הגבלה בפוליסת ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלה בפוליסת ביטוח:

א. כללי

  1. בפניי תביעה כספית על סך 92,000 ש"ח לתגמולי ביטוח בגין פריצה לעסקה של המבוטחת. הנתבעת, שהיא המבטחת, שלחה הודעה לצד ג' לסוכן הביטוח שתיווך בעריכת הפוליסה הרלוונטית.
  2. אין מחלוקת כי עסקה של המבוטחת (התובעת) בוטח אצל הנתבעת, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן – הדר) באמצעות הצד השלישי, סוכן הביטוח, X (להלן – X או הסוכן). תקופת הביטוח הייתה בת שנה אחת שתחילתה ביום 1.9.2001. הפוליסה היא מסוג "רב ביטוח בתי עסק", שהיא פוליסת ביטוח מקיף לבתי עסק שמנפיקה הדר. המבוטחת החזיקה ברכוש לצורכי העסק בשתי כתובות, שתיהן בראשל"צ: ברח' סחרוב 8 (להלן – החנות) וברח' אלחנן 4 (להלן – המחסן) והביטוח התייחס לשתיהן. סיכוני פריצה כוסו על בסיס "נזק ראשון" עד לסך של 200,000 ש"ח.
  3. אין מחלוקת כי בלילה שבין 1.1.2002 ל-2.1.2002 נפרצה החנות של התובעת שברח' סחרוב 8 בראשל"צ. אין מחלוקת גם על גובה הנזק לפי דוח שמאי ועל ההשתתפות העצמית החלה על העניין, והדר אף שילמה לתובעת סך של 19,990 ש"ח שהוא הסכום שלטענתה מגיע לתובעת על-פי תנאי הפוליסה, לאחר ניכוי השתתפות עצמית.
  4. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת תוקפה של ההגבלה המופיעה ברשימת הפוליסה (נספח ג' ל-נ/1) ובה נאמר כי הכיסוי הביטוחי למלאי של ברזים בחנות ברח' סחרוב הוגבל לסך של 10,000 ש"ח (דף 7 לרשימה). המבוטחת כופרת בתוקפה של הגבלה זו וטוענת כי לא הסכימה לה ולא ידעה עליה. גורל התביעה יוכרע על-פי ההכרעה בשאלת תוקף ההגבלה האמורה (להלן – ההגבלה).

ב. דיון – התביעה העיקרית
5. בהצעה לביטוח הרלוונטי, כפי שהועברה להדר ונתקבלה אצלה, אין כל הגבלה על גובה הכיסוי לברזים מפני נזקי פריצה. אין בה גם כל אזכור של דוח סוקר כלשהו. לפי תצהירה (נ/1) של הגב' יפה אלפסי, חתמת ב"הדר" שהעידה מטעם הדר, הרי לאחר קבלת ההצעה פנתה לחברה שעיסוקה בסקר סיכונים והזמינה סקר שנערך על-ידי מר עמוס מור והתקבל אצלה ביום 4.9.2001 (לאחר תחילת תקופת הביטוח). בסקר הומלץ להגביל כיסוי לברזים ל-10,000 ש"ח, ולהתנות כיסוי לברזים בסכום גבוה יותר באחסונם בארון מתכת העומד בדרישות מסוימות. לגירסת הגב' אלפסי, היא העבירה בעקבות זאת את טופס ההצעה חזרה לסוכן X וציינה על גביו בכתב יד "מצ"ב דו"ח סוקר עמוס מור", וכן הודיעה לסוכן טלפונית כי כתנאי להפקת הפוליסה הוא נדרש להחזיר לה את טופס ההצעה, חתום על-ידי המבוטח. ביום 10.10.2001 נתקבלה אצלה ההצעה חתומה על-ידי המבוטחות ובעקבות זאת הופקה הפוליסה, והועברה לסוכן שהיה אמור להעבירה למבוטח.
6. שמעתי את עדותיהם של: מר אבי ענתבי, אחד ממנהלי התובעת, שהיה העד היחיד מטעם התובעת; של הגב' אלפסי ושל הסוקר מר מור, שהיו עדי הנתבעת, ושל מר X, סוכן הביטוח (הצד השלישי).
7. השאלה העובדתית המרכזית היא אם ידעה התובעת (המבוטחת) על ההגבלה שהוכנסה לרשימה ולפיה הכיסוי לברזים מוגבל ל-10,000 ש"ח. השאלה המשפטית היא האם ההגבלה האמורה תקפה.
8. אין חולק שבהצעה המקורית נתבקש כיסוי לפריצה בסך 200,000 ש"ח (על בסיס "נזק ראשון") ללא הגבלת הכיסוי לסכום נמוך יותר כשמדובר בברזים. דומני גם שאין מחלוקת שבין פריטי התכולה בעסקה של התובעת, ברזים הם הפריט שלגביו סיכון פריצה הוא הכבד ביותר בהשוואה לשאר הפריטים.
9. כאשר מבטח מבקש להגביל בדרך כלשהי את הביטוח שלא על-פי ההצעה שהועברה לו (ובמאמר מוסגר: אין כל חשיבות לכך שההצעה המקורית לא הייתה חתומה, שהרי אין חולק שגב' אלפסי החלה עם קבלתה באותו תהליך שבו הייתה נוקטת לו קיבלה הצעה חתומה) – על המבטח החובה להביא את הדבר לידיעת המבוטח ולוודא שהמבוטח מסכים לכך. לחובה זו שהיא חובה שבדין המהותי, נלווית גם (ונובעת גם) החובה הראייתית להוכיח כי אכן פעל כאמור. מקור החובה האמורה, לטעמי, לא רק בחובת תום-הלב אלא גם בסעיף 2(ג) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 ואף בהוראת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שכידוע חלות על כל חוזה, לרבות חוזה ביטוח, בכפוף לדינים המיוחדים החלים על חוזי ביטוח. חברות הביטוח רואות את המבוטח כמציע. לצורך פסק-דין זה אין מחלוקת על כך, אלא שבכפוף להוראות סעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח, חלים על כריתת חוזה הביטוח הכללים הרגילים הקבועים בפרק א לחוק החוזים (חלק כללי). לפי כללים אלה, אם המבוטח הוא המציע הרי המבטחת היא שצריכה לעשות אקט של קיבול כדי שהחוזה ייכנס לתוקפו. קיבול הוא קבלת ההצעה כפי שהיא, "קיבול" שיש בו שינוי ביחס להצעה "כמוהו כהצעה חדשה" (סעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי)). מכאן שהמבוטח הוא – הפעם – זה שצריך לקבל (מלשון "קיבול") את הצעת חברת הביטוח כדי שחוזה הביטוח ייכנס לתוקפו. מאחר והנתבעת אינה טוענת שחוזה הביטוח לא נכנס לתוקף אלא להיפך, עליה להוכיח כי תנאי החוזה הם כפי שהוצעו על-ידיה בסטייה (מהותית ביותר, יש לומר) מהתנאים שהציע המבוטח.
10. בהקשר זה אין חשיבות להוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. הוראה זו מסדירה את אופן הרישום בפוליסה של הגבלה או חריג לכיסוי. הוראה זו לא באה להתנות על דיני החוזים אלא להוסיף עליהם. הוראה זו דנה בכל הגבלה או חריג לכיסוי לרבות הגבלה לחריג שהוסכם עליהם במפורש, ואין היא מחליפה את חובתה של חברת הביטוח להשיג הסכמה של המבוטח לשינוי שהיא מבקשת להכניס לפוליסה בהשוואה לכיסוי שביקש המבוטח.
11. השאלה היא אם, כענין שבעובדה, הוכח שהמבוטחת הסכימה להגבלת הכיסוי לברזים ל-10,000 ש"ח בלבד, אף שמלכתחילה ביקשה כי הכיסוי מפני נזקי פריצה לתכולה מכל סוג שהוא יהיה על סך 200,000 ש"ח. עד התביעה היחיד (מר אבי ענתבי) הכחיש הסכמה כזו ואף הכחיש ידיעה על ההגבלה, אם כי אישר שבנושא הביטוח טיפל לפחות בחלק מהזמן אביו, ולא הוא עצמו. האב לא הובא לעדות. העדים מטעם הדר לא העידו כי הם עצמם הודיעו למבוטחת על ההגבלה. הסוקר מר מור העיד שאת ההגבלה (שהציע לחברת הביטוח) החליט להוסיף לא במעמד ביצוע הסקר ובאזני המבוטח, אלא במשרדו כאשר ישב לכתוב חוות-דעת בעקבות ביקור במקום. הסוקר אישר כי הודיע על החלטה זו לחברת הביטוח (בעמ' 19 ש' 17-13). הגב' אלפסי העידה כי לכשקיבלה את דוח הסוקר ובו ההמלצה להגביל את הכיסוי לברזים ל-10,000 ש"ח, העבירה את דוח הסוקר לסוכן מר X יחד עם טופס ההצעה שעליו רשמה הערה המפנה לדוח. מר X טען בעדותו כי דוח הסוקר לא צורף להצעה שהוחזרה אליו על-ידי חב' הביטוח על-מנת להחתים את המבוטח (בעמ' 22 ש' 6-4), והוא לא העביר את דוח הסוקר, שלטענתו גם לא קיבל אותו, למבוטחת (בעמ' 24 ש' 27-26) ולא הביא לידיעת המבוטח שיש בעיה עם הכיסוי הביטוחי לברזים (שם, ש' 30-29). אין חולק שבענייננו היה הסוכן שלוח של המבטחת (הדר), ועל-כן השאלה היא מה, אם בכלל, הגיע בפועל לידיעת המבוטחת, כאשר לצורך הדיון מוכן אני להניח שידיעה ללא מחאה (לפני קרות מקרה הביטוח) כמוה כהסכמה, גם אם בדיעבד, להוספת ההגבלה נושא דיוננו לתנאי הביטוח.
12. לאחר עיון בחומר הראיות הכתוב ושמיעת העדויות בעל-פה, באתי למסקנה שהתשובה לשאלה דלעיל שלילית. אינני יכול לקבוע כמימצא עובדתי שהתובעת ידעה על ההגבלה האמורה. לעניין זה נעשה על-ידי הדר ניסיון להסתמך על הגבלה דומה שהייתה קיימת בפוליסה קודמת (אצל מבטחת אחרת), אך אין בו ממש. המבוטחת לא ביקשה, בטופס ההצעה, כי הביטוח ב"הדר" יערך בתנאים ועם כיסויים זהים או אפילו דומים לאלה שהיו לה בעבר (אצל איילון חב' לביטוח בע"מ). לא שמעתי גם טענה שלפיה תוכן הפוליסה ב"איילון", לרבות הגבלת סכום הכיסוי לברזים, היה – כעניין עובדתי – ידוע להדר בעת שהחליטה על ההגבלה נושא הדיון בפוליסה שהיא הנפיקה. בנוסף, ההגבלה בפוליסה של "איילון" התייחסה למלאי ברזים באתר אחר (שבינתיים חדל מלפעול) ולא בחנות ברח' סחרוב, שאליה מתייחסת ההגבלה בענייננו.
13. טענה אחרת של הדר בעניין זה מקורה בכך, שעל טופס ההצעה כפי שהועבר (הוחזר) לחתימת המבוטחת נרשם "מצ"ב דו"ח סוקר עמוס מור", והמבוטחת חתמה עליו. עיינתי במסמך (נ/3) על שני עותקיו. מדובר בטופס המורכב מדף קדמי ומדף אחורי. הדף הקדמי כולל את פרטי המציע, פרטי הרכוש והחבות וסכומי הביטוח המבוקשים. הדף האחורי כולל פירוט לתאונות אישיות (כאשר מבוקש כיסוי כזה), ויתור על סודיות רפואית, וכן פרטים שעניינם תיאור פיזי של מקום בית העסק, ניסיון ביטוחי קודם, אמצעי בטיחות נגד סיכוני אש, אמצעי בטיחות נגד סיכוני פריצה, שאלה בנושא כיסוי שיטפון והצהרת המציע (כולל מקום לחתימות המציע והסוכן). מסתבר שבדף הקדמי שבו מתוארים סיכוני הביטוח וגבולות הכיסוי נגד סיכונים שונים לא טרח איש לרשום את ההגבלה של סכום הכיסוי לברזים כנגד סיכון פריצה, ואף לא נרשמה שם הפניה כלשהיא לדוח הסוקר או אזכור שלו. זאת למרות שנרשמו בדף הקדמי הערות מסוימות בדבר הגבלות על הכיסוי (כגון הגבלה ל"פריצה ביום בלבד" בפרק הדן בסחורה בהעברה). רק בדף האחורי, בפרקים הדנים באמצעי בטיחות נגד אש ופריצה, יש הערה "מצ"ב דו"ח סוקר עמוס מור".
מכאן שגם לו נדרשה המבוטחת (או החתום מטעמה, ליתר דיוק) לעיין בקפידה בטופס ההצעה שהוחזר על-ידי הדר לצורך חתימה, לא היה החותם מטעמה יכול לדעת מעיון בטופס נ/3 כי סכום הביטוח כנגד סיכון פריצה הוגבל אל מתחת
ל-200,000 ש"ח.
14. עניין נוסף הטעון הכרעה מקורו בכך שבפוליסה עצמה נרשמה ההגבלה, ואף בהבלטה. סבורני שגם עובדה זו אינה מועילה להדר. ראשית, בפוליסה אמנם אוזכר דוח הסוקר, אך ההגבלה אינה זהה למוצע בדוח הסוקר שהרי הסוקר הציע גם אופציה של מיגון מיוחד לברזים (אחסון בארון מסוים) שבהתקיימה יגדל סכום הביטוח המרבי לברזים מפני סיכון פריצה מעבר ל-10,000 ש"ח (סכום ההגבלה). בפוליסה, וליתר דיוק ברשימה של הפוליסה, אין אזכור לאופציה זו, לא במפורש ואף לא בהפניה לדוח הסוקר על דרך האזכור בצמוד להגבלה. מכאן שהפוליסה אינה מאמצת את מלוא דוח הסוקר, ושהמבוטח לא הועמד כלל בשום שלב על האופציה לפעול בדרך שהייתה מגדילה את סכום הכיסוי לברזים מפני פריצה. שנית, כבר ציינתי שחובת ההבלטה אינה מחליפה את החובה לקבל את הסכמת המבוטח לכך שהפוליסה שונה מהמוצע, אלא מדובר, במקרים הרלוונטיים, בחובות מצטברות. שלישית, כבר ציינתי שלא הוכח כלל שהמבוטחת קיבלה את הפוליסה בפועל. בין הדר לX מחלוקת עובדתית בשאלה האם X קיבל את דוח הסוקר, אך אין בפי הדר טענה מפורשת שלפיה הועבר דוח הסוקר לידיעת המבוטחת, התובעת. גם הפוליסה עצמה לא נשלחה על-ידי הדר למבוטחת אלא לסוכן X, ואין הוכחה ברורה לכך שהוא, מצדו, העבירה למבוטחת. גם אין בפי הדר (ובדין) טענה שלפיה משלוח הפוליסה לסוכן כמוהו כמסירתה למבוטחת. על-כן אין הדר יכולה להיבנות מהטענה שההגבלה נרשמה בפוליסה, מטעמים משפטיים ועובדתיים כאחת.
ג. הכרעה בתביעה העיקרית
15. מהטעמים דלעיל דין התביעה להתקבל, ויש לקבוע כי ההגבלה אינה תקפה.
על-כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 107,385 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בהפחתת הסך של 19,990 ש"ח ועליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.3.2002.
אין מקום לפסוק "ריבית מיוחדת" לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח ולו משום שאין בפנינו ביטוח הנכלל בהגדרת "ביטוחים אישיים" כהגדרתם בסעיף האמור.
בנוסף תשלם הדר למבוטחת שכר טרחת עורך-דין בשיעור 15% מהסך שנפסק לעיל בתוספת מע"מ עליו, וכן – הוצאות משפט בגובה מלוא אגרת המשפט של התובעת.
ד. ההודעה לצד שלישי – דיון
16. במישור העובדתי עיקר טענות הצד השלישי הוא כי שוחח עם הסוקר שמסר לו טלפונית כי "הכל בסדר" לגבי הסקר שעשה אצל התובעת, ולכן לא הבחין בהגבלת הכיסוי לברזים מפני סיכון פריצה וממילא לא טיפל בהסרתה ואף לא העיר את תשומת לב המבוטחת לעצם קיומה של ההגבלה. אציין כי הסוקר מכחיש בתוקף את הטענה לגבי אותה שיחה בה מסר לסוכן, כנטען, ש"הכל בסדר".
17. התרשמתי ממהימנות עדותו של הסוקר טובה מהתרשמותי ממהימנות עדותו של מר X (הצד השלישי), ודי בכך כדי שאקבע שאינני מקבל, עובדתית, את גירסתו של מר X שעליו הנטל להוכיחה. עם זאת אוסיף כי לטעמי אין כלל צורך להכריע בשאלה אם הטענה העובדתית דלעיל נכונה אם לאו. זאת משום שגם אם הטענה נכונה עדיין מדובר בדרך תפקוד לא ראויה של הסוכן, הנופלות במידה של ממש מתחת לסטנדרד הראוי של תפקוד המצופה מסוכן ביטוח סביר כמפורט להלן.
18. הסוכן ידע שהיה סוקר ושהסוקר ערך דוח, אך לטענתו שלו לא טרח לקרוא אותו. בנקודה זו גם אין זה חשוב לקבוע אם דוח הסוקר אכן נשלח אליו על-ידי גב' אלפסי מטעם הדר אם לאו, שהרי גם אם לא קיבל את דוח הסוקר היה עליו לדרוש לקבלו מרגע שהיה מודע לקיומו, ובשום אופן אין זה סטנדרד מקצועי ראוי להסתפק, כפי שטען שעשה, בבירור טלפוני עם הסוקר. בירור טלפוני קשה להוכיח (והמקרה שבפניי מדגים זאת היטב) לגבי קיומו, ומקל וחומר לגבי תוכנו. בירור כזה גם מועד לטעויות ותקלות הן מצד הסוכן והן מצד הסוקר. כל אחד מהם עלול לטעות במהלך השיחה לגבי זהות המבוטח וטיב המימצאים וההמלצות הקשורים באותו מבוטח. מקל וחומר שטעויות, אי-הבנות ותקלות כאלה לאחר השיחה הן בגדר סיכון ממשי, שצריך וניתן היה בקלות מרובה להימנע ממנו על-ידי הקפדה על קבלת הדוח וקריאתו, עניין הגוזל מסוכן ביטוח מקצועי דקות ספורות. לכך יש להוסיף כי הסוכן לא טרח אפילו לתעד בכתובים, בינו לבין עצמו, את תוכן השיחה הנטענת בינו לבין הסוקר שבה, כביכול, אישר לו הסוקר ש"הכל בסדר".
19. בכך לא תמה רשלנותו התמוהה והניכרת של הסוכן. גם אחרי שקיבל חזרה את טופס ההצעה לצורך החתמת המבוטח עליו, כאשר על גבי הטופס יש הערה המפנה לדוח הסוקר, לא התעוררה סקרנותו ולא קרא (או דרש לקבל ולקרוא) את הדוח.
20. אם לא די בכך, בא השלב האחרון – שלב הוצאת הפוליסה. אין מחלוקת כי הפוליסה נשלחה על-ידי הדר לסוכן לצורך העברתה למבוטחת. אין מחלוקת כי גם בשלב הזה לא טרח הסוכן לקרוא אותה ולהבחין בהגבלה נושא הדיון, אף שזו צוינה בדרך שאינה נסתרת מן העין. ספק גם אם הסוכן שלח את הפוליסה למבוטחת. ראשית, אי-העברת הפוליסה למבוטח היא בפני עצמה מחדל רשלני (אם נגרם עקב כך נזק), ומשאין חולק כי הסוכן קיבל פוליסה על-מנת שיעבירה למבוטח עובר אליו הנטל להוכיח כי עשה כן. הוא לא הצליח בכך. שנית, גם אם נניח כי הסוכן העביר את הפוליסה למבוטחת הרי הסוכן עצמו העיד כי מנהלי המבוטחת (כמו רבים מהמבוטחים בכלל) אינם קוראים בקפידה את הפוליסות. ברור כי הם סומכים על סוכן הביטוח שלהם שיעשה כן טרם שיעביר את הפוליסה אליהם. על הסוכן, המודע לכך היטב, להיכבד ולקרוא את הפוליסה ולהעיר למבוטח יחד עם העברת הפוליסה אליו על כל דבר שחשוב שהמבוטח ידע; ומה חשוב יותר מההגבלה, המהותית עד מאוד, שנוספה לפוליסה בניגוד להצעה? אין חולק שגם אם העביר הסוכן את הפוליסה למבוטחת הוא לא טרח להפנות תשומת לבה להגבלה דלעיל (כנראה משום שבעצמו לא טרח לקרוא את הפוליסה ולא היה ער כלל להגבלה). בסיכומיו טען הסוכן (בין שלל טענות, רובן בלתי רלוונטיות וחלקן אף סותרות זו את זו) כי דוח הסוקר כלל לא הועבר אליו, לא יחד עם ההצעה (כשזו הוחזרה אליו על-מנת להחתים עליה את המבוטחת) ואף לא יחד עם הפוליסה. טענה זו, גם אם היא נכונה, אין בה מאום. הסוכן צריך היה וחייב היה לקרוא את ה"רשימה" של הפוליסה. לוּ עשה כן היה מגלה את ההגבלה, עם דוח הסוקר או בלעדיו. כאן המקום להעיר כי התקשיתי להאמין למראה עיניי כאשר קראתי את טענת הסוכן בסיכומיו כאילו "לא יכול" היה להבחין בהגבלה מכיוון שזו "הוחבאה". ראוי שכותבי סיכומים ילמדו להימנע מטענות מופרכות בעליל כגון זו.
21. סיכום הדברים דלעיל הוא כי הסוכן התרשל בצורה ברורה (ואף עשה כן יותר מאשר בשלב אחד), ובכך נוצר או לא נמנע המצב שבו המבוטחת הנפיקה פוליסה ובה הגבלה המקטינה מהותית את הכיסוי מפני פריצה לברזים.
הסוכן לא טען כי התרשלותו לא גרמה לנזק כלשהוא אצל המבטחת, ועל-כן לא אדרש אף אני לשאלה אם גרמה ההתרשלות לנזק ואניח כי אכן נגרם למבטחת נזק בגובה הסכום שאותו חויבה לשלם בתביעה זו, שהוא הסכום שיש להוסיף ולשלמו לאור הקביעה שההגבלה חסרת תוקף.
22. נותרה שאלת האשם התורם של המבטחת, טענה שהועלתה בקיצור נמרץ בסעיף 124 לסיכומי הצד השלישי. טענה זו נטענה גם בכתב הגנתו של הצד השלישי (בסעיף 9 ובמיוחד בסיפה שלו). חרף זאת לא מצאתי שבסיכומיה המקיפים טרחה הדר להידרש לטענת האשם התורם שלה, ביחסים שבינה לבין הסוכן (הצד השלישי). מכל מקום, דעתי היא שיש ממש בטענת האשם התורם. נוהל העבודה שעליו העידה גב' אלפסי ואשר (לפחות לגירסת הדר, שזכתה לאמוני) יושם בפועל בענייננו, הוא נוהל רשלני ובלתי ראוי. ההפניה לדוח הסוקר שצוינה על גבי טופס ההצעה עת הוחזר על-מנת להחתים את המבוטח מופיעה ללא זיקה לסכומי הביטוח כפי שכבר פורט לעיל. המבוטח לא התבקש לחתום כי ראה את דוח הסוקר בכלל וכי הוא מסכים לו, ומקל וחומר שהמבוטח (ואף הסוכן) לא הוחתמו כדי לאמת שהם יודעים על ההגבלה ומסכימים לה. זאת אף שאין כל קושי לחברת ביטוח לערוך את הטפסים המתאימים ולדאוג שבמקרים כגון דא אכן יוחתם המבוטח על הסכמתו להגבלה. המבטחת גם לא טרחה להפנות בדרך כלשהיא, בכתב או בעל-פה, את תשומת לבם של הסוכן ושל המבוטח לכך שהוכנסה הגבלה כאמור אף שנתבקש כיסוי ללא הגבלה. מדברי גב' אלפסי בעדותה עולה כי ציפייתה הייתה שהסוכן יבחין בהגבלה ויפנה תשומת לב המבוטח לקיומה, אך היא לא עשתה דבר על-מנת שציפייה זו תתגשם אף שלא שמעתי מפיה כי ניסיון העבר, הוראות או נהלים שנתנה הדר לסוכניה או כל סיבה אחרת גרמו לה להאמין שהסוכן אכן יפעל כמצופה ממנו.
23. אשר לחלוקת נטל האשם: המבטחת היא אמנם היוזמת של המעשים והמחדלים שגרמו לכך שחויבה לשלם בגין נזקים שלא רצתה לתת כיסוי ביטוחי מפניהם, אך הסוכן הוא זה שהייתה לו ההזדמנות האחרונה למנוע את התוצאה. על-כן הגעתי למסקנה שיש לחלק את האשם בחלקים שווים.
ה. הכרעה בהודעה לצד שלישי
24. לאור האמור לעיל אני מחייב את הצד השלישי לשלם להדר מחצית מהסכומים שבהם חויבה הדר כאמור בסעיף 15 לפסק-דין זה לעיל. בנוסף ישלם הצד השלישי להדר מחצית מאגרת המשפט ששילמה הדר בהודעה לצד שלישי. בנוסף ישלם הצד השלישי להדר שכר טרחת עורך-דין בהודעה לצד שלישי בשיעור של 15% מהסכום שבו חויב הצד השלישי (למעט החיוב לשלם מחצית האגרה של הודעת צד ג'), בתוספת מע"מ על שכר הטרחה.
ו. הערות לפני סיום
25. הצד השלישי השקיע מאמץ בראיות ובסיכומים בטענה כי ההגבלה נושא הדיון הוכללה בסקר הסיכונים בטעות, ולא הייתה אמורה להיכלל בו. בכל הכבוד, הטענה מופרכת בעליל. ראשית לא הובאה ראיה (בצורת חוות-דעת מומחה) שתתמוך בטענה שההגבלה אינה סבירה. השערות וספקולציות על תהליכי עבודת הסוקר אינן תחליף להבאת ראיות לכך שמבחינה מקצועית, מנקודת ראייתו של סוקר סיכונים, הייתה ההגבלה שלא במקומה. שנית, אין כל חשיבות לטענת ה"טעות" אפילו לו הוכחה. אם המבוטח ידע והסכים להגבלה – היא מחייבת אותו אפילו מקורה בטעות של הסוקר. אם המבוטח לא ידע ולא הסכים לה, אין היא מחייבת אותו כלל. גם ביחסים בין הדר לסוכן חל אותו דין: הדר רצתה, ועל כך אין חולק, להגביל את חבותה על-פי המלצת הסוקר. בין שמקור ההמלצות בטעות ובין שהן ראויות, עדיין צריך היה הסוכן לשים לב לדוח הסוקר ולפוליסה ולכל הפחות להעיר למבוטחת על ההגבלה.
26. ההכרעה בתביעה לא הייתה על-פי עדותו היחידה של עת/1, שכן קבעתי שהנטל להוכיח ידיעה של ההגבלה מוטל על המבטחת בנסיבות ענייננו. אשר לאי-הבאת עדים ומסמכים כראיות, דומני שבכך "חטאו" כל הצדדים. התובעת לא העידה את אביו של עת/1. הסוכן לא דאג להביא את העותק (הצהוב) של ההצעה שאמור היה להישאר אצלו (וגם אם העבירו בעבר למבטחי אחריותו המקצועית ברור שיכול לבקשו ולהציגו כראיה וברור שלא עשה כן); הדר לא הביאה את "טופס ההסכמה" שאמור היה להיות מצורף לסקר הסיכונים; והסוקר (שהעיד מטעמה) טען שהשמיד את טיוטת הסקר. כך מסתבר שהטענות בדבר אי-הבאת עדים וראיות חלות כאן בכל הכיוונים האפשריים, ולמעשה מנטרלות זו את זו.

ז. סוף דבר
27. ההכרעה בתביעה ובהודעה לצד שלישי היא כאמור בפיסקאות 15 ו-24 לפסק-דין זה לעיל. כל הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תעביר העתק פסק-הדין לבאי-כוח הצדדים באמצעות הדואר וכן למפקח על הביטוח במשרד האוצר על-מנת שייתן דעתו לשאלה אם ראוי לעגן בהוראות ו/או בחקיקה כללים שיבטיחו כי הגבלות ושינויים מהותיים בכיסוי בפוליסה (ביחס למבוקש בהצעה) יבואו לידיעת המבוטח ויקבלו את הסכמתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בעל הפוליסה

  2. פוליסה לקצבה נדחית

  3. שינוי תנאי הפוליסה

  4. נכות מתאונה בפוליסה

  5. הגבלה בפוליסת ביטוח

  6. פרשנות פוליסת ביטוח

  7. אי הודעה על סילוק פוליסה

  8. פוליסה לכיסוי השתלות בחו"ל

  9. התיישנות פוליסת בריאות

  10. פוליסה לביטוח אש מורחב

  11. הבלטת סייג בפוליסת ביטוח

  12. פיצויי הלנה על כספי פוליסה

  13. תנאי או סייג מקפח בפוליסת ביטוח

  14. תביעות פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל

  15. פרשנות פוליסת ביטוח חבות מעבידים

  16. סעיף רכב חלופי בפוליסת ביטוח

  17. חובת הבלטת תנאי מיגון בפוליסה

  18. התראה לפני ביטול פוליסת ביטוח

  19. מיגון רכב פוליסת ביטוח גניבה

  20. החובה להבליט הגבלות בפוליסת הביטוח

  21. פרשנות פוליסת אובדן רישיון טיס

  22. דרישות חובת הבלטה בפוליסת ביטוח

  23. ביטול הפוליסה לפני מקרה הביטוח

  24. אי ידיעה על תנאי בפוליסת ביטוח

  25. ביטול פוליסה עקב אי תשלום פרמיה

  26. דרישות מיגון רכב בפוליסת ביטוח

  27. חובת חברת ביטוח להבליט הגבלות בפוליסה

  28. שמירה 24 שעות כתנאי בפוליסת ביטוח

  29. פרשנות תכליתית של הגבלות בפוליסת ביטוח

  30. מה ההגדרה של "נכות" בפוליסת ביטוח ?

  31. "האותיות הקטנות" בתנאי פוליסת ביטוח

  32. עמלות סוכן משנה בגין פוליסות ביטוח

  33. קנס על חברת ביטוח בגלל שינוי פוליסה

  34. תביעה לקבלת כסף שהצטבר בפוליסת ביטוח

  35. פיצויים בגין פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל

  36. מקרה ביטוחי 3 חודשים לפני סיום הפוליסה

  37. תביעה על פי פוליסה לפיצוי בגין נזקי פריצה

  38. אי התקנת אזעקה לרכב בניגוד לתנאי הפוליסה

  39. הגדרת נכות כ"אובדן מוחלט של איבר" בפוליסת ביטוח

  40. האם פוליסת ביטוח המכסה תאונות מכסה אוטומטית גם מחלות

  41. התיישנות פוליסה עם סעיף קביעת נכות של ביטוח לאומי

  42. מכתב דחייה מחברת הביטוח: פוליסת ביטוח אחריות מקצועית

  43. תביעת ביטוח הוצאות רפואיות פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל

  44. תביעה נגד חברת הביטוח בגין פוליסת נזקי צנרת ומים לדירה

  45. התיישנות פוליסת ביטוח עם סעיף קביעת נכות ע"י ביטוח לאומי

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון