התיישנות קנסות תעבורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות קנסות תעבורה: 1. בפניי תובענה להצהיר כי 4 קנסות התעבורה של המבקש מתאריכים 14/11/97, 12/3/97, 2/3/97, 11/2/97 (להלן:"4 הקנסות") וכן קנס התעבורה מיום 6/12/98 מס' 2183421821 (להלן:"הקנס החמישי") התיישנו ואין המשיבים רשאים לעכב את חידוש רשיון הנהיגה של המבקש בגינם, מאז מועד התיישנותם. לטענת המבקש, הוא שילם את כל הקנסות שלא התיישנו במסגרת המבצע לגביית תוספות פיגור מופחתות, כשהמשיבים, בניגוד לדין ותוך "צפצוף" על פסה"ד של ביהמ"ש העליון בבג"צ 1618/97 סצ'י נגד עיריית ת"א, פד"י נב(2)542 (להלן:"פס"ד סצ'י"), לא מבטלים את 5 הקנסות נשוא התובענה ומעכבים את חידוש רשיון הנהיגה של המבקש בגינם. לטענת המשיבים, הקנסות הנ"ל לא התיישנו ובהתאם לדין ולפסיקה נפסק מרוץ ההתיישנות עקב הודעות שקיבל המבקש ע"י המשיבים וכן ע"י המרכז לגביית קנסות ליד הנהלת ביהמ"ש ועקב חזקת התקינות המנהלית. לטענת המשיבים, לכל הפחות הקנס החמישי מיום 6/12/98 לא התיישן. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התובענה בחלקה בלבד, להצהיר ש-4 קנסות בלבד התיישנו בעוד הקנס החמישי לא התיישן ולדחות לכן גם את החלק בתובענה שבו מבוקש להצהיר שהמשיבים לא רשאים לעכב את חידוש רשיון הנהיגה של המבקש. א. מסגרת המחלוקת לגבי משלוח הודעת הדרישה לתשלום קנס בפס"ד סצ'י נקבע מפי דעת הרוב, ע"י כבוד השופטת דורנר, שלא תהיה התיישנות אם נשלחו לעותר הודעות חוזרות על דרישה לתשלום קנס המהוות פעולה של תחילת ביצוע העונש המתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות (ולעניין זה ראה גם בדעת המיעוט מפי כבוד השופט מצא). כבוד השופט קדמי בפס"ד סצ'י מציין שניתן היה לצפות מהעירייה להפריך בראיות מתאימות את הטיעון של סצ'י שלא נדרש בשום דרך לשלם את הקנסות האמורות בתוך תקופת ההתיישנות [לעניין הפסקת מרוץ ההתיישנות עם משלוח דרישה למען הנכון וחזקה לכאורה שהדרישה נמסרה לו ראה גם ע"פ (חי) 1006/98 פסי נ' מד"י, תקדין מחוזי 99(2)1840]. במקרה דנן לא הוכח בפניי משלוח של הודעות דרישה לגבי 4 הקנסות שהתיישנו, בעוד הוכח בפניי, כפי שיפורט בהמשך, משלוח של הודעת דרישה לגבי הקנס החמישי שלא התיישן. ב. התיישנות 4 הקנסות אני דוחה את טענות המשיבים לגבי משלוח הודעות למבקש מעבר למה שהודה המבקש שקיבל (הטבלה בסעיף 13 לתשובת המשיבים). במקרה דנן המשיבים לא הביאו כל עדות לגבי משלוח הודעות ו/או נהלים מהמרכז לגביית קנסות שליד הנהלת בתיהמ"ש, כשלגבי ההודעות שנשלחו קיים נספח ג' לתובענה המפרט את ההודעות שנשלחו (שהמבקש מודה בקבלתם) וכן נספח א' לתשובת המשיבים, שכולם מתייחסים לתקופות מוקדמות. לא ניתן להסתפק במקרה דנן בעדותה הכללית של גב' אתי קנל לגבי משלוח הודעות אוטומטי (נוהל שהשתנה גם עם המעבר למרכז לגביית קנסות), כשהתברר שהקבצים עם המידע לגבי שמות הנהגים שנשלחת להם הודעה ממשרד הרישוי נשמרים במשרד התחבורה חודש בלבד ונמחקו ושאין למשיבים כל תיעוד לגבי משלוח של הודעה למבקש מעבר למה שמופיע בכתובים, שאותם המבקש מודה שקיבל. גם אם קיימת חזקה לקבלת הודעות שנשלחו למען הרשום של הנמען, עדיין יש להוכיח את המשלוח של ההודעות ולמשיבים אין במקרה דנן כל ראיה לכך. מכל מקום, גם אם הייתי מקבל את הנוהל הכללי מכוח חזקת התקינות המנהלית, הרי במקרה דנן נסתרו נוהל זה וחזקה זו בעדות המבקש שאני מקבלה כאמור לגבי אי קבלת כל הודעות נוספות מעבר למפורטות בסעיף 13 לתשובת המשיבים, כשהמשיבים לא הראו כל פעולה שנעשתה לגבי דרישת הנ"ל ולא ניתן להסתפק בהצהרות הכלליות של המשיבים כמקיימות את הדרישה (ראה פס"ד סצ'י לגבי הוכחת הדרישה). אני מקבל את גרסתו של המבקש שהוא לא קיבל כל הודעה שהיא מעבר להודעות המפורטות בסעיף 13 לתשובת המשיבים לגבי הקנסות, הודעת כפל קנס, התראה לפני חידוש רשיון והוראה למשרד הרישוי לעכב את הרשיון שלגבי 4 הקנסות. במצב דברים זה ולאור קבלת גרסת המבקש לגבי 4 הקנסות ודחיית טענות המשיבים לגבי ההודעות שנשלחו לגבי קנסות אלו אחרי שנת 1998 התיישנו קנסות אלו (שהפעולות האחרונות לגביהם היו בין חודשים 5/98 ל-11/98). ג. אי התיישנות הקנס החמישי לגבי הקנס החמישי, הפעולה האחרונה שהייתה - הוראה למשרד הרישוי לעכב את הרשיון שקיבל המבקש הייתה ביום 7/4/00. אני דוחה את טענת המבקש שהוא לא קיבל את ההודעה ביום 7/4/00 לגבי הקנס החמישי, אך מכל מקום המבקש עצמו מודה לצורך הדיון ומוכן להניח שהוא קיבל את ההודעה מיום 7/4/00 והוא נתפס בהודאתו זו (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 27-25). אני דוחה את ניסיונו של המבקש במסגרת סיכומי התשובה לחזור בו מהודאתו זו, מה גם שאני דוחה את טענתו לגופה ולכן ההודעה מיום 7/4/00 שלא קיבל הודעה זו הפסיקה את מרוץ ההתיישנות ויש למנות מחדש מנין של 3 שנים ממועד זה. לאור העובדה שההודעה האחרונה הייתה ביום 7/4/00, הרי כל דרישה שנשלחה עד ליום 7/4/03 הפסיקה את מרוץ ההתיישנות. לגבי הקנס החמישי שההודעה האחרונה לגביו נשלחה למבקשים ביום 7/4/00, אני קובע שלגביו קיבל המבקש הודעה שעצרה את מרוץ ההתיישנות הן בכתב והן בעל פה. במקרה דנן, מעבר להודעה בעל פה שקיבל המבקש ממשרד הרישוי שרשיונו לא יחודש ומעבר לרשימת הקנסות שקיבל, פנה המבקש בחודש 12/02 למשיבים וקיבל תשובה מהמשיבים ביום 19/1/03 (נספח ג' לתובענה) שבו הודיעו לו על כך שקיימים קנסות שלא התיישנו ושננקטות פעולות אכיפה לתשלום הקנסות ועקב אי תשלום הקנסות עוכב חידוש רשיונו כמתחייב בחוק, תוך התייחסות במכתב זה גם לדו"ח נשוא הקנס החמישי. מדובר אם כן בהודעה מספקת לחייב הקנסות-למבקש שבאה בעקבות פניית המבקש שידע על הקנסות, כולל הקנס החמישי, שעקב אי תשלומם מעוכב חידוש רשיונו ובעקבות פנייתו למשטרת ישראל קיבל את עמדתם בכתב, ואני סבור שמדובר בהודעה ודרישה מספקות לתשלום הקנסות כתנאי לחידוש הרשיון העוצרת גם היא את מרוץ ההתיישנות. המבקש אף פנה ביום 4/2/03 (נספח ד' לתובענה) למשיבים בו טען לגבי אי חובתו לשלם את הדו"חות ביודעו שמעכבים את הוצאת רשיון הנהיגה עבורו, תוך טענה שהמשיבים "מצפצפים" על החוק ושאם לא יורו על חידוש רשיונו יפנה לערכאה שיפוטית ומדובר בפניה לרשויות בעקבות ידיעתו על הדו"חות והדרישה לשלמם המפסיקה את מרוץ ההתיישנות. בנוסף, אני סבור שניתן לראות במועד חידוש הרשיון ובהודעה שקיבל המבקש במשרד הרישוי שלא יחדשו לו את הרשיון, גם אם זו הודעה בעל פה, הודעה שגם היא מספקת לצורך הפסקת מרוץ ההתיישנות. המבקש הודה שבחודש 1/02, לאחר שלא קיבל הודעה על חידוש הרשיון, הלך למשרד הרישוי ונודע לו שלא מחדשים את הרשיון בגלל הקנסות (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 21-19) (כשקנסות אלו כללו את הקנס החמישי, שהמבקש בחר שלא לשלם). המבקש עצמו אומר ש"נודע" לו ממשרד הרישוי על הקנסות ואני סבור שמדובר בהודעה מספקת, כשהמבקש עצמו מודה שניתנה לו הודעה לגבי אי חידוש רשיונו בגלל הקנסות ובין היתר הקנס החמישי, כשהוא גם מודה שקיבל את רשימת הקנסות מגזברות ביהמ"ש, קנסות ששילם את חלקן ביום 24/4/02 וכללו גם את הקנס החמישי, כשהנ"ל מהווה לטעמי גם כן הודעה מספקת המפסיקה גם היא את מרוץ ההתיישנות (כשזו גם הודעה נוספת בכתב). בנוסף, לעניין זה יש סתירה פנימית בגרסת המבקש, שאומר מחד שלו היה יודע על קנס זה היה משלם אותו כמו ששילם עוד 7 דו"חות שלא התיישנו וכי עשה חישוב איזה מההתראות שקיבל לעיכוב חידוש הרשיון יתיישנו במועד חידוש הרשיון ואיזה לא, לבין טענתו שהקנס החמישי התיישן, שכן המבקש עצמו רואה את המועד שלגביו הוא עושה את חישוב מועד ההתיישנות כמועד חידוש הרשיון ושאם היה יודע על הקנס החמישי היה משלמו. לעניין הודעה, ראה קבלת הודעה של משרד הרישוי גם בע"פ או הודעה דומה ע"י רשות משטרתית או פקיד של בימ"ש כמקימה את דרישת ההודעה לגבי פסילת רשיון לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) [רע"פ 729/92 שיטרית נ' מד"י, פד"י מו(1)873, כבוד הנשיא שמגר]. ביהמ"ש מעדיף לעתים את מועד "הידיעה" אף על פני מועד "ההמצאה" גם לגבי המצאת פס"ד והנטייה היא לכך שכאשר הוכח כי בעל דין ידע על החלטה של בימ"ש לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה ובמיוחד בהליכים מינהליים [ראה בר"מ 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופ"ח לאומית ואח', דינים עליון סא 628 ורע"א 1113/90 אסמאעיל נ' סלימאן ואח', דינים עליון נא 534]. מהקשה לנ"ל אני סבור שגם במקרה דנן ביהמ"ש לא יאפשר לבעל דין להסתתר מאחורי טענת העדר הודעה בכתב בזמן שהוא עצמו מודה שהוא ידע על ההחלטה שלא לחדש את רשיונו עקב אי תשלום הקנס וידע זאת אף ממשרד הרישוי שמסר לו הודעה כזו, גם אם בע"פ, אך כל זאת כאמור מעבר לצורך, שכן במקרה דנן קיבל המבקש גם הודעה בכתב בדמות רשימת הדו"חות והקנסות שחלק מהם שילם בחודש 04/02 וכל זאת מעבר להודעה הברורה בכתב שקיבל ביום 19/1/03. ד. התנהגות המבקש יש לציין שבכל מקרה המבקש ביקש למעשה להצהיר שהמשיבים לא רשאים לעכב את חידוש רשיון הנהיגה שלו רטרואקטיבית מאז מועד ההתיישנות, תוך כדי עשיית דין עצמי בעזות מצח ותוך המשך לכאורה לנהוג ברכב במשך כשנתיים בזמן שאין לו רשיון נהיגה בר-תוקף בבחינת "אין דין ואין דיין". כל זאת תוך העלאת טענות קשות מצדו כלפי המשיבים ש"מצפצפים" לטענתו על החוק ועל פסיקת ביהמ"ש העליון, בעוד הוא עצמו עושה דין לעצמו ומחליט שמבחינה מהותית, לפי שיטתו, הקנסות התיישנו ולכן מגיע לו רשיון נהיגה, וגם אם הדבר לא ניתן לו אין זה משנה מבחינתו, דבר חמור ביותר. יש לציין זאת גם ללא קשר לתוצאות התובענה כשבמקרה הזה התוצאה שהקנס החמישי לא התיישן ולכן עיכוב חידוש הרשיון היה גם מוצדק, אך גם אם הייתה תוצאה שכל הקנסות התיישנו ושהמבקש היה צריך לקבל רשיון, הרי היה על המבקש לקיים את החוק וברגע שהודיעו לו שלא יחדשו לו את הרשיון עקב הקנסות, וגם אם הדבר לא מקובל עליו, היה עליו לפנות מיידית לביהמ"ש לבקש סעד בעניין זה כבר בחודש 1/02, כפי שידע לעשות כעת לאחר כשנתיים (וזאת בזמן שהיה לו גם רשיון זמני עד לחודש 04/02). המבקש, שלא מסתיר את התנהגותו ומתגאה בזה שרק מבג"צ סצ'י הוא חסך 278,000 ₪ ושהיו לו עשרות/מאות דו"חות ושעד היום הוא לא שילם דו"ח חניה עירוני אחד, ממשיך בהתנהגות זו כלפי המשיבים תוך העלאת טענות קשות כלפיהם כמפרות חוק וזאת בזמן שהוא עצמו מפר חוק באופן בוטה ומזלזל. ספק אף בנסיבות העניין ראוי לתת למבקש סעד מן הצדק ולא לסגור בפניו את דלתות ביהמ"ש עקב התנהגותו לפיה נמנע במכוון מלשלם את הקנסות שהוטלו עליו, תוך הפגנה בוטה של זלזול בחוק ובחובת הציות לו (ראה כבוד השופט קדמי בפס"ד סצ'י בעמ' 574-573). מקל וחומר, בנסיבות תיק זה לגבי התנהגות המבקש, ביודעו שרשיונו לא חודש ובכך שהוא "מצפצף" על כך (בלשונו של המבקש). המבקש, שהוא עו"ד במקצועו, מזלזל בחוק תוך התעלמות ממנו ומהאינטרס הציבורי של הענשת עברייני תנועה ויש להביע מורת רוח מהתנהגות זו. 3. התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה בחלקה ומצהיר כי 4 הקנסות התיישנו. אני דוחה את התובענה לגבי הקנס החמישי מספר 2183421821 שלא התיישן וכן דוחה את הבקשה להצהיר שהמשיבים לא רשאים לעכב את חידוש רשיון הנהיגה של המבקש. נוכח התוצאה המעורבת אין צו להוצאות. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועהקנסהתיישנות