קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת ילד נכה רטרואקטיבית: 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (ב"ל 1670/99; השופט א' תיבון), לפיו נדחתה תביעת המערערת לתשלום רטרואקטיבי של גימלת ילד נכה על-פי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), תשנ"ח-1998 (להלן - התקנות או התקנות החדשות). 2. להלן עובדות המקרה הצריכות לענייננו (א) ביום 10.3.1996 הגישה המערערת תביעה למשיב לתשלום גימלת ילד נכה עבור בתה שרה הסובלת מליקוי שמיעה. (ב) המשיב אישר את תשלום הגימלה החל מיום 1.3.1996 על-פי תקנה 6(א) לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), תש"ם-1980 (להלן - התקנות הישנות). (ג) על אותה החלטה הגישה המערערת תביעה לבית-הדין האזורי בירושלים. תביעתה נדחתה בפסק-דין מיום 30.6.1997 (תיק נז/0-223; השופטת מ' לויט ונציגי הציבור ברעם ושטרית) נוכח הקביעה החד-משמעית בתקנה 6(א) לתקנות הישנות, לפיה "גימלה לפי תקנות אלה תשולם רק בעד התקופה המתחילה באחד בחודש שבו הוגשה התביעה לגימלה". על אותו פסק-דין לא הוגש ערעור והוא היה לפסק-דין חלוט. (ד) ביום 10.4.1997 תוקן חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק) בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 15), תשנ"ז-1997 (להלן - התיקון בחוק), והוסף לו סעיף 222א, לפיו: "השר באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות ומבחנים בדבר תשלום גמלה בשל ילד נכה לפי סעיף 222, לתקופה שקדמה להגשת התביעה לגמלה, ורשאי הוא לקבוע תקופות קודמות שונות, בהתחשב בסוג הליקוי ממנו סובל הילד הנכה ובסוג הגמלה המגיעה בעדו". על-פי סעיף ההסמכה שבחוק הותקנו התקנות החדשות שביטלו את התקנות הישנות. בתקנה 6(א) לתקנות החדשות נקבע לענייננו כי: "גמלה לפי תקנות אלה תשולם בעד תקופה המתחילה ב-1 בחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה; ראה המוסד כי נתקיימו בילד תנאים המזכים בגמלה גם בתקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם הגמלה בעד התקופה האמורה ובלבד שלא תשולם גמלה בעד... תקופה העולה על 48 חודשים שבתכוף לפני הגשת התביעה". (ה) במכתב, שהתקבל אצל המשיב ביום 18.8.1998, פנתה המערערת למוסד, וביקשה כי תיבדק זכאותה לתשלום גימלה רטרואקטיבית לאור תיקון החוק והתקנות. על מכתב זה נענתה המערערת בשלילה במכתב פקידת התביעות מיום 27.12.1998 ובגין זאת הוגשה על-ידיה תביעה חדשה לבית-הדין. (ו) בפסק-דינו דחה בית-הדין האזורי את התביעה לתשלום רטרואקטיבי של הגימלה, וזאת בהסתמך על תקנה 14 לתקנות, לפיה הזכאות לגימלה הרטרואקטיבית יכול שתקום רק לגבי "...גמלה שתביעה לקבלתה הוגשה ביום ג' בטבת תשנ"ח (1 בינואר 1998) או לאחריו". כיוון שבענייננו התביעה לגימלת ילד נכה הוגשה במארס 1996, נדחתה תביעת המערערת לבית-הדין. על פסק-דין זה הוגש הערעור. 3. עיקרי טיעונה של המערערת (א) תקנה 14 לתקנות הדנה בתחולת התקנות על תביעות שהוגשו לאחר 1.1.1998, הינה פרוצדורלית ואינה רלוונטית לפרשנות תקנה 6 לתקנות, שעניינה הזכאות לגימלה רטרואקטיבית. (ב) תקנה 6 לתקנות ניתנת לשתי פרשנויות סבירות. האחת, לפיה הזכות לגימלה רטרואקטיבית הינה מיום התביעה המקורית, דהיינו 1.3.1996, ועד 48 חודשים לאחור. השנייה - הזכות לגימלה הרטרואקטיבית הינה מיום הגשת התביעה הנוספת מאוגוסט 1998 ועד 48 חודשים לאחור, כשברור שאין כפל גימלה על חודשים בגינם נשתלמה גימלה בעבר, אם ישנם כאלו. 4. עיקרי טיעוניו של המוסד (א) משקבע בית-הדין האזורי בירושלים בפסק-דינו החלוט מיום 30.6.1997 (תיק