קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העמסת רכב עם מנוף - תאונת דרכים: 1. תמצית המחלוקת התובע נפגע לטענתו באירוע שהוא תאונת דרכים. על-פי האמור בכתב-התביעה עבד התובע כנהג משאית. ביום 13.11.1995 בעת שירד מתא הנהג על-מנת לסלק מכשול שהיה מונח על דרך במרכז אזור לפינוי גרוטאות שבו עבד, נפל התובע ארצה ושבר את רגלו. לטענתו, אירוע זה הינו תאונת דרכים מאחר שמדובר ביציאה מרכב תוך כדי נסיעתו למטרה תחבורתית. הנתבעת טוענת כי האירוע שבו נפגע התובע אינו תאונת דרכים. לגירסתה, עבד התובע בפינוי גרוטאות ונפצע תוך כדי עבודת חיתוך גרוטאה של אוטובוס ישן, כאשר עצם כבד כלשהו נפל על רגלו. לחלופין טוענת הנתבעת, כי התובע נפל בעת שיצא מהרכב, ואולם זאת לאחר שהסתיימה הנסיעה ובעת שהיה עסוק בהפעלת מנוף להעמסת גרוטאות המותקן על המשאית. בנסיבות אלו, טוענת התובעת, אין מדובר בתאונת דרכים מאחר שהיציאה מהרכב אינה למטרה תחבורתית אלא למטרה אחרת. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, ולא הוכיח כי נפגע תוך כדי יציאה מרכב בנסיבות המהוות תאונת דרכים, ואני קובע כי גירסת הנתבעת שלפיה נפגע בעת שיצא מהרכב לצורך הפעלת המנוף הן הנסיבות כפי שהוכחו, ובהתאם נפגע התובע תוך כדי ביצוע פעילות שהיא חלק מטעינה ופריקה של הרכב כאשר הוא עומד, ולחלופין פעולות אשר אינן חלק מהייעוד התעבורתי של משאית המנוף אשר ממנה נפל. 2. העובדות כפי שהוכחו (א) רקע כללי התובע הפעיל משאית לפינוי גרוטאות ועסק בפינוי גרוטאות על-פי מכרז של המועצה המקומית של כפר רמה. האירוע שבו נפגע היה באזור איסוף הגרוטאות. כאמור, המחלוקת שבין הצדדים אינה בנוגע לעצם הפציעה, אלא לנסיבותיה. (ב) גירסת הפגיעה תוך כדי חיתוך אוטובוס גירסה זו של הנתבעת מבוססת על דברים שנאמרו לה על-ידי אדם בשם חמדאן שהוא היה ממונה במועצה המקומית רמה על הקשר עם התובע. אדם זה הגיע לאתר ופינה ממנו את התובע לאחר שהוזעק לשם על-ידי אחרים, שגם הם העידו. העד חמדאן עצמו לא העיד, והוגש תמליל וקלטת של שיחה עמו. מהאמור בקלטת מבקשות הנתבעות מבית-המשפט להסיק כי התובע נפגע תוך כדי עבודה באוטובוס. התמליל שהוגש כולל קטעים לא מובנים וכך גם הקלטת, ואכן, קשה להבין את כל שנאמר. עם זאת, ומהאזנה לקלטות לא הגעתי למסקנה שאליה מפנה בא-כוח הנתבעות, שלפיה נפגע הנתבע תוך כדי עבודה במכשיר ברנר במהלך חיתוך שלדת אוטובוס ישן. אין בקלטת ובתמליל אמירה מפורשת שממנה ניתן להסיק מסקנה זו. אשר-על-כן הטענה שלפיה נפגע התובע תוך כדי החיתוך של האוטובוס אינה נתמכת בתשתית ראייתית. עם זאת אמינה עליי הטענה הנתמכת בקלטת, ולפיה עסק התובע בחיתוך האוטובוס בשעה מוקדמת יותר של אותו יום, ובטרם נפגע. עניין זה רלוונטי לנסיבות נפילתו מהמשאית, כפי שיפורט בהמשך. (ג) נסיבות הנפילה מהמשאית כאמור, גירסת התובע היא כי הגיע לאתר הגרוטאות, והיה עליו להגיע במשאית למקום מסוים במגרש הגרוטאות. לטענתו, כפי שפורטה בכתב-התביעה, הוא עצר את הרכב על-מנת לסלק עצם ברזל כלשהו שחסם את נתיב הנסיעה, ותוך כדי הירידה מהרכב נפל ונפגע. מטעם התובע העיד עד בשם ריטוב יעקב. עד זה היה קשור בקשרים עסקיים עם התובע והגיע אל אתר הגרוטאות ליד כפר רמה בבוקר שבו נפצע התובע. לדבריו, כאשר הגיע אל האתר, כבר היה התובע במקום והמתין לו. השניים שוחחו, ולאחר שסיימו את השיחה, נכנס ריטוב לרכבו כדי לנסוע. לדבריו בחקירה הראשית, הוא ראה את התובע עולה לרכב, לאחר מכן שמע את מנוע המנוף עובד, ובהמשך הבחין בתובע קופץ בצורה משונה מתא הנהג. בהמשך נודע לו כי התובע נפצע (עמ' 6-5 לפרוטוקול). העד ריטוב העיד בביטחון כי שמע את רעש הפעלת מנוע המנוף, ואולם לא הבחין אם כבר הוריד התובע את רגלי המנוף ופרס את זרוע ההעמסה. לדבריו, כאשר עזב את התובע הלך התובע להרים דבר מה מאחורי המשאית, ולאחר מכן הוא נסע תוך כדי שהוא שומע את רעש המנוף המופעל ולאחר מכן הבחין באותו אירוע של קפיצה מהמשאית, אירוע שהתברר מאוחר יותר כנפילה. העד תיאר את אופן הפעלת המנוע שלפיו מפעילים את המנוף מתא הנהג ולאחר מכן יורדים כדי לכוון את המנוע מלמטה. העד הבהיר בביטחון כי אכן המנוע הופעל לפני היציאה מהמשאית (עמ' 9 שורה 26 עד עמ' 10 שורה 1). העד חזר גם בחקירה חוזרת על גירסה זו. העד ציין כי המשאית הייתה יכולה לזוז לכל כיוון, ולא הייתה כל מניעה להזיזה (עמ' 10 שורה 20-19 לתשובות לבא-כוח התובע בחקירה חוזרת, וכן עמ' 11 שורה 1). עדותו של העד ריטוב הייתה אמינה, וגירסתו נמסרה בעיקרה לתשובה לשאלות בא-כוח התובע. מעדותו של ריטוב עולים המימצאים האלה: התובע היה במקום קודם למועד אירוע התאונה, ואין מדובר בתאונה שאירעה בעת הגעתו למקום ותוך כדי נסיעה אל היעד. בעת התאונה כבר הופעל מנוע המנוף, והתובע עלה אל תא המשאית כדי להפעיל את המנוע לצורך ביצוע פעולות ההעמסה. לא הייתה כל מניעה לנסוע במשאית. טענה זו של העד ריטוב, עד התביעה, סותרת את טענת התובע שלפיה היה עליו להזיז מכשול כלשהו ממסלול הנסיעה של המשאית. עדותו של ריטוב בנוגע למועד הנפילה ביחס למועד ההגעה אל אתר הגרוטאות נתמכת בדברים העולים מהקלטת של השיחה עם חמדאן, כמפורט בתמליל נ7/. כאמור, ניתן להבין מהקלטת, כי בבוקר אותו יום בטרם נפצע הספיק התובע לעבוד בחיתוך גרוטאת אוטובוס. עובדה זו מתיישבת עם הטענה שלפיה נפצע התובע לא במועד הסמוך להגעה אל מגרש הגרוטאות, אלא בשלב מאוחר יותר, תוך כדי עבודה במיתחם המגרש. מטעם התובע העידו עוד שני עדים נוספים, העדים מועדי סוהיל ומועדי נאדר. שני עדים אלו הפעילו משאית ביובית באתר סמוך, שמעו את צעקות התובע והגיעו אליו ולאחר מכן סייעו בידו. שני העדים לא הבחינו בעצם הנפילה, עם זאת עדותם תומכת בגירסת התובע כי אכן נפל מהמשאית, ולא תוך כדי עבודה בחיתוך אוטובוס. מעדותם ניתן להבין גם שהבחינו במשאית עומדת באותו מקום זמן מה לפני ששמעו את צעקות התובע, במובן זה שהנפילה לא הייתה מיד לאחר סיום נסיעה ותוך כדי ירידה הסמוכה לסיום נסיעה לכל מטרה שהיא. גם גירסה זו תומכת בטענת הנתבעות המתבססת על עדותו של ריטוב, כפי שפורט לעיל. מכלול העדויות של העדים מטעם התובע תומך אפוא דווקא בגירסת הנתבעת ככל שהדבר נוגע לעיתוי הנפילה מהרכב. גירסאות אלו סותרות את גירסאות התובע שלפיה נפגע כאשר הגיע בנסיעה ועצר את המשאית כדי לרדת מהרכב ולפנות מכשול. עדויות עדי התובע היו אמינות, ובהתאם, הסתירה בעדות התובע עצמו מערערת את אמינות גירסתו. (ד) סיכום המימצאים העובדתיים: התובע אינו מרים את הנטל בנסיבות אלו ואינו מוכיח את גירסתו המנוגדת לגירסה המצטברת העולה מעדויות עדי התביעה, ולפיהן היה התובע באתר הגרוטאות עוד קודם למועד הנפילה ולא נפל מהמשאית בנסיבות המתוארות בכתב-התביעה. בנסיבות העניין, ובהתבסס על עדותו של ריטוב הנתמכת בעדויות אחרות, אני קובע כי גירסת התובע לא אמינה. בהתאם, אני קובע כמימצא עובדתי כי התובע לא נפל מהמשאית כפי שנטען על-ידיו בכתב-התביעה. אני קובע כמימצא עובדתי כי התובע הגיע אל אתר הגרוטאות בשלב מוקדם יותר של היום וביצע עבודות כלשהן. לאחר מכן הגיע למקום ריטוב. השניים שוחחו. בהמשך עלה התובע אל תא הנהג של המשאית כדי להפעיל את המנוף, והמנוף הופעל. בהמשך, ותוך כדי ירידה מהמשאית, ככל הנראה לצורך הפעלת המנוף וביצוע פעולות בעזרתו, נפל התובע ונפגע. 3. המסקנות המשפטיות מהעובדות כפי שהוכחו כאמור, קבעתי כמימצא עובדתי כי התובע עלה אל הרכב כדי להניע את המנוע וכדי לבצע פעולות נוספות שיש לבצע מתא הנהג לשם הפעלת המנוף לצורך ביצוע פעולות העמסה באמצעותו. גם אין ודאות מוחלטת מעדותו של העד ריטוב בנוגע למצב הרגליים של המנוף בעת התאונה. אני קובע כמימצא עובדתי כי בסופו של הליך הייתה מטרת העלייה לרכב לשם הפעלת המנוף והכנתו לביצוע פעולות העמסה. הירידה מהרכב, המועד שבו נפל התובע ונפגע, הייתה לאחר שהתניע את המנוע וביצע את הפעולות הראשונות הנדרשות לשם הפעלת המנוף. כמו כן, ועל כך אין חולק, בעת אירוע התאונה היה הרכב עומד במקום שבו עמד זה זמן גם קודם לתאונה, אם כי מנועו הופעל. עוד יצוין, כי התובע לא נפגע ממגע ברכב או מרכיב של המנוע במובן זה שאין קשר בין הפעולה המכנית של המנוע לבין הפגיעה, שהיא תוצאה של הנפילה מהרכב, ובהתאם, גם אין כל טענה כי הפגיעה הינה "עקב" שימוש בכוח המכני של הרכב. אין חולק כי עלייה וירידה מרכב הינן בגדר של "שימוש ברכב" כמשמעו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בהגדרתה של תאונת הדרכים. בפסק-הדין ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן - עניין פדידה [1]) נקבע כי כדי לקבוע אם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורה יש לבדוק את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש. לכן נקבע בפסק-הדין, כי פציעה תוך כדי ירידה מרכב אינה תאונת דרכים, כאשר השימוש ברכב לא היה למטרה תחבורתית. עמד על כך השופט אור, בציינו: "כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו" (שם, בעמ' 829). הפעולות שביצע התובע במשאית טרם ירד ממנה ונפצע - הפעלת מנוע, לחיצה על דוושת (קלאצ') המצמד וכד', הן גם פעולות רגילות שמבצע נהג ברכב לצורך הסעתו ממקום למקום, ובהתאם, בבחינה אובייקטיבית ניתן להגדירן כפעולות למטרה תעבורתית רגילה (ראה לעניין המבחן האובייקטיבי את רע"א 7509/98 כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [2]). אלא שבמקרה זה, על-פי העובדות כפי שהוכחו, בשים לב לאמינות העדים, קבעתי כי מטרתן הסובייקטיבית של הפעולות שבוצעו ואשר לשמן עלה וירד התובע מהרכב הינן לצורכי הפעלת המנוף למטרת ביצוע פעולות העמסה. פעולת העמסה של רכב כשלעצמה הינה פעולה שמטרתה הסופית תעבורתית. ראה רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ [3]. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קבע את הגדרת השימוש ברכב כדלקמן: "'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;" (ההדגשות שלי - ר' ש'). על כך נאמר בפסק-דין עוזר [3], בעמ' 565-566, כי: "32. במסגרת הרשימה של העניינים שיש לראותם 'שימוש' נקבע בתיקון מס' 8 במפורש כי 'טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד' אינו 'שימוש' ברכב מנועי. בכך יש שינוי מהותי לעומת הדין הקודם. כפי שראינו, טעינה ופריקה מהוות 'שימוש' ברכב, הן לפי המבחן הייעודי והן על-פי המבחן התעבורתי. עתה נקבע - בסטייה מהמגמה התעבורתית הכוללת - שלא לראות בפריקה ובטעינה כשהרכב עומד משום 'שימוש' ברכב. לאור 'מעמד' מיוחד זה של הטעינה והפריקה, יהא על בית המשפט להגדיר במדויק את מהותן של הטעינה והפריקה, את השלב שבו פעולות אלה מתחילות והשלב שבו הן מסתיימות. כן יהיה מקום לבחון את הדין, מקום שאותה פעולה עצמה מזווית ראייה אחת היא בגדר טעינה או פריקה (ועל כן מוצאת מגדר 'שימוש') ומזווית ראייה אחרת היא כניסה או יציאה (ועל כן בגדר 'שימוש')... 33. רואים אנו אפוא כי מכוח קביעתו המפורשת של תיקון מס' 8, נזק גוף הנגרם עקב טעינה של מטען על 'רכב' או פריקתו ממנו כשהרכב עומד, אינו נזק הנגרם עקב 'שימוש' ברכב מנועי. מכיוון שכך, אפילו הטעינה והפריקה הן 'למטרות תחבורה', אין לראות במאורע שגרם לנזק הגוף משום 'תאונת דרכים' כמשמעות ביטוי זה בהגדרה הבסיסית" (ההדגשה שלי - ר' ש'). גבולותיהן של פעולות הטעינה והפריקה קשים להגדרה ויש להגדירם לכל מקרה על-פי נסיבותיו. ראה בפסק-דין עוזר [3], בעמ' 565. וכן ראה: רע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר, חברה לביטוח בע"מ [4]. במקרה שבפניי אני סבור כי יש לראות ביציאה מהרכב, לאחר שהתובע החל בביצוע פעולות הפעלת המנוף, כחלק מהליך העמסתו של הרכב, ובהתאם כחלק מ"...טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" כמשמעו בהגדרת השימוש ברכב מנועי. לאותה מסקנה, במובן תוצאת ההחלטה, הייתי מגיע גם לו סברתי שהפעלת המנוף טרם היציאה מהרכב לא הייתה לשם העמסת גרוטאות על גבי הרכב אלא לשם הזזת גרוטאות באמצעות המנוף בסביבה הקרובה למשאית. במקרה כזה הייתי קובע כי הכניסה לרכב והיציאה והירידה ממנו נעשו שלא לצורך תעבורתי אלא לצורך אחר, ובהתאם, אין האירוע מהווה תאונת דרכים. אשר-על-כן אני קובע כי פציעתו של התובע אירעה תוך כדי יציאה מהרכב ונפילה ממנו במהלך של ביצוע פעולת טעינה של רכב על-ידי המנוף המותקן עליו, כאשר הרכב עומד. בהתאם אני קובע כי נסיבות פציעתו אינן נכללות בגדר של שימוש ברכב המזכה בפיצוי על-פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים. על-כן דין תביעתו להידחות. 4. סיכום אשר-על-כן ומהטעמים שפורטו לעיל אני קובע כי דין התביעה להידחות. 5. פסיקת הוצאות הלכה היא כי צד המאריך דיון שלא לצורך יובא הדבר בעניין הוצאות גם אם זכה בתביעה (ראה תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-). בא-כוח הנתבעות איחר בהגשת סיכומיו (ואין זו הפעם הראשונה שכך הוא נוהג). האיחור בהגשת הסיכומים מקשה גם על עבודת בית-המשפט, מאחר שבסופו של דבר מוגשים הסיכומים שלא לפי תכנית העבודה ובמרחק רב ממועד מסירת העדויות, דבר המקשה בסופו של דבר על כתיבת פסק-דין. בנסיבות אלו אני סבור כי יש מקום להפחית את סכום ההוצאות אשר ייפסק לטובת הנתבעות אף שזכו בתביעה, בשים לב לאמור לעיל. בהתאם, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות את הוצאותיהן ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ בלבד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.רכבמנוףתאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)