בית המשפט ציין כי משלא נחקר המומחה אין להיזדקק לחוות דעתו, לעניין זה ראה דברי כבוד השופטת שטרסברג כהן ברע"א 5718/97 נתיב חברה לבניה בע"מ נ' ד"ר משה קריא, (דינים עליון, כרך נג, 733): " זאת לזכור שחוות דעת המומחה משמשת בידי בית המשפט ככלי עזר בקבלת החלטתו ואין היא עומדת לאימוץ על ידי בית המשפט ללא חקירה ודרישה..." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויתור על חקירת מומחה: 1. העתירה בפני עתירה לתשלום כספים בגין ליקויי בניה וירידת ערך שנגרמה בגינם. 2. רקע דיוני ועובדתי התובעים התקשרו בחוזה מכר עם הנתבעת 1, חברה לבניית בתים אחים הילזרנט בע"מ (להלן:"החברה"), ביום 05/02/1995. על פי האמור בחוזה המכר רכשו התובעים דירה הנמצאת בבנין שנבנה על ידי החברה ברחוב מתיתיהו הכהן 10, גוש 8267, חלקה 219. משה הילזרנט ושלמה הילזרנט, הנתבעים 2 ו - 3 (להלן:"הנתבעים") הינם מנהלי החברה ובעלי מניותיה בחלקים שווים. התובעים צירפו לכתב תביעתם חוו"ד מומחה של המהנדס דב יפה, המעריך את נזקיהם ב - 22,230 ₪ - עלות תיקונים ו - 105,900 ₪ נוספים בגין ירידת ערך הדירה ובסך הכל העריך את נזקיהם בסכום של 128,130 ₪. עם זאת העמידו התובעים את תביעתם על 118,000 ₪ מטעמי אגרה. ביהמ"ש מינה מומחה מוסכם,המהנדס והשמאי צבי רון (להלן: "המומחה") מטעמו, שהוצגו לו שאלות הבהרה והוא נחקר על ידי הצדדים. על פי חוות דעת המומחה אין מקום לעתירה בגין ירידת ערך והוא העריך את עלות התיקונים ב - 7,300 ₪ ללא מע"מ, כאשר על כך יש להוסיף 25% באם התובעים יבצעו את התיקונים בעצמם. 3. טענות הצדדים 3.1 עמדת התובעים התובעים טענו באמצעות עו"ד לפידות, כי הדירה נשוא הדיון נבנתה באופן רשלני ונתגלו בה ליקויי בניה רבים ושהדירה נבנתה בניגוד לתקנות הבניה, הבטיחות והתקן הישראלי. ירידת הערך בגובה 15% משווי הדירה (105,000 ₪) לה הם טענו, נובעת מהצמדת המרפסת שלהם לזו של שכניהם והפגיעה בפרטיותם ובבטחונם האישי כתוצאה מכך. לטענת התובעים, הנתבעים 2 ו - 3, מנהלי החברה ובעלי המניות בה, אחראים אישית כלפי התובעים למניעת כל רשלנות של החברה. הנתבעים 2 ו - 3 התרשלו בפיקוח על בניית הדירה על ידי החברה ולא השתמשו במידת הזהירות שאנשים סבירים היו נוקטים בה ובנסיבות אלה הנתבעים 2 ו - 3 אחראים לכל נזקי התובעים. עו"ד לפידות הפנה את בית המשפט לשורת פסקי דין בהם הוטלה אחריות אישית על קבלנים במקרים של ליקויי בניה. עו"ד לפידות הפנה בסיכומיו את ביהמ"ש לחוות דעת המהנדס יפה וביקש לאמצה ולדחות את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בכל מקרה של אי התאמה ביניהם. 3.2 עמדת הנתבעים באשר למרפסות - עו"ד אלרואי מטעם הנתבעים הדגיש כי התובעים רכשו את הדירה לאחר שהשלד כבר היה גמור וידעו על הצמדת המרפסות שלהם ושל שכניהם, על כל הנובע מכך. באשר להטלת אחריות אישית על הנתבעים - טוען עו"ד אלרואי להעדר יריבות בינם לבין התובעים. הנתבעים, בעלי נסיון של 40 שנה כקבלנים, לא התרשלו כלל במקרה דנן. עוד טוען עו"ד אלרואי, כי משמונה מומחה מוסכם ע"י ביהמ"ש ומשהחליט ביהמ"ש כי אין מקום לחקירתו של המהנדס יפה לאחר מינויו של אותו מומחה מוסכם - אין להפנות עוד את ביהמ"ש לחוות דעתו של המהנדס יפה, דבר שהירבה לעשות עוד לפידות בסיכומיו. 4. דיון והחלטה לאחר שקילת טענות הצדדים הרלבנטיות להכרעה בתיק זה והראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, החלטתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו -3 ולקבלה באופן חלקי כנגד הנתבעת 1 ולהלן הנימוקים לכך: 4.1 תחילה יש להבהיר כי חוות דעתו של המהנדס יפה אכן אינה עומדת בפני ביהמ"ש כעת בבואו להכריע במחלוקות בתיק זה. משלא נחקר המומחה אין להיזדקק לחוות דעתו, לעניין זה ראה דברי כבוד השופטת שטרסברג כהן ברע"א 5718/97 נתיב חברה לבניה בע"מ נ' ד"ר משה קריא, (דינים עליון, כרך נג, 733): " זאת לזכור שחוות דעת המומחה משמשת בידי בית המשפט ככלי עזר בקבלת החלטתו ואין היא עומדת לאימוץ על ידי בית המשפט ללא חקירה ודרישה..." לאור זאת, מאחר וביהמ"ש החליט כי אין לאפשר את חקירת המהנדס יפה אין להכריע בסוגיות בתיק זה בהתבסס על חוות דעתו. 4.2 לעניין אחריותם האישית של הנתבעים 2 ו - 3: ככלל, לא תוטל אחריות אישית על פלוני בשל כך בלבד שבתוקף תפקידו בחברה הוא משמש כאורגן שלה. על פי כלל זה האישיות המשפטית הנפרדת של חברה ואורגניה תישמר. כחריג לכלל זה לעיתים עשויה להיות מוטלת אחריות אישית על אורגן של חברה בגין מעשיו או מחדליו של האורגן עצמו שכן בדומה לכל אדם אחר , אף אורגן של חברה אחראי לפעולותיו. במקרה דנן העלו התובעים טענה סתמית לחיוב הנתבעים, שממנה נובע כי עצם העובדה שנתגלו ליקויים רבים בבנייה - די בה כדי לחייב אישית את הנתבעים. גם אילו התברר כי מדובר בליקויים משמעותיים ביותר אין די בטענה כזו, מבלי להצביע על פעולות רשלניות ומחדלים של הנתבעים עצמם. עצם העובדה שמינו קבלני משנה לביצוע עבודות באתר אין די בה כדי להצביע על רשלנות. בנסיבות אלו, משנטענה טענת האחריות האישית ללא בסיס, דינה להידחות מחמת חוסר יריבות. לפיכך תביעת התובעים שהוגשה נגד הנתבעים 2 ו - 3 נדחית. 4.3 באשר לעתירה נגד החברה להלן הפריטים השנויים במחלוקת הדורשים התייחסות ספיציפית. המרפסת: התובעים טענו לירידת ערך בגובה 15% משווי דירתם, בגין הצמדת מרפסת דירתם לזו של שכניהם ( המרחק בין המרפסות הוא כ - 20 ס"מ בלבד ). מהצילומים שהוגשו לביהמ"ש ( ת/1 ) עולה כי המרפסות כמעט נוגעות זו בזו. המומחה חיווה דעתו על כך בקבעו כי אין בכך חריגה מהתקן וכי הפגיעה בפרטיות הנובעת מכך אינה חורגת מהמקובל בבתים משותפים. מעבר לכך התובעים ידעו על כך כשרכשו את הדירה ולקחו זאת בחשבון ולכן לא ראה המומחה לנכון להכיר בירידת הערך הנטענת בסעיף זה. הוא חזר על עמדה זו בפני ביהמ"ש. מקבל אני את עמדת המומחה, על אף שטענו התובעים כי דרשו מהיום הראשון מהנתבעת לתקן את הלקוי ע"י הגבהת המעקה כך שיווצר חיץ בינם לבין מרפסת השכן. לדבריהם הובטח להם שיימצא פתרון לכך ובהסתמך על כך רכשו את הדירה, על אף הפגם. יש לציין, כי להבטחה זו של הנתבעת אין זכר במסמך כלשהו, והטענה הוכחשה נמרצות על ידי הנתבע 3 שהעיד בפני ביהמ"ש ( ראה פרוטוקול בעמ' 16 שורות 13-15 ). פרוטוקול המסירה ( ת/2 ) מחזק את עמדת הנתבעת דווקא: תחת הכותרת "במחלוקת" בסעיף 2 נכתב: " הקונה טוען שיש להגביה את המעקה של המרפסת בחזית באופן שתיווצר הפרדה מהצד בין המרפסת של השכן למרפסת של הדירה הקבלן טוען שהמעקה נבנה בהתאם לרשיון". ניתן ללמוד מכך כי פריט זה היה שנוי במחלוקת ותו לא. בהיעדר ראיה נוספת אין מנוס מלקבוע כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת טענתם, והיא נדחית. באשר לבעיה הבטיחותית הכרוכה בהצמדת המרפסות, סבר המומחה כי על אף שהבניה נעשתה בהתאם לתקנות התכנון והבניה ( תקנה 2.93 ), יש לאפשר לתובעים למגן את דלתות הוטרינה - שכן החוק בנושא זה אינו מספק מענה הולם לדעתו. חובת המיגון חלה ב"חלונות לבנין הנמצאים בגובה עד 4.0 מטר מפני הקרקע או מפני מפלס הכניסה הקובעת לבנין...או ממפלס גג הבנין". היות ובמקרה הנדון פתחי הויטרינה נמצאים בגובה שהינו מעל 4.0 מטר מעל הקרקע לא חלה חובת מיגון. אולם היות וכוונת המחוקק היתה למגן מקומות אליהן הנגישות קלה, יש מקום, בדרך של גזירה שווה, לדרוש מיגון אף כאן. אומדן המומחה למיגון כנפי התריס הוא 1,800 ₪. אני מאמץ את עמדתו של המומחה בעניין זה. משבנתה הנתבעת את המבנה כשהוא סובל מליקוי בטיחותי, אף אם החוק אינו מחייבה לעמוד בסטנדרטים נוקשים יותר, אין היא פטורה מחובתה לספק ללקוחותיה דירה ברמת גימור סבירה. אני סבור שפגיעה בטיחותית זו אינה סבירה, אף אם היא מותרת על פי לשון החוק. לכן אני קובע את עלות התיקונים בסעיף זה בסכום של 1,800 ₪. תיקוני ריצוף: טען עו"ד אלרואי כי ליקוי זה לא הופיע בפרוטוקול המסירה מיום 31/7/95 והפנה את ביהמ"ש לדבריו של המומחה, לפיהם " סדיקה במרצפות תתכן בסבירות זהה כתוצאה מישום לקוי באחריות הנתבעת, או לחלופין משימוש בלתי סביר על ידי התובעים" ( ראה עמ' 2 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 8/8/99 ). על אף תשובה זו ראה המומחה לחייב את הנתבעת בגין כך. אני מאמץ את עמדת המומחה בענין זה. משהבהיר המומחה, באותו סעיף ממש, כי חרירים ושקיעות הן באחריות הנתבעת, בשל ישום לקוי, מתקבלת יותר מסקנתו כי גם הסדקים נבעו מאותו ישום לקוי. האלטרנטיבה שהציע המומחה לפיה סדקים אלה יכלו להיגרם משימוש בלתי סביר של התובעים רחוקה יותר ואין שמץ ראיה לכך. בסעיף זה מקבל אני גם את טענת התובעים כי המומחה העריך את עלות התיקון על הצד הנמוך. מדובר בעבודה בהיקיף קטן ובעלי מקצוע נוטים לדרוש סכומים גבוהים יותר פר יחידה בהיקפים אלו. בשל כך אני מוסיף על הסכום של 500 ₪ שקבע המומחה סכום נוסף של 200 ₪ . באשר לתיקוני הריצוף במרפסת אף כאן אני רואה לנכון להוסיף סכום של 500 ₪ על הסכום של 1,200 ₪ שהציע המומחה, כך שכוונת ביהמ"ש היא שבסעיף זה יפוצו התובעים בסכום של 1,700 ₪. באשר ליתר הליקויים אומדני המומחה מקובלים עלי. המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו ולא חזר בו מהערכותיו, שנמצאו סבירות על ידי בימ"ש זה. 4.4 לאור ההיסטוריה בין הצדדים והעובדה שהנתבעת ביצעה תיקונים בעבר שלא הצליחו לרפא את הפגמים ( המומחה אף קובע בחוות דעתו בסעיף א(10) כי ניכרים נסיונות כושלים של הנתבעת לבצע תיקון ראוי ), אני קובע כי התובעים יפוצו בעלות התיקונים. בהתאם לחוות דעת המומחה, יש אם כך להוסיף לאומדנים 25%. יצויין כי בקביעתי זו אינני מאמץ כלל את דברי עו"ד לפידות או את סגנונו בהתייחסותו למהימנותה ונקיון כפיה של הנתבעת. בהתייחס לשווי תביעתו בסופו של הבירור המשפטי, ואף קודם לכן, אין להתבטאויות כגון אלו שבעמוד 8 לסיכומיו מקום. סיכום אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת בלבד ומחייב אותה לשלם לתובעים לפני הפירוט הבא: חדר מגורים מרפסת וחדר אוכל: מיגון ויטרינה במרפסת - 1,800 ₪ ריצוף - 1,700 ₪ כיס גרירה - 500 ₪ תריסים, זיגוג ויטרינה, משקוף אלומיניום - 800 ₪ ריצוף חדר מגורים, פרוזדור ומטבח - 700₪ מזוזות חלון פינת אוכל - 250 ₪ סדיקת משטח בטון - 1,200 ₪ התקנת מפסק מגן מפני התחשמלות - 250 ₪ חדר שירותים ואמבטיה: סדקים ונזילות צבע במשקופי דלתות - 450 ₪ סף מוזאיקה מוגבה - 300 ₪ גימור אריחים, החלפת קרמיקה, התקנת רוזטה, עיגון כיור - 400 ₪ חדר הורים וממ"ד: סדיקה מתחת לחלון, תיקון בעיית ניקוז - 1,200 ₪ שיוף מירוק וצביעת משקוף - 250 ₪ סה"כ - 9,800 ₪ לאחר תוספת 25% = 12,250 ₪ לסכום זה יש להוסיף מע"מ, והוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת חוות הדעת ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות הדיון כדלקמן: 1. שכ"ט עו"ד 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. 2. מחצית כל סכום ששולם על ידי התובעים כאגרת בית המשפט. 3. כל סכום ששולם על ידי התובעים על חשבון שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, מר צבי רון. 4. לסכומים המפורטים בסעיף 2 ובסעיף 3, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום התשלום על ידי התובעים עד השבתם בפועל על ידי הנתבעת. חקירת מומחהדיוןחקירה (בבית משפט)מומחה