קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השהיית הליך כינוס נכסים: בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחדרה (מר אהוד קפלן) (להלן - ראש ההוצל"פ) מיום 18.7.2000 שניתנה בתיק ההוצל"פ מס' 12-08521-00-5, ולפיה נדחתה הבקשה להשהיית הליך כינוס הנכסים שניתן במעמד צד אחד, וכן הבקשה לחיוב המשיב בהמצאת פרטים ומסמכים. העובדות הצריכות לעניין: 1. המשיב נתן למבקשים הלוואות בסך כולל של 382,000 ש"ח והמבקשים חתמו על חוזה הלוואה מיום 8.5.1998 ועל חוזה הלוואה מיום 13.1.1999. להבטחת התחייבותיהם לפי חוזי ההלוואה משכנו המבקשים לטובת המשיב את כל זכויותיהם בקשר למקרקעין שבבעלותם הידועים בתור מגרש מס' 88 בחלקה 1 בגוש 11287 (להלן - הנכס). המשכון נרשם כדין אצל רשם המשכונות, וכן נרשמה התחייבות לרישום משכנתה במינהל מקרקעי ישראל. 2. בדצמבר 1999 נמכר הנכס על-ידי המבקשים לגב' הלן גולדברג (להלן -הקונה), והוסכם בינם לבין הקונה כי הקונה צריכה לטפל בכל עניין המשכנתה. המבקשים פיגרו בתשלום כמה תשלומי החזרת ההלוואות, וכתוצאה מכך העמיד המשיב את ההלוואות לפירעון מיידי ופתח בהליכי מימוש המשכון בתיק ההוצל"פ. 3. לבקשת המשיב שנתמכה בתצהירו של מר דוד כפיר מינה ראש ההוצל"פ בחדרה במעמד צד אחד את עורכי-הדין אילן פורת ו/או חזי חכם להיות כונסי נכסים על הנכס. 4. ביום 5.7.2000 הגישו המבקשים בקשה לראש ההוצל"פ לביטול של הליך כינוס הנכסים או השהייתו; ביום 16.7.2000 הוגשה בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ תגובת המשיב לבקשתם זו של המבקשים. ביום 16.7.2000 נתן ראש ההוצל"פ החלטה בעניין בקשתם זו של המבקשים, אשר לפיה: "ההליכים ימשכו מנימוקי ב"כ הזוכה בתגובתו". החלטה זו הינה נושא בקשת רשות הערעור שבפניי. לתגובתו של המשיב לבקשה למתן רשות ערעור צורף תצהיר של מר אורי שמעונוב שהגדיר עצמו בתור מנהל מדור הגבייה (להלן - מר שמעונוב), ואשר נחקר בפניי בחקירה נגדית. טענות הצדדים 5. בא-כוח המבקשים טען כי מחדלו של המשיב באי-עמידה בחובתו לתת התראה נאותה על כוונה לבצע מימוש יש בה כדי להביא לביטול הליכי הכינוס ואף הליכי המימוש ולחיוב הבנק בפיצוי המבקשים, שכן לטענתו לא נמסרה לא למבקשים ולא לקונה כל התראה והבנק דחה כל דרישותיהם להצגת "דרישה" כזו. לעניין מכתבי ההתראה שצורפו לתצהירו של מר שמעונוב מטעם הבנק טען בא-כוח המבקשים, כי איש, כולל מר שמעונוב בחקירתו הנגדית, לא ידע להביא אסמכתה לכך שמכתבים אלה נמסרו, שכן, לטענתו , לא רק שמכתבים אלה מעולם לא נמסרו, אלא ספק אם מכתבים אלה היו קיימים אי פעם שהרי, תמוה הדבר, לטענתו, כי מכתבי התראה יוצאים בלא שאיש ידע מי הוציאם, בלא שייחתמו, בלא להישלח בדואר רשום, בלא להוציא בהמשך להם מכתב עורך-דין ובלא כל אסמכתה למסירתם. 6. בא-כוח המבקשים טען כי כל הפיגור נבע מתקופת ביניים בגין מכירת הנכס לאחר שהמשכנתה הוקפאה לשלושה חודשים כשהקונים והמוכרים כאחד סבורים כל אחד שמשנהו הוא הדואג לתשלום. מכאן, שלטענתו אין כלל מקום לטענה כי המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק שכן כל שנעשה נעשה בתיאום מול הבנק ובתום-לב. 7. עוד טען בא-כוח המבקשים, כי המשיב ידע על המכירה של הנכס לקונה, וכראיה לכך הביא בא-כוח המשיב את הודעתו של עורך-דין שילדן למשיב שבה כתובת הקונה שאליה נתבקש המשיב להעביר את כל ההודעות, וכן את העובדה כי ביולי 2000 נשלחו שוברי תשלום לקונה לפי כתובתה. 8. בא-כוח המבקשים טען כי לא היה מקום לתת צו כינוס נכסים במעמד צד אחד טרם האזהרה על סמך תצהירו של מר כפיר, שכן תצהיר זה, לטענתו, היה פגום על פניו אם לא מטעה וכוזב ממש, מאחר שהתצהיר הסתיר את כל מערכת העובדות הנוגעת לנכס, ובנוסף, התצהיר כמוהו כאפס משלא ניתנה אפשרות לחקירתו הנגדית של המצהיר. בא-כוח המבקשים המשיך וטען שאף תצהירו של מר שמעונוב, שהוגש כתצהיר תשובה, התברר לאחר חקירתו הנגדית כתצהיר מטעה וכוזב שגם בעקבותיו היה מקום לקבל את בקשת המבקשים לבטל את הליכי הכינוס או להשהותם. עוד טען בא-כוח המבקשים, כי טעה ראש ההוצל"פ עת לא חייב את המשיב להמציא את המסמכים והפרטים שנתבקשו על-ידיהם. 9. מנגד, טען בא-כוח המשיב כי הבקשה למימוש המשכון והבקשה למינוי כונסי הנכסים הוגשו על-ידי המשיב כדין, בתום-לב ובהתאם למוסכם בחוזי ההלוואות. 10. בא-כוח המשיב טען כי לא רק שאין בטענתם של המבקשים שלפיה הם לא ידעו על הפיגור בהחזר הלוואותיהם כדי להצדיק ביטול כינוס הנכסים או עיכובו, אלא אף שאין בסיס עובדתי לטענה זו, שהרי מעיון בנספח ה' לבקשת המבקשים עולה כי המבקשים ידעו על דבר הפיגור. יתר-על-כן ובניגוד לטענת המבקשים, המשיב אף שלח למבקשים שני מכתבי התראה מיום 7.2.2000 ומיום 14.3.2000 אשר צורפו לתצהירו של מר שמעונוב. 11. עוד טען בא-כוח המשיב, כי אף שהמבקשים התחייבו כלפי המשיב לפי חוזי ההלוואות "לא למכור, לא להחכיר... לא לעשות כל עסקה בנכס ולא למשכן... אלא אם קיבל הסכמת הבנק מראש ובכתב", הם לא קיבלו את הסכמת הבנק מראש ובכתב לפני שמכרו את הנכס הממושכן לקונה (צד ג'), ובכך הם פעלו בניגוד לסעיף 26 ב' לחוזה ההלוואה, דבר המקנה למשיב את הזכות להעמיד ההלוואה לפירעון מיידי ולממש מיד את הבטוחות שניתנו לו לרבות מינוי כונס נכסים לצורך מכירת הנכס. בא-כוח המשיב המשיך וטען כי המבקשים פיגרו בתשלום מעל ל30- יום, ובכך התקיים לגביהם התנאי בסעיף 26 א' לחוזה ההלוואה; בהטלת עיקול על הנכס התקיים לגביהם התנאי שבסעיף 26 ג', כמו כן התקיימו לגביהם התנאים שבסעיפים 26ד' ו 26ח' לחוזה וכי התקיימותו של כל תנאי מהתנאים הנ"ל לחוד מעניקה למשיב את הזכות לממש מיד את הבטוחות שניתנו לו, לרבות מינוי כונס נכסים. לעניין המצאת המסמכים טען בא-כוח המשיב, כי כל הפרטים והמסמכים הרלוונטיים הוגשו לתיק ההוצאה לפועל. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. 12. היות שבשלב זה הוגשו מטעם המשיב באמצעות תצהירו של מר שמעונוב שני מכתבים שנשלחו על-ידיו למבקשים כמכתבי התראה על פיגור בתשלומים, אין עוד מקום לטענותיו של בא-כוח המבקשים כי לא הומצאה להם כל התראה שנשלחה למבקשים. מכאן, שהסוגיה שעומדת עתה להכרעה הינה סוגיית מימוש המשכון ומינוי כונס נכסים על הנכס, היינו האם היה מקום להעמדת המשכנתה לפירעון מיידי ולמינוי כונס נכסים טרם מתן האזהרה. 13. המסמך אשר מסדיר את היחסים בין המבקשים למשיב הוא חוזה ההלוואה שעליו חתומים המבקשים, אשר קובע בסעיף 26, כי: "בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי להעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת... והבנק יוכל לממש מיד את הבטוחות שנתנו או ינתנו על פי חוזה זה או כל חלק מהם, בכל האמצעים הניתנים על פי החוק ו/או על פי חוזה זה. כן יהיה הבנק רשאי... למנות כונס נכסים... והלווה מתחייב בזה להעביר הנכס לבנק ו/או לכונס הנכסים... כשהוא ריק מכל אדם וחפץ מיד עם דרישתו הראשונה של הבנק. א. אם הלווה ו/או הערבים יפגרו למעלה מ30- יום בפירעון כל תשלום שעליהם לשלמו לבנק לפי הוראות חוזה זה. ב. אם הבנק יווכח שהלווה ... מכר , החכיר, השכיר, העביר, משכן או שעבד, בכל דרך שהיא את הנכס או כל חלק ממנו או כל זכות מזכויותיו בנכס... בלי לקבל לכך מראש את הסכמת הבנק בכתב. ג. אם יוטל עיקול על הנכס... ד. אם יראה לבנק לפי שיקול דעתו הבלעדי כי חל אירוע העלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלווה...". מכאן, שהתקיימותו של כל אחד מהתנאים הנ"ל מזכה את המשיב להעמדת יתרת ההלוואה לפירעון מיידי וכן למימוש המשכנתה. 14. המבקשים כאמור מכרו את הנכס בהיותו ממושכן לקונה, בכפוף למשכון המוטל על הנכס. עקרונית אין מניעה למכור נכס ממושכן כל עוד המכירה כפופה למשכון, אך השאלה שנשאלת הינה אם קיימת חובה על מוכר נכס ממושכן לבקש את אישורו בכתב של הבנק טרם המכירה. בעניין זה נאמר בספרו של מ' דויטש קניין [1], בעמ' 31, כי: "לרוב, הבעיה לא תתעורר בצד המעשי, שכן הנושה, כעניין שבשגרה, עומד על כך שהממשכן יתחייב כלפיו במפורש שהוא יימנע מעריכת עסקאות בנכס ללא הסכמתו של הנושה. אם נעדרת הוראה בנדון בשטר המשכון, דומה שהציפיה הסבירה היא לכך שהממשכן יהיה רשאי לעשות דיספוזיציות בנכס גם ללא צורך בהרשאה מאת הנושה, ובלבד שאין העסקה מתיימרת לשלול את המשכון". כך שבהיעדר הוראה מפורשת בשטר המשכון המחייבת את קבלת אישורו של הבנק מראש ובכתב למכירה, יכולים הלווים למכור את נכסם הממושכן, בכפוף למשכון, ללא צורך באישורו של הבנק. אך בענייננו, כאמור, היות שקיימת בחוזה ההלוואה הוראה מפורשת האוסרת על המבקשים (הלווים) למכור את הנכס ללא קבלת אישורו של הבנק מראש ובכתב, לא היו המבקשים רשאים למכור את הנכס בלי לקבל קודם את אישורו בכתב של המשיב כנדרש בחוזה ההלוואה. ודוק: "הבנקים בישראל נוהגים לכלול בחוזי ההלוואה שלהם תנאי מפורש, שהממשכן אינו רשאי לעשות עיסקה בנכס ללא הסכמתם. תנאי כזה הוא דיספוזיטיבי (על-פי סעיף 85) ומחייב את הצדדים" (א' אייזנשטיין יסודות והלכות בדיני מקרקעין [2], עמ' 153) יתרה מזו, לפי הוראת סעיף 26 ב' וסעיף 26 ח', מכירת הנכס הממושכן ללא קבלת הסכמתו של המשיב מראש ובכתב לא רק שהיא מאפשרת למשיב להעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת ההלוואה, אלא היא גם מעניקה למשיב את האפשרות לממש מיד את המשכנתה בכל האמצעים הניתנים לו על-פי חוק כולל מינוי כונס נכסים. עתה יש לבדוק אם אכן נתן המשיב את אישורו מראש ובכתב למכירת הנכס כנדרש בחוזה ההלוואה, שאם כך הדבר, הרי שעיסקת המכירה נעשתה כדין ובהתאם להוראות חוזה ההלוואה המחייבות, ואין בה כדי לתת למשיב את הזכות לממש את המשכנתה ולמנות לצורך כך כונס נכסים. חוזה ההלוואה כאמור התנה את האפשרות למכור את הנכס שעליו מוטלת המשכנתה באישור מראש ובכתב של המשיב. המבקשים לא הביאו בפניי שום אישור בכתב של הבנק למכירת הנכס שעליו מוטלת המשכנתה, אלא הסתפקו בטענה שהמשיב ידע על המכירה, ומכאן שהמכירה הייתה כדין ובהתאם לתנאי החוזה, אך גם זאת בלי להביא ראיות חד-משמעיות או אף מספיקות לידיעה זו. שכן, על-מנת להוכיח את ידיעתו של המשיב על מכירת הנכס, אין לדעתי די בהצגת מכתבו של עורך-דין שלדן שבו הוא מבקש מהמשיב את החלפת הכתובת למשלוח הודעות בנוגע למשכנתה בכתובתה של הקונה, שכן הודעה זו כשהיא עומדת לבדה אין בה כדי ללמד על כך שהבנק אישר את המכירה. יתרה מזו, אף אם נסיק ממכתב זה את מה שבאי-כוח המבקשים רוצים שנסיק לעניין ידיעת המשיב, דבר שאינו מקובל עליי, הרי שהאישור, אם בכלל, איננו מקיים את דרישת החוזה "מראש" אלא כפי שעולה ממכתב זה, המכתב נשלח למשיב אחרי השלמת העיסקה עם הקונה ולא לפניה. מה שחיזק עוד יותר את מסקנתי הנ"ל שלפיה הבנק לא אישר את המכירה ואף לא ידע עליה, זה דווקא מכתב ההתראה מיום 14.3.2000. שכן, מכתב זה אשר נשלח אחרי שעורך-דין שלדן שלח לבנק את הבקשה לשינוי מען, ממוען לכתובת החדשה שנמסרה למשיב על-ידי עורך-דין שלדן (כתובתה של הקונה), אך מופנה למבקשים. מכאן, ששליחת המכתב לכתובת של הקונה הייתה תוצאה של ההודעה על שינוי מען, ולאו דווקא של הידיעה כי הנכס הועבר לקונה, וההוכחה לכך היא שגם בכתובת החדשה המכתב מופנה למבקשים. לפיכך דווקא מכתב זה שבו ניסו המבקשים להיתלות על-מנת להוכיח על ידיעתו של הבנק על המכירה, מעיד על כך שהבנק אכן היה מודע לשינוי הכתובת אך לא לשינוי הבעלים. מכאן מצאתי כי המבקשים הפרו את חובתם לפי חוזה ההלוואה לקבל את הסכמתו של המשיב בכתב טרם מכירת הנכס שעליו מוטלת משכנתה. מכירת הנכס ללא אישורו של המשיב לא הייתה ההפרה היחידה לחוזה ההלוואה. המבקשים פיגרו בתשלום החזר ההלוואה מעל ל30- יום, ובכך קוים התנאי שבסעיף 26א', אשר אף הוא מזכה את המשיב במימוש המשכנתה. לפיכך, וכאמור, רואים אנו כי למשיב הייתה הזכות לממש את המשכנתה לפי חוזה ההלוואה שמחייב את הצדדים. 15. סעיף 26 לחוזה ההלוואה לא הסתפק בקביעה כי בהתקיימות אחד התנאים שבסעיפי המשנה יהיה המשיב רשאי לממש את הבטוחות, אלא אף מפרט מה הן האפשרויות העומדות לרשותו לצורך מימוש הבטוחות, ומציין בין היתר את האפשרות למינוי כונס נכסים. מכאן, שזכותו של המשיב למנות כונס נכסים במקרה שהתקיים אחד מתנאי סעיפי המשנה של סעיף 26 לחוזה ההלוואה, כפי שקרה כאמור בענייננו, עולה מפורשות מחוזה ההלוואה עצמו. אולם לא זו בלבד שחוזה ההלוואה עצמו נתן למשיב את האפשרות למנות כונס נכסים במקרה שהתקיים אחד התנאים שבסעיף 26, אלא שגם בהיעדר הוראה כזאת נתון לראש ההוצל"פ שיקול-דעת רחב למנות כונס נכסים: "שיקול הדעת של ראש ההוצאה לפועל נרחב למדי והוא רשאי להורות על המינוי בכל מקרה שבו ראה תועלת או צורך במינוי לשם ביצוע מהיר ויעיל של פסק הדין" (ספרו של השופט ד' בר-אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות [3], בעמ' 387). אכן בענייננו אין מדובר במינוי כונס נכסים לצורך ביצוע פסק-דין, אלא לצורך מימוש משכנתה, אך בעניין זה אין לדעתי נפקא מנה בין פסק-דין לשטר משכון, שכן גם בשטר משכון כמו בפסק-דין תפקידו של ראש ההוצל"פ מצומצם למימוש המשכון עם שיקול-דעת רחב על אופן מימושו, אך לא על עצם מימושו. בכגון דא נאמר: "מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל, מכיוון שכל תפקידו של ראש ההוצאה לפועל מצטמצם במימוש המשכון. דהיינו: בגביית החוב מתוך הנכס הממושכן. אם יש לו בכלל שיקול דעת, הרי ששיקול דעתו מצטמצם לקביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון. אולם אין הוא מוסמך להרחיב את שיקול דעתו עד כדי החלטה שלא לממש את המשכון או לתת אורכה לחייב על חשבון הזוכה. ... ובמילים אחרות: לפי סעיף 18 לחוק המשכון תשכ"ז1967- וסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, שטר משכון הוא בגדר מסמך שיש לבצעו כמו פסק דין של בית משפט, והסמכות לממשו נתונה לבית המשפט או לראש ההוצאה לפועל. מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל מכיוון שכל תפקידו של ראש ההוצאה לפועל מוגבל למימוש המשכון דהיינו: לגביית החוב מתוך הנכס הממושכן דווקא. מותר לו להפעיל את שיקול דעתו לצורך קביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון, אך אין לו סמכות להורות שלא לממש את המשכון, לעכב את הליכי המימוש או להתנות אותם בתנאים" (שם [3], בעמ' 80-79). שכן, מסקנה אחרת שלפיה נתון לראש ההוצל"פ שיקול-דעת רחב לעניין עצם מימוש המשכון יש בה כדי לסכל את המטרה הייחודית העומדת מאחורי מתן בטוחה לחוב, היינו יעילות ומהירות בהחזרת הכספים לנושה, ודוק: "אם יתאפשר לחייב לסכל או לדחות לתקופה ממושכת מימוש יעיל של בטוחה שניתנה להבטחת חוב באמצעות פתיחת הליך נגד הנושה, נמצא שלא יהיה עוד כל ייחוד במנגנון שנוצר כדי לאפשר לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות" (שם [3], בעמ' 80). 16. לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי לא נראה לי כי ראש ההוצל"פ פעל ללא סמכות עת נתן צו למינוי כונס נכסים, שכן עניין זה מצוי בשיקול-דעתו הרחב, ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטתו זו, גם כאשר היא ניתנה במעמד צד אחד. יתרה מזו, לא מצאתי בתצהירו של מר כפיר, שעל-פיו נתן ראש ההוצל"פ את החלטתו למנות כונס נכסים, פגמים אשר יש בהם, כפי שטוען בא-כוח המבקשים, כדי להביא לבטלותה של ההחלטה עצמה. שכן, גם אם התצהיר לא נערך בצורה מושלמת, לא מצאתי שקיימים בתצהיר פגמים כה מהותיים אשר מצדיקים את ההתערבות בשיקול-דעתו הרחב של ראש ההוצל"פ במסגרת מתן צו מינוי כונס נכסים. 17. לעניין טענתו של בא-כוח המבקשים שלפיה די בכך שהמשיב לא נתן למבקשים התראה נאותה על כוונתו לבצע את המימוש, כדי להביא לביטול הליכי המימוש והליכי הכינוס; נחה דעתי כי אין ממש בטענה זו. במה הדברים אמורים? אכן, סעיף 19(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז1967- מחייב את המשיב לתת למבקשים (חייבים) הודעה מראש על כוונתו לממש את המשכון בקובעו, כי: "(ב) לא יפתח המוסד הבנקאי במימוש המשכון אלא לאחר שנתן לחייב ולכל אדם שזכותו עלולה להיפגע מן המימוש - והוא ומענו ידועים למוסד - הודעה במועד סביר מראש על הצעדים שהוא עומד לנקוט למימוש המשכון". אך בענייננו מצאתי כי הודעה כזאת אכן נשלחה למבקשים, מה שמשמיט את הבסיס של טענתם הנ"ל של המבקשים, שכן: המשיב בנספח ה', אשר צורף להודעת הערעור ואשר נשלח למבקשים ביום 28.12.1999, היינו טרם הפתיחה בהליכי המימוש, ושהמבקשים אינם חולקים על היותו בידיעתם, הודיע למבקשים על קיומו של פיגור בתשלום ההלוואות בזו הלשון: "לידיעתכם, קיים פיגור בהלוואות הנושא ריבית פיגורים צמודה". כך שדי במכתב זה המופנה למבקשים, שבו מציין המשיב מפורשות את קיומו של פיגור בתשלום אשר נושא ריבית פיגורים כדי לשלול את טענתם של המבקשים שלפיה הם לא ידעו כלל על קיומם של פיגורים בתשלום ההלוואות טרם הפתיחה בהליכי המימוש. לא זו אף זו, המשיב אף הציג בפניי שני מכתבי התראה שהוא הוציא בעניין הלוואתם של המבקשים, ומר שמעונוב אף נחקר על אודות מכתבים אלו. המכתב הראשון של המשיב מיום 7.2.2000 חתום על-ידי עורכת-דין עירית מושקט תמיר, כשהוא ממוען למבקשים בכתובתם המקורית, והמכתב השני מיום 14.3.2000 חתום בחתימת מחשב על-ידי המשיב והוא ממוען למבקשים אך בכתובת של הקונה. המבקשים טוענים כי לא הם ולא הקונה קיבלו כל מכתב התראה כזה ואף כי מכתבים אלו מעולם לא נשלחו אלא הם הוצאו אך ורק לצורך הדיון. מדובר פה בטענות מירמה וזיוף חמורות נגד המשיב, אך המבקשים לא הצליחו לדעתי להביא בפניי כל ראיה לביסוס טענות אלו, חוץ מלטעון שאין אישורי מסירה ושלא נחקר/ה הפקיד/ה אשר שלח/ה מכתבים אלו; השגות שאין בהן די כדי להביא אותי למסקנה שמכתבים אלו שהוצאו ממוסד בנקאי הינם מזויפים. יתרה מזאת, וכפי שהראיתי לעיל, גם אם נקבל את טענות המבקשים שלפיהן קיימת בעייתיות בשני המכתבים הנ"ל, עדיין אין בכך כדי להוביל למסקנה שאליה מעוניינים המבקשים להגיע, היינו שהם לא ידעו כלל על הפיגור בתשלום, והראיה לכך היא נספח ה' הנ"ל שדי בו כאמור כדי להעיד על ידיעתם של המבקשים על אודות הפיגור. מכאן מצאתי לנכון לדחות את טענתם של המבקשים שלפיה לא ידעו כלל על הפיגור בתשלום ההלוואות. 18. אשר-על-כן, ולאור האמור לעיל, נחה דעתי כי דין ערעור זה להידחות. אני מחייב את המבקשים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 4,000 ש"ח + מע"מ.כינוס נכסים