תביעה בגין הפרת חוזה הפצה בלעדי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חוזה הפצה בלעדי: א. נשוא התביעה זו תביעת מפיץ כנגד הספק הזר שלו בטענה להפרת חוזה הפצה בלעדי, ותביעה נוספת, נזיקית, כנגד חנות ישראלית בגין גרם הפרת אותו חוזה הפצה בלעדי. ב. עובדות רלבנטיות התובעת היא חברה העוסקת ביבוא ובהפצת סיגרים בישראל מאז 1974והפיצה, בין היתר, את מוצרי הנתבעת 2בישראל מאז .1994 הנתבעת 2, היא חברה שוויצרית, והמפיצה הבלעדית של מוצרי חברת . Habanos s.aבישראל ובדרום אפריקה. חברת . Habanos s.aהיא חברה ממשלתית קובנית המרכזת את כלל מכירת הסיגרים מקובה. בעלי החברה הם גם בעלי חברה אחות המפיצה את אותם סיגרים בארצות נוספות. הנתבעת 1היא חברה שקמה בשנת 1997המפעילה חנות לממכר מוצרי טבק בתל אביב. תחילת הקשר בין התובעת לבין הנתבעת 2נולד בפגישה שהתקיימה ב 28.10.93בין מנכ"ל התובעת מר משה דוידס לבין נציגת חברת xemaridהגברת נואל לוי בכנס בינלאומי בעניין שוק ה-"פטור ממכס" (duty free) שהתקיים בקאן שבצרפת (להלן הפגישה בקאן). בעקבות פגישה זו הוחלפו מספר מכתבים בין הצדדים שסופם בגיבושם של יחסי ספק -מפיץ לתקופת ניסיון. תקופת הנסיון הפורמלית נמשכה בין החודשים ינואר לנובמבר .1994מההתכתבות בין התובעת לנתבעת 2במשך תקופת הניסיון ניתן לראות כיצד הלכו וקרמו יחסי ספק-מפיץ בין הצדדים עור וגידים. סופה של תקופת הניסיון נקבע לנובמבר . 1994מהראיות שהוגשו לבית המשפט לא עולה במפורש כיצד הבינו הצדדים את מהות היחסים ביניהם לאחר לסיומה של תקופת הניסיון; בפועל הצדדים המשיכו לפעול באופן שנדמה כהמשך טבעי לאופן בו נהגו קודם לכן. הנתבעת 1, שנוסדה ב- 19.06.97, הזמינה סיגרים מהתובעת בתחילת דרכה, אולם יחסיהם עלו על שרטון במהרה על רקע קשריה של הנתבעת 1עם הנתבעת .2 הקשר הראשון בין הנתבעת 1לבין הנתבעת 2נעשה באופן חד צדדי כאשר ירון בריל, מבעליה של חברת בריל אינטרנשיונל האמריקנית שהיא בעלות מניות של הנתבעת 1, רשם את שם החנות של הנתבעת 1באתר אינטרנט של הנתבעת .2פרט לכך אין ראיה לקשר אחר בין הנתבעות עד לחודש נובמבר או אוקטובר 1997, אז הגיעה נציגת הנתבעת 2הגב' נואל לוי לביקור בחנות הנתבעת 1יחד עם מר אייל דוידוס, ממנהלי התובעת. בפגישה שנערכה למחרת בין נציגת הנתבעת 1לנציג הנתבעת 2גולל מר בריל את הקשיים בהם נתונה חנותו ביחסיה עם התובעת והביע רצון לרכוש סיגרים ישירות מהנתבעת .2כעבור זמן מה הוזמן מר בריל לז'נבה שם בישרה לו גב' לוי על החלטת הנתבעת 2למכור לו סיגרים במישרין. מר בריל חתם על הסכם הפצה בלעדי (נ/21, ד') והזמין וקיבל שני משלוחים של סיגרים בחודש דצמבר .1997המועד הבא בו זכתה הנתבעת 1לקבל משלוח היה ספטמבר 1998, בין שני המועדים לא ייבאה הנתבעת 1סיגרים נוספים מהנתבעת .2 החל מדצמבר 1997הפסיקה התובעת לספק לנתבעת 1סחורה והפנתה אותה לסיטונאי האזורי (נ/21, ט') שמחיריו גבוהים יותר לעדות מר בריל. מחלוקת נתונה בין התובעת לנתבעת 2באשר לאופי היחסים ביניהן בתקופה שלאחר הופעתה של הנתבעת 1על בימת שוק הסיגרים בישראל. התובעת מזהה הרעה ביחסה של הנתבעת 2אליה ואילו האחרונה גורסת שתקופה זו היא המשך על רצף היחסים שקדמו לאותו מועד. קשה למקם את התדרדרות היחסים בין הצדדים בנקודת זמן מדוייקת, עם זאת השינוי המשמעותי הראשון מאז סוף תקופת הניסיון מתגלה במכתב הנתבעת 2לתובעת מה- 14.01.98(נ/19, לו1) בו היא התנתה את המשך קשר ההפצה במספר תנאים, ביניהם שהתובעת תמשיך להפיץ את סיגרי הואנה בארץ באופן שאינו בלעדי. כמו כן מכחישה הנתבעת 2את קיומה של בלעדיות כל שהיא בין הצדדים גם ביחסיהם בעבר, ודוחה את טענות התובעת בדבר הבלעדיות. בשלב זה החלו הצדדים להתנצח אודות שאלת הבלעדיות במספר מכתבים שהוחלפו בחודשי ינואר פברואר 98', עד שנכנסו למשא ומתן לגיבוש חוזה פורמלי. לאחר שסוכם על טיוטה סופית ונקבע מועד חתימה עליו, הגיעה נציגת הנתבעת 2במיוחד משוויץ אולם אז חזרה בה התובעת מהסכמתה להסכם. בעקבות כישלון המו"מ החליטה הנתבעת 2לסיים את ההתקשרות בין הצדדים ובמכתב מה- 18.03.98(נ/ 19לז) נתנה לתובעת הודעה מוקדמת בת 4חודשים לביטול הסכם ההפצה בינהן בה התחייבה למכור % 20יותר סחורה מזו שנמכרה בתקופה המקבילה בשנה הקודמת. במכתב מה- 9.04.98האריכה הנתבעת 2את תקופת ההודעה המוקדמת בחודש נוסף. (נ/ 19לה) ג. הפלוגתאות בין התובעת לבין הנתבעת 2 - האם היתה התובעת מפיצה בלעדית של הנתבעת 2בזמן תקופת הניסיון? - האם התגבש חוזה הפצה בלעדי לאחר תקופת הניסיון? - במידה והתגבש הסכם הפצה בלעדי האם הופר ע"י הנתבעת 2? - גובה הנזק. ד. הפלוגתאות בין התובעת לנתבעת 1 - האם עוולה הנתבעת 1כלפי התובעת בעוולה של גרם הפרת חוזה? - גובה הנזק. ה. האם היתה התובעת מפיצה בלעדית של הנתבעת 2בזמן תקופת הנסיון המחלוקת שבין הצדדים באשר לאופי היחסים בתקופת הניסיון עולה מתוך ניסוח מכתבה של הנתבעת 2לתובעת מה-17.01.94, מכתב שכונן את יחסיהם לתקופת הניסיון. מכתב זה הוא האחרון בסדרת פגישות ומכתבים בין הצדדים במסגרת המו"מ לקראת חוזה ההפצה. מכתב זה מסתיים במילים: "....looking forward to hearing from you" וניסחו ניסוח של הצעה: "...are thus ready to grant you" (ת/ 1ו) שני אלה מעידים לכאורה על היות המכתב הצעה, ואילו התנהגות התובעת לאחר קבלתו כגון: השגת רישיון ייבוא סיגרים קובניים לישראל והזמנת סיגרים מהנתבעת, מעידה על קיבול ההצעה. במכתב הנ"ל תולה התובעת את טענתה בדבר הבלעדיות בתקופת הניסיון, שם כתוב: ,as effectively discussed in cannes, and as already mentioned" Market and are thus ready to grant you an exclusive option we do not have for the time being any agreement on the local For the local market(הדגשה במקור - הערה שלי ד.פ.) ... As already mentioned in our 1994, at the end of this option, and depending on the until end of november 11.01.94fax dated Experience and turnover reached, we shall of course be pleased to Between(ההדגשה לא במקור - ד.פ.) establish an exclusivity agreement . Our both companies upon the distribution of the cigars among"the local market on the basis of determined aims to reach (ת/ 1ו) התובעת מפרשת שורות אלו כמעניקות לה בלעדיות להפיץ את מוצריה של הנתבעת 2בישראל למשך תקופה קצובה; בעוד שבידיה של הנתבעת 2אופציה להמשיך את יחסי הבלעדיות לאחר תום תקופת הניסיון. הנתבעת מציעה פרשנות אחרת לדברים הנ"ל, הגברת נואל לוי בעדותה בבית המשפט (עמ' 53לפרוטוקול) טענה שבין ינואר 1994לנובמבר באותה שנה: "שנתנו את האופציה הזאת היה מדובר שבסוף 1994נדבר על האקסקלוסביות, זאת הייתה אופציה... היא לא היתה המפיצה הבלעדית, זאת הייתה אופציה להיות הסוכן היחיד... זו הייתה תקופה קצרה שבה ניתנה לה האופציה להיות לבד... באותה תקופה נתנו לו את הזכות להיות הסוכן היחיד, זאת הייתה אופציה. אבל להיות לבד אין פירושו להיות אקסקלוסיבי, צר לי אבל זה הבדל גדול." (עמ' 54לפרוטוקול) ובהמשך: "אני נותנת לך את האופציה להיות לבד 11חודשים. אבל לא בלעדיות". (עמ' 56לפרוטוקול) מדברים אלו עולה לעמדת הנתבעת 2, שהגב' לוי סבורה שהנתבעת 2העניקה לתובעת את אופציה לתקופת מבחן בה היא תהיה הסוכן היחיד, שבסופה תידון שאלת הבלעדיות. לצד עדותה של הגב' לוי עומדים דבריו של ב"כ הנתבעת 2במהלך חקירתו את מר דוידס. "אני שאלתי אותך האם זה נכון שהבלעדיות של 12חודשים לדירמקס היה שיקול דעת מלא אם כן להאריך אותה או להאריך אותה ובאיזה תנאים". (עמ' 40לפרוטוקול מה- 19.4.01) "מה שאני מבין שדירמקס סיכמה אתך זה על 12חודשים של בלעדיות" (עמ' 29לפרוטוקול מה- 19.04.01שורה 20) מדברים אלו ניתן להבין שדווקא כן הוענקה בלעדיות לתובעת בתקופת הניסיון. המוצא ממחלוקת זו טמון בפרשנות המילים שבמכתב מה - 17.01.94: " an exclusive option" האם מדובר בהענקת אופציה לבלעדיות או שמה עניינו בהענקת בלעדיות שבסופה אופציה להתקשרות בחוזה הפצה בלעדי קבוע. בכדי לחשוף את אומד-דעתם של הצדדים נישא ענינינו למו"מ שקדם למכתב מה- 17.01.94: תחילת הקשר בין התובעת לנתבעת 2הוא כאמור בפגישה בקאן שממנה צמחה התכתבות שסופה במכתב מה - .17.01.94 בתחילת המו"מ ישנה דחייה מוחלטת של בקשת הבלעדיות של התובעת ע"י הנתבעת .2במכתב מה 10.12.93כותבת הנתבעת 2לתובעת כי בהתאם לנאמר בפגישה בקאן התובעת תיהיה חופשייה להפיץ בישראל את סיגרי anavah- ....without any exclusive rights for you for the time being" Examine the depending on the experience and the turnover reached within a- certain period, we shall of course be pleased to re Question as the whether and to what extent an exclusivity . Agreement for our products could be agreed between our both"companies (ת/ 19ג3) ב 11.01.94נשלח מכתב דומה ע"י הנתבעת 2בו חוזרת היא על הנאמר לעיל, מכתב זה נחתם במשפט: "we sincerely hope very soon to rank you among our faithful customers" משמע שבשלב זה טרם נכרת החוזה ואנו עדיין בתקופת המו"מ. (ת/ 1ד) ב 14.01.94כותבת התובעת, ומביעה בכך דעתה, שפרשנותה לנושא שונה: We agreed in cannes that we will be your exclusive agent for" months.... And if you are satisfied with us, we will 12at least .continue our business relations We cannot place orders with you unless we are sure that"...nobody else is going to import any brands from you (נ/ 1ה) תגובת הנתבעת 2לא בוששה לבוא וב - 17.01.94כתבה היא לתובעת: As effectively discussed in cannes, and as already" mentioned, we do not have for the time being any agreement On the local market, and are thus ready to grant you an For the local market until end(הדגשה במקור- ד.פ.) exclusive option"... 1994of november (ת/ 1ו) ניתן להבחין שבעקבות מכתבה של התובעת מה- 14.01.94חל שינוי מסויים בעמדתה של הנתבעת 2, קודם למכתבה מה- 17.01.94דחתה היא לגמרי את דרישת התובעת לבלעדיות ואילו במכתב זה עפ"י פרשנות המילים הפשוטה היא נאותה להעניק אופציה לבלעדיות לתקופת נסיון מוגבלת, כשאחריה תידון שוב שאלת האופציה של התובעת כסוכן. אם ננסה לדלות את אומד דעת הצדדים מתוך מסכת ההתכתבות שביניהם ניווכח כי התובעת והנתבעת מס. 2יצאו משתי נקודות מוצא שונות: התובעת "דחפה" לאורך כל הדרך לבלעדיות הן בתקופת הניסיון והן לאחריה. הנתבעת - לא היתה מעוניינת בכך, ברם "הגמישה" עמדתה כשהיא מותירה גם פתח לא מוגדר לעתיד, מן הסתם, כדי לשווק את מרכולתה גם בארץ. מה משמעות ההגמשה? יחד עם זאת ההפניה של הנתבעת 2במכתבה מה- 17.01.94על זה מה-11.01.94, בכל הקשור לאפשרות של התקשרות קבועה בתום תקופת הניסיון, בעצם קולטת את הפסקה הרלוונטית ממנו לתוך המכתב מה-.17.01.94 באותה פסקה נכתב: Depending on the experience and the turnover reached within a certain" (הדגשה examine the question- as the whether and to what extent an exclusivity agreement for period, we shall of course be pleased to reשלי ד.