קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול תנאי בחוזה עבודה אישי: עסקינן בענייננו בשלוש התביעות שבכותרת אשר הדיון בהן אוחד, ועניינן בתנאי שכרו של מר X (אשר ייקרא להלן מטעמי נוחות - התובע) בגין עבודתו אצל מעסיקתו, ישיבה תיכונית X (אשר תיקרא להלן מטעמי נוחות - הנתבעת). מתוך התביעות הנ"ל, שתי תביעות (עב 2107/07 ו-עב 803/08) הן תביעות שהגיש התובע כנגד הנתבעת ותביעה אחת (עב 3237/08) הינה תביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובע. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקות נשוא התביעות המאוחדות שבכותרת: 1. הנתבעת הינה ישיבה תיכונית לתלמוד תורה המאוגדת כעמותה, ומקום מושבה בנהריה. הנתבעת כוללת כיתות חטיבה עליונה וכיתות חטיבת ביניים, ומוגדרת כ"מוסד מוכר שאינו רשמי". תקציבה של הנתבעת מורכב מכספים המגיעים ממשרד החינוך, משרד הדתות, תשלומי הורים ותרומות. 2. התובע הינו עובד הוראה, בעל רישיון הוראה קבוע משנת 1999 ובעל ותק של מעל 30 שנה בהוראת המקצועות: מדעים ופיסיקה. לתובע תואר BSC -בוגר הנדסת חשמל מהטכניון. 3. אין חולק בין הצדדים, כי התובע התקבל לעבודה בנתבעת בסמוך לאחר הקמתה, בחודש 9/92 או בסמוך לכך, היינו החל משנת הלימודים תשנ"ג, וכי מאז הוא מועסק בה כמורה לפיסיקה בחטיבה העליונה ומרכז לימודי הפיזיקה. לא היה חולק בין הצדדים כי בשום שלב לא נחתם ביניהם חוזה בכתב לגבי תנאי העסקתו של התובע. 4. בד בבד עם עבודתו בנתבעת מועסק התובע בהוראה גם במוסדות חינוך אחרים ואין חולק בין הצדדים, כי גם בעת קבלתו לעבודה בנתבעת, עבד התובע כמורה במוסדות חינוך נוספים, ובין היתר ברשת עמל. 5. כפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלה, מה היה בדיוק טיבם של תנאי העבודה שהוסכמו ביניהם בעת קבלתו של התובע לעבודה ומדוע הוסכמו כך - אין חולק ביניהם כי מאז תחילת עבודתו בנתבעת (ועד למועדים השונים, נשוא התביעות שבנדון, כפי שיבואר להלן בהמשך), שילמה הנתבעת לתובע את שכרו בהתאם לתנאים החלים על עובדי הוראה במשרד החינוך, כאשר עבור כל שעת הוראה בפעל, שולם לתובע שכר כפול משכר עובד הוראה, כך שבתלוש השכר של התובע, על כל שעת הוראה בפועל שביצע התובע נרשמו שתי שעות הוראה והשכר והתנאים הנלווים שולמו בהתאם. כך, ובכפוף לאמור לעיל, אף אין חולק בין הצדדים, כי מאז תחילת עבודתו בנתבעת שילמה הנתבעת לתובע את שכרו בהתאם לדרגתM.A. למרות שאין חולק, כי התובע אוחז בתואר B.S.C. 6. החל מחודש 9/05 החלה הנתבעת לשלם את שכרו של התובע לפי שעות העבודה שביצע בפועל, במקום לשלם לו כפל תמורה על כל שעת הוראה, והכל בכפוף למחלוקת שבין הצדדים, באשר לחוקיות אותו מהלך, סיבותיו ונפקותו המשפטית. 7. אי לכך ביום 12/6/07 הגיש התובע את התביעה בתיק עב 2107/07 שבנדון, במסגרתה עתר לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי השכר המגיעים לו לשיטתו (המוכחשת על ידי הנתבעת) בשל אותה הפחתה. כמו כן במסגרת אותה תביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בהפרשי דמי הבראה, דמי ביגוד ומענק יובל המגיעים לו לשיטתו. 8. זאת ועוד, אף אין חולק כי בשנת הלימודים התשס"ח, שינתה הנתבעת את ימי הלימוד בהם לימד התובע, עד לאותו מועד. לטענת התובע כתוצאה משינוי זה, הוא הפסיד שלוש שעות לימוד, שכן עקב התחייבויות אחרות שהיו לו במוסדות חינוך אחרים בהם לימד, לא התאפשר לו ללמד באותן שעות בנתבעת. ודוק, אין חולק בין הצדדים כי בשנת הלימודים התשס"ט הוחזר התובע ללמד בימים בהם לימד קודם לשינוי הנ"ל. 9. אי לכך ביום 10/3/08 הגיש התובע את תביעתו השניה כנגד הנתבעת בתיק 803/08 שבנדון, בה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הפרשי השכר המגיעים לו לשיטתו (המוכחשת על ידי הנתבעת) בשל הפסד אותן שלוש שעות לימוד במהלך שנת הלימודים התשס"ח. 10. ואם באמור לעיל לא סגי, הרי שלטענת הנתבעת, תוך כדי ניהול התביעות בעניינו של התובע ובדיקת התשלומים המשולמים לתובע, התברר לה כי הוטעתה ע"י התובע (כפוף להכחשת התובע) לשלם לו את שכרו לפי דרגת M.A למרות שלשיטתה הוא מדורג בדרגת B.A ועל כן החל מחודש 9/08 החלה לשלם את שכרו של התובע לפי דרגת B.A. בנוסף, ביום 25/9/08 הגישה הנתבעת את תביעתה כנגד התובע בתיק עב 3237/08 שבנדון במסגרתה עתרה לחיוב התובע להשיב לה את כל התשלומים ששילמה לו ביתר לשיטתה בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה בגין חישוב שכרו לפי דרגת M.A. 11. לציין, כי בהסכמת הצדדים ומטעמים של יעילות הדיון, אוחד הדיון בשלושת התביעות שבכותרת. יתרה מכך, לאור השינוי שחל בחודש 9/08 בחישוב שכרו של התובע כאמור לעיל ועל מנת לאפשר את מיצוי כל המחלוקות שבנדון, ניתנה החלטת בית הדין שהורתה על תיקון כתב התביעה של התובע, על ידי הוספת הסעדים הנובעים, לשיטת התובע, כתוצאה מחישוב שכרו לי דרגת B.A, לתקופה שהחל מחודש 9/08, ולצדדים ניתנה האפשרות להגיש תצהירים משלימים בסוגיה זו. התובע אכן הגיש הודעה מפורטת מטעמו במסגרתה ערך את החישובים ביחס לסכומים המגיעים לו לשיטתו עד לחודש 6/10 ואף עתר לכך שבית הדין יורה, בכפוף לקבלת טענותיו, על חיוב הנתבעת לשלם לו את זכויותיו לתקופה שלאחר חודש 6/10. בהמשך, הגישו הצדדים תצהירים משלימים בסוגיה זו. 12. על האמור לעיל נוסיף, כי הסופו של יום, הגיעו באי כח הצדדים לחישוב מוסכם, באשר לשווי הזכויות נשוא שלושת התביעות שבכותרת (כפוף למחלוקות שביניהם לגופם של דברים), והגישו נוסח מוסכם של תחשיב, הכולל את כל החלופות האפשריות שעשויות להיפסק בתביעה זו בהתייחס לשנים הרלוונטיות. בכך קידמו הצדדים את בירור המחלוקת ללא היכר, ועל כך יבורכו. דיון והכרעה 13. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית ותצהירי עדות ראשית משלימים של התובע בתביעות שבכותרת. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית ותצהירי עדות ראשית משלימים של הרב קליימן והרב רפאלי וכן של מר יועד גולן. התובע והמצהירים מטעם הנתבעת נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם, בפנינו. 14. אחר תיאור התביעות שבכותרת, נפנה להלן לדון בכל אחת מהן בנפרד, ותחילה לתביעתו של התובע בתיק עב 2107/07 לתשלום הפרשי שכר עקב הפחתת שכרו, החל מחודש 9/05. תביעתו של התובע בתיק עב 2107/07 לתשלום הפרשי שכר עקב הפחתת שכרו 15. וכך, לטענת התובע, הוא החל את עבודתו בנתבעת בשנת 1992 לאחר פניה של נציגי הנתבעת אליו כי ישתלב בעבודה בנתבעת. לדבריו, עם קבלתו לעבודה נוהל מו"מ בינו לבין הרב קליינמן והרב רפאלי, כאשר בהתחשב במרחק ממקום מגוריו בחיפה למקום מושבה של הנתבעת בנהריה, השכלתו וההמלצות עליו - הוסכם בין הצדדים כי תמורת כל שעה שילמד בפעל יקבל תשלום בגובה שתי שעות הוראה וזאת לפי דרגת M.A. מוסיף התובע וטוען, כי במשך כ-15 שנים הוא לימד בנתבעת בשלושה ימי לימוד קבועים ושכרו שולם בהתאם למוסכם לעיל, עד שבחודש 9/05 החליטה הנתבעת באופן חד צדדי להפחית את שכרו כך שיעמוד של שווי שעת הוראה אחת בגין כל שעת הוראה בפועל, באופן שהתמורה לה זכה בגין עבודתו הופחתה בחצי. לדבריו, השינוי בוצע באופן חד צדדי, חרף התנגדותו וחרף דרישתו בכתב באמצעות באי כוחו לשלם לו את השכר החוזי המוסכם (ראה לעניין זה: פניית ב"כ התובע אל הנתבעת מיום 30/11/05 - נספח ג' לתצהיר התובע ותשובת הנתבעת מיום 26/12/05 לפנייה - נספח ג' לכתב התביעה של התובע, וכן פנייה נוספת של ב"כ התובע אל הנתבעת מיום 12/6/06 - נספח ד' לתצהיר התובע ותשובת הנתבעת מיום 2/7/06 לפנייה - נספח ה' לכתב התביעה של התובע). עוד טוען התובע, כי אין לשעות לטענות הנתבעת לפיהן השינוי נבע עקב תכנית הבראה שבוצעה בנתבעת או עקב תכנית התייעלות, משאלו כלל לא הוכחו. אי לכך, הוגשה תביעתו שבנדון, לחייב את הנתבעת לשלם לו את שווי ההפחתות שבוצעו בשכרו כאמור לעיל. 16. מנגד, לטענת הנתבעת בתצהירי העדים מטעמה, במסגרת המו"מ בין הצדדים בתחילת הדרך הוסכם ביניהם כי התובע ילמד שלוש פעמים בשבוע וזאת למשך שעת לימוד אחת. הואיל והתובע הבהיר כי אינו מוכן להגיע מחיפה עבור שעת לימוד אחת, הוסכם בין הצדדים כי תשולם לו תמורה של שעתיים עבור כל שעת לימוד, וכך אמנם נהגה הנתבעת עד לשנת 2005. דא עקא, שבשנת 2005 התדרדר מצבה הכספי של הנתבעת והיא נקלעה לקשיים כלכליים, אשר הובילו בין היתר לדרישת רשם העמותות, כי תבצע תכנית התייעלות. אי לכך, לטענתה, היא הכינה תכנית התייעלות אשר כללה קיצוצים שונים ובכלל זה בשכר מוריה, ולדבריה, היתה היענות מצד כלל המורים למעט התובע להקטין את משרתם או את הכנסותיהם. מכל מקום לשיטתה של הנתבעת, עוד בחודש מאי 05' פנתה אל התובע בכתב ובעל פה, כפי שפנתה אל שאר המורים, כדי להפחית את שכרו, כך שיעמוד על שכר משרה רגילה לשעה, אך בניגוד לשאר המורים התובע סירב לדרישה ועמד על תשלום מלוא שכרו. לאחר תחילת שנת הלימודים ופעם נוספת לקראת סופה, פנה התובע באמצעות ב"כ בדרישה להחזיר לו את שכרו המלא ועל אף שדרישותיו נדחו במכתבי הנתבעת, המשיך לעבוד בנתבעת בשכר המופחת. לטענתה, היא הבהירה לתובע כי לא תוכל לעמוד בתשלום שכרו המלא והציעה לו כי אם הוא אינו מעוניין בשכר המוצע, הוא רשאי לפרוש תוך תשלום מלוא זכויותיו, אך התובע סירב לעשות כן. גם את הצעתה אל התובע להוסיף לו שעות לימוד כך שיוכל להגיע לשכרו הקודם, דחה התובע ועמד על דרישתו לקבל את מלוא השכר. התובע המשיך לעבוד באותם תנאים מופחתים גם בשנת הלימודים שלאחר מכן ורק כעבור שנתיים הגיש את תביעתו שבנדון. לטענת הנתבעת, המדובר בענייננו בחוזה עבודה המתחדש מדי שנה לקראת כל שנת לימודים ואין לתובע כל זכות מוקנית להמשיך ולקבל את אותו שכר מופלג לעולמי עד. אשר על כן, לטענת הנתבעת דין תביעתו זו של התובע להדחות מכל וכל. 17. עד כאן גרסאותיהם הסותרות של הצדדים באשר להשתלשלות העניינים נשוא תביעה זו. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לעדויותיהם וחקירותיהם הנגדיות בפנינו כמו גם למסמכים שצירפו, עדיפה עלינו בעיקרה גרסת הנתבעת להשתלשלות העניינים הרלוונטית להכרעה בתביעה זו, והכל כפי שיבואר להלן. 18. ובכך, במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו אישר התובע, כי מלכתחילה במסגרת המו"מ בין הצדדים, היה זה הוא שהציב את הדרישה לשלם לו עבור כל שעת לימוד כפל תשלום, שכן לדבריו הוא נדרש להגיע מרחוק ומכיוון שיש לו שעות נסיעה ארוכות מחיפה לנהריה, קרוב לשלוש שעות כל פעם שהוא נוסע וחוזר, ומכיוון שלימד פחות שעות ממה שמשרד החינוך מקציב לשכבה, זו היתה דרישתו וסוכם בין הצדדים כי יקבל עבור כל שעת הוראה שווי של שעתיים כאשר השעתיים האלה כוללות גם את כל השעות שהוא מקדיש לבית הספר לצורך ריכוז המגמה ובזבוז זמן נסיעה (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש: 22-28) . זאת ועוד, בניגוד לנטען על ידו בכתב תביעתו ותצהירו, לפיו כביכול החלטת הנתבעת נבעה משיקולים לא ענייניים, אישר התובע בחקירתו הנגדית בפנינו כי עד להגשת התביעה על ידו, שררה תמיד הבנה בין הצדדים (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש: 10). ודוק, בניגוד לעולה מכתב תביעתו ותצהירו של התובע, לפיו החלטת הנתבעת הונחתה עליו לפתע בחודש 9/05, התברר מחקירתו הנגדית בפנינו, כי כבר ביום 24/5/05 קיבל את הודעת הנתבעת לגבי צמצום היקף משרתו (ראה: נספח ג' לתצהיר הרב רפאלי מטעם הנתבעת), וכי חתם עליה ואף רשם על גביה כי תוכנה אינו מקובל עליו (ראה: בעמ' 8 לפרוטוקול ש: 18-21) . לא זו אף זו, התובע אישר בחקירתו הנגדית בפנינו, כי בסמוך לאחר קבלת ההודעה הנ"ל מיום 24/5/05 הוא הוזמן לשיחה אצל הרב רפאלי והרב קליימן, וכי גם באותה שיחה הובהר לו כי מכאן ואיך ישונו תנאי שכרו שכן אלו התנאים שהנתבעת יכולה לשלם (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 11-15). כמו כן, אישר התובע, כי באותו מפגש, הובהר לו שאם הוא אינו מסכים לתנאים הוא יכול לפרוש, אך הוא הודיע שהוא אינו מקבל את החלטה ובכוונתו להגיש תביעה (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 15-17 ). התובע הוסיף והעיד כי באותה פגישה אף הציעו לו נציגי הנתבעת להוסיף לו שעות לימוד, כך שיגיע להיקף המשכורת שהיה מקבל (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 20-23), אך הוא דחה את ההצעה שכן משמעות הדבר היתה שהוא יצטרך לעבוד כפול עברו אותה משכורת (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 23-24). מכל מקום, וחרף טענותיו לפיהן אין לשעות לטענות הנתבעת באשר במצבה הכספי הרעוע אישר התובע כי ידוע לו שהנתבעת נקלעה למצב כספי קשה שסיכן את המשך פעילותה והוסיף, כי אף נכח בישיבה במעמד כל העובדים והמורים, בה מסרו נציגי הנתבעת על כך וביקשו מכולם ל"תרום" את חלקם על מנת לצמצם את ההוצאות (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש: 1-8), כאשר לשיטתו כמעט כל העובדים, כולל הוא עצמו נענו לפניה (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש: 10), הגם שבהמשך העיד כי כוונתו היתה לכך שעד לשנת 2005 הוא הסכים ל"תרום" את חלקו ע"י ויתור על מספר שעות עבודה והדגיש כי בשנת 2005 הוא לא הסכים לקיצוץ שביקשה הנתבעת לערוך בשכרו, מן הטעם ש"לאף אחד לא קיצצו את השכר לחצי" (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש: 12-17) . על האמור לעיל מן הראוי להוסיף, כי במסגרת עדותו הנ"ל נשאל התובע מדוע לא ביקש לפרוש אם לא הסכים לשכר שהוצע לו על ידי הנתבעת, והשיב באלו המילים: "אם היינו מגיעים להסכם בינינו שאני פורש מהעבודה, הייתי פורש. לשאלת בית הדין, לא ביקשתי לפרוש או לנהל מו"מ לפרישה, אם כי התנהל בין ארגון המורים למעביד מו"מ שלא הגיע לשום דבר, ובמסגרתו עלה גם נושא הפרישה. אני לא פרשתי באופן חד צדדי כי בנאדם בן 58 לא יכול לקום ולהגיד לא מוצא חן בעיניי אני הולך, כי אף אחד אחר לא יקבל אותי לעבודה בגיל 58" (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 7-10). 19. לאור כל המבואר לעיל, די לנו בעדות התובע עצמו, כדי לקבוע במחלוקת זו שבין הצדדים, כי בין אם הוכיחה הנתבעת קיומה של תכנית הבראה או תכנית התייעלות, ובין אם לאו - ברי, כי בניגוד לתיאורי התובע בכתב תביעתו ותצהירו, אכן הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים שאילצו אותה לצמצם את הוצאותיה, צמצום שחל על שכרם של כלל העובדים והמורים, ולא התייחס באופן ספציפי לתובע. אי לכך, כבר בפתח הדברים, אין לנו אלא לדחות מכל וכל את טענות התובע בכל הנוגע לשיקולים זרים כביכול שהנחו את הנתבעת או כוונה זדונית כביכול לפגוע בו. 20. ובאשר לאופן שבו נעשו הדברים, (שכפי שיבואר להלן בהמשך), יש לו נפקות לגבי תחום ההוראה, הרי שכאמור מעדות התובע עצמו עולה כי בניגוד למשתמע מכתב תביעתו ותצהירו, ההפחתה בשכרו לא ניחתה עליו לפתע בחודש 9/05, אלא שעוד קודם לכן וכבר בחודש מאי 05', התקיימה שיחה עמו בעניין זה, בה הובהר לו כי הנתבעת נאלצת להפחית את שכרו בשנת הלימודים הבאה עקב מצבה הכלכלי, וניתנה לו האפשרות לדחות את ההצעה ולפרוש תוך תשלום זכויותיו, או לחילופין הוצע לו, כדי למנוע פגיעה ברמת השתכרותו, לספק לו שעות הוראה נוספות כך שיגיע לאותה רמת השתכרות. אי לכך, ובהסתמך על עדות התובע עצמו, אנו קובעים כי לא רק שהפחתת השכר לא בוצעה משיקולים זרים, אלא הלכה למעשה הוצאה אל הפעל, רק לאחר שהעניין נדון מבעוד מועד עם התובע (בחודש מאי של שנה"ל הקודמת) ורק לאחר שנבחנו חלופות למנוע פגיעה בתובע. 21. עד כאן קביעותינו לגבי התשתית העובדתית שביסוד השתלשלות העניינים נשוא הפחתת השכר, ומכאן נפנה להלן לדון בנפקותה של אותה הפחתת השכר לאור התשתית אותה קבענו. וכך, נזכיר כי המדובר בענייננו בשינוי בתנאי חוזה עבודה אישי. לא נטען, ולא כל שכן שלא הוכח, כי חל התובע בענייננו הסכם קיבוצי כלשהו. חוזה עבודה אישי דוגמת זה שפנינו, שלא נקבע מועד סיומו, אינו חוזה לעולמי עד והוא ניתן לשינוי בהסכמת הצדדים. צודק התובע כי ההלכה בסוגיה זו קובעת כי הגם שניתן להביא את החוזה בכללותו לידי סיום באופן חד צדדי, הרי שלא לא ניתן באופן חד צדדי לשנות תניה אחת מתניותיו [ראה: בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2), 210 ] (להלן - הלכת מילפלדר). אלא שגם על פי הילכת מילפלדר הנ"ל, יכולים הצדדים לכרות ביניהם חוזה חדש, כלשונו של פסק הדין: "יש והצדדים לחוזה העבודה האישי כורתים ביניהם חוזה חדש, לפיו יחול שינוי בתניה פלונית בחוזה הישן תוך שמירת שאר הוראותיו בעינן. כפי שראינו, זה אינו "חריג" כלל, שכן השינוי בתניה נובע מהסכמת הצדדים עצמם אם כי הסכמה זו היא מאוחרת לחוזה הישן, וחיצונית לו" ההלכה מקדמת דנא קובעת, כי מעביד רשאי לבטל תנאי של חוזה עבודה אינדיבידואלי אם השינוי אינו בניגוד להסכם קיבוצי, וכשנעשה השינוי רשאי העובד להמשיך לעבוד ואז נוצר חוזה חדש, או להפסיק את עבודתו ואז לקבל פיצויי פיטורים בדין מפוטר [ראה: דב"ע לז/2-26 קרן קיימת לישראל - מחטבי סלמן, פד"ע, כרך ט', 102]. 22. בכל הנוגע לעובדי הוראה, הלכה מושרשת היא שכשמדובר בסיום עבודתו של עובד הוראה, יש להודיע לו על כך לפני יום 31 למאי של שנת הלימודים האחרונה שלו. הרציונל לכך הוא שעל מורה מפוטר למצוא לו עבודת הוראה אחרת [ראה: דב"ע לא/3-23, חנה מנצ'ק - המרכז לחינוך עצמאי, פד"ע ג', 337; דב"ע לה/3-5 פריד - מכון בית יעקב למורות, פד"ע ו', 113], ועל כן הודעה על הפסקת העסקתו של עובד הוראה יש למסור עד לסוף חודש מאי של שנת העסקתו האחרונה, ואם לא ניתנה הודעה כזו במועד האמור - יש לשלם לעובד את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. לעניין זה נקבע כי מקום שלא ניתנה הודעה במועד המחייב - "כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת החוזה וזיכוי בפיצויים" [ראה: דב"ע לה/5-3 פריד לעיל]. בהתאמה לכך, מעסיקו של עובד הוראה יכול להציע לעובדו חוזה חדש שיכלול תנאים חדשים, אך אם לא עשה כן לפני סוף חודש מאי של שנת הלימודים הקודמת, רואים אותו כאילו ערך את אותו חוזה קיים לשנת לימודים נוספת, כאשר בנסיבות אלו שינוי תנאי החוזה לפני תום אותה שנה, יש בהם משום הפרת החוזה. 23. שונים הם עם זאת פני הדברים בענייננו. כפי שקבענו לעיל הנתבעת הודיעה לתובע עוד בחודש מאי 05 כי בשנת הלימודים הבאה, תאלץ להפחית את גובה שכרו. בכך יש משום הצעה לכרות חוזה עבודה חדש בתנאים שונים מהתנאים של החוזה הקודם. בשלב זה הברירה היתה בידי התובע, לקבל את ההצעה, להמשיך לעבוד בתנאים החדשים ובכך לכונן חוזה עבודה "חדש", או להפסיק את עבודתו ולקבל פיצויי פיטורים. לא זו אף זו, וכפי שבואר לעיל הנתבעת אף הציעה לתובע הצעה נוספת לחוזה חדש, אשר היה בו כדי להבטיח קבלת אותו השכר החודשי שקיבל בשנים קודמות, כנגד עבודה ביותר שעות. גם כאן הברירה היתה בידי התובע, לקבל את ההצעה, לעבוד בתנאים החדשים ובכך לכונן חוזה עבודה "חדש", או להפסיק את עבודתו ולקבל פיצויי פיטורים. דא עקא, שהתובע ביכר לפסוח על שני הסעיפים, מחד, להמשיך בעבודתו, ומאידך, לסרב לקבל את החוזה החדש. התובע המשיך לעבוד בנתבעת, חרף השגותיו שהאחרונה בהן הושמעה בחודש 6/06 ולאחר כ-שנתיים ממועד ההפחתה, הגיש את תביעתו שבנדון לבית הדין, ומחה על הפרת החוזה עמו. אגב, על כגון דא, קבע בית הדין הארצי לעבודה בקשר לעובד שהמשיך לעבוד שמונה חדשים מהמועד בו ידע על השינוי בתנאי שכרו ועד הגשת התביעה על ידיו, שהדבר מצביע על השלמתו עם תנאי החוזה החדש, ודחה את תביעתו להפרשי שכר [ראה: דב"ע נד/ 86-3 יוחנן גולן -אי.אל.די בע"מ, פד"ע כז 270]. ודוק, כפי שציינו לעיל, התובע אף שקל באותו שלב לסיים את עבודתו, אלא שלשיטתו לא עשה כן, שכן לדבריו לא הושג סיכום בעניין תנאי הפרישה שלו, ועל כן ביכר להישאר לעבוד בנתבעת. 24. כשם שאין לעובד זכות קנויה להמשיך לעבוד אצל אותו מעביד עד גיל הפרישה, כך גם אין לו זכות קנויה לכך שעד לגיל הפרישה לא ישונו תנאי שכרו אצל המעביד. מששוכנענו כי במקרה זה לא דובר בשינוי של זכות נורמטיבית מכח הסכם קיבוצי, ומששוכנענו כי המעביד פעל בעניינו של התובע בתום לב, משיקולים ענייניים ולאחר שהציע לו מבעוד מועד לשנות את החוזה הקיים - אין בידינו להיעתר לתביעת התובע, לא בכל הנוגע לשנת הלימודים התשנ"ו ואף לא בכלל. אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל - אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע לתשלום הפרשי שכר. תביעתו של התובע בתיק עב 2107/07 לתשלום הפרשי דמי הבראה, דמי ביגוד ומענק יובל. 25. כאמור, במסגרת תביעתו בתיק עב 2107/07 עתר התובע, בנוסף, לחיוב הנתבעת בתשלום הפרשי דמי הבראה, דמי ביגוד ומענק יובל . לציין, כי בכל הנוגע לתביעה לתשלום דמי ביגוד, אישר התובע בתצהירו וסיכומיו כי בינתיים אלו שולמו לו ועל כן התביעה ברכיב זה התייתרה. אי לכך נפנה להלן לדון בשתי התביעות הנותרות, היינו לתשלום הפרשי דמי הבראה ומענק יובל. התביעה לדמי הבראה 26. לטענת התובע, הנתבעת שילמה לו דמי הבראה חלקיים בגין השנים שבחל משנת 2002 ועל כן עתר לתשלום ההפרשים המגיעים לו לשיטתו, על פי הפירוט שלהלן: שנה"ל מגיע שולם יתרה שמגיעה 2002/03 (9/02-9/03) 4,563 ₪ 3,111 ₪ 1,452 ₪. 2004/05 (9/04-9/05) 4,511 ₪ 2,460 ₪ 2,050 ₪. 2005/06 (9/05-9/06) 3,510 ₪ 1,804 ₪ 1,705 ₪. מוסיף התובע וטוען, כי הפער בתשלום דמי ההבראה נבע מהעובדה שהנתבעת הפחיתה כאמור את שכרו של התובע ב-50% ובהתאמה פחת היקף משרתו והזכויות הנלוות, אשר עד לאותו מועד שולמו לפי "היקף" המשרה "הכפול". 27. מנגד, לטענת הנתבעת היא שילמה לתובע את כל המגיע לו בגין דמי הבראה, כאשר גם אם חלק שולם באיחור, הרי שבסופו של יום שולמו לתובע מלוא דמי ההבראה המגיעים לו בהתאם להיקף העסקתו האמיתי ולעניין זה היפנתה הנתבעת לנספח יח' לתצהיר העדים מטעמה, המפרט את כלל התשלומים ששולמו לתובע בגין דמי הבראה, כאשר על פיו, בשל היקף משרתו הנכון של התובע, אין הוא זכאי, אלא לסכומים ששולמו לו בפועל, כנטען על ידו. 28. ובכן, לאור קביעתנו לעיל לפיה בגין שנת הלימודים התשס"ו לא היה התובע זכאי להפרשי שכר - אין זאת אלא שאף אינו זכאי לתשלום דמי הבראה בהתאם להיקף משכורתו הנ"ל, ועל כן תביעתו לתשלום הפרשי דמי הבראה לשנה"ל 2005/06, נדחית בזאת. שונים הם עם זאת פני הדברים בכל הנוגע לתביעה לתשלום הפרשי דמי הבראה לשנה"ל 2002/03 ו- 2004/05, שכן גם אם דמי ההבראה שולמו באיחור במהלך שנת הלימודים התשס"ו או אף לאחריה, הרי שהם שולמו בגין שנות הלימודים שקדמו לשנה זו, בהן עדיין שילמה וחישבה הנתבעת את שכרו של התובע לפי החוזה הקודם, ועל כן לא היה המקום לשנות את שיטת החישוב בגין שנים אלו, אך מן הטעם שהתשלו מים שולמו בשנת התשס"ו. 29. אי לכך, אנו מקבלות את התביעה לתשלום הפרשי דמי הבראה בגין שנות הלימודים 2002/03 ו- 2004/05, ומחייבות את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי דמי הבראה כדלקמן: א. בגין שנה"ל 2002/03 את הסך של 1,452 ₪. ב. בגין 2004/05 את הסך של 2,050 ₪. ובסך הכל את הסך של 3,502 ₪ בגין הפרשי דמי הבראה לתקופה שהחל משנת 2002 ועד שנת 2005 ועד בכלל. מטעמים של נוחות החישוב אנו מורות כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה, היינו מיום 1/6/04 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה למענק יובל 30. לטענת התובע הוא עוסק בהוראה משנת 1973 ובחודש 9/02 השלים ותק של 30 שנה בהוראה, אשר היקנה לו זכאות למענק יובל שנתי בשיעור של 60% מהמשכורת הקובעת. לתצהירו צירף התובע את נספח י"ח - אישור משרד החינוך מיום 3/1/08 בדבר הגמולים המגיעים לו, ואשר לפיו נקבע, כי הוא זכאי למענק יובל החל מ-1/9/02. לטענת התובע, אישור זה הוא מאוחר לאישור שצירפה הנתבעת כנספח ט' לתצהירים מטעמה, בו מצוין אמנם כי התובע זכאי למענק יובל אך לא צוין החל מאיזה מועד. לשיטתו של התובע, בהינתן כי התובע צירף אישור ממועד מאוחר יותר לאישור הנתבעת, יש להעדיפו על פני אישור הנתבעת. אי לכך, לטענת התובע, הוא זכאי לתשלומי מענק יובל מאת הנתבעת על פי הפירוט שלהלן: א. לתקופה 1/9/02 עד 31/8/03 4,738 ₪. ב. לתקופה 1/9/03 עד 31/8/04 3,290 ₪. ג. לתקופה 1/9/04 עד 31/8/06 2,056 ₪ (לאחר שבחודש 5/07 שולם הסך של4,388 ₪). ד. לתקופה 1/9/06 עד 31/8/07 5,018 ₪. לעניין זה אף הפנה התובע לנספח י"ט לתצהירו שם נערכו החישובים בדבר מענק היובל המגיע לו לשיטתו. 31. לטענת הנתבעת מנגד, על פי אישור משרד החינוך מיום 5/1/04 - נספח ט' לתצהיר העדים מטעמה, התובע אינו זכאי למענק יובל על פי המועדים כנטען על ידו, מה גם שבכל מקרה הזכאות היא לפי המשכורת הקובעת בפעל, היינו בערכה המופחת לפי שעת תשלום עבור כל שעת הוראה. גם לעניין זה מפנה הנתבעת לנספח ח' לתצהיר העדים מטעמה, ממנו עולה כי לשיטתה התובע זכאי, אך ורק לסכומים כפי ששולמו לו בפועל, על פי הפירוט שלהלן: א. לתקופה 1/9/02 עד 31/12/03 אין זכאות לפי אישור משרד החינוך. ב. לתקופה 1/1/04 עד 31/8/04 אין זכאות לפי אישור משרד החינוך. ג. לתקופה 1/9/04 עד 31/8/05 2,518 ₪ לפי היקף משרה (שולם ב-5/07). ד. לתקופה 1/9/05 עד 31/8/06 1,473 ₪ לפי היקף משרה (שולם ב-5/07). ה. לתקופה 1/9/06 עד 31/8/07 2,553 ₪ לפי היקף משרה (שולם ב-5/07). 32. וכך, עיון במסמך אליו הפנה התובע לביסוס זכאותו למענק יובל החל מחודש 9/02, מעלה כי אכן נקבע בו במפורש כי התובע זכאי למענק יובל, החל מ-1/9/02. הואיל ומדובר באישור מאוחר יותר ומעודכן יותר מן האישור שהציגה הנתבעת, קביעותיו עדיפות בעינינו. אי לכך, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את מענק היובל ביחס לתקופה שראשיתה ביום 9/02 ועד לחודש 9/04 - מועד שהחל ממנו, אף הנתבעת עצמה הודתה כי התובע זכאי למענק יובל. ובאשר ליתרת התקופה, הרי שבכל הנוגע לתקופה שהחל מחודש 9/05 ואילך, לאור קביעתנו לעיל לפיה בגין שנת הלימודים התשס"ו לא זכאי התובע להפרשי שכר, אין זאת אלא שאף אינו זכאי כי מענק היובל יחושב על פי היקף המשכורת ה"כפול". לעומת זאת, בכל הנוגע לתביעה לתשלום הפרשי מענק יובל לתקופה שהחל מחודש 9/04 ועד לחודש 9/05, הרי שגם אם מענק היובל שולם באיחור במהלך חודש 5/07, הוא שולם בגין שנת הלימודים 9/04-9/05 בה עדיין שילמה וחישבה הנתבעת את שכרו של התובע לפי החוזה הקודם, ועל כן לא היה מקום לחשב את מענק היובל בגין שנה זו לפי היקף המשרה החדש שהחל מחודש 5/09 ואילך. משאין חולק כי שכרו של התובע הופחת בחצי, החל מ-9/05 אנו קובעות כי בגין תקופה זו ואילך זכאי התובע למחצית מענק היובל שנתבע על ידו. 33. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעת התובע ברכיב זה לכתב התביעה מתקבלת בחלקה, ואנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע מענק יובל, כדלקמן: א. לתקופה 1/9/02 עד 31/8/03 4,738 ₪. ב. לתקופה 1/9/03 עד 31/8/04 3,290 ₪. ב. לתקופה 1/9/04 עד 31/8/06 - (אין הפרש). ב. לתקופה 1/9/06 עד 31/8/07 - (אין הפרש). ובסך הכל את הסך של 8,028 ₪ בגין מענק יובל לתקופה שהחל מיום 1/9/02 ועד ליום 31/8/04. מטעמים של נוחות החישוב אנו מורות כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה, היינו מיום 1/9/03 ועד לתשלום המלא בפעל. תביעתו של התובע בתיק עב 803/08 לתשלום הפרשי שכר בין שנת התשס"ח 34. בכל הנוגע לתביעתו זו, טוען התובע כי עם תחילת שנת הלימודים התשס"ח כאשר שב כהרגלו לעבודה בנתבעת, הוא גילה להפתעתו ביום הראשון לשנת הלימודים, כי הנתבעת שינתה כליל את מערכת השעות הלימוד שלו, אותה מערכת שנהגה במשך כ-16 שנים, ולפיה לימד בנתבעת בימי ב', ד' ו-ה' בשבוע, ובמקום זאת התברר לו כי שובץ ללמד בימים א', ג' ו-ה'. לדבריו, איש מטעם הנתבעת לא דיבר איתו על כך קודם לכן, ורק לאחר פניות וחוזרות אליה, נימקה הנתבעת את השינוי ב"צרכי המערכת, כביכול. מכל מקום לטענת התובע היה ידוע לנתבעת כי בימים בהם היה פנוי מעבודה אצלה, הוא לימד במקומות עבודה אחרים להם התחייב. לדבריו, בעקבות התערבות ארגון המורים, נאותה הנתבעת ביום 25/9/07 לשנות חלקית את המערכת, כך שהוא הושב לעבודה ביום ד' בשבוע, אך עדיין לא הושב לעבודה ביום ב' ובמקום זאת שובץ ללמד בימי א' בשבוע, ימים בהם היה ידוע לנתבעת כי כבר התחייב ללמד במקום אחר. בעקבות כך, לא יכול היה התובע ללמד בנתבעת בימי א' וכתוצאה מכך, הפסיד 3 שעות שבועיות בשנה זו, אשר תמורתן לא שולמה לו. לציין, כי לא היה חולק שבשנת התשס"ט הוחזר התובע ללמד בימים ב', ד' ו-ה', ועל כן תביעתו שבנדון התייחסה להפסד אותן 3 שעות שבועיות במשך שנת התשס"ח, בלבד. 35. מנגד, במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת כי לתובע הוסבר עוד לפני תחילת שנת הלימודים על השינוי במערכת, עקב שינויים במערך הלימודים שחל על כלל המורים. דא עקא, שבמסגרת תצהירי העדים מטעמה ובסיכומיה לא חזרה הנתבעת על טענה זו. 36. יתרה מכך, גרסת התובע לפיה על שינוי זה נודע לו לראשונה רק בפתח שנת הלימודים, לא רק שלא נסתרה בחקירתו הנגדית בפנינו (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש: 23-24), אלא אף קיבלה חיזוק במכתב הרב קליימן מיום 25/9/07 אל התובע (ראה: נספח ז' לתצהיר התובע), שם נאמר ברישא למכתב: "בתחילת שנה"ל קיבלת לידך מערכת ובו שובצת ע"פ צורכי הישיבה לעבודה בימים ראשון, שלישי וחמישי" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). מה לנו יותר מהודאתה זו של הנתבעת בזמן אמת, כדי לקבוע כי אכן השיבוץ הנ"ל נמסר לתובע רק בתחילת שנת הלימודים. אי לכך, אנו קובעים כי הוכח להנחת דעתנו שאכן כטענת התובע, מערכת השעות ובה שינוי ימי ההוראה של התובע בשנת התשס"ח, נמסרה לו לראשונה רק בתחילת שנת הלימודים התשס"ח. 37. באשר לתוצאה של מחדל זה על יכולתו של התובע לעבוד בנתבעת ביום א' בשבוע, העיד התובע בחקירתו הנגדית בפנינו כי בימי א' ו- ג' עבד על פי שיבוץ מבעוד מועד ברשת עמל בחדרה במשך יום מלא משעה 08:00 עד שעה 15:00 או 16:00 אחר הצהרים (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש: 1-9), כך שלא היה באפשרותו ללמד בנתבעת החל משעה 13:00 באותו יום כפי ששובץ לעבוד, וגרסתו זו לא נסתרה. 38. בדיוק מן הטעמים כפי שבוארו בפרק הקודם בעניין תביעתו של התובע להפרשי שכר בתיק עב 2107/07 - דין תביעתו זו של התובע להתקבל, ונבאר. אכן, אין לתובע זכות קנויה להמשיך ללמד אצל הנתבעת באותם ימים בשבוע לעולמי עד, והנתבעת היתה רשאית לשנות את מערכת של התובע. דא עקא, בהינתן כי בעובד הוראה עסקינן, הרי שאם חפצה הנתבעת לערוך שינוי זה במערכת ימי הלימוד של התובע, היה עליה להודיע לתובע על השינוי עד לא יאוחר מסוף חודש מאי 2007. משקבענו כאמור לעיל, כי הודע לתובע על השינוי רק בתחילת חודש 9/07 - אחראית הנתבעת לשלם לתובע את מלוא שכרו בגין אותה שנת לימודים. מששוכנענו כאמור כי היעדרותו של התובע למשך 3 שעות שבועיות בימי א' בשבוע באותה שנת לימודים, נבעה מאילוץ אמיתי שמקורו במחדלי הנתבעת - אין זאת אלא שעל הנתבעת לשלם לתובע את שוויו של השכר שיכול היה להשתכר באותן שלוש שעות הוראה שבועיות במשך כל שנת התשס"ח. 39. אי לכך אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את שווים של הפרשי השכר והזכויות נלוות בגין שלוש שעות הוראה שבועיות בשנת הלימודים התשס"ח, כאשר ביחס לשיעורם המדויק ייקבע להלן בהמשך, לאחר שנדון בתביעת הנתבעת כנגד התובע. תביעתה של הנתבעת כנגד התובע בתיק עב 3237/08 לתשלום הפרשי שכר בגין תואר. 40. כאמור, עניינה של תביעה זו בדרישת הנתבעת לחייב את התובע להשיב לה את הפרשי השכר הנובעים מהפער שבין חישוב שכרו לפי דרגתM.A כפי ששולם לו עד ליום 31/8/08, וזאת למשך תקופה של שבע שנים שקדמו למועד הגשת התביעה. ודוק, במסגרת הכרעה במחלוקת נשוא תביעה זו, אף טמונה התשובה לעתירת התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הפרשי השכר הנובעים מהפער שבין חישוב שכרו לפי דרגת B.A כפי ששולם לו החל מיום 1/9/08, לבין חישוב שכרו לפי דרגת M.A החל ממועד זה ואילך, כנתבע על ידו. 41. וכך, לטענת הנתבעת בכתב תביעתה ותצהירי העדים מטעמה, כאשר התקבל התובע לעבודתו בנתבעת הוא המציא לה בין היתר תלוש שכר מבית הספר עמל, ביקש לשלם לו את שכרו בנתבעת בהתאם, וטען כי הוא בעל תואר M.A וכי מגיעה לו תוספת שכר לפי התואר הזה. לטענת המצהירים מטעם הנתבעת, הם האמינו לתובע והסתמכו על דבריו ולא בדקו אותו אלא שילמו לו את שכרו לפי דרגת M.A במשך כל השנים. מוסיפה הנתבעת כי בעקבות התביעה שהגיש התובע, היא פנתה לבדוק את זכויותיו של התובע במשרד החינוך, ואז נמסר לה ממשרד החינוך כי התובע זכאי לקבל את שכרו לפי דרגת B.A בלבד. לטענתה, היא הוטעתה על ידי התובע לשלם לו שכר לפי דרגה שכלל לא מגיעה לו, ועל כן הוראה זו בחוזה העבודה שנכרת בין הצדדים, בטלה ומבוטלת ויש לחייב את התובע להשיב לה את כל התשלומים ששילמה לו בגין תואר זה בתקופה של 7 שנים שקדמו למועד הגשת תביעתה. 42. מנגד, לטענת התובע, לא מניה ולא מקצתיה. לשיטתו, גם מעדות עדי הנתבעת בבית הדין עולה כי אין יסוד לטענה שהציג עצמו כבעל תואר M.A כביכול. הנכון הוא, לשיטתו, כי בעת המו"מ בין הצדדים הוא הציג את כל האסמכתאות שנדרש להם, ומעולם לא טען כי הוא בעל תואר M.A, אלא דרש כי שכרו ישולם לפי אותה דרגה בה משולם השכר ברשת עמל - היינו לפי דרגת M.A, וכך היה. לטענתו, זה היה התנאי החוזי שסוכם בין הצדדים ואין כל יסוד לטענת ההטעיה הנטענת, והמוכחשת על ידו מכל וכל. 43. טענת הטעיה היא טענה כבדת משקל הנוגעת לפגם מהותי בכריתתו של החוזה, ומטילה על הטוען לה את הנטל להוכיחה. בענייננו, לאחר שבחנו את מכלול נסיבות העניין כפי שהובאו בפנינו על ידי הצדדים, שוכנענו כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה, ונבאר. 44. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מגדיר מהי הטעיה ומהן תוצאותיה, כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן" סעיף 14 (ד)לחוק, מגדיר מהי "טעות", לענין סעיף 14 וסעיף 15 לחוק, כדלקמן: "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה". 45. הנה כי כן בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, הנטל הוא על הנתבעת להראות כי התובע כטענתה, הטעה אותה (לרבות בדרך של אי גילוי) לגבי עובדה מהותית להתקשרות, ולענייננו - העובדה שהוא אינו בעל תואר M.A. ודוק, לעניין זה יש להבחין בין הטענה, לפיה התובע דרש לקבל את שכרו לפי דרגת שכר M.A לבין הטענה כי הציג בפני הנתבעת מצג לפיו הוא בעל תואר M.A, כנטען על ידי הנתבעת. זאת ועוד, על מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי להזכיר כי התובע הינו בעל תואר BSC -בוגר הנדסת חשמל מהטכניון, במובחן מהתארים האוניברסיטאיים: M.A ו- B.A, וזאת הגם שלא היה חולק כי משרד החינוך מכיר בתואר BSC כמקנה זכאות להיות מדורג בדרגת שכר B.A ולא M.A (ראה: אישור משרד החינוך - נספח ט' לתצהירי העדות מטעם הנתבעת). וכך, כאשר נשאל הרב קליימן בחקירתו הנגדית בפנינו, ישירות, האם היה שלב בו התובע אמר לו שהוא בעל השכלה של M.A, השיב באלו המילים:          "מדובר בשנת 1992, השנים הראשונות שלי בניהול ואני לתומי חשבתי שאם עמותה גדולה כמו עמל מכירה ב-MA, אין ספק שגם משרד החינוך מכיר ב-MA ולכן הסכמתי לתת את התואר. הוא הגיש לי את התלוש ואמר לי, אתה רואה, זה מה שאני מקבל וזה מה שאתה תיתן לי, תוך שהוא מצביע על הדרגה"(ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש: 13-16). 46. הנה כי כן, אף לשיטת הרב קליימן התובע לא הציג עצמו בפניו כבעל תואר M.A בשום שלב, אלא לשיטתו דרש לקבל את שכרו לפי אותו תואר שקיבל בעמל. מכל מקום הרב קליימן העיד כי כלל לא ידע שהתובע הוא בוגר הטכניון ואף לא ידע מה הוא למד (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש: 17-20), כי לא ביקש מן התובע להציג תעודות כלשהן למעט תלוש שכר, כדי שיוכלו לקבוע את דרגתו של התובע ואת וותקו (ראה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש: 5-7), כי באופן כללי באותה תקופה הנתבעת לא אימתה את הנתונים שהמורים הציגו בפניה, לרבות לא התובע, מול משרד החינוך (ראה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש: 23), וכי התחילה לעשות כן רק בשנים האחרונות (ראה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש: 20-22). מכל מקום, כשנשאל הרב קליימן איזה תלוש הציג התובע בפניו, שעל פי נתוניו ניתנה לו הדרגה, אישר כי מדובר היה בתלוש של עמל שלפיו הוא קיבל דרגת M.A, (ראה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש: 27-28), ואמנם לעניין זה לה היה חולק כי בעמל קיבל התובע שכר לפי דרגת M.A. הרב רפאלי, לא ידע למסור בחקירתו הנגדית פרטים נוספים על עדותו של הרב קליימן, או בכלל, לגבי התעודה שהמציא התובע במועד קבלתו, הואיל ולשיטתו הוא לא היה זה שישב מול התובע עם התעודות, אלא הרב קליימן (ראה: בעמ' 32 לפרוטוקול ש: 5-6). מנגד, בחקירתו הנגדית של התובע בפנינו, לא נסתרה גרסתו לפיה מעולם לא הציג עצמו כבעל תעודת M.A. לעניין זה העיד התובע כי אכן הראה לנציגי הנתבעת את תלושי השכר שלו בעמל (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש: 15) והוסיף: "אני אמרתי שאני דורש לקבל לפי MA, כי אני מקבל במקומות אחרים - רשת עמל לפי MA" (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש: 27-28), טענה שאף עולה בקנה אחד עם גרסת הרב קליימן לאשר התרחש באותו מו"מ, למרות שהתובע נחקר בפנינו לפני הרב קליימן ולא יכל לדעת על גרסה זו שהתבררה לראשונה בחקירתו הנגדית של הרב קליימן. 47. ניתן איפוא לסכם, כי לשיטת שני הצדדים בעדותם בפנינו, בשום שלב לא הציג התובע את עצמו כבעל תואר M.A בפני נציגי הנתבעת, אלא הבהיר כי הוא דורש לקבל את אותו שכר לפי דרגת שכר M.A, כפי שהוא מקבל ברשת עמל. לא זו אף זו, אלא שכעולה מעדות הרב קליימן מטעם הנתבעת, ממילא הנתבעת לא ייחסה כל חשיבות לתואר שבו אוחז התובע בפועל, וממילא לא ידעה לשיטתה, ולא התעניינה אלו לימודים למד התובע, בעת שהסכימה לדרישתו של התובע לשלם את שכרו, לפי הדרגה שהוא מקבל בעמל. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שההסכמה בין הצדדים היתה כי הנתבעת תשלם את שכרו של התובע לפי הדרגה שהוא מקבל בעמל, ואשר אין חולק כי היתה דרגת M.A, ללא קשר לתואר שבו הוא אוחז בפועל. משזו ההסכמה שהושגה בין הצדדים, אין ולא היתה כל רלוונטיות לשאלה איזה תואר אוחז התובע בפעל, מה גם שכפי שקבענו לעיל הוכח כי התובע לא הציג בשום שלב מצג לפיו הוא אוחז בתואר M.A. למעלה מן הצריך נוסיף כי מן האסמכתאות שצירפה הנתבעת עצמה (ראה: נספח ד' לתצהיריה - הודעת משרד החינוך מיום 5/1/04 בדבר קביעת דרגה וותק וגמולים לתובע), עולה כי כבר ביום 5/1/04 (ועוד בטרם התעוררה המחלוקת עם התובע נשוא התובענות שבנדון) קיבלה הנתבעת (ככל הנראה לבקשתה) אישור מאת משרד החינוך לגבי הגמולים להם זכאי התובע כעובד הוראה. על גבי אישור זה מתנוסס בצורה בולטת לעין הציון כי התובע מדורג בדרגת שכר B.A, וחרף זאת המשיכה הנתבעת לשלם את שכרו למשך כמעט חמש שנים נוספות שלאחר מכן, מבלי שהעלתה כל טענה כי מדובר במידע חדש הרלוונטי לקביעת תנאי שכרו של התובע, ולא כל שכן מבלי שהעלתה כל טענה באותו מועד כי התובע הטעה אותה להאמין שהוא זכאי לדרגת שכר לפי תואר M.A. 48. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, לא רק שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע הטעה אותה באופן שיש בו כדי להביא לבטלות/ביטול החוזה שנכרת בין הצדדים, אלא, ולא פחות חשוב מכך, הוכח בפנינו כי תוכן החוזה שהוסכם בין הצדדים היה כי הנתבעת תשלם את שכרו של התובע לפי דרגת שכר M.A כפי שמשולם שכרו בעמל, ללא קשר לתואר בו אוחז התובע בפועל. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שדין תביעת הנתבעת שבנדון - להדחות. יתרה מכך, נזכיר, כי הנתבעת לא ביקשה לשנות את החוזה הנ"ל שבין הצדדים ולכרות במקומו חוזה חדש, אלא כאמור טענה לפגם בכריתתו בשל הטעיה, וכפעל יוצא מכך להעדר תוקפו של החוזה. משדחינו את טענת הנתבעת לפגם בכריתת החוזה כאמור לעיל, אין זאת אלא שהחוזה שבין הצדדים, לפיו הנתבעת תשלם את שכרו של התובע לפי דרגת שכר M.A - בעינו עומד. 49. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל תביעת הנתבעת כלפי התובע - נדחית. לא זו אף זו, אלא שלאור קביעותינו לעיל, אנו קובעות כי הנתבעת לא היתה רשאית להעמיד את שכרו של התובע לפי דרגת שכר B.A החל מחודש 9/08 ועל כן עליה להחזיר את שכרו לדרגת שכר M.A ולשלם לו את כל ההפרשים הנובעים מתיקון זה, עד למועד התיקון בפועל. סיכום ביניים 50. עד כאן קביעותינו לפיהן דחינו את תביעת התובע להפרשי שכר בתיק עב 2107/07 וקיבלנו באופן חלקי את תביעותיו להפרשי דמי הבראה ומענק יובל בתיק זה. כמו כן קיבלנו את תביעת התובע בתיק עב 803/08 לתשלום הפרשי שכר בגין שנת התשס"ח. בנוסף, דחינו את תביעת הנתבעת להשבת שכר בתיק עב 3237/08. ודוק, כנזכר לעיל, בדחיית תביעתה זו הנתבעת, שלובה גם הקביעה כי הנתבעת לא היתה רשאית להעמיד את שכרו של התובע לפי דרגת שכר B.A החל מחודש 9/08 ולכן עליה להחזיר את שכרו לדרגת שכר M.A ולשלם לו את כל ההפרשים הנובעים מתיקון זה, כפי שעתר התובע לקבוע במסגרת כתב התביעה המתוקן בתביעותיו המאוחדות בתיקים עב 2107/07 ועב 803/08 לעיל. 51. התוצאה האופרטיבית של קביעותינו אלו, היא שבנוסף להפרשי דמי ההבראה ומענק היובל שפסקנו לתובע, זכאי התובע לתשלום שווים של הפרשי השכר והזכויות הנלוות בגין שלוש שעות הוראה שבועיות בשנת הלימודים התשס"ח, כשהן מחושבות לפי דרגת שכרM.A. , אך בערך של שעה עבור כל שעת הוראה בפעל ולא שעתיים עבור כל שעת הוראה. כמו כן זכאי התובע להיות מדורג לפי דרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A ולתשלום הפרשי השכר הנובעים מחישוב שכרו לפי דרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A, החל מיום 1/9/08 ועד להעברתו לדרגת שכר M.A, אף זאת כאמור בערך של שעה עבור כל שעת הוראה בפעל ולא שעתיים עבור כל שעת הוראה. 52. כעולה מהתחשיב המוסכם שהגישו הצדדים, שווים של הפרשי השכר והזכויות הנלוות בגין שלוש שעות הוראה שבועיות בשנת הלימודים התשס"ח, כשהן מחושבות לפי דרגת שכרM.A. , בערך של שעה אחת עבור כל שעת הוראה בפעל עומד על הסך של 20,655 ₪. ודוק, באשר לעתירת התובע לפסוק לו פיצויי הלנת שכר על סכום זה, הרי שאין המדובר בתשלום שכר עבודה עבור עבודה שבוצעה בפעל, ועל כן לא זכאי התובע לפיצויי הלנה על סכום זה. אי לכך, הסך של 20,655 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממחצית שנת התשס"ח, היינו החל מיום 1/3/08 ועד לתשלום המלא בפעל. ובאשר לתשלום הפרשי השכר הנובעים מחישוב שכרו של התובע לפי דרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A, החל מיום 1/9/08, כעולה מהתחשיב המוסכם שהגישו הצדדים, הם חישבו את ההפרש המגיע בגין התקופה שהחל מיום 1/9/08 ועד לסוף שנת התש"ע (31/8/10), ועל פיו סכום ההפרש הוא 6,203 ₪ לשנת התשס"ט ו-5,371 ₪ לשנת התש"ע . בהינתן המחלוקת בין הצדדים כפורט לעיל באריכות, באשר עצם הזכאות לאותם הפרשים - אנו מפחיתות את פיצויי ההלנה בגין סכום זה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. אי לכך, הסך של 6,203 ₪ בגין שנת התשס"ט יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממחצית שנת התשס"ט, היינו החל מיום 1/3/09 ועד לתשלום המלא בפועל, ואילו הסך של 5,371 ₪ בגין שנת התש"ע יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממחצית שנת התש"ע, היינו החל מיום 1/3/10 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף אנו מחייבות את הנתבעת להעביר את התובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, לדרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A ולשלם את שכרו ממועד זה ואילך לפי דרגת שכר M.A. כמו כן אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 45 יום מקבלת פסק הדין לידיה, את ההפרשים הנובעים מחישוב שכרו לפי דרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A, החל מיום 1/9/10 ועד למועד העברתו לדרגת שכר M.A בפעל, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על פי הפירוט שלהלן: בגין ההפרשים לשנת התשע"א - מיום 15/3/11 ועד לתשלום המלא בפעל. בגין ההפרשים לשנת התשע"ב - מיום 15/3/12 ועד לתשלום המלא בפעל. סוף דבר - 53. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה בתביעות המאוחדות שבכותרת היא: א. תביעת הנתבעת כנגד התובע בתיק עב 3237/08 - נדחית. ב. תביעת התובע בתיק עב 803/08 מתקבלת, ואנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 20,655 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1/3/08 ועד לתשלום המלא בפעל. ג. תביעת התובע בתיק עב 2107/07 מתקבלת בחלקה בלבד, ואנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי דמי הבראה בסך כולל של 3,502 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1/6/04 ועד לתשלום המלא בפעל, וכן הפרשי מענק יובל בסך של 8,028 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1/9/03 ועד לתשלום המלא בפעל. ד. בנוסף, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 6,203 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1/3/09 ועד לתשלום המלא בפעל, ואת הסך של 5,371 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1/3/10 ועד לתשלום המלא בפעל, בגין הפרשי השכר הנובעים מחישוב שכרו של התובע לפי דרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A, לתקופה שהחל מיום 1/9/08 ועד ליום 31/8/10. ה. כמו כן, אנו מחייבות את הנתבעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, להעביר את התובע לדרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A ולשלם את שכרו ממועד זה ואילך לפי דרגת שכר M.A. ההפרשים הנובעים מחישוב שכרו של התובע לפי דרגת שכר M.A במקום דרגת שכר B.A, החל מיום 1/9/10 ועד למועד העברתו לדרגת שכר M.A בפעל, ישולמו לתובע בתוך 45 יום מקבלת פסק הדין לידי הנתבעת, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על פי הפירוט שלהלן: בגין ההפרשים לשנת התש"ע - מיום 15/6/10 ועד לתשלום המלא בפעל. בגין ההפרשים לשנת התשע"א - מיום 15/3/11 ועד לתשלום המלא בפעל. בגין ההפרשים לשנת התשע"ב - מיום 15/3/12 ועד לתשלום המלא בפעל. לאחר שנתנו דעתנו לתוצאה אליה הגענו בשלושת התביעות שבכותרת, כמו גם לשווי התביעה הנמוך יחסית בו זכה התובע ביחס לסכומים שתבע, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי התמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.חוזה עבודהחוזה