הבעת דעה לשון הרע

חוק איסור לשון הרע אינו מגן על הבעת דעה בכל נושא ועניין שהוא, גם אם הבעת הדעה נעשתה בתום לב ועל פי הכללים שעוצבו בפסיקה בקשר לדרך פרסומה של הבעת דעה מוגנת. קיימת רשימה של נושאים ועניינים שרק בקשר אליהם תהיה הבעת הדעה מוגנת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבעת דעה לשון הרע: 1. זוהי תובענה על סך של 600,000 ₪ שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין טענה להוצאת לשון הרע שמקורה במכתב אותו שלח הנתבע אל חברי מושב ברקת בו הוא מלין על התנהגות התובע, רו"ח של המושב. רקע עובדתי 2. התובע הינו רואה חשבון במקצועו. 3. הנתבע הינו תושב מושב ברקת, פעיל פוליטי, ובזמנים הרלוונטים לתביעה, בשנת 2002, שימש יו"ר ועד "ברקת - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ." (להלן: "המושב"). 4. החל משנת 2002 הועסק התובע על ידי המושב כיועץ המושב "לראיית חשבון והנהלת חשבונות", כלשונו. 5. לטענת התובע, ביום 29.6.07 שלח הנתבע מכתב אל כל חברי המושב, המונה כ-80 משפחות, ואף לגורמים מחוץ למושב עימם היה התובע בקשרים מקצועיים ועסקיים, אשר תוכנו מהווה דברי לשון הרע כנגדו כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965. (להלן: "החוק"). 6. מנגד, גורס הנתבע כי דבריו חוסים בצל הגנת "אמת בפרסום" ובצל הגנת "תום הלב" על פי הסעיפים 14 ו- 15 לחוק. ראיות הצדדים ראיות התובע 7. התובע העיד בתצהירו ת/2 כי בשנת 2002 הועסק על ידי המושב, במשרה חלקית, בתפקיד שהוגדר כ"יועץ המושב לראיית חשבון והנהלת חשבונות", וכי עשה חיל במילוי תפקידו, ותרם רבות לשיפור ניכר במצבו הכלכלי של המושב ולשיפור איכות חיי חבריו. 8. חלק ניכר מתפקידו אצל המושב יוחד לענייני פארק העסקים המוצלח "אירפורט סיטי", אשר הוקם על אדמות המושב, ובגינו זוכה המושב לסכומי כסף ניכרים. 9. ביום 1.6.07 פוטר, שלא כדין, לעמדתו, על ידי המושב, וזאת ביוזמתו של הנתבע, שכן ההחלטה על פיטוריו התקבלה שלא בהתאם להוראות תקנון המושב, המורות על נוכחות של שני שליש מהחברים בועד, דהיינו, חמישה חברים, ואילו באותו יום בישיבה נכחו רק ארבעה חברים, על אף שנרשם כי היו נוכחים חמישה. 10. ביום 28.5.07 שיגר אליו הנתבע מכתב פיטורין, מתוקף תפקידו כיו"ר ועד המושב, למרות שפיטוריו אינם כדין, והודיע לו על הפסקת עבודתו החל מיום 1.6.07. (ראה: נספח ג' לת/3). 11. זמן קצר לאחר מכן, הודיע הנתבע על התפטרותו מתפקידו כיו"ר ועד המושב. 12. ביום 26.6.07 התקבלה החלטה על ידי ועד ההנהלה של התאגיד "נחלות ברקת בע"מ", המנהל את חלק הארי של נכסי המושב, להעסיק אותו כמנהל הכספים של התאגיד. 13. ביום 29.6.07 שיגר הנתבע מכתב אל כל חברי המושב, המונה כ-80 משפחות, בו האשים אותו הנתבע בהתפטרותו מתפקידו, וייחס לו התנהגות פסולה ופעולות חמורות ואף בלתי חוקיות. (להלן: "המכתב", ראה: נספח ה' לת/2). 14. להלן לשון מכתב זה שהוא בסיס התובענה: "לציבור תושבי ברקת בתאריך 10.6.07 הנחתי על שולחן המזכירות מכתב התפטרות מתפקיד יו"ר ועד האגודה ומכל תפקיד במסגרת האגודה/תאגיד. ... מחובתי להסביר לציבור מדוע נקטתי בצעד כה חריג זה. כשנכנסתי לתפקיד היו"ר גילתי לתדהמתי שהנתונים האמיתיים שונים מהנתונים שנמסרו לי בע"פ בעת היותי חבר ועד מן המניין, וכתוצאה מכך, ועל פי נתונים מעורפלים שהועברו לנו ע"י רו"ח של האגודה איתן דאי, קיבלנו החלטות שבדיעבד הבנתי שהן שגויות מיסודן. בתוקף תפקידי כיו"ר הועד ניסיתי לשנות ולתקן עיוותים אלה, אך ללא הועיל, וזאת מאחר שנתקלתי בחוסר שיתוף פעולה מצד הרו"ח. התנהגותו של הנ"ל אינה הולמת ואינה אחראית בעליל וגובלת במעילה באמון מעסיקיו ומשלמי שכרו שהם חברי האגודה השיתופית. זאת ועוד, ניסה הנ"ל לנהל את עסקי האגודה, נושאים שאינם