.5 הזמנת תוצרת על שם לקוחות לא פעילים תוך חיובם בלא ידיעתם, והנפקת חשבוניות פיקטיביות א. התובע הזמין תוצרת על שם לקוחות לא פעילים בשם כץ ליאון ודורון אלסיאן. התובע אישר ב"מסמך הפגישה" כי הזמין סחורה על שם אלסיאן דורון, שהוא לקוח לא פעיל וספק את הסחורה ללקוח בשם עקאווי. לדברי התובע ב"מסמך הפגישה", ניסה לפעול על מנת שעקאווי יאושר כלקוח של תנובה אך לא הצליח. את החשבונית הוציא על שם אלסיאן דורון, על אף שלא היה לקוח פעיל. ב. התובע אישר כי הזמין סחורה גם על שם ליאון כץ, לקוח שסגר את חנותו ולא היה פעיל. מחלקת הפיקוח למדה על כך שהלקוח ליאון כץ לא פעיל וחנותו סגורה באחד מהמעקבים שבצעה. ענין זה לא דווח לה על ידי התובע. את התוצרת שהזמין על שם ליאון כץ מכר התובע למזדמנים ללא חשבונית, כך לפי דבריו ב"מסמך הפגישה". עוד ציין כי יש לקוח מאבן מנחם בשם מורן שהזמין תוצרת תנובה וגם בעבורו בקש התובע, לטענתו, מספר לקוח אך הנציגים שפנה אליהם השיבו לו שאינם מטפלים בכך. בחקירתו עלה כי אבן מנחם שייך לקו חלוקה של מחלק אחר ואיננו בתחומי קו החלוקה שלו בנהריה. התובע היה מודע שאין הוא רשאי למכור בקו חלוקה של אחר, ועשה זאת תחת שם לקוח שאינו פעיל ליאון כץ. (עמ' 66,67 , 60 לפרטיכל) . המכירה למורן הייתה בתדירות של פעם בשבוע או פעם בשבועיים. התובע אישר במסמך הפגישה כי מכר לאנשים נוספים תחת השם של ליאון כץ, כפי שגם ניתן לראות בנספח ו' לתצהיר נ/10. עוד אישר בחקירתו הנגדית כי מכר מוצרים ללקוחות מזדמנים למרות שאינם לקוחות המופיעים במסופון ולצורך כך עשה שימוש במספר לקוח שאיננו פעיל (עמ' 63,64 לפרטיכל). בחקירתו הוסיף כי מכר גם לרחל אלקיים תחת השם של ליאון כץ. (עמ' 67 לפרטיכל). כפי שכבר פרטתי לעיל, מחלק היה רשאי למכור תוצרת רק ללקוח שאושר על ידי תנובה ויש לו מספר לקוח. ג. התובע נשאל ב"מסמך הפגישה" אם היה ער לכך שהעמיד את תנובה במצב בלתי אפשרי אם רשויות המ.ע.מ היו עורכות חקירה בענין והשיב "גם אני חשבתי על הנושא של מ.ע.מ, באם יפנו לכץ או לתנובה בדרישה ואז יש לי בעיה". בבקורת כזו היה עולה לכאורה שתנובה הנפיקה חשבוניות ללקוחות שאינם קיימים ולא רכשו ממנה סחורה. התובע אישר במסמך הפגישה כי גם החזרות שהיו לו , החזיר אותן תחת חשבוניות על שם ליאון כץ. ד. התובע טען בתצהירו כי אומנם נתן חשבוניות על שם לקוחות סגורים אך בסליל שמסר לתנובה תקן בכתב יד את שם הלקוח האמיתי. טענה זו לא הועלתה על ידי התובע במהלך הפגישה שקויימה, וגם לא יום לאחריה, על אף שבאותו מועד הוצגו בפניו הסלילים המקוריים שנמסרו לנתבעת. (עמ' 376 לפרטיכל). נספחים ד,ה, לנ / 10 הם צילום של הסלילים (עמ' 410 לפרטיכל) ולא מופיע עליהם תיקון בכתב יד. יתרה מזאת. לתובע אמור להשאר עותק אחד מסליל החשבוניות, ועותק כזה לא הוצג על ידו על מנת לשכנע שתקן את החשבוניות בכתב ידו. התובע צרף לתצהירו את נספח ל"ב, חשבונית מיום 2.9.03 משעה 10:06:40 שם תוקן בכתב ידו השם ליאון כץ לשם רחל אלקיים. אותה חשבונית בדיוק הוצגה מתוך הסליל (נספח ד' לנ / 10 ) ושם מופיע השם של ליאון כץ, ללא כל תיקון. קצין הבטחון של תנובה הסביר בעדותו במהלך החקירה הנגדית כי אם אכן היה התובע משנה בכתב ידו את שם הלקוח, היה השינוי אמור למצוא ביטוי בשלושת ההעתקים, דהיינו גם להשמר בסליל. (עמ' 361,362 לפרטיכל). לא הוצג תיקון בכתב יד כלשהו בהעתקי הסלילים. בנסיבות הקיימות אין בשינוי השם אך ורק בעותק החשבונית הנמסר ללקוח כדי להפחית מההפרה של התובע. החשבונית המוזנת להנהלת חשבונות מוזנת באמצעות המחשב, והיא זו המופיעה תחת השם של ליאון כץ. הוצגו עשרות רבות של חשבוניות על שם כץ ליאון במהלך שנת 2003, מועד בו היה כץ ליאון לקוח סגור. (נספח ד' לנ / 10). הוצגו חשבוניות רבות תחת השם אליאסיאן דורון במהלך פברואר, מרץ 2003, מועד בו היה הלקוח סגור. (נספח ה' לנ / 10). ה. אם אין לקוח מאושר על ידי תנובה - אין אפשרות למכור לו סחורה, לפי הנוהל. "לקוחות מזדמנים" אינם לקוחות מאושרים. גם הלקוח מורן, הנמצא בקו חלוקה של מחלק אחר, איננו יכול לקבל תוצרת מהמחלק שלא בתחומו, גם אם התובע יוסיף את שמו בכתב יד על הסליל. 6.6 החזרת תוצרת פסולה מלקוחות וזיכוי בניגוד לנהלי תנובה - א. תנובה מאפשרת ללקוחות להחזיר תוצרת שנמצאה פסולה או מסיבה אחרת. שיעור ההחזרות מוגבל על מנת שלא תוזמן דרך קבע על ידי לקוח תוצרת בהיקפים שאינם תואמים את המכירה, ולאחר מכן תוחזר. שיעור ההחזרות המותר הוא 1%-% 2 מהיקף הסחורה שסופקה (עמ' 246 לפרטיכל). התובע קבל אישור כי החזרות יבוצעו על ידו למחרת יום החלוקה, כשהיה מגיע לפנות בוקר לאסוף תוצרת. ב. התובע אישר ב"מסמך הפגישה" כי בצע החזרות של תוצרת פסולה תחת השם של ליאון כץ, על אף שהיה לקוח לא פעיל. ג. במסמך "הסבר לחשבונית" מיום 22.9.03 פרט התובע כי ללקוחה רחל אלקיים היתה כמות חריגה של החזרות. על מנת שלא תהיה חסומה להחזיר תוצרת מעבר לשיעור שנקבע, הורה לה להתקשר ולהזמין תוצרת על שם הלקוח ליאון כץ ולאחר שהזמינה בצע את הזיכוי על שמו של ליאון כץ . (נספח ו' לנ / 10). ד. כמו כן נמצאו החזרות של תוצרת פגומה בשם הלקוח אליאסיאן דורון, על אף שהיה לקוח לא פעיל (מכתב הפיקוח מיום 30.9.03 נספח ג' לנ / 10, רישומי "החזרות" מתוך נספח ה' לנ / 10). ה. בכך מצא התובע דרך לעקוף את הוראות הנוהל של תנובה לגבי מגבלת ההחזרות של תוצרת פסולה, ואפשר לחרוג מכמות ההחזרות תחת שימוש בשם של לקוחות סגורים שאינם פעילים. 6.7 הנחיית לקוחות לפעול בניגוד לנהלי תנובה א. בהתבסס על דברי התובע עצמו כפי שהסביר זאת בשיחה מיום 22.9.03 ב"הסבר לחשבונית" (נספח ב' לנ / 10) הורה ללקוחה בשם רחל אלקיים להזמין סחורה תחת השם של ליאון כץ, לקוח שאינו פעיל, שאת מספרו מסר ללקוחה, על מנת שיוכל לזכותה על כמות חריגה של החזרות מוצרים. הלקוחה אכן פעלה כך, ואת ההחזרות בצע התובע על השם של ליאון כץ, לקוח סגור. הזיכוי נעשה כביכול כלפי ליאון כץ, ולפי דברי התובע הוא מסר ללקוחה את החשבונית מתוך המסופון, על שמו של כץ. ב. בתצהירו טען התובע כי כמות ההחזרות החריגה של הלקוחה היתה בגלל מקרר מקולקל (ס' 62 (ב) לת / 1 ), עובדה שלא נזכרה בהודאתו ביום 22.9.03, וכן ציין כי לא הלקוחה הזמינה על שם ליאון כץ אלא הוא בצע את ההזמנה בעבורה על שם ליאון כץ, כיון שלטענתה לא הצליחה לבצע הזמנה עם שם הלקוח שלה (ס' 57, 62(ג) לתצהיר ת / 1). גרסה מאוחרת זו סותרת את אשר נמסר על ידי התובע ביום 22.9.03, ולכן איננה מקובלת. ג. עוד מציין התובע בתצהירו כי על החשבונית של ליאון כץ שמסר לרחל אלקיים מחק את שמו של ליאון כץ וכתב את שמה.(נספח לב לת / 1). גם אם כך, אין בכך להפחית מחומרת מעשיו של התובע, שכן מסירת החשבונית ללקוחה עם שמה, בא לשרת את הנהלת החשבונות שלה, ולא את אמת הדווח מול תנובה. ד. מעשיו אלו של התובע חמורים, שכן מעבר להונאת תנובה, יש בהם משום קנוניה עם לקוח, כנגד המעסיק, והפגנת בוטות וזלזול בתנובה, בכך שהלקוח שותף למעשה הרמיה. 6.8 זיכוי לקוחות בעבור אריזות ריקות למרות שלא החזירו אריזות בפועל א. מנהל המכירות של תנובה הסביר כי מדיניות תנובה היא למנוע החזרת אריזות ריקות (ארגזי פלסטיק) בכמות הגדולה יותר מאלו שנמסרו ללקוחות. אריזות עודפות מגדילות את הוצאות תנובה בטיפול באריזות (שטח אחסון שינוע וכו') ובמקביל מקטינות את סכומי החוב לתנובה, בגין קיזוז כספים עבור אריזות ריקות. ב. התובע אישר ב"מסמך הפגישה" מספר מקרים בהם זיכה לקוחות בעבור אריזות ריקות, על אף שלא חויבו מלכתחילה באריזות אלו. למשל, על הלקוחה אלייקים רחל ציין כי אומנם לא רכשה סחורה באריזה אך זיכה אותה באריזה וכך צומצם החוב שלה. התובע השיב כי איננו יודע מאיפה האריזה בגינה זוכתה. כך לגבי הלקוח אורן מוטי, שלא קבל סחורה באריזה אך מדי פעם זיכה אותו כספית תמורת אריזה, כך לגבי הלקוחה מאיה ישראל, שבקש לזכותה ב-60 ארגזים ולדבריו נאמר לו לזכותה טיפין טיפין. משהוצג בפניו זיכוי של 200 ארגזים במהלך 8 חודשים השיב "אין לי הסבר לזה. כנראה שהזיכוי נמשך ונמשך מבלי שאדע את הכמות הכוללת". ובהמשך ציין כי לפעמים הלקוח מורן או לקוח אחר החזיר לו אריזה והוא זכה אותם למרות שלא חויבו באריזה. לגבי הלקוח פרץ מקסים אישר כי חייב אותו רק בשני ארגזים במשך 8 חודשים וזיכה אותו ב-112 ארגזים, טיפין טיפין. משנשאל מדוע זיכה אותו במספר כזה של ארגזים השיב "סתם כי הוא בקש". ג. ברור כי אם המחלק מזכה את הלקוח במספר אריזות ריקות שמעולם לא חוייב בהן, יש בכך כדי להפחית את חובו הכספי של הלקוח לתנובה. ד. התובע טען בתצהירו כי לא יכול היה לדעת כמה אריזות חייב כל לקוח. הטענה מאוחרת, וסותרת את פרטי הודאתו במסמך הפגישה. התובע קבל החזרי אריזות גם מלקוחות שלא קבלו תוצרת באריזה כלל וכלל, והרי הוא אשר מופקד על קו החלוקה מדי יום ביומו ללקוחות אלו, ידע לאשר כי לקוח מסויים חוייב רק בשני ארגזים אך הוא זיכה אותו ב 112 ארגזים, עשה זאת כי הלקוח בקש ממנו, החזיר אריזות גם על שם לקוח לא פעיל , כל אלו מלמדים כי הטענה המאוחרת של התובע תלושה מהעובדות, ובאה כדי לספק סוג של הגנה, אך איננה במקומה. ה. התובע ציין ב"מסמך הפגישה" שאיננו זוכר אם בצע "זיכויים פיקטיביים" על אריזות. אך מחשבוניות שהוצגו על שם ליאון כץ, לקוח שאינו פעיל עולה כי זוכה בגין אריזות ריקות, סכום שהופחת מסכום התוצרת שכביכול הוזמנה על ידו, וברור שליאון כץ לא הזמין כי לא היה לקוח פעיל (נספח ו לנ / 10). 6.9 נטישת החלוקה במהלכה א. על התובע היה לבצע את עבודתו בעצמו, באופן אישי, באמצעות עוזר (ראו פסק דין בת.א. 1993/87 מחוזי חיפה, הסכמי מת"מ- תנובה, הסכם 1994 ס' 6, הסכם 1997 ס' 8, הסכם 2001 ס' 13 , ס' 5.1.6 לנוהל 204, נספח ו' לנ / 9). כאשר המחלק איננו יכול לבצע את עבודתו באופן אישי, עליו להודיע לתנובה וזו דואגת להחלפת המחלק באחר. (ס' 24.3 לנ / 9, תצהיר מנהל המכירות). ב. ממכתב יחידת הפיקוח מיום 10.6.2001 עלה כי התובע נעדר ביום 5.6.01 מהחלוקה, ובנו חלק ביחד עם שני עוזרים. הבן הסביר שהאב לווה את בתו לבית החולים (נספח ה/11 לנ/9). צורף מכתב נוסף המדבר באופן כללי על כך שהתובע עוזב את החלוקה בעיצומה ומאפשר לעוזר להמשיך לבדו. ג. מ"מסמך הפגישה" עולה כי התובע טען כי מדי פעם הוא משאיר את בנו בקו החלוקה ומגיע הביתה להתפלל ומדי פעם גם מטפל בבתו (עמ' 5). בתצהירו טען התובע כי היו מקרים בודדים בהם עזב את קו החלוקה, לתפילת שחרית, להפקיד בבנק כספים או מאילוצים אחרים, ובמהלך עזיבתו בנו ממשיך את החלוקה יחד עם העוזר. ביום 5.6.01 לווה את בתו לבית החולים וצורף אישור על ביקור במרפאת חוץ בנהריה במועד זה. ד. מחומר הראיות עולה כי גם אם קיימת לכאורה הצדקה להעדרות מעבודה, ענין זה צריך להיות מדווח לתנובה מראש ועל דעתה. אחרת, נושא הנוכחות האישית בחלוקה נשאר פרוץ. 6.10 ביצוע החלוקה שלא באמצעות משאית קרור א. התובע אישר ב"מסמך הפגישה" כי יש לקוחות שהוא מספק להם את תוצרת החלב עם רכבו הפרטי ולא עם משאית הקרור כיון שלא ניתן להגיע לאותם מקומות עם משאית הקרור. המקומות הם ישיבת אור שמחה, ישיבת אביר יעקב ונקודות קטנות כמו יסמין. ב. התובע בתצהירו איננו חולק על כך שההובלה צריכה להתבצע במשאית קרור. בתצהיר, להבדיל ממסמך הפגישה, התובע טוען כי רק לישיבת אביר יעקב הוביל את המוצרים ללא המשאית, כי לא היתה לה גישה. (ס' 69 ב' לתצהיר ת / 1). ג. לא הובאו בפני ראיות אם אכן אין גישה של משאית לנקודות שהתובע הודה ב"מסמך הפגישה" כי ספק להם תוצרת חלב ברכבו הפרטי. נוכח העדר הוכחה ו/או פתרון מוצע במקרה שאכן אין גישה - לא ניתן לייחס לתובע הפרה בנושא זה. 6.11 טענות קודמות לשנת 2003 בענין התנהלות התובע א. הוצג פסק דין בת.א. 1993/87 אשר התובע היה צד לו ביחד עם מחלקים אחרים באזור נהריה שם נקבע כי על אף שנדרשו על ידי תנובה להתייצב אישית לקבלת התוצרת המוזמנת מדי יום, שלחו על דעתם נהג במקומם ולא התייצבו אישית. נקבע כי מדובר בחוזה בעל אופי אישי, המבוסס על יחסי אמון הנדרשים בנסיבות של מתן השרות והתובעים חייבים להתייצב אישית לקבלת התוצרת. בכך נדחתה תביעת התובעים לפסק דין הצהרתי שיפטור אותם מחובת ההתייצבות. ממכתב מיום 27.9.1993 עלה כי למרות ההכרעה בפסק הדין לא התייצב התובע באופן אישי לקבלת התוצרת (נספח ה / 7 לנ / 9). ב. הנתבעת צרפה מכתבים שונים שנשלחו אל התובע בשנת 1986 ובשנת 1987, המתרים בו על אי קיום נוהל של תשלום יום יומי עבור משיכת החלב והתוצרת, טעויות רבות בחישוב, בעיה לגבי התחשבנות על אריזות והומלץ לשקול את המשך עבודתו בשל מעילה באמון של תנובה (נספח ה' 3 ה' 4 לנ/9). ב"כ התובע התנגד להצגת מסמכים ה3 ה4 מהטעם שלא נערכו על ידי העד מר רוזנברג ,אך מסמכים אלו מוענו לתובע, שלא הכחיש קבלתם בתצהירו, נכתבו על ידי מנהל בתנובה עם העתק להנהלת החשבונות של תנובה. בתקופה הרלוונטית העד, מר רוזנברג, היה אחד החברים בהנהלת המחוז ואחראי על הנושא שבו מטפל המכתב (עמ' 142 לפרטיכל). לפיכך, אין מניעה לקבילותם. בשנת 1991 נשלח מכתב לתובע על אי התאמה בין החזרת פסולים למחסן לבין הרשום בתעודה (נספח ה'5). בשנת 1993 נשלח מכתב התראה לתובע על חוב מצדו העולה על 50,000 ₪ שלא שולם במועד ועל אי ביצוע התפקיד באופן אישי (נספח ה'6, ה'7). בשנת 1999 נשלח מכתב לתובע על כך שהתובע מחלק סחורה כשדלתות המשאית פתוחות (נספח ה'9). בשנת 2000 נשלח מכתב לתובע המתרה שוב שיש לשלם את הכספים שנגבו במהלך החלוקה באותו היום וצוין כי התובע משאיר באופן קבוע חוב פתוח בסדר גודל של אלפי שקלים. ניתנה אזהרה על השעייה מביצוע חלוקה (נספח ה'10). בשנת 2001 נשלח לאגף המכירות מכתב על כך שהתובע לא נמצא במהלך החלוקה, והחלוקה בוצעה באמצעות בנו + שני עוזרים, כשדלתות המשאית פתוחות. הומלץ על נקיטה בצעדים משמעתיים (ה'11). ב"כ התובע התנגד גם להצגת נספח ה 11, אלא שמכתב זה שצורף לתצהיר העד מר רוזנברג, ממוען גם למר רוזנברג ולכן גם מסיבה זו לא קמה כל מניעה לקבילותו. כל האירועים המצויינים בסעיף זה קדמו לאירועים מושא הדיון שבפני. 7. הזכות לביטול החוזה עם התובע 7.1 אקדים ואציין כי מכלול המעשים והמחדלים שהוכחו לגבי התובע, מהווים משום הפרה יסודית של החוזה עימו, ומזכים את הנתבעת לבטל את חוזה ההתקשרות עם התובע. הדיון בהפרות לא ניסה לכמת את הסכום הכספי שהפיק התובע מההפרות, או את הסכום הכספי שנגרע מתנובה בשל ההפרות, וגם אין אפשרות טכנית להכנס לחשבונות כאלו במיוחד לאור חלוף הזמן, היקף היריעה, התמשכות המעשים לאורך זמן, קיומם טיפין טיפין, תחכומם, החוליות השונות המעורבות והעדר מידע מלא. אעיר, כי אין לדידי חשיבות לענין היקף הסכומים שנשכר בהם התובע בגין הפרותיו, וברור שללא הפקת יתרון כספי או יתרון אישי אחר, לא היה נגרר להפרות חובת הנאמנות, על גווניה. 7.2 התובע הפר באופן מתמשך את חובת הנאמנות שלו כלפי תנובה וחרג מהנהלים ומהנחיות תנובה שנועדו לקבוע סדר שיאפשר לתנובה שליטה בנתונים ופיקוח על תנועות הכספים והלקוחות. התנהלות התובע היתה במקרים מסוימים שלא על פי החוק, כמו במקרה של הפקת חשבוניות על שם לקוחות לא קיימים, צריכת תוצרת עצמית ללא חשבונית וכן החזרת תוצרת ואריזות על שם לקוחות לא קיימים שיש בה משום ההונאה. 7.3 באשר לשאלה אם מעשיו ומחדליו של התובע הוו הפרה יסודית או הפרה לא יסודית, אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט חשין בעא 7338/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ. המנוח ינון שרעבי ז"ל נבו, 2.3.03 המסתמכים על הוראת ס' 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 שזה נוסחו "לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית.." - ולענין זה קובע בית המשפט העליון מפי כב' השופט חשין - "משקבענו כי במעשיהם הפרו המחלקים חובת נאמנות שחבו הם בה כלפי תנובה, מתבקשת לדעתי מסקנה - בנסיבותיה של ההפרה - כי חוזה ההפצה הופר "הפרה יסודית" שהצדיקה קטיעתו המיידית.... לענייננו-שלנו ייאמר, כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה המושתת על נאמנות ויחסי אמון - דוגמת חוזי ההפצה שלפנינו - אילו חזה מראש כי בעל החוזה האחר יפר נאמנות שהוא חב כלפיו כפי שהמחלקים הפרו את חובתם כלפי תנובה. מעשים כמעשי המחלקים - מעשי הפרה חמורים אשר נמשכו זמן לא-מעט - שוברים אמון ונאמנות, ובלשון סעיף 6 לחוק החוזים נאמר, כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש את ההפרה ואת תוצאותיה. אכן, קמה ונהייתה סיבה סבירה וראויה להפסיק את ההתקשרות עם המחלקים, ובדין נדרשה תנובה להוראת סעיף 7 לחוק החוזים בבטלה את החוזים עם המחלקים. אכן, בעבר נפסק לא אחת, כי הפרת נאמנות ואמון ביחסי יצרן-מפיץ - וכמוהם ביחסי מסחר אחרים הכרוכים באמון הדדי - מהווים דרך כלל "הפרה יסודית" המצדיקה ביטול חוזה לאלתר" ובמקרה אחר בו נידונה מערכת היחסים בין תנובה ויעקב חכם עא 2953/04 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בע"מ נ. יעקב חכם נבו, 24.3.05 קבעה כב' השופטת ארבל - "את מעשי ההפרה יש לבחון כמכלול ולבוחנם לאורך זמן. מדובר בשרשרת מעשים ולא באירוע חד-פעמי. מסגרת היחסים שבין המשיב לתנובה מושתתת על יחסי אמון על בסיס ההסכם, ומשאלה הופרו תוך פגיעה בלקוחות, נתערער כאמור הבסיס כולו למערכת היחסים בין תנובה למשיב. סביר להניח שתנובה לא הייתה מתקשרת בהסכם המושתת על יחסי אמון לו חזתה מראש את מעשי ההפרה על-ידי המשיב עצמו ובאמצעות בנו (ראו גם ע"א 262/86 רוט נ' Deak and Co. Inc. [2], בעמ' 372)" 7.4 במקרה זה יש לאמר כי מעשיו ומחדליו של התובע היו לאורך זמן, כפי שפורט, היתה בהם פגיעה חמורה ביחסי האמון ובמערכת היחסים עם תנובה, והם עולים לכדי הפרה יסודית המצדיקה הודעה על ביטול ההסכם. אין ספק שתנובה לא היתה מתקשרת בהסכם עם התובע לו ידעה כי צפויות לה הפרות חוזה, כפי שהיו על ידי התובע. לפיכך קמה לה זכות ביטול מידי של החוזה. 8. טענות התובע להפרת התחייבויות מצד תנובה לתובע מספר טענות לכך שתנובה לא עמדה בהתחיבויותיה. הראשונה מתייחסת לכך שעל תנובה להעסיק את התובע. טענה זו נדחית משקבעתי כי ביטול ההתקשרות עם התובע היה כדין. 8.1 התובע טוען כי תנובה חייבת להעסיקו עד גיל פרישה ומסתמך על הסכם מת"ת תנובה מיום 11.9.86 ,סעיף ב' (נספח ה' לת / 1). וזהו נוסחו של ס' ב' : "ארגונכם יחייב כל חבר מחברי הארגון לפרוש לגמלאות בהגיעו לגיל פרישה כפי שיהיה מקובל באותו זמן וחובה זו תחול על כל החברים". הסעיף ממשיך וקובע כי אם מסיבות של זכאות נמוכה לפנסיה בשל ותק מועט יבקש החבר להמשיך בעבודתו תסכים תנובה להארכה של שנתיים בלבד. הוראת סעיף זה מחייבת את המחלק לפרוש בגיל הפרישה, אך איננה מחיבת את תנובה להעסיק את המחלק עד גיל פרישה, זאת על אף שהיא זכאית לבטל את ההתקשרות עימו קודם לכן בשל הפרה יסודית מצידו.דין טענה זו להדחות. 8.2 התובע טען כי תנובה הפרה את חובתה לקיים חובת התייעצות עם מת"ת בטרם הפסקת ההתקשרות עימו. התובע מסתמך על ס' 6 להסכם משנת 1965 הקובע : "אופן החלוקה והסדריה נקבעים על ידי הנהלת תנובה ומחובת כל אחד מהמפיצים לקיים בקפדנות את השירות בהתאם לסדרים שנקבעו או יקבעו בעתיד. החלפת מפיצים באזורים תיעשה על ידי הנהלת תנובה בהתייעצות עם הנהלת מת"ת". התובע טוען כי מכח סעיף זה הדן בהחלפת מפיצים, היה על תנובה להתייעץ עם מת"ת טרם הפסקת ההתקשרות עימו. מנהל המכירות של תנובה טען בתצהירו (ס' 27 לנ / 9) כי אין כל נוהג להתייעץ עם נציג מת"ת לצורך קבלת החלטה על סיום התקשרות עם מחלק שסרח. תנובה הודיעה למת"ת על החלטתה והנהלת מת"ת לא טענה כי חייבים להיוועץ עמה. מנהל המכירות של תנובה הדגיש בעדותו את נושא טוהר המידות, נושא שבו היתה אחריות אישית לכל מחלק ואף אחד מארגוני המחלקים לא התערב בנושא זה (עמ' 171 לפרטיכל) . התובע בחקירתו הנגדית לא שלל את הטענה כי בחמש עשרה השנים האחרונות ארגון מת"ת לא התערב כאשר נותק קשר עם מחלק בשל מעשים לא כשרים, ציין כי במקרה שלו מת"ת לא התערבו והוא אף לא פנה אליהם. (עמ' 56 לפרטיכל). (זאת בסתירה לס' 35 (ה) לתצהיר ת/1, שם טען שפנה ליו"ר מת"ת על מנת שיתערב בהפסקת העבודה עימו אך זה השיב שלא עלה בידו). לתפישתי, ס' 6 בהסכם משנת 1965 מתייחס להחלפת מפיצים באזורים השונים במהלך העניינים הרגיל, מבלי שקמה זכות לביטול ההסכם עם המחלק כדין, ואין בו כדי לנגוס בזכותה של תנובה לבטל הסכם התקשרות במקרה של הפרה יסודית. לפיכך, דין טענה זו להדחות. 8.3 התובע טען כי מחובתה של תנובה היה לקיים שימוע טרם ביטול ההתקשרות עימו. התובע מוצא את הבסיס לחובת השימוע בכך שעבד אצל תנובה 36 שנים בנאמנות ובמסירות ובכך שרשות מנהלית או תאגיד מסחרי לא יפגע באדם בטרם יעניק לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו. בפועל, הראיות מלמדות כי התובע זומן לפגישה עם אנשי מחלקת הפיקוח, (הפגישה מיום 21.9.03 ) פורטו בפניו כל הטענות והחשדות כלפיו והוא נתבקש לתת את הסבריו. יש לראות בכך שימוע לכל דבר וענין, על אף שההסכמים בין הצדדים לא מחייבים שימוע כאמור. 8.4 עוד נטען על ידי התובע כי על תנובה היה להתריע בפניו קודם הפסקת ההתקשרות עימו וליתן לו הזדמנות לתקן את הטעון תיקון. מאחר וכבר קבעתי כי מדובר בהפרה יסודית, הרי שלא קמה חובת תנובה ליתן אורכה לתיקון ההפרה שכן אין תחולה לס' 7 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ) תשל"א 1970 . 8.5 אין לכן כל בסיס לטענות התובע בענין הפרת התחייבויות של הנתבעת. 9. דרישות התובע לפיצוי/השבה בגין ביטול ההסכם 9.1 התובע טען כי אף אם בוטל ההסכם כדין, מגיע לו פיצוי בגין ההפסדים הבאים : הפסד רווחים עתידיים, הפסד פנסיה, עוגמת נפש, הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין קו החלוקה. 9.2 משנקבע כי הסכם התקשרות בוטל כדין בנסיבות של הפרת חובת נאמנות הרי שהפסקת העבודה הינה כדין ולכן לא קמה הזכות לפיצוי בגין אובדן רווחי עתיד או פנסיה. כמו כן לא קמה זכות ל"הודעה מוקדמת" שכן זכות הביטול במקרה כזה היא מידית. בנסיבות הענין אין גם מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש. אם קיים בסיפור רכיב של עוגמת נפש הרי שהוא עוגמת נפש של תנובה דווקא. נותרה לדיון השאלה האם בנסיבות הענין מגיעה לתובע פיצוי בגין "קו החלוקה", שאלה שתידון בנפרד. 9.3 התובע טוען כי שוויו של קו החלוקה מגיע לו מכח חובת ההשבה בגין ביטול החוזה עימו ובשל עשיית עושר ולא במשפט. לטענתו, משבוטל ההסכם עימו קמה לתנובה חובת ההשבה לגבי קו החלוקה שטפח התובע במהלך שנות עבודתו. נטען כי הנתבעת קבלה לידיה נכס של התובע, הוא קו החלוקה, מבלי לשלם בעבורו ולפיכך הפיקה רווח שלא כדין מנכסו של התובע. 10. האם מגיע לתובע שוויו של "קו החלוקה" ? 10.1 קו החלוקה הוא ציר דרך באזור מוגדר, שבו מצויים לקוחות תנובה המקבלים ממנה תוצרת באמצעות המחלק. למחלק נתונה זכות בלעדית לחלוקת התוצרת בקו החלוקה המוגדר. תנובה מחזיקה מערכת שווק ומכירות ישירות מול הצרכנים הקמעונאיים, משקיעה בפרסום ובהשקעה במוצרים חדשים. אנשי מכירות תנובה יוצרים קשר ישיר עם הלקוח המעונין, תנובה מחליטה אם לאשרו אם לאו, ואנשי המכירות של תנובה מסכמים עם הלקוח את תנאי האשראי והמכירה. אם הלקוח מאושר על ידי תנובה הוא מקבל מספר לקוח, ומשלב זה ואילך הוא מזמין את המוצרים ישירות ממרכז ההזמנות בתנובה. החשבונית היוצאת ללקוח (באמצעות המחלק) אף היא חשבונית של תנובה. הכנסתו של המחלק מבוססת בעיקרה על מחזור הרכישות של הלקוחות. מנגנון אספקת הסחורה אף הוא נוהל קשיח יציר תנובה. 10.2 ניתן לאמר כי תרומת המחלק לאחזקת הקו היא מתן שירות יעיל ונגיש ללקוחות באספקה הסחורה, שירות אדיב ומדויק, באופן שהלקוחות יהיו מרוצים משירות האספקה. 10.3 התובע טען כי קו החלוקה הוא בבחינת נכס שניתן להעבירו לאחר או לדרוש מהנתבעת לרוכשו בהתאם להסכם משנת 1986. נטען כי להבדיל מזכות הפצה, או מזכות סוכנות, קו החלוקה הוא נכס מוחשי בעל ערך שהתובע זכאי למוכרו עם סיום ההתקשרות עימו. התובע טען כי משנטלה הנתבעת את קו החלוקה מהתובע - עליה לשאת בתשלום שוויו לתובע. לחלופין נטען כי על הנתבעת לשלם בעבור שווי קו החלוקה מכח נוהג, שכן כך פעלה בעניינם של מחלקים אחרים גם לאחר ההסכם משנת 1997. הנתבעת טוענת כי כל שהיה לתובע הינה זכות חוזית לספק ללקוחות את התוצרת. נטען כי המחלק אומנם בא במגע עם הלקוחות אך איננו בונה את שוק הלקוחות. נטען כי התובע לא רכש את קו החלוקה מהנתבעת, וגם אם שלם סכום כלשהו למחלק ממנו רכש את הקו, הרי מדובר בהשקעה שהעניקה לו תעסוקה לתקופה של 27 שנים. הנתבעת ציינה כי יש מקרים מסוימים בהם היא בוחרת ליתן למחלק תשלום כלשהו עם סיום ההתקשרות עימו. תשלום כזה יכול להיות אינטרס הנתבעת על מנת שאותו מחלק יפרוש, או תשלום חסד בנסיבות מסויימות. 11. ההתייחסות לקו החלוקה במערכת ההסכמית 11.1 ההסכם משנת 1986 אפשר למי שהגיע לגיל פרישה למכור את קו החלוקה למחלק אחר, וככל שאותו מחלק לא יהיה מקובל עליה, תנובה תרכוש את קו החלוקה מהמחלק. להלן נוסח הסעיף - "בהגיע החבר לגיל הפרישה כאמור לעיל רשאי המחלק להעביר את הקו לאחר, אחרי שתנובה אשרה את מועמדותו, כמפורט בהסכם העבודה בסיסי" ובהמשך נקבע בס' ד' "אם המועמדים שהביא המחלק לא התקבלו על דעתה של תנובה, מתחייבת תנובה לרכוש את קו החלוקה מהמחלק. באם יתעוררו חילוקי דעות בין תנובה והמחלק הפורש לגמלאות על גובה הערך הכספי של הקו, יקבע בורר מוסכם את מחיר הקו שעל תנובה לשלם למחלק, כמובן במסגרת המחירים המקובלים בתנובה באותה עת לרכישת קווי חלוקה. הפרישה בפועל תתבצע לאחר שיוסדרו כל הליכי הפרישה והתשלומים כאמור לעיל". ההתחייבות היא אך ורק לגבי מי שהגיע לגיל פרישה. מכלל ההן אתה שומע לאו. ההתייחסות הספציפית של שיוך הזכות רק למי שמגיע לגיל פרישה, יכולה ללמד על העדרה בנסיבות אחרות של סיום ההתקשרות. הפסקת ההתקשרות עם התובע היתה קודם הגיעו לגיל פרישה ובנסיבות של ביטול כדין בשל הפרת חובת נאמנות. 11.2 יחד עם זאת, מנוסח הסעיף במקרה של הגעה לגיל פרישה מהעבודה, ניתן להסיק כי קו החלוקה הוא בעל ערך. 12.3 עד להסכם משנת 1997, עמדה ההתחייבות משנת 1986 בתוקף, שכן לא שונתה בהסכמים שנקשרו מעת לעת. בשנת 1997 נקבע בהסכם כי המחלקים יהיו זכאים לתשלומים המפורטים בהסכם בלבד. היתה התייחסות לתשלום הקומיסיון, מענק חד פעמי בשל מעבר לשיטת תשלומים חדשה, וכן סכום כסף נוסף לרשימה סגורה של מחלקים. אין התייחסות ספציפית לנושא של קו החלוקה מעבר לאמירה הכללית כי המחלקים לא יהיו זכאים לתשלומים נוספים מעבר למצויין בהסכם. גם ההסכם משנת 2001 חזר וציין כי מעבר לתשלומים המפורטים בהסכם המחלקים לא יהיו זכאים לתשלום נוסף כלשהו. הסכם זה פרט את תשלום הקומיסיון, תשלום עבור יחידת קרור, ותשלום נוסף לרשימת מחלקים לפי נספח. 12.4 ניתן לסכם ולאמר - במקרה של התובע אין הסכם ממנו ניתן ללמוד על זכותו להעביר את קו החלוקה לאחר, או לדרוש מתנובה לרכוש אותו ממנו. נסיבות סיום ההתקשרות עם התובע לא היו בשל הגיעו לגיל פרישה. אף אחד מההסכמים שנחתמו וחלו על התובע לא ציין את זכותו במקרה של סיום הסכם להעביר את קו החלוקה לאחר או לדרוש מתנובה את רכישתו. גם אם אניח כי ההסכמים משנת 1997 ואילך, התייחסו לתשלומים במהלך עבודת המחלק, (להבדיל מתשלומים במועד הפסקת עבודתו), הרי שאין, ולא נמצאת, התחייבות חוזית כלשהי ליתן לתובע את שוויו של קו החלוקה. 12.5 כבר כאן אציין כי המערכת ההסכמית של התובע שונה ונבדלת מההסכמים שחלו במקרים של עא 7338/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ. המנוח ינון שרעבי ז"ל נבו ,2.3.03 , עא 2953/04 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בע"מ נ. יעקב חכם נבו, 24.3.05. שם נקבע בחוזה מפורש (ס' 57) כי במקרה של סיום הקשר עם מחלקים אלו, תהיה לתנובה זכות ראשונית לרכישת קו החלוקה כאשר שווי הקו יקבע בהסכמה בין הצדדים. אם תנובה לא תעשה שימוש בזכותה, יוכל המוביל להעביר את ביצוע החלוקה בקו החלוקה לאחר. מס' 57 ד' ניתן ללמוד באופן מפורש כי יתקיים משא ומתן בין הצדדים על שווי קו החלוקה גם במקרה בו המחלק הפר את חובת הנאמנות לתנובה ותנובה החליטה לסיים את ההתקשרות עימו. זוהי קביעה חוזית מפורשת, אשר שימשה תשתית להכרעה בפסקי דין אלו. במקרה של התובע הנוכחי, לא קיימת מסכת חוזית כזו, ואין כל התחייבות חוזית ליתן לו את שוויו של הקו, אם לא הגיע לגיל פרישה. 13. האם זכותו של התובע בקו החלוקה היא זכות קניינית ? א. התובע איננו טוען במפורש בסיכומיו כי הזכות לקו החלוקה היא זכות קניינית, אך מפרט כי הוא רכש את קו החלוקה בכספו ממחלק אחר ולפיכך זהו נכס שלו, ותנובה "גזלה" ממנו את קו החלוקה מבלי שאפשרה לו למכרו לאחר ומבלי ששלמה בעבורו. טענה זו יש לה אופי קנייני. ההלכה היא כי "סיווגה של זכות כזכות חוזית או קניינית אינו צריך להעשות באופן כללי ומופשט, אלא סיווגה ומיונה של הזכות יוכרעו בכל מקרה לגופו על רקע מאפייניה של הזכות בהקשר הקונקרטי הנדון. זוהי הגישה הרווחת בפסיקה". (מתוך עא 2850/99 בן חמו נ. טנא נוגה בע"מ נבו 30.10.2000). פסק דין בן חמו סוקר את סיווגה של זכות ההפצה בפסיקה (עא 442/85 משה זוהר ושות' נ. מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ נבו, 11.7.90, רעא 371/89 ליבוביץ נ. א. את י. אליהו בע"מ נבו, 18.1.90, עא 901/90 נחמיאס נ. קולמוביה סחר ותעשיה בע"מ נבו, 3.1.93) ומסכם את המסקנה המתחייבת - "לא בכדי נקבע בפסיקה כי זכות ההפצה איננה זכות קניינית, שכן קביעה זו מתבקשת ממהותה, מאופייה ומטבעה של הזכות. זכות ההפצה, שמקורה בהסכם בין צדדים, כרוכה מעצם טיבה ביחסי תלות מתמשכים בין המפיץ ליצרן. מימושה של זכות ההפצה על-ידי המפיץ מותנה בקשר קבוע, יומיומי ומתמשך עם היצרן האמור לספק למפיץ מוצרים להפצה במשך כל תקופת הקשר. ללא אספקת מוצרים למפיץ לא יוכל הוא להפיק כל תועלת מזכות ההפצה. בזכות ההפצה בכלל, וגם בזכות שניתנה למערער, אין מתקיימים כמה מן המאפיינים החשובים המהווים את גרעינה הקשה של זכות קניינית". העקרון שנקבע בפסק דין טרבינול (עא442/85) הינו כי הקשר בין המפיץ ליצרן אינו יוצר זכות קניינית כי אם זכות חוזית והטענה כאילו זכות השיווק היא "רכושו" של המפיץ נוגדת את חובתו כמפיץ לקדם את עניינו של הצרכן. יצויין כי גם מתן בלעדיות לקו חוקה איננו מעלה את הזכות לדרגה קניינית. ראו רעא 371/89 ליבוביץ נ. א. את י. אליהו בע"מ נבו, 18.1.90 שם נקבע "זכות ההפצה הבלעדית איננה זכות קניינית". וכן ראו עא 9046/96 פרידה בן ברוך נ. תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (נבו, 16.2.00). ב. בדיון בנושא הזכות של מחלק תנובה שרעבי (עא 7338/00) (אשר חתום על הסכם אחר) קבע כב' השופט חשין - "אין חולקים כי מקורה של הזכות הוא בהסכם שבין היצרן לבין המפיץ, והכול מסכימים כי הזכות אין היא זכות קניין כהוראתו המקובלת של המושג 'זכות קניין'. בה-בעת ניתנו בה באותה הזכות סימנים של 'מעין-קניין'" (ע"א 7338/00 הנ"ל [1], בעמ' 761). בפסק דין שרעבי ובפסק דין חכם נעשתה בחינת הזכות על בסיס ההסכם שנחתם בין הצדדים שלמד במפורש על זכות להעביר את קו החלוקה או לקבל תמורתו מתנובה גם במקרה של הפרת חובת הנאמנות. וגם שם הוספה ההערה הבאה : "להבהרה ולהסרת ספק נוסיף, שאפשר ובמקרים קיצוניים של מעילה קשה וחמורה בכספה של תנובה, לא יזכה מפיץ בפיצוי - למיצער לא בפיצוי מלא - גם לפי הוראת סעיף 57. ראו והשוו: פרשת אמישראגז, לעיל. אלא שבענייננו אין המדובר במעילה קשה ועל-כן נוכל להשאיר הכרעה בשאלה זו לימים יבואו". ג. לתפישתי, בחינת סווג "מעין קניני" הוא תלוי נסיבות, ופועל יוצא של אופי ההפצה, אופי ההתקשרות מול הלקוח, סוג המוצר, אופי שוק היעד ומהותו, מידת ההשקעה מצד המפיץ, אופי ההשקעה ועד כמה צריכת המוצרים היא פונקציה של יוזמת המפיץ או השקעתו. השאלה עד כמה קווי חלוקה של מחלקי תנובה מהווים זכות קניינית נידונה באריכות על ידי כב' הנשיא (בדימוס) השופט שמגר בשבתו כבורר במחלוקת שבין מפתח, קואופרטיב מפיצי תוצרת חלב תנובה בחיפה בע"מ לבין תנובה (נספח י"ד לנ/9) (להלן:"פרשת מפתח"). נקבע, על בסיס ההסכמים והנסיבות שם שהם דומים למקרה שבפני, כי הזכות להפעלת קו החלוקה היתה חוזית, והיא נסתיימה עם תום החוזה. 14. בנסיבות הספציפיות- האם ביטול הסכם בנסיבות של הפרת חובת נאמנות מחייב תשלום בגין קו החלוקה ? א. גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי בנסיבות רגילות של סיום הסכם התקשרות מגיע פיצוי כשלהו בגין קו החלוקה, מסקנה אליה הגיע כב' השופט רניאל בת.א. (חי) 762/03 שחר שמאול נ. תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נבו, 25.9.08) , ואינני מחווה דעה כלשהיא בנושא זה, הרי הדיון שבפני שונה. בענין שחר שמואל סיימה תנובה את ההתקשרות עם המחלק מטעמי הערכות שיווק בהודעה מראש של 9 חודשים. הדיון הרלוונטי שבפני הוא האם בנסיבות של הפרת חובת נאמנות לתנובה וביטול ההסכם כתוצאה מכך, יש מקום לתשלום שווי קו החלוקה. ב. הכלל הנוהג הוא כי משבוטל הסכם עם מפיץ או מחלק בשל הפרה יסודית שלו, לא קמה למחלק זכות לפיצוי, בהעדר קביעה מפורשת בחוזה. ראו לענין זה - "המערער אינו יכול להפר את חובותיו כסוכן כלפי מעסיקיו, ולאחר מכן לבוא ולהלין מדוע אין מפצים אותו על הפסקת הקשר המסחרי עימו". (עא 687/76 בנו בלייויס נ. יחיאל מאיר פיק ואח' נבו, 25.6.78 וכן ראו עא 5630/90 צבי תדמור נ. ישפאר נבו, 17.5.93). וראו בעא 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ. מלבין נבו, 4.12.88 שם בוטל הסכם עם מחלק גז בשל מעילה בכספים שבוצעה על ידי שינוי טפסים מצידו, וחברת הגז שוחררה מלאפשר לו להעביר את קו החלוקה לאחר או לפצותו בשווי הקו. "אפילו הייתה לו למשיב זכות כלשהי הניתנת להעברה, מכוח הסכם מפורש או מכללא, הרי שזכותו זו פקעה עקב מעילותיו, שהיוו הפרה חמורה של ההסכם שלו עם החברה". וכן בעא 1319/06 משה שלק נ טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ נבו 20.3.07 - "ואכן, מתקשה אני להעלות על הדעת כי מפיץ אשר לא נרתע מלהפר באופן בוטה את הסכם ההפצה ואגב כך גרם לביטולו, יוכל לתבוע פיצוי על פיו בגין הפסקת הקשר המסחרי. אין הדבר מתיישב לא עם שורת הצדק ולא עם השכל הישר". בפסק דין זה נקבע כי המפיץ, אשר שלם לטנא נוגה בעבור קו החלוקה או הנעבר שלו, בנו, אינם זכאים לקבל את השבת התשלום, משבוטל ההסכם בנסיבות של הפרה יסודית שעניינה הפרת חובת הנאמנות לחברה. ג. ניתן לסכם ולאמר כי בנסיבות סיום ההתקשרות עם התובע, גם אם היינו מבקשים לראות זכות מעין קניינית שלו בקו החלוקה (ואין קביעה כזו), הרי שלא קמה לו זכות לפיצוי כלשהו משהפר את חובת הנאמנות לחברה. 15. האם זכות להשבה או מכח עשיית עושר ולא במשפט ? 15.1 התובע טוען כי משבוטל ההסכם עימו, קמה חובת השבה, על פי יש להשיב לתובע את שוויו של קו החלוקה וכן מכוחו של חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבעת מפיקה רווח שלא כדין מנכס של התובע. הנתבעת הכחישה קיומה של חובת השבה אך אם יקבע שקיימת חובה כזו, הרי שיש להפעילה הדדית, ועל התובע להשיב את פרי הכנסתו במשך כל שנות ההתקשרות שבין הצדדים. 15.2 חוק עשית עושר ולא במשפט התשל"ט 1979 קובע בס' 1, 2 ושבו כדלקמן : "1.א. מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. ב. אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת. 2. בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". השאלה היא אם קבלה תנובה שלא על פי זכות שבדין נכס שבא לה מאדם אחר. לפי הנתונים שכבר נסקרו ביטול ההסכם היה כדין. משבוטל ההסכם בנסיבות של הפרת חובת הנאמנות, לא קנויה לתובע זכות כשלהיא בקו החלוקה ולא ניתן לאמר כי קו החלוקה מושא הדיון מצוי בידי תנובה שלא על פי זכות שבדין. 15.3 בעא 442/85 זוהר נ. מעבדות טרבינול נבו, 11.7.90 שם בוטל הסכם הפצה שלא בשל הפרתו על ידי המפיץ אלא בשל הערכות שיווקית חדשה, ונידונה השאלה האם קיימת תביעת השבה מכח עשיית עושר ולא במשפט. עמדת הרוב לא העניקה למפיץ תרופת השבה מכח עשיית עושר ולא במשפט (אך ניתן פיצוי בשל העובדה שהודעת הביטול לא ניתנה זמן סביר מראש). הוסבר כי לעיתים מה שנראה כהתעשרות שלא כדין של אחד הצדדים אינו אלא סיכון שהצדדים לחוזה נטלו על עצמם, ועל כן התעשרות אותו צד היא כדין. עוד צויין כי מפיץ שלקח על עצמו להפיץ מוצר של היצרן, נהנה מהקומיסיון שבמכירתו תמורת עבודת ההפצה ועבודת השכנוע ולא עומדת לו חזקה שחוזה כזה יהיה לצמיתות. עמדת המיעוט (כב' הנשיא שמגר וכב' השופטת נתניהו) היתה כי ניתן לבצע השבה באותם מקרים בהם קימת התעשרות היצרן שלא כדין על חשבון עבודתו הנמרצת של המפיץ, והיא נוגדת ומקוממת את חוש הצדק וההגינות. לענין זה יובאו בחשבון שיקולים של התנהגות הצדדים, הנסיבות של הזכיה בהתעשרות וקיום ציפיית הצדדים שההסכם ימשך. 15.4 המחבר פרופ' פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט" ("אבירם" הוצאה לאור בע"מ , מהדורה שניה, כרך א' עמ' 64-66) מציע להתחשב במסכת רחבה של שיקולים "השיקולים בהחלת העקרון הכללי כוללים את עוצמת זכותו של התובע, את אופי הפגיעה באינטרסים שלו, את התנהגות הצדדים ואת טיב הפעילות שמכוחה זכה הנתבע ברווח". ועוד הוא מרחיב "כאשר אין מדובר בהפקעת זכותו הקניינית של התובע, גדל משקלם של שיקולים הכרוכים בהתנהגות הצדדים ובנסיבות בהן זכה הנתבע בהתעשרות. זה עשוי להיות דינה של מתנה שהיו לתובע סיכויים לקבלה או של ציפיות שהיו לתובע להתמיד בקשריו עם לקוחותיו". 15.5 טענה להשבה מכח עשיית עושר ולא במשפט הועלתה בענין שרעבי (עא 7338/00 ) שם בוטל הסכם ההתקשרות בשל הפרת חובת הנאמנות לתנובה ונטען על ידי המחלק כי נטילת קווי החלוקה על ידי תנובה הינה שלא כדין, ולכן את הרווחים שהפיקה מאותו קו עליה להשיב למחלק . עמדה זו לא התקבלה ונקבע שם- "ואילו אנו, משנמצא לנו כי תנובה פעלה כדין ובגדרי סמכותה לעת שביטלה את חוזי ההפצה, נסיק כדבר הלמד מעניינו כי סעד זה שבעשיית עושר ולא במשפט אין המחלקים זכאים לו. משזו היא מסקנתנו, אין צורך כי נכניס ראשנו באמות-המידה שבית-משפט קמא קבע לעצמו לדרכי שומת העושר, כביכול, שתנובה עשתה על חשבון המחלקים. אליבא דידנו, תנובה לא עשתה עושר ולא במשפט על חשבון המחלקים, וממילא אין המחלקים זכאים לסעד מאת תנובה בעילה שבעשיית עושר ולא במשפט ". 15.6 בעא 1319/06 פרשת שלק, שם בוטל הסכם עם המחלק עקב הפרת חובת הנאמנות נטען כי כספים ששלם המחלק לטנא נוגה בעבור קו המכירה, יש להשיבם למחלק. בית המשפט העליון הציב בפניו את השאלה האם מפיץ או סוכן מסחרי שההסכם עימו הגיע לקיצו זכאי מכח עילת עשית עושר ולא במשפט לתמורה כספית המגלמת את המאמצים שהשקיע והגיע למסקנה כי בהתחשב בנסיבות שם אין זכות כזו. בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו את ההתנהגות חסרת תום הלב של המחלקים, עובדת הפרת ההסכמים שנחתמו עם החברה, החשד בביצוע מעשי מרמה, אלו לימדו שאין תחושת הצדק עומדת לימין המחלקים. עוד הובאה בחשבון העובדה שהמחלקים היו יכולים לצפות כי ההסכמים עמם יופסקו בעקבות מעשיהם, וכן כי דובר בשיווק של מוצרים פשוטים שלא הצריכו השקעה כספית או פעולה משמעותית להרחבת חוג הלקוחות. כל הנימוקים האלו יפים גם בעניננו, בהתאמה. 15.7 תפקיד התובע היה תפקיד של מחלק . הוא לא נדרש להשקיע בפרסום, בעלויות החדרת המוצר או בהגדלת חוג הלקוחות. ממילא נשללה ממנו כל זכות להתקשר עם לקוח ישירות. מדובר במוצרים פשוטים ולא מתוחכמים שכבר קיימים בשוק ואין צורך "להחדירם". סיכויי הפצת המוצר בין הלקוחות קיימים בוודאות גם אם יעסוק בכך מחלק אחר. על התובע היה לדעת בוודאות, כי אם יתגלה כי הפר את חובת הנאמנות כלפי הנתבעת ,הנתבעת תורה על הפסקת ההתקשרות עימו באופן מידי, לפיכך, לא יכלו להיות לו ציפיות להמשך עבודתו בקו החלוקה. נסיבות אלו אינן מובילות לקביעה כי הנתבעת קבלה נכס או זכות הנאה מהתובע שלא כדין ,ולא קמה חובת "השבה" צודקת. מעבר לצורך אציין, כי התובע לא שלם מעולם סכום כלשהו לתנובה בעבור "קו החלוקה". לדבריו רכש את הקו מאחר, והעובדה שרכש קו לדבריו על מנת שיוכל להפיק ממנו הכנסה למשך תקופה של 27 שנים, כפי שעשה בפועל, איננה מעלה חיוב חוזי כלשהו לתנובה לפצותו. מדובר בהשקעת התובע בתשומות על מנת ליצור מקור הכנסה בעבור עצמו. הפיצוי בגין רכישה שהוא טוען לה מצאה ביטוי בהכנסתו הנצברת במהלך שנות עבודתו. תנובה היתה ממשיכה לחלק את המוצרים בקו החלוקה, אם לא באמצעותו, אזי באמצעות אחר. ראו לענין זה גם בפסק דינו של כב' הנשיא (בדימוס) השופט שמגר בפרשת "מפתח" עמ' 36 לפסק הבורר, נספח י"ד לנ / 9). המסקנה המתבקשת - לא קמה עילת השבה לתובע מכח עשיית עושר ולא במשפט. 16. האם קיים נוהג בתנובה לשלם את שווי קו החלוקה למי שההתקשרות עימו בוטלה בשל הפרת חובת נאמנות ? 16.1 השאלה שצריכה להשאל במקרה זה הינה האם קיים נוהג בתנובה לשלם למחלק את שוויו של קו החלוקה לאחר שההתקשרות עימו בוטלה בשל הפרת חובת נאמנות מצידו . אין המצב דומה לסיום חוזה במועד בו מגיע המחלק לגיל הפרישה, על כך קיימת הוראה חוזית מפורשת. אין מצבו של התובע דומה גם למחלקים אחרים עמם נחתם חוזה שונה, לפיו גם אם הפרו חובת נאמנות לחברה, יש לשאת ולתת עמם על שוויו של קו החלוקה מכח התחייבות חוזית עמם (כמו שרעבי, יעקב חכם). אין מצבו של התובע דומה למקרה בו תנובה סיימה את ההתקשרות עם המשווק מסיבות שאינן תלויות בהפרה מצידו (כמו שחר שמואל ). 16.2 נותר לבדוק האם הוכיח התובע נוהג לשלם למחלק את שווי קו הרכישה כאשר זה האחרון הפרה הפרה יסודית את החוזה בכך שהפר חובת נאמנות לתנובה. א. התובע פרט בתצהירו כי תנובה רכשה את קו החלוקה מהמחלקים הבאים : פסח משה, שלמה שחר, אברהם אלפנט, בני כהן, ברוך רחמוט, חיים גולדברג ופנחס קרפ. במקרים נוספים אפשרה לטענתו תנובה למחלקים למכור את קו החלוקה לאחר, כפי שהיה עם טל גד, מאיר גונשורק, רפי עזרן, מרדכי שפילקה וירון שחר. (ס' 39 לת/1). תנובה אפשרה במקרים מסוימים להעביר את קו החלוקה לבן משפחה, כך במקרה של אריה פישמן (שקבל את קו החלוקה מאביו) ואמריך קליין שהעביר את קו החלוקה לחתנו אילן פרטוש. במקרה של חכמון בבאני סירבה תנובה לאפשר העברת הקו לבן משפחה ולכן שלמה את שוויו לבבאני. התובע מציין בתצהירו כי במקרה של מרדכי שפילקה סויימה ההתקשרות עימו בשל הפרת הסכם עבודה ואף היה חשד למעילה ולמרות זאת אפשרו לו למכור את קו החלוקה לאחר 9 חודשים לאחר שהופסקה ההתקשרות עימו ועד אז העסיקה תנובה שכיר בקו (ס' 39 (ז) לתצהיר ת/1). ב. טענת תנובה כי בין השנים 1998 ועד 2003 פרשו 4 מחלקים שבצעו מעשים חריגים ואף אחד מהם לא קבל את שוויו של קו החלוקה מתנובה , זאת בשל כך שהסכם 1997 קבע כי המחלקים אינם זכאים לתשלום סכום מעבר למה שפורט בהסכם. המחלקים הם ברוך סטרול, מרדכי שפילקה, בנימין כהן, ושי שינבאום. מחלקים אחרים שההתקשרות עמם נסתיימה מבלי שבצעו מעשים חריגים ולמרות זאת לא קבלו פיצוי כלשהו הם יורם דוד, אברהם ממן, שמואל ועקנין, ביבי כפיר ושלמה חוטה (ס' 55.2 לתצהיר נ / 9). ג. תנובה הצהירה (מתוך ס' 36 לנספח יט 2 לת / 1 ) כי היו מקרים בהם תנובה הסכימה לקבל את בקשת המחלק לשלב את בן משפחתו כמחלק עם פרישתו. לא היתה בכך משום הכרה בזכות קנויה של מחלק להעביר את הקו לבן משפחתו או לאחרים. תנובה הצהירה כי אפשרה לחלק מהמחלקים להמליץ על מועמד להחליפם, ואם הסכימה לקבל את המועמד, האחרון חתם על הסכם אישי עם תנובה. היו מתבצעות עסקאות בין מי שהחליט לסיים את תפקידו כמחלק בתנובה לגבי מועמד מוצע, אך תנובה לא לקחה חלק בעסקאות אלו, לא ידעה על פרטי ההסכמים והיא עצמה לא קבלה תשלום כלשהו. (ס' 36,37, 56 לנ / 9). להלן אסקור כל אחד מהמקרים שאוזכרו על ידי התובע. 16.3 הפסקת התקשרות מצד תנובה בשל טענה להפרת חובת נאמנות - א. לגבי חיים גולדברג (ת / 7)- מר גולדברג העיד בפני וציין כי סיים את עבודתו בתנובה בשנת 1992, ותנובה רכשה ממנו את קו החלוקה. עד זה ציין כי פרישתו מתנובה נעשתה על רקע טענות תנובה כי פעל ללא כשורה באשראי שנתן ללקוחות ובשיקים שקבל מהם. תנובה טענה כי העבודה עימו הופסקה באופן מידי בשל כך שלא החזיר חוב לתנובה. עד זה (שהינו אחיו של ב"כ התובע בתיק שבפני) סיים את עבודתו בתנובה עוד טרם ההסכם משנת 1997. מר רוזנברג מתנובה אישר כי מר גולדברג קבל פיצוי עם הפסקת עבודתו. (עמ' 188 לפרטיכל). ב. לגבי ברוך סטרול - מחלק ביצים בתנובה שנטען על ידי תנובה כי גרם נזק בזדון לסחורה שספק ללקוח ותנובה בטלה עימו את ההתקשרות באופן מידי (לא צויינה השנה). המחלק הגיש תביעה לבית משפט השלום לקבלת פיצוי, ותביעתו נדחתה בהסכמה. (ס' 31 לתצהיר נ / 9). לא הובאה כל ראיה על כך ששולם למחלק זה סכום כלשהו בגין שוויו של הקו. ג. לגבי בנימין כהן - בשנת 2001 התברר שבצע מעשים הדומים למעשי התובע, ובין היתר הנפקת חשבוניות על שם לקוח שלא בצע את ההזמנות. הודע לו מידית על ביטול ההסכם עימו. המחלק הגיש תביעה לבית משפט השלום והיא נדחתה בהסכמה (ס' 31 לתצהיר נ / 9). לאחר הנסיגה מהתביעה, שלמה תנובה למחלק זה סכום של 60,000 ₪. (ס' 54.2 לתצהיר נ / 9). ד. תנובה ציינה בתצהירה ארוע נוסף של מחלק שהודע לו על ביטול ההסכם מידית בספטמבר 2003 בשל מעשים חריגים הדומים למעשי התובע. המחלק פוטר ולא שולם לו סכום כלשהו. (ס' 54.3 לת / 1, עמ' 56 לפרטיכל ). ה. תנובה מציינת כי גם 19 מחלקים המאוגדים ב"מפתח" שההתקשרות עמם הסתיימה בסוף שנת 2001 ונטענה כנגד האגודה בה הם חברים הפרת חוזה, לא קבלו עם פרישתם תשלום כלשהו בעבור הקו. ו. מכאן, שהמקרה היחידי שבפני , לאחר הסכם 1997, המתייחס לקבלת פיצוי כלשהו לאחר ביטול מידי של הסכם ההתקשרות בשל הפרת חובת נאמנות- הוא המקרה של בנימין כהן. למולו יש מקרים רבים בהם לא היה פיצוי כלשהו. אין עובדות אלו מלמדות על נוהג לפצות כדי שווי קו החלוקה את מי שהפר את חובת הנאמנות לתנובה, כאשר חובה כזו איננה מוסדרת חוזית. 16.4 המקרים בהם תנובה שלמה פיצוי למחלק א. לגבי פסח משה - מחלק זה נפטר בסוף שנות השמונים ותנובה שלמה לאלמנתו סכום כסף מסויים. ב. לגבי שלמה שחר - מתצהיר שחר שמואל (נספח כא לת / 1 ) ומתצהיר הנתבעת (ס' 62 לנ / 9) עלה כי תנובה שלמה לאלמנה סכום כספי בשנת 1994. נסיבות הפסקת ההתקשרות הן פטירתו של שלמה שחר ז"ל . ג. אלפנט פרש עם הגיעו לגיל 65 וקבל עם פרישתו תשלום בהתאם להסכם מת"ת 1986. צויין כי הליכי המו"מ בקשר לפרישתו החלו בשנת 1996, עוד טרם הסכם מת"ת משנת 1997. ד. לגבי ברוך רחמוט - תנובה בקשה לסיים עימו את ההתקשרות בשל ביטול ההובלה מחיפה לנהריה. בשל השינוי במערך השווק נדרשו המחלקים מנהריה להגיע לחיפה לקבלת התוצרת לפיכך תפקידו התייתר. בנסיבות אלו שולם פיצוי לרחמוט כחלק משיקולי התייעלות השווק. (נספח כ' לת / 1 ) . ה. מר אלכסנדר כץ נתן תצהיר (ת / 3) לפיו סיים את עבודתו כמחלק בתנובה בשנת 1995 ואז רכשה ממנו תנובה את קו החלוקה. מדובר במועד שקדם להסכם 1997, ומכל מקום לא נטען כי סיום ההתקשרות היה בנסיבות של הפרת חובת אמון. אף אחד ממקרים אלו איננו דומה למקרה ביטול ההסכם עם התובע בשל הפרת חובת נאמנות. ו. בכל המקרים הללו, בהם שולם פיצוי, לא היה רקע כלשהוא של הפרת חובת נאמנות לתנובה. תנובה מציינת בנוסף כי גם 5 מחלקים עצמאיים שההתקשרות עמם נסתיימה בשנים האחרונות לפני 2006 שלא עקב מעשים חריגים- לא קבלו פיצוי עבור שוויו של הקו והם - יורם דוד, אברהם ממן, שמואל ועקנין ביבי כפיר ושלמה חוטה. 16.5 אפשרות להציע מועמד אחר או בן משפחה במקום המחלק העוזב א. לגבי המחלק בבאני שסבר כי זכותו להעביר את קו החלוקה לבנו משהגיע לגיל פרישה בשנת 1996, תנובה סרבה כי לא מצאה את בנו מתאים לחלוקה. התקיים דיון בבית משפט מחוזי בחיפה והתקבלה עמדת תנובה. תנובה שלמה פיצוי לפורש מכח הסכם מת"ת 1986, שכן הגיע לגיל פרישה. ב. ירון שחר הוא זה שהודיע על כוונתו להפסיק לפעול כמחלק, והביא במקומו את חיים עוז. נסיבות סיום החוזה עם ירון שחר אינן בגין הפרה יסודית של חובת הנאמנות אלא מסיבות בריאות של ירון שחר. ג. לגבי קליין פרטוש - לקליין לא היתה זכות חוזית לקבלת פיצוי בתום החוזה עימו ולא היה רשאי להעביר את הקו לאחר. הוא לא קבל פיצוי עם סיום ההתקשרות עימו. כשבקש להעביר את קו החלוקה לחתנו, נענתה תנובה לאחר שהתרשמה מחתנו פרטוש. ד. לגבי פנחס קרפ (ת / 2)- אשר העיד במשפט, עד זה ציין במפורש כי סיים את עבודתו בתנובה מרצונו האישי בסוף שנת 2000, ותנובה רכשה ממנו את קו החלוקה ואת המשאית. אין מדובר בביטול הסכם על רקע של הפרת חובת נאמנות. מנהל המכירות של תנובה אישר שהיה זה מר קרפ שבקש להפסיק את ההתקשרות (עמ' 224 לפרטיכל). ממנהל המכירות מתנובה אישר שמר קרפ קבל פיצוי אך סרב לראות בכך משום "רכישת קו החלוקה" (עמ' 182-183 לפרטיכל). ה. לגבי מאיר גונשורק - הוא סיים תפקידו בתנובה השנת 2005, ומכר את הקו לאחר, לאחר שעבר אירוע לב וניתוח מעקפים שמנעו ממנו להמשיך בעבודה. תנובה אשרה כי הסכימה למועמד שהביא, אך לא היתה מעורבת בעסקה כלשהי בין המחלק והמועמד. ו. תנובה אשרה כי הסכימה למועמד שהביא רפי עזרון שעל נסיבות פרישתו לא הובאה ראיה כלשהי. ז. טל גד (ת / 5) - אשר העיד במשפט, ציין כי הפסיק עבודתו כמחלק בתנובה בשנת 2004 ומכר את קו החלוקה לאחר, לאחר שהופנה אליו על ידי מנהל האזור בתנובה. טל גד לדבריו בקש לסיים את עבודתו עם תנובה מיוזמתו. הפסקת העבודה איננה על רקע של הפרת חובת נאמנות. עד כאן, כל אלו שהתאפשר להם להציע מועמד חליפי לקו, לא הוכח שסיימו את תפקידם בנסיבות שמהוות הפרת חובת נאמנות אלא הוצגו מקרים פרטיים שונים. לגבי שפילקה , פרטה תנובה (ס' 39 לנספח יט 2 לתצהיר ת / 1) כי הקשר עימו נותק בשנת 1998 בשל טענה להפרת חובת נאמנות, ולא קבל מאום מתנובה. לאחר מספר חודשים במהלכם בצעה תנובה את החלוקה בקו באמצעות עובד שכיר, בקשו שפילקה וירון שחר כי בנו של ירון שחר יעבוד כמחלק בקו. תנובה הסכימה והבהירה שאיננה רואה עצמה מחויבת לשלם לבנו של ירון שחר פיצוי כלשהו בתום ההתקשרות. סוכם על תקופת ההודעה המוקדמת טרם הודעה על ניתוק קשר עם המחלק החדש. ברקע בין שפילקה ומשפחת שחר כנראה עסקת מכירה, אך אין תנובה צד לה. עולה כי הוכח אך ורק מקרה אחד של מתן זכות להביא מועמד מחליף במקרה של הפסקת ההתקשרות על רקע הפרת חובת נאמנות. מקרה אחד איננו הוכחת נוהג. ח. משלא הוכח עבודתית נוהג כזה, מתייתר הדיון המשפטי בנושא. 17. לסיכום 17.1 התובע במעשיו ובמחדליו הפר את חובת הנאמנות לתנובה. התנהלותו עולה לכדי הפרה יסודית, ולכן ביטול חוזה ההתקשרות עימו היה כדין. 17.2 לא קמה לתובע בנסיבות הענין זכות לפיצוי כלשהו או להשבה, מכל עילה שהיא. 17.3 לא קמה בנסיבות הענין לתובע הזכות לקבל מתנובה את שוויו של "קו החלוקה", לא מכח התחייבות חוזית, ולא מכח נוהג. 17.4 לפיכך, התביעה נדחית. 17.5 לענין ההוצאות - שקלתי להטיל הוצאות ברמה כזו שתשקף את אופן התנהלותו של ב"כ התובע בניהול המשפט. הן לענין הסרבול, אופן ניהול החקירות, וההתנהלות באולם בית המשפט שהיתה התנהלות חריגה. במחשבה שניה, לא מצאתי לנכון להעיק על התובע בשל התנהלות בא כוחו. התובע ישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 15,000 ₪ וכן בתשלום הוצאותיה כנגד קבלות. התשלום יבוצע באמצעות ב"כ הנתבעת בתוך 30 יום מהיום. קו חלוקה