העברה בנקאית באינטרנט - תביעה נגד בנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברה בנקאית באינטרנט - תביעה נגד בנק:

השאלה המשפטית העיקרית העומדת בבסיס התביעה שבפניי הינה מהן החובות המוטלות על בנק נעבר, כלפי לקוח, בעת שניטען שבוצעה פעולת העברת כספים באופן עצמאי לחשבונו,אלא שהכספים הגיעו בפועל לחשבון צד ג שמספרו זהה לחשבון הלקוח ,בסניף שונה מהסניף הנעבר.
לצד סוגייה זו עומדת לדיון גם אחריות הבנק המעביר בנסיבות כאמור.
הרקע העובדתי


התובענה הוגשה על ידי חברה אשר עיסוקה הינו הפעלת בי"ס לברמנים (להלן: התובעת) וכן על ידי הבעלים ומנהלה של התובעת (להלן: התובע). לצורך הנוחות בחלקים מסוימים של פסק הדין יכונו יחדיו – "התובעים".
התובעים הגישו את תביעתם כנגד בנק הפועלים שם התנהל חשבונה של התובעת 1 (להלן: "הנתבע 1" או "הבנק המעביר"), וכן כנגד בנק דיסקונט שבו התנהל חשבונו של התובע 2, (להלן: "הנתבע 2" או "הבנק הנעבר"), שיכונו לצורך הנוחות במסגרת פסק הדין, גם "הנתבעים".
לגרסת התובעים נהגה התובעת להעביר מדי חודש לתובע 2 את משכורתו בסך 7,000 ₪, וזאת במסגרת ביצוע העברות כספים לתשלום משכורות העובדים בתובעת.

פעולת העברת המשכורת נעשתה באמצעות האינטרנט, על ידי מנהלת החשבונות של התובעת, מחשבונה של התובעת 1 שהתנהל אצל הנתבע 1 לחשבונו של התובע 2 שהתנהל אצל הנתבע 2.


התובעים הגישו תביעתם לאחר שהתברר לתובע 2 כי בחודשים דצמבר בשנת 2010 וכן בחודשים ינואר - פברואר 2011 (3 חודשים ברציפות), לא התקבלה המשכורת בחשבונו, וזאת למרות שההעברת המשכורת בוצעה בפועל מחשבונה של התובעת 1.
במסגרת ביצוע ההעברה הוזנו לגירסת התובעים על ידי התובעת 1, הנתונים הבאים: שם הבנק, מס' החשבון, מס' הסניף, שם המוטב ומס' ת"ז של המוטב.
בשל שגיאה בהזנת הנתון של מס' הסניף של התובע, שכן במקום 198 נרשם 189, הועברו בפועל הכספים לחשבונו של צד ג'. ההעברה התאפשרה היות והן לתובע והן לצד ג', היה מס' חשבון זהה לחלוטין, שהתנהל בסניפים שונים שמספריהם שונים.
עוד יצוין כי הסתבר כי למועד ביצוע ההעברה לא היה קיים בפועל סניף מס' 189, בשל מיזוגו לסניף אחר שמס' 082, מיזוג שבוצע עוד בשנת 2003, אולם בפועל פעולות שנרשמו לזכות סניף מס' 189, הומרו באופן אוטומטי לסניף מס' 082.
בסיום שרשרת נסיבות זו הועברו בפועל הכספים לחשבונו של מר נסים ואקארט (להלן: צד ג'), אשר צורף כנתבע נוסף להליך הנוכחי, לאחר שנשלחה הודעת צד ג' על ידי הנתבע 2, וכנגדו ניתן פסק דין, לאחר שבחר שלא להתגונן.


טענות התובעים


לטענת התובעים , התרשלו הנתבעים בעת ביצוע ההעברות לטובת צד ג' וזאת מן הטעם שלא ביצעו התאמה בין מס' החשבון לבין שם המוטב, למרות שנתונים אלו הוזנו לטענת התובעים על ידי מנהלת החשבונות בעת הזנת הוראת העברת הכספים.
התובעים למדים על חובה זו לביצוע ההתאמה על ידי הנתבעים, מהדרישה להזנת הנתונים במלואם בעת ביצוע ההעברות. לגישתם ,אם לא נעשה שימוש בנתונים אלו, מהו הטעם לדרישה להזינם בעת מתן ההוראה להעברת הכספים.
התובעים מטילים את האחריות לבדיקת הנתונים הן על הבנק המעביר והן על הבנק הנעבר.
בנוסף מציינים התובעים כי על הבנקים מוטלות חובות שונות במסגרת פעילותם, הן מכוח הדין והן מכוח הפסיקה לרבות חובת הזהירות, חובת האמון וחובת תום הלב.

כן מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים מכוח עוולת הרשלנות לפי פק' הנזיקין [נוסח חדש] ומכוח הפרת חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים – חלק כללי, תשל"ג -1973.


לגישת התובעים חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים הינה חובת חוזית, אשר מוטלת על הנתבעים בכל שלב של מתן השירות .בעצם העובדה כי אפשרו או לא מנעו את ביצוע ההעברה השגויה לטובת צד ג', הפרו את חובת הזהירות.
התובעים עותרים לחייב את הנתבעים הן בסכום הכולל של ההעברות שבוצעו לטובת צד ג' המסתכם לסך של 21,000 ₪ (3 העברות בסך 7,000 ₪ כל אחת).

כמו כן מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום בסך 20,000 ₪ לאור עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל התנהלות הנתבעים, ובתשלום בסך 13,000 המהווה את הוצאות התובעים לשכ"ט עו"ד.

טענות הנתבע 1


ראשית נטען כי אין כל יריבות בין התובע 2 לבין הנתבע 1, שכן התובע אינו בעלים של חשבון בנתבע 1.
מתן ההוראה להעברת הכספים נעשה על ידי התובעת 1 באופן עצמאי, לאחר שהתובעת ביקשה כי יתאפשר לה לבצע פעולות באמצעות האינטרנט, שכן פעולות אלו כרוכות בתשלום עמלה נמוכה יותר, בהשוואה לפעולות המבוצעות אל מול הבנק ישירות.
לטענת הנתבע 1, בביצוע פעולות על ידי הלקוח באמצעות האינטרנט, אין לנתבע 1 כל אפשרות שליטה או התערבות בפעולה גופה.
טענות האחריות מכוח חוזה או מכוח עוולת הרשלנות מוכחשות על ידי הנתבע 1, שכן ההוראות ניתנו על ידי התובעת 1 בעצמה, ללא כל מעורבות של הנתבע 1.
עוד נטען כי לנתבע 1 אין כל אפשרות לבצע התאמה בין פרטי החשבון הנעבר לשם בעל החשבון הנעבר, שכן מדובר בהעברת הכספים שבוצעה לטובת חשבון שמתנהל אצל הנתבע 2 ופרטי בעלי החשבון אינם גלויים לנתבע אחד מחמת סודיות בנקאית.
הדרישה להזנת מס' תעודת זהות ושם בעל החשבון בעת מתן הוראה להעברת כספים, איננה מיועדת לצורך ביצוע התאמה בין מס' החשבון לשם המוטב אליה בשל דרישות חוק הלבנת הון.
בנוסף נטען כי גם אם קיימת חובה חוזית או נזיקית יש לחייב את התובעת 1 בשל אשמה התורם בשיעור של 100%.
ביחס לתביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות שכ"ט עו"ד נטען כי התובעת 1, בשל היותה תאגיד איננה יכולה לתבוע פיצוי בגין עוגמת נפש . כן ניטען כי תשלום הוצאות שכ"ט עו"ד נקבע על ידי ביהמ"ש בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי ולפי תוצאות ההליך.


טענות הנתבע 2


התובעת התרשלה בעת שנתנה את ההוראה להעברת הכספים בהקלדת מס' סניף שגוי, ובשל כך הועברו הכספים לטובת צד ג'.
הכספים הועברו לחשבון צד ג' שמתנהל בסניף 082, שכן סניף 189 נסגר ומוזג עם סניף 082, וכל ההוראות לטובת סניף 189, מועברות באופן אוטומטי לטובת סניף 082.
עוד טען הנתבע 2 כי צד ג' סירב להחזיר את הכספים שהופקדו בחשבונו וזאת למרות הצעות הנתבע 2, להעמדת הלוואה אשר תאפשר לצד ג' להשיב את הכספים.
שלא כטענת התובעת 1, טען הנתבע 2 כי התובעת ביצעה את ההעברות הכספיות באמצעות מס"ב (מסלקה בנקאית), כאשר בהסכם ההצטרפות לשירותי מס"ב, הוסכם באופן מפורש כי לא תבוצע התאמה בין מס' החשבון לשם בעל החשבון.
לטענת הנתבע 2 התובעת היא זו שהתרשלה באופן חמור בכך שביצעה העברת כספים, תוך שהזינה מס' סניף שגוי.
התובעים התרשלו בכך שלא בדקו את חשבונות הבנק במהלך למעלה מחודשיים, לאחר ביצוע שני תשלומים חודשיים ורק לאחר שבוצעה העברת כספים בפעם השלישית, משפנה הנתבע 2 אל התובע 2 לצורך בירור ההימנעות מהעברת משכורת לחשבון שאופיין כחשבון "מקבל משכורת" התגלתה הטעות נושא התביעה. זאת תוך הדגשה כי פניית מי מהתובעים לאחר ההעברה השגויה הראשונה, הייתה מונעת ביצוע שתי העברות נוספות שגויות לטובת צד ג'.
לטענת הנתבע 2 , לא הפר את חובת הזהירות או כל חובה אחרת כלפי התובעים.


דיון והכרעה
נסיבות ביצוע ההעברות הבנקאית


לית מאן דפליג, כי הכספים אותם התכוונה התובעת להעביר לטובת התובע במסגרת ההעברות הבנקאיות שביצעה התובעת באמצעות האינטרנט כניטען בתביעתן, לא התקבלו בחשבונו של התובע אלא בחשבונו של צד ג'. זאת בשל שגיאה במס' הסניף (משנרשם 189 במקום 198).
על מנת להכריע במחלוקת המשפטית בין הצדדים יש להכריע תחילה במחלוקת העובדתית, באשר לנסיבות שהביאו לכך שכספי התובע הועברו לחשבונו צד ג'.
קביעת החבות של הנתבעים תלויה בהכרעה בשאלה – האם התובעת היא זו אשר הזינה נתונים שגויים או שהשגיאה אירעה במערכות המחשב של הנתבעים?

הכרעה או מסקנה כי התובעים לא פעלו כנדרש, יש בה לעלות כדי רשלנות או להוות אשם תורם, תוך ביטול-איון חובות הנתבעים כלפיהם.


עיון בכתב התביעה מגלה כי התובעים נמנעו מלפרט את הנסיבות שגרמו לכך שהוחלפו הספרות של מס' הסניף במסגרת מתן ההוראה לביצוע ההעברה הכספית, אלא שהם מטילים את האחריות במלואה על הנתבעים וטוענים כי במסגרת החובות המוטלות עליהם היה עליהם , למעשה בכל מקרה, לבצע התאמה בין מס' החשבון הנעבר לשם בעל החשבון הנעבר ולמנוע את ביצוע ההעברה השגוייה למקרה של אי התאמה ביניהם.

גם עיון באסמכתאות שצירפו התובעים לצורך הוכחת תביעתם אינו מאפשר להתחקות אחר הנסיבות שהביאו לשגיאה.
רק בשלב מאוחר מאוד , בסיכומי התובעים, ניתנה התייחסות לנסיבות מתן ההוראה, תוך שהתובעים מציינים כי "לא ברור כיצד הוחלפו הספרות שכן כל המשתמש במערכת באופן שגרתי, כפי שנהגו התובעים, אינו נדרש להקליד מחדש את כל הפרטים, אלא מקבל מסד נתונים מהבנק, בגין משכורות מחודש קודם" (סעיף 4 לסיכומי התובעים).

לא ברור מדוע לא טרחו התובעים לציין עובדות אלו במסגרת כתב התביעה, שכן עסקינן בטענה עובדתית מהותית.
מסקנתי היא כי מדובר ב"עדות כבושה", שלא הוצגה כ"עדות" שניתן לבחון אותה בחקירה נגדית ומשכך, אין להסתמך עליה.



לא רק מן הטעם שגרסת התובעים באשר לנסיבות ביצוע ההוראה הוצגה בשלב הסיכומים בלבד אין אני מקבלת אותה, אלא גם מהטעם שגרסת התובעים הוצגה באופן לא ברור ולא קוהרנטי. גרסה זו השתנתה מעת לעת ולא נתמכה בראיות חד משמעיות, מצב דברים המעלה ספק באשר לאמינות גרסת התובעים.

כך לדוגמא:
- בכתב התביעה לא התייחסו התובעים כלל לאופן ביצוע ההעברות.
- בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע 2 הוכחש כי ההעברות בוצעו באמצעות מס"ב (לכן גם
לא נחתמו הסכמי התקשרות לטובת שימוש במס"ב), אלא שהעיד כי מדובר
בשירות בנקאי בסיסי הניתן כדבר שבשגרה על ידי כל סניף בנק.
- בסיכומי התובעים נאמר כי מדובר במערכת שמספק הנתבע 1, הכוללת "מסד נתונים"
שמתקבל מהבנק, ובהמשך נאמר כי מדובר במערכת לטובת "העברת משכורות",
שהשימוש בה כרוך בתשלום. גירסא אחרונה זו לא בא זכרה בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים.



מעיון בכתבי בי דין, תצהירים אסמכתאות, ופרטיכלים , מסקנתי היא כי התובעים לא הוכיחו את גרסתם באשר לאופן ביצוע ההעברה, משנמנעו מלהציג מסמכים הנוגעים להתחברות הראשונית למערכת ביצוע העברת משכורות או מסמך המעיד על מהות ההתקשרות החוזית בין התובעים לנתבעים ועל חובות הנתבעים כלפי התובעים בשל השימוש ב"מערכת הנטענת", בדמות הסכם התקשרות או כל ראיה אחרת שיש בה כדי להעיד על המערכת שסיפק הנתבע 1 לתובעת , אם סיפק.

"ש. החברה לא חתמה על שום טופס בבנק הפועלים?
ת. לא על מסב.
ש. בקשר להעברה באינט' ?
ת. כן, חתמתי וגם צרפתי פה.
ש. היכן הטופס שהחברה חתמה בבנק הפועלים?
ת. נמצא בקלסרים של ההחברה.
ש. מדוע לא הצגת אותו?
ת. כולנו יודעים ומבינים במה מדובר, אם אני עושה העברה יש לי הרשאה. אחרת הבנק היה עוצר אותי (עמ' 10 לפרטיכל, שו' 6)."



לטענת התובע 2, מנהלת החשבונות של התובעת, אשר ביצעה את ההעברות במשך כשנה, מדי חודש בחודשו, לא טעתה בהזנת הנתונים, שכן לטענת התובע, מדובר במסד נתונים קבוע, אשר לא נערכים בו שינויים על ידי התובעת, אלא הוא מועתק מדי חודש בחודשו.

אלא שעיון בנספח יא'1 שצורף לתצהיר התובע, מגלה כי קיימת אפשרות של עריכת שינויים בנתונים ברשימת המוטבים .זאת בניגוד לטענת התובעים כי מדובר ברשימה קבועה.


התובעים נמנעו מלזמן לעדות את מנהלת החשבונות בתובעת, שהיא זו אשר ביצעה בפועל את ההעברות הבנקאיות אצל התובעת 1. למותר להדגיש כי מנהלת החשבונות גם לא נתנה תצהיר מטעמה לתמיכה בגירסת התובעים. בכך יש בכדי לגרוע ממגמת התובעים להוכיח את תביעתם.

וכפי שהעיד התובע:
ש. מי ביצע בפועל את העברות
ת. מנהלת החשבונות של החברה שמה לילך אלמליח – גיל.
ש. ז"א כל מה שאת המעיד פה על דרך ההעברה, שמעת ממנה?
ת. היא עובדת איתי 16 שנה, אצל התובעת 1, ומבצעת פעולות של הנה"ח כבר 16 שנה ודרך האינט' מזה 5 שנים. (עמ' 6 לפרטיכל, שורה 9).
וכן העיד:
ש. על המסך לפני שמבצעים ההעברה, מופיע במפורש לבדוק עצמך לפני שאתה מאשר סופית, יודע זאת?
ת. אז..
ש. הופיע המסך הזה?
ת. כן, אני בדקתי את זה.
ש. איך בדקת אם זו הפעולה שאתה מבקש לבצע באינט'?
ת. כן, אני מאשר את הפעולה, פעולה של 20 משכורות בו זמנית. אני מאשר אותה שאין שום הצלבה בין כל הנתונים ולא ידעתי זאת קודם.
ש. בזמן האמת מי עשה את הבדיקה?
ת. מי שמעביר את המשכורות לילך .
ש. איך אתה יודע שהיא עשתה את הבדיקה שוב?
ת. היא תמיד עושה בדיקות. שאלתי אותה וכך אמרה
ש. שאלת אותה גם לגבי המקרה הספציפי הזה?
ת. ברור.
ש. לא חשבת שצריך להביאה להעיד?
ת. חשבתי שהבנק צריך להתריע בפני כשיש כמה נתונים שגויים והוא לא עשה זאת, לא פועלים ולא דיסקונט.
בנסיבות בהן נמנעו התובעים מלהביא העדה הרלבנטית כאמור , הרי שמחדל זה יתפרש לרעת הצד שנימנע מלהביא העדה כאמור – ראו ע"א 27/91 קבלו נ ק. שמעון עבודות מתכת ואח' פורסם במאגרים.
מחדל זה מחמיר אף יותר בשים לב לעובדה שהעדות היחידה שהביאו התובעים – עדותו של התובע 2 היא עדות שמיעה מובהקת, ובתור שכזו היא בלתי קבילה ולכל הפחות משקלה אפסי!. לאמור כי גם הטענה בדבר העברת כספים באמצעות האינטרנט, להבדיל מגירסת הנתבעות על פי בוצעה העברת הכספים במס"ב – מסלקה בנקאית על פיה פטורים הנתבעים מאחריות בנסיבות אי התאמה כניטען ולמעשה אי ההתאמה הנטענת אינה ניתנת לבדיקה- לא הוכחה על ידי התובעים.
מוצאת לנכון להבהיר ולפרט בהקשר זה כי אני מקבלת את עמדת באי כח הנתבעים ובעיקר בא כח הנתבע 2 בסיכומיו על פיה בהעברה מסוג זה שבוצע בפועל על ידי התובעת 1 – באמצעות מס"ב, הבנק המעביר – אינו יודע את פרטי הנעבר ואינו מסוגל לבצע התאמה בין שם לקוח לבעל החשבון הנעבר, ואילו הבנק הנעבר פסיבי באשר הוא רואה את הזיכוי בחשבון הנעבר כעובדה מוגמרת לאחר ביצוע ההעברה.