מתפקידו ומעניינו, ואף מידר את עובדי המזכירות ממידעים רלוונטיים. זאת ועוד, על פי מידע עולה החשד שהתחבר הנ"ל למחשב המזכירות ושאב נתונים למחשב אישי נייד שהוא מחזיק ברשותו, ויוצא מכך, שלא שמר הנ"ל על כללי החיסיון. ומה נעשה בחומר זה? לאלוקים פתרונות. לאור האמור לעיל ולאור דברים נוספים... מצאתי לנכון להפסיק את העסקתו של הרו"ח לאלתר במסגרת ישיבת ועד. ותמוהה בעיני עד מאוד הגנתו הנחרצת של יו"ר התאגיד על הרו"ח ובכל מאודו, באמצעות הפעלת לחצים פוליטיים ותרגילים שונים. עם היוודע על כוונתי לפטר את הרו"ח, ובמקביל לפיטוריו הוכן עבור הרו"ח משרד חדש בבית ברקת שבקריית שדה התעופה במהירות הבזק, הכולל מערכות אזעקה עם קודים, ונעילה הרמטית עם סורג ובריח. לאחר סיום הכנת המשרד הגיע יו"ר התאגיד למזכירות ברקת והחל לרוקן אותה מחומר של כל נכסי ברקת ולהעבירם למשרד החדש והמאובטח. כשנשאל יו"ר התאגיד על ידי מזכיר האגודה מה פשר העניין ולמה, ענה לו יו"ר התאגיד כי זה בידיעה ובאישור של אביגד. אני מודיע לכל קורא: לא היו דברים מעולם, לא נשאלתי ולא אישרתי מחטף זה ואין שום פרוטוקול המאשר זאת וללא ידיעת אף חבר ועד. לאחר שפוטר הרו"ח מהאגודה ששילמה את שכרו החליט ועד התאגיד להעסיקו בתאגיד במשרד המאובטח ולהושיבו שם כמנכ"ל על, מורם מעם לנהל את עסקי ברקת. אני רואה חובה לומר לציבור שהעסקתו של הרו"ח בתאגיד בלתי אחראית ומסוכנת בעליל והמשך העסקתו תגרום לאגודה/תאגיד הפסדים נוספים... להלן התשלומים המשולמים לרו"ח מידי חודש בחודשו... והלוואי שהיתה הצדקה אך לצערי לא... האם לא ישכילו נבחרי הציבור לנהל כלכלה מקצועית ועסקית טהורה ולא כלכלה פוליטית אני רואה בכך שברקת בסכנה!". 15. לדבריו, המכתב הגיע לגורמים רבים עימם היה מצוי בקשרים מקצועיים ועסקיים, וידוע לו כי הוא נמסר לידי המפקח מטעם רשם האגודות השיתופיות, מר זועבי, ולידי רו"ח ארנון כרם, שהינו רו"ח עצמאי, המעניק לרשם האגודות השיתופיות שירותי חקירה של אגודות שיתופיות. במכתב שנשלח לאחרון הופיעו המילים "נא התייחסותך" בכתב יד. 16. עוד, העיד, כי פרסומם של הדברים המשמיצים השפיל אותו בעיני הבריות, עשה אותו למטרה לשנאה, לבוז וללעג מצידם, פגע במשרדו, במשלח ידו ובמקצועו, והסבו לו נזקים חמורים, מסוגים שונים, אותם פירט בתצהירו. 17. בין השאר, העיד כי במועד הרלוונטי התנהל בינו לבין מושב בית נחמיה משא ומתן, במסגרתו הוסכם כי הוא יעניק למושב זה שירותי ליווי פרוייקטים של נדל"ן תמורת תשלום. המשא ומתן הבשיל לשלבים מתקדמים, והיתה חסרה עליו חתימה אחת, אלא שאז הגיע עותק מן המכתב המשמיץ לידיהם של האנשים הרלוונטים שם, והם החלו לדחות אותו עד אשר חזרו בהם מכוונתם להתקשר עימו. 18. פרסומו של המכתב המשמיץ גרם לו גם לעוגמת נפש וגם לבושת פנים גדולה ומשמעותית, והוא חש אי נעימות רבה להגיע אל המושב ולהיראות בין האנשים בו. 19. אם לא די בכך, יום לאחר שהגיש תביעה זו, ביום 13.7.07, שלח הנתבע מכתב נוסף לכל חברי המושב, אשר בו החמיר עוד יותר את פגיעתה של לשון הרע כנגדו. (ראה: נספח ו' לת/2). 20. כן העיד מטעם התובע, מר אמנון כרם, בתצהירו ת/1, כי הינו רואה חשבון עצמאי, אשר מקבל על עצמו עבודות חקירה שמטיל עליו רשם האגודות השיתופיות. 21. לדבריו, במועד הרלוונטי לתביעה, בשנת 2002 עסק בחקירה אודות המושב ביחד עם מפקח ממשרד רשם האגודות השיתופיות, מר עבד אל סאלם זועבי. 22. ביום 1.7.07, לאחר הוצאת דו"ח החקירה על ידם, התקבל במשרדו, באמצעות מכשיר הפקסמיליה, המכתב נשוא התביעה. מכתב זה שוגר אליו ע"י מר זועבי, לאחר שזה הגיע אליו באמצעות הפקסמיליה. 23. באותו היום, התקבל במשרדו בדיוק אותו המכתב, ממען לא ידוע, ובתחתית הדף נכתב בכתב יד "נא התייחסותך!". 