קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול עיקולים על סמך הסכם: בקשת רשות ערעור על החלטתה מיום 21.07.03 של ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת ד' ורד) בתיק הוצל"פ 7-03-55058-01, לפיה נדחתה בקשת המבקשים, צדדי ג', לבטל על הסף עיקולים על נכסי החייב, הנמצאים בידי המבקשים, וזאת על יסוד הסכם שנכרת, לטענת המבקשים, בין המבקשים לבין המשיב. אני מחליטה ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלהלן: בין המשיב לבין החייב, מר משה נדבי (להלן: "החייב"), מחלוקת מסועפת, אשר השלכותיה על הסוגיה שבפני, שולית בלבד. רק על מנת להבהיר את רקע המחלוקת שבין הצדדים, יצויין כי החייב, מר משה נדבי, עזב את הארץ בהותירו אחריו, ככל הנראה, חובות כבדים. נושים רבים, שהחייב חב להם כספים בגין עסקות שונות שביצע ובשל סיבות אחרות, מנהלים הליכים לגביית החובות, או חלק מהם. מכל מקום, הדיון שבפני עניינו בקשת המשיב להטיל עיקול על כספי החייב הנמצאים בידי המערערים, צדדי ג', כאמור. המשיב זכה בפסק דין כנגד החייב בת.א. 158190/02, ואותו מבקש המשיב לבצע, באמצעות הליכי הוצל"פ. במסגרת ההליכים, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקולים על כספי החייב המצויים, לטענתו, אצל המערערים. ראש ההוצל"פ הורתה למערערים למסור תשובה לצו העיקול. המערערים הגישו לראש ההוצל"פ בקשה לבטל על הסף את העיקולים המבוקשים על ידי המשיב, בטענה כי עוד ביום 25.02.02 הגיעו המערערים וב"כ המשיב להסכמה, במסגרת תביעה לאישור עיקול, כי הבקשה לאישור העיקול תמחק וכן הגיעו להסכמה שלא יוגשו הודעות נוספות למחזיק, כנגד המערערים ולא יוטלו עיקולים נוספים אצלם. ראש ההוצל"פ, לאחר שקיבלה את תגובת המשיב, קבעה בהחלטתה מיום 21.07.03 כדלהלן: "...2. אינני סבורה כי ראש ההוצל"פ מוסמך לפרש את ההסכמה שבין הצדדים אשר נעשתה במסגרת תיק אחר. לעניין זה יש לפנות לבית המשפט אשר ישמע עדויות ויקבע מה היה אומד דעת הצדדים". על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני. ג. לטענת המערערים שגתה ראש ההוצל"פ בקובעה כי איננה מוסמכת לפרש את ההסכמה שבין הצדדים, שאמנם נכרתה בת.א. 161350/02. לטענת המערערים אין זה סביר, כי לאחר שהגיעו להסכם בעניין הטלת העיקולים, ישוב המשיב ויעתור להטלת עיקולים, אצל אותם צדדים שלישיים, אשר התחייב שלא להטיל עיקולים אצלם. לטענת המערערים, המשיב הסתיר מראש ההוצל"פ את ההסכם שכרת עם המערערים, ומשהגיש את הבקשה להטלת העיקולים, לא היה מונח בפני ראש ההוצל"פ ההסכם שכרתו ביניהם הצדדים, כאמור, והמתייחס לאותם עיקולים. לדעת המערערים, לו היה מונח בפני ראש ההוצל"פ ההסכם כאמור, לא היה ניתן צו העיקול, וראש ההוצל"פ היתה נמנעת מהטלת העיקול. טענת המערערים היא כי בענייננו, אין כל צורך בפרשנות להסכם. ההסכם שנכרת בין הצדדים מדבר בעדו, וכוונת הצדדים עולה, באופן ברור ומפורש, מלשונו. ד. לטענת המשיב, יש לדחות את ערעורם של המערערים, מכל וכל. לדעת המשיב אין המערערים מבקשים אלא לשמש מקלט לחייב, להברחת כספים ונכסים. לטענת המשיב, ההסכם שנכרת בין הצדדים, התייחס אך ורק לתיק שבו נכרת ההסכם, ת.א. 161350/02, הוא ההליך אשר בו ביקש המשיב לאשר עיקולים זמניים שהטיל במסגרת בש"א 102884/02, להבטחת תביעה שהגיש כנגד החייב. עוד לטענת המשיב מבקשים המערערים, שלא כדין, להחיל את ההסכם שנכרת בת.א. 161350/02, גם על הליכי ההוצל"פ. כוונה זו של המערערים, טעונה פרשנות של ההסכם, אשר איננה נתונה לסמכותו של ראש ההוצל"פ. עוד טוען המשיב כי ההסכם בת.א. 161350/02 בוטל, משהופר על ידי המערערים. ה. סבורה אני כי דין הערעור להתקבל. אתחיל ואומר כי המשיב פרש בפני בית המשפט, במסגרת תשובתו לבר"ע, שלא כדין וללא כל צורך, יריעה רחבה, אשר בה ביקש להבהיר את נסיבות כריתת ההסכם בת.א. 161350/02. המשיב ביקש להבהיר מהן הנסיבות שהביאו לכריתת ההסכם, נסיבות הפרתו על ידי המערערים, מעורבותו הבלתי ראויה, כך לדעת המשיב, של צד ג' נוסף, עו"ד וסרצוג וכיוצא באלה טענות. לא היה כל צורך, עילה וטעם, לפרוש בפני בית המשפט את נסיבות כריתת ההסכם, כמו גם את מערכת היחסים האישיים, העכורה, ככל הנראה, בין ב"כ המשיב לבין עו"ד וסרצוג. הסוגיה המונחת לפתחי, פשוטה וברורה והיא האם ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 25.02.02, במסגרת ת.א. 161350/02, מחייב את הצדדים גם במסגרת הליכי ההוצל"פ. זאת ותו לא. לא שנוי במחלוקת בין הצדדים, כי ההליך בת.א. 161350/02, התנהל בין אותם צדדים, ועניינו אישור עיקולים זמניים להבטחת פרעון תביעת המשיב כנגד החייב, אם תתקבל התביעה. בהסכם שנכרת בין הצדדים ביום 25.02.02 נכתב לאמור: "בקשה בהסכמה למחיקת הבקשה לאישור עיקול. הצדדים מתכבדים בזאת להודיע לבית המשפט הנכבד כי הגיעו להסכמה לפיה הבקשה לאישור עיקול בתיק שבנידון תמחק... עוד הגיעו הצדדים להסכמה לפיה לא יוגשו הודעות נוספות למחזיק כנגד הנתבעים בתיק זה ולא יוטלו עיקולים אצלם". בשולי ההסכם הוספה הערה בכתב יד: "בקשה זו מתייחסת גם לבש"א לעיקולים זמניים שהוגשה ומספרה 102844/02 בתיק העיקרי בו הוגשה". יצויין כי אין בידי לקבל, כלל ועיקר, את טענה המשיב לפיה ההערה הכתובה בכתב יד נכתבה "כהסכמה שמטרתה רק להפיס את דעתו של המבקש 1" (סעיף 35 לתגובת המשיב). התוספת כפי שנכתבה, מהווה חלק, בלתי נפרד, מההסכם שנכרת בין הצדדים. לימים, אמנם ניתן פסק דין בתביעת המשיב כנגד החייב, והמשיב פתח בהליכי הוצל"פ. השאלה היא, איפוא, האם ההסכם שכרתו ביניהם הצדדים במסגרת ת.א. 161350/02, מחייב את הצדדים גם במסגרת הליכי ההוצל"פ. מקובלת עלי, כמובן, ברמה העקרונית קביעת ראש ההוצל"פ לפיה אין ראש ההוצל"פ מוסמך לפרש הסכמים. פרשנות הסכם יכולה להעשות רק על ידי בית המשפט המוסמך. הליכי ההוצל"פ אכן נועדו לאכיפת חיובים על פי פסק דין. ראש ההוצל"פ איננו מוסמך לפרש פסקי דין אשר עליו לאוכפם. אם קיימת אי בהירות בפסק הדין, רשאי ראש ההוצל"פ לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין בבקשה להבהרת פסק הדין, על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ, אולם אין ראש ההוצל"פ רשאי לפרש את פסק הדין. יחד עם זאת "אכיפת חיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו. השלב הראשון באכיפת החיוב יהיה השלב של ההבנה והפרשנות. כל הפעלה של פסק דין גוררת אחריה את פרשנותו...". (בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית, עמ' 111). באנלוגיה, נכונים הדברים, כמובן, גם לענייננו. וכך, השאלה האחת והיחידה בענייננו היא, האם הסכמת הצדדים מחייבת פרשנות כלשהי. סבורה אני כי הסכמת הצדדים ברורה לחלוטין, ואיננה מחייבת כל פרשנות. הסכמת הצדדים היא, כעולה בבירור מתוכן ההסכם, כי לא יוטלו עיקולים אצל המערערים ולא יוגשו להם הודעות למחזיק. הסכמה זו, בלא כל צורך בפרשנות, ברורה היא. ההסכמה צופה פני העתיד, והצדדים מחוייבים לה. בענייננו מנוע המשיב, עפ"י ההסכם, מלהטיל עיקולים אצל המערערים. כל התייחסות אחרת להסכם זה היא בלתי סבירה, לא עניינית ואין לקבלה. אין כל מקום לטענה לפיה הסכמת הצדדים מוגבלת לתיק אישור העיקול, ותקפה אך ורק במסגרת הדיון בו נכרתה. אין כל משמעות להסכמה זו, אלא במובנה הצופה פני העתיד, כפי שגם עולה, באופן ברור, מנוסח ההסכמה. מן הראוי לציין כי אין בידי לקבל, כלל ועיקר, את טענת המשיב לפיה לא היתה מוטלת עליו כל חבות להמציא לראש ההוצל"פ את ההסכם בת.א. 161350/02. המשיב טוען בתשובתו לבר"ע: "...המשיב לא הסתיר מפני ראש ההוצאה לפועל דבר. לא היה כל צורך 'לגלות' לראש ההוצל"פ על קיומו של הסכם בתיק אחר - לא תיק ההוצל"פ בו עסקינן - ואשר אין לו כל נגיעה לתיק ההוצל"פ האמור...". (סעיף 8 בתשובת המשיב לבר"ע). טענה זו היא טענה חסרת תום לב, אם להשתמש בלשון המעטה. אין כל ספק כי משפנה המשיב בבקשה להטלת עיקול אצל המערערים, וביודעו על הליך קודם, שהתייחס ספציפית להטלת עיקול אצל המערערים כאמור, חובה היה על המשיב להביא בפני ראש ההוצל"פ את כל המידע, על מנת לאפשר לראש ההוצל"פ לשקול האם אכן מן הראוי להטיל עיקול בנסיבות העניין. הסברו של המשיב מדוע לא הביא בפני ראש ההוצל"פ את דבר קיומו של ההסכם שעניינו הטלת העיקולים, איננו ראוי ואין לקבלו. גם השימוש שעשה המשיב בהסכם מיום 25.05.02, ללא התוספת הכתובה בכתב יד, הוא מעשה בלתי ראוי, שלא יעשה, אלא שאין לעניין זה נגיעה ישירה לענייננו. ו. מכל מקום, לענייננו, אינני סבורה, כאמור, כי ההסכם שנכרת בין הצדדים מחייב פרשנות כלשהי. הצדדים הגיעו להסכמה, אכן במסגרת תיק אחר, אך בבירור בהתייחס להמנעות מהטלת עיקולים אצל המערערים. אם אמנם סבור המשיב כי ההסכם הופר, או כי הוא פטור מלקיימו בשל טעמים אחרים, עליו הנטל לנקוט בהליכים לביטול ההסכם. כל עוד ההסכם קיים, הוא מחייב את הצדדים לו, ובענייננו עולה ממנו, בבירור, כי המשיב מנוע מלהטיל עיקולים אצל המערערים, בגין חובות החייב. הערעור, כאמור, מתקבל. העיקולים על נכסי החייב שבידי המערערים, ואשר מספרי ההליך שלהם הם 032262776ע (כלפי המערער 1) ו- 32262777ע (כלפי המערער 2) - בטלים. המשיב ישלם למערערים הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.חוזהעיקול