קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרשי הון - ערעור מס הכנסה: א. השומה ועובדות רקע. זהו ערעור מס הכנסה המתיחס לשנת המס 1990. המערער הינו קבלן לעבודות עפר. המערער הגיש דו"ח לשנת מס 1990 והצהיר על הפסד מעסק בסך 54,977 ש"ח. המערער הגיש הצהרת הון ליום 31.12.87 והצהיר על הון 28,000 ש"ח. המערער הגיש הצהרת הון ליום 31.12.90 והצהיר על הון (25,630). לטענת המשיב, לא המציא המערער על אף דרישות המשיב מסמכים הנוגעים להתחיבויות של בני המשפחה שאוזכרו בהצהרת ההון ליום 31.12.90 בסך 1,000,000 ש"ח. המשיב ביקש תנועה בחשבונות חח"ד בבל"ל 115600/19 לתקופה 6/90 - 3/91. המערער לא המציא את התנועה. השומה הוצאה על יסוד ממצאיה של חקירה שנוהלה כנגד הנישום X רמי (להלן: "המערער") על ידי רשויות מע"מ, ובה נתגלו לפי הנטען, הממצאים הבאים: המערער היה בשנת המס נשוא הערעור בעל עסק של עבודות עפר קבלניות, בשם "X עבודות עפר"; בין השאר ביצע המערער עבודות עפר עבור חברה בשם צמח מפעלים אזוריים בע"מ (להלן: "צמח" או "חברת צמח"); בגין העבודות האמורות עבור צמח, הוצאו בשנת המס נשוא הערעור, שורה של חשבוניות מס הנושאות את שם העסק של המערער ("X עבודות עפר") ועליהן מופיע מספר עוסק מורשה (לענין מע"מ) 020601860 (להלן: "החשבוניות"). לטענת המשיב, הרי בכדי להתחמק ממס השתמש המערער בחשבוניות תחת השם "X עבודות עפר" ונשאו מספר עוסק (הזהה למספר ת.ז.) של אדם אחר בשם מוחמד X (להלן: "מוחמד"). אותו מוחמד הוא במקצועו נהג מונית ועל פי הצהרתו בפני חוקרי מע"מ מעולם לא עסק בעבודות עפר. המדובר, בחשבוניות בסכום כולל של 1,315,403 ש"ח. מוחמד עצמו איננו, ומעולם לא היה קשור לחשבוניות ו/או לעבודות שבגינן הוצאו וממילא שגם לא הוא הוציאן. הסכומים שבגינם הוצאו החשבוניות שולמו למערער על ידי צמח, והתשלומים נרשמו בכרטיסו של המערער שהתנהל בספריה של חברת צמח. הסכם על ביצוע העבודות עבור צמח (להלן: "ההסכם"), נחתם על ידי מר עלי X, אביו של המערער. במכתב לוואי שצורף להסכם - המחה האב את כל זכויותיו מכוח ההסכם למערער וכן לאותו מוחמד שבמספר הזהות שלו "השתמש" המערער גם בחשבוניות הנ"ל. במכתב הלוואי "הצהיר" אביו של המערער - עלי X - כי מוחמד, הוא כביכול "בנו". ואולם בבדיקה התברר כי הצהרתו זו של עלי X (במסגרת מכתב הלוואי) היתה כוזבת באשר מוחמד X איננו בנו של עלי, ולמעשה לא היה כל קשר בינו לבין החשבוניות ו/או העבודות האמורות לעיל. הכנסותיו של המערער בגין העבודות שבוצעו עבור חברת צמח, בשנת המס, לא דווחו על ידו לרשויות מע"מ. עוד נאמר בנימוקי השומה, כי בדו"ח הריווח והפסד שהגיש המערער לשנת המס נשוא הערעור, תבע המערער בניכוי, הוצאות בסכומים בלתי סבירים ומופרזים: נתבעו הוצאות דלק בסך 336,677 ש"ח, מתוך מחזור הכנסות של 1,036,160 ש"ח. סכום הוצאות זה עולה בהרבה על הסביר והמקובל בעסק מסוג עסקו של המערער. נתבעו הוצאות "תיקוני טרקטורים" בסך 315,767 ש"ח. סכום זה הינו מופרז ומחייב בדיקה. נתבעו הוצאות "שכירות ציוד" בסך 183,537 ש"ח. למשיב אין ולא היתה כל אפשרות לברר מהו הציוד שנשכר ומה טיב ההוצאות שנתבעו בניכוי. בשל תביעתן בניכוי הוצאות מופרזות ובלתי סבירות כאמור לעיל, דיווח המערער על הפסד עסקי בשנת המס, בסך 81,229 ש"ח, ולאחר תיאום הוצאות שונות - דיווח על הפסד לצרכי מס בסך 54,977 ש"ח. כל זאת לאחר שמחזור הכנסותיו בשנת המס עמד על סך של 1,036,160 ש"ח, כאמור לעיל. לאור סירובו של המערער להמציא למשיב את ספרי החשבונות, כפי שנדרש, לא יכול היה המשיב לבדוק ולאמת באופן כלשהו את ההוצאות המופרזות שתבע המערער בניכוי. לפיכך, תיאם המשיב הוצאות שונות מתוך ההוצאות שתבע המערער בניכוי בשנת המס, בסכום כולל של 500,000 ש"ח. המשיב ערך השוואות הון בין שתי התקופות ולא התחשב בהסבר של המערער בדבר התחיבות לבני משפחה בסך 1,000,000 ש"ח כדלקמן: הון 12/90 מוצהר (25,630) נוסף התחייבות משפחה 1,000,000 הון 12/90 974,370 הון 12/87 28,000 גידול הון לכאורה 946,370 נוסף מיסים ששולמו 67,822 סוצ' 897 68,719 שימושים 1,015,089 מקורות הפסד שנים 1990-1988 19,299 סה"ד שימושים 1,034,388 מחיה שקבע המשיב 100,000 הפרשי הון בלתי מוסברים 1,134,388 עם זאת, הפרשי ההון לא היוו בסיס לשומה, אלא המשיב ראה בהם רק תוספת חיזוק לעמדתו בדבר העלמת הכנסות נשוא החשבוניות. כנגד המערער היה תיק פלילי במע"מ אשר התנהל במשך כשנה וזאת בגין העלמת הכנסות, ההעלמות המס היו דרך עוסק מורשה של אחד מתושבי הכפר. בתאריך 21.11.93 נחתם הסכם פשרה במע"מ עם אביו של המערער אשר לקח על עצמו את כל האחריות להעלמות ההכנסות. וזה נוסח הסכם הפשרה: "העוסק זובדיאת עלי מס' עוסק 020603466 חויב ע"י הביקורת בגין ביצוע עבודות עפר ופיתוח שלא דווחו למע"מ אשר בוצעו לדבריו ע"י בנו זובידאת עאהד שהתאבד בגלל חובותיו כדלקמן: קרן 248,262 ש"ח ריבית והצמדה 176,059 ש"ח קנסות 152,826 ש"ח סה"כ 577,147 ש"ח במסגרת פשרה ישלם העוסק סך של 400,000 ש"ח בלבד עפ"י הפירוט כדלקמן: א. 200,000 ש"ח ישלם במזומן עד תאריך 21 נוב' 93. ב. 200,000 ש"ח ישלם בתשלומים באמצעות הלוואה בנקאית 24 תשלומים (אושר ע"י הנהלת המכס ומע"מ). האישור יוחזר למשרדנו עד 28.11.93 בנוסף ישלם העוסק 60,000 ש"ח כופר כסף. לאחר ביצוע התשלום עפ"י הסדר הפשרה (400,000 ש"ח) מבוטל יתרת כל החוב בתיק הנ"ל. לאחר תשלום הכופר הסך 60,000 ש"ח יסתימו ההליכים הפלילים שנפתחו בתיק הנ"ל. סוכם, כי למשרדינו לא תהיינה תביעות נוספות כנגד זובידאת עלי בגין אותן חשבוניות שהוצאו ולא דווחו. כמו"כ סוכם לגבי בנו של זובידאת עלי, ראמי זובידאת כדלקמן: השומות שהוציאו כנגד ראמי זובידאת והן נשוא תיק ע"ש 355/93 של בימ"ש מחוזי חיפה (להלן: "השומות") מבוטלות בזה והערעור ימחק ללא צו להוצאות. לא ניתן להגיש ערעור נוסף. לא ינקטו כנגד ראמי X הליכים כלשהם בגין העסקות נשוא השומות. מבוטלים בזאת כל העקולים וצווי עכוב היציאה מהארץ בתיקים שלהלן: תיק מעצר 3266/92 בימ"ש שלום חיפה, ת.ה. 654/93 ו- 20415/92 בימ"ש שלום חיפה. למרות האמור בפיסקה ה' הנ"ל שולם למע"מ ב- 3 המחאות בנקאיות משוכות על בל"ל שפרטיהן כדלקמן: המחאה מס' 8327 ע"ס 60,000 ש"ח. המחאה מס' 8328 ע"ס 200,000 ש"ח. המחאה מס' 8329 ע"ס 200,000 ש"ח". תיקו של האב במס הכנסה סגור משנת מס 1987 ואין ברשותו כל ציוד כבד לעבודות עפר. המערער מצהיר בטופס י"א אשר הוגש לשנת מס 1990 על ציוד כבד ורכבים לפי עלות 1,210,207 ש"ח. בעדותו בפני רשויות מע"מ הצהיר האב כי אינו מנהל עסק כלשהו ולא ניהל עסק עבודות עפר כ- 20 שנה לפני שנת המס 1990. המערער הצהיר בפני רשויות מע"מ, כי אביו עבד אצלו כשכיר וכי הוציא לו בגין עבודתו משכורת. בנסיבות אלה, יש לדעת המשיב, לראות בהסכם שאליו הגיעו המערער ואביו עם רשויות מע"מ, לכל היותר כהסדר גבייה, שבמסגרתו הסכים אביו של המערער לשלם את סכומי המס (מע"מ) שבהם חויב בנו, ומנגד - הסכימו רשויות מע"מ להפסיק גם את ההליכים הפליליים שננקטו על ידם. לפיכך, קבע המשיב את השומה כדלקמן: הפסד מוצהר (54,977) נוסף העלמת הכנסות 1,315,403 תאום הוצאות 500,000 סה"כ הכנסה חייבת 1,760,426 ב. עיקרי טענות המערער. הוא התחיל לעבוד לראשונה בעבודות עפר בשלושת החודשים האחרונים של שנת 1989 ועד אז היה תלמיד. עד לתחילת עבודתו לא היה ברשותו לא רכוש ולא חשבון בנק, אלא הוא חי אצל הוריו והתפרנס מהם והוצאות המחיה שלו היו מינימליות. לפיכך, הוצאות המחיה שנקבעו לו הם לא ריאליים. יצוין, כי בתצהירו הסתפק באמירה שיש לו הסבר מלא להתחיבויותיו למשפחתו, אך מאחר והפרשי ההון אינם בסיס לשומה, הוא "שומר את ההסבר במסמכים". המערער טוען, שכל עבודה שביצע בשנת 90 דווחה כדין. הוא מעולם לא הורשע בהליך פלילי במע"מ. עפ"י ההסכם עם רשויות מע"מ ההכנסות המיוחסות לו אינן שלו. מכוח ההסכם הנ"ל מנועים רשויות מס הכנסה מליחס לו את ההכנסות נשוא ההסדר, מה גם שברישא להסדר הפשרה מיוחסת העבודה לאחיו עאהד ז"ל אשר התאבד. ספרי החשבונות של המערער נמצאים לדבריו בידי שלטונות מע"מ ונציגי מס הכנסה היו יכולים לעיין בהם. ג. הראיות. המשיב התבסס על תצהירו של הרכז, אלברט אמסלם. לתצהיר צורפו החשבוניות שהוציא העסק של המערער לצמח, בהן מופיע מספר ת.ז. (שהוא גם מספר עוסק) ולא של המערער אלא של מוחמד X שהוא נהג מונית. כמו כן, צורפו לתצהיר אמסלם, הכרטיס של המערער בספרי צמח, ההסכם שעשה אבי המערער עם חברת צמח לביצוע העבודות ומכתב שהוציא אבי המערער לצמח ובו הודיע כי המחה את זכויותיו לפי ההסכם לשני בניו X מוחמד ולמערער. אותו מוחמד X אינו בנו של אבי המערער. מספר ת.ז. של מוחמד שציין האב במכתב הנזכר, הוא מספר ת.ז. שבו השתמש המערער בחשבוניות שהוציא. כן צורפו דו"ח סיכום החקירה של מע"מ והעתק מהודעותיהם של המערער, אביו וכן של מוחמד. בהודעתו של האב עלי, נאמר שהחשבוניות נשוא הדיון קשורות להסכמים שהוא חתום עליהם והוא ובנו ביצעו עבודות בגין החשבונית. לבסוף, צורפו העתק מדו"ח הריווח וההפסד של המערער לשנת המס שבו נתבעו ההוצאות שתואמו וכן הצהרות ההון שהגיש המערער. בחקירתו אמר אמסלם, כי תוספת המחזור הוספה למערער ולא לאביו (ע' 21 ישיבה 20.12.98). כן אמר שבגין החשבוניות נשוא הדיון שילמה חברת צמח (ע' 22-3). הסכומים ששולמו הגיעו לפעמים לחשבון המערער, לפעמים לחשבון אביו (ע' 23). דברים אלה לא ידועים לו מידע אישי אלא מהחקירה של מע"מ (ע' 24). הוא לא בדק את חשבונות הבנק של המערער (ע' 32). למערער נשלחה הודעה להביא מסמכים (ע' 27 ומוצג מש2/ מיום 13.8.91) - מסמכים אלה לא הובאו, שכן המערער כלל לא הגיע לדיון (ראה תרשומת מש3/ מיום 26.8.91). העד לא זוכר אם המערער הביא מסמכים לגבי העברת 590,000 ש"ח מבני משפחה (ע' 28). הגב' רגב ציפורה, מחברת צמח, אישרה ע"ג הכרטיסיות של צמח שנעשה תשלום לX עלי (האב) בגין החשבוניות נשוא הדיון ואף נוכה 7% מס במקור (ע' 1-2 ישיבה 5.1.99), אך מספר ת.ז. המצוין שם הוא X שהוא מספר ת.ז. של מוחמד X (ע' 2). עד אחר מטעם המשיב היה מר אזולאי יואב, מבקר חשבונות במע"מ (ישיבה 5.1.99). עד זה ערך חקירה בעקבות גילוי החשבוניות עם מספר ת.ז. של מוחמד X. לדבריו, כל הכלים הנחוצים לביצוע העבודה נקנו ונרשמו ע"ש המערער (ע' 6) והאב עלי נרשם כשכיר אצל המערער (ע' 6-7). העד אמר שכל החומר החשבונאי המתיחס לשנת 91 נלקח ע"י מע"מ (אם ממשרד החברה או ממשרד רו"ח אונגר שעבד עבור המערער). כאן המקום לציין שממש7/ עולה שהדבר היה ב- 8.10.92. כל החומר החשבונאי הוחזר והדבר אושר בחתימת יד עובד במשרד רוה"ח אונגר מתאריך 21.9.93 (מש7/). המערער אומר בחקירתו (20.12.98), כי ספריו נמסרו למע"מ ולא הוחזרו. בעת מסירתם לא ניתן לו אישור (ע' 1). בהמשך הוא אומר שאנשי מס הכנסה לקחו ממע"מ חלק מהחומר (ע' 2). בקשר לצמח, מדובר היה בפרויקט של סלילת כביש למשרד הבטחון באורך של 4 ק"מ (ע' 6-7). הוא ביצע רק חלק מהעבודה ולא את כולה. הוא ביצע רק בין 45-50% מהפרוייקט. את החלק האחר של הפרוייקט, ביצע אחיו ז"ל (ע' 3) ששמו X עאהד (ע' 11). החלוקה ביניהם היתה בערך 50%-50% לפי התקדמות העבודה (ע' 6). לו ולאחיו היו כלים נפרדים (ע' 6). אחיו הזמין ציוד בהשכרה ולו עצמו היו כלים בבעלותו (ע' 6). הוא ואחיו החלו את ביצוע העבודה מהקצוות המנוגדים של הכביש אל עבר המרכז (ע' 7). אין הסכם בינו לבין אחיו המנוח בקשר לחלוקת העבודות בפרוייקט ביניהם (ע' 13), אלא היה לו הסכם בעל פה עם צמח על מחצית הפרוייקט (ע' 14). החשבוניות עליהם מסתמך המשיב ושהוגשו למע"מ (א1/ - א8/ לתצהיר אמסלם) הן לא חשבוניות שלו ולראשונה ראה אותן מספר ימים לפני מתן עדותו (ע' 3-4). השם "X עבודות עפר", שייך היה לאחיו המנוח ואילו הוא עבד תחת השם X רמי עבודות עפר (ע' 4). יש לו גם חשבוניות הנושאות שם זה (ע' 5). חשבוניות בשם זה הוגשו לדברי המערער, על ידי המערער ואביו (ע' 7). עם זאת, המערער לא יכול היה להציג חשבוניות שהוא הגיש כאמור מאחר ולדבריו הן מוחזקות ע"י שלטונות מע"מ ומס הכנסה (ע' 7). החשבוניות שהן נשוא הערעור והנושאות את מספר הזיהוי של מחמד X לא הוגשו על ידו (ע' 9). הוא אינו מבין איך הן מתקשרות עם הפרוייקט שהוא ביצע עבור צמח (ע' 10). המערער לא יכול היה להסביר מדוע במכתב בו מודיע האב עלי על הסבת זכויותיו לפי ההסכם (ג2/ לתצהיר אמסלם) מופיע מחד, שמו של מחמד X ומצד שני, לא מופיע שמו של עאהד X ז"ל (ע' 13). אשר להלוואות מקרובי משפחה, אומר המערער שהמקורות להלוואות אלה היו הסבתא זינאת. לסבתא זו אין חשבון בנק, אבל היא ממשפחה עשירה שברשותה אדמות וזהב עוד מזמן השלטון העתמאני. הוא לא המציא כל מסמכים בקשר לכך (ע' 15). אשר להוצאות, יש לו חשבוניות המוכיחות אותן, אבל הן נמצאות במע"מ (ע' 16). ספרי הנהלת החשבונות לגבי שנת 90 נמצאים במס הכנסה (ע' 17). ד. דיון ומסקנות. השאלה המרכזית בערעור זה, היא, האם יש ליחס למערער את ההכנסה מהחשבוניות (א1/ עד א8/) המצורפות לתצהירו של אלברט אמסלם. יאמר מיד, שהסכם הפשרה שנערך במע"מ בו לקח עלי, אבי המערער, על עצמו את החיובים הנובעים מהחשבוניות האמורות וקביעת המס שנעשתה בעקבותיה, אינו מחייב את מס הכנסה (ראה דברי כב' השופט ד. לוין בע"א 2158/84 מנהל מע"מ נ' גאסר פד"י מ' (2) 265, 271). ברור גם שהסכמת האב בפני רשויות מע"מ, אין בה כדי להוות ראיה כלשהי שהמערער יכול לסמוך עליה. הודאת בעל דין מחוץ לכותלי ביהמ"ש יכולה להוות ראיה כנגדו, אך הודאה של מי שאינו בעל דין אינה יכולה לשמש ראיה כנגד בעל דין. קל וחומר שאינה יכולה להוות ראיה לטובת בעל דין. יתר על כן, עיון בהסדר הפשרה שצורף לתצהירו של המערער מראה, שאין האב טוען שהוא ביצע עבודות, אלא שהוא לוקח על עצמו את חובות הבן המנוח עאהד ומשלם כופר לסיום ההליכים הפליליים. עוד נאמר, כי השומות במע"מ נגד המערער יבוטלו. לא נאמר בשום מקום, דבר וחצי דבר, על השאלה אם המערער ביצע עבודות או הוציא חשבוניות, והרי המערער עצמו בהליך הנוכחי מודה כי ביצע עבודות בפרוייקט בו הועסק גם המנוח עאהד ז"ל. בהודעותיו במע"מ אמר האב שאינו עובד כבר 20 שנה (ראה הודעה מיום 25.11.92 ו2/ לתצהיר אמסלם ע' 1 שורות 8 ואילך). המערער בהודעתו מיום 26.11.92 (נספח ה' לתצהיר אמסלם) אמר שאביו עבד אצלו לפי תלוש משכורת. 3. קיימות ראיות נסיבתיות הקושרות את המערער לחשבוניות הנזכרות. נפרטן בקצרה: א. ההסכם עם צמח נעשה אמנם מלכתחילה עם האב עלי, אך עלי המחה את זכויותיו לפי ההסכם למערער ולאחד מוחמד X. לבן המנוח עאהד, לא הומחו כל זכויות על פי ההסכם. אין חולק, כי מוחמד X המאוזכר במכתב ההמחאה כבנו של עלי X, אינו בנו, אלא נהג מונית שאין לו שום קשר לעבודות עפר. ב. המערער הוא היחיד שבבעלותו כלים כבדים שבאמצעותם ניתן לבצע את העבודות. ג. המערער מודה שהוא אכן ביצע בפועל עבודות עבור צמח. אם ביצע המערער עבודות עבור צמח, הרי מגיעה לו תמורה. המערער טוען שהוא לא הוציא חשבוניות אלה והוא פעל תחת השם X רמי עבודות עפר ולא X עבודות עפר, שם בו השתמש אחיו המנוח, אך הוא לא המציא ולו חשבונית אחת הנושאת כותרת כזו. גם אם צודק המערער בטענתו כי כל ספרי החשבוניות ניטלו ממנו ע"י רשויות המס, הרי המקור של החשבוניות צריך להמצא אצל צמח והמערער כלל לא ניסה להשיג חשבוניות בדרך זו. עם זאת יצוין, שטענתו של המערער שספרי החשבוניות לא הוחזרו לו, אינה משכנעת, שהרי ממש7/ עולה בבירור שביום 21.9.93 הוחזרו לו כל המסמכים והדבר מאושר בחתימה של אדם ממשרד רוה"ח אונגר. יצוין, שהדיונים בהשגה במס הכנסה עמדו להתקיים בשנת 91. המערער לא הגיע לדיון ולא המציא ספרים (ראה מש3/). אין איפוא כל בסיס להנחה שמס הכנסה לקח את ספריו ממע"מ, או שהמערער מסר ספרים למס הכנסה במועד כלשהו לאחר שהספרים הוחזרו לו ע"י מע"מ. בקיצור, אי הגשת המסמכים - אומרת דרשני. ד. נראה לי, שהגירסה כאילו עאהד, שאינו עוד בן החיים, עבד בפרויקט הושמעה ע"מ ליחס לעאהד את ההכנסה מהחשבוניות וכך למנוע את אפשרות גביית המס. X עאהד מופיע ברישומי מס הכנסה כעובד של X ראמי עבודות עפר (ראה הדף השני והשלישי של מש1/). לא היה לו תיק של עצמאי במס הכנסה. בכרטיסי צמח מופיע רק שם האב. המערער בהודעתו מיום 26.11.92 (נספח ה' לתצהיר אמסלם) אומר שאחיו המנוח היה מגיש "חשבונית שלי" (ע' 1 שורה 17). ה. בכל מקרה, כדי לחזק את הגירסה שעאהד עבד בפרויקט היתה חיוניות להשמעת עדות האב, אך המערער נמנע מעשות זאת וכידוע, אי הבאת עד שניתן היה להביאו ושהוא חיוני לעמדתו של צד לדיון מחלישה ביותר את עמדתו (השוה דברי כב' השופטת בייניש בע"א 4391/94 טייק דוד נ' קורן משה דינים עליון נ"ה, 129 פיסקה 7 לפסה"ד). ו. בהודעתו (נספח ה' לתצהיר אמסלם), אומר המערער בע' 2 שורה 1, שהמנוח עאהד זייף את חתימת המערער על החשבונית. זו טענה שונה לחלוטין מהגירסה שהושמעה בפני המנסה להציג את המנוח כעצמאי המנפיק חשבוניות משלו. יצוין, שבאותה הודעה בע' 2 שורה 17 אמר המערער שהוא לא חושב שעאהד היה רשום במע"מ. 4. המערער טוען, כי לא הוכח שהכספים ששולמו בגין החשבוניות זרמו אליו. נראה לי, כי אין ליחס חשיבות לטענה זו, שכן אבי המערער בהודעת ההמחאה שנערכה לאחר ההסכם, ביקש מצמח לשלם לאחד הנמחים ומאחר ואחד הנמחים (מוחמד) הוא פיקטיבי, ממילא צריך להגיע למסקנה שהתשלומים בוצעו למערער. יצוין, שבחשבוניות נשוא הדיון מוזכרת המחאת הזכות. לפי רישומי צמח ניכויי המס במקור נעשו לפי מספר הזהות של מוחמד שהוא איש קש. לא היתה כל ראיה שהאח המנוח עבד בפרוייקט. האב עבד כשכיר אצל המערער. בצורה זו מגיעים למסקנה בדרך האלימינציה שהתשלום הגיע לידי המערער. אשר על כן, אני קובע שסכומי החשבוניות נשוא הדיון ששולמו ע"י צמח, היוו הכנסה אצל המערער. יוער, כי ב"כ המשיב טענה בסיכומיה כי המערער דיווח על בסיס מצטבר ולכן אין כל חשיבות לכך אם קיבל הכספים לידיו, אם לאו. לא ביססתי החלטתי על טענה זו, שכן לא הובאו ראיות על שיטת הדיווח של המערער. 5. המערער טוען כי יחסו הכנסה של 3 שנים לשנה אחת. בטענה זו אין ממש. המחאת הזכות למערער נעשתה ע"י האב ביום 17.5.90. לפיכך, ההנחה היא שהמערער החל בביצוע העבודות כעוסק עצמאי רק לאחר מועד זה. החיוב מתיחס לחשבוניות מהתאריך 22.5.90 ועד 30.11.90. ומכאן עולה,שמדובר בעבודות שבוצעו לכאורה בין 17.5.90 עד 30.11.90. כלומר, הכנסות שנצברו רק בשנת המס 90. במסקנה, כי הועלמו הכנסות תומכים גם הפרשי ההון שנתגלו ושההסבר להן לא הוכח. הצהרת המערער על "התחיבויות לבני משפחה" נשארה סתמית ובאיזכור הסבתא, אין יותר מ"סיפורי סבתא", כל עוד לא הובאו ראיות על מכירת אדמות או זהב ע"י אותה סבתא, או סימנים כלשהם על העברת כספים אל המערער בתקופה הרלבנטית. לא הובאו גם מסמכים או עדים אחרים שביכולתם לתמוך בהצהרה זו ומטעם זה בלבד, יש לדחות הסבר זה. גם אם יצומצמו הוצאות המחיה בצורה דרסטית, עדיין ישאר הפרש הון גדול. נושא התאמת ההוצאות נזנח בסיכומי המערער. על כן אני דוחה את הערעור ומחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הפרשי הוןערעורמיסיםמס הכנסהערעור מס