נז/0-223) שהמערערת אינה זכאית לגימלה רטרואקטיבית לתקופה שלפני מארס 1996, הרי שדין הערעור להידחות על הסף מחמת מעשה-בית-דין. (ב) תקנה 6(א) לתקנות אינה חלה בעניינה של המערערת, לאור לשונה הברור של הוראת התחולה שנקבעה בתקנה 14 לתקנות, לפיה הוראות התקנות החדשות, ובכללן תקנה 6(א) לתקנות, יחולו על תביעה לקבלת גימלה שהוגשה ביום 1.1.1998 או לאחריו. בתקנה 14(ג) לתקנות החדשות הוגדרה תביעה, לרבות תביעה לבדיקה מחדש לפי תקנה 8 לתקנות או תביעה חדשה לפי תקנה 9 לתקנות. פניית המערערת למוסד מאוגוסט 1998 אינה בגדר תביעה ראשונה, או בקשה לבדיקה מחדש לפי תקנה 8 לתקנות, או תביעה חדשה לפי תקנה 9 לתקנות, ולפיכך דין הערעור להידחות. 5. אשר לדעתנו (א) דחיית תביעתה של המערערת במארס 1996 על-פי תקנה 6 לתקנות הישנות, אפילו הייתה שלא כדין, ואפילו לא הוגשה תביעה לבית-הדין על החלטת פקיד התביעות לגביה, הפכה להחלטה חלוטה, שככלל אינה ניתנת לדיון מחדש. משבית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו (בתיק נז/0-223) שהזכאות לגימלה על-פי אותן התקנות קמה אך ורק מהראשון לחודש בו הוגשה התביעה למוסד, נוספה גם טענת מעשה-בית-דין כסיבה נוספת המונעת את חידוש הדיון באותה התביעה. (ב) כאלה היו פני הדברים עד תיקון החוק (סעיף 222א) והתקנת התקנות החדשות מכוחו. לאחר התקנות החדשות נתחדש החידוש על-פי תקנה 6 לתקנות ולפיו קמה זכאות לתשלום גימלה רטרואקטיבית לגבי תביעות שהוגשו למוסד לאחר 1.1.1998. (במאמר מוסגר יוער כי בכוונת מכוון איננו מתייחסים בדיוננו זה לתביעות שהוגשו במוסד בתקופת המעבר מ-10.4.1997 ועד 31.12.1997). (ג) על-פי נוסחו של הדין כפשוטו ועל-פי הגיונו, אין לראות בתביעת המערערת שהוגשה במארס 1996 כתביעה לגביה חל דין הרטרואקטיביות על-פי התקנות החדשות. אילו כך היו ראויות להתפרש התקנות, משמעותן הבלתי מסתברת הייתה, שעל המוסד החובה לדון מחדש בכל התביעות לגימלת ילד נכה שאושרו על-ידיו מאז היכנסן לתוקף של התקנות הישנות ב-1980 ואילך, ולשלם אוטומטית גימלה רטרואקטיבית על-פי תקנה 6 לתקנות לאלה שהתקיימו בהם תנאי הזכאות לגימלה לתקופה שקדמה להגשת תביעתה למוסד. משכך הם הדברים, ברור מדוע הוגבל התשלום הרטרואקטיבי של הגימלה למועד מסוים, קרי מאז 1994 ואילך, לגבי תביעות שהוגשו החל מיום 1.1.1998 ואילך. (ד) מן ההיבט העקרוני אין להחיל את התקנות באורח מפלה, כך שמי שהגיש תביעה ראשונה למוסד על-פי התקנות הישנות וחזר והגיש תביעה שנייה על-פי התקנות החדשות, הגשת התביעה הראשונה למוסד תהא לו לרועץ בבחינת זכאותו לגימלה בתביעתו השנייה. להמחשת האמור תובא דוגמה של ילד נכה, כשאין חולק שהתקיימו לגביו כל התנאים המזכים לגימלה על-פי התקנות הישנות והחדשות החל מ-1.1.1994. לגבי אותו ילד, אם התביעה הראשונה הוגשה למוסד ב-9.4.1997 - תוכר הזכאות על-פי תקנה 6 לתקנות הישנות החל מ-1.4.1997, ואם התביעה הראשונה תוגש למוסד כעבור מספר חודשים ב-1.1.1998 - אפשר שתוכר זכאותו, על-פי תקנה 6 לתקנות החדשות, החל מ-1.4.1994. אולם מדוע אם הוגשה התביעה הראשונה ב-9.4.1997 והוכרה הזכאות על-פי התקנות הישנות החל מיום 1.4.1997 יש בכך כדי למנוע הגשת תביעה חדשה על-פי התקנות החדשות ב-1.1.1998, על-מנת לקבל רטרואקטיבית גימלה מאז 1.4.1994 ועד 31.3.1997?! גישה שכזאת, המפלה לרעה ושלא מטעם ענייני את המקדים למימוש זכאות חוקית לגימלה על פני המשהה את הגשת תביעתו הראשונה למימוש אותה זכאות, ראויה להיפסל מכול וכול. (ה) לאמיתו של דבר אין המקרה שהובא שונה עקרונית מתביעה לקיצבת נכות כללית למשל, בה נטען לזכאות לאותה קיצבה גם לתקופת 90 הימים שלאחר "היום הקובע", אלא שתביעה זו נדחתה על-ידי פקיד התביעות ועל-ידי בית-הדין אחריו על סמך הוראת סעיף 196 לחוק, לפיה "הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע". לאור זאת הוגשה תביעה לתשלום עבור 90 ימים, אך הפעם על-פי התיקון לחוק בפרק בדבר ביטוח נפגעי תאונות. כלום גם במקרה כזה, כבמקרה שלפנינו, ניתן לקבל טענה שהתביעה על-פי העילה החדשה המושתתת על הפרק בדבר ביטוח נפגעי תאונות ראויה להידחות מחמת מעשה-בית-דין בשל דחיית התביעה לקיצבת נכות כללית? (ו) משאין למנוע בחינת זכאות על-פי עילת תביעה חדשה בגין דחיית תביעה על-פי עילה שקדמה לה, הגישה העקרונית בפרשנות התקנות במקרה שלפנינו צריכה להיות בכיוון הכשרת פניית המערערת למוסד באוגוסט 1998 והתייחסות אליה כאל תביעה שהוגשה על-פי התקנות החדשות. גישה זו ניתנת לעיגון בהוראות התקנות החדשות. אין חולק כי פניית המערערת באוגוסט 1998 לתשלום גימלה רטרואקטיבית על-פי התקנות החדשות אינה בגדר "תביעה לבדיקה מחדש" על-פי תקנה 8 לתקנות, שכן תביעה כזאת ניתן להגיש רק אם חלפו שישה חודשים לפחות מיום שניתנה החלטה לפיה משתלמת גימלה לפי תקנות אלה, והפנייה באוגוסט 1998 איננה בגדר פנייה שנייה על-פי התקנות החדשות להגדלת שיעור גימלה עקב החמרת מצב. אין גם חולק כי פניית המערערת באוגוסט 1998 למוסד אינה בגדר "תביעה חדשה" שהוגשה על-פי תקנה 9 לתקנות, שכן תביעה חדשה ניתן להגיש רק אם "נדחתה תביעה לגמלה לפי תקנות אלה..."; ולענייננו, הפנייה מאוגוסט 1998 לא באה בעקבות דחיית תביעות קודמות שהוגשו על-פי התקנות החדשות. אולם, אין להתעלם מכך שעל-פי תקנה 5 לתקנות החדשות, שכותרתה "הגשת התביעה ותשלום גמלה", "תביעה לגמלה לפי תקנות אלה יגיש ההורה שהילד נמצא עימו...". לאור האמור, אין כל סיבה מדוע פניית המערערת מאוגוסט 1998 לתשלום רטרואקטיבי של הגימלה על-פי הדין החדש המכיר בזכאות הרטרואקטיבית לא תיחשב לתביעה שהוגשה על-פי תקנה 5 לתקנות, כשאליה מצטרפים הנתונים הידועים כבר למוסד לגבי מצבה של שרה מהתביעה שהוגשה במארס 1996. ערים אנו לכך כי, ככלל, על התביעה החדשה למוסד להיות מוגשת על גבי הטופס שהורה עליו המוסד בצירוף כל המסמכים הדרושים להוכחת הזכות (תקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998), ובמקרה שלפנינו לא נעשה דבר. אך העובדה שהתביעה למוסד לא הוגשה על גבי הטופס הנדרש אינה מצדיקה שלא לראות את המועד להגשתה כמועד בו היא הוגשה על-פי התקנות. משלא מצאנו הודאה מאת המשיב לזכאות המערערת לגימלה לתקופה שמאז יולי 1994 ועד פברואר 1996, תיבחן זכאות זו על-ידי פקיד תביעות, וככל שיחסרו מסמכים למתן החלטתו תדאג המערערת להמציאם לו. פקיד התביעות ייתן את החלטתו תוך 30 ימים מהיום בו יומצא לו החומר הנדרש לבחינת הזכאות, ועל החלטתו ניתן יהיה להגיש תביעה לבית-הדין האזורי. השופט ע' רבינוביץ  1. השאלה ששאלתי את עצמי בערעור זה היא, האם ההתדיינות הקודמת בין אותם בעלי-דין, שהתייחסה גם לשאלת התחולה למפרע של הגימלה, מהווה השתק מחמת מעשה-בית-דין, המונע בעד המערערת לשוב ולתבוע באותו העניין. 2. לאחר שקראתי את דברי חברי השופט י' פליטמן, מצאתי אסמכתה נאמנה לקביעתו בספרה של נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [1], בעמ' 634, בעיקר בסיפה לה"ש 95, וגם בעמ' 633, 634, ה"ש 94-92. 3. אשר-על-כן אני מצטרף לדעתו של חברי השופט פליטמן. סוף דבר (א) פסק-הדין הדוחה את תביעת המערערת לתשלום גימלה רטרואקטיבית בטל בזאת. (ב) המוסד ישלם למערערת תוך 30 יום הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכהרטרואקטיביות