זיכוי מעבירות מס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירות מס: א. ערעורים על פסק דינו מיום 20.12.99של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת נ. לידסקי). ב. המערערת 1, י. עיני שי קדם בע"מ, הנה חברה בע"מ שפעלה בין השנים 1991 ועד 1995, עסקה בייצור וסחר בחומרי בנין, והייתה רשומה כעוסק מורשה לעניין חוק מס ערך מוסף. המערערת 2, י. עיני (1994) בע"מ, הנה חברה בע"מ שעסקה בייצור וסחר בחומרי בנין, ופעלה בשנת .1994המערערת 3, שי קדם ציוד לבנין בע"מ, הנה חברה בע"מ שעסקה בייצור ובסחר בחומרי בנין, ופעלה בשנת .1995המערער 4היה בכל המועדים הרלוונטיים לפסה"ד בעליהן של המערערות 1- 3ומנהל פעיל בכל אחת מהן. ג. כנגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס למערערים ביצוע עבירות שונות על חוק מס ערך מוסף. בפסק הדין, נשוא הערעורים הורשעה המערערת 1בהגשת דו"ח הכולל ידיעה שאיננה נכונה - ארבע עבירות לפי סעיף 117(א)(3) ביחד עם סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975(להלן: "החוק"); בניכוי ביודעין מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך כאמור בסעיף 38לחוק - ארבע עבירות לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק. המערערת 2, הורשעה בהגשת דו"ח הכולל ידיעה שאינה נכונה - עבירה לפי סעיף 117(א)(3) ביחד עם סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975; בניכוי ביודעין מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך כאמור בסעיף 38לחוק - עבירה לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק. המערערת 3, הורשעה בניכוי ביודעין מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך כאמור בסעיף 38לחוק - עבירה לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975; במסירת מסמך הכולל ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר ומתוך כוונה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מלוא המס החל עליה - 10עבירות לפי סעיף 117(א)(3) ביחד עם סעיף 117(ב) לחוק; סיוע לאחר לנכות ביודעין מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך כאמור בסעיף 38לחוק - 10עבירות לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק. המערער 4, הורשע בהגשת דו"ח הכולל ידיעה שאינה נכונה - 5עבירות לפי סעיף 117(א)(3) ביחד עם סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975; בניכוי ביודעין מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38לחוק - 6עבירות לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק; במסירת מסמך הכולל ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר ומתוך כוונה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מלוא המס החל עליה - 10עבירות לפי סעיף 117(א)(3) ביחד עם סעיף 117(ב) לחוק; סיוע לאחר לנכות ביודעין מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38לחוק - 10עבירות לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק. בגין העבירות בהן הורשעו, הושת על כל אחת מהמערערות 1- 3קנס בסכום של 000, 100ש"ח. המערער 4, נידון בגין העבירות בהן הורשע ל- 30חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן לשנת מאסר על תנאי לתקופה של 3שנים, אשר תחולתה על העבירות בהן הורשע, וכן הושת על המערער 4קנס בסך 000, 150ש"ח, או 11חודשי מאסר תמורתם. המערערות 3ו- 4זוכו ממסירת מסמך הכולל ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר ומתוך כוונה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מס - עבירות לפי סעיף 117(א)(ד) ביחד עם 117(ב) לחוק, ומסיוע לאחר לנכות ביודעין מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38לחוק - עבירות לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק, וזאת בהתייחס לחברת "טסה" בע"מ. המערערים - 14מערערים בע"פ 1001/00 שבפנינו על הכרעת הדין וחומרת העונש. המדינה מערערת בע"פ 70173/00 על זיכויין של המערערות 3ו- 4כמפורט, וכן מופנה ערעור המדינה כנגד קולת עונשו של המערער .4 ד. האישום הראשון בעניינם של המערערים 1ו- 4על פי הנטען בכתב האישום הגישו המערערים 1ו- 4בין השנים 92- 95דוחות כוזבים למע"מ, בכך שהצהירו על תשומות שהיו להם, כביכול. בהתייחס לאישום הראשון טוענת התביעה כי המערערים רכשו חשבוניות פיקטיביות כדלהלן: א. בשנת 1992רכשו המערערים מחברת ב.א.עיבוד שבבי בע"מ, שבבעלות אחי המערער 4, חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 1,646, 862ש"ח, וניכו על פיהן תשומות שסכום המס בגינן מגיע לסכום של 200, 239ש"ח. ב. בין השנים 93- 95רכשו המערערים חשבוניות פיקטיביות מגורמים שונים, אשר לא היה להם קשר כלשהו לחברות ששמן מצוין על גבי החשבוניות, וניכו על פיהן תשומות בסכום של 2,063, 000ש"ח כשהמס הגלום בהן מגיע לסך של 091, 335ש"ח. ג. על פי הנטען בכתב האישום ניכו המערערים תשומות, על פי חשבוניות פיקטיביות שרכשו, בסכום של 000,000, 4ש"ח כשהמס הגלום בהן מגיע לסך של 583, 324ש"ח. ד. בשנת 1995ניכו המערערים תשומות על פי חשבוניות פיקטיביות בסכום של 000,700, 2ש"ח כשהמס הגלום בהן מגיע לסך של 405, 626ש"ח. לשון אחר, על פי האישום הראשון מואשמים המערערים 1ו- 4כי בין השנים 1992ו- 1995ניכו תשומות על פי חשבוניות פיקטיביות שקיבלו משני גורמים: א. בשנת 1992מחברת ב.א. - חשבוניות בסך 462,646, 1ש"ח אשר המס הגלום בהן הינו סך של 239, 200ש"ח. ב. בין השנים 1993עד 1995מהחברות הירשפלד, ג. שפירא ואספקת מתכת - חשבוניות בסך כולל של 968,221, 9ש"ח, אשר המס הגלום בהן מגיע לסך של 190,423, 1ש"ח. ה. שליטתו של המערער 4במערערת 1, כמו גם שליטתו במערערות 2ו-3, איננה מוטלת בספק, והמערער 4הודה כי היה הבעלים והמנהל של המערערות 1- .3 המערער 4מסר במהלך תקופה של 12חודשים, מ- חודש דצמבר 96ועד חודש דצמבר 97, 14הודעות בחקירות מס ערך מוסף. בהודעותיו מסר המערער 4גרסאות שונות, בהתייחסו לחברת ב.א . בראשית עדותו בבית המשפט, כמו גם בחלק מהודעותיו, הכחיש המערער 4כל קשר עם חברת ב.א. בהמשך, שינה המערער גרסתו מקצה לקצה, ולא זו בלבד שהודה בכך שמכיר את חברת ב.א. ואת מנהליה (אחיו יצחק עיני), אלא שהודה שקיבל מחברת ב.א. את השקים אשר סומנו ת/ 21א-יד, והפקידם בחשבון הבנק שלו. באשר לקבלת השיקים הסביר המערער ב- ת/ 21עמ' 3, כי השקים הגיעו לידיו במהלך עיסוקו כ"פורט שיקים". גרסה זו באה בצד הכחשתו של המערער לכל קשר בינו לבין חברת ב.א, ובמסגרת טענתו כי בהיותו פורט שיקים התגלגלו לידיו "עשרות אלפים של שיקים" ביניהם שיקים של חב' ב.א. המערער לא נתן הסבר מדוע נעשו השיקים לפקודתו או הופקדו בחשבון בנק על שמו. אל מול גרסותיו בחקירות השמיע המערער בבית המשפט, לראשונה, גרסה חדשה לפיה לא הגיעו אליו השיקים ת/ 21א-יד במסגרת ניכיון שיקים, אלא כהלוואה שנתן לאביו ולאחיו. במהלך חקירתו בבית המשפט המשיך המערער ושינה את גרסתו הקודמת לפיה לא היו לו קשרים עסקיים עם אחיו יצחק, לאחר שהתברר במהלך חקירתו, על פי ת/ 04א ד - מסמכי רשם החברות - כי בשנת 1993העביר הנאשם את מניות חב' י. עיני לאביו ואת ניהול החברה לאחיו יצחק. במהלך חקירתו הודה הנאשם בעמ' 92לפרוטוקול שורות 24, 25כי חב' ב.א. לא סיפקה לו סחורה או ציוד, וכך בלשונו: "ב.א. מעולם לא סיפקה לי סחורה ולא ציוד. ב.א. מעולם לא סיפקה לי לא סחורה ולא משנה באיזה חברה". בדבריו אלה הודה, למעשה, המערער בגרסת התביעה כי העסקאות עם חב' ב.א. היו פיקטיביות ומשכך, לטענת התביעה, ניכו המערערים תשומות שלא כדין בסך 239, 200ש"ח כאמור. ו. להוכחת האישום הראשון הסתמכה התביעה, בין היתר, בנוסף לדברי המערער עצמו, על עדויותיהם של עד תביעה ישעיהו מאלו, אשר הודעתו ת/ 82הוגשה בהסכמה ובלא חקירה; על עדות העד יעקב שטיינר אשר שימש מנהל החשבונות של מערערות 1- 3וכן כמנהל חשבונות של חברות אחרות שהיו בבעלות אחיו של מערער 4, ובין היתר שימש כמנהל החשבונות של חב' ב.א; עדות ע/ת 4, עד המדינה צדוק לוי אשר היה מאז שנת 1992מנהל ובעל מניות בחברת בילאור שלדבריו נמסרו לו חשבוניות פיקטיביות של חברת ב.א. לדברי העד צדוק לוי קיבל חשבוניות של חברת ב.א. גם ממאיר עיני, אחי המערער וגם מהמערער עצמו. בנוסף לעדויות כאמור, הוצגו כרטיסיות חלקיות של הנה"ח של המערערת 1ובהן רשומות החשבוניות שלטענת התביעה הנן חשבוניות פיקטיביות. עוד בהתייחס לאישום הראשון מואשמים המערערים בכך כי בין השנים 1993ועד 1995רכשו המערערים חשבוניות פיקטיביות מגורמים שונים, דהיינו עשו שימוש בחשבוניות שמקורן ב"ספקים פיקטיבים". לטענת התביעה רכשה המערערת 1באמצעות המערער 4חשבוניות פיקטיביות מ- 3 ספקים, והם החברות הירשפלד, ג.שפירא ואספקת מתכת. סכום החשבוניות לשנים אלה הגיע לסך של 968,211, 9ש"ח כאשר המס הגלום בהן הגיע לסך של 190,423, 1ש"ח. ראיות התביעה להוכחת פרק זה של האישום הראשון הינן עדויותיהם של ע/ת 1שי רייפלר, ע/ת 2מוחמד גנאים, ע/ת 3אלי הירשפלד וכן הודעת המערער ת/7, שם אומר המערער, בין היתר בעמ' 6שורה 15ואילך: "ש. בכמה מסתכם היקף הרכישות שלך משלושת הספקים - ג. שפירא, מתכות הירשפלד ואספקת מתכת, כביכול, דרך יעיש פינטו בחשבוניות שניתנו לך מהאנשים שלו? ת. היקף העסקאות בשנים 1994ו- 1995בחברת י. עייני שי קדם ושי קדם ציוד לבנין, הינו 9,122, 689ש"ח כולל מע"מ. ש. האם קיזזת סכום זה כמע"מ תשומות של החברות שלך? ת. כן, אני קיזזתי את כל החשבוניות האלה במע"מ." ז. האישום השני המתייחס לפעילות של המערער 4במסגרת המערערת .2המערערים מואשמים בכך כי בשנת 94ניכו תשומות על פי חשבוניות פיקטיביות שקיבלו משלושה ספקים: חב' הירשפלד, ג. שפירא ואספקת מתכת בסכום כולל של 387, 285ש"ח, אשר המס הגלום בהן מגיע לסכום של 466, 41ש"ח. ראיות התביעה להוכחת האישום השני הן הודעת המערער ת/ 8המתייחסת למערערת .2ת/ 8ד - כרטסת ממוינת מתוך ספרי המערערת 2, וכן הודעות המערער ת/52, ת/62 ו- ת/ .11בנוסף, עדויותיהם של ע/ת 1, שמאי רפלר, ע/ת 3, אלי הירשפלד, ע/ת 2, מוחמד גנאים והודעת מנהל חב' ג. שפירא, ת/.1 ח. האישום השלישי שעניינו פעילות המערער 4במסגרת המערערת .3 האישום השלישי נחלק למעשה לשני עניינים שונים. המערערים הואשמו כי בשנת 1995הגישו למס ערך מוסף דוחות כוזבים בכך שהצהירו על תשומות שהיו להם, כביכול, וזאת משלושת הספקים חב' הירשפלד, חב' ג. שפירא, חב' אספקת מתכת. המערערים הואשמו כי רכשו חשבוניות מגורמים שונים ביודעם כי אין להם כל קשר לחברות ששמם מצוין על גבי החשבוניות. המערערים הואשמו כי רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי חשבונותיהם וניכו את מס התשומות הכלול בהם בדיווחיהם התקופתיים למס ערך מוסף. סה"כ רכשו המערערים חשבוניות מס פיקטיביות בסכום כולל של 028,629, 1ש"ח אשר המס הגלום בהם מגיע לסך של 279, 963ש"ח. להוכחת גרסתה המציאה התביעה את הודעות המערער 4(ת/7, ת/8, ות/9) וכן העידה מטעמה את עדי התביעה עת/ 1שמאי ריפלר, עת/ 2מוחמד גנאים, עת/ 3אלי הירשפלד וכן הוגשה הודעתו של ישראל שפירא ת/.1 עניינו הנוסף של האישום השלישי מתייחס למכירת חשבוניות פיקטיביות לשלוש חברות: חברת מריומה מפעלי מתכת בע"מ, בעניינה מואשמים מערערים 3ו- 4כי מכרו לחברת מריומה 6חשבוניות מס, עליהן צוין סכום הגבוה מסכום העסקה האמיתית (להלן: "חשבוניות מנופחות") לטענת התביעה גבו המערערים מחברת מריומה את המע"מ הגלום בחשבוניות המנופחות בתוספת עמלה. סה"כ מכרו המערערים לטענת התביעה 6חשבוניות מנופחות בסכום כולל של 842, 402ש"ח אשר המס הגלום בהן מגיע לסכום של 122, 444ש"ח. החשבוניות נרשמו בספרי המערערת 3ובוטלו לאחר רישומן. בשל ביטולן לא נכללו החשבוניות, כאמור, בדווחי המערערים למע"מ. עוד טוענת התביעה כי באותה שיטה נמכרו 4"חשבוניות מנופחות" לחברת טסה בע"מ, בסכום כולל של 069, 625ש"ח אשר המס הגלום בהם מגיע לסכום של 90,.822 חברת "טסה" רשמה את החשבוניות בספריה וניכתה את מלוא מס התשומות. המערערים רשמו את חשבוניות בספרי המערערת 3ולאחר מכן ביטלו את הרישום, ומשכך לא נכללו החשבוניות בדיווחים התקופתיים של המערערת למע"מ. בשיטה המפורטת מכרו המערערים, לטענת התביעה, לחב' אבני מזרחי בע"מ 4חשבוניות מס בגין עסקאות בסכום כולל של 010, 296ש"ח אשר המס הגלום בהם מגיע לסכום של 010, 43ש"ח. לטענת התביעה החשבוניות שנמכרו, אינן מבטאות עסקאות אמת, והן מנופחות. חברת אבני מזרחי בע"מ רשמה את החשבוניות בספריה וניכתה את מס התשומות הגלום בהם. המערערים רשמו את החשבוניות בספרי המערערת 3ולאחר מכן ביטלו את הרישום, ומשום כך לא נכללו החשבוניות בדיווח התקופתי למע"מ. ט. לטענת המערער 4אין לקבל את גרסת התביעה ואין להסתמך על ראיותיה. לטענת המערער, בהתייחס לאישום הראשון והשני, דלות הראיות של התביעה מחייבת זיכויים של המערערים. לטענת המערער אף אחת מהחשבוניות אשר בגינן נטען כי קוזזו שלא כדין לא הוגשה כראיה, ומנגד הוגשו כרטסות הנהלת החשבונות של החברות המערערות אשר אין להסתמך על האמור בהן. לטענת המערער מדובר בראיות משניות הבולטות בדלותן ובחוסר מהימנותן. לטענת המערער אין לקבל את דבריו של מנהל החשבונות יעקב שטיינר אשר חקירתו הנגדית לא הושלמה. לטענת המערער התבססה התביעה על כרטסות של המערערות אשר נוהלו על ידי מנהל החשבונות יעקב שטיינר. כרטסות אלה אינן חומר הנהלת חשבונות מקורי, ולטענת המערער לאור "כלל הראיה הטובה ביותר", אין לקבל ראיה משנית זו. הרישום בכרטסות לא היה רישום מדויק. ע/ת 12יעקב שטיינר נהג בכרטסות כבתוך שלו, בכרטסות נמצאו טעויות אף לפי עדויות שטיינר ורו"ח בן יהודה וכהן, ואין, לדעת המערער, לבסס את הרשעתם של המערערים על כרטסות הנה"ח. לטענת המערער נאלץ לבדות "סיפור בדים" על מנת להשביע את רצונם של חוקריו. ומשכך, פירט בהודעותיו במשטרה את אופן רכישת החשבוניות. י. התייחסותו של המערער 4לעניין רכישת החשבוניות התבטאו בהודעותיו בשני מישורים: האחד התייחסות כללית לשיטת רכישת החשבוניות הפיקטיביות, והמישור השני התייחסות פרטנית לרכישת חשבוניות ע"י המערער 4במסגרת פעילות המערערות 1- .3 ב-ת/ 6נשאל המערער לראשונה בעניין הספקים השונים אשר סיפקו סחורה למערערות. המערער הודה כי ב"אספקת מתכת" עבד "מול" מוטי גולן, באשר ל"ג. שפירא" אמר המערער כי האחים פינטו מאשדוד מכרו לו את הסחורה של חברת ג. שפירא ותשובה דומה נתן גם בהתייחס למתכות הירשפלד. המערער מסר גרסה סדורה ועקבית של פעולותיו עם הסוכנים מוטי גולן ושלמה לוי, בהתייחס לרכישת חשבוניות של שלוש החברות. גרסת המערער הייתה כי רכש סחורות "בשחור" מאותם סוכנים, ובתמורה קיבל חשבוניות של החברות כאמור, על מנת שיוכל לנכות את המס המגיע מהן. ב-ת/ 7תיאר המערער את אופן ניהול המשא ומתן עם גולן ולוי, קבלת החשבוניות ושיטת ניכיון השיקים. עוד ב-ת/ 7תיאר המערער תיאור מפורט כיצד בוצעו העסקאות והתשלומים. בתשובה לשאלה כיצד סגר המערער את הפער שנוצר בין החשבוניות לתשלומים בפועל, השיב המערער: "שטיינר המנהל חשבונות של החברות שלי, היה מקבל ממני הנחיה לאפס את הכרטיסים האלה...... לא הבאתי לו שום מסמך" (ת/ 7עמ' 5שורות -179). עוד אומר המערער בין היתר: "גם בשנת 1993קיבלתי חשבוניות מס אלו ממוטי גולן ושמעון לוי .... ידעתי כבר בשלב ההוא, שהחשבוניות אינן של החברות שרשומות היו על החשבוניות ולא ניתנו מטעם החברות אלא חשבוניות שהשיגו.... ממקור שאינני יודע מהו." (ת/ 9עמ' 1ש' -1711). גם בשלב מתקדם של חקירתו, חוזר הנאשם על גרסתו: "....לא ידעתי שמוטי גולן ושמעון לוי אינם מייצגים את החברות האמורות אלא הערכתי כך, בגלל צורת התשלום ששילמתי להם... וידעתי שהם מפעילים חברות קש ומוכרים סחורות שהשיגו מעוקצים שעשו". (ת/ 11עמ' 2ש 2-41). בהתייחסו לחשבוניות על שם שלושת הספקים הירשפלד, ג.שפירא ואספקת מתכת, שניתנו למערערת 1ומגיעות לסכום של מעל תשעה מיליון ש"ח, אומר המערער בהודעה ת/9 המתייחסת לכרטסת ת/ 9א: "סכום זה משקף את היקף החשבוניות שקיבלתי ממוטי גולן ושמעון לוי והוא נגזר מתוך הכרטסות ספקים של שתי החברות האלה" (ת/ 9עמ' 2ש' 12- 26). דבריו של המערער נתמכו על ידי עת/ 1שמאי ריפלר הבעלים של חב' אספקת מתכת בע"מ אשר העיד בבית המשפט כי איננו מכיר את המערער 4, ואת המערערות האחרות. כן טען כי אין החברה שבבעלותו נעזרת בסוכנים (עמ' 8- 10לפרטיכל). עוד העיד עד תביעה 3, אלי הירשפלד, הבעלים של חב' הירשפלד בע"מ ועל פי עדותו לא הכיר את המערער 4או את החברות המערערות (עמ' 11- 12לפרטיכל). גרסה דומה נשמעה גם מפי עובד של חב' הירשפלד, עת/2, מוחמד גנאים, אשר טען כי החברות אינן מוכרות לו. החברה עובדת ללא סוכנים ואין הוא מכיר כלל את המערער 4(עמ' 11- 10לפרטיכל). מנהל חב' ג. שפירא, שהודעתו הוגשה בהסכמה, מסר דברים ברוח דומה. עולה מראיות אלה של התביעה כי החברות השונות אשר בכרטיסי הנהלת החשבונות של המערערות נמצאו רישומים בגין סחורות שסיפקו, אינן מכירות כלל את המערערות. יא. גרסתו של המערער 4לעניין החשבוניות הפיקטיביות. כאמור, מסר המערער 4הודעות מפורטות בהן פרט כיצד רכש סחורה בחשבוניות פיקטיביות. בעדותו בבית המשפט שינה המערער את גרסתו לחלוטין, וטען כי לא קנה סחורות ולא קיבל חשבוניות על שם ספקים פיקטיבים, אלא הוא שמכר סחורות לגולן וללוי בהיקף של 000, 150ש"ח בלבד. לשאלת סנגורו של המערער כיצד מתיישבים דבריו אלה עם הודעותיו הסדורות והעקביות בחקירות מס ערך מוסף, טען המערער כי בדה סיפור מלבו: "פינטזתי להם את הסרט, ראיתי שהם מרוצים. לא כל כך הבנתי מה שאני מספר ועם הזמן הסיפור נהיה יותר יפה. ...." (עמ' 82לפרוטוקול שורות 9- 8). לטענת המערער בתשובה לשאלה כיצד מצאו החשבוניות דרכן לספרי הנהלת החשבונות של המערער וחברותיו, טען המערער כי ככל הנראה מנהל החשבונות או רואי החשבון הם שהכניסו- "השתילו" - את החשבוניות לספרי הנהלת החשבונות של המערערות, וכוונתו למנהל החשבונות יעקב שטיינר (ע/ת 12), רו"ח רפאל כהן (ע/ת 10) או רו"ח יהודה בן יהודה (ע/ת 9). זאת בניגוד לדברים שאמר המערער בת/ 7כדלהלן: ".....שמעון לוי, מוטי גולן.....היו מביאים לי חשבונות מס של אחד הספקים שציינתי - אספקת מתכת, ג. שפירא, הירשפלד מתכות....את החשבוניות העברתי למנהל החשבונות שיקזז אותן בספרים". (ת/ 7עמ' 3ש' - 2213). עוד אומר המערער בת/ 8עמ' 4שורה 7ואילך: "ש. ע"פ הכרטסות שהצגתי בפניך, הכנסת לספרי החשבונות שלך חשבוניות מס לא אמיתיות אלה, בסכום של 06,481, 532ש"ח בחברת י.עייני שי קדם בשנים 1995-1994, בסכום של 665,623, 1בחברת שי קדם ציוד לבניין בשנת 1995, ובסכום של 920, 243ש"ח בחברת י. עייני (1994) בע"מ בשנת 1994, וקיזזת אותם כמס תשומות בעסקים שלך, האם זה נכון? ת. כן." יב. כאמור, בית המשפט קמא הרשיע את המערערים בקניה ומכירה של חשבוניות פיקטיביות כמפורט. בית משפט מצא כי אומנם לא נמצאו ספרי הנה"ח של המערערות 1- 3לאחר שנזנחו על ידי המערער 4בעוזבו את משרדו ברח' לזרוס 9בתל-אביב. בית המשפט קיבל את ראיות התביעה לרבות כרטסות ספקים וקונים שונים אשר נמצאו על ידי חוקרי מע"מ והוצגו בפני עדי התביעה השונים. בית המשפט לא קיבל את טענת המערער לעניין "כלל הראיה הטובה ביותר", וקבע כי בהעדר ספרי הנה"ח המקוריים, יש לקבל כראיות כרטסות ספקים וקונים שהוצגו על ידי התביעה. יג. הודעת הערעור מפרטת הן טענות כלליות והן טענות ספציפיות בגין האישומים הספציפיים. טענתו העיקרית של המערער עניינה קבלת עדותו של ע/ת 12מנהל החשבונות יעקב שטיינר. לא שנוי במחלוקת כי כנגד שטיינר היה, מועד מתן עדותו, לוי ועומד כתב אישום המייחס לו עבירות של סיוע לבני משפחת עייני, בני משפחתו של המערער 4, בו הואשם בקיזוז תשומות פיקטיביות ע"פ חשבוניות, ביודעו שהחשבוניות כוזבות. המערער ביקש למנוע את עדותו של שטיינר על פי "הילכת קינזי", על פיה אין להעיד שותף לעבירה אלא אם כן נסתיימו ההליכים נגדו, אם במשפט ואם בדרך אחרת, ואין חשש כי ימסור עדות שאינה עדות אמת. למרות שהחשבוניות שקוזזו בספריהן של המערערות 1- 3הינן חשבוניות של אותן חברות בגינן נטען כנגד שטיינר כי סייע לקזזן בספרי החברות של בני משפחת עייני, ובספרי החברה שבבעלות עד המדינה צדוק לוי, ולכאורה "משיקות" העבירות שמואשם בהם שטיינר לנושאי עדותו בהליך נשוא הערעור, מצא בימ"ש קמא שלא להחיל את הילכת קינזי על עניינו של שטיינר. שטיינר אומנם הוזמן להעיד לבקשת התביעה. לטענת המערער לא אפשר לו בימ"ש להשלים את חקירתו הנגדית של שטיינר, והוא נמנע מלשאול מספר רב של שאלות שעניינן האישומים נשוא הערעור. לטענת המערער חשיבות מיוחדת לטענתו זו לאור העובדה שבימ"ש קבע כי הוא נותן את מלוא המשקל לכרטסות הנה"ח שנוהלו על ידי שטיינר וכן קבע כי העד שטיינר אמין עליו, וזאת ללא השלמת החקירה הנגדית של שטיינר כאמור. עוד לטענת המערער, התבססה הרשעת המערערים בבימ"ש קמא על כרטסות הנה"ח ובהם רישום חשבוניות ושיקים שלא הוגשו כראיה. לטענת המערער אומנם יתכן כי התביעה לא יכולה הייתה לאתר את חומר הנה"ח שנזנח על ידי המערער, אולם יכולה הייתה התביעה להשיג את השיקים באמצעות הבנקים. עוד לטענת המערער לא הוגשו הדוחות אשר בהם, לטענת התביעה, קוזזו התשומות נשוא ההרשעה, אשר היו בשליטת התביעה, ואין כל הסבר מדוע לא הוגשו דו"חות אלה. לטענת המערער, טענת התביעה בכתב האישום, לפיה המערערים הגישו למע"מ דוחות כוזבים, ובהם דיווחו על תשומות פיקטיביות, אינה יכולה להיות מוכחת בלא הגשת הדוחות. עוד טוען המערער כנגד החלטת בית המשפט קמא במסגרת הכרעת הדין לבטל החלטה שניתנה במהלך הדיון, לפיה כרטסת הנה"ח ת/ 93תתקבל כראיה רק בכפוף לעדות עורכת המסמך, הגב' סימה מימון. העדה לא הוזמנה ולמרות זאת החליט בימ"ש בהכרעת הדין לקבל את הכרטסת כראיה, זאת, כאמור, בניגוד להחלטה קודמת. טענה נוספת שבפי המערער היא כי המערער 4כלל לא הואשם וממילא לא הורשע בעבירה על פי סעיף 119לחוק המע"מ (אחריות אורגן), ומשלא הואשם ולא הורשע המערער כאורגן בעבירה שבוצעה ע"י החברות על פי סעיף 119כאמור, הרי שפס"ד כלפיו בטל ומבוטל. יד. בהתייחסו לאישומים הספציפיים טוען המערער, בגין האישום הראשון כי בית משפט קמא הסתמך על עדויותיהם של ישעיהו מאלו ועד המדינה צדוק לוי, שאינן תומכות ביסודות האישום הראשון, וכן הסתמך על כרטסות המהוות רישומים חשבוניים שנעשו על ידי מנהל החשבונות שטיינר שהן ראיות משניות. לטענת המערער גם על דעת רו"ח של המערערות, יהודה בן יהודה ורפי כהן, הכרטסות לא היו מדויקות ומדי פעם נפלו בהן טעויות ברישום, ומשכך לא יכול היה בית המשפט להסתמך על אותן כרטסות. כן לא הוגשו אותן "דוחות כוזבים" אשר המאשימה טוענת כי הוגשו למע"מ. באשר לרכישת החשבוניות מ"גורמים שונים", חב' הירשפלד, אספקת מתכת וג. שפירא, לטענת המערער לא הוכח כיצד הגיעו החשבוניות של החברות השונות אל רישומם בכרטסות של המערערות. לטענת המערער צריך היה בית המשפט קמא לדחות את הודעותיו שנמסרו בחקירת רשויות מע"מ, ולקבוע כי אומנם הודעות המערער לא היו אלא "סיפורי בדים" שהומצאו לשביעות רצון החוקרים. טו. סבורה אני כי אין ממש בטענות המערערים ככל שעניינן הרשעת המערערים בשלושת האישומים הנוגעים לרכישת חשבוניות פיקטיביות. כאמור, 14הודעות נגבו מהמערער במהלך התקופה מאז חודש דצמבר 96ועד דצמבר 97(ת/ 3- ת/21, ת/ 52- ת/ 72ו- ת/82). כל ההודעות של המערער נחתמו על ידו למעט הדף האחרון (דף מס' 12) של ההודעה ת/ 83מיום .22.12.97 בכל ההודעות מסר המערער כי חומר הנה"ח שלו הושאר על ידו במשרדו ברח' לזרוס 9, ואיננו יודע מה עלה בגורלו של חומר הנה"ח. (ת/3, ת/62, ת/83). בהודעותיו כאמור מפרט המערער גרסה מקיפה בעניין רכישת החשבוניות הפיקטיביות לרבות ההוראות שנתן למנהל החשבונות שטיינר, ל"אפס" את הכרטסות בסוף שנת המס. סבורה אני כי כדין דחה ביהמ"ש קמא את טענתו של המערער כי המציא גרסה דמיונית כדי להשביע את רצונם של חוקריו. נראה כי המערער מסר את גרסתו לחוקרים לפי מיטב הבנתו ורצונו. מן הראוי לציין כי בהודעתו ת/ 72הציג עצמו המערער כאלכוהוליסט אשר איננו יודע דבר, אולם למעט הודעה זו מסר המערער, בהודעותיו, גרסה מקיפה אל מול טענות התביעה, ותיאר במדויק את אופן רכישתן של החשבוניות הפיקטיביות. נראה לי כי פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס כדבעי על הודעות המערער 4, ועדויות התביעה הרבות אשר התקבלו כמהימנות על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קיבל כדין את כרטיסיות הספקים אשר הוצגו בפני העדים ובפני המערער 4, לאחר שלא נמצאו ספרי הנהלת החשבונות המקוריים, אשר נזנחו על ידי המערער 4, ובכל מקרה אבדו באשמו. בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין בעמ' 123שורה 16ואילך: "לאור כל העדויות ששמעתי ולאור תגובת הנאשם בהודעותיו במחלקת החקירות ועדותו בבית המשפט, לא יעלה על הדעת שלא לראות כראיה את המסמכים שהוצגו בפני, שאם לא כן בכל מקרה בו מטעם זה או אחר לא הצליחו החוקרים להגיע לחומר המקורי של הנהלת החשבונות - תהא התוצאה זיכויו של אדם". קביעה זו מקובלת עלי בנסיבות ענייננו, משהמערער הוא האחראי בפועל לאובדן ספרי הנהלת החשבונות. ראוי להוסיף כי גם דיני הראיות, מאפשרים על פי כלל הראיה הטובה ביותר, קבלת ראיות משניות, כאשר הראיה המקורית, הטובה ביותר, הושמדה או אבדה. גם אם תתקבל טענת המערער לאור החלטת בית המשפט קמא מיום 19.4.99בעמ' 69לפרטיכל, ושינוייה בהכרעת הדין, לעניין קבלת הכרטסת ת/93, נראה לי כי בית המשפט קמא ביסס את הכרעת הדין על ראיות בהיקף ניכר, אשר בנוסף להודעות המערער הוכיחו את גרסת התביעה. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה משלא הורשע המערער בעבירה של אורגן על פי סעיף 119לחוק המע"מ המייחסת לו אחריות למעשיהם של המערערות 1- 3, פסק הדין, ככל שעניינו המערער, הינו כטענת המערער "בטל ומבוטל". הוכח בבית המשפט קמא כי המערער 4אישית הוא אשר רכש את החשבוניות הפיקטיביות במסגרת פעילותו בחברות השונות. המערער 4אחראי למעשיו בפלילים, גם כאשר פעל במסגרת החברות, מערערות 1- .3 (ע"פ 7399/95 נחושתן תעשיות מעליות בע"מ ואח' נ' מ"י, פד"י נ"ב (2) 105, 121). טז. אין לדעתי לקבל את טענת המערער לפיה קופחה הגנתם של המערערים בשם אי השלמת חקירתו של העד יעקב שטיינר. העד נחקר חקירה נגדית מפורטת, וכאמור בעמ' 76לפרוטוקול לא התיר בית המשפט קמא את חקירתו של שטיינר רק בכל האמור לגבי שאלות שעניינן "כיסוי במסמכים לספרי הנהלת החשבונות של לקוחות שונים של העד". בכל העניינים האחרים, לא נמנעה חקירתו של העד, והעד אכן נחקר בנושאי כתב האישום השונים, והשיב תשובות מפורטות שהתקבלו כאמינות על ידי בית משפט קמא. לו התקבלה דעתי, נראה שיש לדחות את ערעורם של המערערים בהתייחס לאישומים הראשון והשני וכן לחלקו של האישום השלישי, שעניינו רכישת "חשבוניות מנופחות". יז. באשר לחלקו הנוסף של האישום השלישי שענינו מכירת "חשבוניות מנופחות" לעניין זה קובע בית משפט קמא בע"מ 129של הכרעת הדין: " .1באשר לחברת טסה - נותרתי עם ספק באשר להיות החשבוניות המופיעות בכרטסת הלקוחות של חברה זו - חשבוניות פיקטיביות. אני מזכה, על כן את הנאשמים 1ו- 4מן העובדות המתייחסות לחברת טסה. .2לעניין חברת מריומה מפעלי מתכת בע"מ מקובלת עלי עדותו של יעקב מרום, על פיה היו החשבוניות מנופחות, אולם לא בשיעור %25". לאחר הקראת הכרעת הדין התברר כי בית משפט קמא לא התייחס בהכרעת הדין לעניין מכירת "חשבוניות מנופחות" לחברה נוספת היא חברת "אבני מזרחי בע"מ". בהחלטה מיום 22.12.99קבע בית משפט קמא: "בפתח טיעוניו לעניין העונש טען בפני הסניגור המלומד כי נפלה טעות מלפני בהכרעת הדין, וכי לאור קביעתי בעניין חברת אבני מזרחי בע"מ היה עלי לזכות את הנאשמים 3ו- 4מן האישום המיוחס להם באישום השלישי לעניין זה... עובדה ה' לאישום השלישי מתייחסת לעניינה של חברת אבני מזרחי בע"מ. בהכרעת הדין אמנם מקובל היה עלי שהחשבוניות שהוצאו לחברה זו אינן חשבוניות פיקטיביות, אלא שעל פי הנטען בכתב האישום, טענה אשר הוכחה, לטעמי, על ידי התביעה, הנאשמים רשמו את החשבוניות הללו בספרי הנאשמת 3ולאחר מכן בטלו את הרישום. כיוצא, לא נכללו החשבוניות הללו בדיווחיהם התקופתיים של המנהלים למס ערך מוסף. והיוצא הוא - שאין לעניין היות החשבוניות הנ"ל חשבוניות אמת, על מנת להשליך על ההרשעה בתיק". בפנינו מערערת המדינה על זיכויים של המערערים ממכירת חשבוניות מנופחות לחברת "טסה", ומנגד מערערים המערערים על הרשעתם במכירת חשבוניות מנופחות לחברות מריומה ואבני מזרחי בע"מ. סבורה אני כי לעניין זה אכן הצדק עם המערערים, במובן זה שהתשתית הראיתית שנפרשה בבית משפט קמא, לא הצדיקה הרשעתם של המערערים במכירת חשבוניות מנופחות לכל שלוש החברות, ולא נראה כי הוכח שאכן החשבוניות שנמכרו לחברות היו חשבוניות פיקטיביות - "מנופחות". בית משפט קמא קבע כך במופרש בעניין חברת "טסה", וסבורה אני כי קביעת בית המשפט קמא בדין יסודה, משלא הובאו ראיות המוכיחות את היותן של החשבוניות שנמכרו, חשבוניות פיקטיביות. באשר לחברת "אבני מזרחי בע"מ", בית משפט קמא לא קבע ממצא בעניין חברת "אבני מזרחי" בפסק הדין, אולם מתוכן ההבהרה מיום 20.12.99, עולה כי בית המשפט קמא הרשיע את המערערים במכירת חשבוניות פיקטיביות ל"אבני מזרחי". נראה לי שיש לקבל לעניין זה את ערעורם של המערערים, לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא לרבות עדות של ע/ת מס' 7טינו מזרחי, מחברת אבני מזרחי שאמר בעמ' 33לפרטיכל: "הסחורה המפורטת, בחשבוניות ת/ 32התקבלה, התשלום בוצע באמצעות שיקים, הסחורה קיימת עד היום". ועוד בהמשך: "החשבוניות אמיתיות לאמיתן, הסחורה קיימת עד היום". עוד נראה לי כי מתחייבת קביעה זהה גם בגין חברת "מריומה", אשר בעניינה קבע בית המשפט קמא לאור עדותו של ע/ת 11יעקב מרום כי החשבוניות שנמסרו לה ע"י המערערים 1- 4הן אמנם "חשבוניות מנופחות" "אולם לא בשיעור %25". בעדותו של ע/ת 11יעקב מרום (עמ' 63- 57לפרוטוקול) סתירות רבות, ובין היתר אומר בעמ' 63לפרטיכל: "נכון שאמרתי בהודעתי שהחשבוניות שהוצגו לי הן אמיתיות ועשיתי טעות כשאמרתי בהודעותיי הקודמות שהן מנופחות ואני מתבייש בשל כך - נכון מה שאמרתי שם ונכון שאני מתבייש בזה..." כאמור, אינני סבורה כי נמצאו בפני בית המשפט קמא ראיות המצדיקות הרשעת המערערים במכירת "חשבוניות מנופחות" לחברת "מריומה". ברם, אם אכן החשבוניות שנמכרו לחברות, היו חשבוניות אמת, לא נתן המערער 4כל הסבר מדוע בוטלו החשבוניות המתייחסות לאותן חברות, הנכללות בפנקס חשבוניות הכולל 25חשבוניות, שמספרן 725-701, ואשר הוכח כי בוטלו. משבוטלו החשבוניות, אף אם היו חשבוניות אמת כאמור, לא נכללו החשבוניות בדוחות התקופתיים למע"מ, והמערערים לא דיווחו אודות העסקאות נשוא החשבוניות לשלטונות מע"מ. דעתי היא, כאמור, כי ראוי לקבל את הערעור של המערערים לעניין מכירת חשבוניות פיקטיביות - "מנופחות" לחברות "מריומה" ו"אבני מזרחי", ולדחות את ערעור המדינה בגין זיכוי המערערים מאשמת מכירת "חשבוניות מנופחות" לחברת "טסה". יחד עם זאת, כאמור, משבוטלו החשבוניות על ידי המערערים, לא נכללו החשבוניות בדו"חות התקופתיים למע"מ, ומשכך נכון להרשיע את המערערים בעבירות עפ"י סעיף 117(א)(3) משמסרו למע"מ, דו"ח הכולל ידיעה בלתי נכונה ובלא הסבר סביר. יח. ולעניין העונש - הן המערערים והן המדינה מערערים על העונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא. לטענת המערערים הוטלו עליהם עונשים חמורים בנסיבות העניין, ומנגד לטענת המדינה העונש שהוטל על המערער 4אינו עומד באמות המידה העונשיות שנקבעו בפסיקה, ויש להחמירו באופן משמעותי. אין צריך לומר שהעבירות שהוכחו מפליגות בחומרתן. המערערים עברו עבירות קשות ושלחו ידם בתחכום ובזדון אל הקופה הציבורית. וכך למרות קבלת ערעור המערערים לעניין מכירת החשבוניות המנופחות לחברת "מריומה" ולחברת "אבני מזרחי", לו נשמעה דעתי, היינו מסתפקים בעונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא, שאין בהם חריגה משמעותית לקולא או לחומרא ממדיניות הענישה המקובלת. לדעתי, כאמור, מן הראוי לדחות את הערעורים לעונש הן של המדינה והן של המערערים. י' שטופמן, שופטת השופט ז' המר: .1אני מבקש להוסיף דברים לפרשה של הוצאת "החשבוניות המנופחות" שיוחסה למערערים בסעיף 4של האישום השלישי. על פי הנטען, מכרו המערערים חשבוניות מנופחות (עליהן ציינו סכום עיסקה גבוה מסכום העיסקה האמיתית), לשלוש חברות: מריומה מפעלי מתכת בע"מ (להלן: "מריומה"), טסה בע"מ (להלן: "טסה") ואבני מזרחי בע"מ (להלן: "אבני מזרחי"). סכומי החשבוניות היו כדלקמן: לטסה, סכום כולל של -.000, 625ש"ח, כשסכום המע"מ הגלום בהן הוא 90, 822ש"ח. למריומה, סכום כולל של -.000, 842ש"ח, כשסכום המע"מ הגלום בהן, הוא - 444.122ש"ח. לאבני מזרחי, סכום כולל של -.000, 296ש"ח, סכום המע"מ הגלום בהן, הוא -.010, 43ש"ח. עוד נטען בכתב האישום, כי המערערים רשמו תחילה את החשבוניות בספריהם, אולם ביטלו את הרישום. החשבוניות לא נכללו בדיווחיהם התקופתיים של המערערים למנהל המע"מ (בעוד שמקבלי החשבוניות ניכו את מס התשומות הכלול בהן); והכל מתוך כוונה להתחמק ממס. .2שתיים הן הוראות החיקוק המיוחסות למערערים בשל המעשים הנזכרים לעיל: א. מסירת דו"ח הכולל ידיעה שאינה נכונה בלא הסבר סביר ומתוך כוונה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מלוא המס החל עליו - 15עבירות על סעיף 117(א)(3) לחוק יחד עם סעיף 117(ב);. ב. סיוע לאחר לנכות מס תשומות בלא שהיה לו לגביו מסמך שהוצא כדין - 15 עבירות על סעיף 117(ב)(4) לחוק יחד עם סעיף 31לחוק העונשין, תשל"ז - .1977 בולטת לעין העובדה, שהעבירות המיוחסות למערערים בהוראות החיקוק, בשל הוצאת "החשבוניות המנופחות", הן של סיוע או כוונה לסייע לאחר (מקבלי החשבוניות), להתחמק ממס, ולא בשל עצם אי הכללתן של החשבוניות הללו בספרים. ניסוח זה של כתב האישום אף הוא מוקשה בעיני ולא מובן לי כלל. שכן, סעיף החוק הרלבנטי בהוראת החיקוק הנזכרת ראשונה לעיל (117(א)(3) לחוק מע"מ) - אין בה שום יסוד של כוונה לסייע לאחר. מסירת ידיעה לא נכונה או מסירת דו"ח הכולל ידיעה לא נכונה, היא היא העבירה. מדוע הוסיפה התביעה לתיאור המילולי של הוראת חיקוק זו, את יסוד הכוונה לסייע לאחר - לתביעה הפתרונים. .3לעניין חברת טסה, אמר בימ"ש קמא בהכרעת הדין: "נותרתי עם ספק באשר להיות החשבוניות המופיעות בכרטסת הלקוחות של חברה זו - חשבוניות פיקטיביות. אני מזכה על כן הנאשמים... מן העובדות המתייחסות לחברת טסה". (עמ' 129). בית המשפט לא הבהיר מהו הספק שנותר בו לעניין זה, ונותרתי אני בספק לגבי המשפט הלאקוני והקצר הלז. .4לעניין חברת מריומה, אמר בימ"ש קמא: "מקובלת עלי עדותו של יעקב מרום (עמ' 102) על פיה היו החשבוניות מנופחות, אולם לא בשיעור של %25". .5לעניין חברת אבני מזרחי, הכרעת הדין לא ברורה בנקודה זו. בית משפט קמא כתב "הבהרה" כדלקמן: "בהכרעת הדין אמנם מקובל היה עלי שהחשבוניות שהוצאו לחברה זו אינן חשבוניות פיקטיביות; אלא שעל פי הנטען בכתב האישום, טענה אשר הוכחה לטעמי ע"י התביעה, הנאשמים רשמו את החשבוניות הללו בספרי נאשמת 3ולאחר מכן ביטלו את הרישום. כידוע לא נכללו החשבוניות הללו בדיווחיהם התקופתיים של המנהלים למנהל מס ערך מוסף. והיוצא הוא - שאין לעניין היות החשבוניות הנ"ל חשבוניות אמת, על מנת להשליך על ההרשעה בתיק". .6הבהרה זו, דווקא העלתה אצלי שורת שאלות ותהיות: ראשית - כפי שנראה, בית המשפט סבר שהיותן של החשבוניות של אבני מזרחי מנופחות (אף שבטעות השתמש במונח "פיקטיביות"), אינו מעלה או מוריד לעניין ההרשעה, כי הרי בכל מקרה, הן לא נכללו בדיווחים התקופתיים. אולם, אם "מקובל" היה על בימ"ש שהחשבוניות הללו לא היו מנופחות, אזי לא די באי הכללתן בדוחות של המערערים, כדי להרשיע אותם בכל האישומים שיוחסו להם; שהרי הם הואשמו על פי שתי הוראות חיקוק, בשתיהן סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס. על כן, צריך היה בימ"ש לזכותם משתי העבירות הללו. אם החשבוניות הן חשבוניות אמת (או לא הוכח כראוי שהן אינן כאלה) - אבני מזרחי זכאית היתה כדין לכלול אותן בספרי חשבונותיה ולנכות את מס התשומות הגלום בהן. שנית - בית משפט לא נימק, בהבהרה, מה ההבדל בין החשבוניות שהוצאו לאבני מזרחי (שלא אמיתיותן, או פיקטביותן משליכה לדעתו, על ההרשעה, אלא אי הכללתן בדוחות, בין אם הן אמיתיות הן ובין אם מנופחות), - לבין החשבוניות שהוצאו לטסה, שבגינן זיכה בימ"ש את המערערים, רק משום הספק אם החשבוניות היו פיקטיביות. לפי אותו הגיון ואותו קו מחשבה, צריך היה בימ"ש להתייחס גם בעניין חשבוניות חברת טסה, לשאלה, אם החשבוניות, אפילו הן אמיתיות נכללו בדוח ולקבוע ממצא עובדתי בשאלה זו; שלישית - כנ"ל לגבי החשבוניות שהוצאו לחברת מריומה, לגביהן קבע בימ"ש שהן היו מנופחות, אך לא בשיעור של % .25אין דיון בממצא בשאלת הכללתן בדוחו"ת התקופתיים; .7המדינה מערערת על הזיכוי מן העבירות בעניין חברת טסה, משום שהיא סבורה, שהתשתית הראייתית אשר שימשה להרשעת המשיבים בעניין חברת אבני מזרחי, המווה תשתית ראייתית גם להרשעה בעניין טסה. המסקנה המתבקשת, לדעתה, שגם חשבוניות טסה לא נכללו בדיווחים. .8המערערים סבורים, כי הזיכוי בענין טסה מחייב את זיכוי המערערים גם בעניין מריומה ואבני מזרחי, משום הסתירה הפנימית הקיימת בהכרעת הדין, עם הזיכוי בענין טסה וההרשעה בעניין מריומה ואבני מזרחי. עוד טוענים המערערים, כי יש לזכותם גם בעניין שתי החברות האמורות - הואיל ועדי התביעה אישרו כי העסקאות אכן בוצעו. .10דעתי היא כדלקמן:- א. בענין החשבוניות של אבני מזרחי: הואיל ובימ"ש קמא סבר שהחשבוניות הן אמיתיות, ואני מסכים לדעת חברתי, כב' השופטת שטופמן, המציעה לדחות את ערעור המדינה לעניין זה - ולו מחמת הספק ראוי לדעתי לזכות את המערערים מ- 4העבירות המיוחסות להם לפי הוראות החיקוק הנזכרות לעיל, של כוונה לסייע וסיוע לאבני מזרחי. הואיל וכאמור לעיל, האשימה התביעה את המערערים, בשני סעיפי החיקוק, בסיוע ובכוונה לסייע לאחר להתחמק ממס, אין זה ראוי, ללא בקשה מפורשת ומתן הזדמנות נאותה למערערים להגיב עליה להרשיע אותם בשל עצם אי הכללתן של החשבוניות הללו בדוחותיה. ב. בעניין החשבוניות של טסה: אני מסכים להצעת כב' השופטת שטופמן לדחות את ערעור המדינה. הראיות - בשאלת היותן של החשבוניות מנופחות אינן חד משמעיות. ג. בעניין החשבוניות של מריומה: אני מסכים להצעה לדחות את ערעור המדינה ולקבל את ערעור המערערים. הנימוקים שלי זהים לנימוקים בעניין אבני מזרחי. .11אני מסכים ליתר חלקי חוות הדעת של כב' השופטת שטופמן מלבד לחלק המתייחס לעונש. כפי שנאמר, העבירות מפליגות בחומרתן, המסחר בחשבוניות פיקטיביות הפך לתופעה שניתן כבר להגדירה כ"מכת מדינה". העבירות דכאן בוצעו במשך תקופה ארוכה של שנים, בשיטתיות. המערער 4זילזל זילזול מתמשך בנושא של ניהול ספרים כדין. הוא אמר ש"ספרים לא מעניינים אותו" והעבירות בוצעו באמצעות שלוש חברות שניהל. הסכומים גבוהים והנזק לקופת הציבור גדול מאד. העבירות הללו קלות לביצוע וקשות לגילוי. הווח הצפוי מביצוען הוא מהיר, קל וזמין. כבר אמרנו בע"פ (ת"א) 70637/99מדינת ישראל נ' אברהם ולט (לא פורסם), כי "העבירה של הוצאת חשבוניות הוא אבי אבות הטומאה כשמדובר בעבירות מס". רק ענישה מחמירה יכולה להיות בעלת כוח מרתיע כלפי עבריינים בכוח. בענייננו, מדובר בעיקר ברכישת חשבוניות פיקטיביות. על עבירה זו אמר בית המשפט העליון, מפי הנשיא דאז שמגר, כי: "אלמלא הביקוש לחשבוניות מס ע"י מעלימי המס הגדולים, לא היו דגי הרקק טורחים לייצרם כדי למוכרם" (ברע"פ 3910/94 אליהו עובי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)). ועוד נאמר שם, כי: "נקיטת צעדים אפקטיביים נגד רוכשי החשבוניות, הוא תנאי לריסון פעילותם של יצרני החשבוניות." גישה זו מחייבת, אף היא, החמרה כלפי רוכשי החשבוניות. דעתי היא, שיש לקבל את ערעור המדינה (למרות הזיכוי החלקי מן העבירות של הוצאת חשבוניות מנופחות), ולהעמיד את עונש המאסר בפועל של המערער 4על 36 חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. השופטת ד' ברלינר: במחלוקת שנפלה בין חברי לעניין ההרשעה באשר לחשבוניות של "אבני מזרחי", אני מצרפת דעתי לדעתו של השופט המר, ומנימוקיו. באשר ליתר חלקי הכרעת הדין אני מסכימה לאמור בחוות דעתה של השופטת שטופמן. לעניין העונש: בנושא זה אני מצרפת דעתי לדעתה של חברתי השופטת שטופמן. אני מסכימה לחלוטין לדברים שצוטטו ע"י חברי באשר לחומרה שבהוצאת חשבוניות פיקטיביות, אלו דברים שנאמרו על ידינו בהזדמנויות קודמות והיו נכונים אז כשם שהם נכונים במקרה הנוכחי. יחד עם זאת, כיוון שזיכינו מחלק מהעבירות, ובהתחשב בכך שתקופת המאסר שהוטלה על המערער 4אינה קצרה, ובהיותנו ערכאת ערעור שאינה ממצה את הדין עם מערערים, נראה לי לנכון להשאיר את הענישה שהטיל בימ"ש קמא על כנה. אשר על כן, ועפ"י דעת הרוב, אנו מזכים את המערערים מ- 4העבירות המתייחסות ל"אבני מזרחי בע"מ" (סעיף 4של האישום השלישי). באשר לעונש: אנו משאירים בעינו את העונש שהוטל ע"י בימ"ש קמא, ואף זאת עפ"י דעת הרוב. זיכוי מעבירהעבירות מסמיסים