קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גן ילדים טרום חובה ללא רישיון: רקע כללי וההליך שלפני לפני תביעה כספית לתשלום סך של 1,907,181 ₪ שהוגשה על ידי התובעת, כנגד המועצה המקומית כפר מנדא (להלן: "המועצה"). התובעת הינה עמותה מלכ"ר אשר טוענת כי נהלה בזמנים הרלוונטיים לתביעה גני ילדים טרום חובה בשטח שיפוטה של המועצה. התובעת טוענת כי בהיותה מנהלת רשות חינוך מוכרת ובהיותה עמותה מלכ"ר תוקצבה על ידי משרד החינוך והלה היה אמור להעביר אליה כספי מימון. התובעת העבירה את שמות הילדים אשר למדו בגניה למשרד החינוך ומשרד החינוך העביר את הכספים למועצה. על פי הנטען בכתב התביעה המועצה לא העבירה את התקציבים לרשותה ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונה. עוד נטען כי המועצה סירבה לרשום את התלמידים שלמדו בגניה ובעורמה ומרמה רשמה אותם כלומדים אצלה. ביום 2.11.2011 נשמעו ראיות בתיק כאשר מטעם התובעת העיד מר מוחמד חטיב ואילו מטעם הנתבעת העידו מר עלי זידאן ורו"ח תייסיר קאסם. אציין עוד כי במקור נתבע עם המועצה משרד החינוך אולם לאחר שמיעת הראיות הוסכם בין הצדדים על דחיית התביעה כנגד משרד החינוך. מטעם משרד החינוך העיד מר אבי חן. עניינים פרוצדוראליים כאשר ניגשתי למלאכת כתיבת פסק הדין התברר כי בתיק אין כתב הגנה מטעם המועצה. בירור עם בא כח המועצה העלה כי כתב הגנה לא הוגש על ידה כלל. בשים לב לכך קבעתי דיון ליום 5.8.2012 לאחר סיום שמיעת הראיות. בפתח הדיון ביקש בא כח המועצה להאריך לו את המועד להגשת הגנתו. בקשתו נענתה למרות התנגדות בא כח התובעת, אשר ביקש פסק דין בהעדר הגנה, אם כי הגבלתי את המועצה בהעלאת טענות במסגרת כתב ההגנה אך ורק לאמור בסיכומי טענותיה בשים לב לכך שהראיות כבר נשמעו. כתב הגנה אכן הוגש על ידי המועצה ביום 28.8.2012. טענות הצדדים התובעת מעלה בסיכומיה את הטענות כדלקמן: 10.1 על פי הרישום והעובדה שהילדים למדו בשנת הלימודים 2006/2005 אצל התובעת משרד החינוך היה חייב להעביר את התקציב עבור כל ילד שלומד אצל התובעת אליה ישירות ללא שום תנאי. משרד החינוך ידע ובדק שהילדים עבורם מבוקש התקציב אכן למדו בגני התובעת. 10.2 עם קבלת הרישיונות והסמלים ממשרד החינוך פנו הורי התלמידים אשר למדו אצל התובעת לרשום את הילדים לגני התובעת אך מסיבות שאינן ברורות ובניגוד לחוק ולרצון ההורים המועצה סירבה לרשום את הילדים בגני התובעת. 10.3 המועצה מינתה ועדה לבדוק את נושא תשלום שכר הטרחה לתובעת וכן העברת הגנים שברשות התובעת למועצה. הועדה הגישה את המלצותיה למועצה ביום 27.6.2006 ובין היתר המליצה לשלם לתובעת בהתאם לחישוב שנערך על ידי הועדה. אך כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים 2006/2007 חזרה בה המועצה מכוונתה לשלם. 10.4 התובעת קיימה את המוטל עליה בהתאם להסכם עם המועצה, העבירה את הגנים לרשות המועצה אך הלה לא שילמה את המתחייב ממנה. 10.5 לקראת סוף שנת 2007 פוזרה המועצה ובמקומה מונתה ועדה קרואה. לאחר משא ומתן אל מול המועצה נכרת הסכם לתשלום שבו הכירה המועצה בזכות התובעת לקבל כספי תקציב לשנה נשוא התביעה. אולם הסכם זה שוב הופר. 10.6 בגני התובעת למדו בין 257 ל- 301 ילדים ויש לדחות את הכחשת המועצה. 10.7 יש לדחות את טענת המועצה לפיה הילדים נרשמו ולמדו בגני המועצה. יש לדחות את טענתה את המועצה כי היא נערכה מבעוד מועד והכשירה גני ילדים ורכשה ציוד והעסיקה צוות על מנת לקלוט את אותם ילדים אשר נרשמו לגני המועצה אך למדו בגני התובעת. 10.8 הטענה כי המעוצה נאלצה לרשום את הילדים בגנים שבבעלותה לאחר שאלה לא נרשמו בגנים מאושרים וזאת על מנת לא להותירם ללא מסגרת חינוכית, פעולה זו אין בה כשלעצמה פסול, שכן היא מחויבת מכח הוראות החוק. יחד עם זאת, על מנת שהמועצה תנקוט בהלך זה עליה לשלוח הודעה בכתב להורי כל ילד שטרם נרשם ולדרוש מהם לרשום את הילד ורק אם לא תענה ניתן לרשום אותו בגן שיקבע על ידה. 10.9 יש לדחות את טענת המועצה כי הילדים נרשמו בגניה. ההצהרות לא צורפו . אי הבאת ראיות אלו פועל לרעת המועצה. 10.10 השיבוץ שנערך על ידי המועצה הינו טכני ומשרד החינוך קובע את השיבוץ הענייני בסופו של דבר. 10.11 יש לדחות את טענת המועצה לפיה התובעת הפעילה גנים ללא רישיון מתאים. המעוצה מעלה בסיכומיה את הטענות כדלקמן: 11.1 התובעת לא צירפה מסמכים המגבים את טענותיה כי המפרק של התובעת יד שהוגשה תביעה נוספת בבי משפט השלום בטבריה. 11.2 קיימת תביעה מקבילה בבית משפט השלום בטבריה של מנהל התובעת לתשלום שכר לימוד בגין אותם שנים. שם מנהל התובעת טען כי הזכויות הומחו לו על ידי התובעת. הגשת תביעה מקבילה כנגד המועצה ודרך פעולת התובעת ומנהלה מהווים חוסר תום לב ולכן יש לדחות את התביעה מאחר ונושא שכר הלימוד מתברר בבית משפט אחר. 11.3 התובעת החלה להפעיל גנים ללא היתר או רישיון וללא סמכות רישום. בשים לב לכך הרישום חייב להתבצע על ידי המועצה וכך נעשה בהתאם להצהרת ההורים. 11.4 בין התובעת למועצה נחתם הסכם בסוף שנת 2007 ועל אף שהמועצה חלקה על זכות התובעת לקבל כספים הסכימה לפנים משורת הדין הסכימה המועצה לתת לעמותה סכום בנושא דמי הלימוד. 11.5 על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים מרכיב שכר הלימוד מתבטא בסך של 330,000 ₪. אך משהגישה התובעת את התביעה על סכום יותר גבוה היא התנערה מהסכם זה. 11.6 אף הסכום שנכלל בהסכם בין הצדדים כלל סכומים לא נכונים שכן המעוצה נשאה בסכומים ישירות לידי המשכירים של גני הילדים ואף במקרים מסוימים הסתיימו הסכמי השכירות של הגנים שעברו למועצה לפני תום תקופה של 5 שנים. 11.7 לאחר חתימה על ההסכם התברר כי המועצה אינה יכולה לעמוד בחלק מתנאיו שכן במשרדי המועצה התקבלו צווי עיקול לחובת התובעת ובקשות המועצה ממנהל התובעת לבטל את העיקולים לא נענו. בנוסף התובעת נקלעה להליכי פירוק ולא ניתן היה להמשיך בביצוע ההסכם. 11.8 קיים פער בין הסכום הנתבע בכתב התביעה לסכום הנתבע בתצהיר מנהל התובעת. 11.9 התובעת לא הצליחה להוכיח את מספר הילדים הלומדים בגניה. 11.10 לתובעת אין זכות שבדין לקבל שכר עבור הילדים שלמדו על פי הנטען בגניה, שכן אלו נרשמו כדין בגני המועצה משלא ניתן היה לרושמם במועד הקבוע בגני התובעת בהעדר רישוי כדין. טענה מקדמית- המחאת זכות במהלך שמיעת הראיות התברר כי ביום 25.12.2007, כמחצית השנה לאחר הגשת התביעה שלפני, נחתם הסכם בין התובעת לבין המועצה לפיו המועצה תשלם לתובעת סך של 1,300,000 ₪ (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם הייתה התייחסות לתביעה המונחת לפני והוסכם בסעיף 10 כדלקמן: "עם החתימה על הסכם זה לא יהיו לעמותה טענות מכל סוג ומין שהוא נגד המועצה, והיא מתחייבת לבטל את תביעה שהגישה בביהמ"ש השלום בנצרת ....ומצהירה כי הסכם זה מבטל לחלוטין כל תביעותיה...שהגישה לבימ"ש השלום בנצרת נגד משרד החינוך והמועצה המקומית." העתק מהסכם זה אף צורף על ידי מנהל התובעת לתצהירו בו טען כי נכרת הסכם כאמור אך המועצה הפרה אותו אם כי התובעת לא מצאה לנכון לתקן את כתב תביעתה לאחר כריתת ההסכם ולבסס את עילת תביעתה גם על פי הוראות ההסכם. במסגרת סיכומיה טענה המועצה כי ההסכם מכסה את השכר הנתבע בתביעה המונחת לפני. דא עקא, מנהל התובעת העלים מעיני בית המשפט עובדות נוספות. התברר כי ביום 1.1.2008 חתמה התובעת לטובת מנהלה מר מוחמד חטיב על המחאת זכות לפיה, המחתה התובעת את הכספים המגיעים לה מהמועצה בגין אותו הסכם לטובת מר מוחמד חטיב לכיסוי החובות המגיעים לו מהעמותה ועד כדי הסך של 1,300,000 ₪ (להלן: "המחאת הזכות"). המחאת הזכות הומצאה למועצה ביום 8.1.2008. לא זו אף זו, בעקבות אי כיבוד ההסכם הגיש מר מוחמד חטיב תביעה לבית משפט השלום בטבריה במסגרת ת.א. 29767-02-10 לאכיפת ההסכם והמחאת הזכות. משום מה התובעת והמצהיר מטעמה לא מצאו לנכון לגלות עובדה מהותית זו לבית המשפט. המועצה העלתה בסיכומיה את הטענה לפיה התובעת ומנהלה פעלו בחוסר תום לב וכי יש להורות על דחיית התביעה על הסף מאחר ונושא שכר הלימוד של הילדים נתבע בבית משפט אחר (סעיף 5 עמ' 2 פיסקה לפני אחרונה לסיכומי המועצה). התובעת מאידך מלאה את פיה מים בכל הקשור להמחאת הזכות ולא מצאה לנכון לטעון בנושא זה טענה כלשהי, על אף שבמהלך שמיעת הראיות הערתי לבא כח התובעת אודות הבעייתיות הנוצרת עקב המחאת הזכות. מר חטיב נחקר אודות ההסכם והמחאת הזכות והוא אישר כי, אילו המועצה כיבדה את ההסכם תביעתו לפני הייתה מתבטלת. וכך נרשמו הדברים בעמ' 18 ש' 2-3: "ש.       אם המועצה הייתה ממלאת אחרי מה שכתוב בהסכם, הייתה לך את זכות התביעה כאן. ת.        אם הייתה ממלאת את ההסכם, לא." תשובה זו ניתנה לאחר התפתלויות מצד מר מוחמד חטיב ולאחר שטען בתחילה כי אין קשר בין שתי התביעות ואין זיקה ואין חפיפה (עמ' 15 ש' 27 - 28). ברי כי תשובתו הראשונה והסתרת המחאת הזכות מעיבה על מהימנותו של עד התביעה ומטעם זה אף אינני נותן אמון בעדותו. כפועל יוצא מכך, התביעה לאכיפת ההסכם והמחאת הזכות אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם התביעה המונחת לפני ואף מנהל התובעת מודה שאם יאכף ההסכם אין תקומה לתביעה המונחת לפני. ההלכה הפסוקה קבעה כי לא ניתן להמחות זכות תביעה שהתגבשה (ראה: רע"א 2077/92 אדלסון נ. רייף, פ"ד מז(3) 485). לעומת זאת ניתן להמחות פירותיו של פסק דין או ניתן להמחות זכות שטרם התגבשה כל זכות תביעה בגינה. אילו התובעת המחתה את זכותה על פי כתב התביעה המונח לפני בלבד למנהלה, לפני מתן פסק דין, לא היה כל תוקף להמחאת זכות זו. אולם להבדיל, במקרה זה הומחתה זכויות התובעת על פי הסכם חדש שנכרת לאחר הגשת התביעה הנוכחית ואשר טרם הופר במועד ההמחאה. המחאת הזכויות על פי ההסכם נעשתה בטרם הפרה המועצה את ההסכם ובטרם הגיע מועד התשלום הראשון. על פי ההסכם הוסכם כי הסכום של 1,300,000 ₪ ישולם ב- 13 שיעורים כאשר הראשון מביניהם יהיה לאחר 60 יום מיום חתימת ההסכם (ראה סעיף 8 להסכם). ההסכם נחתם ביום 25.12.2007 ולכן התשלום הראשון היה אמור להיות ביום 25.2.2008. המחאת הזכות בוצעה קודם לכן והומצאה למועצה ביום 8.1.2008. לכן מאחר ומדובר בהמחאת זכות שבוצעה בטרם הפרת ההסכם הוא היה כשיר להמחאה. על כן משהומחתה הזכות בטרם הופר ההסכם ובטרם התגבשה עילת תביעה על פי ההסכם המחאת הזכות מהבחינה הזו כשרה. דא עקא, המועצה בכתב ההגנה שהוגש לאחר הגשת הסיכומים זנחה את הטענה לפיה קיימת המחאת זכות לטובת מנהל התובעת המאיינת את התביעה וזנחה את הטענה כי הגשת כפל תביעות מהווה חוסר תום לב. לכן בשים לב לכך שהטענה נזנחה אתייחס לגוף התביעה בהתעלם מהמחאת הזכות. סוגיה זו, של תקפות המחאת הזכות ותקפות ההסכם, תוכרע מן הסתם על ידי בית משפט השלום בטבריה במידה ויידרש לכך. נטל ההוכחה נטל ההוכחה בכל הקשור לטענה כי הרישום שנעשה לילדים שלמדו בגני התובעת היה רישום לא כדין או לטענה כי הורי ילדים פנו למועצה וביקשו לרשום בשלב כלשהו את ילדיהם לגני התובעת אך המועצה סירבה , מוטל על שכמי התובעת. קביעתי זו נסמכת על שני כללים: הראשון, המוציא מחברו עליו הנטל. השני, הכלל בדבר חוקיות המנהל. רישום ילדים על פי חוק הינה פעולה מנהלית אשר חזקה לגביה כי נעשתה באופן כשר והטוען ההפך עליו הנטל. ברע"פ 1088/86 מחמוד נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417, 419 נפסק: "...פועלת כאן חזקת התקינות, דהיינו חזקה שכל פעולה מינהלית נעשתה כדין. זוהי כמובן הנחה הניתנת לסתירה... אך על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על ידי עובדות. לא נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינו בעינה." לכן יש לבדוק האם התובעת טענה והוכיחה את הנטען על ידה. האם התובעת זכאית לכספים על פי דין המועצה טענה להגנתה כי התנגדה לכך שהתובעת תפעיל גנים באזור שיפוטה מאחר ולא היה צורך בגנים נוספים ודי בגנים אשר נפתחו ישירות על ידי המועצה (ראה תצהיר עדות מטעם מר עלי זידאן נ/2). על אף התנגדות זו התובעת הפעילה את הגנים. המועצה טענה בכתב הגנתה כי לתובעת לא היה היתרים ורישיונות כדין להפעלת הגנים לשנת הלימודים תשס"ו במועד הרלוונטי לרישום ועל כן היא לא זכאית להעברת תקציבים כלשהם. הוכח כי לתובעת ניתן בחודש מרץ 2006 בשנת הלימודים תשס"ו רישיון להפעלת גנים בתחום שיפוטה של הרשות המקומית כפר מנדא זאת לשנת הלימודים תשס"ו. אישור זה תקף רטרואקטיבית מיום 1.9.2005 (ראה נספח א לתצהיר עדות ראשית של מר חטיב ת/1 אליו צורפו 10 רישיונות לכל הגנים של התובעת בכפר מנדא). מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי מוקם מכוח סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג - 1953. מכוח חוק זה הותקנו תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) התשי"ד - 1953 כאשר תקנה 9 לתקנות מהווה מקור חוקי לתקצוב מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים . הרישום לשנת הלימודים תשס"ו נעשה בחודש ינואר 2005. על כך אף העיד עד התביעה מר חטיב בעמ' ש' כדלקמן: "ש.       באיזה תאריך ההורים היו אמורים להגיע למועצה ולהירשם? ת.        לפני תחילת שנת הלימודים." אין חולק כי במועד זה לא היה בידי התובעת רישיון או היתר כדין לתפעל את הגנים בשנת הלימודים תשס"ו ועל כן מתקבלת טענת המועצה כי בעת הרישום לא היה בידי התובעת רישיון ממשרד החינוך. לשיטת התובעת אף במועד זה ההורים, אשר שלחו לאחר מכן את ילדיהם ללמוד בגני התובעת, לא רשמו את ילדיהם לגני התובעת. התובעת ביקשה מההורים הללו לבצע רישום לגני התובעת רק לאחר קבלת ההיתרים קרי רק לאחר חודש מרץ 2006. העיד על כך עד התביעה מר חטיב בעמ' 14 ש' 1-9 כדלקמן: "ש. מתי בפעם הראשונה מישהו, העמותה או ההורים פנה למועצה בשנת 2005-2006? מתי על ציר הזמן עד 09/06 ההורים פונים למועצה לרישום? ת.        ברגע שקיבלנו את הרישיונות פנינו למועצה כדי לרשום את הילדים. ש.       אתה אומר שההורים לא פנו מעולם למועצה? ת.        לא נכון, ברגע שקיבלנו את הרישיונות שלחנו את ההורים למועצה. ההורים פנו בחודש 03/06." הרישום נעשה בענייננו, על ידי הרשות המקומית בהתאם לקבוע בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום) התשי"ט - 1959 (להלן: "תקנות הרישום"). במקרה שהורה לא רושם את ילדו בהתאם לתקנות הרישום הרשות המקומית תרשום אותו לאחד מגניה. לטענה זו התובעת מסכימה. במקרה זה גם לא היה ניתן לרשום את הילדים לגני התובעת לשנת הלימודים תשס"ו במועד הקבוע משלא היה היתר לתובעת להפעיל את הגנים כדין. בשים לב לכך, ובשים לב לחובה לרשום את הילדים הייתה חייבת המועצה לרשום את אותם ילדים שהיו אמורים ללמוד בגני התובעת ולמדו בפועל שם בגני המועצה ורישום זה לא היה נגוע בתרמית או בהצגת מצג שווא כפי שהתובעת טוענת. טענת התובעת לפיה המועצה לא פעלה בהתאם לתקנה 24 לתקנות הרישום ולא שלחה הודעה בכתב להורי הילדים שלא באו ורשמו את ילדיהם נותרה בגדר טענה והיא לא הוכחה על ידה בהתאם לנטל המוטל עליה. על כך לא הביאה התובעת ראיה כלשהי ואף לא שאלה בחקירה נגדית את עדי ההגנה. יתרה מכך, התובעת לא טרחה להביא אלא עדות יחידה של מנהלה. התובעת לא זימנה מי מהורי הילדים אשר יתמוך בטענתה כי שלחה, לאחר שקיבלה רישיון, את אותם הורים על מנת שירשמו את ילדיהם לגני התובעת במועצה והלה סירבה לרשום אותם. כאמור לעיל הנטל להוכחת טענות אלו מוטל על התובעת והיא לא עמדה בנטל זה. לכן משרד החינוך שילם תקציבים בהתאם לדיווחים שקיבל מהמועצה כאשר בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם משרד החינוך הודגשה העובדה כי אין למשרד החינוך מידע לגבי אופן הרישום או תקינות הרישום של תלמידים נשוא התובענה. משרד החינוך אף הודה בתצהירו כי לתובעת לא שולמו כספים כלשהם בגין שנת הלימודים תשס"ו מאחר והילדים ששמותיהם מפורטים ברשימות עליהן מסתמכת תובעת דווחו על ידי המועצה כרשומים בגניה. לכן ולאחר שמשרד החינוך עבר על הרשימה ולאחר שניפה שמות ילדים ששמם נרשם פעמיים או כאלה שלמדו במוסד חינוך אחר או כאלו שתעודת הזהות שלהם הייתה שגויה או כאלו שלא נרשמו כלל שילם משרד החינוך למועצה המקומית בעבור 229 ילדים מתוך הרשימה עליה נסמכת התובעת. סה"כ שילם משרד החינוך למועצה סך של 1,482,951.3 ₪ (ראה תצהיר ת/3 סעיפים 23 ו- 24). ההלכה הפסוקה קבעה במקרים דומים כי מוסד חינוכי מוכר לא רשמי אשר במועד הרישום לשנת הלימודים לא החזיק ברישיון כדין אך במועד מאוחר במהלך שנת הלימוד הרלוונטית מקבל היתר ממשרד החינוך אשר תוקפו רטרואקטיבי החל מתחילת שנת הלימודים, אינו זכאי לקבל את התקציבים המועברים ממשרד החינוך. בעת"מ (מנהלי חיפה) 37007-08-11 עדן צהרונים מעונות יום נ. מועצה מקומית כפר מנדא ואח' דחה בית המשפט בנסיבות דומות בקשה לתת צו מניעה כנגד משרד החינוך שלא להעביר כספים למועצה בין היתר מהנימוק הבא: "כשאלה הם פני הדברים אך ברור הוא שלא ניתן להיעתר לבקשת העותרת לשני הסעדים הראשונים שהיא מבקשת בעתירתה, היינו להורות למועצה לרשום את כל הילדים שהוריהים מעוניינים בכך לגני הילדים שמפעילה העותרת, ובכלל לפעול בכל הנוגע לרישום הילדים בגני הילדים לפי התקנות הרישום. כשמסתבר שבמועד הרלוונטי לרישום לשנת הלימודים תשע"ב, היינו בחודש ינואר 2011, לא היו בידי העותרת רישיונות להפעלת גני ילדים, לא ניתן להורות למועצה לאפשר רישום לגני ילדים אלה וממילא מתייתר הצורך לשקול מתן צו למועצה לפעול בהתאם לתקנות הרישום, ובמיוחד כך כשאין טענה - קל וחומר ראיה - שהיא לא פעלה כך." בעת"מ 07/ 4164 , 4163, 4167 (מנהלי חיפה) חברת אלאפנאן בע"מ ואח' נ. עירית אלשאג'ור (להלן: "עניין חברת אלאפנאן") נידון מקרה דומה לזה הניצב לפני וגם שם נדחתה הבקשה להורות על העברת כספים לאחר קבלת רישיון רטרואקטיבי. הרציונאל מאחורי החלטה זו נומק באופן הבא: "גם בהיבט המהותי איני סבור כי יש מקום ליתן צו שיחייב את המשיבה 1 להעביר תקציבים שהתקבלו אצלה עבור חינוך התלמידים שלמדו אצל העותרת לעותרת, וזאת כאשר לימודיהם שם לא הוסדרו כחוק ובוצעו בפועל כאשר לעותרת אין רישיון כדין. אבהיר להלן. העירייה מחויבת לדאוג להסדרת גני ילדים לכל הילדים המתגוררים בתחומה. אמנם, ועל כך אין חולק, זכותם של הילדים והוריהם לשלוח את התלמידים לגנים פרטיים. עם זאת, כל עוד לא מוסדר רישום הילדים בגנים אחרים הפועלים כחוק, על העירייה החובה להסדיר עבורם גנים. לשם כך שוכרת ומכשירה העירייה מבנים, מתקשרת בהסכמים להעסקת גננות ומורות ובפועל, כך לכאורה, ומוציאה את אותם סכומים הנדרשים לקיום גני ילדים. העובדה שבסופו של יום לא מגיעים הילדים לגן בו הם רשומים כחוק, אלא שוהים בגנים ללא הסדרה חוקית, אינה מבטלת את חובות העירייה להסדיר עבורם גנים ואינה מפחיתה את ההוצאות הכספיות שהעירייה מחויבת להן על פי רישום התלמידים כחוק. ניתן לראות מהמסמכים שהגישה העירה כי אכן היו גנים שפעלו עם מספר ילדים נמוך מהתקן, זאת מאחר וילדים שחלקם היו רשומים בפועל גם באותם גנים, שהו בפועל בגני העותרת או בגנים אחרים שלא הוסדרו כחוק, ובלא רישום כחוק. כעת מאשר משרד החינוך, בסוף שנת לימודים ולאחר שחלף מועד ההרשמה לשנת הלימודים הבאה, רישוי רטרואקטיבי של גני העותרת לשנת לימודים זו. כפועל יוצא מכך נדרשת, לכאורה, העירייה, המשיבה 1, להעביר תקציבים שכבר יועדו והוצאו בפועל לקיום גני העירייה אל העותרת. דרישה זו היא למעשה דרישה לשינוי רטרואקטיבי של מערך התקציב השנתי של העירייה. דרישה זו אינה מתיישבת עם כללי ניהול תקציב הרשות המקומית בהתאם לעולה מהחוק ומההלכה הפסוקה. " עוד הוסיף בית משפט המחוזי את הדברים הבאים: "סבור אני כי גישה זו מחייבת, על דרך ההיקש, שלא לאפשר בדיעבד תקצובו של מוסד חינוכי שפעל ללא רישיון. תקצוב בדיעבד מהווה, בפועל, מעין הכשר לפעילות בניגוד לחוק. איני סבור כי ראוי שינתן סעד מעין זה לעותרת. מכל הטעמים הנ"ל סבור אני כי לא ניתן במקרה זה לחייב את המשיבה 1 לשלם לעותרת את כספי תקציב הגנים רטרואקטיבית וזאת משום שבמועד הרישום לגנים לא אחזה העותרת ברישיון לניהול גני הילדים וכך גם בעת חלוקת התקציב של המשיבה 1 לשנת הלימודים הנוכחית. על כן, אין לאלץ את המשיבה 1 לשלם לעותרת את הכספים ולהכניס את תקציב העירייה לגרעון, כל זאת כאשר התנהגותה של העותרת במקרה זה הייתה נגועה בפגמים אשר גרמו לאיחור בקבלת הרישיון, אשר גם הוא רישיון זמני בלבד לשנת הלימודים הנוכחית. דברים אלו נכונים ככל שהדבר נוגע לתקצוב מוסדות הילדים לשנת לימודים תשס"ז המסתיימת בימים אלו." עוד הוסיף בית המשפט בעניין חברת אלאפנאן כי העותרת מבקשת כי יינתן לה סעד כספי לגבי תקציבים שכבר הועברו לרשות המקומית וככזה אין הדבר מצוי בסמכות בי תמשפט לעניינים מנהליים אלא יש להגיש תביעה לבית משפט אזרחי. קביעה זו לא מנעה מבית משפט המחוזי להביע את דעתו בשאלה המהותית אם יכולה העותרת לזכות בכספים כפי שציטטנו לעיל כאשר לבסוף הגיע לתשובה שלילית. ואכן, בעקבות פסק הדין שניתן בעתירה המינהלית, חברת אלאפנאן הגישה תביעה כספית לבית משפט האזרחי אשר נידונה במסגרת ת.א. 15306/07 בבית משפט השלום החיפה. בית משפט קיבל את התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט כאשר הוא מדגיש כי פסיקתו אינה סותרת את קביעת בית המשפט לעניינים מנהליים באותו נושא. בית משפט השלום מצא שם כי הרשות המקומית דיווחה דיווח שקרי לחברה לאוטומציה ולבקרה מדי חודש בחודשו לפיו התלמידים שלמדו בגנים הפרטיים למדו בגני הרשות. עוד הוסיף והדגיש בית משפט באותו עניין כי אילו הרשות המקומית הייתה מדווחת על אותם תלמידים כרשומים אצלה להבדיל מלומדים אצלה ומשרד החינוך היה בכל זאת מעביר את הכספים לרשות המקומית לא היה מזכה את החברה שתבעה בתביעה ומקבלה. וכך נקבע על ידי בית משפט השלום בעניין אלאפנאן: "לו היו דיווחי העיריה דיווחי אמת, היא יכולה היתה לטעון לאינטרס הסתמכות למשל בשאלות תכנון תקציב והכף היתה נוטה בוודאות לזכות העיריה, אך לא ייתכן לקבל כספי תקציב במצגים שקריים ולטעון כי העיריה ציפתה לעשות בכפים אלו שימוש 'מבלי שתתפס'. לו היתה מודיעה העיריה בדיווח החודשי 'הנעלם', כי היא עומדת על קבלת כספי התקצוב בשל העובדה כי הילדים רשומים במסודותיה - להבדיל מלומדים במוסדותיה...ולמרות זאת היה משרד החינוך מעביר לה התקציב, היתה יכולה העיריה להנות מכספי התקצוב והתובעת לא יכולה היתה לבוא בטענות אל העיריה והיה עליה להפנות טענותיה למשרד החינוך." במקרה הניצב לפני לא התבררה השאלה מה דווח לחברה לאוטומציה כפי שהתברר בפסק הדין שניתן בעניין חברת אלאפנאן. משרד החינוך בתצהיר שניתן על ידי העד מטעמו ציין כי העברת התקציב נעשה בהתאם לתלמידים שנמסר כי רשומים בגני המועצה ולא על סמך דיווח שאלו למדו בפועל שם. וכך הוצהר בסעיף 24 לנ/3: "הריני להצהיר כי בהתאם לרישום, משרד החינוך העביר לרשות המקומית תקציב ע"ס 1,482,953.3 בגין 229 התלמידים המצוינים ברשימה המצורפת לתביעה, והקלוטים כרשומים ברשות המקומית כפר מנדא כאמור." (ההדגשה שלי - א.כ.) לכן לא ניתן לומר כי במקרה זה היה דיווח שקר של המעוצה כי התלמידים למדו בפועל בגניה כפי שנמצא על ידי בית המשפט במקרה של חברת אלאפנאן. עוד ציין בית משפט בתביעה הכספית בעניין חברת אלאפנאן כי פסיקתו אינה סותרת את פסיקת בית משפט לעניינים מנהליים וכל קביעותיו מקובלות עליו. הוא מצא לנכון לסטות מקביעות בית משפט המחוזי מאחר ומצא שהיה דיווח שקרי מטעם הרשות המקומית שבהתאם לו קיבלה הרשות תקציבים. וכך נאמר על ידי בית המשפט בעניין אלאפנאן בתביעה הכספית: "למען הסדר אבהיר כי למרבית הטיעונים מתחום המשפט המינהלי כמתואר בסכומי העיריה הנני מסכים וכמובן שלכל קביעותיו של כב' הש' שפירא." דברים אלו יפים גם לענייננו. משלא היה בידי התובעת רישיון כדין במועד הרישום לשנת הלימודים תשס"ו נרשמו תלמידים אלו כדין לגני המועצה. לכן התקציבים הועברו כדין ממשרד החינוך למועצה. עצם מתן רישיון רטרואקטיבי אינה מקנה לתובעת זכות על כספים אלו גם אם התלמידים למדו בפועל אצל התובעת והיו רשומים בגני המועצה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט בעתירה המינהלית בעניין חברת אלאפנאן. התובעת אינה יכולה להלין על כך שהמועצה לא הציגה את טפסי הרישום. כאמור לעיל הנטל להוכיח את תביעתה מוטל עליה. היה עליה לפעול להצגת אותם טפסי רישום ואם המועצה מסרבת לתת לה עיון בהם היה עליה לבקש צו מתאים מבית המשפט. משלא טרחה להציג את אותם טפסים והנטל מוטל עליה הדבר פועל לרעתה ולא לרעת המועצה בהתאם לנטלים המוטלים על הצדדים. מהבחינה העובדתית הוכח כי בגני התובעת למדו לפחות 229 תלמידים. לתצהיר מר חטיב ת/1 צורפו דוחו"ת של מפקחת מטעם משרד החינוך אשר ביקרה בתחילת שנת הלימודים תשס"ו בכל גן וגן וציינה את מספר התלמידים הלומדים בו (ראה נספח ב' לת/1). מר חטיב טוען כי על פי אותם דוחו"ת מספר התלמידים הלומד בגני התובעת היה 301 תלמידים. אולם חיבור מספר התלמידים הכללי על פי אותם דוחו"ת על פי חישוב שערכתי בעצמי מסתכם ל- 270 תלמידים ולא כפי שהוצהר על ידי מר חטיב. מר חטיב אף טוען בתצהירו כי בהמשך השנה מספר התלמידים ירד ל- 257. אולם נתונים אלו לא הוכחות על ידי הבאת ראיות מתאימות. המועצה אף הודתה במכתב מיום 13.6.2006 (נספח ד' לת/1) כי התובעת הפעילה גנים זאת כאשר במסגרת אותו מכתב ניסתה להגיע להבנות אל מול התובעת לפיהן אותם גנים יעברו לתפעול המועצה. יתרה מכך, בהתכתבות אל מול משרד החינוך דרש האחרון כי שני גנים מתוך העשרה יאוחדו מאחר וכל אחד מהם מונה 26 תלמידים (ראה נספח ג' לת/1). מכתבים אלו מוכיחים כי משרד החינוך התייחס ונתן את מלוא המשקל לדוחות הפיקוח (נספח ב' לת/1) לעניין מספרי התלמידים הנמצאים בגני התובעת. לא זו אף זו, עד ההגנה מר עלי זידאן אשר היה בתקופה הרלוונטית מנהל מחלקת חינוך במועצה ובעת מתן עדותו היה מזכיר ומנכ"ל המועצה עשה עלי רושם בלתי אמין בלשון המעטה. עד זה ניסה בעדותו לטעון כי לא ידע בשנת תשס"ו מספר התלמידים אשר לומדו בגני התובעת. אולם עדות זו הייתה עדות מופרכת מיסודה . עדות הייתה עדות פתלתלה, רחוקה מהאמת ואף סותרת מסמכים אחרים אשר הוצאו על ידי העד ובחתימתו. תחילה ניסה מר עלי זידאן להתכחש למכתבים החתומים על ידו ואשר סומנו ת/2 ות/3. בתחילה כשנשאל אם זו חתימתו על ת/2 ו- ת/3 העיד "זה דוגמא לחתימה שלי. זה דומה לחתימה שלי." (עמ' 22 ש' 13). אולם בהמשך כשנשאל לתוכן המכתב ת/2 הוא ירה את תשובתו והסבריו לגבי תוכן המכתב ללא שום היסוס וניכר כי הוא מכיר את תוכן המכתב טוב מאוד. דא עקא, הסבריו לגבי אותו מכתב שהאמור בו היה לפנים משורת הדין על מנת לבוא לקראת התובעת ולעזור למנהלה ללא שתהיה בדיקה רצינית של הנתונים אלא הדבר נעשה על סמך דיווחי התובעת אין בו ממש והוא אינו עולה בקנה אחד עם תוכן המכתב. מאחר והמכתב נכתב בשפה הערבית ישנה חשיבות להביא את החלק העיקרי מתוכנו כדלקמן: " לכבוד ראש המועצה המקומית שלו רב, הנדון: קבלת הגנים השייכים לעמותה האזורית לקידום הילד בהמשך לישיבת המועצה המקומית מיום 12.6.2006 אשר על פיה ניתנו הנחיות למנות את ועדת החינוך והאדונים עבד אלכרים חוראני ומוסטפא עוראבי חבר מועצה, בהכנת דו"ח בנושא עלויות קבלת הגנים הנ"ל, כאשר העלות הבסיסית כוללת הפעלת הגנים והקמתם על ידי העמותה לשנת הלימוד הנוכחית, זאת על מנת למנוע קיטוב המשפחתי והחזרת המצב לקדמותו ועל מנת לשמור על מקצועיות והתמקצעות ..... בעקבות כך התקיימה ישיבה עם מנהל העמותה מר מוחמד חטיב והפנינו אליו בקשה בכתב אשר מחייבו להמציא דו"ח מטעמו בנושא עלות הקמה והפעלת הגנים (מצ"ב העתק מהבקשה בכתב). קיבלנו ממנהל העמותה דו"ח בכולל עלויות והפעלת הגנים לפי פירוט שלו אישי על מנת שיוצג בפני חברי הועדה לצורך בחינתו ואישורו ולאחר ביצוע בדיקה וביקורת, ולאחר שהוצג הדו"ח בפני הועדה הסתבר כי קיים ניפוח בהוצאות והעלויות ולאחר לימוד הדו"ח מכל היבטיו הוחלט כדלקמן: העברת סך של -.450 ₪ על כל ילד שלמד בעמותה ובסה"כ 240 תלמיד...." (ההדגשה שלי א.כ.) על פי אותו מכתב העד עלי זידאן החתום על אותו מכתב ואשר היה חבר בועדה ביצע בדיקה יסודית של הדו"ח שהוגש על ידי התובעת לועדה שהוקמה וזו הגיעה למסקנה כי בכמותה למדו 240 תלמידים. בניגוד לכך ניסה מר עלי זידאן להתנער מאותו דו"ח וטען לפני כי לא נערכה בדיקה כלשהי על ידו וכל מטרתו בכתיבת אותו מכתב הייתה לעזור לתובעת. וכך העיד בעמ' 22 ש' 27 - 28: "ש. ב- ת/2 אתה מודה בפעם הראשונה שהעמותה הפעילה גנים? ת. זה לא הודאה שאני מודה." ובהמשך בסוף עמ' 22 תחילת עמ' 222: "כאן יש ועדה מתוך שיקולים שיתכן אנושיים ורחמנות והתחננות של אדם שעומד על סף קריסה והביא מכובדים למועצה. אז אנחנו ראינו לנכון כקבוצה שקיבלה מנדט מהמועצה ...נכין דו"ח ראשוני שיתחשב בניסיונות ההפעלה ונגיש את זה למועצה. אנו מציינים שהייתה מין הגזמה בדוח שהגיש לנו מר חטיב על 4 מיליון...." עדות זו לפיה הדו"ח נעשה מתוך רחמנות על מנת להפחית ממהימנותו סותרת את האמור בדו"ח עצמו לפיו המספרים שננקבו בו הם לאחר בחינה ודקדוק. ברי כי העד מטעמים מובנים מבקש למלט את המועצה מהודאה זו שהינה הודאת בעל דין מחוץ לכולי בית המשפט לגבי הפעלת הגנים על ידי התובעת ולגבי מספר התלמידים שהיו באותם גנים בשנת הלימודים תשס"ו. לבסוף הודה מר עלי זידאן כי בוצעו בדיקות לפני עריכת ת/2 באומרו: "עשינו בדיקות" (עמ' 23 ש' 4). לכן אני מעדיף את האמור בדו"ח על פני עדותו של מר עלי זידאן לפני וקובע כי בגני התובעת למדו לכל הפחות 240 תלמידים. אם לא די בכך העד מר עלי זידאן אישר כי מסמך ת/2 אושר במליאת המועצה (עמ' 27 ש' 1 - 2) ועל כן מסמך זה מחייב את המועצה לכל דבר. אולם כאמור לעיל אין כל נפקות בענייננו לקביעה לפיה התובע תפעלה גנים ומספר התלמידים בהם היה לפחות 240 משהגעתי למסקנה כי מבחינה משפטית התובעת לא זכאית להעברת התקציבים לידיה מהמועצה בשל אי רישום התלמידים במועד החוקי בגני התובעת. התובעת אף אינה זכאית להיבנות מההסכם שנכרת בין הצדדים בסוף שנת 2007. משקבעתי כי אין לתובעת זכות מבחינת הדין לקבל את אותם כספים הרי ההסכם אליו הגיעו הצדדים בכל הקשור לשכר לימוד הינו לפנים משורת הדין. לכן ככזה, אינו מעיד על קיום הזכות או מהווה הודאה בקיום זכות חוקית לפני כריתת ההסכם. התובעת לא מבקשת לאכוף את הוראות ההסכם. במקרה כזה היה שוקל בית המשפט את טענת התובעת לאכוף את ההסכם מכח הסכמת הצדדים, גם אם מקור ההסכמה רחמנות או שיקול של לפנים משורת הדין, על אף שמבחינה חוקית לא מגיעים לה אותם תקציבים. במקרה זה התובעת דורשת לקבל את הכספים מכח זכות שבדין ולא מכח ההסכם. היא מביאה את ההסכם על מנת להוכיח את טענתה שיש לה זכות שבדין ולא כעילת תביעה בפני עצמה. ההסכם הובא על מנת לחזק את טענתה והראות כי המועצה מודה שלתובעת זכות באותם כספים. על בית משפט השלום בטבריה יהיה להתחבט בשאלה האם רשות מקומית יכולה לתת בהסכם כספים אשר התחייבה לשלמם לפנים משורת הדין או כרחמנות לכן משקבעתי שלתובעת אין זכות שבדין על אותם תקציבים והיא אינה תובעת ומבקשת אכיפת ההסכם, אותו הסכם אינו מועיל לה לקבל את מבוקשה. התוצאה בשים לב לכך, אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. קטיניםגן ילדים / פעוטון / משפחתון