פ.) ."our products could be agreed between our both companies (ת/ 1ד) ניתן לכאורה לפרש זאת כך שהנתבעת התייחסה לאפשרות עתידית בה, לאור תפקודה של התובעת בתקופת הניסיון, היא תשקול מחדש את שאלת הבלעדיות, ומכאן יכולה לנבוע המסקנה כי בהצעתה מה- 17.01.94דוחה היא את הבקשה לבלעדיות. מכאן שאת משמעותם של המילים: " an exclusive option" שבמכתב מה- 17.01.94אין לפרש כהענקת בלעדיות אלא כהסכמה לתקופת ניסיון שבסופה תישקל האפשרות להענקת בלעדיות בהסכם. האופציה לבלעדיות שהוענקה היא אופציה שמימושה ע"י הנתבעת 2היה תלוי בתקופת הניסיון. פרשנות זו עשויה גם להתיישב עם נסיבות ההתקשרות, בהן ספק שאיננו נוהג להתקשר בחוזי הפצה בלעדיים (נ/ 19מא 1- מא5) , מתקשר עם מפיץ חדש שטרם התנסה בעסקים עמו, וסביר שלא יעניק כבר בשלב הראשון של היחסים זכות הפצה בלעדית בטרם עמד על כישוריו בתקופת מבחן. יחד עם זאת, אין לשלול את הפרשנות שהנתבעת מס' 2, שהיתה מעוניינת להכנס לשיווק באיזור, "נכנעה" לתקופה זמנית מוגדרת - תקופת הנסיון - ולגבי תקופה זו העניקה בלעדיות לתובעת, לעניין ההפצה. גם במקרה זה, אין זה אומר שויתרה על זכותה לשקול את המשך מהות היחסים לאור הניסיון שיצטבר אצלה בתקופה זו. שאלה אחרת לה נדרש בהמשך היא, איך יש לפרש את המשך היחסים בין הצדדים. מה שברור מהכתובים הוא שבתום תקופת הניסיון הבטיחה הנתבעת 2לחזור להידרש ולשקול את נושא הענקת הבלעדיות, תוך כדי שתיקח בחשבון את תפקודה של התובעת במהלך תקופת הניסיון. ו. האם התגבש חוזה הפצה בלעדי לאחר תקופת הניסיון? נקודת המחלוקת הבאה בין הצדדים נוגעת גם היא לשאלת הבלעדיות ועניינה טענת התובעת שיחסי בלעדיות שררו בינה לבין הנתבעת 2מתום מועד תקופת הניסיון ועד לסיום החד צדדי של הקשר ע"י הנתבעת ב- 18.03.98(נ/ 19לז). חשוב לזכור שנטל ההוכחה להוכחת הסכם בלעדיות מוטל על כתפיו של הטוען לקיומה של הבלעדיות. (ע"א 325/79, דנינו נ' פקסטרפיל פ"ד לה(1) 51, 53- 54; ע"א 127/86 רייכר נ' פוליתם פ"ד מב(3) 114, 121). את שתיקתה של הנתבעת 2לאחר תום תקופת הניסיון, ניתן לפרש לשני כיוונים: - רצון למימוש האופציה ולהענקת בלעדיות לתובעת. - אי מימוש האופציה והמשך הקשר ללא הענקת בלעדיות. בהיעדר חוזה פורמלי המסדיר את היחסים, יש ללמוד את רצון הצדדים מחילופי הדברים ביניהם ומהתנהגותם. את פרק הזמן שלאחר מועד תום תקופת הניסיון ניתן לחלק לשני חלקים. ראשית נבחן האם אכן כפי שטוענת התובעת מיד עם תום תקופת הניסיון ניתן ללמוד מאי השינוי בהתנהגותה של הנתבעת 2על מימוש האופציה להענקת בלעדיות. שנית נבחן את היחסים שלאחר תקופת הניסיון ונראה האם יש תוקף לטענת התובעת שיחסי בלעדיות התגבשו לאורך תקופה זו. כזכור, במכתבה מה - 17.01.94מציינת התובעת קריטריונים שינחו אותה כשתבחן מחדש את שאלת הבלעדיות, בתום תקופת הניסיון: At the end of this option, and depending on the experience" and turnover reached, we shall of course be pleased to Establish an exclusivity agreement between our both Companies upon the distribution of the cigars among the local".market on the basis of determined aims to reach (נ/ 21ו) המכתב מדגיש קריטריון אחד ספציפי והוא רווחי התובעת, וקריטריון שני כללי יותר הנוגע למכלול הניסיון שיצטבר ביחסי הצדדים. מכאן שהתחקות אחר תפקודה של התובעת במשך תקופת הניסיון לאור שני הקריטריונים הנ"ל יאפשר לפרש את התנהגות הנתבעת 2בתום תקופת הניסיון, כך מתוך נסיבות הרקע להתנהגותה של הנתבעת 2ננסה לפרש את שתיקתה באשר למימוש או אי מימוש האופציה לבלעדיות. עלינו לראות האם מנקודת מבט אובייקטיבית ניתן להבין שלדעת הנתבעת 2עמדה התובעת בתקופת הניסיון בהצלחה. תקופת הניסיון ארכה בין אמצע ינואר 1994ועד סוף נובמבר באותה שנה; אולם הספקת הסיגרים תחילתה, במועד המוקדם ביותר, רק לאחר השגת רישיון ייבוא סיגרים קובניים לישראל ע"י הנתבעת .2על השגת הרשיון אנו לומדים ממכתבה של הנתבעת 2לתובעת מה - 2.05.94(ת/ 1ז), מכאן ניתן להסיק שתקופת הניסיון היתה קצרה יותר מ 11חודשי הניסיון הפורמליים. מהראיות שהוגשו לא עולה שהתובעת עברה את תקופת הניסיון בהצלחה, מבחינת הנתבעת .2התמונה שנתגלתה לעיני ביהמ"ש מציגה יחסים של ספק - מפיץ המצויים בשלבי הקמה וגיבוש ראשוניים הכוללים פגישות לגיבוש היחסים, הענקת הנחות ברכישות סיגרים ומוצרי איחסון שלהם לתקופת הניסיון כסיוע למפיץ מתחיל, הצעות לשיפור ודברי ביקורת על תפקוד התובעת: ב - 7.09.94כותבת הנתבעת 2לתובעת בעקבות ביקור ביקורת בישראל על מספר ליקויים שהתגלו בתפקוד התובעת שעקרם אפסון לקוי של הסיגרים. סיגרים הינם מוצר רגיש המחייב אפסון בתנאים של טמפרטורה ולחות מדודים. בביקורת שנערכה בישראל התגלו תנאי איחסון בלתי ראויים במחסני התובעת, התגלתה קופסת סיגרים יקרים שבה חרקים, כן נמצא שרמת איפסון הסיגרים גם בחנויות להן הופצו הסיגרים בישראל איננה מספקת. הנתבעת 2הציעה לתובעת לרכוש ממנה בהנחה תאי איחסון לסיגרים (humidors). (ת/ 1ט2). ב - 15.09.94חוזרת הנתבעת 2ומפנה את תשומת ליבה של התובעת לאיכות האיפסון בחנויות להן היא מפיצה את הסיגרים: We take the opportunity to draw" Situation in your points of sales. Your attention on the current Points of sale optimum conditions it is essential to supply your . To allow optimla storage conditions for"our products (ת/ 1ח3) לצד בעיות אפסון הסיגרים בישראל באותו זמן, מקור שני הנתבעת 2מתגלה בהקשר למגוון סוגי הסיגרים שהתובעת הזמינה. כבר בתחילת היחסים מדווחת הנתבעת 2לתובעת על מחסור המתעורר לעיתים, והיה קיים כבר שנתיים שלוש, בסיגרים מסוגים מסויימים בשוק העולמי, ועל אסטרטגית שיווק לפיה פועלים רוב מפיציה בעולם, לפיה יש לדאוג להיצע מגוון של סיגרים באופן קבוע, וכך להרגיל את השוק להנות ולהכיר סוגים שונים של סיגרים כאמצעי להתגברות על עיתות מחסור. כך במכתב הנתבעת 2מה - 5.07.94נכתב: We sincerely hope that you will adopt this new common" Are temporarily out of stock in some brands, and to maintain strategy, what would allow you to easily overcome when you "thus a satisfactory sales level for both our companies (ת/ 1ח1) המחלוקת סביב אסטרטגיית השיווק של התובעת הפך עם השנים לסלע מחלוקת מרכזי בין הצדדים. זו ביקורת שחוזרת ועולה כלפי התובעת שלא תיקנה את מדיניותה לשביעות רצונה של הנתבעת 2בתקופת הניסיון. אי שביעות הרצון של הנתבעת 2מאיכות האחסנה של מוצריה, וקשיים באסטרטגיית השיווק של המפיץ אינם מעידים על תקופת נסיון מוצלחת. יותר מכל מעיד מכתב ששלחה הנתבעת 2לתובעת שנה לאחר תום תקופת הנסיון. המכתב מעיד על כך שהקשיים בתפקודה של התובעת לא תוקנו. ב- 06.09.95בעקבות ביקור בישראל כותבת הנתבעת 2על קשיים שהתגלו באיכות האיפסון של הסיגרים בחנויות ואף במחסני התובעת עצמה: We would not accept during one of our next visit to find" Again the same conditions as during the control of the ".... 5montecristo no כמו כן מתגלות טרוניות בנוגע לרשת ההפצה בישראל, ומחירים גבוהים מדי . (נ/ 19לט1) לאור קשיים אלו נדמה שהדרך הנכונה לפרש את שתיקתה של הנתבעת 2באשר למימוש האופציה לבלעדיות היא שהיא אכן לא מימשה אותה. פרשנות המייחסת לשתיקתה של הנתבעת בתום תקופת הניסיון רצון להענקת בלעדיות תתעלם מהביקורת המפורשת על תפקודה של התובעת שהעבירה הנתבעת .2 מפיץ סביר ש"זוכה" לדברי ביקורת על תפקודו לא היה מפרש את שתיקת הנתבעת 2כמימוש אופציה שהיתה מותנית בהצלחתו, בודאי כאשר לא השכיל או הצליח לשפר את תפקודו גם לעתיד. גם פרשנות הנשענת על הנסיבות העסקיות לא יכולה לייחס לנתבעת 2רצון להענקת בלעדיות כאשר בתקופת נסיון קצרה משנה, אין שביעות רצון מהתפקוד העסקי של הנבחן הן בתקופת הנסיון והן לאחריה. כעת נידרש לטענתה של התובעת שמתוך יחסי הצדדים והתנהגותם בתקופה שלאחר נובמבר 1994ועד לסוף 1997התגבשו יחסי ספק-מפיץ בלעדי אפילו ללא מימוש מפורש של האופציה, בתום תקופת הניסיון. פרשנות זו נסמכת על כך שבמציאות הנמשכת של היות התובעת מפיץ יחיד בשוק הישראלי במשך כ 4שנים, ניתן ללמוד מאופי היחסים על התגבשות בפועל של יחסי הפצה בלעדיים. אפילו לא נפרש את שתיקת הנתבעת 2בתום מועד הניסיון כביטוי לכוונתה לממש את האופציה, - אזי שתיקה, והמשך יחסי ההפצה, במשך שלוש שנים כן יכולים להצטייר כהסכמה לקבל את התובעת כמפיצה בלעדית. הנתבעת 2טוענת שכל ששרר בין הצדדים במשך תקופה זו היו יחסי ספק ומפיץ יחיד ולא בלעדי, כשהזכות להתקשר עם מפיצים אחרים נשמרה בידיה לאורך כל אותה תקופה. ראשית ננסה לעמוד על ההבחנה שבין מפיץ בלעדי למפיץ יחיד. חשוב להדגיש שעצם קיומו של מצב עובדתי בו מפיץ משמש כמפיץ יחיד של ספק אין בה כשלעצמה לגבש יחסי הפצה בלעדיים בין הצדדים. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא שמגר שאומר בהקשר של טענה להתגבשות הסכם בלעדיות שלא בדרך של הסכם בכתב: "שגם אם הלכה למעשה החזיק המערער בידיו את כל עסקי המשיבה בצפון הארץ (במילים אחרות היה מפיץ יחיד - ד.פ.), עדין אין ללמוד מכך על קיומו של חוזה מכללא בענין, שמטבעו הוא ענין שבעובדה שמסור להכרעה של הערכאה השיפוטית הראשונה". (ע"א 5656/92 שביט נ' מ.ל.ט. בע"מ תק-על 95(2), 1098). הנשיא שמגר קיבל שקיימת אפשרות של מפיץ יחיד מבלי שהוא יהיה בעל זכות הפצה בלעדית, בע"א 127/86, רייכר נ' פוליחם בע"מ שם (עמ' 118) הוא מצטט בהסכמה את דבריו של שופט בית משפט קמא שקבע: ".. היחסים בין בעלי הדין היו יחסים של מוכר וקונה. בתקופה הנדונה היה רייכר הקונה היחיד. אולם, מצבו כקונה יחיד אינו משקף מעמד משפטי אלא מצב עובדתי נתון..." הן הזכות להפצה והן הזכות להפצה בלעדית הן זכויות אובליגטוריות שנובעות מהסכם בין ספק למפיץ בו הספק מעניק למפיץ את הזכות. עם זאת זכות להפצה בלעדית היא הרחבה מבין השתיים. היא כוללת את הזכות להפצה ובנוסף מכילה גם אגד רחב יותר של זכויות וחובות משפטיות שהן בעלות משמעויות כלכליות. ספק המעניק זכות הפצה בלעדית למפיץ, מטיל על עצמו מגבלה ניכרת על חופש עיסוקו וחירות ההתקשרות שלו. התמורה בה מחויב המפיץ באה לביטוי בהיקף החובות שלו כלפי הספק בכל הקשור לפיתוח, שמירה ואיכות השוק לו זכה, בחובת אמון ובסטנדרט תום לב המתאים לצדדים שכרכו את גורלם העסקי זה בזה. בע"א 442/85 משה זוהר ושות' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ (פ"ד (3) 661) פסקה השופטת נתניהו: "ביחסים שבין יצרן (או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נימוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים (הדגשה שלי - ד.פ.)...כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר, אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו. לא ניתן להבטיח קיומם של יחסי אמון בכפייה. " (עמ' 671) ...כאמור, ההפצה אינה מתמצה בעיסקאות מקריות בודדות של קנייה ומכר כנ"ל. המפיץ פועל במסגרת כוללת המסדירה את מכלול היחסים בינו לבין היצרן או הספק. ראה 332- 432staubach, supra at: Unlike an ordinary dealer, a distributor enters into a" Supplier when he is appointed a member of the distribution comprehensive basic relationship with the manufacturer or Network, and the individual contracts to purchase supplies from The manufacturer or supplier are merely consequential on and "governed by the basic distributorship contract וכן ב 153- 154schmitthoff, supra, at ביחסים אלה מהווה המפיץ חלק מרשת השיווק של היצרן, ונוצרים בין הצדדים קשרים של אמון הדדי, המחייבים כל אחד מהם להתחשב במשנהו ולהימנע מלפעול באופן העלול לפגוע במי מהם. המפיץ חייב לקדם את ענייניו של היצרן ולתת להם עדיפות על פני העיסקאות האחרות שלו. היצרן חייב להביא בחשבון, כי המפיץ נכנס להוצאות ומשקיע עבודה מתוך ציפייה להפיק מהן רווח במהלך הזמן. לפיכך אל לו לפגוע בציפייה זו." (עמ' 679) היקפם ועומקם של חובת האמון ותום הלב בין מפיץ לספק הנם פועל יוצא של אופי יחסיהם, ככל שהצלחתם העסקית של הצדדים תלויה יותר באמון ובביטחון שבהסתמכות הדדית כך יגבר סטנדרט תום הלב וחובת האמון ביניהם. באופן זה המשפט מבטיח שהצדדים ינהגו בהתאם לרף התנהגות המתאים ביותר לאופי יחסיהם וממכסם את הרווחיות של ההתקשרות העסקית מאותו הסוג. מכאן שישנם שני מישורים שמהדינמיקה ביניהם נחשף ההבדל בין זכות ההפצה 'הרגילה' לבין זו הבלעדית: .1מישור יחסי הצדדים עם צדדים שלישיים. .2מישור היחסים בין הצדדים. ככל שהצדדים להסכם ההפצה מצמצמים את מרחב אפשרות התקשרותם עם צדדים שלישיים כך מתרחבות העבותות הקושרות ביניהם. עבותות אלו הנן בעלות משמעות כלכלית הנוגעת ליכולת של הספק להתקשר עם ספקים אחרים ולמידת ההסתמכות הכלכלית והמחויבות העסקית של המפיץ כלפי הספק. ככל שמובטחת למפיץ בלעדיות רבה יותר כך חופשי הוא להשקיע בביטחה בשוק ההפצה ללא חשש שמאמציו ירדו לטמיון או ינוצלו ע"י אחר. תמורת ביטחון והזדמנות כלכלית זו שמעניק לו הספק, תוך כדי הגבלות חירות ההתקשרות וחופש העיסוק שלו, נוטל המפיץ הבלעדי על כתפיו, בין היתר, מחויבות מוגברת לדאוג לאיכות מערך ההפצה בשוק שלו, לשמור על איכות מוצריו של הספק אותם הוא מציע לציבור הצרכנים, להבטיח שוק קמעונאי בריא, לייצג את הספק באופן ראוי ומכובד, לנהוג בתום לב ביחסיו עם הספק, להתחשב בהוראות הכלכליות של הספק ולקחת בחשבון את צרכיו ואילוציו העסקיים. המצב של מפיץ יחיד שאיננו בלעדי הוא מצב ביניים, מצד אחד זוכה המפיץ לשוק שכל כולו נתון לו אולם מנגד מרחפת האפשרות שהספק יבחר להתקשר עם גורמים נוספים באותו השוק. ערכה הכלכלי של הבלעדיות נעוץ בעיקר ביכולת ההסתמכות של המפיץ שהמצב העובדתי של היותו יחיד יישמר. מכאן שמבחינה כלכלית אין המפיץ הסביר יכול להרשות לעצמו להסתמך על היותו יחיד בשוק כפי שיכול המפיץ הבלעדי. מטעמים אלו הקשר וחובות האמון ותום הלב של המפיץ היחיד חלשות יותר ואינן מגיעות לכדי אלו של מפיץ בלעדי מצד אחד, אולם מצד שני עולות הן על אלו של המפיץ הרגיל החולק את השוק עם אחרים. מקום בו זכות ההפצה מלווה במציאות עובדתית של היות מפיץ המפיץ היחיד בשוק, נוצר מצב שיכול ליצור מראית עין שמדובר בזכות להפצה בלעדית מעצם העובדה שאין מפיץ אחר. עם זאת כפי שראינו תוכנה המשפטי והמשמעויות הכלכליות של הזכות האובליגטורית להפצה בלעדית כוללת את הזכות להפצה ובנוסף לה מכילה גם אגד של זכויות וחובות רחב ממנה. המשמעות המשפטית של זכות הבלעדיות הנה שספק לקח על עצמו את המחויבות החוזית שאוסרת עליו לבוא בקשרי ספק-מפיץ עם גורמים מלבד הספק הבלעדי. העובדה שמפיץ הוא יחיד, אינה מגבשת כשלעצמה זכות להפצה בלעדית בהיעדר הענקה חוזית מפורשת של זכות הפצה בלעדית. לכן יש לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים ולהיווכח עם אכן התגבשו בין הצדדים יחסי הפצה בלעדיים. מהם המבחנים שיהיו לנו לעזר בהבחנה בין יחסי הפצה ליחסי הפצה בלעדיים? בע"א 127/86 רייכר נ' פוליתם בע"מ לעיל מופיעים בפסק דינו של הנשיא שמגר מספר מאפיינים שיכולים להוות אינדיקציה ליחסי סוכנות בלעדיים מקום בו קיים סוכן יחיד: - מכסות שיווק תקופתיות מוסכמות לרכישה ע"י המפיץ. - מסירת מידע עסקי בדבר לקוחות ובעניינים הנוגעים למערך השיווק. נדמה שהעקרונות המנחים את מבחני התגבשותם של יחסי הפצה בלעדיים יהיו: - מרחב הפעילות והאחריות של המפיץ בשוק. - היקף שיתוף הפעולה בין הספק למפיץ. - היות המפיץ מפיץ יחיד. - עמידת הצדדים בחובות האמון ותום הלב ההדדיים שנובעים מיחסי בלעדיות. נבחן את מערכת היחסים בין הצדדים בשנים שלאחר תקופת הניסיון לאור העקרונות הנ"ל ונראה האם מהתנהגותם ומהתכתבותם עולה מערכת יחסים שהתגבשה לכדי יחסי הפצה בלעדיים או שמה מדובר רק בספק מפיץ יחיד. בפירוש התנהגות הצדדים יש לתת ביטוי להיותן של זכות חופש העיסוק וחירות ההתקשרות החוזית זכויות יסוד חוקתיות. מכאן שנדרשת זהירות רבה עוד יותר מהרגיל בייחוס משמעות להתנהגותה ולביטוייה של הנתבעת 2שיגבילו את חירויותיה; וכזכור נטל הוכחת הבלעדיות מוטל על כתפי התובעת. להלן הנקודות עליהן נסמכת התובעת בניסיונה להראות כי אופי היחסים שלה עם הנתבעת 2היו יחסי ספק-מפיץ בלעדי, ועל פיהן הנתבעת 2ראתה בתובעת מפיצה בלעדית מטעמה: - סיוע במלחמה ביבוא סיגרים קובנים מזויפים לישראל. (ת/ 1יא, טו, יז2) - מסירת מידע עסקי אודות השוק כגון שמות של חנויות סיגרים בישראל ופרטים אודותיהן. (ת/ 1כח1, נ/ 19כט, ת/ 1לג, ת/ 1לד) - הנתבעת 2הציעה להכשיר איש מאנשי התובעת ברזי שימור ואחסון סיגרים. (נ/ 19לח5) - מעורבת בדיוני ועדת הכנסת להוספת כתוביות אזהרה על אריזות סיגרים. (ת/ 1יב1, יב2) - עריכת 'ארוחות סיגרים' יוקרתיות כאמצעי שיווק ופרסום (ת/ 1יג 1עד יג7) וארגון טיולי סיגרים לקובה. (ת/ 1יד 1- יד4) הנתבעת 2טוענת כי ארוחות הן אמצעי הפצה מקובל בעולם (נ/ 19כב 1- כב6) ואין בו כדי להעיד על בלעדיות, מה גם שמדובר היה ביוזמה עצמאית של התובעת שהפיקה ממנה רווח ניכר במונחי פרסום ויחסי ציבור לעצמה. כך גם לגבי הנסיעה לקובה. בנוסף שימשו ערבי הסיגרים דרך לעקיפת השוק הקמעונאי ע"י מכירה ישירה ויצירת יחסי מוכר קונה ישירים עם יצרנים. - הוצאות ניכרות בגין פרסום והחדרת הסיגרים הקובניים לשוק הישראלי. בעניין ההוצאות התובעת לא הוכיחה את גודל הוצאותיה. מה גם שהוצאות נטל הפירסום והשיווק אינם מהווים סממן הכרחי ליחסי הפצה בלעדיים, (ע"א 127/86 רייכר נ' פוליתם בע"מ). - בקשות לדיווח ודיווח על מצב שיווק ומכירות של הסיגרים בישראל, (לדוגמה מכתבים משנת 96ו 97, ת/ 1כ 1כ2, נ/ 19ל)) - קביעת יעדים לתובעת בשיווק הסיגרים בישראל ע"י הנתבעת .2 (ת/ 1כב, נ/ 19טו) - הנחיות והוראות פעולה של הנתבעת 2לתובעת באשר לעניינים שונים כגון מלחמה בשוק המקביל וביבוא סיגרים מזויפים ובאשר לאופן ניהול השוק. - בקשה מטעם הנתבעת 2שהתובעת תמליץ על שישה קמעונאים ישראלים מצטיינים לצורך השתתפות בתחרות עולמית של 'הוואנה'. (ת/ 1כה1) - מגעים בדבר הקמת חנות לממכר סיגרים קובניים בישראל בין הנתבעת 2 והתובעת. (ת/ 1כו 1- כו4) - פנייה לתובעת לקבלת נתונים סטטיסטיים על השוק הישראלי לצורכי מחקר הנועד לקבוע מדיניות מחירים עולמית לסיגרים קובניים. (ת/ 1כז) - הענקת הנחות ע"י הנתבעת 2במחירי הסיגרים לתובעת במהלך השנה הראשונה ליחסים (ת/ 1ז). - הצלחת התובעת בתפקידה כמפיצה. - העברת מידע עסקי לנתבעת 2על שוק הסיגרים הישראלי ואודות נתוני המכירות של התובעת. (נ/ 19כט). לעמדת התובעת אכן כל אחת מהנקודות הנ"ל לבדה אינה מהווה ראיה לכך שהנתבעת 2התייחסה לתובעת כמפיצה הבלעדית שלה, אולם אשכול הדוגמאות הללו יחדיו יכול ומגבש את המסה הקריטית הדרושה בכדי להוכיח כי אכן ראתה הנתבעת 2בתובעת את מפיצתה הבלעדית בישראל. מערכת היחסים, סוג הדרישות שהעלתה הנתבעת 2מהתובעת, דרגת והיקף שיתוף הפעולה, החלפת המידע העסקי ודוגמאות נוספות אותן ציינו, כולן יחדיו מגבשים יחסים העולים לכדי יחסי ספק - מפיץ בלעדי. הנתבעת מס' 2מתנגדת לפרשנות זו ומצידה מצביעה על חוסר שביעות מתמשך מתפקוד התובעת. אחת הביקורות שחוזרות ועולות לאורך כל יחסי הצדדים נוגעת לאסטרטגיית השיווק של התובעת הנובעת מסוגי הסיגרים שהזמינה מהנתבעת .2הטרוניה המרכזית נוגעת להיעדר גיוון מספק בסוגי הסיגרים שהתובעת הזמינה ועל הקושי שאסטרטגיה שיווקית של הצעת מגוון מוצרים מצומצם עלולה לעורר בעתות מחסור בסוגי סיגרים מבוקשים (נ/ 19טו, נ/ 19נספח לב, נ/ 19נספח טו, נ/ 19נספח כט, נ/ 19לג, ת/ 1ח1, נ/ 19לח5, נ/ 19לו1). טענת הנתבעת 2, הנסמכת בראיות שהגישה לבית המשפט, היא שהתובעת המשיכה במשך השנים, למרות הפצרות ודרישות נישנות, לייבא לישראל ולהפיץ בשוק בעיקר סיגרים יקרים במיוחד. בכך לטענת הנתבעת 2לא מילאה התובעת את חובתה לפתח את השוק המקומי, להרחיב את מעגל הצרכנים גם למגזרים פחות אמידים ולהתמודד עם בעיות המחסור העולמי בסיגרים הקובניים המבוקשים והאיכותיים ביותר. ביקורת נוספת שחוזרת ועולה, נוגעת לאופן ניהול מערכת השיווק בישראל. למשל דרישה לשווק גם למלונות ומסעדות (נ/ 19לח5, נ/ 19כט) וביקורת על אופן ניהול שוק ההפצה בישראל (נ/ 19נספח לח5, נ/ 19טו, ת/ 1לה, נ/ 19לו1); טענות על מחירים גבוהים מדי שמנהיגה התובעת בישראל. (נ/ 19לח5, ת/ 1לה, נ/ 19לו1). ביקורות על רמת שימור, טיפול ואחסון ירודה של הסיגרים אצל המפיץ עצמו ובחנויות הקמעונאיות שכתוצאה מכך איכות הסיגר שהופץ בשוק לא היתה ברמה הנדרשת. (נ/ 19לח5, נ/ 19לו1). התובעת נהגה למכור סיגרים באופן ישיר לצרכנים ובעצם תיפקדה כקמעונאית לצד היותה מפיצה. נוהג זה של מכירה לצרכנים ישירות עקף את השוק הקמעונאי ופגע בו כיון שזה לא יכול היה להתחרות במחירים שהציע המפיץ. כמו כן נוהג זה לטענת הנתבעת 2הגביר את תופעת היבוא המקביל, שכן קמעונאים פנו למקורות אחרים. (נ/ 19כט, ת/ 1לה1, נ/ 21עמ' 4). התובעת הכחישה טענה אחרונה זו בעדותו של מר דוידס (עמ' 6לפרוטוקול) שהעיד שהיו פחות מעשרה לקוחות פרטיים. לטענתו המכתבים בהן מבקשת הנתבעת 2מהתובעת שתימנע למכור ישירות לצרכנים מקורם בהכנת תשתית משפטית ולא בטענות אמת. מכלול דברי הביקורת הנ"ל השזורים לכל התקופה שלאחר תקופת הניסיון, וכמוהם דברי ביקורת דומה שהושמעה במשך תקופת הניסיון, מלמדים על חוסר שביעות רצון של הנתבעת 2מתפקודה של התובעת; חוסר שביעות רצון שהלך והחריף עד לסיום היחסים. כיון שחוסר שביעות הרצון הובא בצורת דברי ביקורות לידיעת התובעת ניתן בהחלט לטעון שלא סביר היה לפרש את התנהגותה של הנתבעת 2כאילו היא מעניקה לתובעת בלעדיות. כזכור, האופציה למימוש הבלעדיות שניתנה בתחילת הקשר בין הצדדים הותנתה בתפקודה של התובעת כמפיץ, והנה אנו נוכחים לראות שהנתבעת 2לא היתה מרוצה מתפקודה של התובעת לכל אורך הדרך. לצד גילוי רצון הנתבעת 2שלא להתקשר בהסכם בלעדיות כדין, שנילמד מדברי הביקורת שלה, אני גם הנסיבות העסקיות של ההתקשרות אינם מצביעים על היגיון כלכלי בהתקשרות שכזו. מדוע תבקש חברה עסקית להעניק זכות הפצה בלעדית למפיץ שבמשך שנים לא עומד בדרישותיה כמפיץ טוב? נסיבות כאלו בעוד שהיחסים בין הצדדים נמשכים, מתיישבות דווקא עם פרשנות שאינה מזהה כוונה להענקת בלעדיות לתובעת. ראיה נוספת שמביאה הנתבעת 2לכך שהצדדים ידעו שסטטוס היחסים אינו של הפצה בלעדית היא טיוטות חוזה ומכתבים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת מו"מ להסדרת יחסיהם באופן מחייב, שנערך בחודשי פברואר ומרץ 98ההסכם. לשון סע' 2.1לטיוטות החוזה קובעת; .... Diramex hereby appoints distrbutor as a1.2" "..... Exclusive distributor-non וכותרת טיוטות החוזה קובעת; "exclusive distribution agreement-a non" (נ/19, ו'1-ו4). מכאן עולה לכאורה שלצדדים היה ברור שמדובר ביחסי הפצה שאינם בלעדיים. בכל הטיוטות שהוגשו לבית המשפט נוסחו של סעיף 2.1הנוגע להיעדר בלעדיות נותר קבוע, והתובעת לא שינתה אותו. בתום המו"מ נקבע בין הצדדים מועד לחתימת החוזה. רק רגעים טרם החתימה, לכבודה הגיעה הגברת לוי במיוחד משוויץ, חזרה בה התובעת מהסכמתה לטיוטה, ושבה והעלתה את דרישת הבלעדיות. נשאלת השאלה מדוע התובעת לא דרשה את שינוי סעיף הבלעדיות? מדוע הסכימה היא עקרונית לחתום על הסכם כזה אם חשבה שהוא לא מייצג נאמנה את היחסים בין הצדדים? מר דוידס, נציג התובעת, העיד שאין הוא זוכר אם הוא או בא כוחו קיבלו וקראו את טיוטת החוזה טרם המועד שנקבע לחתימה (עמ' 35לפרוטוקול) . קשה להאמין שהבעלים והמנהל של החברה לא יעיין בחוזה בטרם שהוא נותן הסכמה עקרונית לחתום עליו, במיוחד כשנושא הבלעדיות היה הנושא שבו הוא מעונין, וכשהוא יודע שנציגה מיוחדת של הנתבעת 2, על סמך אותה טיוטה, יוצאת ארצה למטרות חתימה. מכאן שבסוף המו"מ היה מקובל על התובעת שאין היא בלעדית, והסכם מחייב אמור להחתם ברוח זו. בפנינו לכאורה ראיות לכאן ולכאן באשר לכוונת הצדדים בהתנהגותם לאורך יחסיהם. מצד אחד מידת האינטנסיביות של היחסים ותחומי שיתוף הפעולה יכולים להעיד על יחסי הפצה בלעדיים, ואילו מצד שני ישנה חוסר שביעות רצון נמשכת מתפקודה של המפיצה, אשר יש בהם להעיד שהנתבעת 2נתנה ביטוי בחלופת המכתבים, לכך שהתובעת טרם עמדה בתנאים שהציבה לה בכדי לזכות בבלעדיות. בטרם ניפנה להכרעה בסוגיה נציין שגם פנייה לנוהג המקובל בחוזים לא בא לעזרנו. גם בשאלה זו כל צד מושך לכיוונו הוא, ואין להכריע מהו הנוהג המקובל בהסכמים להפצת סיגרים. התובעת מצהירה שאין היא נוהגת להתקשר בהסכמי הפצה שאינם בלעדיים ושאין זה מקובל בשוק. כראיה היא הביאה את קשריה עם ספקי סיגרים שונים מהעולם עימן יש לה יחסי הפצה בלעדיים (פרוטוקול עמ' 4) . מנגד ניצבה הנתבעת 2שטענה שאין היא נוהגת להתקשר עם מפיצים בהסכמי בלעדיות, ואין זה מקובל כך בשוק. כראיה מגישה דוגמאות מחוזים בינה לבין מפיציה במדינות שונות בעולם (נ/ 19מא 1- מא5). האם יש ויתור על זכות חוזית בהתנהגות? בע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר, קבע השופט מלץ (בעמ' 523): "אכן, יתכן מצב שבו צד לחוזה ייחשב כמי שויתר על זכות חוזית, ויתור העשוי להיחשב כשינוי בתנאי החוזה מכוח התנהגות. התנאי לכך הינו שהוויתור יהא לאורך זמן, כשהצד השני פעל בהסתמך עליו" לצורך הדיון התיאורטי גם אם נקבל את גרסת התובעת לפיה ניתן לפרש את מסכת ההתנהגויות והחלפת הדברים בין הצדדים ככזו המגבשת הסכמה ורצון התקשר בהסכם בלעדיות (ופירוש זה אינו מקובל עלי) הרי שהתנהגותה של התובעת במשך השנים שאחרי תקופת הניסיון עומדת לה לרועץ. כפי שראינו זכות ההפצה הבלעדית היא זכות חוזית בה טמונים יתרונות כלכליים ובצידם חובות מוגברות מאלו של המפיץ הרגיל. התנהגותה של התובעת כמפיצה יש בה כדי להעיד על האופן בו היא הציבה את עצמה בתוך מערך היחסים. החשוב בבחינת הכוונה המשתקפת מתוך התנהגותה של התובעת איננו המצב הפסיכולוגי סובייקטיבי של העומדים בראשה אלא הכוונה הנלמדת דרך מבחן אובייקטיבי. התנהגותה של התובעת לאורך מערכת יחסי ההפצה עם הנתבעת 2אינה עומדת בסטנדרט הנדרש ממפיצה בלעדית ובכך יש להעיד שבהתנהגותה היא ויתרה על זכות ההפצה הבלעדית ,שטענה שהוענקה לה בהתנהגות הצדדים. התובעת לאורך כל מערכת היחסים נתונה היתה לדברי ביקורת מטעם הנתבעת 2באשר לאסטרטגיית השיווק שלה, בקשר לליקויים בפיתוח השוק המקומי, למגוון הסחורה שהזמינה והציעה ללקוחות, למכירה ישירות לצרכנים לעקיפת השוק הקמעונאי, הפקעת מחירים, תנאי האחסנה של הסחורה בארץ ותלונות אודות אי מכירה מספקת למלונות ומסעדות. חזרה על דברי הביקורת הללו לאורך מערכת היחסים מתקופת הניסיון ועד לסיום הקשר, מעידים על כך שהתובעת לא עמדה בחובותיה כמפיצה בלעדית. לצד הקשיים בעמידה בחובותיה 'המקצועיים' כמפיצה בלעדית התגלו גם ליקויים אתיים בהתנהגותה. בתיק - ת.א. 750/99 נידונה בקשה לצו זמני שהגישה הנתבעת 2(diramex) כנגד התובעת ובעליה מר דוידס, כיון ששני אלו 'הקימו' ורשמו חברה בישראל בשם- דירמקס טבק'ס בע"מ. הצו הזמני אותו ביקשו נועד למנוע מהמשיבים לעשות שימוש בשם "דירמקס" לצורכי שיווק טבק ומוצריו בישראל. קבע השופט נאמן: "הקמת חברה בישראל בשם שהמבקשת )היא הנתבעת 2בעניינו, ד.פ.) כבר השתמשה בו שנים רבות בשוויץ.... יש בו משום "גניבת עין" ומשום פגיעה קשה בזכותה של המבקשת לממש את הנכס שלה בישראל". (נספח ב' לסיכומי הנתבעת 2). רישום שם החברה "החדשה" נעשה ב-15.2.98, תאריך הנעוץ בטבורו של המו"מ שנערך בין התובעת לנתבעת בניסיונם לנסח באופן פורמלי את יחסי ההפצה ביניהם. זו תקופה בה ראתה התובעת את עצמה כמפיצה הבלעדית של הנתבעת. לא נותר אלא לשאול כיצד יכולה התובעת לראות עצמה כמפיצה בלעדית, על חובות האמון ותום הלב המוגברים המתחייבים מקשר מסחרי משפטי הדוק שכזה, ובו זמנית לחטוא במעשה שיש בו משום "גניבת עין" ופגיעה קשה בזכותה של הנתבעת 2לממש את נכס המוניטין שלה בישראל? במעשה זה אם לא הפרה התובעת את חובת תום הלב שלה כלפי הנתבעת 2הן במסגרת היחסים החוזיים והן במסגרת מו"מ לחוזה, - אזי גילתה את פרשנותה היא לטיב היחסים שביניהם. מעדותו של מר דוידס ניתן ללמוד פרק נוסף אודות סגנונה העסקי הלקוי של התובעת. בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת 2ששאל שמה איימה התובעת שתפעל לבטל את רישיון היבוא של סיגרים קובניים לישראל במידה ולא תינתן לה בלעדיות השיב מר דוידס: "בפירוש. בפירוש כן..". (פרוטוקול עמ' 38). כיצד איום שכזה שעיקרו בעצם חיסול כל אפשרות של הנתבעת 2לייבא את סחורתה לישראל דרך סתימת הנתיב החוקי שהתיר ייבוא סיגרים מקובה לישראל, מתיישב עם תום הלב לו מחוייב מפיץ בלעדי? לאור כל האמור לעיל לא ניתן להחיל את "חזקת ההמשכיות" הבלעדית (אם זו היתה בכלל קיימת, וכאמור אין זו דעתי). ביחסים שבין הצדדים נוצרו יותר מדי אי הבנות ואי הסכמות בקשר להתנהלות התובעת, כך שאין זה המקרה בו יש לאמר, שבהעדר הסכם בסוף תקופת נסיון, - ימשיכו אותם תנאים "לרוץ" כחלק מהסכמה מחייבת. בסיכומו של יום לא הצליחה התובעת להרים את נטל ההוכחה לשכנוע בית המשפט, שאכן הוענקה לה בלעדיות ע"י הנתבעת. למרות שהיחסים ההדוקים ומרחב שיתוף הפעולה הרחב ששרר בין הצדדים על פניו יכול היה להתפרש לכאורה כיחסי הפצה בלעדיים, אזי התנהגותה המקצועית ורמתה האתית של התובעת כפי שפורטו לעיל מעידים על התנהגות שלא מתיישבת עם טענתה שהיתה בלעדית. התובעת בהתנהגותה ויתרה על זכותה לבלעדיות - אם זו הייתה קיימת - בכך שלא עמדה ברף ההתנהגות האתי והמקצועי הנדרש ממפיצה בלעדית, ובכך גם העידה על עצמה שהיא לא ראתה את עצמה כמפיצה בלעדית. גם אם נלך לשיטת התובעת אזי התנאי בדבר הסתמכות הצד שכנגד לגיבוש ויתור על זכות חוזיה בהתנהגות התמלאו במקרה זה. ז. האם עוולה הנתבעת 1כלפי התובעת בעווולה של גרם הפרת חוזה כיון שפסקנו כי לא היה הסכם בלעדיות בין הנתבעת 2לתובעת הרי שמתייתר הדיון בשאלת גרם הפרת אותו חוזה בלעדיות ע"י הנתבעת .1בהיעדר בלעדיות לא הייתה מכירת הסיגרים לנתבעת 1ע"י הנתבעת 2הפרה של כל חוזה, ולא ניתן להתלות בהתבטאויות לא מדויקות ולא משפטיות של הנתבעת 1, שנבעו הן "מערפל קרב" שהתובעת עודדה, והן מחוסר אבחנה עצמאי של העוסקים בדבר מטעם הנתבעת .1 ח. סיכומו של דבר לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד שתי הנתבעות, ואין מקום, לכן, לדון בשאר הפלוגתאות. בטרם נסגור הגולל על פרשה זו נאמר שיפה היו עושים הצדדים אילו היו טורחים לעלות את ההסכם שביניהם על הכתב, במסמך משפטי בהיר ומפורש, כיאה לחברות עסקיות מהסוג שהתובעת והנתבעת 2מתיימרות להיות. תחת זאת הסתפקו הצדדים במכלול מכתבים שאינם מתגבשים לידי חוזה ראוי. מסמך מפורש לא היה מתיר עננת עמימות משפטית שבית המשפט נאלץ לפזר בעבור הצדדים. התנהלות עסקית נאותה היתה חוסכת מכל הנוגעים בדבר ממון, מוניטין וזמן רב, ואף היתה מטיבה עם ציבור הצרכנים הישראלי. בשל האחריות ההדדית של התובעת והנתבעת 2ביצירת אי בהירות משפטית באשר ליחסיהם, אי בהירות שיש חשד ששירתה את שני הצדדים, כל צד ישא הוא בהוצאות המשפט שלו. התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעת 1, שנקלעה לעמימות הזו ביחסי הצדדים, בסכום של 000,30? פלוס מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. כמו כן זכאית הנתבעת מס. 1להוצאות המשפט אותן ישום הרשם. הפרת חוזהחוזהחוזה הפצההפצה