24. כן העיד מטעם התובע, מר עבד אל סאלם זועבי, ללא תצהיר, כי עוסק הוא בחקירות, בפירוקים ובוררויות, וכי נתבקש לערוך חקירה על המושב ביחד עם רו"ח אמנון כרם. 25. לדבריו, נשלח אליו המכתב באמצעות מכשיר הפקסמיליה מאת הנתבע, והוא העביר אותו לידי מר כרם. 26. עוד, העיד, כי לא עשה כל שימוש במכתב שכן זה התקבל לאחר שדו"ח החקירה היה כבר מוכן, והוא תייק אותו בתיק המושב. 27. עוד, הוסיף, כי נתבקש לבדוק את השימוש בכספי האגודה, ונבדקה ההתנהלות הכספית של האגודה ולא רואה החשבון באופן אישי, וכי מצאו העדר חיסכון בכספי האגודה וחריגה כספית של כמיליון וחצי ₪. 28. כן העיד כי המלצתו בדו"ח הינה מינוי מבקר שכן הרגישו כי קיימות אינטריגות באגודה מול השקעות עתידיות, כשלמושב יש פוטנציאל כלכלי עצום שאינו מנוצל. 29. עוד העיד מטעם התובע מר טוב יוסף חיים, ללא תצהיר, כי הוא ומשפחתו מתגוררים במושב וכי הוא חבר בועד המושב. 30. לעדותו, ביום בו נתקבלה ההחלטה על פיטוריו של התובע, לא הגיעה לאסיפת הועד, ולמרות זו נכתב בפרוטוקול כי הוא היה נוכח. 31. כשנשאל האם הנתונים שהוצגו לו על ידי איש הכספים של המושב התבררו כנכונים או לא, השיב כי לא עסק בתחום זה כלל. 32. כמו כן, העיד כי חתם על המסמך המאפשר לשלם לתובע משכורת של 2,500 דולר לחודש, במקום 950 דולר שזהו הסכום אותו הציע התובע שיקבל בתחילת עבודתו. לדבריו, על כל המסמכים היה חותם בלנקו, מבלי לקוראם תחילה. ראיות הנתבע 33. מנגד, העיד הנתבע בתצהירו נ/8 כי, לדעתו, במסגרת תפקידו גרם התובע למושב נזקים כספיים עצומים ואיבד אמון אצל מרבית חברי האגודה. 34. לעדותו, פיטורי התובע נעשו כדין על פי סמכויות ועד האגודה לאחר שהובהר כי התובע אינו מבצע את תפקידו כראוי, ולאחר שאיבד את אמון הועד. 35. בישיבת הועד נכחו חמישה חברים, כולל מר יוסי מה טוב, אשר יצא לאחר תחילת הישיבה ולא שב אליה. בכל מקרה גם ארבעה חברי ועד הם פורום מתאים לקבלת החלטה על פיטוריו של התובע, שכן ישנם שבעה חברי ועד, אשר מספרם אינו מתחלק לשני שליש במדויק. 36. עוד, העיד, כי התפטר מתפקידו כיו"ר ועד האגודה בשל גילוי אי סדרים חמורים, הנובעים, בין היתר, מפעילות בלתי ראויה של התובע באופן אישי. 37. לדבריו, במכתבו ביקש להביא לידיעת תושבי המושב את השתלשלות האירועים שהובילו, בסופו של יום, להתפטרותו, ולא התכוון להאשים את התובע בהתפטרותו, והזכיר במכתב כי זו רק אחת מהסיבות להתפטרותו. 38. לדידו, לא היה במכתב משום לשון הרע כמשמעותה בחוק, ולחילופין, דבריו חוסים תחת ההגנות הקבועות בחוק, שכן מדובר בביקורת לגיטימית ובהבעת דעה, בדברים שתוכנם אמת, שיש בהם עניין לציבור ואשר פורסמו בתום לב. 39. עוד, הוסיף, כי לא היתה לו כל כוונה לפגוע בתובע, אלא סבר הוא כי חובתו ואחריותו כיו"ר ועד האגודה וכנבחר ציבור במשך 22 שנה לדווח לציבור המושב על הנעשה בכספיהם, ולא לתת יד להתנהלות בלתי תקינה. 40. ביום 1.4.03 הגיש התובע הצעת מחיר לליווי פיננסי של המושב. עבור הליווי דרש התובע סך של 950$ לחודש. 41. ביום 7.4.03 התקיימה אסיפת ועד בה השתתף ואושרה העסקתו של התובע כמלווה פיננסי לפי הצעה מצורפת. באותו היום נחתם הסכם בין התובע לבין המושב, אשר מטעמו חתמו שני מורשי חתימה ובכללם מר אלישע הלל. (ראה: נספח ג' לנ/8). 42. לדבריו, סברו חברי הועד כי שכרו של התובע יעמוד על סך של 950$, בהתאם להצעתו, ברם, התובע ושני החתומים על ההסכם החליטו על דעת עצמם, בניגוד להחלטת הועד, לקבוע כי התובע יקבל שכר של 2,500$ לחודש בצירוף מע"מ. 43. עובדה זו התגלתה להם רק לאחר שהתובע פוטר, וכאשר שלח מכתב דרישה לשכר אסטרונומי בסך של 124,965 $. (ראה: נספח ד' לנ/8). 44. ביום 28.7.07 שלח יו"ר הועד הנבחר מר מנשה הלל מכתב לתובע במסגרתו דחה את דרישות התובע ודרש לקבל פירוט הסכום המבוקש וכן עותק של ההסכם עם המושב, אותם סירב התובע להעביר. (ראה: נספח ה' לנ/8). 45. לטענתו, התובע שיתף פעולה עם מעסיקו, התאגיד, ואישר תשלומי שכר לבעלי מקצוע שונים, תוך כדי העדפת טובתם על פני טובת המושב. התובע העדיף את טובתם של המקורבים אליו או אל מר אלישע הלל, לרבות את חברת "קבן מהנדסים ובונים בע"מ", מר פורת קובי, חברת "טרגט פתרונות לוגיסטיים בע"מ" וכן את משרד האדריכלים אורבך- הלוי. 46. כך, בעת ששימש עוד כחבר ועד ידע כי נחתם הסכם עם משרד א. ורד למתן שירותי תכנון, אדריכלות וייעוץ בקשר למרכז הלוגיסטי במקרקעין של המושב. בישיבת ועד מיום 11.7.05 הועלתה לדיון הצעה להתקשר עם משרד האדריכלים אורבך- הלוי. התובע נשאל בישיבה האם לא ייווצר מצב של כפל תשלומים שכן המושב כבר התקשר בהסכם עם א. ורד, והתובע השיב שלא. על כן, החליט הועד לאשר את ההתקשרות. בדיעבד, התברר כי המושב נאלץ לשלם לשני בעלי מקצוע סכומי עתק, בשיעור של 497,112 ₪. 47. כמו כן, בשנת 2006 ערך רו"ח מר אבי אלימלך חקירה בנוגע להתנהלות המושב, אשר בה נקבעו ממצאים חמורים ביותר בכל הנוגע לתיפקודו והתנהלותו של התובע. ואלו ממצאי החקירה: א. לא אושרו תקציבים לשנים 2002-2006. ב. לא אושרו מאזנים של מספר שנים. ג. נתקבלו החלטות באסיפה ללא נתונים כספיים כתובים וברורים. ד. עלויות הפרוייקטים היו גבוהות משמעותית מההערכות שניתנו. ה. לא היה לתובע כל הסבר לחריגה העצומה בעלויות ובאשראי שנלקחו. ו. לא הוכן נייר עבודה בו מפורטים הנתונים בפועל על העלויות השונות ושכר טרחת היועצים השונים, ולא התקבל אישור על עלויות אלו. ז. חלוקת הרווחים נעשתה שלא כדין ותוך זלזול בהחלטות האסיפה. ח. בוצעו פעולות במיליוני דולרים תוך חריגה מאישורי האסיפה ומבלי לכנס אותה כאשר התובע נותן ידו ושותף להתנהלות חמורה זו. (ראה: נספח י' לנ/8). 48. ביום 27.6.07 פורסם דו"ח חקירה נוספת, בעקבות דרישה של רשם האגודות השיתופיות לערוך חקירה נוספת בנושאים אשר להם משמעות כספית בנוגע למושב, בסופה הגיעו למסקנה כי יש למנות מבקר פנים מטעם רשם האגודות שמתפקידו לבקר את פעילות האגודה ולמסור דו"ח תקופתי על אופן התנהלותה. (ראה: נספח י"א לנ/8). 49. עוד, הוסיף, כי התובע החל להתעסק בפוליטיקה ובבחירות במושב והכל כדי לבסס את מעמדו ולדאוג שקרוביו יבחרו, ואף התחבר למחשב המזכירות, שאב נתונים והוריד קבצים למחשבו הנייד, וזאת שלא כדין. 50. כן העיד מטעם הנתבע מר אברהם בן שלום, בתצהירו נ/6, כי ביום 2.5.07 זומנה ישיבת ועד אליה נקראו כל חברי הועד, בה רשם מזכיר המושב מר צדוק שמח את שמות הנוכחים בישיבה, לרבות שמו של מר יוסי מה טוב. 51. לדבריו, מר מה טוב עזב את הישיבה לאחר שהחלה ולכן רשם המזכיר הערה בדבר עזיבתו. 52. בישיבה זו קיבל הועד החלטה לפטר את התובע כדין ובהתאם לסמכותו, וזאת על רקע התנהלות התובע כפי שמופיעה בחקירות ובדו"חות השונים. 53. כן העיד מטעם הנתבע מר חניאל מעטוף, אחיו של הנתבע, בתצהירו נ/7, כי נבחר לשמש כחבר ועדת הקלפי בבחירות שהתקיימו במושב ובמהלך עבודתו נתקל רבות בתובע וידע כי הוא רו"ח של המושב ולא היה לו ברור מדוע עוסק הוא בבחירות. 54. באחד הימים הגיע למזכירות המושב ופגש שם את התובע, ולתדהמתו, האחרון התחבר למחשב של המזכירות עם המחשב הנייד שלו, תוך שהוא שואב מידע ומוריד קבצים שאינם בתחום עיסוקו. לאחר מכן, סיפר זאת לאחיו, הוא הנתבע. 55. כן העיד מטעם הנתבע מר אבי אלימלך, ללא תצהיר, כי הוא זה שערך את הדו"ח הראשוני לאחר שרשם האגודות ביקש ממנו, נספח י' לנ/8, כי יחקור לצורך הדו"ח את יו"ר הועד מר אלישע הלל, את התובע, מזכיר האגודה צדוק ושלושה חברי ועד. 56. עוד, העיד, כי לאחר שערך חקירה יסודית, מונה רו"ח אחר לבצע את אותה חקירה שכן מי שקרא את מסקנותיו אצל רשם האגודות, החליט כי יש להרחיב את החקירה. 57. כשנשאל מדוע מר אילן רונן, רשם האגודות, כותב במסמך כי לאחר עיון בדו"ח שלו הגיע למסקנה כי אין באפשרותו להגיע להחלטות בהסתמך עליו בשל חסר בנתונים כספיים הנוגעים למהות ההוצאות הכספיות ועל כן יש צורך במינוי חוקר נוסף שיבדוק העניין לעומק, השיב כי בדו"ח שלו היו מסקנות חד משמעותיות לעניין אי אישור הגשת תקציב בלי אישור האסיפה, ולגבי שאר הדברים הוא לא נתבקש לבחון אותם. 58. כן, העיד, כי אינו יודע באם התובע מעל באמון חברי האגודה השיתופית, והיו דברים בהם שיתף פעולה עימו במסגרת החקירה והיו כאלה שלא. הכרעה 59. לאחר עייני בראיות הצדדים, בתצהיריהם ובחקירותיהם הנגדיות, מוצאת אנוכי כי יש מקום לקבל את התביעה, באופן חלקי, על פי הטעמים שיפורטו להלן. 60. אין חולק כי הנתבע שיגר את המכתב נשוא התביעה אל כל חברי מושב ברקת, כ-80 משפחות. 61. בנסיבות האלה, יש לבחון האם בפנינו לשון הרע? לגישתי, התשובה לשאלה זו חיובית באופן חד משמעי שכן מדובר בפרסום שיש בו כדי להשפיל את התובע, רו"ח במקצועו, בעיני הבריות ולעשותו מטרה לבוז ולעג מצידם. כמו כן, הפרסום פגע במשלח ידו של התובע, וכפי הנראה, בפרנסתו, בהיותו יועץ המושב לראיית חשבון והנהלת חשבונות. 62. סעיף 1 לחוק קובע כדלקמן: "1. לשון הרע מהי ? לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית." 63. עיון בתוכן המכתב נשוא התביעה, הנזכר בסעיף 19 לפסק דין זה, מעלה כי הדברים שהוצגו בו מהווים דברי לשון הרע באשר באים הם לבייש, לבזות ולהשפיל את התובע כאדם, ולהציגו כרואה חשבון שלילי, חסר אחריות, רמאי, רשלן, בלתי מקצועי, גנב ומסוכן. 64. לפיכך, על פי מובנם האובייקטיבי של המילים והביטויים דנן, מהווים אלה דברי לשון הרע על פי הקבוע בסעיף 1 לחוק. 65. לעניין אמות המידה לקביעת מובנה של לשון הרע נקבע לא אחת בפסיקה כדלקמן: "אמירות מהוות לשון הרע כאשר קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות. משמעות האמירות נלמדת מתוכן, והן מתפרשות על פי מובנן הרגיל והטבעי בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות. אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע." (ראה: ע"א 89/04, ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי,). כן נקבע בע"א 4534/02 רשת שוקן נ' הרציקוביץ, פ"ד נ"ח (3) 558, בעמ' 568 כדלקמן: "בשלב הראשון יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת...בשלב השני, יש - לברר בהתאם לתכלית החוב ולאיזונים חוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיף 1 ו - 2 לחוק." עוד ראה: ת"א (ירושלים) 2412/00 עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה נ' מרדכי גילת, כדלקמן: "ניתוח פועלו של ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לקבוע את משמעותו של הביטוי על ידי פירוש הביטוי על פי מובנן הטבעי והרגיל של המילים, בהקשרן הספציפי (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, ואח', פ"ד לא(2) 281, 300). על הפירוש להיעשות באופן אובייקטיבי, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת של המילים ... בשלב זה אין לייחס חשיבות לכוונת המפרסם או לשאלה כיצד הבין הנפגע את המילים, אלא "...המבחן הקובע הוא, מה היא לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים"... בשלב השני, יש לבחון, בהתאם לתכלית החוק ולצורך לאזן בין הזכות לשם טוב - לבין עקרון חופש הביטוי, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע. במקרה בו נתקל בית המשפט בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע." וכן ראה בספרו של המלומד מר אורי שנהר, דיני לשון הרע, - תשנ"ז - 1997 בעמ' 93, כדלקמן: "כאמור, לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על ידי "האדם הסביר". עקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר. הכלל שנפסק לעניין פרשנות הפרסום הוא, שהפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו"." 66. אשר על כן, לאור אלה, יש לקבוע כי הדברים אשר נאמרו במכתב מהווים דברי לשון הרע, כטענת התובע. הגנת "אמת בפרסום" 67. לטענת הנתבע, עומדת לו הגנת "אמת בפרסום" המעוגנת בסעיף 14 לחוק, אשר זהו לשונו: "14. הגנת אמת הפרסום במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." 68. על מנת לחסות תחת הגנת סעיף זה, על הנתבעים להוכיח כי הדבר שפורסם הינו אמת וכי היה בפרסום עניין ציבורי. 69. הנתבע ייחס לתובע שורה של עבירות מרמה, הטעייה, הוצאת כספים במרמה ושלא כדין, וכן ביצוע פעולות תוך ניגוד אינטרסים, כאשר לנגד עיניו של התובע עומדת טובתו האישית בלבד, ולא טובת המושב, וזאת בניגוד להסכם עליו חתמו הצדדים. 70. לטענת הנתבע, התובע הפר את ההסכם בכך שבחר לפעול הן כרו"ח של המושב והן כרו"ח של התאגיד העיסקי, שהינם שני גופים נפרדים, תוך שהוא מעדיף את טובת מעסיקיו החדשים אשר דאגו, בעבר, להגדיל את שכרו עשרות מונים שלא כדין ובדרכי עורמה. 71. עוד, טוען הנתבע כי התובע הפר את ההסכם בכך שלא העמיד את טובת המושב בראש ואישר תשלומי שכר לבעלי מקצוע שונים תוך העדפת טובתם על פני טובת המושב והתאגיד, תוך פגיעה בהם ותוך הפרה בוטה של הוראות ההסכם. כך, אישר את שכרם של מקורביו- משרד האדריכלים אורבך- הלוי, ואילץ את המושב לשלם לשני בעלי מקצוע אלה סכומי עתק ושכר כפול בגין אותם רכיבי עבודה. 72. הנתבע סומך את טענותיו בדוחו"ת החקירה השונים כפי שפורטו בסעיף 52 לפסק דיני זה, אשר, לטענתו, מצביעים על כך כי התובע התרשל במלאכתו ומעל באמון המושב. 73. באשר להתנהלות התובע העיד החוקר מר אמנון כרם כדלקמן: "ש. בסופו של דבר, ההמלצה שלכם היתה למנות מבקר פנים, מה המשמעות לכך? זה צעד חריג? רגיל? ת. זהו צעד קצת חריג. הגעתי למסקנה שצריך למנות מבקר פנים. העובדות בדו"ח שלי מדברות בעד עצמן. כתובים הליקויים שאנו ראינו ובעקבותיהם הגענו למסקנה שצריך לעשות מעקב צמוד יותר על פעולות העבודה." (ראה: פרטיכל בעמוד 16 שורות 4-9). 74. כן העיד החוקר מר אל סאלם זועבי כי קיימת חריגה כספית של כמיליון ₪ בתקציב שנבדק. (ראה: פרטיכל בעמוד 4 שורות 29-30). 75. לאחר עייני בראיות אלה ובחקירת הנתבע, לא הוכח בפני כי התובע אכן ביצע את שורת המעשים המיוחסים לו ברמת וודאות גבוהה ולא ניתן לקבוע כי הדברים הינם דברי אמת מעל לכל ספק ובמיוחד הדברים הללו: "...התנהגותו אינה הולמת ואינה אחראית בעליל וגובלת במעילה באמון מעסיקיו...". 76. על פי הפסיקה המנחה, כאשר מייחסים לנפגע ביצוען של עבירות פליליות, נדרשת רמת הוכחה גבוהה ביותר להוכחת אמיתות הפרסום, רמת הוכחה בה הנתבע לא עמד. 77. הנני מקבלת את עמדת התובע כי לכל היותר הוכיח הנתבע כי היו מקרים במהלך עבודתו של התובע שבהם ייתכן שהתובע טעה בהפעלת שיקול דעתו המקצועית או שנתן למושב עצה שאינה מוצלחת, ברם, לטעמי, הנתבע לא הוכיח את אמיתות טענותיו ברמת וודאות גבוהה, כנדרש, בפסיקה החלה בנושא זה, בדבר "מעילה", כביכול. 78. לעניין זה ראה: דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, תק-על 98(2) 1352, כדלקמן: "לכל אלה מצטרף קושי ראייתי נוסף, העולה במקרים לא מעטים, שבהם מיוחסים לנפגע מעשים ופעולות העולים כדי עבירה פלילית. במקרים כאלה, נושא המפרסם בנטל מוגבר להוכיח את אמיתות הפרסום, ביחס לנטל הרובץ עליו בהליכים אזרחיים רגילים. בגדר זה, הכלל הוא, כי נטל הראיה הרובץ על המפרסם כבד יותר, ככל שחומרת המעשים המיוחסים על-ידי המפרסם כבדה יותר." כן נקבע בע"א 670/79 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' בצלאל מזרחי, פ"ד מא (2) 169, כדלקמן: "הכלל הוא, שאמנם אין קיימות אלא שתי מידות הוכחה - המידה הקיימת במשפט הפלילי (מעל לכל ספק סביר) המידה הקיימת במשפט האזרחי (נטיית מאזן ההסתברות), אלא שבמקרה האחרון, וכשמדובר בטענת אמת הפרסום, עשוי הנתבע להידרש להביא כמות הוכחה, שמידתה תעמוד ביחס מתאים לרצינות תוכן הדיבה." עוד נקבע בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598, כדלקמן: "בין אם נאמר, כי במקרים האמורים דרושה מידת שכנוע של למעלה מ-% 51 אם כי פחות מהדרוש במשפט פלילי, או שנקבע, כי אין לסטות גם כאן מהכלל הנהוג במשפטים אזרחיים, היינו, שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-% 50 על-פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על-מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של % 51- התוצאה על-פי שתי הגישות היא אחת, היינו, שהצד, שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים." 79. לאור דברי הפסיקה הללו, עולה כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש במקרה זה, ועל כן, דוחה אנוכי טענתו זו. לאור העובדה כי לא הוכח בפני כי מדובר בדברי אמת, מתייתר הצורך לדון באם יש בדברים עניין ציבורי, אף שבשולי העניין אעיר כי, לכאורה, לא קיים "עניין ציבורי" בנושא דנא, שכן המדובר במושב בלבד. הגנת "תום הלב" - הבעת דעה 80. עוד, טוען, הנתבע כי אמרותיו חוסות תחת אחת מהגנות "תום הלב", היא הגנת "הבעת דעה" בתום לב על איש ציבור על פי סעיף 15(4) לחוק, המורה כי תהא זו הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפרסום בתום לב ואם "הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע, במידה שהם נתגלו באותה התנהגות". 81. שני היבטים להגנת תום הלב בחלופה הנוגעת לענייננו: האחד, פרסום בתום לב; והשני - תוכן הפרסום, העוסק בהבעת דעה, להבדיל מהצגת עובדות, על התנהגות הנפגע בתפקיד בעל אופי ציבורי, או בהקשר לענין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו, במידה שנתגלו באותה התנהגות. הפטור מאחריות ללשון הרע בנוי, אפוא, מיסוד תום לב בפרסום, ומתוכן ההתבטאות, הקשורה בהתנהגות איש ציבור בתפקידו הציבורי, או בקשר לענין ציבורי. 82. באשר לאירוע התביעה, יש לומר כי דבר מסקנות החוקר ומבקר הפנים די להן שהיו מופנות לוועד המושב ולממלאי תפקידים בו, וכן לרשם האגודות השיתופיות, מזמין הדוח"ות, ברם, לא ראיתי "תום לב" במשלוח המכתב החמור ל- 80 המשפחות שהתגוררו במושב, על כל בני המשפחה, ויש בצעד שכזה אטימות לב ואף התעללות במבצע תפקיד, תוך נקיטת אמירה כי זו הבעת דעה בלבד. 83. לעניין זה ראה: ספרו של מר אורי שנהר, שם, פרק 21, עמ' 322-323 כדלקמן: "חוק איסור לשון הרע אינו מגן על הבעת דעה בכל נושא ועניין שהוא, גם אם הבעת הדעה נעשתה בתום לב ועל פי הכללים שעוצבו בפסיקה בקשר לדרך פרסומה של הבעת דעה מוגנת. קיימת רשימה של נושאים ועניינים שרק בקשר אליהם תהיה הבעת הדעה מוגנת. רשימת עניינים זו מפורטת בסעיפים 15(4) עד 15(7) לחוק... סעיף 15(4) מונה שורה ארוכה של נושאים שהבעת הדעה בקשר אליהם עשויה להיות מוגנת. הסעיף מתחלק, למעשה, לשניים. בחלקו הראשון של הסעיף נקבעה הגנה על הבעת דעה בקשר ל"התנהגות הנפגע" בכמה עניינים. בחלק השני קבועה הגנה על הבעת דעה בקשר ל"אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע", אם אלה התגלו בהתנהגותו של הנפגע באותם עניינים שאליהם מתייחס החלק הראשון. יש לציין, כי המחוקק לא קבע הגנה מפורשת על הבעת דעה בקשר לכישורי הנפגע וכשירותו, אם כי ייתכן שפרשנות מרחיבה של "אופיו" של הנפגע, תאפשר ביקורת גם בעניינים אלה. ההתנהגות שבקשר אליה תהיה הבעת הדעה מוגנת היא התנהגות של הנפגע "בקשר לעניין ציבורי" וכן התנהגותו בשורה של תפקידים ציבוריים המוגדרים בסעיף, והם: תפקיד "שיפוטי", תפקיד "רשמי", תפקיד "ציבורי" ותפקיד "בשירות ציבורי". בתי-המשפט ראו חשיבות מיוחדת לביקורת בנושאים ציבוריים, ולפיכך נראה, כי ביישום הגנה ספציפית זו יתן בית-המשפט לחופש הביטוי משקל רב מכפי שיינתן לו בעניינים אחרים. נראה, כי רשימת התפקידים הציבוריים אינה מוגבלת רק לתפקידים שהנושאים בהם הם עובדי ציבור... עם זאת, לא כל עיסוק הנוגע לציבור יעשה את העוסק בו לנושא בתפקיד רשמי או ציבורי. " כן ראה: ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, כדלקמן: "הגנת תום הלב הנוגעת להבעת דעה על נפגע בתפקיד ציבורי או בקשר לענין ציבורי, מבטאת צורך באיזון מיוחד בין חופש ביטוי להגנה על שמו של אדם במסגרת השיח הציבורי. היקף ההגנה הניתן לאמירה הפוגענית, הנאמרת בגדרו של השיח הציבורי, רחב יותר מזה הניתן לפגיעה המצטמצמת לתחום עולמם של פרטים ביחסיהם ההדדיים. חזקת תום הלב בפרסום לשון הרע במסגרת השיח הציבורי נגזרת מהיחסיות המיוחדת של הערכים הנוגדים, שמעורב בהם יסוד דומיננטי של שיח חברתי... ביישמו את הגנת תום הלב בהקשר זה, יביא בית המשפט בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לענין, ובין היתר, עד כמה הפרסום ברבים, תוך פגיעה בשמו הטוב של הנפגע, היה נחוץ להשגת תועלת ציבורית, והאם התועלת שבפרסום גוברת על הנזק הצפוי לשמו הטוב של הנפגע..." ובהמשך נקבע: "... המשקל המיוחד הניתן לחופש הביטוי במישור הציבורי אינו בלתי מוגבל. הוא נבחן על פי מהותו וטיבו בנסיבות המקרה. הוא נשקל מצד אחד, על פי מידת חשיבותו האמיתית לחופש הביטוי. מנגד, הוא נבחן על פי מהותה ומידתה של הפגיעה בשמו הטוב ובכבודו של האדם. גם איש ציבור החושף עצמו למערבולת החיים הציבוריים ומסכים בכך לקבל על עצמו מידה מסוימת של נטל חשיפה וביקורת ציבורית, אינו הופך בכך את שמו הטוב ואת כבודו האנושי להפקר. איש הציבור לא הסכים בנטילת תפקיד ציבורי להפקיר לחלוטין את כבודו האישי, והחוק, באיזונים שיצר, מגן גם על בעל תפקיד ציבורי לבל יהפוך שמו הטוב למרמס בכפוף למתן משקל ראוי לחופש הביטוי כערך ציבורי בעל חשיבות. החוק לא התיר בכל מצב מעשי השמצה והשתלחות באנשי ציבור בשם חופש הביטוי, ולא היקנה הגנה לפוגע גם אם הביטוי הוא הבעת דעה על איש ציבור, בנסיבות בהן לא נתקיים בפוגע יסוד של תום לב." 84. כאמור, על מנת לחסות בצל הגנת הבעת הדעה בקשר לביקורת לגיטימית, חייב הפרסום להעשות בתום לב, כמותנה בסעיף 15 לחוק, ופרסום כה רחב בין אנשי המושב שאינם בעלי תפקידים ברי הוא שימיט על התובע השפלה, ביוש ופגיעה במשלח יד בלא שהיה צורך בשיגור לכל משפחה, ועל כן אין בצעד פוגע זה משום "תום לב". לפיכך, יש לקבל התביעה, ואולם באופן חלקי. סכום הפיצוי 85. באשר לגובה הפיצוי, קובע סעיף 7א.(ב) לחוק כדלקמן: "(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק. " 86. בתובענה דנן, לא הוכיח התובע בפני כי נגרמו לו נזקים כספיים משמעותיים כלשהם, ולא הוכח כי נפגע משלח ידו, ויש בנסיבות אלה כדי לשמש אבן בוחן לעניין גובה הפיצוי. 87. כמו כן, התובע לא צירף חוות דעת או דו"ח כספי לגבי היקף הנזקים שנגרמו לו, לפי טענתו. 88. עוד, אציין, כי התובע נשכר לעבודה מחדש על ידי התאגיד, ומכאן עולה כי משלח ידו, כפי הנראה, לא נפגע פגיעה אנושה. 89. על יסוד דברי הבקורת הקשים ששלח הנתבע לכל 80 המשפחות ולא לבעלי תפקידים, אורה על פסיקת הסכום הסטטוטורי המלא שבחוק על סך של 50,000 ₪. סיכומו של דבר 90. הנתבע ישלם לתובע, פיצוי בסך של 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 91. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך של 15,000 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. לשון הרע / הוצאת דיבה