קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת ילד נכה מאושפז: 1. תביעתו של הילד, יליד 1983, לגימלת ילד נכה הוגשה באמצעות אביו (להלן התובע), ביום 10.11.1987. ביום 12.11.1997 דחה הנתבע את התביעה החל מיום 1.8.1995, מועד הסמוך לתחילת לימודי הילד בבית הספר "איתנים" שליד בית חולים איתנים - שם היה מאושפז. במכתב הדחייה נאמר כי התביעה נדחתה מאחר ו"הילד נמצא במוסד, במימון (מלא או חלקי) של גוף ציבורי". 2. בתביעה שהוגשה לבית הדין ביום 12.6.2001 נטען כי טעה הנתבע בקביעתו כי הילד אינו זכאי לגימלה למרות שהייתו בבית במרבית הזמן, וזאת בהסתמך על מכתבה של מנהלת בית הספר, וכי טעה הנתבע בקביעתו כי הילד היה מאושפז בבית החולים וזאת לאור העובדה כי למעשה שהה הילד בבית במרבית הזמן (לפחות 4 ימים בשבוע). עוד נטען כי טעה הנתבע משסבר, נוכח מכתבה של מנהלת בית הספר, כי הילד הוא נכה נפשי, כאשר הילד שהה בבית חולים איתנים רק לצרוך שיקום, בהיות הליקוי שממנו הוא סובל - נכות פיזית, הילד נחבל בלידתו מחנק עקב כריכת חבל הטבור בצווארו והליקוי אובחן ביום לידתו. 3. בכתב ההגנה טען הנתבע כי לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות. עוד טען הנתבע כי בדין נדחתה תביעת התובע לגימלת ילד נכה, וכי מאחר והילד שהה במסגרת מוסדות הכוללים שירותי ריפוי, שיקום וסיעוד - אחזקתו איננה כולה על חשבון הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) תשנ"ה 1995, והוא אינו זכאי לגימלה כאמור. 4. בדיון שהתקיים ביום 18.2.2002 בבית הדין בפני כב' השופטת פוגל, נקבעו המוסכמות והפלוגתאות הבאות: מוסכמות א. הילד גדעון נולד ב-4.3.1983 והוכר על ידי הנתבע כילד נכה. ב. הילד קיבל גימלאות עד נובמבר 1997. ג. בנובמבר 1997 נדחתה תביעתו רטרואקטיבית מאוגוסט 1995. ד. התביעה הוגשה לבית הדין ביום 12.6.2001 על החלטת הדחיה. פלוגתאות א. האם התיישנה תביעתו של התובע? ב. האם זכאי הילד לגימלאות לתקופה שמאוגוסט 1995 ועד הגיעו לגיל 18 ושלושה חודשים? ג. האם הילד מוגדר כילד השוהה במוסד כמשמעותו בתקנה 4 לתקנות בדבר גימלת ילד נכה? התיק הועבר למותב בראשותי אשר החליט ביום 16.10.2002, בהסכמת הצדדים, לא לפצל את הדיון אלא לשמוע את כל מסכת ההוכחות כמקשה אחת. בדיון ההוכחות שהתקיים העיד התUבע, וכן העיד ד"ר אטב המשמש כמנהל מחלקת ילדים ונוער בבית חולים איתנים (המרכז הירושלמי לבריאות הנפש איתנים) (להלן-בית החולים). לתיק הוגשו המסמכים כדלקמן:- א. מכתבה של הגב' חוה חסון מנהלת בית ספר "איתנים", מיום 26.1.98 המופנה לנתבע, שכותרתו "גדעון קליגר" בו נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "התלמיד גדעון קליגר לומד בבי"ס איתנים וחוזר - 4 פעמים בשבוע לבית הוריו". (נ/5) ב. מכתב של היועץ המשפטי של הנתבע, מיום 24.5.1998, מופנה למר שמואל קליגר, שכותרתו "גדעון קליגר...-גימלת ילד נכה". (נ/4) ג. מכתבו של מר שמואל קליגר, מיום 24.6.98 מופנה ליועץ המשפטי של הנתבע, שכותרתו "גדעון קליגר...-גימלת ילד נכה" (נ/3) ד. מכתבו של מר שמואל קליגר, מיום 17.11.97, מופנה למנהלת מדור ילד נכה בנתבע, שכותרתו "קליגר גדעון...". (נ/2) ה. מסמך מיום 24.12.02 מהמחלקה לפסיכיאטרית הילד והמתבגר ע"ש דולנד דוד כהן, בבית החולים שכותרתו "יציאות הביתה - קליגר גדעון". (נ/6) 5. המסגרת המשפטית 5.1 תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) התשנ"ה-1998 (להלן:התקנות) קובעות לאמור:- תקנה 4 " תנאים לקבלת גימלאות: (א) גימלאות לפי תקנות אלה ישולמו כל עוד מתקיימים כל אלה: (1) הילד הנכה נמצא בישראל. (2) הילד הנכה אינו מוחזק כלל בתנאי פנימיה במוסד שבו נותנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, ואינו מוחזק בידי משפחה אומנת. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), אם הילד הנכה יצא את ישראל ובתכוף לפני יציאתו ... אם נתקיים בילד הנכה אחד מאלה: (1) הוא יצא את ישראל לצורך טיפול רפואי. (2) הוא גר עם הורהו העובד מחוץ לישראל... (ג) על אף האמור בתקנות משנה (א)(2) תשולם גימלה לפי תקנות אלה בעד ילד נכה אם מתקיים אחד מאלה: (1) הילד הנכה מוחזק במוסד כאמור והוריו נושאים בכל הוצאות החזקתו במוסד: (2) הילד הנכה נמצא בבית החולים לשם ריפוי או שיקום רפואי בשל ליקוי גופני והורהו או מי שמקבל גמלה בעדו נמצא עמו ונוטל חלק בטיפול בילד. 5.2 תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה) התשנ"ה-1995 (להלן: תקנות ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה) קובעות, בין השאר, לאמור:- תקנה 7 "מועד ואופן הגשת ערר. (א) ערר על החלטת פקיד תביעות בענין קיצבה מיוחדת או בענין גילמת ילד נכה יוגש תוך 90 ימים מיום שנמסרה לתובע גימלה הודעה על ההחלטה: הערר יוגש בכתב, באמצעות המוסד ויצויינו בו נימוקי הערר. (ב) הדיון בערר יחל בתוך 60 ימים מיום שנתקבלו במוסד הודעת הערר ונימוקיו. 5.3 תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל-1969 קובעות, בין השאר,כדלקמן:- תקנה 1 . "קביעת מועדים להגשת תובענה. (א) תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה בתום שלושים יום מהיום שבו הוגשה התביעה למוסד עצמו, אולם אם נתן המוסד החלטה בתביעה לפני תום המועד האמור. (ב) החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר. 5.4 הלכה פסוקה היא, כי המועדים שנקבעו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים כפופים להוראות חוק ההתיישנות, הקובעות עילות להארכת התיישנות או להפסקת מירוצה, או אשר שמות מחסום נגד עצם טעות ההתיישנות. (דב"ע לו/11-0 חיים בר אילן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 340). בג"צ 156/70 שלמה אלקיים נ' בית הדין לערעורים לביטוח לאומי פ"ד כד' (2)87). 5.5 על פי ההלכה הפסוקה, אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור, וזאת מאחר ושעה שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את הענין לבית הדין, לא חלה תקנה 125 לתקנות סדר הדין בדבר הארכת מועדים, מטעמים מיוחדים שירשמו, להבדיל מעשיית פעולה במהלך המשפט עצמו. (דב"ע מח/104-0 סבאג נסים נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 127; עב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ד 481). 5.6 עוד נפסק כי אם איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה. (דב"ע מט/170-0 אוריאל פרט נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כא' 132). 6. מן הכלל אל הפרט 6.1 התובע הגיש בשם בנו תביעה לגמלת ילד נכה בשנת 1987 ותביעתו אושרה. ביום 6.10.1997 התבקש התובע למלא באמצעות מקום הלימודים של הילד את האישור על לימודים אשר נשלח אליו, והתובע המציא ביום 6.11.1997 את האישור כשהוא מלא וחתום על ידי מנהלת בית הספר בבית החולים. באישור נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "אישור לימודים... הרינו מאשרים כי התלמיד שפרטיו מופיעים להלן, לומד באופן קבוע במוסדינו....נמצא לסירוגין בבית.... הערות מאושפז בבי"ח איתנים ושוהה בביתו לעיתים קרובות". (האישור צורף לכתב התביעה). 6.2 בעקבות האישור, כאמור לעיל, הודיע הנתבע לתובע במכתבו מיום 12.11.1997 על שלילת זכאותו לגימלת ילד נכה מיום 1.8.1995, מועד האשפוז במוסד שהוא במימון (מלא או חלקי) של גוף ציבורי. עוד נאמר במכתב הדחייה כי זכותו של התובע להגיש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה תוך 6 חודשים מיום קבלת המכתב. 6.3 למרות האמור לעיל, לא הגיש התובע את התביעה בתוך מועד הנדרש, ובמקום זאת ניהל התכתבות עניפה עם הנתבע, הביא את טיעוניו נגד שלילת הגימלה וניסה לשכנעו לחזור בו מהחלטתו. יצויין כי במכתבו, מיום 24.6.1998, ליועץ המשפטי של הנתבע כותב התובע, בין השאר, כדלקמן:- "התלבטתי ארוכות, בשבועות האחרונים, אם להענות להצעתך כמוצע במכתבך לפנות לבית הדין לעבודה, כדי שיבחן את סוגיית תשלום הגמלה בנסיבות המקרה המיוחד - ובינתיים הלכו והעצימו הבעיות עשרת מונים לעומת המצב הרלבנטי לתאריך פגישתנו בחודש מרץ 1998 - אך בינתיים החלטתי להימנע מן הפנייה האמורה; והטעם לכך הוא, שאנני רוצה שהמקרה הפרטי שלי - קשה ומצער ככל שיהיה - לא מצדיק קביעת נורמה משפטית בניגוד לחוק ושמא עדיף היה לפנות למחוקק שיקבע נורמה סטטוטורית שכוחה יפה לכולי עלמא..." 6.4 התובע הגיש את התביעה ביום 12.6.2001, לאחר שלוש וחצי שנים מיום הדחיה. 6.5 בכתב התביעה ציין התובע כי התביעה "מוגשת בהסכמת הצדדים ובהוראות מנהל סניף רמת גן מר קבדיאל". בחקירתו הנגדית כאשר נשאל התובע על האישור שנתן לו, לטענתו, מר קבדיאל, להגיש את התביעה באיחור ענה התובע: "אני רוצה להבהיר, אם זכרוני אינו מטעה אותי לפני דקות ספורות אמרתי שהערעור הוגש בהסכמה ביני לבין מר קבדיאל, כאשר סיפרתי למר קבדיאל... הוא אמר לי תגיש את הערעור ואני ראיתי במילים שלו הסכמה ברורה וחד משמעית לפחות מכללא להגיש את התביעה" ולשאלת ב"כ הנתבע: "מתי זה היה , מתי הוא אמר לך" "תגיש את הערעור". ענה התובע: "אני לא יכול היום להתחייב על מועדים, מה שאני יכול לומר למיטב זכרוני הוא כי זה היה זמן לא רב לפני הגשת הערעור, אני חושב שמדובר בשבועות". (עמ' 9 לחקירתו הנגדית של התובע, שורות 4-11). ובהמשך הוסיף ואמר התובע : "לשאלת בית הדין נושא הוויתור על טענת ההתיישנות או ענין הארכת המועד להגשת הערעור כלל לא עלו, באשר היה ברור לי שזה גם ברור לו שנוכח גילו של הילד והנסיבות העכשויות של מסכת היחסים ביני לבין המוסד, בענין אחר, ברור שמדובר בדבר שהוא ארוך שנעשה לפני הרבה זמן". (עמ' 9 לחקירתו הנגדית של התובע, שורות 18-21). יצויין כי התובע לא זימן לעדות את מר קבדיאל . 6.6 כאמור, אין בית הדין מוסמך, על פי ההלכה הפסוקה, להאריך את המועדים להגשת תובענות, והמועדים שננקבו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים כפופים להוראות חוק ההתיישנות הקובעות עילות להארכת ההתיישנות או להפסקת מירוצה. משלא טען התובע לעילה מהעילות הקבועות בחוק ההתיישנות המאפשרות הפסקת מירוץ הזמן - דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. 6.7 למעלה מן הצורך, נוסיף ונציין כי לגופו של עניין, המקרה דנן אינו עומד בתנאים שקבע המחוקק בתקנה 4(א)(2) לתקנות, שם נקבע כי אחד מהתנאים לקבלת גימלת ילד נכה הוא כי "הילד הנכה אינו מוחזק כלל בתנאי פנימיה במוסד שבו נותנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום..." . יצויין כי התובע אינו טוען שבנו אינו מוחזק כלל במוסד, וטענתו היא כי הוא משתתף באופן פעיל בטיפולים בילד ובהשגחה עליו - סיטואציה שלגביה לא נקבעה בתקנות זכאות לגימלה. גם התנאי הקבוע בתקנה 4(ג), על פיו, "הילד הנכה נמצא בבית חולים לשם ריפוי או שיקום בשל ליקוי גופני, והורהו או מי שמקבל גימלה בעדו נמצא עמו ונוטל חלק מטיפול הילד", לא מתקיים בענייננו, מאחר וכלל לא נטען כי התובע שוהה עם בנו במוסד וכל שנאמר, הן בעדותו של התובע וכן בעדותו של ד"ר אטב, הוא כי התובע אכן לקח את הילד לביתו לעיתים ואף בא לבקרו - אך לא נטען שהוא נמצא עמו במוסד ונטל חלק בטיפולו. 7. סוף דבר 7.1 התביעה נדחית. 7.2 אין צו להוצאות.קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכה