הוכחת תמיכה בהורים של אדם שנהרג בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת תמיכה בהורים של אדם שנהרג בתאונת דרכים:   העובדות המנוח ז"ל נהרג בתאונת דרכים, שאירעה בתאריך 5.8.98, בעת שרכב על אופנוע, שהשימוש בו היה מבוטח ע"י הנתבעות (להלן: "המנוח"). התובעים 2,3 הם הוריו ויורשיו היחידים של המנוח, כמפורט בצו ירושה שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: התובעים"). התובע מס' 1 הוא עזבון המנוח, אך לא היה מקום לצרפו כתובע, לאור העובדה שהתובעים 2,3 הוכרזו כבר כיורשיו של המנוח.   התאונה אירעה שמונה חודשים לאחר שחרורו של המנוח מצה"ל. המנוח עמד לסיים את לימודיו בקורס תכנות מחשבים, ולדברי התובעים עבד בעבודות מזדמנות כמדריך טיולים וכגנן. נהמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה - האם המנוח תמך בהוריו טרם מותו, ואם כן - מהו הפיצוי לו זכאים התובעים בגין אובדן תמיכה זו. גרסת התובעים       התובע 3 חלה בשנת 1986 במחלת נפש והוא מוכר כנכה בשיעור של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית, ועדותו בעמ' 11 לפרוטוקול). התובעת עובדת כפקידה בבנק. לטענת התובעים, עקב מצבו הקשה של התובע תמך המנוח בהוריו ואף ביצע עבורם ועבור אחיו שירותים שונים.       התובעת העידה, כי המשפחה מקיימת אורח חיים דתי ופרט למנוח יש לה עוד שלושה ילדים. לדבריה, המנוח תמך כספית במשפחה בסכום ממוצע של 800 ₪ לחודש. הוא "עזר כל כמה שהיה יכול כל כמה שהצליח להשיג... הוא היה קונה לאחים שלו מתנות, ציוד, איפה שיכל להושיט יד הוא עזר. זה לא היה רק כספית גם נפשית ופיזית... היו חודשים של יותר וחודשים של פחות..." (עמ' 5,7 לפרוטוקול).       התובע העיד, כי המנוח היה מלווה אותו לביקורים אצל רופאים וסועד אותו בעת אשפוזיו בבית החולים. לדבריו, הוא עצמו עובד בעבודות שיקומיות מזדמנות ומרוויח כ- 600 ₪ לחודש (עמ' 10). ב4.      לצורך הוכחת הכנסותיו הנטענות של המנוח, טרם מותו, הגישו התובעים - בהסכמת ב"כ הנתבעות - תדפיסים מחשבונו ואישורים על הפקדות שונות שנעשו על ידו. ב"כ התובעים טוענת בסיכומיה, כי מעיון במסמכים אלה עולה, כי המנוח הפקיד בחשבונו סכומים גבוהים בעת שהיה סטודנט ואף חייל. כך, למשל, בחודש אפריל 1998 הפקיד בחשבונו סך של 3,733 ₪, בחודש מרץ 1998 הפקיד סך של 3,667 ₪, ובחודש פברואר 1998 הפקיד 698 ₪. לדברי ב"כ התובעים, ניתן לאמוד את הכנסותיו החודשיות של המנוח, עובר לפטירתו, בסך של 4,000 ₪ לחודש, כאשר חמישית מהן (800 ₪) ניתנו על ידו כתמיכה להוריו. 5.      ב"כ התובעים מוסיפה וטוענת, כי אלמלא התאונה המצערת, היה המנוח תומך בהוריו בסכום גבוה יותר של 1,314 ₪ לחודש, עד תום תוחלת חייו של האב. לפיכך טוענת ב"כ התובעים, כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין אובדן תמיכתו של המנוח בהם, לעבר ולעתיד, בסכום גלובלי של 100,000 ₪. גרסת הנתבעות 6.      הנתבעות לא הביאו עדים מטעמן והסתפקו בחקירתם הנגדית של התובעים. על סמך חקירה זו טוען ב"כ הנתבעות בסיכומיו, כי לא זו בלבד שהמנוח לא תמך בהוריו, אלא ההורים הם אלה שתמכו בו עד למועד פטירתו. 7.      בהסתמך על דפי החשבון שהוגשו לתיק בית המשפט, טוען ב"כ הנתבעות, כי העברות הכספים בוצעו דווקא מחשבון האם לחשבון המנוח ולא להיפך, ובכך נסתרת מניה וביה טענת התובעים בדבר תמיכה, כביכול, של המנוח בהם. כך, למשל, בחודש דצמבר 1996 ביצעה האם שתי העברות מחשבונה לחשבון המנוח בסך של כ-200 ₪ כל אחת, בחודש יולי 1997 ביצעה העברה מחשבונה בסך 800 ₪, ובחודש מרץ 1998 בסך 80 ₪. ב"כ הנתבעות מלין על כך, שהתובעים לא הגישו תדפיסים מחשבונה של האם לתקופה שקדמה לתאונה, אלא רק לאחריה, וטוען כי יש לזקוף עובדה זו לחובתם. ו8.      ב"כ הנתבעות מוסיף וטוען, כי בניגוד לדבריה של התובעת בבית המשפט, כי המנוח עבד בעבודות מזדמנות והשתכר סכומי כסף במזומן, בתצהיר תשובותיה לשאלון השיבה, כי המנוח לא עבד עובר לתאונה כלל (נ/2 תשובה לשאלה מס' 17). כאשר התבקשה התובעת להסביר סתירה זו השיבה תשובה מתחמקת וטענה, כי בשאלון התתייחסה לכך שהמנוח לא עבד במקום עבודה מסודר (עמ' 4). נ9.      ב"כ הנתבעות מציין, כי המנוח שירת כלוחם ביחידת "דוכיפת" ולאחר מכן היה סטודנט בקורס מחשבים, ולכן לא יכול היה לתמוך בהוריו. לאור העובדה שהמנוח היה בן 24 במותו, טוען ב"כ הנתבעות, כי לכל היותר היה תומך בהוריו למשך תקופה קצרה, ולאחר מכן היה נושא אשה ועושה לביתו. לדבריו, למנוח יש שלושה אחים נוספים, המסוגלים אף הם לתמוך בהורים, והוכח כי לפחות אחד מהם תומך בהם בפועל. ב10.  עמדתו של ב"כ הנתבעות היא, כי אם ייפסק שהמנוח אכן תמך בהוריו, הרי שמדובר בסכומים אקראיים, שאין בהם משום ראיה לתמיכה עתידית בהם. עוד נאמר, כי מכל סכום שייפסק לתובעים, יש לנכות את ההוצאות "הנחסכות" להורים בשל מות המנוח, לרבות הוצאות הכלכלה והמחיה של המנוח בבית ההורים.   אובדן התמיכה בתובעים 11.  משפחתו של התובע אינה משפחה רגילה. האב חולה ומוכר כנכה בשיעור של 100% ע"י המל"ל. בנסיבות אלה, אין ספק, כי המנוח, אשר לדברי אמו היה בן תומך ואוהב, סייע לאמו בטיפול באחיו הקטנים, ליווה את אביו לטיפולים רפואיים, ואף נתן בידי אמו סכומי כסף קטנים, ככל שידו היתה משגת. 12.  מדובר באדם צעיר, שהשתחרר משירות צבאי מלא כחייל קרבי, שמונה חודשים בלבד לפני התאונה שקיפדה את פתיל חייו. במהלך התקופה הקצרה לאחר שחרורו, הספיק המנוח לרכוש את האופנוע מכספו, ללא סיוע ההורים, כפי שהעידה אמו, ללמוד בקורס מחשבים ואף להפקיד מידי פעם סכומי כסף שונים לחשבונו. 13.  מהימנה עלי עדותה של האם, כי התובע סייע לה כספית ככל יכולתו, אך אין באפשרותי לקבל את טענתה, כי המנוח תמך במשפחתו בסך של 800 ₪ לחודש, עובר לפטירתו. עובדה זו אינה נתמכת בתדפיסי חשבון הבנק של המנוח ושל התובעת, ואינה מתקבלת על הדעת, לאור העובדה שהתובע היה סטודנט, כלכל את עצמו, מימן את לימודי הנהיגה על אופנוע בעצמו, רכש את האופנוע מכספו ואף הפקיד כספים בחשבונו לעתיד לבוא. 14.  בנסיבות אלה, כאשר הכנסתו החודשית של התובע מעבודות מזדמנות לא הוכחה, ושיעור התמיכה החודשית בהורים לא הוכח, לא ניתן לחשב את הפיצוי לתלויים בגין העבר בדרך אריתמטית, כפי שנעשה בת"א (י-ם) 871/95 אדרי אסתר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 97(3) 3085, אליו הפנתה ב"כ התובעים בסיכומיה. מאותן סיבות, לא ניתן גם לחשב את הפסד התמיכה בתלויים לעתיד בדרך אריתמטית, ואין מנוס מקביעת הפיצוי המגיע לתובעים בגין אובדן תמיכה זו על דרך האומדנא. 15.  הלכה היא, ש"כדי לקבוע את הפסד התלויים, יש לקבוע את הפסד הממון שנגרם להם וכדי לקובעו, יש לברר מה היתה בפועל ההכנסה של המנוח, לולא נפטר בתאונה, ממנה נגזרת התמיכה לה היו זוכים" (ע"א 5794,94 אררט בע"מ נ' רחל בן שבת, פ"ד נא(3) 489). כאמור, נתונים אלה לא הוכחו על ידי התובעים. ו16.  בבואי לפסוק את הפיצוי המגיע לתובעים על דרך האומדנא, אסתמך על הנחות היסוד כדלקמן: אלמלא התאונה יכול היה התובע להשתכר עד כדי כפל השכר הממוצע במשק בתחום המחשבים; מסכום זה יש לנכות מס הכנסה בשיעור של 25%, כאמור בחוק הפיצויים; המנוח היה תומך בהוריו בסכום ממוצע של 400 ₪ לחודש, עד הגיע האב לגיל 75 (במשך עשרים שנים); המנוח היה ממשיך להעניק סיוע בטיפול באחיו ובאביו עד שהיה נושא אשה (בגיל 27 לערך); מסכום הפיצויים יש לנכות את ההוצאות הנחסכות לתובעים בשל מות המנוח. 17.  בהסתמך על הנחות היסוד, כאמור לעיל, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין אובדן התמיכה בתלויים, לעבר ולעתיד על סך של 60,000 ₪. הפיצוי בגין הפסד שירותי המנוח לאביו, לעבר ולעתיד, נקבע על ידי בסך של 5,000 ₪. נ  כאב וסבל 18.  אין מחלוקת, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין כאב וסבל, עקב פטירתו של המנוח, בשיעור של 25% מסכום הפיצויים המקסימלי לפי חוק הפיצויים, בתוספת ריבית. סכום זה יש לחשב ליום מתן פסק הדין.   הוצאות לווי קבורה ומצבה 19.  התובעת העידה, כי בהיותם אנשים דתיים, נאלצו התובעים לשאת בהוצאות של שלוש סעודות מצווה בסך 3,400 ₪ כל אחת, ובסה"כ 10,200 ₪. בנוסף, הוצאו על ידם הוצאות עבור אוטובוס ללוויה, לשבעה וליום ה- 30 למות המנוח, בסכום כולל של 1,200 ₪, ועבור סידורי תפילה בסך 400 ש"ח. כמו כן, נשאו התובעים בהוצאות הקמת מצבה, שלא הוצגה לגביהן קבלה. ב"כ התובעים טוענת בסיכומיה, כי התובעים זכאים להחזר הוצאותיהם בסכום כולל של 21,928 ₪. 20.  ב"כ הנתבעות מפנה להוראות סעיף 81(2) לפקודת הנזיקין וטוען, כי אין מקום לפסוק לתובעים סכום כלשהו לרגל האבל על המת, לרבות הוצאות השבעה, ארוחת מצווה וכו'. לדבריו, התובעים זכאים אך להחזר הוצאות הקמת המצבה, אם תוצג על ידם קבלה. 21.  ההפניה להוראות סעיף 81(2) לפקודת הנזיקין היא במקומה, לאור האמור בסעיף 4 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975, המורה כי "על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף יחולו הוראות סעיפים 19 עד 22, 76 עד 83, 86, 88 ו- 89 לפקודת הנזיקין...". לפיכך, אין התובעים זכאים להחזר ההוצאות הקשורות באבל על המנוח. התובעים זכאים להחזר בגין הקמת המצבה, אך בהעדר קבלה המעידה על סכום ההוצאה, אני פוסקת להם החזר בסך של 3,000 ₪. ב  לסיכום על הנתבעות לשלם לתובעים את סכום הפיצויים, כאמור בסעיפים 17-21 לפסק דיני. בנוסף, על הנתבעות לשלם לתובעים את הוצאות המשפט שהוצאו על ידם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.   ב"כ התובעים רשאית להגיש פסיקתא לחתימתי תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.    מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות