החלטת ועדה מחוזית ''למשוך'' תוכנית לפני הדיון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטת ועדה מחוזית ''למשוך'' תוכנית לפני הדיון:

האם רשאית ועדת מחוזית לתכנון ובניה לחזור בה מהמלצתה למועצה הארצית על הפקדת תכנית ו"למשוך" את התכנית בשלב בו טרם התקיים דיון במועצה הארצית בשאלת הפקדת התכנית. זו השאלה הניצבת בפני בעתירה זו.

העובדות הרלוונטיות:
1. העותרים הם בעלי מקרקעין בתחום העיר רשל"צ שייעודם על פי תכנית המתאר המקומית רצ/1/1 משנת 1970 ותכנית המתאר המחוזית תמ"מ /3 משנת 1982, חקלאי.

2. בשנת 2003, אושרה תכנית מתאר מחוזית חדשה למחוז מרכז, תמ"מ 21/3, שסימנה חטיבת קרקע ובכלל זה גם את מקרקעי העותרים, כ"אזור נופש מטרופוליני", המוגדר כ"שטח בעל חשיבות על-מקומית המיועד בעיקרו לפעילות נופש, פנאי וספורט בשטחים פתוחים ולעיבוד חקלאי, וכן למטרות משלימות ותואמות של בינוי גובל". בהתאם להוראות התכנית, באזור נופש מטרופוליני ניתן לייעד, לכל היותר, 15% מן השטחים הירוקים לצורכי פיתוח ובנייה לתכליות שאינן נופש מטרופוליני כגון: מגורים, מסחר, תעשיה וכו'.

3. התכנית נשוא העתירה תמ"מ 21/3/ 2(להלן: "התכנית") היא תכנית מתאר מחוזית שבאה לשנות את תמ"מ 21/3. מטרת התכנית היא שינוי צורתו וגבולותיו של אזור הנופש המטרופוליני באמצעות שינוי יעוד אזור חקלאי לאזור נופש מטרופוליני, הוספת שטח לבינוי עירוני, קביעות יעוד לשטח פתוח מיוחד ( על פי תמ"א 35) ושינוי יעוד אזורי נופש מטרופוליני לאזור תעסוקה, מלאכה ותעשיה.

4. את התכנית יזמו המשיבות 1 ו-4 (להלן: "עיריית ראשון לציון" ו"הועדה המקומית" בהתאמה) בשיתוף המשיבה 3 (להלן: "הועדה המחוזית") ובשיתוף בעלי הקרקעות.
הגוף המוסמך להפקיד את התכנית על פי הוראות סעיפים 55 – 59 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התו"ב") היא המשיבה 2 (להלן: "המועצה הארצית").

5. ביום 8.3.07 החליטה הועדה המקומית להמליץ בפני הועדה המחוזית על הפקדת התוכנית.
ביום 12.03.07, נדונה התכנית במליאת הווועדה המחוזית אשר החליטה להמליץ בפני המועצה הארצית על הפקדתה.

6. ביום 05.02.08, הובאה התכנית לדיון במועצה הארצית, אולם ראש העיר רשל"צ דאז, מר מאיר ניצן, ביקש לא לדון בה שכן הוא מבקש למשוך אותה ולהכניס בה שינויים. המועצה הארצית קיבלה את בקשתו והחליטה להסיר מסדר יומה את התכנית וקבעה כדלקמן:
"בפני המועצה הארצית הובאה פנייתו של ראש עירית ראשון לציון, מר מאיר ניצן, אל יו"ר המועצה הארצית, המבקש למשוך את התכנית היזומה על ידי העיריה ולהכניס בה שינויים. מתכנן המחוז סבר שיש קושי לקבל את בקשת ראש העיר כפי שהוגשה מכיוון שבאופן פורמלי הועדה המחוזית היא זו שהגישה את התכנית. יו"ר המועצה הבהיר כי יש מקום להיענות לבקשה שלא לקיים דיון בתכנית, זאת בשים לב לעמדת הרשות המקומית אשר פעלה לקידומה של התכנית האמורה. המועצה הארצית מחליטה להיענות לבקשה ולהסיר את התכנית מסדר יומה. בשולי הדברים המועצה מציינת לחיוב את עצם יוזמת עירית ראשון לציון לקידומה של תכנית לאזור הנופש המטרופוליני, ובד בבד מבקשת להבהיר כי ככל שתוגש תוכנית שונה, תדון בה המועצה בהתאם למדיניות הקבועה בתכנית המתאר המחוזית למחוז המרכז – תמ"מ/3/21" (ההדגשות לי – ז.ב.)

7. ביום 08.02.09, התכנסה הוועדה המקומית, לדיון בקביעת מדיניות תכנון עירונית חדשה. בין היתר נקבע כי תוכן תכנית מתאר חדשה לעיר ראשון לציון, בה תצומצם ככל שניתן הבניה החדשה למגורים; לא תהיה הרחבת בניה למגורים בשטחי הנופש המטרופוליני או בשטחים חקלאיים (בשים לב לחריגה, כבר באותו מועד, מייעד האוכלוסיה בעיר לפי תכנית האב המאושרת לשנת 2020); יוגדלו שטח התעסוקה; ויווצרו אזורי תעסוקה ל"הייטק" (להלן: "מסמך המדיניות התכנונית").

8. ביום 21.03.10, התקיימה ישיבה במינהל התכנון הארצי בה נכחו בין השאר מנהל מינהל התכנון ומתכנן מחוז המרכז. מנהל מינהל התכנון הורה לנציגי העירייה להעביר פנייה מסודרת למזכירות המועצה הארצית לצורך סגירת תיק התכנית.

9. ביום 20.05.10, פנתה עיריית ראשון לציון למתכנן מחוז המרכז וביקשה לבטל את התכנית, היות ואינה תואמת למדיניות התכנון העירונית וכיוון שהוועדה המקומית מקדמת תכנית מתאר כוללת חדשה לפוליגון אזור הנופש המטרופוליני הצפוני אשר תעלה בקנה אחד עם הוראות תמ"מ 21/3.

10. ביום 13.09.10, דנה שוב הוועדה המחוזית בתכנית, והחליטה לשוב ולדון בה לאחר הגשת תכנית מתאר מקומית חדשה של ראשון לציון. הוועדה המחוזית בקשה לקבל עדכון לגבי סטאטוס תכנית המתאר המקומית, תוך 6 חודשים.



11. ביום 16.05.11, התקיימה בועדה המחוזית ישיבת עדכון והוחלט על משיכתה של התכנית:
"הוועדה המחוזית, לאחר ששמעה את אדריכל העיר ראשל"צ, מחליטה לקבל את המלצת עירית רשל"צ ולהחליט על משיכת התמ"מ. זאת לאחר קבלת עדכון הסטטוס בדבר תכנית המתאר הכוללת לעיר בהתאם להחלטתה הקודמת ולנוכח תכנונה המתגבש של תכנית המתאר הכוללת לעיר כמו גם של תכנית המתאר המקומית לאזור הנופש המטרופוליני המקודמת ע"י העיריה. הוועדה השתכנעה כי שינוי התמ"מ המדובר אינו תואם לתפיסה התכנונית העדכנית של העיר רשל"צ.
על רקע זה ולנוכח מגמות התכנון הברורות שמציגה הוועדה המקומית, אשר תואמות בהקשר הנוכחי לתמ"מ/21/3, הוועדה אינה סבורה כי יש צורך לשוב ולהמתין עד שתכנית המתאר המקומית תוגש בפועל לוועדה המחוזית, אלא ניתן להכריע בשינוי התמ"מ כעת".

12. החלטת הוועדה המחוזית מיום 16.05.11, היא נשוא העתירה שבפני ומבוקש לבטלה בטענה כי הוועדה המחוזית לא היתה מוסמכת למשוך את התכנית המצויה בסמכות המועצה הארצית וכי לוועדה המחוזית אין סמכות לשוב ולדון בהחלטתה על הפקדת התכנית. כמו כן מבוקש להורות למועצה הארצית לקיים דיון בהפקדת התכנית.

עיקר טענות העותרים:

13. המועצה הארצית עכבה את הדיון בהפקדתה של התכנית בעקבות בקשתו של ר' העיר מאיר ניצן ונקבע כי יערך דיון נוסף בתכנית במסגרת פורום המועצה הארצית. למעשה, לא התקבלה עד היום החלטה, במוסד התכנון הרלוונטי, קרי המועצה הארצית, בדבר הפקדתה ו/או משיכתה או ביטולה של התכנית. החזרת הדיון לועדה המחוזית אינה גורעת מחובתה של המועצה הארצית לקיים דיון בתכנית לגופה.


14. החלטת הוועדה המחוזית בדבר משיכת התכנית והסרתה מסדר יומה של המועצה הארצית, התקבלה מבלי שהוענקה לה לכך סמכות בחוק התו"ב ומבלי שהתקיים דיון ממצה בתכנית במסגרת מליאת המועצה הארצית. מרגע שהתכנית הומלצה, על ידי הוועדה המחוזית, להפקדה והועברה למועצה הארצית, שטרם קיימה בה דיון ענייני, אין בכוחה של עיריית ראשון לציון לבקש החזרתה לדיון במליאת הוועדה המחוזית, למרות שהינה מיוזמי התכנית.

15. בהעדר החלטה פורמאלית של הוועדה המקומית, עיריית ראשון לציון אינה רשאית לדרוש מהוועדה המחוזית לבטל את התכנית. הועדה המקומית אינה רשאית לחזור בה מהחלטתה, מיום 08.03.07 שהמליצה על הפקדתה של התכנית.

16. תוצאותיה של החלטת הוועדה המחוזית מיום 16.05.11, עלולות לסכל הליכי תכנון מתקדמים שארכו שנים רבות.

17. החלטת הועדה המחוזית להורות על משיכת תמ"מ 2/21/3 והסרתה מסדר היום של מליאת הוועדה המחוזית התקבלה בהרכב של ממלאי מקום. הוועדה המחוזית בניגוד להחלטתה מיום 13.09.10 כשלה בתפקידה לשקול את תרומת התכנית הנדונה לקידום מדיניות התכנון המחוזית הכלל ארצית ויישום מדיניות והחלטות הממשלה המחייבות, מיום 15.07.10, לפיהן יש לפעול להגדלת היצע הקרקעות במחוז המרכז. בהחלטתה לא נמצא שום אזכור לגבי שקילת האינטרס התכנוני הציבורי והלאומי.

18. באשר לטענת המשיבות בדבר שיהוי בהגשת העתירה טענו העותרים כי ההחלטה נשוא העתירה התקבלה ביום 16.05.11, פורסמה רק בחודש יולי והעותרים לא ידעו עליה לפני פרסומה. בחודש יולי חלה פגרת בתי המשפט, מכאן שהעתירה הוגשה במועד.

19. העותרים אינם חולקים על סמכות הועדה המחוזית לשנות את דעתה, יחד עם זאת ההחלטה המשנה, שלא להמליץ על הפקדת התכנית, צריכה לעבור לדיון במועצה הארצית שחייבת לשקול זאת. לטענת העותרים סעיף 56 לחוק התו"ב אליו מכוונות המשיבות, לא עוסק בתכנית לאחר הגשתה. לטענתם, הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 133 לחוק התו"ב. יתרה מכך בענייננו, התכנית כבר הגיע לדיון במועצה הארצית מכאן ששלב ההגשה חלף ואילו שלב ההפקדה הינו סוף התהליך במועצה הארצית, קרי השלב הסופי. בנוסף לכך טענו העותרים כי לא הוענקה להם זכות שימוע.

עיקר טענות המשיבות:

עירית ראשון לציון והועדה המקומית ראשון לציון

20. יש לדחות את העתירה על הסף, נוכח השיהוי הרב בו היא נגועה. ההחלטה נשוא העתירה התקבלה ביום 16.05.11, והעתירה הוגשה רק בחלוף כ-4 חודשים, ביום 06.09.11.

21. יתרה מכך, החלטת הוועדה המחוזית הינה טכנית במהותה, ולמעשה התכנית "מתה" הרבה קודם לכן, בהחלטת המועצה הארצית מיום 05.02.08, להסירה מסדר יומה.

22. על העתירה להידחות גם לגופה בהיעדר עילה להתערבות ביהמ"ש. אין לקבל את טענת העותרים לפיה מוסדות התכנון השונים אינם יכולים לשוב ולדון בתכנית לאחר שהחליטו בה לאור אי תחולתו של "כלל גמר המלאכה" בהחלטות מוסדות התכנון. מוסד תכנון אינו כבול בהחלטתו הראשונית ובסמכותו לשנותה מקום בו הובאו בפניו נתונים נוספים או נשתנו הנסיבות או עקב הערכה מחודשת של נתונים קיימים. כלומר מוסד תכנוני רשאי לשוב ולבדוק את עמדתו בכל שלב תכנוני.

23. בענייננו, חלוף השנים, עמדת המועצה הארצית לעניין הצורך בהתאמת התכנית לתמ"מ 21/3 שהובהרה לוועדה המקומית, כמו גם הערכה מחודשת ושינויים במגמות התכנון בעיר ראשון לציון, שינויים בנסיבות האובייקטיביות שעה שאוכלוסיית העיר ראשון לציון חרגה זה מכבר מיעד האוכלוסייה לפי תכנית האב המאושרת עד לשנת 2020, כל אלו מהווים טעמים מוצדקים וראויים לבחינה מחודשת של תכנון אזור הנופש המטרופוליני תוך התאמת התכנון לתמ"מ 21/3. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו לא הוועדה המקומית היא יוזמת התכנית וכאשר ממילא המועצה הארצית לא אישרה אותה והלכה למעשה, גם אם לא במפורש, דחתה אותה ולחילופין הורתה על הכנת תכנית בהתאם למדיניות הקבועה בתמ"מ 21/3.

24. למסמך המדיניות התכנונית של ראשון לציון משקל שיש לקחתו בחשבון, לא כל שכן כשמדובר בסוגית תכנון עקרונית ומהותית לעתידה של העיר.

25. ביחס לטענת העותרים ולפיה הוועדה המקומית, אינה יכולה לחזור בה מהחלטתה להמליץ על הפקדת התכנית, כל שכן לא באמצעות אדריכלית העיר, דינה של טענה זו להדחות, מכיוון שהתכנית אינה בסמכות הועדה המקומית. מה גם, כשהגיעו נציגי הוועדה המקומית לדיון בפני המועצה הארצית, זו המליצה על תיקון יסודי לתכנית, הוועדה המקומית קיבלה המלצה זו. היות והמלצה על התכנית למועצה הארצית הינה בסמכות ועדה מחוזית, התכנית הובאה פעם נוספת לפתחה של הועדה המחוזית שהחליטה על משיכת התכנית וביטולה.

26. ההלכה הפסוקה היא שבהעדר פגם מינהלי, בית המשפט לא יתערב בהחלטת מוסדות התכנון. ביהמ"ש אינו מוסד תכנון עליון המחליף את שיקול דעתו של מוסד התכנון.
התכנית נשוא העתירה הינה "רב קודקודית", קרי מדובר בתיקון משמעותי לתכנית מתאר הכולל בחובו אינטרסים שונים של מיקום, דרכי תעסוקה, שטחי נופש, מגורים, תחבורה ועוד. כלומר, עסקינן במעשה מנהלי שכרוכים בו היבטים שונים. ההלכה בעניין זה הינה שמעשה מנהלי "רב קודקודי" מקשה על התערבות שיפוטית יעילה בשונה מנושא ספציפי נקודתי שההתערבות השיפוטית לגביו זמינה. במעשה המנהלי הנדון לא נפל כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. החלטת הועדה המחוזית בדין יסודה, שיקוליה ענייניים וסבירים בנסיבות העניין ואין בה כל חריגה מהוראות הדין.

27. זאת ועוד, הוועדה המחוזית הינה יוזמת התכנית ולא גורם מייעץ. נקודת האל חזור ברורה וכל עוד התכנית אינה מופקדת היא עדיין בידי יוזם התכנית שרשאי לחזור בו. העותרים מעוותים את המציאות המשפטית בטענה שהתכנית הועברה למועצה הארצית לאישור סופי. התכנית לא הועברה לאישור סופי , היא אף לא הופקדה על ידי המועצה הארצית , על כן הלך הטיעון של העותרים שגוי.

המועצה הארצית לתכנון ולבניה והועדה המחוזית

28. הוועדה המחוזית והמועצה הארצית, טוענות גם הן כי דין העתירה להידחות על הסף. הן לאור היקף התערבות ביהמ"ש בשיקול הדעת של מוסדות התכנון והן לאור ההלכה כי מוסד תכנון רשאי לשוב ולעיין בהחלטותיו ולתקנן ככל שימצא שראוי לעשות כן. החלטת הועדה המחוזית למשוך את התכנית התקבלה כדין תוך שקילת שיקולים רלוונטיים וללא כל פגם מינהלי או אחר. הוועדה המחוזית היא שיזמה את התכנית וטענת העותרים לפיה הפורום החוקי המתאים היא המועצה הארצית נטענה בעלמא ואינה מבוססת על סעיף כלשהו בחוק.
בניגוד לנטען בעתירה (סעיף 9), בהחלטת המועצה הארצית לא נאמר, ואף לא משתמע, כי יערך דיון נוסף בתכנית בפורום המועצה הארצית. זולת החלטת המועצה הארצית מיום 5.2.08 להסיר את התכנית מסדר היום, התכנית מעולם לא נידונה במועצה הארצית, לא התקיים בה דיון לגופה ואף לא התקבלה כל החלטה הנוגעת להפקדתה או להמשך קידומה.

29. דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת האיחור והשיהוי בהגשתה. הליך התכנון האחרון התקיים ביום 16.05.11 העתירה הוגשה רק ביום 06.09.11, ללא כל טעם המצדיק את האיחור הרב. אלא שהשיהוי הוא רב יותר. העותרים תוקפים החלטות שנתקבלו לפני זמן רב – דהיינו את החלטת הוועדה המחוזית מיום 13.09.10 לשוב ולדון בתכנית ואת החלטת המועצה הארצית מיום 05.02.08, להסיר את התכנית מסדר היום.

30. במקרה דנן, המועצה הארצית לא קיימה דיון לגופה של התוכנית ולא קיבלה החלטה כלשהי הנוגעת להפקדת התוכנית או להמשך קידומה , על כן אין מקום לטענה בדבר הסתמכות העותרים על החלטות המועצה הארצית. החלטת המועצה הארצית הינה החלטה שלא לגוף התוכנית והיא "להורידה מסדר היום".

31. במצב בו הוועדה המחוזית, יוזמת התוכנית, החליטה שאין מקום לקדם את התמ"מ בשלב זה מנימוקים תכנוניים, ברור שאין כל סיבה שהמועצה הארצית תדון בתוכנית . על כן הוועדה המחוזית מוסמכת לשנות החלטתה.

32. באשר לטענת העותרים לעניין תחולתו של סעיף 133 לחוק התו"ב , ממנו נובע, לטענתם, כי ההגוף שאמור היה להחליט הינו המועצה הארצית, הרי שסעיף 133 לחוק מדבר על תכנית לאחר אישורה, ומצוי תחת הפרק "ביטול תכנית שינויה והתלייתה", הסעיף אינו רלוונטי לשלב בו מצויה התכנית דנא. הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 56 לחוק התו"ב שעניינו עריכת תכנית מתאר מחוזית, ולפיו הוועדה המחוזית יוזמת את התכנית , והיא זו שמחליטה על הגשתה למועצה הארצית. מכאן, שהיא גם זו שיכולה להחליט לאחר שהגישה אותה שאינה רוצה עוד בהגשתה, שיקול הדעת בעניין זה מצוי בגדרה והיא אינה שוקלת שיקולים צרים כפי שנטען.

דיון והכרעה:

33. טענתם העיקרית של העותרים היא כי הוועדה המחוזית לא הייתה מוסמכת למשוך את התכנית, אשר אישורה מצוי בסמכות המועצה הארצית, וכי לוועדה המחוזית אין סמכות לשוב ולדון בתכנית לאחר שהחליטה להמליץ על הפקדת התכנית.

34. למעשה תוקפים העותרים הליכי תכנון שהחלו עוד בשנת 2008 כשאחרון שבהם התקיים ביום 16.05.11 עם קבלת החלטת הוועדה המחוזית למשוך את התכנית, היא ההחלטה נשוא העתירה שבפני.


שיהוי

35. החלטת המועצה הארצית מיום 5.2.08 מבוססת על בקשת ר' העיר מאיר ניצן "למשוך את התכנית היזומה על ידי העיריה ולהכניס בה שינויים" והחלטת המועצה היתה "להיענות לבקשה ולהסיר את התכנית מסדר יומה". (ההדגשות שלי – ז.ב.).
דהיינו, כבר בהחלטת המועצה הארצית מיום 5.8.08 היא נעתרה לבקשת ר' העיר, מר ניצן, למשוך את התכנית והסירה אותה מסדר יומה.

מכאן, שטענת המשיבות לשיהוי, המצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה אינה חסרת יסוד.

36. תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת סד זמנים מוגדר להגשת עתירה מנהלית וזו לשונה:
"3. המועד להגשת העתירה –
(א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.
(ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ואל יאוחר נארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.
(ג) ...."
ברי, כי מקום שלא נקבע מועד תוגש עתירה מנהלית לא יאוחר מ-45 ימים לאחר פרסום ההחלטה.

שאלת המועדים ועמידה בלוח הזמנים כשמדובר בהליכים תכנוניים נדונה רבות בפסיקה, בתי המשפט עמדו לא אחת על החשיבות שבהקפדה עליהם (ראו עת"מ 1002/02 יחזקאל שמש נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ; עת"מ 1204/02 לינוי אילוז נ' הועדה המחוזית ואח' ).

העותרים לא הצביעו על כל נימוק ענייני מדוע השתהו בהגשת עתירתם. העותרים אינם יכולים לרפא פגם זה בהפנותם להחלטה האחרונה מיום 16.5.11 ולטעון כי ביחס להחלטה זו אין שיהוי. כאמור, למעשה תוקפים העותרים, באמצעות העתירה, את ההחלטות שהראשונה בהם התקבלה בשנת 2008 ורק האחרונה התקבלה ביום 16.05.11 והיא החלטת הוועדה המחוזית. על כן, היתלותם על בהחלטה שהתקבלה ב - 16.05.11 אינה מצביעה על מועד קבלת ההחלטה ויש לבחון את סדר הזמנים הנדוןי במכלול האירועים.

די בשיהוי במועד הגשת העתירה, כשלעצמו , כדי להביא לדחייתה.

לגופו של ענין
37. דין העתירה להידחות אף לגופו של עניין –
הגוף המוסמך במקרה דנא למשוך את התכנית בשלב בו הייתה מצויה היא הועדה המחוזית.

38. העותרים אינם חולקים על כך שמוסדות תכנון אינם כבולים להחלטתם הראשונית ובסמכותם לשנותה מקום בו הובאו בפניהם נתונים נוספים או נשתנו הנסיבות או עקב הערכה מחודשת של נתונים קיימים. קרי מוסדות התכנון רשאים לעיין מחדש בהחלטתם ולשוב ולדון בתכנית לאחר מתן החלטתם בנושא ובענייננו הוועדה המחוזית רשאית לשנות את דעתה.

ב"כ העותרים אמר בדיון :
"אני לא חולק על כך שהועדה המחוזית רשאית לשנות את דעתה". (פרו' יום 09.11.11, עמ' 1 , שי 20).

ראו בעניין זה : עע"מ 2418/05 צירלס מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים בעמ' 12 -13 בפס"ד:

" הרי שבדין פנה בית-משפט קמא אל ההלכה ולפיה ועדות התכנון מוסמכות לשוב ולדון בהחלטותיהן כאשר השתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה או כאשר יש מקום להעריך את הנסיבות הקיימות הערכה חדשה מטעמים חשובים הנעוצים בטובת הציבור (ראו: בג"ץ 318/75 חדג'ס נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה, פ"ד ל(2) 133, 137; ע"א 196/90 ירמיהו עיני, חברה לבניין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריות, פ"ד מז(2) 111, 131 (להלן: עניין עיני); בג"ץ 9717/03 נעלה-עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי התעשייה האווירית לישראל נ' מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון-ועדת המשנה לכרייה ולחציבה, פ"ד נח(6) 97, 102-101). כפי שצוין בעניין עיני, על הרשות לבחון בהקשר זה את ההחלטה הקודמת אל מול הנתונים החדשים שנתגלו, ולשקול בכובד ראש האם יש מקום לשנות מן ההחלטה הקודמת בשל נתונים חדשים אלה. " (ההדגשות שלי – ז.ב.)

כן ראו, פסקי הדין המאוזכרים שם , בג"ץ 318/75 חדג'ס נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה , חיפה, פ"ד ל(2) 133, 137 (להלן: "פס"ד חדג'ס"); ע"א 196/90 ירמיהו עיני, חברה לבניין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות, פ"ד מז(2) 111, 131.

אין גם חולק שבענייננו הוועדה המחוזית היא זו שיזמה את התכנית.

39. מהמסמכים שהוצגו, עולה שביום 05.02.08, התכנית הובאה לדיון בפני המועצה הארצית אך היא כלל לא דנה בתכנית במועד זה. מטרת הדיון הייתה "דיון בהפקדת התכנית", אולם נוכח בקשתו של ראש העיר דאז שלא לדון בתכנית, נסב הדיון בבקשתו ולא בהפקדת התכנית. לא למותר לצטט שוב את לשון ההחלטה (פרו' המועצה הארצית, מס' 492, מיום 05.02.08):

"הוחלט:
בפני המועצה הארצית הובאה פנייתו של ראש עיריית ראשון לציון, מר מאיר ניצן, אל יו"ר המועצה הארצית, המבקש למשוך את התכנית היזומה ע"י העירייה , ולהכניס בה שינויים.
.........
המועצה הארצית מחליטה להיענות לבקשה ולהסיר את התכנית מסדר יומה.
בשולי הדברים המועצה הארצית מציינת לחיוב את עצם יוזמת עיריית ראשון לציון לקידומה של תכנית לאזור הנופש המטרופוליני, ובד בבד מבקשת להבהיר כי ככל שתוגש תכנית שונה, תדון בה המועצה בהתאם למדיניות הקבועה בתכנית המתאר המחוזית למחוז המרכז, תמ"מ/21/3 " (ההדגשות שלי – ז.ב) .

כלומר התכנית לא נדונה במועצה הארצית לגופה, לא התקבלה במעמד זה החלטה הנוגעת להפקדתה או להמשך קידומה, ולא הוחלט לערוך בה דיון נוסף. נהפוך הוא, המועצה הארצית נענתה לבקשת ר' העיר ראשל"צ למשוך את התכנית ולשנותה והנחתה אותו, ככל שתוגש תכנית חדשה תדון בה המועצה הארצית "בהתאם למדיניות הקבועה בתכנית המתאר המחוזית למחוז המרכז, תמ"מ/21/3". ונזכיר, התכנית ביקשה לשנות ממדיניות תמ"מ/21/3, וכבר בשלב זה הביע המועצה הארצת את דעתה כי יש לשנותה ולהתאימה למדיניות הקבועה בתמ"מ 21/3.

הנה כי כן, בניגוד לעמדתם של העותרים, התכנית כלל לא עלתה על סדר יומה של המועצה הארצית אלא דווקא הוסרה ממנו.

40. הכנתה של תכנית מתאפיינת במספר שלבים – הכנה ואישור המחולק אף הוא לשני שלבים - הפקדה ואישור סופי. לכל שלב חשיבות בפני עצמו, כאשר לשלב ההפקדה חשיבות יתרה, היות והוא מהווה קפיצת מדרגה בו עוברת התכנית משלב התכנון לשלב האישור. אם החליט מוסד התכנון על הפקדתה של תכנית תוגבל מבחינה מהותית (להבדיל מהבחינה המשפטית) סמכותו של המוסד היוזם לשנות את החלטתו, וחייבים להיות טעמים כבדי משקל ונסיבות מיוחדות כדי לשנות את התכנית או תנאיה, על פי יוזמת יוזם התכנית או המוסד המפקיד, בשלב האישור הסופי ואחרי שכבר ניתן אישור להפקדתה שלא בעקבות התנגדות (ראו פס"ד חדג'ס).

בענייננו, עמדה עדיין התכנית בשלב ההכנה בלבד, שלב ראשוני ביותר. טרם חלה התקדמות לשלב ההפקדה שמנעה החזרתה לוועדה המחוזית. כל עוד לא נידונה התכנית ע"י המועצה הארצית לגופה לא התקדמה התכנית לשלב ההפקדה. על כן, הוועדה המחוזית היוותה את הפורום החוקי לביצוע השינוי שבשלב הראשוני בו הייתה מצויה התכנית. הוועדה המחוזית אף לא נדרשה לטעמים מיוחדים או נסיבות מיוחדות כדי לשנותה אך טעמיה. אציין כי בפועל טעמיה הם טעמים תכנוניים ראויים שאף העותרים לא מצאו בהם דופי.

41. בהתייחס לטענת העותרים כי סעיף 133 לחוק התו"ב מקנה למועצה הארצית את הסמכות להחליט במשיכת התכנית הרי שדינה של טענה זו להידחות.

סעיף 133 לחוק קובע:

"סמכות מוסד תכנון
מוסד תכנון שבסמכותו לאשר תכנית, מוסמך, באותה הדרך, לשנותה, לבטלה או להתלותה ובלבד שלמגיש התכנית תינתן , ככל האפשר, הזדמנות להשמיע דעתו."

הסעיף מכוון לכך כי המוסד התכנוני אשר אישר את התכנית, במובחן ובמובדל מיוזם התכנית, הוא אשר רשאי לשנותה, להתלותה או לבטלה. קרי, תוכנית מתאר מחוזית מתאשרת על ידי המועצה הארצית ועל כן הסמכות לשנותה היא בידי המועצה הארצית. דרך האישור היא על ידי קבלת החלטה על הפקדתה של התכנית, מתן רשות להתנגדות ואישורה הסופי (או דחייתה). הכנת התכנית איננה עניין לגוף המאשר והיא יכולה להיעשות ביוזמת הגוף המאשר או ביוזמת גוף אחר. בענייננו, תכנון התכנית לא נעשה על ידי הגוף המתכנן אלא ע"י הועדה המחוזית (בתאום עם גופים אחרים) וטרם החלו שלב האישור. בשלב זה רשאי יוזם התכנית (הוועדה המחוזית) למושכה או לשנותה. שונים היו פני הדברים לו כבר נידונה התכנית במועצה הארצית והוחלט על הפקדתה או דחייתה. במקרה כזה נכונה פרשנות העותרים לאמור בסעיף 133 לחוק התו"ב. התכנית, מרגע שהוחלט על הפקדתה, אינה נחלתו של יוזם התכנית או מי שהמליץ להפקידה, היות וההחלטה על הפקדתה של תכנית או דחייתה, הפכה להחלטה סטטוטורית המחייבת לפעול בהתאם לסעיף 133 לחוק התו"ב.

42. אני דוחה את טענת העותרים לפיה החלטת הועדה המחוזית התקבלה ע"י ממלאי מקום. עיון במסמכים השונים אינו מגלה זאת ולא ברור על יסוד מה נטענה הטענה.

43. אינני תמימת דעים עם העותרים כי הוועדה המחוזית הייתה רק גורם מייעץ. הועדה המחוזית הייתה יוזמת התכנית והגוף המוסמך להמליץ על הפקדתה בפני המועצה הארצית. התכנית טרם הופקדה על ידי המועצה הארצית. לא נערך בה דיון לגופה, לא התקבלה כל החלטה הנוגעת להפקדתה או להמשך קידומה, ומכאן שהתכנית נותרה עדיין בידי יוזמת התכנית (הוועדה המחוזית) שבסמכותה היה לחזור בה מהחלטתה הנוגעת לתכנית, דהיינו נקודת האל חזור טרם התממשה.


סוף דבר
44. לאור האמור העתירה נדחית.
העותרים ישאו בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.
15,000 ₪ לעירית ראשל"צ והוועדה המקומית ראשל"צ (יחדיו) ו – 15,000 ₪ למועצה הארצית והועדה המחוזית (יחדיו).




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת צר''מ

  2. ועדת מינהל השירות

  3. ועדת המאוימים

  4. החלטת ועדת המעקב

  5. ערעור על ועדת שליש

  6. ועדת שחרורים מיוחדת

  7. בקשת הקלה מועדה מקומית

  8. שימוע בפני ועדה בעירייה

  9. ביטול החלטת ועדת חריגים

  10. משוא פנים בוועדת המכרזים

  11. הקלטת ישיבות ועדת מכרזים

  12. ביטול החלטת ועדת מכרזים

  13. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  14. ועדת חריגים לדיור ציבורי

  15. הקלטת דיון בועדת המכרזים

  16. ערעור על החלטת ועדת האכלוס

  17. שינוי עמדה של הוועדה המקומית

  18. בחירות לועדה לתכנון ובניה

  19. כינוס ועדת מעקב תוך זמן סביר

  20. טעויות בהחלטת ועדת המכרזים

  21. זכות הקיזוז של ועדה מקומית

  22. אכיפת החלטה של ועדה פריטטית

  23. אי יישום המלצות ועדת חקירה

  24. הועדה שגתה לא ביצעה בדיקות

  25. זיכוי מעבירות עקב עדות יחידה

  26. טוענת כי פוטרה בשל עדותה בהליך

  27. הועדה המקומית אישיות משפטית

  28. דרישה לקיים דיון בועדה המחוזית

  29. בקשה לביטול החלטת ועדת המכרזים

  30. פגם מנהלי בהחלטת הועדה המקומית

  31. בקשה לביטול החלטת ועדת הבוחנים

  32. החלטת ועדה מחוזית על סגירת תיק

  33. לטענת הועד המקומי לא שולמו כספים

  34. בקשה לתשלום מיוחד ועדת ההתנתקות

  35. ביטול החלטת ועדת המכרזים עקב פגמים

  36. זכות טיעון חלקית בפני הועדה המחוזית

  37. הקלה לא בהתאם למדיניות הועדה המקומית

  38. בדיקת חוסן פיננסי ע''י ועדת המכרזים

  39. התערבות שיפוטית בהחלטות ועדת המכרזים

  40. שינוי החלטת ועדת קידום הפקולטה לרפואה

  41. קבילות דו''ח ועדת חקירה פנימית כראיה

  42. החלטת מכרז ועדת המכרזים פסולה מעיקרה

  43. חיוב הועדה לתכנון ובניה לעמוד במועדים

  44. ביטול תוצאות ועדת הבוחנים במכרז פנימי

  45. ערעור על החלטות הועדה להטלת עיצום כספי

  46. מינוי נציג בועדה המקומית לתכנון ולבניה

  47. ערעור על החלטת ועדת הביקורת של ההסתדרות

  48. ביטול החלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים

  49. טענת פגמים מנהליים בהחלטת הועדה המחוזית

  50. ביטול החלטת ועדת המכרזים על חלוקת עבודה

  51. תביעה לחייב לקיים את החלטה הועדה הפריטטית

  52. ביטול המלצה לאחר הגשת תכנית לועדה המקומית

  53. הקטנת חוב עפ"י החלטת הוועדה לביטול חובות

  54. תביעה נגד ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות

  55. ערעור על ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חולים

  56. ערר על החלטת הועדה לאשר שני אלמנטים מתוך בקשה

  57. נוהל בקשות בפני הוועדות לעניינים הומניטאריים

  58. איטום / מילוי חללים במרתף בהוראת ועדה מקומית

  59. ערעור על החלטת ועדת הערר של הרשות לאסירי ציון

  60. הגשת תביעה בטעות לועדת הערר ולא לוועדה המקומית

  61. החלטת ועדה מחוזית ''למשוך'' תוכנית לפני הדיון

  62. הארכת תוקף החלטת ועדה לתכנון ובניה למתן היתר

  63. ביטול החלטת הועדה לערעורים לענייני קרן מבטחים

  64. בקשה לשינוי החלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה

  65. נטען כי הוועדה לא קיימה את האמור בפסק הדין המחזיר

  66. דחיית ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים

  67. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי סעיף 33 לחוק הנכים

  68. המלצת ועדת האיתור לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה

  69. הוועדה שינתה את הממצאים שלה בין התכנסותה הראשונה לשנייה

  70. ממצאים בפסק דין קודם הם בבחינת עדות מפי השמועה בהליך המאוחר

  71. האם 2 עדויות בביהמ"ש: בעל ואשתו נחשבות לשתי עדויות נפרדות ?

  72. שאלת הרגישות הנופית - האם החלטת הוועדה בנושא זה חרגה ממתחם הסבירות

  73. ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון לאשר תוספת חדרים על הגג במקרקעין

  74. בקשה לועדה הציבורית להחלפת דירה בדירה גדולה יותר בשל צפיפות המגורים

  75. הועדה המקומית החליטה לתקן את מידות הבריכה הן לגבי עומקה והן לגבי רוחבה ואורכה

  76. בקשה מוועדת האכלוס העליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון להקנות זכויות חוזיות כדייר

  77. ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר לפי חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות

  78. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון