היתר לשימוש חורג אולם אירועים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר לשימוש חורג אולם אירועים:  זוהי בקשה של העותר, רב קהילת חסידי ברסלב, לבטל את החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי, המשיבה 1 (להלן - הוועדה המקומית) מיום 17.9.2000, ואת החלטת ועדת הערר מחוז הצפון (להלן - הוועדה) מיום 2.5.2001, שעל-פיהן נדחתה בקשת העותר לקבלת היתר לשימוש חורג בחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 17370, חלקה 6 ביבנאל כאולם שמחות ואירועים למשך שלוש שנים. הרקע לבקשה זו כפי שמתואר בעתירה הוא כדלקמן:לפני כ-15 שנה הצטרפה ליישוב הגלילי יבנאל קבוצת תושבים חדשה שחבריה משתייכים לקהילת חסידי ברסלב. אוכלוסיית יבנאל מונה כ-2,400 נפש, כאשר 650 איש מתוכה שייכים לקהילת העותר. הקהילה הינה קהילה חרדית, וחבריה אינם משתלבים בפעילויות המאורגנות של כלל תושבי יבנאל. לקהילה מוסדות חינוך נפרדים הנמצאים בקרוואנים וממוקמים מחוץ לאזור המגורים ביישוב, וכן בית כנסת משלהם. אין אפשרות לקיום משותף של פעילויות תרבותיות לקהילה ולתושבי יבנאל. מדובר בקהילה דתית מגובשת, מונהגת על-ידי העותר. הקהילה מקיימת כינוסים רבים אשר מטרתם הרצאות ושיחות למגזרי הקהילה השונים. בגלל המספר הרב של חברי הקהילה לא ניתן לקיים כינוסים אלו בבית פרטי. חלק גדול מחברי הקהילה מתגוררים סמוך לבית העותר הנמצא ליד בית הכנסת. מוסדות החינוך של הקהילה שוכנים מחוץ לתחומי שטח המגורים של היישוב, מרחק של קילומטר וחצי משם, וההגעה לשם כרוכה בטיפוס עלייה תלולה בדרך משובשת. חלק מהכינוסים מתקיימים ביום השבת, כאשר הדרך היחידה להגיע למקום הכינוס הינה ברגל. לאור זאת טוען העותר כי יש צורך חיוני להקים אולם אירועים הנמצא בתוך אזור המגורים בסמוך למקום מגוריו של הרב ושל מרבית חברי הקהילה שישמש את חברי הקהילה. 1. ההיסטוריה של תכניות המיתאר של החלקה נושא העתירה, חלקה 6 בגוש 17370 הינה כדלקמן:חלקה 6 בגוש 17370 ביבנאל (להלן - החלקה) הייתה כלולה בתכנית המיתאר ליבנאל שמספרה ג/704, שפורסמה למתן תוקף בתאריך 9.3.1980. על-פי הוראות תכנית זו, כ-1,020 מ"ר משטח החלקה סווגו כאזור מגורים. יתרת שטח החלקה סווגה כקרקע חקלאית. באזור מגורים היה ניתן להקים על מגרש, בשטח מינימלי של 1,000 מ"ר, בנין מגורים בן שתי קומות. מספר יחידות הדיור שהותר אחת. אחוז הבנייה בקומה - 30%. התכנית הבאה הייתה תכנית מיתאר מקומית ג/6695: תכנית זו מהווה שינוי לתכנית ג/704 הנ"ל וייעדה את כל החלקה כאזור מגורים א'. על-פי הוראות תכנית זו, ניתן לבנות במגרש של 900 מ"ר שתי יחידות דיור צמודות באחוזי בנייה של 30% לקומה, בשתי קומות+מסד+גג רעפים. לאחר מכן הוגשה תכנית מיתאר ג/8168: תכנית זו מהווה שינוי לתכנית מיתאר ג/6695 הנ"ל. על-פי הוראות התכנית, מסווגים כ-1,020 מ"ר מהחלקה לשטח "מוסד דת", והיתרה לשטח מגורים א'. התכנית פורסמה למתן תוקף ביום 28.2.1996. בשטח המיועד ל"מוסד דת" הוקם מבנה המשמש כבית כנסת, מגורי הרב, כיתות לימוד וכיוב'. בתאריך 11.2.1997 הוגשה בקשה מתוקנת להיתר בתיק הנדון. מהות הבקשה: בניית שתי יחידות דיור דו-קומתיות. בתאריך 16.2.1997 נתקבלה החלטת מליאת הוועדה לאשר את הבקשה בתנאים המפורטים בהחלטה. בהחלטה האמורה נרשם, לטענת הוועדה בטעות: "בניית שתי יחידות דיור + בית תפילה ומקווה" על-פי הבקשה המקורית. אף שחישוב אגרת הבנייה בבקשה המתוקנת נעשה לפי ייעוד למגורים בלבד, בהודעה על החיוב באגרה נרשם, ושוב לטענת הוועדה בטעות: "שמוש עקרי: מבנה ציבור". בתאריך 11.3.1997 הוצא היתר בנייה מס' 4960040. בגוף ההיתר, בפרק תיאור העבודה, מדובר על בנייה למגורים בלבד, על-פי הבקשה המתוקנת. בראש ההיתר חוזרת שוב הטעות המדוברת. בתאריך 26.6.1997 הסיר המהנדס חורי כרים, מטעם העותר, את אחריותו לגבי הבנייה. בתאריך 29.6.1997 נתקבל במשרדי המשיבה מכתבו של המהנדס פריד אטרש על קבלת אחריות לביצוע שלד הבניין, ועל כך כי קיימת סטייה מההיתר, המחייבת הגשת תכנית שינויים. בתאריך 25.8.1997 נתקבל במשרדי המשיבה מכתבו של המהנדס פריד אטרש הנ"ל, שבו הוא מודיע למשיבה על הסרת אחריותו מהבניין. 2. הואיל והעותר החל בבנייה בסטייה מהיתר הבנייה המקורי, דהיינו הגדלת שטח הבנייה המותר, הגיש בקשה בתאריך 5.1.1998 למתן שינוי להיתר המקורי. הבקשה הייתה לבניית שתי יחידות דיור בקומה א' מעל לקומת קרקע קיימת: חלל אטום לא מנוצל + שני ממ"דים + שתי חניות; בקומה א' - שתי יחידות דיור. בתאריך 8.3.1998 החליטה מליאת המשיבה לאשר את הבקשה, בין היתר, בתנאי הזה: "אין להשתמש או לפתוח חלל הסגור בקומת מרתף". בתאריך 21.3.1998 ניתן היתר מס' 4980001 לבניית שתי יחידות דיור בקומה מעל לקומת קרקע קיימת. למרות האמור בהיתר נבנה הבניין נושא העתירה ללא חלוקה פנימית בקומה א', כפי שקבוע בהוראות ההיתר; שונתה הכניסה לבניין והחלל האטום שבמרתף נפתח ונקרעו בו חלונות. העותר הגיש בקשה לשימוש חורג לצורך אולם לאירועים למבנה הקיים. מהות הבקשה: שימוש חורג בקומה א' קיימת כאולם אירועים וניצול החלל האטום בקומת הקרקע. בתאריך 5.12.1999 החליטה מליאת המשיבה לפרסם את דבר הבקשה לשימוש חורג לפי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק), לשימוש בקומה א' כאולם אירועים באזור המיועד למגורים, לתקופה של שלוש שנים. הוגשו התנגדויות מטעם המשיבים 3 עד 7 בעתירה, הגרים בסמוך למבנה. בתאריך 17.9.2000 החליטה הוועדה המקומית, ברוב דעות חבריה, לדחות את הבקשה לשימוש חורג. בעקבות כך הגיש העותר ערר על ההחלטה בפני הוועדה. הוועדה דנה בערר ודחתה אותו בהחלטה מנומקת. על החלטת ועדת הערר והחלטת הוועדה המקומית הוגשה העתירה דנן. 3. בפני הוועדה טענו הצדדים כדלקמן: העותר, שהוא רבה של קהילת חסידי ברסלב ביבנאל, הצביע על הצורך של קהילתו בהקמת אולם אירועים. טען להפליית קהילתו של העורר אל מול הציבור החילוני ביבנאל. טען לניגוד עניינים ושיקולים זרים אצל ראש-המועצה. בהיבט התכנוני טען להתאמה בין השימוש המבוקש במבנה כאולם אירועים, להבדיל מאולם שמחות, לייעוד המבנה כמבנה מגורים על-פי תכנית ג/6695 וגם כשטח "דתי" על-פי תכנית ג/8168. לטענתו, אין למעשה צורך לאשר את הבקשה במסגרת הליך לשימוש חורג. בכל מקרה, יש לראות בשימוש המבוקש חלק אינטגרלי של השימושים הקיימים באזור, ואין הוא משנה את אופייה של הסביבה. מנגד, טען בא-כוח המתנגדים כי העורר מנסה לקבל מה שלא ניתן לו עקב דחיית התכנית המפורטת מס' ג/9710 תוך שהוא מבצע בנייה בסטייה מהיתר ובניגוד לו. עוד טענו המשיבים, כי בשימוש המבוקש יש משום שינוי העולה כדי סטייה ניכרת באשר הוא משנה את אופייה של הסביבה שהינה סביבת מגורים כפרית וחילונית בעיקרה, ולפיכך אין לאשרו. 4. הוועדה החליטה לדחות את הבקשה להתיר שימוש באולם האירועים כשימוש חורג מהסיבות האלה:(א) השימוש החורג המבוקש מהווה שימוש החורג מהוראות התכנית החלה על החלקה, היא תכנית ג/6695. (ב) השימוש החורג האמור מהווה סטייה ניכרת מהתכנית האמורה, ועל-כן אין אפשרות לאשרו. (ג) גם אם אין מדובר בסטייה ניכרת מתכנית, אין מקום להתיר את השימוש החורג המבוקש. (ד) היעדר מספר מספיק של חניות אינו מאפשר מתן היתר לשימוש חורג. הוועדה החליטה כי אין בידה כלים לבחון טענות, כגון עוינות לקהילת העותר או השפעה בלתי הוגנת וניגוד עניינים, וטענות אלה יש להביא בפני הערכאות המוסמכות. 5. הוועדה החליטה כי הבקשה לעשות שימוש בבניין שיועד על-פי ההיתר לשתי דירות מגורים כאולם אירועים היא על-פי מהותה בקשה לשימוש חורג כאמור בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה. שימוש חורג בהתאם לסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה הינו בין היתר שימוש בקרקע או בבניין למטרה שלא הותר להשתמש בהם לפי כל היתר או לפי כל תכנית. (א) באשר להיתר, הוכח כי הבנייה לא נעשתה על-פי ההיתר. הדבר נתגלה כבר ב-4.4.2001, כפי שעולה מכתב-האישום ומהבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לבנייה ולשימוש בסטייה מן ההיתר, שהוגשו נגד העותר ב-12.6.2001, ושעל-פיהן ניתן צו הפסקה כמבוקש, ולעניין זה עוד אחזור. (ב) באשר לתכנית קבעה הוועדה כי אין לראות בשימוש המבוקש כשימוש התואם את ייעוד המגורים כהגדרתו בתכנית המיתאר ג/6695 ליבנאל, הכוללת רשימת התכליות לאזור מגורים א' על-פי תכנית ג/6695, כדלקמן:"גני ילדים, פעוטונים, בתי מלאכה ביתיים לבעלי מקצוע כמו: חייטים, ספרים, סנדלרים, צלמים וכו'. חנויות למכירה קמעונית של: מצרכי אוכל, צרכי רפואה, ספרים וכו'. משרדים לבעלי מקצוע חופשיים או אמנים מבעלי או דיירי הבית, משטחי חניה ביתיים, גינות משתלות וחממות...". הוועדה קבעה, כי: "המכנה המשותף לכל אותם שימושים הנזכרים בתכנית ד/6695 הינו היקף תנועה קטן יחסית ופעילות התואמת את הצורך בקבלת מוצרי צריכה הנדרשים לדרי אזור המגורים, ולעיסוקם האפשרי בדירותיהם או בסמוך להן. השימושים הנזכרים בתכנית ג/6695, אינם כוללים מקומות כינוס למיניהם כגון מרכז קהלתי, מגרש ספורט בית קולנוע וכו', מוסדות להם יוחד, כענין שבשגרה בתכניות, שטח מיוחד למבני ציבור. אולם ארועים גם אם אינו אולם שמחות, שונה במהותו התכנונית מהשימושים המתוארים לעיל, מרכז כמות גדולה יותר של אנשים בזמן נתון, ונדרש לכן להסדרים שונים הנוגעים לאיפיון הפעילות בו". 6. עוד החליטה הוועדה, כי מדובר בשימוש חורג המהווה סטייה ניכרת מתכנית. סטייה ניכרת מתכנית, בענייננו, מוגדרת בתקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), תשכ"ז-1967 (להלן - התקנות), כדלקמן: "1. סטיה ניכרת מתכנית לענין סעיף 151 לחוק היא אחת מאלה: (1) ... (2) שימוש בבנין או בקרקע שיש בו שינוי מהייעוד שנקבע בתכנית והוא משנה את אופיה של הסביבה הקרובה". באשר לשאלה אם אולם אירועים משנה את אופייה של סביבת מגורים, קבעה הוועדה כי הגם שמדובר במקרה גבולי, והגם שבא-כוח העורר טען כי עיקר השימוש במקום יהיה להרצאות, אין לשלול את האפשרות שייעשה באולם שימוש לשמחות אשר ישנה מאופייה של הסביבה, והעובדה שסמוך לו כבר קיים מוסד דת רק מגבירה חשש זה, כמו גם העובדה כי עוד בטרם נסתיימה הבנייה, כבר ביקש העותר לשנות את השימוש לאולם אירועים, שימוש שחייב שינויים פיזיים במבנה, שאינם מתיישבים עם טיבו הזמני של השימוש החורג, אלא מטרתם להפוך את המבנה לשימוש לצורכי הקהילה באופן קבוע כאולם אירועים. מטרה זו, קבעה הוועדה, יש לבחון במסגרת הליכי אישורה של תכנית שבה ניתן לבחון היקף תכנוני רחב יותר בקשר לצורכי היישוב בין הייעודים השונים הנדרשים ליישוב בהתאם לאופיו. על השאלה אם נכון להרחיב את הפעילות הקהילתית של קהילת העורר בסמוך למוסד הדת שליד המגרש, או יש למצוא לה מקום אחר ראוי ונרחב כנדרש לצורכי הקהילה, יש להשיב במסגרת הליכי אישורה של תכנית. כמו כן קבעה הוועדה כי בתכנית החניה נמצאות 25 חניות, וכיוון ששטחו של האולם 370 מ"ר, יוצא שמספר החניות הנ"ל נמוך בהרבה מזה הנדרש על-פי התקנות - מקום חניה אחד לרכב פרטי לכל 10 מ"ר, ואין מקום להתעלם מדרישות תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), תשמ"ג-1983 (להלן - תקנות החניה), תקנה 4.3 לתוספת הראשונה. 7. בפניי חזר העותר בשינויי גירסה קלים על הטענות שטען בפני הוועדה. (א) העותר טוען כי השימוש בבניין כאולם אירועים אינו מהווה שימוש החורג מתכנית ג/6695, ולכן לא היה צורך בהיתר מלכתחילה. לטענתו, יש לקרוא את סעיף השימושים המותרים בתכנית ג/6695 באופן תכליתי, ואז ניתן לראות כי השימוש בבניין כאולם אירועים הינו שימוש מותר. (ב) העותר טוען כי גם אם ניתן לראות בשימוש כשימוש החורג מתכנית, הרי שאינו מהווה סטייה ניכרת מהתכנית. לדידו, עצם קביעת ועדת הערר שלפיה ייתכנו מקרים שבהם יינתן היתר לשימוש חורג לגבי השימוש המבוקש, מחייבת את המסקנה שאין מדובר בסטייה ניכרת מתכנית. משקבעה הוועדה כי אין הבדל בין השימוש המבוקש בבניין לבין השימוש במתנ"ס או בבית ספר, הרי שאם מדובר בסטייה ניכרת מתכנית, יש לסגור את כל אותם מקומות, ואם הם מותרים יש להתיר גם את השימוש המבוקש על-ידיו, שהוא מאותו סוג. (ג) אין איסור בחוק למתן ההיתר. אין בשימוש במבנה כאולם אירועים כדי לשנות את אופי הסביבה הקרובה, ולפיכך נופל נימוק הוועדה לדחיית הבקשה להיתר. (ד) אי-מתן היתר מהווה הפליה כלפי הקהילה. מדובר באולם אירועים שישמש את הקהילה בלבד. האולם ישמש לעריכת כינוסים והרצאות, כמו כן מפעם לפעם יחגגו בו חברי הקהילה שמחות וטקסי מילה. מדובר בפעילות שקטה ושלווה שאינה יכולה לגרום לכל מפגע. (ה) באשר לקביעת הוועדה בדבר היעדר חניות מספיקות: היה על ועדת הערר לבחון את שאלת מתן ההיתר גם ללא מספר החניות הנדרש. בנוסף, אין צורך במספר רב של מקומות חניה, היות שהקהילה מתגוררת קרוב למבנה, לא לכולם כלי רכב, ורוב האירועים מתקיימים בשבת, ואין שימוש בכלי רכב. 8. אינני מקבלת את טענת בא-כוח העותר כי השימוש במבנה אינו חורג מתכנית ג/6695. סעיף 1 ברשימת התכליות לאזור מגורים א' על-פי התכנית ג/6695 כולל: "גני ילדים, פעוטונים, בתי מלאכה, בתים לבעלי מקצוע כמו... חנויות למכירה קמעונית של מצרכי אוכל... משרדים לבעלי מקצוע חופשיים או אומנים מבעלי או דיירי הבית, משטחי חנייה ביתיים, גינות משתלות וחממות" (עמ' 11 לתקנון התכנית המפורטת ג/6695). לצורך מתן הפרשנות הנכונה לשימושים המותרים באזור מגורים "א'" יש לבחון את מכלול הוראות התכנית. הדבר הינו הכרחי מקום שהעותר מבקש ליתן פרשנות תכליתית לסעיף ספציפי זה, ושעה שהדבר אינו עולה מלשון הסעיף. פרשנות תכליתית מחייבת ראייה כוללת של כל התכנית. עיון בתכנית כולה מראה כי המתכננים נתנו את דעתם באשר לסוג השימוש המתבקש על-ידי העותר. סעיף 6 לרשימת התכליות שהגדרתו "שטח לבנייני ציבור ומוסדות" קובע את השימושים האלה: "גני ילדים ומעונות יום, תחנות טיפול באם וילד, מרפאות ומעבדות רפואיות, מבנים עבור השלטון המקומי... בתי ספר מכל הסוגים, בתי כנסת ומקוואות ובנייני דת שונים, מועדוני נוער ומבוגרים, מתנס"ים, ספריות, בתי תרבות, אולמי מופעים... וכו'...". מכל זה עולה כי המתכננים אישרו שטח מסוים למבני ציבור. אולם אירועים ואירועים דתיים כפי תיאור העותר, גם אם נלך לשיטתו כי אין מדובר באולם שמחות, נועד להיות "בשטח לבנייני ציבור ומוסדות", ולא בשטח של אזור מגורים פרופר. ראיה לכך היא העובדה כי בית הכנסת, הנמצא בחלק השני של החלקה נושא הדיון ואשר משמש את הקהילה, קיבל אישור בתכנית ג/8168 שמטרתה המפורשת הייתה שינוי ייעודה של חלקה ו/6, אשר יועדה למגורים בתכנית ג/6695, לבניית מוסד דת. אם לא הייתה תכנית זו מאושרת, לא היה יכול העותר לבנות את מוסד הדת בחלקה המוגדרת כאזור מגורים, ומוסדות התכנון היו רואים בדבר שימוש חורג מהתכנית. אני מסכימה עם החלטת הוועדה כי תכנית ג/6695 מאפשרת שימושים בעלי היקף תנועה קטן יחסית ופעילות התואמת צרכים באזור מגורים. היא אינה כוללת שימושים הכרוכים בכינוס כמות גדולה של אנשים, של תחבורה ושל רעש, בעיקר בשעות הערב. לאלה נועד שטח מיוחד להקמת מבני ציבור. הקמה של אולם אירועים שנועד לקלוט מאות אנשים ועשרות כלי רכב, גם אם אינו אולם שמחות, מהווה שימוש חורג מהוראות התכנית החלה במקום. על-כן בצדק קבעה הוועדה כי מדובר בשימוש החורג מתכנית, והנני דוחה טענה זו של העותר. 9. העותר טוען כי טעתה הוועדה שעה שקבעה כי השימוש בבניין כאולם אירועים מהווה סטייה ניכרת מתכנית. קביעות הוועדה: בעמ' 5-6 להחלטתה מתייחסת הוועדה לנקודה זו, וקובעת: "מביקורים קודמים שערכנו ביישוב מוכרת לנו הסביבה כסביבת מגורים כפרית ולאור זאת יש לבחון את שאלת התאמת השימוש החורג. ... גם אם לא נקבע מסמכות זו כי לעולם יש באולם ארועים שינוי לאופיה של הסביבה, אין ספק שהשימוש במילה 'אירועים' תחת המילה 'שמחות' לא מבטיח את התאמתו של האולם לאופי סביבתו. במקרה דנן מדובר בשטח של 591.23 מ"ר ואין לשלול את האפשרות שיהא בו שימוש שישנה מאופיה של הסביבה... העובדה שסמוך לו קיים כבר מוסד דת רק מגבירה חשש זה". הוועדה אינה קובעת באופן חד-משמעי שקיום אולם אירועים משנה את אופייה של הסביבה. הוועדה נוקטת את המילים: "הדבר לא מבטיח את התאמתו של אולם האירועים לאופי הסביבה" ו-"אין לשלול את האפשרות שהשימוש ישנה מאופיה של הסביבה". זאת ועוד, הוועדה כותבת כי מדובר בסביבה שאופייה "סביבת מגורים כפרית", העותר וחלק מהקהילה גרים באותה סביבה, ומדוע שהתכנסותם במקום הנמצא באזור מגוריהם תשנה את אופי הסביבה? ומהי סביבה כפרית? הרי גם בכפרים קיימים אולמות אירועים. 10. סעיף 151(א) לחוק קובע: "לא יינתנו הקלה או היתר לשימוש חורג אם יש בכך סטייה ניכרת מתכנית החלה על הקרקע או הבנין". מכאן עולה, כי ניתן לאשר שימוש חורג. אין לאשר שימוש המהווה סטייה ניכרת מתכנית. כאמור בתקנה 1(2) לתקנות, כדי לאסור שימוש חורג אין די בכך שהוא חורג מהייעוד הקבוע בתכנית, אלא עליו לשנות את אופייה של הסביבה הקרובה. מכתבי-הטענות עולה כי חלק מקהילת חסידי ברסלב גר בסביבת בית הכנסת ואולם האירועים, ומאחר שכך הדבר, אין לומר כי שימוש באולם אירועים הקרוב לבית הכנסת והקרוב לאזור המגורים של חברי הקהילה משנה כליל את אופייה של הסביבה הקרובה, שכן חלק מחברי הקהילה גר בה. נוסף על כך, מן הראוי לציין שממול למבנה נושא העתירה נמצא מגרש ריק שנועד למגורים בעתיד. 11. ועדת הערר קבעה כי מדובר בסביבת מגורים כפרית ושקטה. בביקורי במקום נוכחתי כי אכן כך הוא, אולם בסביבה קיימים מוסדות ציבור כמו מרכז קהילתי, בית כנסת, מתנ"ס, בית ספר חב"ד ובית ספר ממלכתי רגיל אשר ממוקמים בלב שכונת מגורים, ואין השימוש בהם נחשב לסטייה ניכרת מתכנית, והוא מותר. העובדה שמוסדות אלה נבנו לפני שנים רבות, אין בה כדי לתמוך בטענה שאולם אירועים המוקם היום והנמצא בסמיכות מקום וממלא פונקציה דומה מהווה סטייה ניכרת מתכנית. 12. שום תושב אינו יכול לצפות כי השכונה הקטנה והשקטה שבה בחר לבנות את ביתו תישאר תמיד כך. ישנה התפתחות מתמדת. קיימים התרחבות, גידול ושינויים. תושבים חדשים באים לגור בשכונה, ולא תמיד מאותו מרקם חברתי וסוציאלי של הוותיקים. אי אפשר לעצור את החיים ואת השינויים אלא בגבולות שהחוק מתיר. האם יש בעובדה שבני קהילה דתית בלתי מקובלת ביישוב מבקשים להקים אולם אירועים בתוך שכונה כפרית שקטה כדי "לשנות את אופיה של הסביבה הקרובה"? כפי שציינתי, מדובר בשינוי שאסור בחוק, כמו למשל הקמת מבנה תעשייה באזור מגורים או הקמת מבנה ציבורי עתיר מטרדים באזור מגורים. אולם אירועים שמתקיימים בו הרצאות וכינוסים עיוניים אין בו כדי לשנות את אופייה של הסביבה. האם בעובדה שבאי אולם זה הם בני קהילה דתית שאינה מעורבת בחברה המקומית ושמספרם מגיע לכמה מאות, יש כדי לשנות את אופייה של הסביבה הקרובה? נראה לי שהתשובה לכך היא שלילית. חשוב מה נעשה באולם ולא מי בא לאולם. מיהות המשתמשים באולם איננה רלוונטית לצורך קביעת שימוש המשנה את אופייה של הסביבה הקרובה. ליד המבנה נושא העתירה נמצא ביתו של הרב ונמצא בית כנסת של הקהילה, ולכן אופייה של הסביבה כבר שונה בכך שיש בו מרכיב דתי ושבאים אליה, לבית הכנסת ואל הרב מאות מבני הקהילה. למעשה, אותם בני הקהילה שבאים לבית הכנסת מבקשים עכשיו לבוא לאולם הרצאות הנמצא ליד בית הכנסת. לפיכך אין בכך כדי לשנות את אופייה של הסביבה הקרובה. 13. עניין דומה נדון בה"פ (חי') 30254/97 בלושטיין נ' ועדת ערר - מחוז חיפה [2] בבית-המשפט המחוזי בחיפה ב-15.1.1998, שם הוגשה עתירה מינהלית כנגד החלטת ועדת הערר שהתירה שימוש חורג להקמת בית קפה-מסעדה באזור מגורים בקריית חיים. נטען שם, כי הקמת בית הקפה המבוקש מהווה סטייה ניכרת מהתכנית באשר הוא משנה את אופי הסביבה הקרובה. נקבע שם מפי השופט ד"ר ד' ביין, כי אין לומר שהקמת בית הקפה תשנה מהותית את אופי הסביבה בהשוואה למצבה כיום, מאחר שממילא קיים במקום מרכז תאטרוני המושך אליו קהל לא מועט, ולכן אין מדובר בסטייה ניכרת. 14. באשר לכך שמדובר בכמה מאות איש שהאולם יכול להכיל, גם בכך אינני מוצאת הוכחה כי בכך תקוים הדרישה של שינוי אופייה של הסביבה הקרובה, שלא לדבר על כך שלא תמיד באים לכל הרצאה מאות איש. האם בעובדה שאולם האירועים נועד להרצאות ולכינוסים של מאות אנשים, יש כדי לשנות את האופי השקט של הסביבה הקרובה? עניין דומה נדון בעת"מ (ת"א) 2021/99 ישיבת הרמב"ם נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב [3] בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ב-20.5.1999, שם הייתה התנגדות למתן תוקף לתכנית שעל-פיה יוקם אולם ספורט בשטח שנועד לשמש את בית הספר. נטען על-ידי העותרים כי התכנית תפגע באופי השקט של הסביבה הקרובה שבה נמצאים בתי מגורים ומוסדות חינוך. ועדת המשנה הגיעה למסקנה שאולם הספורט לא ישנה את אופייה השקט של הסביבה, ובית-המשפט אישר מסקנה זו וציין כי העותרים לא הביאו חוות-דעת באשר לחשש מפני מפגעי רעש וחניה או בעיות דומות. לפיכך העובדה שאולם האירועים נועד לקהילה דתית חרדית שאינה מעורה בתושבי המקום איננה יכולה להוות שיקול ענייני באישור שימוש חורג, משום שאין באולם כדי לשנות את אופייה של הסביבה הקרובה כנדרש בחוק. 15. יש להתייחס למרכז קהילתי המופעל ביום ובערב והמשרת את תושבי יבנאל באותו אופן שבו יש להתייחס לאולם אירועים הנמצא באותו אזור מגורים ומשרת את קהילת חסידי ברסלב. הוועדה עצמה נתנה ביטוי לגישה זו בסעיף 5. ג להחלטתה: "יחד עם זאת, מקומות התכנסות לתושבי שכונת מגורים יכול שינועו בין חוג בית, לבין מרכז קהילתי או בית כנסת למשל, הכל מבנים שמתוכננים בדרך כלל בסמוך לשכונת מגורים ולעיתים אף במרכזה. אלא, שתכנון כזה מביא בחשבון את צרכי היישוב, את היקפם הכמותי של שטחי הבניה הנדרשים, יחסית לכמות האוכלוסין, צרכיה השונים ועוד שיקולים תכנוניים על מערכתיים. שיקולים אלו מגדירים מבנים כאלה כשטחים בעלי יעוד השונה מיעוד המגורים, הגם אם נדרשים להיבנות בסמוך לו, באשר התכנון הנדרש להם מחייב בדרך כלל לא רק הסדרי חניה, אלא גם שטחים לאנשים המקבצים סביב הבנין כשהם מגיעים אליו, עוזבים אותו, ועוד". 16. האם בנסיבות אלה, כאשר הוועדה המקומית הודיעה לעותר כי לא תצלח דרכו בהגשת בקשה לשינוי ייעוד, יכול הוא לפנות בבקשה לאישור שימוש חורג? אין לומר כי בכל פעם שתבוא לדיון בקשה לשימוש חורג יהיה צריך לדחותה ולהפנות את המבקש להליך של שינוי תכנית. קבעה הוועדה כי "ככלל, השימוש החורג נועד לתת אפשרות לגמישות מסוימת בהליכי התכנון, כאשר אלו אינם מדביקים את שינויי העתים". 17. העובדה שבקשת השימוש החורג של העותר נתקלה בכל כך הרבה טעויות - משאירה טעם לפגם. (א) ביום 28.2.1996 אושרה למתן תוקף תכנית ג/8168 החלה על המקרקעין נושא עתירה זו. על-פי תכנית זו, יועד חלק מהמקרקעין למוסד דת, ועליו הוקם בית כנסת של הקהילה, ואילו חלק אחר של המקרקעין, ובו מצוי המבנה נושא עתירה זו, נותר בייעוד למגורים (להלן - החלקה). ביום 11.3.1997 הוצא לעותר היתר בנייה, שמספרו 4960040, להקמת מבנה בן שתי קומות בחלקה. על-פי ההיתר, היה ניתן לבנות בחלקה: "מבנה ציבור - בנייה חדשה בנית שתי יחידות דיור + בית תפלה ומקווה בשטח כולל של 866 מ"ר מדרגות 65 מ"ר, מחסן 23 מ"ר, ממ"ד 14". או אז נדרש העותר להגיש בקשה חדשה ומצומצמת יותר, ובעקבות זאת ניתן לו ביום 21.3.1998 היתר לבניית שתי יחידות דיור מעל קומת קרקע קיימת. (ב) לאחר מתן ההיתר הראשון הוגשה לאישור תכנית מפורטת שמספרה ג/9710 אשר על-פיה היה ייעוד החלקה אמור להשתנות ממגורים למוסד דת. הוועדה המקומית המליצה להפקיד את התכנית, והנושא הובא לדיון בפני הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. במהלך הדיון שהתקיים ביום 19.6.1997 בפני הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, הודיעו חבריה כי אין בכוונתם לאשר את התכנית והמליצו לעותר למושכה. לאור המלצה זו החליט העותר למשוך את התכנית. (ג) ביום 30.11.1999 הגיש העותר למועצה המקומית יבנאל בקשה לרישיון עסק למבנה כ"אולם ארועים לשימוש ילדי הקהילה ובוגריה". במסגרת הליכי הרישוי התקיימה במבנה ביום 8.2.2000 ביקורת תברואתית של משרד הבריאות. תוצאות הביקורת היו כי במקום נמצא מצב תברואתי ותחזוקתי טוב. ביום 13.3.2000 אישרה המועצה המקומית יבנאל את בקשת העותר והעניקה את רישיון העסק המבוקש. והנה, ביום 29.3.2000, 16 יום בלבד לאחר מתן רישיון העסק, הודיע מר אדוארד לודג'סקי, תברואן ועוסק במתן רישוי עסקים במועצה המקומית יבנאל, כי רישיון העסק בטל מאותו יום משום שנמצא במבנה מצב תברואתי חמור. ראשית, מוזר שבביקורת של משרד הבריאות שנערכה פחות מחודשיים קודם לכן נמצא מצב תברואתי ותחזוקתי טוב. שנית, מר לודג'סקי חתם על רישיון העסק כשבועיים בלבד לפני הודעתו. ושלישית, במדינת חוק אין מבטלים רישיון עסק בו ביום בלי להודיע על הכוונה לעשות כן קודם לכן לבעלים כדי לאפשר לו לנקוט צעדים בפני הביטול. והדברים כתובים בחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, ובפסיקת בתי-המשפט. לאחר ביטול רישיון העסק הוגשה כאמור לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג במבנה כאולם אירועים. (ד) הוועדה קבעה כי את מטרת הפיכת המבנה באופן קבע לאולם אירועים ואת השאלה אם נכון להרחיב את הפעילות הקהילתית של קהילת העורר בסמוך למוסד הדת שליד המגרש או אם יש למצוא לה מקום אחר, יש לבחון במסגרת הליכי אישורה של תכנית שבה ניתן לבחון את צורכי האישור בהיקף תכנוני רחב יותר. אולם המצב הוא כי בשלב זה אין כל תכנית אשר במסגרתה יהיה ניתן לדון בשאלה אם השימוש החורג המבוקש חיוני כטענת העותר. יתר-על-כן, ידוע לוועדה כי העותר הגיש בקשה לשנות את ייעוד החלקה ממגורים למוסד דת, ובמהלך הדיון בפני הוועדה המחוזית נמסר לו כי אין כוונה לאשר את התכנית והמליצו למושכה וכך עשה. לפיכך אין זה סביר והוגן להפנות את העותר שוב להליכים של שינוי ייעוד אם בדרך של תיקון נקודתי של התכנית ואם אחרת. יש לקבוע כי מסלול זה איננו פתוח בפני העותר, והמסלול היחיד הקיים בפניו הוא הבקשה לאישור שימוש חורג. (ה) ב-31.7.2001 כתבה כבוד השופטת ע' מרדכי בפסק-הדין שניתן על-ידיה בבית-המשפט השלום בבית שאן בכתב-אישום שהוגש נגד העותר ונגד אחרים בת"פ 1388/01 בגין ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר וסטייה מההיתר במבנה נושא העתירה, את הדברים הבאים: "9. המשיב 4 צירף לתגובתו אף העתק מרשיון עסק שהונפק למשיב 1 ביום 13.3.00, לניהול אולם ארועים במקום, על ידי המועצה המקומית יבנאל. הרשיון יפוג ביום 13.3.02. רשיון העסק סותר לכאורה את האמור במכתב ראש המועצה. צויין ברשיון העסק במפורש שהוא ניתן לאחר קבלת האשורים הדרושים על פי ס' 6 לחוק. 10. מהמכלול הנ"ל עולה, שבניית הקומה העליונה (שלא כדירות מגורים על פי ההיתר) כאולם שמחות, בוצעה זה מכבר. המשיבים או מי מהם, קבלו רשיון להפעלת אולם ארועים בקומה זו עוד ב-3.00 והמקום מופעל בפועל מאז. הבקשה לשימוש חורג של המשיבים משנת 99 נדחתה על ידי הועדה עוד ב-9.00. 11. המבקשת לא מיהרה להגיש בקשה לצו הפסקה שיפוטי ו/או כתב אישום מאז 1999 והם הוגשו רק ביום 12/6/01. 'הרושם' הראשוני שניתן היה לקבל מנוסח הבקשה, שהמדובר בבנייה ושימוש 'חדשים ועכשוויים' באולם הארועים, בטעות יסודה, כך הדבר לגבי הבטיחות הקונסטרוקטיבית של האולם. האולם אף עבר בדיקות תברואתיות ואחרות, לכאורה, כפי שעולה מרשיון העסק שהונפק ושצורף ע"י המשיבים. העבודות 'החדשות' והשימוש החדש שהתגלו לאחרונה, הינם דוקא בקומת הקרקע, שלגביה לא מבוקש כל צו איסור שימוש. 12. אכן, המצוקה של הקהילה אינה עילה לאי מתן הצו. מאידך, הנסיבות שפורטו לא הצדיקו הגשת הבקשה למתן צו מיידי כפי שהתבקש. הסמכות של ביהמ"ש למתן צו כמבוקש כוללת אף את הסמכות להחליט על העיתוי של כניסת צו כאמור לתוקף". 18. קהילת חסידי ברסלב גדלה תוך שנים מספר ל-600 נפש, ולכן גדלו גם הצרכים שלה כקהילה. זוהי קהילה המהווה כרבע מאוכלוסיית יבנאל, ולפיכך, והוועדה ציינה זאת, יש לתת את הדעת על צרכיה הקהילתיים. הוועדה אמרה כי בהתאמתו של שימוש חורג לאופייה של הסביבה יש להביא בחשבון גם את אפיונם של התושבים עד כמה שהדבר נוגע לצורכיהם התכנוניים באזור הנדון. חלק לא קטן מחברי הקהילה גרים בסמיכות מקום לבית הכנסת הנמצא ליד הבניין שמבקשים לקיים בו אולם אירועים. אין ויכוח שלחברי קהילת חסידי ברסלב אין שום אולם אירועים לביצוע כינוסים והרצאות המתקיימים במסגרת הקהילה. השימוש במבני הציבור המקומיים איננו עומד לרשותם. 19. בא-כוח העותר טען בבקשתו כי קיום אירועים של חברי הקהילה הינו השימוש הזניח באולם. הפעילות המרכזית והעיקרית המתוכננת היא קיום הרצאות וכנסים של חברי הקהילה השונים, כדלקמן: (א) ביום א': דרשה לנשות הקהילה מפי האדמו"ר. (ב) ביום ג': הרצאות בנושאים מגוונים לנשות הקהילה. (ג) ביום ד': דרשה לגברי הקהילה מפי האדמו"ר. (ד) בערב שבת: הרצאה. (ה) ביום שבת: שתי הרצאות, האחת בשעות הבוקר והשנייה בשעות אחר-הצהריים. העותר טוען כי מדובר באולם אשר ישמש בעיקרו לפעילויות שקטות ושלוות, שאינן יכולות לגרום כל מפגע, מטרד או נזק ליתר תושבי המושבה. 20. לעומת זאת טוענים המתנגדים, כי העותר מתכוון להקים במקום אולם שמחות, ולא אולם הרצאות ולימוד, אשר יגרור למקום מספר רב של אנשים, מכוניות ורעש, דבר שיפגע באיכות החיים של התושבים הגרים בסמיכות מקום. למעשה, בסעיף 87 של עתירתו מודה העותר כי הוא מתכוון לכך שחברי הקהילה יחגגו באולם האירועים טקסי נישואין ומילה של חברי הקהילה, שמשמעותם הינה כי יבואו למקום אנשים רבים הן ברגל והן ברכב. 21. אין מקום לאשר במבנה נושא העתירה אולם שמחות מחמת הרעש, הלכלוך והמטרד שייגרמו עם ריבוי האנשים וכלי הרכב. כבר נפסק כי שימוש באולם שמחות באזור המיועד למלאכה ולתעשייה זעירה, והקרוב לאזור מגורים, מהווה סטייה ניכרת, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באזור מגורים שקט. באשר לכוונה להשתמש במבנה לאולם שמחות, הרי אני מסכימה שאין מקום להרשות זאת. השאלה של הקמת אולם שמחות כבר עמדה במבחן הפסיקה בדיון שבו התבקשה ועדה מקומית ליתן היתר לאולם אירועים באזור המיועד למלאכה ולתעשייה זעירה בה"פ (חי') 30266/97 עמר נ' ועדת הערר, מחוז חיפה [4] בבית-המשפט המחוזי בחיפה, שם קבע כבוד השופט ביין, בעמ' 131-132: "2. אני סבור, כי צדקו בעלי דעת הרוב, כי בשימוש המבוקש, יש משום 'סטיה ניכרת'. את דעתי באשר למשמעותו של מושג זה ועל הצורך לתת לו משמעות המצמצמת את כוחה של ועדה מקומית ליתן הקלות ואישור לשימוש חורג, כבר הבעתי בה"פ (חי') 30081/97 פז קייט ונופש נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה, פד"מ ב(1) 27, ואין צורך לחזור על האמור שם. ... 6. לדעתי, קיים בסיס לקביעה, כי שימוש לאולם שמחות מהווה שינוי של אופי הסביבה הקרובה, לעומת השימוש לתעשיה ומלאכה זעירה, וזאת באשר אולם שמחות פועל בעיקרו של דבר בערב ובשעות מאוחרות של הלילה, שהן גם שעות המנוחה. בעוד שבדרך כלל פעילות של מלאכה ותעשיה זעירה מתקיימת בעיקר בשעות היום. באולמי שמחות מתרכזים מאות אנשים, בעוד שבדרך כלל לא זה המצב ככל שהדבר נוגע למלאכה ולתעשיה זעירה. הדבר כרוך בריכוז של כלי רכב שיש להבטיח להם מקומות חניה במספר מספיק. 7. יתכן שיש מקומות בהם מקובל לאשר אולם שמחות באזור המיועד לתעשיה ומלאכה זעירה, אך לא הובאה בפני דוגמא לכך שאישרו שימוש כזה במרחק של כ-100 מ' מאזור מגורים. מי שרכש דירה במרחק כזה מאזור תעשיה יודע אמנם שאין מדובר באזור שקט לחלוטין וחופשי ממיטרדים, אך כאמור ההבדל הוא שברוב המקרים אין בתי המלאכה והתעשיה הזעירה פועלים בלילה ואין הם כרוכים בתנועה ניכרת של אנשים ולפי קביעת חברי הרוב והמיעוט כאחד, הרי אולם שמחות כרוך בריחות וברעש כאחד". 22. לעומת זאת כאשר מדובר באולם אירועים לקהילת העותר באזור המגורים שבו נמצא המבנה, אין להתעלם מכך כי באזור זה נמצאים מבני ציבור שכולם הוקמו על מקרקעין שנועדו למגורים כפי המבנה נושא העתירה. מבני ציבור אלה מקיימים פעילויות שונות, ויש להניח כי פעילויות אלה מתקיימות במשך היום וגם בערב. המבנים הללו נמצאים לא רחוק מהמבנה נושא העתירה, ואם האירועים המתקיימים באותם מבני ציבור אינם מפריעים את מנוחת המשיבים, השכנים המתנגדים, יש להניח שגם בשימוש החורג המבוקש לא יהיה משום הפרעה לשכנים. מכל מקום, אין להניח כדבר שכבר קרה קיומו של מטרד או התנהגות בלתי חוקית אחרת בטרם שאירעו הדברים. כאשר אכן יתרחשו, קיימות רשויות אשר אמורות לטפל בכך. מהעובדה שמבני ציבור אלה קיימים בשימושם הנוכחי שנים רבות עולה כי אין בהם כדי לשנות את אופי השכונה, שהינו כפרי ושקט, של שכונת מגורים. 23. הוועדה קבעה כי קיים היעדר חניות מספיקות בניגוד לתקנות החניה. נראה כי נימוק זה הינו שולי, והוועדה לא נכנסה לעומקו של עניין ולא בדקה את טענות העותר כי חלק מחברי הקהילה מתגוררים בסמיכות רבה למבנה, ועל-כן ממילא אין הם נזקקים להגיע למקום ברכבם הפרטי; כי חלק מההרצאות והכנסים מתקיימים בשבת, וביום זה אין חברי הקהילה נוסעים ברכב וכי העותר טוען שרק לחלק קטן מחברי הקהילה יש כלי רכב. זאת ועוד, תקנות החניה קובעות בסעיף 4.3 לחלק ב' לתוספת הראשונה, כי מספר מקומות החניה הנדרשים לאולם כינוס עומד על מקום חניה אחד לכל 10 מ"ר או 10 מושבים, ולא נבדקה טענת העותר כי מדובר ב-250 מושבים. 24. לפיכך אילו הייתה השאלה היחידה אם ניתן לאשר שימוש חורג באולם האירועים במקום שימוש במבנה למגורים, היה מקום להורות על שימוש חורג כאולם אירועים לתקופה קצובה של שנה עד שלוש שנים, עד אשר יימצא פתרון של קבע, תוך כדי הבאה בחשבון של שימוש במגרש הסמוך שייעודו צורכי דת, לצורכי חניה. 25. אולם כאמור, אין להתעלם מכך שהעותר או בני קהילת חסידי ברסלב פעלו בניגוד להיתר ולכן בניגוד לחוק התכנון והבנייה. בעוד מתנהלים ההליכים בפני הוועדה המקומית והמחוזית קרו דברים בשטח. העותר לא חיכה לאישור בקשותיו על-ידי הוועדות השונות, בנה בניגוד להיתר והשתמש גם כן בניגוד להיתר. ועל-כן ננקטו הליכים משפטיים על-ידי המשיבה נגד העותר ונגד אחרים. בתאריך 20.5.2001 הוצא צו הפסקה מינהלי כלפי עמותת "בית לצדיק" וכלפי העותר, ובו צוו להפסיק כל עבודות בנייה ופיתוח ללא היתר בנייה בבניין נושא העתירה. טוענת הוועדה המקומית, כי הצו המינהלי לא נמסר הואיל ולטענת מפקח הוועדה המקומית, מר שרגא פוזניאק, הותקף הוא פיזית באתר הבנייה עת ניסה למוסרו, ועל כך הגיש תלונה למשטרת ישראל. בתאריך 12.6.2001 הוגש כתב אישום מטעם הוועדה המקומית כנגד העותר בגין ביצוע העבירות האלה: "ביום 4/4/01 נתגלה ביבנאל בגוש 17370 חלקה 6, ביצוען של עבודות בניה ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר בניה מס' 498001 מיום 21/3/98 (להלן: 'ההיתר') כדלקמן: א. בניית קומה א' בשטח כולל של כ-454 מ"ר כאשר שטח הקומה על פי ההיתר הינו 415.58 מ"ר; ב. בניית קומה א' המיועדת ל-2 יחידות דיור על פי ההיתר ללא מחיצות פנים כאולם אירועים בשטח של כ-375 מ"ר ושינויים בשטח שירות; ג. פתיחת חלל אטום לא מנוצל לפי ההיתר בנייה בקומת קרקע בשטח של כ-387 מ"ר; ד. שימוש בחלק מקומת קרקע כבית תפילה בניגוד להיתר בנייה; ה. שימוש בקומה א' כאולם אירועים בניגוד להיתר בנייה". באותו מעמד נתבקש צו הפסקה שיפוטי במעמד צד אחד כנגד העותר וכנגד אחרים, המבקש מבית-המשפט לצוות על העותר ועל כל מי שעובד בשירותו להפסיק מיד את עבודות הבנייה במקרקעין נושא העתירה, כמפורט בבקשה למתן הצו השיפוטי בתיק ב"ש 534/01 בת"פ 1388/01 בבית-משפט השלום בית שאן. בית המשפט נעתר לבקשה למתן הצו, השיפוטי והורה כמבוקש. הוגשה בקשה לבטל את הצו, והתיק התברר במעמד הצדדים בתאריך 4.7.2001. בתאריך 31.7.2001 ניתנה החלטת בית-המשפט שלפיה התלה בית-המשפט את איסור השימוש בקומה א' של הבניין נושא העתירה כאולם אירועים באופן שהצו ייכנס לתוקפו החל מ-1.12.2001, אלא אם יהיה בידי המשיבים היתר בנייה או היתר לשימוש חורג כדין עד לאותו תאריך. בית המשפט הותיר בתוקפו את הצו שנתן במעמד צד אחד, שלפיו נאסר על המשיבים לבצע פעולות בניה כלשהן, אלא על-פי היתר כדין ובהתאם להוראות היתר כזה בזו הלשון: "13. הנני על כן מתלה, באופן זמני, את החלק של הצו שניתן במעמד צד אחד ביום 12/6/01, באשר לאיסור שימוש בקומה א' כאולם ארועים. חלק זה של הצו ייכנס לתוקפו ביום 1/12/01 אלא אם יהיה בידי המשיבים היתר בניה כדין או היתר לשמוש חורג עד לאותו מועד". והנה, אף שהצו לאיסור השימוש בקומה א' כאולם אירועים נכנס לתוקפו ביום 1.12.2001, ממשיך העותר להשתמש במבנה כאולם אירועים בקומה הראשונה וכבית כנסת בקומת המרתף ולהפר את צו בית-המשפט. 26. בהתנהגות זאת בא העותר לבית-המשפט בחוסר ניקיון כפיים. הוא לקח את החוק לידיו ובנה בניגוד להיתר ובסטייה ממנו. הלכה היא כי בית-המשפט לא יושיט לעותר שכזה סעד. לעניין זה יפים דברי השופט ברנזון בדחותו עתירה למתן רישיון לעסק ולשימוש חורג בבג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו [1], בעמ' 306 שם נאמרו הדברים האלה: "על יסוד הפרטים שהובאו לעיל מעלים המשיבים שתי טענות עיקריות נגד העתירה והצו-על-תנאי שהוצא על-פיה: חוסר נקיון-כפיים הנובע מפתיחת העסק וניהולו ללא רשיון כחוק ועשיית שימוש חורג במקום ללא היתר כחוק - ולדעתנו הם צודקים בשתיהן. רבים המקרים מספור שבהם החלטנו שלא להיזקק לעתירה המוגשת לבית משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנושא העתירה. כבית-משפט גבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק". בביקורי במקום נוכחתי כי המרתף שהיה צריך להיות אטום נפרץ, נקרעו בו חלונות, פתחים, חדרים, והוא משמש כבית כנסת. תחזוקת המבנה מהווה מפגע תברואתי ואסתטי. המבנה שהיה צריך להיות דירות מגורים, נהפך לאולם מפואר המתאים יותר לאולם שמחות מאשר לאולם הרצאות. 27. אולם כנגד הפרת חוק התכנון והבניה, שבוצעה על-ידי העותר עומדת זכותו של העותר ליחס שווה בין שווים, לפיכך באיזון שבין השניים, יש מקום למתן סעד הצהרתי בלבד ולא אופרטיבי. לפיכך נקבע בזאת כי השימוש במבנה נושא העתירה כאולם אירועים, שישמש להרצאות ולכינוסים בלבד, ולא כאולם שמחות, הינו שימוש חורג שאינו מהווה סטייה ניכרת מתכנית ויש להתירו לאור הנימוקים שצוינו לעיל. אין החלטה זו מתייחסת לאותו חלק של החלטת הוועדה המבוסס על אי-קיום ההיתר ועל אי-קיום צו בית-המשפט להפסקת שימוש בניגוד להיתר. כדי לבוא בידיים נקיות על העותר להפסיק מיד את השימוש בקומה הראשונה של המבנה כאולם אירועים ואת השימוש במרתף כבית כנסת כמצוות החלטתה של כבוד השופטת מרדכי; עליו למלא אחר תנאי ההיתר או להגיש בקשה ללגיטימציה של הסטיות מהיתר הבנייה ולקיים את כל הדרישות שיידרש כמקובל על-ידי הוועדה המקומית. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.אולם / גן אירועיםשימוש חורג