בקשת הנאשם להתיר חזרה מהודיה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת הנאשם להתיר חזרה מהודיה: בפני בקשתו של הנאשם להתיר לו לחזור מהודייתו ולנהל את ההליך הפלילי מראשיתו. 1. ביום 24.8.2005 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע של עבירות אלימות חמורות כנגד אחותו. מכתב האישום שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי ביום 1.4.2005 תקף הנאשם את אחותו שלא כדין בכך שבעט בה בראשה, משך את שערותיה, הכה אותה באגרופיו בפניה והטיח את ראשה ברצפה. כתוצאה ממעשי הנאשם נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. 2. ביום 5.7.2006 התקיים דיון מענה ראשון בעניינו של הנאשם. סנגורו דאז ביקש לדחות את הדיון על מנת לבוא בדברים עם לשכת התביעות בניסיון לקדם את התיק. בקשתו של הסנגור נענתה. ביום 3.5.2007 הודיע הסנגור כי הגיע להסכמות עם המאשימה, לפיהן הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, ובטרם הרשעתו ישלח לתסקיר לעניין העונש אשר יבחן שאלת הרשעתו בדין. המאשימה הודיעה כי עמדתה לעניין העונש היא לצווים עונשיים הכוללים הרשעה בדין. באותו היום הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והדיון בעניינו נדחה לצורך עריכת תסקיר לעונש. מפרוטוקול הדיון עולה, כי בטרם הודה הנאשם ונמצא אשם על ידי כב' השופטת רז לוי, הצהירו הן הנאשם והן ב"כ דאז, עו"ד נסאר, כי הסדר הטיעון ברור לנאשם, כי הוסברה לו משמעותו, וכי הוא מודה בכתב האישום המתוקן. 3. ביום 16.3.2008 הוגש תסקיר בעניינו של הנאשם. מתסקיר זה עולה כי, הנאשם לוקח אחריות מלאה על העבירה המיוחסת לו, ולאור גילו ונסיבותיו בכוונת שירות המבחן היה להמליץ על צו של"צ ללא הרשעה, אלא שהנאשם לא התייצב לפגישות שנקבעו לו עם מתאמת השל"צ באזור מגוריו. התנהלות זו של הנאשם עוררה ספקות אצל שירות המבחן באשר ליכולתו של הנאשם להתמודד עם המחויבות הנדרשת לשם ביצוע צו של"צ, ועל כן נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו. יובהר כי הנאשם לא התייצב לדיונים שנקבעו לשמיעת הטיעון לעונש מספר פעמים. בית המשפט הוציא צו הבאה בעניינו, אשר בוטל לאחר שהוגשה בקשה על ידי אביו של הנאשם ולפיה הנאשם חלה. אין צורך לציין כי הנאשם לא עדכן את בא כוחו בעניין, ובא כוחו נאלץ להצהיר לבית המשפט כי אינו יודע מדוע הנאשם לא התייצב. ביום 14.5.2008 התקיים דיון נוסף בעניינו של הנאשם אליו התייצבה קצינת מבחן, אשר הגיעה על מנת לתמוך במסקנות התסקיר לפיהן הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, ויש לבנות לו תוכנית של"צ. קצינת המבחן הצהירה כי שירות המבחן מוכן לבנות תוכנית של"צ עבור הנאשם, אך עליו לקחת אחריות לעניין ולהתייצב לפגישות על מנת שניתן יהיה לעשות כן. על אף התנגדות המאשימה, ועל אף התרשמותה של כב' השופטת רז לוי, כי אין בדברי הנאשם כדי להצדיק את התנהלותו מול בית המשפט ומול שירות המבחן, יצאה מלפני בית המשפט החלטה לפיה על הנאשם להתייצב לשירות המבחן על מנת לבנות תוכנית של"צ. הדיון נדחה לתסקיר משלים ולטיעון לעונש. בסופו של יום נשמעו טיעונים לעונש בעניינו של הנאשם ביום 16.7.2008. 5. ביום 2.9.2008 נקבע מועד לשימוע גזר הדין בעניינו של הנאשם. כב' השופטת רז לוי אשר ישבה בדין הוציאה מלפניה החלטה מנומקת ולפיה בסופו של יום, לא הורשע הנאשם בדין, והושת עליו צו של"צ במסגרת של 300 שעות והתחייבות להימנע מביצוע עבירה. במסגרת החלטתו הבהיר בית המשפט לנאשם, כי במידה ולא יעמוד בצו השל"צ ניתן יהיה לשוב ולדון בעניינו, והודגשה בפניו חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, זאת לאור אי התייצבותו לפגישות שנקבעו לו שם מספר פעמים. 6. ביום 7.7.2009 הוגשה בקשה על ידי שירות המבחן לדיון מחודש בעניינו של הנאשם. על פי הבקשה במהלך חודש מרץ 2009 מסר הנאשם לשירות המבחן כי הוא מתקשה לבצע את צו השל"צ, אך מתכוון לבצעו. ביום 6.7.2009 - מבדיקה מול מסגרת השל"צ עלה כי הנאשם אינו מתייצב כלל לביצוע העבודות. דיון בבקשה זו נקבע ליום 18.11.2009. לאור מינויה של כב' השופטת רז לוי לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. הנאשם לא התייצב לדיון זה על אף שזומן אליו כדין. הוריתי על הוצאת צו הבאה כנגד הנאשם, אשר בוטל על ידי כב' השופטת בית אור, זאת לאור בקשת הנאשם ממנה עלה, כי הנאשם שהה בחו"ל בעת הדיון, והתקשורת עם בא כוחו ביחס לדחיית הדיון לא עלתה יפה. ביום 12.5.2010 טענו הצדדים בפניי לעניין בקשת שירות המבחן. ב"כ הנאשם ביקש ליתן לו הזדמנות נוספת, בעוד המאשימה הצטרפה לבקשת שירות המבחן ובקשה לגזור את דינו של הנאשם מחדש. יוער כי לדיון זה התייצב מטעם הנאשם עו"ד בלס, אשר החליף את עו"ד נסאר בייצוגו של הנאשם. ביום 27.6.2010 יצאה לפני החלטה אשר מבטלת את פסק הדין שיצא מלפני כב' השופטת רז לוי ביום 2.9.2008. בא כח הנאשם לא התייצב לדיון זה מפאת נסיבותיו, ולבקשת הסנגור שהתייצב, נדחה הדיון לשמיעת הטיעון לעונש, על מנת לאפשר לבא כח הנאשם להתייצב ולטעון בשמו של הנאשם. 7. ביום 8.11.2010 התייצבו הצדדים לדיון וטענו לעונש. בא כח הנאשם ביקש להעיד את אביו של הנאשם לעונש. בעדותו טען אביו של הנאשם כי : " . . . לא הייתה ממש אלימות". או אז הנאשם העיר בדיון כי : "אני דחפתי אותה, זה הדבר היחידי שעשיתי". לאור דברים אלה, ובתום עדותו של האב, ולשאלת בית המשפט, טען הסנגור כי הנאשם מודה כי דחף את המתלוננת, אך אינו מודה כי הטיח את ראשה ברצפה וכן שלא בעט בה בראשה. הנאשם לשאלת בית המשפט אישר את הדברים, וטען כי הודה בעבר במיוחס לו בכתב האישום, כי ביקש שההליך המשפטי יסתיים. ב"כ המאשימה, לאור דברים אלה, העירה כי אין להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו בשלב זה. ב"כ הנאשם ביקש לצאת להפסקה, אשר לאחריה הודיע כי הנאשם מעוניין לחזור בו מהודייתו, וביקש לדחות את הדיון על מנת לטעון באופן מסודר לעניין ולהציג פסיקה. בקשה דומה הגיעה מאת ב"כ המאשימה. נעניתי לבקשה זו, והדיון נדחה ליום 18.11.2010. טענות הצדדים 8. בפתח טיעונו ביקש ב"כ הנאשם המלומד להבהיר את בקשתו של הנאשם. הסנגור הבהיר כי הנאשם מודה שהוא דחף את המתלוננת ועל כן תקף אותה, ולכן בקשתו לחזור בו מהודאה מתייחסת לעובדות כתב האישום המתוקן לפיהן בעט בראשה של המתלוננת והטיח את ראשה ברצפה. אליבא דסנגור, הנאשם הודה במסגרת דיון שנערך ביום מענה מרוכז, היה לחוץ באותו יום ולא הבין את משמעות ההודאה. לשאלה מדוע לא ביקש לחזור בו מהודאה קודם למועד הטיעון לעונש שנקבע לאחר ביטול פסק הדין המקורי, השיב כי למד מהנאשם שמערכת היחסים בינו לבין המתלוננת - אחותו עלתה על מסלול חיובי והוא ביקש שלא לזמנה לעדות. לדברי הסנגור : "הוא (הנאשם - ש.ח) סבר שהתיק יסתיים בסופו של יום באי הרשעה, כעת הוא מבקש לחזור בו מהודיה". לשאלת בית המשפט, האם הבקשה לחזור מהודיה מתבססת על הערכה כי הנאשם יורשע בדין, השיב הסנגור בחיוב. הסנגור הפנה לפסיקה לפיה ניתן לחזור מהודאה גם בשלב הערעור וביקש להסיק מכוח קל וחומר כי יש להיענות לבקשתו של הנאשם. לבקשת הסנגור והנאשם, הנאשם אף הוא טען לבקשתו. במסגרת דבריו הסביר הנאשם מדוע לא ביצע את עבודות השל"צ, טען שתקף את המתלוננת אך לא באופן שמתואר בכתב האישום, לטענתו הדברים אף לא מופיעים בחומר הראיות נגדו. לטענתו, בא כוחו הקודם אשר ייצג אותו במסגרת הסדר הטיעון אמר לו להודות "...ולסיים את הסיפור". 9. ב"כ המאשימה המלומד טען כי הנאשם היה מיוצג על ידי סנגור בעת שהודה, כי נכח בבית המשפט במספר דיונים בטרם נתקבל תסקיר בעניינו ובטרם ניתן גזר הדין המקורי, לפיו לא הורשע, ולא ביקש אף פעם קודם לכן לחזור מהודאה. עוד הדגיש ב"כ המאשימה המלומד כי חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן הובהרה לנאשם במסגרת גזר הדין, וכי הנאשם מבקש לחזור מאותה הודאה ללא כל נימוקים מיוחדים, הפנה אף הוא לפסיקה, ממנה ההלכה הנלמדת, כך לטענת התובע היא הפוכה מההלכה הנטענת על ידי הסנגור - היינו, יש ליתן אפשרות לחזור מהודאה רק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות בהם נמצא כי התקיים פסול בהודאה כתוצאה מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעותה, או כאשר זו הושגה באופן המצדיק פסילתה. אף אחד מן החריגים הללו לא התקיים במקרה של הנאשם. המסגרת המשפטית 10. סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 קובע כדלקמן: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". הנה כי כן מלשון החוק נמצאנו למדים כי על מנת לאפשר לנאשם לחזור בו מהודיה, כולה או מקצתה כפי שמבקש הנאשם, יש צורך בנימוקים מיוחדים שיירשמו. הפסיקה דנה בשאלה מהם אותם נימוקים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודיה. ככלל, נקבע, כי היתר זה יהיה מוצדק בנסיבות חריגות אשר מתקיימות כאשר מתוך מכלול הנסיבות, מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו. גישה מקלה אחרת בפסיקה קובעת כי אין להכביד על נאשם אשר מבקש לחזור מהודאה כאשר ההודיה איננה נובעת מתוך תכסיס פסול אלא מטעם ענייני וכן. די בכך על פי גישה זו כי הנאשם סובר כי טעה בשיקוליו עת שבחר להודות, ומטרתו בבקשה לחזור מהודיה היא כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו [ראה לעניין זה ע.פ 5622/03 פלוני נגד מדינת ישראל()]. בנסיבות נדירות, יותר לנאשם לחזור בו מהסדר טיעון לאחר גזירת דינו, שאם לא כן, הסכמה של נאשם להסדר טיעון תהא מותנית למעשה בחומרת העונש שיושת עליו בדיעבד [ר' ע.פ 5622/03 הנ"ל וכן ע.פ 635/05 אמג'דת דענא נגד מדינת ישראל. 11. בנסיבותיו של התיק דנן ובנסיבותיו של הנאשם, שוכנעתי כי לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר לחזרה מהודיה בשלב זה של ההליך. הנאשם הודה ונמצא אשם במסגרת הסדר טיעון שלא ביום מענה מרוכז כפי שטען בא כוחו בטעות, אלא לאחר משא ומתן שניהל סנגורו מול לשכת התביעות ואשר תוצאותיו הם הסדר הטיעון שהוצג בפני בית המשפט. טענתו של הנאשם כלפי הסנגור אשר לא ייצג אותו בעת שהוצג ההסדר, כאילו הודה ביום מענה מרוכז שעה שנכחו המון אנשים באולם המשפט ומתוך לחץ היא טענה שאיננה נכונה בנסיבות אלה, והנאשם הכשיל את סנגורו כשמסר לו נתונים אלה. בדיון בו הוצג הסדר הטיעון הצהיר הנאשם לפרוטוקול כי הוא מבין את המשמעות של ההסדר, ומכאן יש להסיק כי הוא מבין את המשמעות של הודייתו. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה כאמור לעיל, כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, אשר בו הודה. זאת ועוד, דינו של הנאשם נגזר למעשה, עניינו הסתיים בצו ללא הרשעה, ונראה היה כי בא הקץ על התיק דנן, אלא שהנאשם לא ביצע את צו השל"צ ולאחר שבקשת שירות המבחן להפקיע את צו השל"צ התקבלה ובמסגרת הטיעון לעונש המחודש לאחר שהעיד עד ההגנה לעניין העונש - רק אז ביקש הנאשם לחזור בו מהודאתו. הסנגור הבהיר מפורשות לבית המשפט בתשובה לשאלה ישירה כי בקשתו של הנאשם מתבססת על הערכה כי במסגרת גזר הדין החדש עשוי הוא להיות מורשע בדין, תוצאה אשר הנאשם מבקש להימנע ממנה. התרשמתי כי הנאשם חושש מגזר הדין אשר יושת עליו לאחר הטיעון המחודש, ועל כן מבקש הוא לצמצם באחריותו ולהפחית מחומרת מעשיו כפי שהם באים לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן. דומה כי אם בית המשפט היה מאפשר לנאשם לחזור לבצע את צו השל"צ או מוציא מלפניו צו עונשי חליפי ללא הרשעה , הנאשם היה מסתפק בכך ולא מבקש לחזור בו מהודאתו. לא התרשמתי כי הנאשם לא הבין את משמעות הודייתו - זאת גם לאור נטילת האחריות אל מול שירות המבחן, ולאור הצהרתו לפרוטוקול בעת הדיון בו הוצג הסדר הטיעון. להיפך, בקשתו של הנאשם היום, בנסיבות העניין, ובניסיון להימלט מהרשעה בדין, מצביעים על כי הנאשם מודע היטב לתוצאות ולהשלכות של הודייתו בכתב האישום המתוקן. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבוע כי התקיימו נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו, כפי שנמסרה ביום 3.5.2007 בפני כב' השופטת רז לוי. אשר על כן, ומכל המקובץ לעיל, אני דוחה את בקשתו של הנאשם. הצדדים יטענו לעונש היום. משפט פליליחזרה מהודיה