זכויות במשק במושב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות במשק במושב: א. טענות ופלוגתאות התובענה הינה לפיצוי כספי בסך של 320,000 ₪ - ערכו של משק מס' 65 במושב ניר משה (להלן: "המשק") אשר לטענת התובע נושל מזכויותיו בו ונימסר לאחר שלא כדין. מתחילה תבע התובע, בנוסף, אכיפת הסכם בינו לבין הנתבע - לטענתו, וכן עתר לצו עשה קבוע ,אולם בסיכומיו חזר בו מסעד האכיפה וצו העשה וטען לפיצוי בלבד לאחר שהבהיר כי אין זה מעשי יותר לעתור לאכיפה לאחר שהמשק נמסר לאחר (פיסקה 107 לסיכומיו). בתאריך 26.1.00 דחתה כב' השופטת נדב את טענת הנתבע לפיה תביעת התובע התיישנה ומכאן הצורך להידרש לפלוגתאות שנתגלעו בין הצדדים. אין חולק, כי במועדים הרלוונטיים לתובענה היה המשק נחלה ריקה ללא מבנה מגורים וללא השקעות חקלאיות. בטענותיהם, הסתמכו הצדדים על החלטות שונות של ועד ההנהלה, כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקולי ישיבות ועד ההנהלה ממועדים שונים. ככלל,הצדדים לא חלקו על עצם קיומם והוצאתם, אף כי התובע טען כי אלה (או מרביתם) לא הובאו לידיעתו ולא נשלחו אליו. הפלוגתאות הטעונות הכרעה הינן: - האם לתובע זכויות במשק ואם כן,מהו מקורן. - מעמדו של התובע אצל הנתבע וההשלכה על זכויותיו הנטענות. טענות התובע לטענתו, בשנת 1982 רכש מכספו מאת חבר האגודה - מרק בן נעים, זכויות במשק במושב ניר משה - הנתבע. עם רכישת הזכויות החלו התובע ואשתו בהליכי קליטה באגודה ובסוכנות היהודית. באותה שנה אישרה האסיפה הכללית של המושב את קבלת התובע ואשתו כחברים באגודה השיתופית ומאוקטובר אותה שנה נפתח לתובע כרטיס שוטף באגודה בו נרשמו חיובים וזיכויים. התובע - בנם של מייסדי הנתבע, נפצע במהלך פעילות מבצעית באורח קשה, בחודש מרץ 1982 (ע"פ כתב התביעה) במהלך שירות כקצין מבצעים, הוכר ע"י משרד הבטחון כנכה, אושפז למשך שנה בבית החולים רמב"ם ועבר טיפולים רפואיים מסובכים, לרבות ארבעה ניתוחים במהלכם אושפז מפעם לפעם. לטענתו, עקב פציעתו, לא השלימו הוא או רעייתו את נוהל הקליטה והעברת הזכויות במשק על שמם. בחודש פברואר 1984 הודיע ועד הנהלת האגודה השיתופית של הנתבע למחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית על החלטתו להמשיך בהליכי הקליטה של התובע ואשתו. ביום 19.11.96 הופתע התובע לטענתו לדעת, כי הנתבע פרסם הודעה בה התבקשו חברי המושב להציע מועמדים לרכישת המשק. התובע, באמצעות ב"כ, דרש שלא לפגוע בזכויותיו במשק שהוכחשו ע"י הנתבע והועברו לאחר. בתאריך 18.2.98 שלח ב"כ התובע דאז אל הנתבע טיוטת כתב תביעה אותה עמד להגיש תוך הצעה לנהל מו"מ לפשרה. ב"כ התובע טען, כי יש לבסס את זכותו לפיצוי תוך קביעה, כי מעשי הנתבע מהווים תרמית או הונאה, גזל או מעשה רשלנות, בהתאם להוראות ס"ע 56, 52, 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח- 1968. כן מסתמך ב"כ התובע על חוק החוזים, לרבות הוראת סעיף 61 נוכח העובדה, כי תקנון המושב המסדיר את נוהלי החיים הינו חוזה בין חברי המושב לבין עצמם וכל הפרה של התקנון או סטיה מזכה את הנפגע לתרופות. ב"כ התובע הפנה לחוו"ד שמאי מטעמו. השמאי מר זאב זק"ש בדק את המשק ביום 16.2.98 וקבע את ערכו של משק פנוי וחופשי ממבנים והשקעות בסך של 320,000 ₪. ב"כ התובע טען, כי הנתבע לא הגיש חוו"ד נגדית ואף ויתר על חוו"ד שמאי לפיכך יש מקום לקבוע כי הנתבע מקבל את הערכת שמאי התובע. טענות הנתבע הנתבע טען, כי מעשיו של התובע רצופים שקר ותרמית. מרק בן נעים מעולם לא מכר לתובע את המשק והחוזה המתיימר להיות הסכם בין התובע למרק בן נעים הינו מסמך מזוייף. התובע מעולם לא רכש זכויות אצל הנתבע משום שרק בתום תקופת מועמדות עשוי היה התובע להפוך לחבר והשתלשלות האירועים הרלוונטית הינה כדלקמן: בתאריך 9.12.82 הגיש התובע בקשה לקבל משק אצל הנתבע. בתאריך 4.1.83 התכנס ועד ההנהלה של הנתבע, החליט לקבל את התובע למשק ולהמשיך בהליכי קליטה רגילים. הנתבע ביקש להדגיש, כי התובע קיבל את המשק באופן חריג, לאור מצבו המיוחד ופציעתו לאחר שהוריו כבר קיבלו משק אחד נוסף עבור אחיו של התובע בהתאם לנוהל מאותה תקופה לפיו כל משפחת מייסדים מקבלים משק עבור אחד הבנים. התובע לא פעל בהליכי קליטה. בתאריך 30.12.84 התכנס ועד ההנהלה של המושב והחליט לבטל את מועמדותו של התובע במשק משום שלא הסדיר חתימתו, למרות פניות אליו מיום 26.11.84. בתאריך 17.2.85 התכנס שוב ועד ההנהלה של הנתבע במגמה לאפשר לתובע לקבל את המשק. התובע נדרש להסדיר חובו ולהגיש בקשה לנתבעת תוך דיווח כי היה בחופשה מחוץ למושב במשך שנה ולאחר מילוי התחייבויות אלה, אמור היה ועד המושב לתת לתובע מכתב הפניה לסוכנות. בתאריך 6.5.85 הודיע הנתבע לסוכנות היהודית על ביטול מועמדות התובע משום שהתובע לא הסדיר את חובו ולא פנה לנתבע ולאור החלטת ועד ההנהלה מתאריך 31.3.85. הנתבע ניהל כרטיס חובה וזכות לתובע בהתאם לנוהל לפיו פתחו כרטיס לכל מועמד ואין הדבר מלמד על כי ההתייחסות אליו היתה כאל חבר משק. בתאריך 29.1.86 החליט ועד ההנהלה של הנתבע לאשר את מועמדותו של נועם אביטן למשק אשר התקבל בפועל ב-1987 כחבר. התובע ובני משפחתו ידעו על כוונת הנתבע למסור את המשק לאחד מבני החברים זמן רב לפני 19.11.96. אם התובע שילם כספים כלשהם, היה הדבר בגדר חובותיו במשק ולא עבור זכויותיו בו. בהליך שבפני התובע העיד לעצמו וכן הוגש מטעמו תצהירו של מר ציון חכמי, ששימש מזכיר המושב בין השנים 1979 עד סוף 1983 ואילו מטעם הנתבע העידו שלושה עדים: מר עובדיה מורד - המשמש כיו"ר ועד ההנהלה של המושב עד יום מתן העדות, לפחות. מר גרשון יונה - אשר כיהן כיו"ר ועד ההנהלה בתקופה הרלוונטית לתובענה אצל הנתבע ומר אלי שדה - חבר ועד בזמנים הרלוונטים לתביעה. ב. ההסכם עם מרק בן נעים - האם מזוייף? ב"כ הנתבע טען, כי הסכם הרכישה שהציג התובע להוכחת זכויותיו במשק כפי שהתיימר להוות הסכם רכישה בין השניים, הינו הסכם מזוייף ומר מרק בן נעים מעולם לא מכר את המשק לתובע ולכן נשמט הבסיס לתביעת התובע באשר לטענתו כי רכש זכויות קנייניות במשק. ב"כ הנתבע טען, כי יש לדחות את תביעת התובע רק בשל מעשה מרמה זה ולכל הפחות ליתן משקל ניכר למרמה זו. ב"כ התובע טען, כי מתוך המסמכים שצרף התובע לתצהירו עולה כי הסיבה להקצאת המשק לתובע היתה כי הוא ננטש על ידי אותו מרק בן נעים והמושב ראה בו משק פנוי שניתן להקצותו לתובע ללא כל צורך בהסכמת מרק בן נעים. נטען כי בכל הליכי קבלת התובע לחברות במושב אין ולו איזכור אחד של אותו הסכם בין מרק בן נעים לבין התובע. התובע לא הציג הסכם זה בפני המושב בעת קבלתו לחברות וההסכם לא היה הבסיס לקבלת התובע כחבר או כמועמד. לכן במועד התרחשות האירועים לא היווה ההסכם אסמכתא לזכויות התובע במשק כפי שנרכשו על ידו. לכן, אין להיגרר אחר ניסיונו של ב"כ הנתבע ולהקנות לנושא זה חשיבות מרכזית. הנטל להוכחת הטענה כי מסמך כלשהו הינו מזוייף רובץ על הטוען כך וזאת לאחר שהטוען לקיומו של מסמך כלשהו, עמד בנטל להוכיח את עצם קיומו וכי המסמך משקף את אשר נחזה להיות. בשוקלי את טענות הצדדים נראה כי יש להעדיף את גירסת הנתבע וזאת מן נימוקים שלהלן: אין חולק כי ההסכם - ת/2, שנחתם לכאורה בין התובע לבין מרק בן נעים נרשם בכתב ידו של התובע וזהו לשונו: "..... תאריך 10.12.82 הנדון: חוזה קנית משק מספר 65 חוזה קניית משק מספר 65 ממרק בן נעים ממושב ניר משה וביטון חנניה ממושב ניר משה.נ אני מרק בן נעים בן הנרי בן נעים ממושב ניר משה מוכר את משק מספר 65 לביטון חנן בן אהרון ביטון ממושב ניר משה.ב התמורה בעד היחידה 14,000 שקל צ' בנק הפועלים .... סניף נתיבות.ו הסכום הנ"ל שווה ערך ל 300$ אותם שילמתי לאגודת ניר משה.נ סכום נוסף של 30,000 שקל במזומן לידי מרק בן נעים. 6. אין חזרה מחוזה זה כל החוזר יפצה הצד שכנגד ב 5000 שקל. באנו על החתום חנן דור מרק בן נעים ...." התובע אישר, "החתימות של המוכר ושל הקונה הם שלי" וכן כי חתם ביד שמאל בשם בן נעים, אף שבד"כ משתמש ביד ימין ועוד, "ההסבר לכך וזאת גם אמרתי במשטרה בחקירה ההסכם נחתם בנוכחות מרק בן נעים, הוא סירב לחתום על ההסכם בחתימת ידו ואני עקב רצוני לממש את ההסכם חתמתי בשמו הסכמתו וידיעתו... מכיוון שמרק היה עולה חדש ולא ידע לכתוב הוא אמר לי בכותבו באיזה יד שאני רוצה על מנת שזה יראה חתימה של מישהו אחר" (עמ' 50 ש' 3, 22 פרוט' מיום 14.10.02, עמ' 51 לפרוט' ש' 6 -1 14.10.03). בנסיבות בהן הודה התובע, כי שתי החתימות המופיעות על ההסכם נרשמו בכתב ידו שלו, חוזר הנטל אליו להוכיח כי הדבר נעשה בהסכמתו של מרק בן נעים. מרק בן נעים לא זומן לעדות. התובע אף אישר כי חתם בידו השמאלית. הסברו כי הדבר נעשה לבקשת מרק בן נעים, הינו תמוה שכן לא ברור מדוע לא יכול היה מרק בן נעים לחתום בשפת אמו על המסמך, מכל מקום, התובע לא מסר הסבר משכנע להתנהגותו. בהגיעי למסקנה זו התעלמתי מטענות ב"כ הנתבע אודות דברים שאמר כביכול מרק בן נעים בפני מר עובדיה מורד שנתמכו במסמך נוטריוני משום שהדברים נותרו בבחינת עדות שמועה. כן התעלמתי מחוות דעתה של הגרפולוגית אורה כבירי אשר ב"כ הנתבע חזר בו מהגשתה (פרוטוקול מיום 22.5.03 עמ' 85 ש' 4-3) ומכל מקום גם זו נותרה ממילא, בבחינת עדות לא קבילה. בנוסף, יש לקבל את עמדת ב"כ הנתבע כי תוכנו של ההסכם תמוה למדי. התמורה הנקובה בהסכם בשיעור של 14,000 שקל ישן אינם שווי ערך ל-3,000 דולר כמצויין בהסכם עצמו אלא ל-425 דולר בלבד. התובע אישר כי מדובר בטעות (עמ' 52 ש' 3) אלא שטענתו וטענת ב"כ התובע כי לכל היותר מדובר בנתון המצביע על כך שהצדדים להסכם לא היו בעלי קו מחשבה עיסקי אינו מספק בנסיבות העניין וכן לעניין טענת הנתבע בקשר לגובה הפיצוי המוסכם שנקבו הצדדים בהסכם. זאת ועוד, לא הוצג בפני כל אישור המעיד על העברת סכום כלשהו למרק בן נעים ואף שהתובע ציין כי יש בחזקתו אישור בנק המעיד על העברת סך 14,000 שקלים לא הוכח הדבר במידה הנדרשת (פרוטוקול מיום 14.10.03 עמ' 51 ש' 22, 23). לכך יש להוסיף את עדות התובע כי הוא ומרק "ניסחנו הסכם משותף שהוא לא רצה לחתום עליו" (עמ' 49 שורה 18, ועמ' 50 ש' 1). מכאן עולה כי גם לשיטת התובע לא הסכים מרק בן נעים, לפחות בשלב מסויים לחתום על ההסכם, לכן על אחת כמה וכמה יש לנקוט משנה זהירות עובר למתן משקל לעדות התובע בהקשר זה. אף כי ב"כ הנתבע הצליח לעורר ספק ממשי בדבר כשרותו של המסמך ת/2 נוכח נסיבות העניין, אמנע מן הקביעה כי הינו מזוייף. הנטל להוכיח טענה זו הינו נטל שמעל למאזן ההסתברויות נוכח אופייה של הטענה ולא הובאו ראיות ישירות לכך. יחד עם זאת, עולה מן המקובץ כי התובע לא הוכיח כי המסמך ת/2 שכותרתו "חוזה קניית משק מספר 65" נחתם בהרשאתו של מרק בן נעים, לאחר שאישר כי הוא עצמו חתם את חתימתו של אותו בן נעים. לא אוכל לקבוע כי המסמך נחתם בהרשאתו של מרק בן נעים, על סמך עדות התובע לבדה, בנסיבות העניין דנן. יש להסכים עם עמדת ב"כ הנתבע, כי תביעת התובע התבססה בעיקרה על ההסכם שחתם לכאורה התובע עם אותו מרק בן נעים. ראה סעיף 2 לכתב התביעה וכן סעיף 15 שם טוען התובע כי רכש את הזכויות במשק 65 מכספו מאת חבר האגודה מרק בן נעים. חזית התביעה הוגדרה אם כן על ידי התובע עצמו כנשענת על אותו הסכם ויש להסכים כי רק בשלבים מאוחרים יותר של ההליכים, תלה התובע את זכויותיו בהחלטות הנתבע תוך שהוא מחליש את הזיקה להסכם עליו ביסס הוא עצמו את תביעתו. עיון בהליך בש"א 1260/98 שהתנהל בין הצדדים בעניין צו מניעה שהגיש התובע כנגד הנתבע, מעלה כי גם ב"כ התובע ביסס את זכותו של התובע על אותו הסכם. לדברי ב"כ התובע דאז עסקינן בהסכם משולש בין התובע, מרק בן נעים והמושב לאחר שהתובע שילם למרק בן נעים תמורה ואף נטל את חובו למושב ושילם אותו (עמ' 14 לפר' מיום 29.7.98 ש' 13-12). זאת ועוד, התובע עצמו בעדותו ייחס להסכם חשיבות. לדבריו, יו"ר הועד ביקש ממנו להביא להסכמה, לא כתובה על ויתורו של מרק בן נעים במשק, (עמ' 49 ש' 17-18) וכן לדבריו טרם רכש את הזכויות, יו"ר הועד דאז דוד הרמן ביקש ממנו להביא מסמך שהמשק התפנה ורק אח"כ יותחל בגביית התשלומים, פתיחת כרטיס חבר וכו'. לדבריו "אלמלא היה נגמר השלב של מרק, לא ניתן היה לבצע פעולות אלה" (עמ' 52 ש' 28-30). לכן נשמט נדבך מהותי מתביעת התובע משלא הוכח קיומו של ההסכם ואין לראות בזאת דבר של מה בכך. אף על פי כן תבדקנה טענותיו האחרות של התובע לאחר שטען כי זכויותיו במשק נובעות מתוך יחסיו הקונקרטיים עם האגודה. ג. האם התקבל התובע כחבר במושב. התובע טוען כי עמד בנטל הבאת הראיה להוכחת הטענה כי התקבל כחבר אצל הנתבע. התובע טוען לקיומה של החלטת אסיפה כללית בהקשר זה, להליכי קליטה בועד ובסוכנות היהודית, לכך שנפתח כרטיס הנהלת חשבונות לטובתו ועוד - התנהגות המעידה לשיטתו, כי הנתבע נהג בתובע כבחבר. להלן נתייחס לכל אחת מן הטענות המבססות לשיטת התובע את טענתו זו. בע"א 304/83 מועצה איזורית קישון נ' זכאי עדנה וישראל תק-על 85(3),300 ,אישר בית משפט העליון את עמדתו של בית המשפט המחוזי לאחר דיון בשאלה "האם נתקבלו המשיבים כחברים, או במילים אחרות האם נקשרה התחייבות חוזית בת תוקף שהיה בה כדי להקנות למשיבים באגודה השיתופית זכות של חברים. בהקשר זה, דן בית המשפט, בין היתר, במינוח ששימש להתכתבות בין המערערים לבין המשיבים וזאת מאחר ואלו נקטו חליפות במטבעות הלשון "חבר" ו- "מועמד". מסקנתו של בית המשפט המחוזי היתה כי לאור ההקשר הענייני ולאור מהות היחסים המשפטיים, אשר אותם ביקשו בעלי עדין ליצור ביניהם ... היתה כוונה הברורה... כי המדובר על קבלת ההצעה של המשיבים להיות חברים...". בית המשפט בחן, אם כן, את מהות ההצעה והקיבול, על רקע מכלול הנתונים העובדתיים, כפי שהדבר יעשה כאן בהמשך. בכתב תביעתו טוען התובע כי בינו לבין הנתבע נכרת הסכם מחייב לפיו התחייב הנתבע לקלוט את התובע ורעייתו כחברים ובעלי זכויות במשק וכי הנתבע הפר התחייבויותיו ולפיכך זכאי לסעדים להם עתר. ב"כ התובע התייחס לנוהל קבלת חבר במושב וטען כי בשאלה זו רבות הסתירות הפנימיות שבעדות עדי הנתבע. ב"כ התובע מפנה לעדותם של יו"ר ועד המושב בעת קבלת התובע לחברות, מר אלי שדה, ומר מורד על מנת להצביע על כי כל אחד מהם תיאר באופן שונה את הליכי הקבלה אצל הנתבע וכי ההליכים שאוזכרו ע"י עדי הנתבע אינם ההליכים המוזכרים בתקנון המושב (ת/1). לטענת ב"כ התובע, אישר מר מורד עצמו כי התקנון אינו מסדיר מעמד שדל "מועמד" כי סיום הליכי הקליטה בסוכנות אינו תנאי לקבלה לחברות. לטענתו, הנתבע לא הקפיד על סיום הליכי קבלה לחברות במוסדות חיצוניים, לרבות בסוכנות היהודית. ב"כ התובע טוען, כי התובע התקבל לחברות בהתאם להוראות התקנון אף לפי גירסת מקצת עדי הנתבע. ב"כ הנתבע טוען, כי חבר אגודה אינו חייב להיות בעל משק באגודה לכן חברותו או אי חברותו של התובע באגודה אינה מעלה ואינה מורידה לגבי זכותו לקבלת משק באגודה. נטען, כי התובע מעולם לא היה חבר אגודה אלא מועמד לחברות באגודה. משנת 1985 לכל היותר היה נתק בין התובע לבין האגודה, התובע לא השתתף בבחירות באגודה, בכל החלטות האגודה וכן במכתבי הסוכנות נרשם כי התובע הינו "מועמד" לחברות ולקבלת משק בין השנים 85 - 83 היה "מועמד בלבד כחבר לאגודה". ב"כ הנתבע מפנה לעדות מורד עובדיה מיום 22.5.03 לפיה התובע לא התקבל לחברות אף פעם אלא היה בהליכי קבלה וכן לעדות מר גרשון יונה (עמ' 81 שורות 11-13 ועמ' 83 שורה 21 מיום 22.5.03). התובע נטש את המושב בהותירו חובות כבדים. ב"כ הנתבע טוען, כי האגודה מעולם לא קיבלה החלטה פוזיטיבית לקבלתו של התובע לחברות במושב והתובע לא הוכיח קיומה של החלטה כזו. לכן, יש מקום לקבוע כי התובע אינו חבר אגודה. לטענת ב"כ הנתבע, החלטותיה הנוספות של האגודה מעידות דווקא על "ביטול מועמדות" התובע באגודה והתנתקותו ממנה לכן גם הנסיבות מעידות כי לא היתה החלטה של ועד האגודה המקבלת את התובע כחבר באגודה. סעיף 2 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973, קובע: "2. בקשה להתקבל כחבר (א) אדם הרוצה להתקבל כחבר באגודה יגיש לה בקשה, בדרך הקבועה בתקנות האגודה. (ב) קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות/תקנון שלה.." הוראת תקנה 2 א. קובעת: 2.א. נסיבות מיוחדות להכרה בחבר (תיקון: תשל"ה). "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה". ב"כ התובע מבקש לגזור גם מהוראת סעיף 2 א דלעיל לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג - 1973, את זכותו להחשב כחבר אגודה מאחר והתובע נהג כחבר אגודה והאגודה נהגה בו כחבר. הוראות סעיף 3 לתקנון ת/1 קובעת: "3. קבלת חברים: א) בהתאם להוראות סעיף 3 בחלק ו' להלן תוגש הבקשה לאספת ועד ההנהלה והועד יוכל להחליט ברוב דעות החברים הנוכחים באספה לקבל את המבקש או לדחותו מבלי לתת כל סבה לכך; ב) החלטת ועד ההנהלה לקבל חבר לא תהיה מוחלטת אלא אם כן נתאשרה על-ידי האספה הכללית ברוב של שני שלישים מן החברים הנוכחים באספה; ..." התובע מבסס טענותיו לקיום החלטות מחייבות כדלקמן: - החלטת ועד המושב מיום 4.1.83 (פרוטוקול ישיבת ועד הנהלה, נספח ד' לתצהיר התובע). התובע טוען כי סמוך לקבלת החלטה זו ע"י הועד במועד שאינו זכור, התכנסה אסיפה כללית של המושב וקיבלה את התובע לחברות במושב. אישור עדי הנתבע לקיומה של האסיפה הנ"ל אף שלא נתמך הדבר בפרוטוקול בכתב. נטען כי התובע עמד בכל תנאי הקבלה לרבות בסוכנות היהודית. לכן התובע נעשה חבר במושב ככל חבר אחר ולכל הפחות היה על המושב להכיר בו כחבר והליך הוצאתו היה לא חוקי ונעלם מעיניו מדוע לא נמצא העתק פרוטוקול זה על אף דרישותיו החוזרות ונישנות לאתרו. תצהירו של מר ציון חכמי מטעם התובע אשר כיהן בשנים הרלוונטיות כמזכיר המושב בהקשר זה. - תשובתו החיובית של מר מורד לשאלה 30 לשאלון בה נשאל האם האסיפה הכללית דנה בקבלת חנן דור לאגודה. בחקירתו הנגדית אישר העד כי התקיימה אסיפה כללית בה התקבל התובע כחבר וכן תשובתו החיובית של מר גרשון יונה לשאלה דומה וכן תשובתו של מר אלי שדה (פרוטוקול מיום 22.5.03, עמ' 81 ש' 27 - 22, עמ' 60 ש' 7 עמ' 61 ש' 1, עמ' 69 ש' 15-16). ב"כ הנתבע טוען, כי הוכח שוועד ההנהלה מעולם לא קיבל החלטה לקבלת התובע כחבר באגודה. האסיפה הכללית של האגודה שהיא האורגן העליון באגודות שיתופיות מעולם לא קיבלה החלטה לקבל התובע כחבר באגודה, האגודה מעולם לא נהגה בתובע כבחבר באגודה וגם התובע לא נהג כחבר באגודה, התובע לא בחר לא נבחר ולא השתתף באסיפות כלליות, התנתקות התובע מן האגודה משנת 1985 ועד 1998 אף שביקר מפעם לפעם אצל משפחתו במושב - אימו ואחיו, ואף שאחיו החל משנת 1990 חבר וועד (סעיף 28 לתצהיר התובע מיוני 99), התובע לא השלים הליכי קליטה לאגודה, התובע מאשר כי משנת 85 הפסיק לשלם מיסים לאגודה, משנת 85 הפסיקה האגודה לנהל כרטסת הנהלת חשבונות לתובע, התובע לא הסדיר את חובותיו לאגודה אף שניתנו לו מספר הזדמנויות, התובע לא עיבד משק, לא בנה בית ולא השלים העברת המשק על שמו במנהל. בשוקלי את טענות הצדדים בהקשר זה, לא שוכנעתי במידה הנדרשת על פי מאזן ההסתברויות כי התובע הוכיח כי התקבל כחבר בהחלטת אסיפה כללית, היינו כי התקבלה החלטה דקלרטיבית שתוכנה ההצהרה כי התובע הינו חבר, שיש לרושמו בפנקס החברים. אמנם הוכח בעדויות עדי הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך, כי האסיפה הכללית דנה בעניינו של התובע והחליטה לאפשר לו להתחיל בהליכי קבלה לאחר שאושר לו באופן עקרוני, לקבל משק אף שהחלטה זו הינה חריגה ויוצאת דופן משום שהתובע הינו בן שני במשפחה העשוי לקבל את המשק וזאת מפאת נסיבותיו האישיות ופציעתו במבצע ליטני. שוכנעתי כי התובע לא השלים הליכי קבלתו, אף שהחל בהם, משום שזנח את "הצעתו" להתקבל כחבר. הסכמת הנתבע, אף שניתנה באופן עקרוני, היתה כפופה להשלמת תנאים מסויימים מצד התובע, אשר שוכנעתי כי לא קויימו כנדרש. הוכח כי בתאריך 4.1.1983 התכנס וועד ההנהלה בעניינו של התובע. עיון בפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מיום 4.1.83 מלמד כי "3. הוחלט לקבל בטון חנן למשק 65 ולהמשיך הליכי קליטה רגילים". החלטת הוועד מיום 4.1.1983 קובעת, כי התובע "התקבל" מבלי שנוסח ההחלטה נקטה לשון "מועמד" או "חברות" אולם, מתוכן ההחלטה ניתן ללמוד כי עסקינן "במועמדות" ולא "בחברות" משום שטרם הושלמו הליכי הקליטה (אף אם תקנון המושב אינו מסדיר הליכי מועמדות, נראה כי, נשתרש נוהג אצל הנתבע להתייחס אל מי שטרם השלים הליכי קבלה כאל מועמד). הוכח כי התובע לא השלים צעדים מתחייבים להשלמת קליטתו ולהעברת המשק על שמו. בתאריך 30.12.84 החליט ועד ההנהלה לבטל את מועמדותו של התובע כפי שהדבר הוכח מנספח ג' לתצהירו של מר מורד אף הוא פרוטוקול של ישיבת ועד ההנהלה מיום 30.12.84 "הוחלט להודיע על ביטול מועמדותו במשק מס' 65, זאת ועד היום לא הסדיר את חתימתו למשק". וזאת בעקבות מכתב מיום 26.11.84 שזו היא לשונו: "בבדיקה שערכנו בסוכנות היהודית... התברר כי טרם חתמת על יחידת משק מס' 65 וכי טרם המצאת את כל האישורים הדרושים". מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבע, כי התכנסות וועד ההנהלה בתאריך 17.2.85 נעשתה לפנים משורת הדין על מנת לסייע לתובע לקבל את המשק בתנאי שהתובע יסדיר חובותיו ויגיש בקשה לנתבעת לעניין חופשה של שנה מחוץ למושב ורק לאחר אלה אמור וועד המושב היה לתת לתובע מכתב הפניה לסוכנות לפיו אין למושב התנגדות כי האחרון יחתום על יחידת המשק. משלא עשה כן התובע לא ניתן לו מכתב המאפשר העברת זכויות במשק לתובע. עובדיה מורד העיד, כי התובע השאיר יתרת חובה "וזה הנימוק המרכזי שהוא הציל את נפשו וברח והשאיר את המשק, שלא היה שווה גרוש באותה העת. זה מה שהיה עם עוד מקרים" (עמ' 83 ש' 1-3). אמנם עד הגנה 1 מר גרשון יונה, השיב בחיוב לשאלה האם נכון לומר שהתובע התקבל באסיפה כללית של המושב כחבר המושב (עמ' 61 ש' 2) אולם, מהמשך עדותו ניתן להבין כי כוונתו היתה לכך "שהאסיפה אישרה לממש את הזכות הזו ומר דור לא מימש. הוא לא היה חבר" (עמ' 63,שורות 15-17 לפר' מיום 22.5.03 ) וכן בהמשך עדותו "אנו התייחסנו למועמדות מעולם לא דיברנו על חברות" (עמ' 64 שורות 5-6 לפר' מיום 22.5.03). עוד הבהיר הנ"ל, "הנושא בא להחלטת האסיפה הכללית, לא החברות הנושא כמכלול, החלוקה של המשקים, האסיפה החליטה להקצות בתנאים כאלה או אחרים, את המשקים, המדוברים, לבנים כולל מר דור, שאני מאוד רציתי שיהיה חבר" (עמ' 66, שורות 22-19). עובדיה מורד העיד, כי זוכר את ישיבת האסיפה הכללית אשר דנה בקבלתו של חנן דור לחברות אולם גם הוא מציין בעדותו כי התובע לא התקבל לחברות אלא היה בהליכים של קבלה (עמ' 81 ש' 12 ו-24). עוד על פי עדותו מעולם לא הוצא התובע מן החברות משום שלא קיבלו אותו לחברות (עמ' 83 ש' 21). אלי שדה, שהיה חבר בועד ההנהלה של המושב, בשנים 82' - 83', לערך, אף הוא השיב בחיוב לשאלה האם זכור לו אסיפה כללית של המושב שקיבלה את התובע לחברות, אולם גם הוא מציין כי היתה זו אסיפה אודות קבוצה של בנים ובאותה נשימה מעיד, כי כדי להתקבל כחבר, יש צורך לעבור את הנהלים באגף החוזים, המבחנים והבדיקות בסוכנות (עמ' 71, שורות 12-9). בהעדר פרוטוקול אסיפה, המהווה מסמך מהותי, לא ניתן ללמוד מה היה תוכנה המדוייק של ההחלטה. מכל מקום, שוכנעתי מעדויות עדי הנתבע כי עניינו של התובע אכן נדון באופן עקרוני, וניתן אישור מעין "אור ירוק" לפתיחה בהליכי קבלה לחברות. יש לשים לב כי גם מתצהירו של מר חכמי, שהוגש מטעם התובע, עולה כי זכור לו שועד המושב קיבל את התובע כמועמד לחברות במושב ואף הוא אינו מציין תוכנה של החלטה קונקרטית באסיפה כללית, בה ניתנה הצהרה דקלרטיבית, לקבלת התובע כחבר. נכח חלוף הזמנים, אין גם מצופה מן הנתבע לשמור החלטה מעין זו. גם תשובתו החיובית של מר מורד לשאלה 30 בשאלון, עליה מסתמך ב"כ התובע, הינה תשובה לשאלה האם האסיפה הכללית דנה בקבלת חנן דור לאגודה ולא האם התקבל בפועל כחבר, באותה החלטה. הליכי קליטה בסוכנות היהודית התובע טוען, כי התייצב עם אשתו במשרדי הסוכנות בתאריך 29.2.84, מילאו שאלון מועמדות, קיבלו טפסים לבדיקות רפואיות שבוצעו והוחזרו לסוכנות והתובע אף חתם על התחייבות שלא למכור את המשק למשך 7 שנים ונמסר לו מכתב מן הסוכנות המודיע על המשך הליכי קליטה (נספח ה' לתצהיר התובע). התובע טוען, כי סיים את הליכי הקליטה בסוכנות היהודית לכל דבר ועניין ואף שמר מורד עצמו - עה/3 אישר כי בדק את התיק בסוכנות והצהיר כי לא היו שם מסמכים בקשר לקליטת התובע. ב"כ התובע תמה כיצד מסמכים אחרים של הליכי קליטת התובע בסוכנות, לרבות פרוטוקול ועדת קבלה בה השתתף מר מורד לא הגיעו לעיניו וכי הצהרתו הראשונית של העד כי התובע לא החל בהליכי קליטה, היתה פזיזה ועמדה בניגוד לתוכן המסמך שהוצג (נספח ה' לתצהיר התובע). לכן טען כי אין ליתן אמון בעדותו של עד זה. מצאתי ממש בטענות ב"כ הנתבע גם בעניין זה. המסמך עליו מבסס התובע טענתו כי השלים הליכי קבלה בסוכנות הוא פרוטוקול הסוכנות מיום 29.2.84, אולם, כל אשר קובעת החלטה זו הינה "המשך הליכי קליטה" וההחלטה אינה מעלה או מורידה לעניין קליטתו של התובע במושב. בידי התובע אין אישור כי השלים הליכי קליטתו בסוכנות אף שטוען שפעל להשלמתם (עמ' 35 ש' 14-15 לפרוטוקול מיום 26.10.99 בפני הש' נדב). הוכח כי, כשנה לאחר שהתובע החל הליכי קליטה בסוכנות ב- 1985, נוצר נתק מוחלט של שנים רבות בינו לבין האגודה מאז אותו הליך בפני וועדת הקבלה שהיה מקדמי למדי (עמ' 78 שורה 8 -14 לפרוטוקול מיום 22.5.88 עדות מורד שהיה חבר בוועדת הקבלה של הסוכנות). מעדותו של מר גרשון יונה עולה, כי בדק מה עלה בגורל הטיפול בסוכנות ומצא כי היחידה ריקה לאחר שפתח באופן פיזי את התיק (עמ' 65 ש' 15-21). עדותו זו נתמכה בעדותו של מר מורד ולא מצאתי ביניהן סתירות ומכל מקום, לא שוכנעתי מטענות ב"כ התובע, כי עדויות עדי הנתבע אינן אמינות. ניהול כרטיס הנהלת חשבונות לתובע ב"כ התובע טוען, כי למן המועד בו החליט הנתבע לקבל את התובע לחברות נפתח לתובע אצל הנתבע כרטיס חבר בהנהלת החשבונות של המושב, בשנים 1983-1985 חוייב התובע בחיובים שונים בגין המשק, לרבות דמי הסכמה למנהל מקרקעי ישראל ומנגד זוכה בזיכויים ענפיים שונים - עובדה שאושרה ע"י הנתבע (נספחים ו' ו-ז' לתצהיר התובע ופרוטוקול מיום 22.5.03 עמ' 65 ש' 29-31 ועמ' 79 ש' 14-17). ב"כ התובע טוען כי מעיון בכרטיסי החבר ניתן להבחין, כי נוהלה מערכת הנהלת חשבונות בין המושב לבין התובע. התובע חוייב בכרטיס הנהלת החשבונות בתשלומי מיסים שונים, מס משק, מס מוניציפלי ונהנה מנגד מזיכויים בחשבון של רווחים שונים (נספח ו' ו-ח' לתצהיר התובע) לכן הוכח לשיטתו כי הנתבע נהג בתובע כבחבר. ב"כ הנתבע טוען כי גובה חובו של התובע בזמן שהיה מועמד לקבל משק, היה גבוה מכל תשלום ששילם התובע לאגודה לכן ויתר על זכותו לקבל את המשק בזמנו. נטען על ידי ב"כ הנתבע כי ב- 1985, בוטלה בשנית מועמדות התובע לכן נסגר כרטיס הנהלת החשבון שהיה לתובע אצל הנתבע. מאז 31.3.85 לא קיבל התובע כרטיס חשבון, לא תבע ולא ביקש מאום וממועד זה לא חוייב בחיובים כלשהם כגון מיסים, גרעונות, למשל: בתחילת שנת 1990 חוייב כל חבר אגודה בגין מחיקת חוב אבוד של החברה בלטר רחל ז"ל בסך 5,000 ₪, וכן התובע לא זומן לדיון בפני המשקם ולא נכנס להסדר בקשר לחוב כלשהו ובמשך 14 שנים לא קיבל זיכוי מענפים שותפים כגון פלחה ופרדס ואף לא ביקש זאת. למעשה התובע מאז לא ביקש דבר. בא כח התובע השיב לטענות אלה, כי אף אם הוכח כי לתובע היה חוב כלפי המושב אין בעובדה זו כדי להביא לפסילת חברותו. ראשית משום היחס המועדף כלפי חברים אחרים, שנגדם לא ננקט הליך להפסקת חברותם (פרוט' מיום 22.5.03 עמ' 81 ש' 28 - 30 ועמ' 82 ש' 1 - 7),. בנוסף, המושב עצמו לא נקט בהליך כל שהוא בגביית חוב התובע, לא פנה אליו, לא ביקש ממנו כיסוי חובו עובר למועד ההחלטה מיום 17.2.85. מכל מקום, טוען בא כח התובע כי התובע לא צבר חוב כלפי הנתבע, חובות החברים נבעו ממשקים שעובדו חקלאית ואשר בעליהם נטלו הלוואות לצורך עיבוד המשק בעוד התובע לא השקיע כל השקעה . לאחר שבחנתי טענות הצדדים, שוכנעתי כי התובע הפסיק להתנהג כמועמד. התובע הודה כי מאז 1985 הפסיק לשלם תשלומים שוטפים לאגודה ולקבל זיכויים מ- 1985 ולא הוכח כי גבו מן התובע מיסי חבר כטענת ב"כ בדיון מיום 30.6.99. מעדותו של גרשון יונה עולה, כי גם למועמד נפתח כרטיס. מקובלת עלי עדותו כי אין בעצם פתיחת הכרטיס ללמד על קבלתו כחבר ויש לבחון הנסיבות כולן בכללותן. (עמ' 64 ש' 27). הוכח, כי למן שנת 85' ואילך לא נוהל כרטיס הנהלת חשבונות עבור התובע. התובע עצמו אישר כי לא שילם מיסים מוניציפליים לועד אחרי שנת 85'-86' וכן לא שילם ארנונה למועצה (בעמ' 53 ש' 23 עד 25). לדבריו, מ-1985 שילם דמי חכירה ע"י הזיכויים שהיו צריכים לעבור לחשבונו. על פי עדותו אין לו הוכחות לתשלום (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 26.10.99 בפני הש' נדב). עוד לטענתו לא הופתע שלא הוזמן למשקם בעניין חוק גל ומכל מקום לא דרש זיכויים לחשבונו. התובע אישר, כי משך 11 שנה לא בדק אם יש לו חוב באגודה. גירסת התובע כי הזיכויים בכרטיסיו עלו על החיובים השנתיים והוא לא ראה סיבה שהמשק יצבור חובות והיה בזכות אינה מתיישבת אלא עם הסברה כי התובע בחר לנתק עצמו מן המושב שכן התנהלות מעין זו אינה אופיינית למי שרואה עצמו חבר או בעל זכויות וחובות במושב. לכל הפחות היה על התובע להראות מידה מסויימת של מעורבות ולו באמצעות הוריו או אחיו אשר עדיין התגוררו במושב אולם הדבר לא הוכח. יש לדחות את טענת התובע לפיה הזיכויים עלו על החיוביים בכרטיס הנהלת החשבונות החל מ- 1985 לכן היה לו יסוד לא להתעניין בחיוביו, לאור עדות מורד ועיון בכרטיס עצמו (מ- 22.5.03 עמ' 82 שורה 10-11 , 20-21 מיום 22.5.03, לפיה הזיכויים עלו על החיוביים ב- 10-15 שנים האחרונות ולא קודם לכן, וכן נספח כ' לתצהיר מורד). פעולות להעברת המשק על שם התובע: עוד שוכנעתי כי הוכח מתוך התנהלותו התובע כי לא השלים פעולות להעברת המשק על שמו אף שעסקינן בתביעה להכרה בזכויות קנייניות במשק חקלאי במושב עובדים לגביו קיים חוזה משולש - אגודה, סוכנות, מנהל. התובע אישר כי לא פנה לרישום זכויות במינהל (עמ' 4 שורה 19-20 לפרוטוקול מיום 14.10.02), לא חתם על קבלת משק, לא חתם על הסכם כלשהו בעניין המשק, למעט המסמך מול בן נעים, שאודותיו כבר התייחסנו ואין מקום לבסס עליו זכות כלשהי. אינדיקציה נוספת לכך שהתובע עצמו לא התייחס אל רכישת המשק כאל עסקה במובן המקובל ניתן למצוא באישורו כי בהצהרת הון לא ציין שהמשק שייך לו. (עמ' 8 שורה 15-18 פרוטוקול מיום 14.1.02), לא שילם מיסים על עיסקת הרכישה, (עמ' 4 שורה 10, בעמ' 8 שורות 22-26) ולא דיווח על העסקה לרשויות המס אף שהדבר מתחייב (עמ' 8 שורה 21-22). - התובע לא ראה לנכון לבקר במשקו ולהתעניין בכרטסת הנהלת החשבונות שלו, גם כאשר ביקר אצל הוריו. תמיכה לכך שהתובע לא השלים ההליכים המתבקשים הנוהגים אצל הנתבע מצאתי בהליך קבלות של מר אביטן אבינועם. בתאריך 29.1.86 החליט וועד ההנהלה של הנתבע לאשר עקרונית את "מועמדותו" של אבינועם אביטן למשק תוך הפניה לוועד הקבלה (נספח ו' לתצהיר מורד) ואישור קליטה של מר אבינועם אביטן ניתן בשנת 1987 על ידי מנהל מקרקעי ישראל (נספח ז' לתצהיר מורד) ולהבדיל ממר אביטן התובע לא קיבל אישור קליטה, לא המציא מסמכים חיוניים. בנספח זה מודיע מנהל מקרקעי ישראל למר אביטן כי שר החקלאות אישר את קליטתו במשק ולפיכך לצורך המשך הטיפול "בקבלת הזכויות" יהא על הקונה להמציא אישור אגודה, אישורים על תשלום מס שבח ומס רכישה ועוד. עולה מכאן כי גם לאחר שהמנהל מאשר את קליטת המועמד, יש צורך בהמשך טיפול לשם קבלת זכויות. התובע עצמו אישר כי משנת 85' לא קיבל כרטיסי חשבונות משום שלא נוהל חשבון במושב. הוא אישר שקיבל את כרטיסי החשבונות במעטפה שנשלחה לכתובתו בחיפה (עמ' 35 ש' 19 לפרוטוקול מיום 26.10.99) ומכאן תמוה מדוע לא פעל ולא נקט בכל מעשה לכשפסקו העברות הכרטיסים לחיפה. אקט ההפסקה האמור הינו מהותי ועשוי ללמד על שינוי יחסו של המושב אל התובע ואף על פי כן התובע בחר שלא לבחון את העניין, התובע נותר אדיש להפסקה זו והמשיך "לקיים" את הנתק במערכת היחסים שבינו לבין המושב. תשובתו של התובע לפיה לא ידע שאין לו כרטיס משנת 86' (עמ' 53 ש' 22) אינה מתיישבת עם תשובתו בדיון מיום 26/10/99, המצויין לעיל. הפסקת קבלת הכרטיסים לחיפה, היתה צריכה לעורר "נורית אדומה" אצל התובע והיה עליו בכל מקום להניח כי פסקה הפקת כרטסת הנהלת חשבונות ולבחון את משמעות הדבר. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי יש לדחות את טענתו של התובע לכך שבהתנהגות הנתבע בדרך של הנפקת הכרטיסים הכיר בו הנתבע כחבר. לכל היותר יכולה היתה טענה זו להיות יפה במישור היחסים שעד שנת 1985 אולם במעשיו של התובע הצביע כי אין לו עניין עוד ביחסיו עם המושב. מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבע לפיה בכדי להיחשב כחבר מכוח התנהגות יש להראות מעורבות כלשהיא בפעילות האגודה, גם אם לא במידה הנטענת על ידי ב"כ הנתבע, אשר לשיטתו יש להראות נטילה פעילה בהחלטות האגודה, נוכחות באסיפות כלליות, השתתפות בבחירות ועוד. בבג"צ 6627/98 ישראל נוימן ואח' נגד רשם האגודות השיתופיות, תק-על 2000(4),132, התייחס כב' השופט חשין לנושא המגורים, "מושב עובדים אינו בית משותף שהדיירים בו יכולים שיהיו זרים זה לזה. מושב עובדים אינו אף מקום מגורים גרידא לאנשים עובדים. המושג מושב עובדים משמיע ... אורח חיים, קשר אישי, שיתוף ועזרת גומלין בין אדם לאדם. מושב עובדים להתיישבות חקלאית, שיתופית אינו אך מסגרת פורמאלית והתאגדות להתיישבות; חברות במושב מצביעה על בחירה בדרך חיים משותפת. כך עולה אף מהוראת סעיף 4 לפקודת האגודות השיתופיות... וכן בהמשך: "אכן, מי שאינו מתגורר במושב זמן רב ... לכאורה מנתק הוא עצמו מאותה הווית חיים של מושב: הוויה של חיים יחד, של עזרה הדדית, של שיתוף, של סולידריות, של פגישות תכופות בצרכניה, קיומם של קשר אישי, של שותפות ושל אינטרסים משותפים בפיסת קרקע מסוימת אינו יכול להוסיף ולהתקיים - על פי טבעם של דברים - בין אגודה וחבריה לבין מי שנטש את מקום המגורים במושב. על דרך השלילה נאמר, כי קשר בשלט - רחוק עם מושב ועם חברים במושב אינו מתיישב, לכאורה עם חברות במושב..." (פסקה 