אליבא דגרסת התובע שאינו מומחה בתחום המחשוב, ושגם היא הוצגה בשלב מאוחר ולא נזכרה בכתב התביעה, מדובר ב"תקלה טכנית " שאירעה במחשב הנתבעים, אולם התובע לא תמך את תביעתו בחוות דעת, או בראיה אחרת ראויה שיש בה לסייע לו בהוכחת גרסתו , בדבר אופן פעולת מערכת המחשב והאופן שבו התרחשה תקלה מהסוג הנטען.

ולא זאת אף זאת , אלא שהתובעים בסיכומיהם מציינים כי המערכת שסופקה על ידי הנתבע 1, הינה מערכת מטעה ופרוצה לתקלות, טענה שנטענה סתמית ולא הוכחה כלל ועיקר.


התובע גם נמנע מלהציג כל ראיה או אסמכתא בדבר החובות החוקיות או המשפטיות המוטלות על הנתבעים, בעת ביצוע העברות בנקאיות באמצעות האינטרנט בכלל ובעת ביצוע העברות באמצעות המערכת שסיפק לכאורה הנתבע 1 , בפרט.
לנוכח גרסתם של התובעים והראיות שהביאו בפניי, הגעתי למסקנה כי גם בסיומו של ההליך שהתנהל בפניי, נותר רב הנסתר על הגלוי.
כל ראיות התובעים מתבססות על עדותו של התובע. משעה שלא התובע 2 הוא שביצע את ההעברות הבנקאיות בפועל ,ומכיוון שלא הוצגו ראיות נוספות לתמוך בטענותיו, מסקנתי הינה כי התובעת 1 ביצעה את ההעברה הבנקאית באמצעות האינטרנט כאשר הייתה לה היכולת והשליטה לערוך ולבצע שינויים בנתונים. העברת הכספים השגויה שבוצעה בפועל לטובת צד ג' התאפשרה בשל הזנת מס' סניף שגוי על ידה או בשל היעדר בדיקה ותיקון הנתון השגוי, טרם השלמת ההעברה.
די היה במסקנתי זו כדי להביא לדחיית התביעה, אולם לאור נסיבות המקרה ולאור החובות המיוחדות המוטלות על הנתבעים כתאגידים בנקאיים , בשל יחסי הכוחות הקיימים בין לקוח לבנק, אתייחס לחובות אלו לאור הכרעתי במחלוקת העובדתית כמפורט מעלה.


חובות הזהירות והאמון המוטלות על הבנקים


רבות נכתב על מערכת היחסים הייחודית בין בנק ולקוח, ועל החובות הרבות שהיא מטילה על הבנקים.
חובת האמון הינה חובתו של הבנק לפעול תוך הגנה על האינטרסים של הלקוח והיא מופרת במקרה שבו הבנק מנצל לרעה את הכוח המצוי בידיו וזאת במובחן מבעיות אחרות המתעוררות בשל ייחודיותה של מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח (ראה לעניין זה את ספרה של רות פלאטו – שנער "דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית", עמ' 69).
אין אני סבורה כי המקרה שבפניי נופל לגדר המקרים שבהם ניצל הבנק את כוחו לרעה. מדובר בפעולה שהתבצעה באופן עצמאי על ידי הלקוח לגירסתו, כך שלכל היותר ניתן היה לקבוע כי הבנק התרשל בכך שלא מנע את ביצוע ההעברה הבנקאית, אך העובדות והנסיבות הספציפיות העולות מגירסת התובעים מבטאות ניצול לרעה של כוח שניתן בידי הבנק.
חובה נוספת המוטלת על הבנקים הינה חובת הזהירות כלפי הלקוחות, שגם היא נובעת בין היתר מפערי הכוחות הקיימים בין הבנק ללקוח.
השאלה ,עד היכן מגיעה חובת הזהירות של הבנק, והאם חובת הזהירות תחול גם במקרים שבהם קיימת בהכרח רשלנות מצדו של הלקוח, או שמא נדרשת רשלנות חמורה בלבד.
מנגד קיימת גם חובת זהירות בסיסית של הלקוח, שכן בנקיטת משנה זהירות בעת ביצוע פעולות ההעברה מצדו של הלקוח, בדגש על פעולות המבוצעות באופן עצמאי לחלוטין, יש בכדי להקטין את הנזקים ,לעיתים בצורה יעילה בהרבה, מאלה מהפעולות המצופות

מהמערכת הבנקאית.


במקרה שלפניי סבורה אני כי הגם שהכרעתי כי ההעברה השגויה התבצעה בשל רשלנות מצד התובעת,עדיין יש לבחון האם במסגרת החובה המוטלת על הבנקים, היה עליהם לנקוט בפעולות על מנת למנוע גם מקרים שבהם בשל טעות הלקוח מתבצעת העברה כספים לצד ג'.
השאלה שעומדת לדיון היא מהי אותה חובה שמבקש התובע להטיל על הנתבעים במקרה דנן. האם אכן נכללת חובה זו במסגרת החובות שחבים בהם בנקים כלפי לקוחותיהם,הבנק המעביר כלפי התובעת 1 והבנק הנעבר כלפי התובע 2, או שמא היא חורגת ממתחם החבות של הבנק?
לשון אחרת, האם היה אמור הנתבע 1 לפנות בשאלה חטטנית אל התובעת 1 לשם קבלת הסברים מדוע העבירה כספים לצד ג ?

ומצד שני, האם אמור היה הנתבע 2 לפנות ישירות אל התובעת 1 שאינה לקוחתו ולברר מדוע אינה מעבירה משכורת לתובע 2?
ומבחינת הנתבע 2 – האם היה אמור לפנות בשאלה חטטנית אל לקוחו – התובע 2 לברר בחודש הראשון לאי ההעברה – מדוע לא הועברה משכורת לחשבונו?
לטענת התובעים , אם הייתה מתבצעת התאמה על ידי הנתבעים, בין מס' החשבון הנעבר לשם בעל החשבון הנעבר (נתונים שהוזנו לטענת התובע 2 ,על ידי התובעת- גירסה שלא הוכחה בפני), היה בכך כדי למנוע את העברת הכספים לידי מי שאינו מורשה לקבלם.


לצורך בחינת טענה זו אבחין בין הנתבע 1 לנתבע 2.

ביחס לנתבע 1 ,שהינו הבנק המעביר, אני מקבלת את גרסת הנתבע 1 ועמדתו כי מאחר ואינו מחזיק בנתוני בעלי החשבונות הקיימים אצל הנתבע 2, הרי שממילא ,אף אם ניתנה הוראה שגויה על ידי התובעים, אין באפשרותו לבצע התאמה כלשהי בין מס' החשבון הנעבר לשמו של בעל החשבון הנעבר.
לעומת זאת הנתבע 2, בהחלט יכול היה לבצע התאמה זו, שכן נתונים אלו נמצאים ברשותו וייתכן שבהפקת דו"ח ממוחשב היה יכול לבצע את ההתאמה זאת בהתעלם מטענות הנתבע 2 שתידונה להלן. לכן אם תוטל אחריות כלשהי בגין ההעברה השגויה , יש להטילה על הבנק הנעבר ולא על הבנק המעביר.


התובע לא הביא בפניי כל ראיה או אסמכתא לחובה קונקרטית של הבנק הנעבר לבצע התאמה בין מס' החשבון לבין שם בעל החשבון בעת ביצוע פעולות של העברת כספים באמצעות האינטרנט גם לא צירף את התנאים החוזיים – ההתקשרות החוזית שבהתבסס עליה מתבצעת פעולה אינטרנטית זו לגירסתו. משכך אבחן הטענה ביחס לאותן חובות כלליות המוטלות על הבנקים.
על היקף חובת הזהירות המוטלת על הבנק עמד כב' השופט מ' חשין, תוך שהוא מבטא עמדה ברורה בדבר הצורך ליצור הבחנה בין סוגי הפעולות השונים, המתבצעות במסגרת יחסי בנק – לקוח, שממנה נגזרת חובת הזהירות הייחודית לכל סוג פעולה [דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ש' פרוסט קוסטמן, יורשו של המנוח ד"ר א' כחולי, פ"ד מז(5) 31.]
כב' השופט חשין הדגיש בפרשת ברקליס דיסקונט את השוני בין פעולות שגרתיות שמבצעים הבנקים ושעליהן חל עקרון מהירות ביצוע הפעולה לעומת פעולות היוצרות קשר חוזי חדש או מרחיבות קשר חוזי קיים ושבהן מתחם הזמן העומד לרשות הבנק הינו רחב יותר.

כבוד השופט חשין העמיד משני קצוות המתרס, את הפעולה השגרתית של פירעון שיק שנדונה באותה הפרשה, לעומת פעולות של פתיחת חשבון, יצירת שעבוד, הוצאת כתב ערבות וכו'. תוך הדגשה כי חובת הזהירות הנדרשת מהבנק תהא שונה על פי מאפייני הפעולה.
"...החובה ברמת ניסוחה העליונה אחת היא, אך ביישומה על נסיבות אלו ואחרות מתאפיינת היא בגמישות: עשויה היא ללבוש צורה ולפשוט צורה, ומתאימה היא עצמה לנסיבות כפי שהן מעת לעת. המערכת היא דינאמית, נקודת האיזון עשויה להשתנות מעניין לעניין, ועיקר הוא בבחינת היסודות שראוי להם כי ישפיעו בכל מקרה ומקרה על קביעת היקפה של החובה" (פרשת ברקליס דיסקונט, עמ' 60).
וכן בהמשך הדברים:
"...בדרך הטבע חייבים אנו לפרש את מבחן החובה שהעמיד השופט פרקר על רקע פעילות זו של פרעון שיקים. מבחן זה - המחמיר עם הלקוח והמקל עם הבנק - אינו תופש בהכרח בכל סוגי פעילויותיו של הבנק; נהפוך הוא. המבחן מעמיד עצמו, בין השאר, על יסוד המהירות הנדרש בפרעונם של שיקים, וממילא אין הוא תופש - בוודאי לא בכל חומרתו - בסוגי פעילות אחרים" (שם, עמ' 60).
ועוד הוסיף:
"הנה כי כן, מבחן נוסף לקביעת היקף חובתו של בנק כלפי לקוחו יימצא לנו בסוג הפעילות שבה מדובר, ועד כמה שיגרתית או חריגה היא הפעולה ביחסי הבנק ולקוחו" (שם, עמ' 61).
"עיקר דברינו אינו מניין השיקולים כשהוא לעצמו, אלא ההכרה כי חובתו של בנק כלפי לקוחו - ושמא נאמר: אמצעים שעל בנק לנקוט כדי להגן על לקוחו, שאם לא נקט אותם יחויב ברשלנות - אינה מתמצית בנוסחה זו או אחרת, כמו המדובר במפתח אב (key-master) שבכוחו לפתוח כל דלת; נהפוך הוא: אותה חובה עשויה להשתנות בהתאם לתחום עיסוקו של הבנק שבו מדברים, ועל-פי הגורמים הספציפיים המאפיינים כל תחום ותחום. היקף חובתו של בנק כלפי לקוחו עשוי להשתנות עם הזמנים, ואמצעים שנקט בנק לפני כמה עשרות שנים לא יהיה די בהם כיום; עם השתנות העתים ישתנו אף האמצעים, וממילא ישתנה היקפה של החובה" (שם, עמ' 61). – (הדגשות שלי כ.ל.)
כן ראו פסק דינה של כבוד השופטת ברלינר בסעיף 13 לפסק הדין ב ע"א 10691/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ זאן קלוד מולר ואח.
"חובת הזהירות, היקפה וסטנדרט ההתנהגות הנובע ממנה נקבעים, כאמור, על פי מבחן אובייקטיבי. אולם מבחן זה אינו מנותק מהסביבה בה התרחש האירוע הקונקרטי ויש ליתן משקל גם לנתונים הייחודיים לאירוע זה. בגדר המבחן יש להתחשב הן בנסיבות "פנימיות" של המזיק – בגדרן יש להביא בחשבון את מאפייניו האישיים, כגון: גילו ומומחיותו – והן בנסיבות "חיצוניות", המשקפות את הנתונים האובייקטיביים אשר אפפו את האירוע (פרשת חמד, עמ' 507; ראו גם ע"פ 7193/04 יקירביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פיסקה 55). לגבי רמת הזהירות המוטלת על בנק הכירה הפסיקה ברלוונטיות של סוג הפעילות בה מדובר ונסיבות נוספות כגון: מידת הדחיפות שבביצוע הפעולה ואישיותו של הלקוח (ראו פרשת פרוסט, עמ' 62-54, 86-85).

בגדר הנסיבות החיצוניות שיש להתחשב בהן מצוי מקום של כבוד לשאלה האם מדובר בנסיבות חריגות ובלתי שגרתיות. עמד על כך הנשיא ברק בפרשת חמד:

"נסיבות חיצוניות חשובות שיש להביאן בחשבון במסגרת המבחן האובייקטיבי של הסבירות, הן נסיבות החורגות מהתנאים הנורמליים. כאשר נסיבות כאלה קיימות, דיני ההתרשלות אינם דורשים מהמזיק לנקוט אמצעי זהירות מעבר למתבקש בתנאים החריגים. אכן, יש להתחשב בצורך של המזיק לקבל החלטה מהירה בלא שיוכל לבחון לעומק את החלופות השונות העומדות לפניו ובלא שיוכל להתכונן לכך מראש. עצם העובדה שנבחרה על-ידיו חלופה מזיקה – חלופה שבבחינה רגועה לא הייתה נבחרת – אין בה כדי להצביע על התרשלות" (עמ' 507).

ודוק: העובדה שמדובר במצב בלתי שגרתי אינה משחררת את המזיק מחובתו לנקוט רמת זהירות סבירה. אין היא גם משחררת את בית המשפט מהצורך לבחון ולקבוע האם הפר המזיק את חובתו זו. אולם לקיומו של מצב חריג נודעת משמעות על יישומו הקונקרטי של סטנדרט הזהירות על מערכת עובדות נתונה. לא כל פעולה שנחשבת רשלנית בימים כסדרם, תיחשב רשלנית גם בתנאים של מצוקה או בהילות (ראו גם ע"א 6521/98 בואטנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

והשאלה, האם בנסיבות העניין שבפנינו, חרגה התנהגותם של מי מהבנקים הנתבעים מאופן התנהגות סביר לו היו מחויבים.
כפי שיפורט להלן מסעיף 57 ואילך, מסקנתי בשאלה זו היא שלילית.



גם כאשר דן ביהמ"ש בעניין תחולתה של חובת האמון, נקבע כי היקף החובה ורמת הנאמנות משתנים ממקרה למקרה, שכן במערכת היחסים בין הלקוח לבנק מתבצעות פעולות רבות ומגוונות שיש בהן כדי להשפיע על היקף חובתו של הבנק [ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות בישראל נ' נתן צבאח, פ"ד מ"ח (2) 573, 592.
ומהכלל אל הפרט: בענייננו , במהותה, דומה הפעולה של ביצוע העברה בנקאית באמצעות האינטרנט לפעולה של פירעון שיק, הן מבחינת אופי הפעולה שהינה פעולה טכנית והן מבחינת רצון הלקוח כי פעולות אלו תבוצענה על ידי הבנק במהירות וביעילות, שכן ככלל המעבר לביצוע פעולות באמצעות האינטרנט באופן עצמאי על ידי לקוחות הבנקים, נובע גם משיקולי יעילות ונוחות של לקוחות הבנקים. זאת מבלי להתעלם מהיתרונות הרבים של הבנקים בביצוע פעולות כאמור.
אדגיש כי לטעמי ניתן אף לסווג פעולה של העברת כספים באמצעות האינטרנט כפעולה שבה אחריותו של הבנק היא מצומצמת עוד יותר מאשר בפירעון שיק, שכן הקושי בביצוע מעשי רמיה בפעולות מעין אלו הוא רב יותר ודורש תחכום. אין דומה זיוף חתימה על גבי שיק, לחדירה למערכות בנק מאובטחות וביצוע פעולות שגויות או פעולות ללא הרשאה בחשבונו של לקוח.
במקרה שבפניי מדובר בפעולה אשר אף התובעים מגדירים אותה כפעולה שגרתית אשר בוצעה על ידם בעבר פעמים רבות ללא כל תקלה. מכיוון שמדובר על העברת משכורות לעובדים, נראה כי התובעים מעניקים חשיבות גם למימד הזמן ומהירות ביצוע הפעולה, שכן עיכוב בביצוע הפעולה, יגרור עיכוב בתשלום משכורות לעובדים, שעלול להביא לפגיעה ביחסים שבין התובעת לבין עובדיה.
ביישום ההלכה הנ"ל אני סבורה כי על פני קשת הפעולות הרחבה שמתבצעת במסגרת מערכת היחסים הייחודית של לקוח ובנק, פעולה זו של העברת כספים באמצעות האינטרנט, המבוצעת באופן עצמאי על ידי הלקוח באופן תדיר, אינה מקימה חובת זהירות מוגברת של הבנק כלפי הלקוח.

המדובר בפעולה שגרתית, אשר מבוצעת במקרה דנן על ידי לקוח מקצועי. מכך, הטלת חובה על הבנק לבצע בדיקה ביחס לכל פעולת העברה לצד ג', במקרים אלו, תהווה הכבדה יתרה, שיכול ותגרור עלויות נכבדות ובלתי סבירות ותאיין בכך לחלוטין את היתרונות הכרוכים ביכולותיו של לקוח לבצע פעולות מסוג זה באמצעות האינטרנט.


דומה הדבר בעיניי ללקוח של הבנק היושב בסלון ביתו ומעביר כספים לצדדים שלישיים באמצעות האינטרנט, תוך שהוא אינו מקפיד על רישום הפרטים, אולם דורש הוא כי עובד הבנק היושב בסניף הבנק, יפעיל שיקול דעת ובקרה, באם כל העברה שביצע הלקוח הינה בגדר פעולה סבירה. וכי מהם הכלים שבעזרתם יופעל שיקול דעתו של עובד הבנק?
התובעים ביקשו להתבסס על דברי ביהמ"ש, בעניין ח"א(חוזים אחידים) 8010/02 המפקח על הבנקים – בנק ישראל נ' בנק הפועלים בע"מ ( 9.2.06)), שם נדחתה טענת הבנק בדבר סיכון מרצון שמקבל על עצמו לקוח שעושה שימוש ברשת האינטרנט. אלא שאין הדבר דומה למקרה שבפניי. שם דובר על שימוש לרעה בידי אדם בלתי מורשה. למקרים אלו בדיוק נועדו מערכות האבטחה המתקדמות של הבנקים. ואילו כאן ,המדובר בפעולה שאומנם נעשתה ברשת האינטרנט אולם הדגש בתביעה דנן, אינו השימוש לרעה בתקשורת האינטרנט, אלא גבולות אחריותו של הבנק ביחס לפעולות שמבצע אדם מורשה, באופן עצמאי, כאשר מסיבה כלשהי ובנסיבות שלא הוכיחו התובעים ניתנה הוראה שגויה לבנק להעברת כספים, וכתוצאה מכך התקבלו הכספים בחשבון צד ג'.
לצד חובות התאגידים הבנקאיים , עומדת לחובתו של התובע 2 העובדה, כי הוא לא ביצע בדיקה בחשבון הבנק שלו , על מנת לוודא כי משכורתו אכן הועברה בפועל לחשבונו. בהקשר זה אין להתעלם מהעובדה שמדובר בשלוש העברות שונות, שהתבצעו בהפרש של חודש בין אחת לרעותה, והתפרסו על פני שלושה חודשים. ברי , כי בדיקה בסיסית של התובע בחשבונו, היה בה למנוע את קרות התקלה , לפחות בשתי ההעברות המאוחרות יותר.
במקרה שבפניי העידה הגב' ויסוקר מטעם הנתבע 2, כי הטעות התגלתה לאור פניה יזומה של הנתבע 2 לתובע - עדות שלא נסתרה.

שאלת ביהמ"ש: האם החשבון של יואב סוכרי מוכר לך?
ת. כן. זה חשבון מקבל משכורת. אנו התקשרנו אליו, כי הופיע לנו במע' הממוחשבת כנוטש, כי ראינו שהמשכורת שלו הפסיקה להיות מועברת מס' חודשים. פנינו אליו והוא היה בשוק מזה. זה לא בא ממנו בכלל. אין לי כאן את דפי החשבון שלו (עמ' 16 לפרטיכל, שו' 7).


לא נעלמו מעיניי טענות התובעים כלפי הנתבע 2, בכל הקשור לקיומם של מספרי חשבונות זהים לחלוטין המתנהלים בסניפים שונים, טענה אותה אישרה הגב' ויסוקר שהעידה מטעם הנתבע 2.

לשאלת ביהמ"ש: אני מאשרת שבתקופה הרלבנטית היו חשבונות ומספרים זהים בסניפים שונים של בנק דיסקונט. זה השתנה.
ש. העובדה שקיימים באותו בנק שני מס' חשבון זהים באותה עיר ת"א, נראית הגיונית בעינייך?
ת. לא נראית לי הגיונית. זה משהו שהמע' עבדה בו מיום הקמת הבנק, עדיין בתהליך של שינוי שיהיה מס' אחד לכל הלקוחות בכל סניף שבו יהיו.
ש. אם מס' החשבון של וקרט היה שונה ממס' החשבון של סוכרי הכסף לא היה מגיע לוקראט?
ת. מאשרת.
וכן דבריו של מר מנחם אריאן שהעיד אף הוא מטעם הנתבע 2, בתשובה לשאלות ב"כ הנתבע 1 בחקירה הנגדית:
ש. אז למה ממלאים גם שם ות.ז.?
ת. שהיה ובמידה ויש בעיה, אז בדוח שמופק למחרת, תהיה חוסר התאמה.
ש. אצל מי תקפוץ חוסר ההתאמה?
ת. אצל הבנק המקבל.
ש. למחרת היום כשקיבלתם את הכסף והופק דוח, האם מישהו מכם הסתכל על הדוח שאז היה רואה אי התאמה בין הפרטים ?
ת. בדוח הספציפי שבו התבצע זיכוי לא מופיעה התאמה בין שם מעביר לשם מותב. יש שני סוגי דוחות, הדוח הספציפי שבו מופיע שם המותב שאמור להיות ... אין לי תשובה לומר למה למרות שאין חובה עלינו לבדוק את ההתאמה בין השם של הנעבר לבין בעל החשבון בפועל, כן נרשם שם הנעבר המיועד. אני לא יודע. אלה נהלי מערכת.


אין חולק כי אם לא היו קיימים מס' חשבונות זהים אצל הנתבע 2 או אם היה מופק דו"ח אי התאמה אשר היה נבדק באופן תדיר על ידי עובדי הנתבע 2, הייתה נמנעת ההעברה הבנקאית לחשבונו של צד ג', וזאת גם למרות טעות בהקלדת הנתונים על ידי התובעת. אלא שכפי שקבעתי לעיל לא הוכח בפניי על ידי התובעים , גם לא הורם נטל השכנוע בעניין זה במישור המשפטי, כי בקיומם של מספר חשבונות זהים בסניפים שונים או באי ביצוע התאמת הנתונים באמצעות דו"ח, יש משום הפרה של חובה או הוראה מכוח הדין. משכך, אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע 2 בשל מצב זה.
לסיכום, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה שבפניי, שעניינן פעולות העברת כספים באמצעות האינטרנט- כך לגרסת התובעים - על ידי הלקוח באופן עצמאי, ולאור הראיות והטיעונים המשפטיים שהעלו התובעים בפניי,כי ניתן לקבוע שהנתבעים הפרו את חובת הזהירות הכללית המושגית של הבנק כלפי מי מהתובעים.


חבות חוזית וחבות על פי דיני השליחות


אף כי חבויות אלו אומנם הוזכרו על ידי התובע, אין אני מוצאת צורך להידרש לשאלה בדבר הפרה חבויות אלו במקרה דנן. ולמען הסר ספק אציין כי חובות אלו יכולות לחול רק באשר למערכת היחסים שבין הנתבע 1 לתובעת.
אולם לא הוצג בפניי כל הסכם הנוגע להתקשרות בין התובעת לנתבע 1, ביחס למערכת ששימשה את התובעת לטובת העברות בנקאיות באמצעות האינטרנט. ולכן לא מצאתי כי קיימת התחייבות חוזית כלשהי, המחייבת את הנתבע 1 לבצע התאמה של הנתונים המוזנים על ידי התובעת.
כמו כן למרות היותו של הנתבע 1 שלוח של התובעת לצורך ביצוע פעולת העברת הכספים, כבר ציינתי לעיל כי לא מצאתי כל פגם בפעולתו של הנתבע 1, שכן אף אם היה מחויב לבצע התאמה בין מס' החשבון בפועל למוטב שהוזן על ידי התובעת, הרי שלצורך כך היה עליו להחזיק ברשותו את פרטי החשבונות הקיימים אצל הנתבע 2. מכיוון שאין כך הדבר, הרי שלא הפר את חובה כלשהי המוטלת עליו מכוח דיני השליחות, שכן כל שביקשה התובעת הוא לבצע את העברת הכספים וכך אכן קרה.

סיכומו של דבר


במקרה דנן מוטל נטל השכנוע על התובעים מכוח העיקרון שלפיו "המוציא מחברו עליו הראיה".

ולצורך הוכחת טענותיהם בדבר אחריות הנתבעים לנזקים שנגרמו להם לכאורה, היה עליהם לשכנע את ביהמ"ש כי אכן החובה להשיב את הכספים מוטלת על הנתבעים או מי מהם והכל בנסיבות בהן ניתן לטובת התובעים פסק דין , המחייב את צד ג' להשיב לתובעים את הכספים שהופקדו בטעות בחשבונו.


לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהובאו בפניי על ידי התובעים ,בשים לב לעדים ולראיות שאותן בחרו התובעים שלא להביא בפני ביהמ"ש לביסוס תביעתם , ובדגש על אי הבאתה לעדות של מנהלת החשבונות שאמונה על ביצוע ההעברות הבנקאיות בתובעת , ולמקרא טיעוניו המשפטיים של בא כח התובעים אני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל הדרוש לצורך הוכחת תביעתם.

אשר על כן דוחה תביעת התובעים כנגד הנתבעים 1 ו-2.


לאור הכרעתי זו גם לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בפיצוי התובעים בגין עוגמת נפש, מה עוד שהתובעים לא צירפו ולו בדל ראיה כי להוכיח את דרישתם לפיצוי בגין ראש נזק זה.

כמו כן לא ראיתי לנכון להידרש לדרישת התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום שכ"ט עו"ד אשר הופיע כרכיב נפרד בכתב התביעה, שכן עניין זה מסור לשיקול דעתו של ביהמ"ש בהתחשב באופן ניהול ההליך ותוצאותיו, ועל אחת כמה וכמה בנסיבות בהן אני דוחה את התביעה.


התוצאה היא שהתביעה כנגד הנתבע 1 וכנגד הנתבע 2 נדחית.

מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 8190 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הטרדות באינטרנט

  2. חשיפת זהות אימייל

  3. חשיפת זהות שולח מייל

  4. מצג כוזב באתר אינטרנט

  5. הגשת ראיה מאתר אינטרנט

  6. פוליסת ביטוח באינטרנט

  7. פרסום שם קטין באינטרנט

  8. הונאת אינטרנט איפוס חוב

  9. פרסום כתב תביעה באינטרנט

  10. העתקת תוכן מאתר אינטרנט

  11. תביעה על השמצות באינטרנט

  12. אספקת תכנים לאתר אינטרנט

  13. אחריות על מכירות באינטרנט

  14. חשיפת פרטי גולש באינטרנט

  15. חשיפת פרטים אישיים של גולש באינטרנט

  16. העתקת מאמרים לאתר אינטרנט

  17. איתור בעלים של אתר אינטרנט

  18. העתקת מודעות מאתרי אינטרנט

  19. סמכות שיפוט מקומית אינטרנט

  20. זנות באינטרנט - עבירה פלילית

  21. פיצוי על תקלה זמנית באינטרנט

  22. פרסום תמונה ללא רשות באינטרנט

  23. תביעה בגין אחסון אתר אינטרנט

  24. תביעה להסרת אתר מרשת האינטרנט

  25. חובת עירייה להקים אתר אינטרנט

  26. תביעת לשון הרע בפורום באינטרנט

  27. העלאת תמונות לאינטרנט ללא רשות

  28. תביעה נגד גולש אינטרנט אנונימי

  29. לשון הרע באינטרנט נגד עובד ציבור

  30. העלאת צילומים לאינטרנט ללא אישור

  31. סגירת אינטרנט לעובדים במקום העבודה

  32. הפרת זכויות יוצרים תמונות באינטרנט

  33. העלאת תמונה לאתר אינטרנט ללא אישור

  34. זכויות יוצרים על תמונה באתר אינטרנט

  35. איסור הורדת תמונות פדופיליה באינטרנט

  36. פיטורים בגלל שיתוף דף אינטרנט בפייסבוק

  37. העברה בנקאית באינטרנט - תביעה נגד בנק

  38. פריצה לאתר אינטרנט - גניבת רשימת לקוחות

  39. אי אספקת מוצרים שנרכשו דרך אתר אינטרנט

  40. אחריות מפעיל אתר אינטרנט לפרסום לשון הרע

  41. תביעת פיצויים על העתקת תוכן לאתר אינטרנט

  42. חשיפת זהות גולש באינטרנט עקב חשיפת שחיתות

  43. חוסר יכולת טכנית לחשוף פרטי גולש אינטרנט

  44. חשיפת זהותם של משתמשים אנונימיים באינטרנט

  45. הפצת תמונות עירום באינטרנט ע''י החבר לשעבר

  46. תביעה בגין שימוש במילות חיפוש בגוגל אדוורדס

  47. לכידת פדופילים ע''י התחזות לקטינים באינטרנט

  48. תביעה בגין פרסום באמצעות "דפי נחיתה" באינטרנט

  49. האם מותר לפרסם שמות חשודים בפלילים באינטרנט ?

  50. תביעה נגד חברה שמספקת לידים לעסקים דרך האינטרנט

  51. פיצויים על השמצת עורך דין באינטרנט - 30,000 ש''ח

  52. גילה אחרי 3 שנים שהוא משלם על שירותי אינטרנט ללא ידיעתו

  53. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בנושא פרסום ''מטעה'' באינטרנט

  54. פשרה בתביעה ייצוגית נגד סלקום בנושא תעריף גלישה באינטרנט

  55. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון