קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לסגירת תיק הוצל"פ לאחר פסק דין: 1. מדובר בבקשה לצו הצהרתי לפיו פסק הדין מיום 30.3.97 מבוטל ולפיכך יש לסגור את תיק ההוצל"פ אשר נפתח לביצוע פסק הדין. 2. ראשיתו של ההליך בתביעה שהגיש התובע (המשיב) נגד הנתבעת (המבקשת) בבית משפט השלום בבאר שבע לתשלום פיצוי, המגיע לו לטענתו, עקב תאונה. התביעה מתבססת על פוליסת ביטוח שהוצאה על ידי הנתבע לטובתו ולזכותו של התובע. גרסת התובע היא כי ביום 31.10.90, במהלך עבודתו כסוכן ביטוח של הנתבעת, אגב טפיחה הברית על כתפו, נגרמו לו נזקים קשים בגבו, עד כדי כך, שהיה צורך לאשפזו ולבצע מספר ניתוחים בגבו. בכתב ההגנה שהוגש דחתה הנתבעת את דרישות התובע בטענה כי הנזקים שנגרמו לתובע "הינם כתוצאה של מחלה קודמת". כמו כן, נטען על ידי הנתבעת כי התובע הוא שחייב לנתבעת כספים בגין חובות שנוצרו במהלך עבודתו אצל הנתבעת כסוכן ביטוח, על כן הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בה נדרשה לחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 48,000 ש"ח. ביום 30.3.97 ניתן פסק הדין על ידי כב' השופטת שחף, בבית משפט השלום בבאר שבע, בו נדחתה טענת התובע כי ארעה לו תאונה, אך מאידך גיסא נקבע כי זכאי התובע לסכומים שנקבעו בפסק הדין. כן נקבע כי יש להעניק לתובע פיצוי בגין מחלה, כפי שנקבע בפוליסה. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, התובע - על אי הכרה בתאונה, כפי שנטענה על ידו כנגד הקיזוז שהותר, והנתבעת - על ההכרה בזכותו של התובע לגימלה עקב מחלה. במסגרת הערעורים שהוגשו לבית משפט זה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתובענה בתאריך 30.3.97. בית המשפט קבע בהחלטה מיום 29.1.98 כתנאי לעיכוב ביצוע כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 50,000 ש"ח, או להמציא ערבות בנקאית על סכום זה. המשיב לא עמד בתנאי העיכוב, ולאור העובדה שלא שולם סכום פסק הדין או כל חלק ממנו פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל ביום 23.6.98. בית המשפט לערעורים החליט להחזיר את התיק לבית המשפט השלום על מנת להשלים את פסק הדין ביחס לסכומים שעל אחד הצדים לשלם לצד שכנגד. בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, הורתה השופטת בבית משפט השלום, כי על ב"כ הצדדים להגיש תחשיב לגבי הסכום, בו יש לחייב אחד הצדדים לשלם לצד שכנגד. עם קבלת התחשיבים הורתה השופטת בהחלטה מיום 10.5.98 כי יש לקבל את התחשיב שנערך על ידי ב"כ התובע. בערעור נוסף שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין האמור, נקבע שיש להחזיר שוב את התיק לבית משפט השלום על מנת לנמק מדוע העדיפה השופטת את התחשיב שנערך על ידי ב"כ התובע. בשלב זה הגיעו הצדדים להסכמה למינוי בורר. בשטר הבוררות שנחתם על ידי ב"כ הצדדים צוין כי סמכויות הבורר יהיו כסמכויות הנתונות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים על פסק דין של בית משפט השלום, וכן כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות, ויהיה חייב לנמק את הפסק. בפסק הבורר שניתן ביום 6.6.99 קבע הבורר כי צדקה השופטת בבית משפט השלום בדחותה את גרסת התאונה של התובע, וכן שיש לחייב את הנתבעת בתשלום גמלה עקב מחלה, על פי הפוליסה, וזאת שלא מטעמיה ונימוקיה של השופטת. כמו כן, נקבע כי מן הסכומים המגיעים לתובע המפורטים בפסק הדין, יש לנכות את הסכומים שהנתבעת זכאית להם מן התובע, והיא רשאית לקזזם. תוך כדי קיום ההליכים האמורים, המשיך המשיב בהליכי הוצאה לפועל, ולפי בקשתו הוטלו עיקולים על חשבונות בנק של המבקש. ביום 4.11.99 הגישה המבקשת בקשה לביטול העיקולים בלשכת ההוצאה לפועל, וכן בקשה לעיכוב העברת הכספים מחשבונות הבנק ללשכת ההוצאה לפועל. הבקשה נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל בנימוק שסמכות עיכוב כזאת אינה נתונה לראש ההוצאה לפועל, וכי בקשה כזו כבר נדונה ונדחתה ביום 14.10.99. עוד צויין באותה החלטה כי הכספים בלשכת ההוצאה לפועל עוכבו עוד מיום 4.10.99. ביום 10.11.99 הוגשה הבקשה הנדונה על ידי המבקשת למתן צו הצהרתי, שפסק הדין שניתן ביום 30.3.97 מבוטל, ולאור זאת יוצא מכך יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח בקשר לביצוע פסק הדין של בית משפט השלום. 3. במהלך הדיון הוחלט לדון תחילה בכל השאלות המשפטיות שאינן מחייבות בירור עובדתי. 4. לטענת ב"כ המשיב: א. לבית המשפט המחוזי אין סמכות עניינית לדון בבקשה. הבקשה לפסק דין הצהרתי הינה בסמכות בית משפט השלום, לפי שווי הנושא, ולאור זאת אינה נתונה לסמכות בית המשפט המחוזי, מכוח הסמכות השיורית. ב. פסק דין של בית משפט יכול שיתבטל על ידי פסק דין של בית משפט של ערעור. במקרה הנדון היו שני ערעורים, ולא ניתנה באף אחד מהם החלטה לביטול פסק הדין. ג. לבית משפט זה אין סמכות להורות על סגירת תיק הוצל"פ. הסמכות נתונה לראש ההוצל"פ לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. המבקשת אכן פנתה לראש ההוצל"פ בבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ, בטרם פנתה לבית משפט זה, אך הדיון נדחה מפאת אי התייצבותה של המבקשת. בקשת החלטה של בית משפט לסגירת תיק ההוצל"פ, אינה בגדר "ענין טפל", ועל כן הסמכות נתונה לראש ההוצל"פ. ד. הבורר לא בטל בפסק שנתן את פסק הדין של בית משפט השלום, אלא אישר אותו. 5. לטענת ב"כ המבקשת: א. בקשתה להצהרה כי פסק הדין של בית משפט השלום מיום 30.3.97 הינו בטל, נופלת בגדר סמכותו השיורית של בית משפט המחוזי, שכן מדובר בתביעה שאין לה ערך כספי מוגדר, ולא ניתן להעריך את שווי הנושא. ב. משהוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, סיים הוא את תפקידו בבירור המחלוקת, והסמכות לדון בכל עניין הנובע מן המחלוקת נתונה לבית משפט המחוזי. ג. פסק הבורר כמוהו כפסק דין בערעור, ולפיכך הוא מבטל את פסק הדין של בית משפט השלום. שטר הבוררות קובע כי סמכויות הבורר יהיו כסמכויות הנתונות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום. לאור זאת, גם אם שונה פסק דין זה, יש לראות את פסק הדין של בית משפט השלום כמבוטל, ובמקומו בא פסק הבורר. ד. מאחר ובית משפט השלום לא יכול לבטל את פסק דינו, הרי שהסמכות ליתן פסק דין הצהרתי כמבוקש נופלת לגדר סמכותו השיורית של בית משפט המחוזי. ה. הסעד המבוקש לסגירת תיק ההוצל"פ הינו סעד משני הנובע מהסעד העיקרי שביקשה המבקשת. מכח סעיף 76 לחוק בתי המשפט, רשאי בית משפט לדון בשאלה האם יש לסגור את תיק ההוצל"פ, אף אם השאלה הינה בסמכותו הייחודית של ראש ההוצל"פ. ו. אין מדובר בפניה לשתי ערכאות בשתי בקשות זהות, הואיל ואין בסמכות ראש ההוצל"פ ליתן פסק דין הצהרתי לפיו פסק דין של בית המשפט בטל. 6. ביחס לסמכות בית משפט זה לדון בענין, יש מקום לבדוק אם אין הדבר נתון לסמכות בית משפט השלום, המוסמך אף הוא לתת סעד הצהרתי כאשר שווי הנושא הינו במסגרת הסמכות של בית משפט השלום על פי סעיף 51 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984. כמו כן, יש מקום לבדוק אם אין הדבר חופף את סמכות ראש ההוצל"פ על פי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, במסגרת הסמכות הנתונה לו להורות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע לאחר שבוטל פסק הדין. ביחס לסמכות בית משפט השלום לדון בענין נראה שהסמכות יכולה להיות נתונה לו במסגרת הסמכות להורות על ביטול פסק דין שניתן על ידיו, אם במסגרת ההליכים לביטול פסק דין שניתן בהעדר צד, ואם במסגרת העילות הכלליות לביטול פסק דין שניתן על ידי אותה ערכאה אם מחמת תרמית או מעילה אחרת. (ד. בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, עמ' 131-136). כאשר מוגש ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, הסמכות להורות על ביטול פסק הדין במסגרת הדיון בערעור נתונה לבית המשפט של ערעור. ביחס לאפשרות שהדבר נתון לסמכות בית המשפט השלום מכח הסמכות להורות על צו הצהרתי, מוגבל הדבר לצווים הצהרתיים בענין שבתחום סמכות בית משפט השלום. הצהרה על בטלות פסק דין ככלל אינה ניתנת להערכת שווי, ואינה נתונה לסמכות בית משפט השלום, מחוץ למסגרת של ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד או ביטול פסק דין שניתן על ידיו בעילה לביטול פסק הדין שניתן על ידיו, כאמור. במקרה זה אין מדובר בביטול פסק דין בדרך אמורה, והשאלה המתעוררת היא, האם פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בטל או מבוטל מכוח הליכי הערעור או מכוח פסק הבורר. במקרה זה הבוררות נועדה לשמש תחליף להכרעה בסכסוך שהיה בהליכי ערעור בבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים, ופסק הבורר משמש תחליף לפסק שהיה אמור להינתן על ידי בית המשפט המחוזי בערעור. פסק בורר כזה משמש כמעשה בית דין על פי סעיף 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. אף שפסק בורר טעון אישור, אין האישור מהווה תנאי למעמדו של פסק הבורר כמעשה בית דין. (ס. אטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית עמ' 382-383). המשמעות הרגילה של פסק הבורר כמעשה בית דין הוא בכך שלא ניתן להגיש תובענה נוספת בגין אותה עילה שנדונה על ידי הבורר (ס. אוטולנגי, שם, עמ' 383), אך נראה לי שיכולה להיות לכך גם משמעות נוספת. כאשר פסק הבורר משמש תחליף לפסק דין בערעור שהיה אמור לבוא במקום פסק דין של בית משפט השלום, הרי שגם פסק הבורר משמש תחליף לאותו פסק דין של בית משפט השלום, וכשם שפסק דין של בית משפט לערעורים יכול לבטל פסק דין של בית משפט שלום, כך גם פסק בורר במסגרת הליך של בוררות עליו הוסכם כתחליף להליך הערעור, יכול לבוא במקום פסק הדין של בית משפט השלום ולהביא לביטולו. בכך יכולה להיות משמעות נוספת לטיבו של פסק בורר כמעשה בית דין המחליף פסק דין קודם שהיה בהליך של ערעור. יכולה להתעורר השאלה אם ראש ההוצאה לפועל אינו יכול להחליט בעצמו על בטלות פסק הדין בבית משפט השלום במסגרת סמכות להורות על החזרת המצב לקדמותו לאחר שבוטל פסק הדין לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, אך אין בכך כדי לשלול את סמכות בית המשפט המחוזי לדון בבקשה לסעד הצהרתי במסגרת הסמכות השיורית, כאשר הדבר יכול לשמש למטרות נוספות, וגם למטרה של פניה לראש ההוצאה לפועל על מנת להפעיל את סמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל. על כך יש להוסיף שיש מקרים בהם יכולה להיות סמכות מקבילה לדון באותו ענין, כאשר בית משפט מחוזי יוכל לתת סעד הצהרתי וראש ההוצאה לפועל יוכל לדון באותו ענין לצורך מתן סעד אופרטיבי במסגרת הסמכות הנתונה לו, וגם במצבים כאלה יש לשקול בכל מקרה אם ניתן וראוי לתת סעד הצהרתי על ידי בית המשפט המחוזי (ד. בר אופיר, שם, עמ' 136). במקרה זה אינני רואה צורך להכריע בשאלה אם מוסמך ראש ההוצאה לפועל לקבוע כי פסק דין של ערכאה שיפוטית בטל או מבוטל כתוצאה מהליך של בוררות שדן באותו ענין, ובכל מקרה נראה לי שבמקרה זה ניתן וראוי לדון בענין במסגרת של סעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי. לאור זאת, נראה לי שבית משפט זה מוסמך לדון בסעד המבוקש הנוגע להצהרה על בטלות פסק הדין. 7. גם לגוף הענין נראה לי שהתקיימו התנאים להצהרה על ביטול חלקי של פסק הדין. משניתן פסק בורר המשמש תחליף להכרעה בהליכי הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, לא יכול לעמוד פסק הדין של בית משפט השלום בתוקף במלואו באופן מצטבר ומקביל לפסק הבורר שבא במקומו. לאור זאת ניתן לקבוע שפסק הבורר ככל שהוא שונה מפסק הדין של בית משפט השלום, יש בו כדי לבוא במקום פסק הדין של בית משפט השלום, ולבטל אותו בחלקו או במלואו, הכל לפי הענין. בעניינים בהם חופף וזהה פסק הבורר לפסק הדין של בית משפט השלום, נותרים אותם חלקים מפסק הדין של בית משפט השלום, שלא שונו, על כנם. ביחס לענינים בהם מוסיף פסק הבורר על פסיקת בית משפט השלום, יש לפסק הבורר תוקף של פסק המהווה מעשה בית דין גם בטרם אושר הפסק, אך ביצוע הפסק בהוצאה לפועל באותם ענינים טעון אישור של פסק הבורר. 8. באשר לבקשה לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח בהקשר לביצוע אותו פסק דין, נראה לי שהדרך הנכונה והראויה לדון בכך היא בפניה לראש ההוצאה לפועל במסגרת סמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל. הדבר איננו מתחייב באופן אוטומטי בכל מקרה (ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות, עמ' 131-136). הדבר נתון לשיקול דעת ראש ההוצאה לפועל שיכול לשוות לנגד עיניו את ההליכים שננקטו ביחס לביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בהשוואה לפסק הבורר. כמו כן, יכול הוא להשהות הליכים בהם הוחל, ולהתנות הליכי ביצוע נוספים באישור פסק הבורר, ביחס לפעולות בהן ניתן לנקוט רק לפי פסק הבורר ולא לפי פסק הדין של בית משפט השלום - הכל בהתאם להוראות החוק והתקנות ולשיקול הדעת הנתון לו. 9. לאור האמור, אני קובע בדרך של צו הצהרתי כי פסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום בבאר שבע בתיקים 574/92 ו- 4095/93 הן בשלב הראשון ביום 30.3.97, והן בשלב השני מיום 10.5.98, נבלעים בתוך פסק הבורר, כאשר החלקים החופפים והזהים לפסק הבורר נותרים על כנם, החלקים ששונו על ידי פסק הבורר מבוטלים, והחלקים שנוספו ונקבעו לראשונה בפסק הבורר מהווים מעשה בית דין, אך ביצועם בהוצאה לפועל כפוף לאישור הפסק על פי חוק הבוררות. 10. הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל נדחית, כאשר הסמכות לדון בכל הנוגע לתוצאות הביטול האמור נתונה לראש ההוצאה לפועל, לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, והוראות חיקוק נוספות הנוגעות לענין. 11. לאור תוצאות הדיון, אין צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. סגירת תיק הוצאה לפועלהוצאה לפועל