קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בלט דיסק צווארי אחוזי נכות: התביעה שבנדון מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").   1. התובעת, ילידת 1964, נשואה ואם לשלושה ילדים, נפגעה בתאונת דרכים ביום 23.10.95. אין חולק על החבות המחלוקת היא בשאלת הנזק.   2. ב"כ הצדדים מינו בהסכמה את ד"ר לבני אשר קבע לתובעת 15% נכות לצמיתות. בסיכום חוות דעתו כותב ד"ר לבני: "... כחודשיים לאחר החבלה החלה לסבול מכאבים בצוואר שהלכו והתגברו. פנתה למרפאת קופ"ח טופלה בנקסין והיות שהיו כאבים ממושכים הופנתה ל- C.T ו- M.R.I בצילומים אובחנו בלטי דיסק בגובה C5-C6. קיבלה טיפול כירופרקטי. לפיכך יש לפסוק לה לדעתי, נכות באחוזים כדלקמן: מיום התאונה למשך 3 חודשים נכות בשיעור של 100%, למשך חודש נוסף נכות בשיעור של 50%, לאחר מכן נותרה נכות לצמיתות בשיעור של 15% לפי סעיף 37 (5) בין א' ל- ב'. הערות: קראתי בין היתר את פרטי הבדיקה שנערכה במל"ל לקביעת נכותה, הוועדה מצאה שקיימת הגבלת תנועה צוארית "קלה עד לבינונית" ופסקה את נכותה בשיעור של 20%, אני מצאתי הגבלה דומה. הנכות שיש לפסוק במצב זה היא בין קלה לבינונית, היינו 15% ולא כפי שמצאה הוועדה (הגבלה בינונית מזכה בנכות של 20% לכן אם ההגבלה שנמצאה הייתה קלה עד בינונית על הנכות לשקף עובדה זו). התלבטתי באשר לסיבת הנכות, היות שהתיעוד על כאבים בצוואר החל למעשה כחודשיים לאחר החבלה והבדיקה הראשונית הגעתי למסקנה שיש מקום להכיר בגרימה, היות שלא היה תיעוד קודם על סבל או הפרעה צווארית כשלהי וניתן להניח שגם אם חלק מהפתולוגיה הצווארית הייתה קיימת עובר לתאונה, הרי לא היו לה תלונות קודמות ולכן יש לראות בתאונה כגורם להפרעות הקיימות".   3. ב"כ התובעת זימן את ד"ר לבני להיחקר על חוות דעתו, בחקירתו חזר ד"ר לבני והבהיר את שכתב בחוות הדעת ואיני מוצאת לחזור על הדברים, זולת, ביחס למשמעות התפקודית של נכות זו. ד"ר לבני נשאל האם התובעת יכולה להמשיך עיסוקה כגננת והשיב שאין לה מגבלה בהרמת תינוקות, היא יכולה להרים 10 ק"ג, אין לה גם בעיה של גב תחתון ולפיכך אין לה בעיה של כיפוף. הוא העיד עוד, שלגבי ילדים בגיל גן - יש לתובעת בעיה להרימם, אך אין צורך בכך (עמ' 13 לפרוטוקול). ד"ר לבני העיד גם שהתובעת יכולה להיות מורה ומזכירה ולעבוד בכל עבודה שאינה מחייבת הרמה של מעל 10 ק"ג, הוא סבור גם שהתובעת יכולה לבשל ולהאכיל את ילדיה ועוד... (עמ' 16 לפרוטוקול).   ב"כ התובעת שב ומציין שהמל"ל קבע לתובעת 20% נכות - לית מאן דפליג שקביעה זו אין לה נפקות בהליך זה, למעשה, לא ניתן היה להציגה אפילו למומחה, אלא שהייתה הסכמה בין הצדדים לכך בשלב ראשון ולפיכך אפשרתי להציגה למומחה גם בשלב של החקירה הנגדית.   4. עיסוקה של התובעת התובעת בוגרת 15 שנות לימוד, היא למדה חינוך במגמת חינוך מיוחד. התובעת עבדה בהוראה מספר חודשים במהלך שנת 93', בשנה זו היא גם נישאה, בנה הבכור נולד באותה שנה, ולמן אז ועד התאונה, עבדה לעיתים. לדבריה, כיון שלא חשה סיפוק בעבודתה כמורה, והחליטה לעבוד עם ילדים בגיל גן, חודשים ספורים בסמוך לתאונה עבדה כמטפלת במעון בישוב דולב ושכרה עמד על 1,800 ₪ לחודש. לאחר התאונה שבה התובעת לעבוד במעון לתקופה קצרה, ולמן אז, פברואר 96', היא איננה עובדת למעט ניסיון בשנת 2000 להפעיל פעוטון, ניסיון שלא צלח, לבד מניסיון זה, היא גם לא חיפשה עבודה, לדבריה היא איננה מסוגלת.   כאמור, התובעת מטופלת בשלושה ילדים קטנים, הקטן שבהם, כבן 4, סובל למרבה הצער, משיתוק מוחין וזקוק לטיפול צמוד והתובעת בעזרת מטפלת מתנדבת, מטפלת בו (עמ' 10 לפרוטוקול).   5. נכות התובעת ומגבלותיה   התובעת תארה את מצבה: "אני סובלת מכאבים עזים בגב, בצוואר, ביד ימין ומידי פעם גם בברכי. נאלצתי לעזוב את מקום עבודתי בעקבות התאונה, וכן איני מסוגלת לתפקד כראוי וכפי שהייתי מסוגלת עובר לתאונה. אני מתקשה לטפס במדרגות וכו'. כמו כן, אינני יכולה לבצע עבודות הדורשות מאמץ ביד הימנית, אינני יכולה לבצע עבודות הבית, לרבות הדחת כלים, סחיטה, לישה, רידוד, שטיפת ריצפה, הרמת דברים כבדים, ניקיון כללי וכד', את העבודות הנ"ל בבית עושה בעלי במשך שנים מאז התאונה. אינני מסוגלת להרים את ילדיי ורק בלית ברירה ותוך מאמץ רב הכרוך בכאבים עזים, אני מרימה את ילדיי הקטנים" (סעיף 10 לתצהיר עדותה).   לתובעת נכות עקב התאונה - אך בין תיאוריה לבין הממצאים הרפואיים ומשמעותם, כפי שהבהיר המומחה, פער גדול. המומחה שולל קשר בין הכאבים בעמוד שידרה מותני ובברכיים, אם קיימים, לתאונה והוא העיד לעניין זה שהתובעת לא התלוננה לא בפני הרופאים המטפלים ולא בפניו.   המומחה סבור שהתובעת מסוגלת להרים עד 10 ק"ג, מסוגלת להרים את ילדיה, מסוגלת לבצע עבודות שונות, לדעתו, היא אינה מוגבלת בכיפוף, היא מסוגלת לבצע את עבודות הבית ותהיה זקוקה לעזרה אך בעבודות "הקשות" של הזזת רהיטים כבדים והרמת משאות (תשובות לשאלות הבהרה).   המומחה היטיב להבהיר את חוות דעתו ואני קובעת שהמתואר בה, משקף את יכולותיה ומגבלותיה של התובעת. 6. בסמוך לפני התאונה, שכרה של התובעת היה נמוך ביותר 1,800 ₪, התובעת, כאמור, גם לא עבדה ברצף משך השנים. התובעת הייתה מטופלת בילדים קטנים, הדבר נכון גם כיום ולמרבה הצער, כיום, מוטל עליה עול כבד יותר של טיפול בבנה הקטן בשל מחלתו. טענות התובעת שאיננה עובדת למן התאונה ורק בשל התאונה, קשה לקבלן על רקע כל האמור לעיל, ניתן לקבל, אולי, שיש לתאונה תרומה לכך.   7. בשלב כלשהו, בעתיד, כשתתפנה מטיפול בילדיה ותשוב, אולי, לעבוד כמורה או כגננת היא יכולה להגיע לרמת השתכרות של כמה אלפי שקלים, איני סבורה שמורה או גננת מתחילה בשנות הארבעים לחייה, צפויה להגיע לשכר הממוצע במשק, בכל מקרה, נכונו לתובעת עוד מספר שנים, בהם, ספק אם תעבוד, ואם תעבוד, סביר שתעבוד חלקית כפי שעבדה ערב התאונה וכזכור שכרה עמד באותה תקופה על 1,800 ₪.   בהביאי בחשבון כלל הנתונים, אני פוסקת לתובעת בגין אובדן השתכרות וכושר השתכרות, על בסיס שכר של 3,000 ₪ לחודש - 100,000 ₪ . לגבי העבר, המומחה סבור שהתובעת הייתה מוגבלת 4 חודשים ואני מאמצת אף מסקנה זו, למן אותה תקופה, לדעת המומחה, כאמור, נכותה 15%. בפועל התובעת שבה לעבוד סמוך לאחר התאונה ולאחר תקופת מה הפסיקה, היא קיבלה שכר עד ינואר 96 . הייתי פוסקת לתובעת פיצוי בגין התקופה הסמוכה לתאונה ולמן אז ולאור כל הנתונים דלעיל והספק אם הייתה עובדת, גם בלא קשר לתאונה - 20,000 ₪. 8. נזק מיוחד ועזרה בבית   על בסיס הקבלות שצורפו וניתן לקשור אותם לתאונה, אני פוסקת לתובעת בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה - 4,000 ₪.   בגין עזרה בבית, בהסתמך על הנאמר לעיל, אני פוסקת לתובעת - 50,000 ₪ .   . סוף דבר   מכל הנאמר לעיל, אני פוסקת לתובעת כדלקמן:   9.1 בגין הנזק הלא ממוני 30,211 ₪ 9.2 בגין נזק מיוחד 4,000 ₪ 9.3 בגין אובדן השתכרות בעבר 20,000 ₪ 9.4 בגין אובדן השתכרות בעתיד 100,000 ₪ 9.5 בגין עזרה בבית 50,000 ₪   בנוסף, תשא הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכ"ט ב"כ ומהסכום שיתקבל ינוכה התשלום תכוף כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.נכותעמוד השדרהצווארבלט דיסקאחוזי נכות