24 ו- 25 לפסק הדין). ועוד: "לצורך בחינת השאלה האם ניתק באופן סופי הקשר המהותי בין החבר למושב, יש להיעזר בסממנים נוספים, אובייקטיבים וסובייקטיבים. למשל, משך ההיעדרות מן הישוב ונסיבותיה; מידת המעורות של החבר בחיי המושב והאגודה, האם הוא משתתף באסיפות כלליות של האגודה, משלם את מיסיה; האם הוא עובד במושב ועוד" (פסקה 32 לפסק הדין). בנסיבות דנן, בהן התנתק התובע לחלוטין מן האגודה והמושב, למעלה מ- 10 שנים, בלא שקיים כל קשר או גילה מעורבות כלשהי למעט ביקורים, לטענתו, אצל הוריו מפעם לפעם, התנהגות זו סותרת את עצם מטרת קיומה של האגודה השיתופית. ההחלטה בדבר הוצאת התובע מן המושב ב"כ התובע טען כי האסיפה הכללית,מוסמכת להוציא חבר מן המושב ע"פ רשימה סגורה הקבועה בסעיף 7,חלק ב' של תקנון האגודה ומאחר שלא נתמלאו הוראות הסעיף,הליך הוצאתו של התובע היה לא חוקי ולכן בטל. עקב כך טען לפגמים מהותיים ופרוצדורליים ובתוך כך, מפנה לע"א 4245/00 חן נ. תל קציר (טרם פורסם) בעניין הפסקת חברותו של חבר קיבוץ ולפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן. ב"כ הנתבע בהסתמך על עדי הנתבע טוען, כי אין זה רלוונטי להתייחס לטענה בעניין הליך הוצאתו של התובע מחברותו באגודה משום שהתובע מעולם לא היה חבר בה ובכל המהלכים השונים דובר אך ורק על מועמדותו וכן הדבר בא לידי ביטוי בהחלטות השונות ובמסמכים השונים. התובע מבסס טענותיו על אלה: בתאריך 26.11.84 הודיע בכתב מר גרשון יונה לתובע, כי טרם חתם על יחידת המשק וטרם המציא האישורים הנדרשים לסוכנות היהודית, על מנת לסיים ההליכים עד לתאריך 15.12.84 שאם לא כן יודיע המושב לסוכנות היהודית על ביטול מועמדותו במשק (נספח ג' 2 לתצהיר מר מורד). נטען כי, מר יונה טען בתצהירו, שהמכתב נשלח לתובע במען בחיפה למרות שבגוף המכתב, עולה כי נרשמה כתובתו של התובע במשק במושב ומאחר שאין חולק כי התובע בתקופה האמורה לא התגורר במשק, לא ברור כיצד סבר המושב שהמכתב יגיע ליעדו, משום שהמשק היה ריק מכל מבנה. בא כח התובע טוען, כי רק בחקירתו הנגדית, משיב מר יונה כי מי ששלח את המכתב היתה מזכירתו, ולקריות, לא לחיפה ולכן לא ניתן לומר אם בכלל כי מכתב זה נשלח לתובע. בנוסף, אין בידי הנתבע כל אסמכתא לכך שהמכתב נשלח בדואר רשום, אף שבגוף המכתב צויין כי נשלח בדואר רשום (פרוט' מיום 22.5.03 ע' 64 ש' 8 - 14, 30 - 31). תשומת הלב הופנתה לכך, שעל אף החלטת ועד ההנהלה מיום 30.12.84, התכנס ועד ההנהלה ביום 17.2.85 והחליט כדלקמן: "א. על חנן ביטון להגיע להסדר חוב מלא + מיסים עם הועד. ב. חנן יפנה בבקשה אל ועד המושב חופשה שהייה מחוץ למושב במשך שנה. ג. לאחר ביצוע סעיפים א + ב ועד המושב יתן לחנן ביטון מכתב הפניה לסוכנות שאין לועד התנגדות שחנן ביטון יחתום על יחידת משק.” (נספח ד' לתצהירו של מר מורד). ב"כ התובע מבקש להסיק מכאן, כי ההחלטה הקודמת מיום 30.12.84 שונתה ובוטלה והמכשול היחיד שעמד בפני התובע בהמשך הינו הסדר חובו של התובע למושב, משכך שלמעשה שב התובע למעמדו "כמועמד". בהחלטה זו נטען, לא נקבע מועד למילוי תנאיה ולא הוצב תאריך יעד וגם לגבי מסמך זה, לא הוכח כי מי מחברי הועד טרח ליידע את התובע על תוכנו ולדאוג שימלא את מבוקשו. יתרה מכך, לשיטתו, לאחר מועד קבלת החלטה זו אשר ביטלה את החלטת הועד מיום 30.12.84 אין ולא היתה החלטה אחרת או נוספת של ועד ההנהלה בקשר לתובע, או החלטה חדשה בדבר ביטול מועמדות התובע או הוצאתו מחברות,למעט כינוס ועד ההנהלה מתאריך 31.3.85 ובו: "הוחלט להודיע לסוכנות היהודית כי מועמדותו של חנן ביטון למשק מס' 65 בטלה ומבוטלת עם העתק לחנן ולהפסיק לנהל את המשק הנ"ל" (נספח ה' לתצהיר מורד). בשוקלי טענות אלה, נראה כי אין בכוחן לסייע לתובע. בהקשר זה, ראוי להעיר, כי לו היה התובע מגיש את תביעתו מבלי להשתהות זמן כה רב, יתכן והיה בידו להצביע על כי החלטות הועד השונות ומכתבי הועד, לא הגיעו ליעדיהן. אם כי גם הוכחת טענה עובדתית זו לא היתה מסייעת לתובע בנסיבות העניין, בכל מקרה, בנסיבות בהן חלף זמן כה רב, מאז ניתק התובע קשריו עם האגודה, אין מצופה מן הנתבע לשמר אסמכתאות לשיגורם של פרוטוקולי הועד או החלטותיה אל התובע. ניתן ליישם ההלכות הנוגעות לנזק הראייתי הנגרם לנתבע עקב שיהוי התובע והיפוך הנטל במקרים אלה. הן הוראות התקנון והן תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג - 1973, מבחינות בין הליך הוצאת חבר לבין פקיעת חברות (וכן ראה בג"ץ 6627/98 נוימן ואח' נ' רשם האגודות ושות' המוזכר לעיל, פסקה 17 ואילך). הוראת סעיף 6 לתקנון קובעת כי חברותו של חבר נפסקת בין היתר "ג. בעוקרו את מושבו מהמושב או כשאין במחשבתו להתיישב בו;" וכן "ו. במקרה של הוצאתו מהאגודה". הוראת סעיף 7 לתקנון המתייחסת להוצאת חברים, מתנה את הוצאתו של חבר בהצבעה באסיפה הכללית ובתנאים הנקובים בסעיף ואילו הוראת סעיף 6, הינה בלתי תלויה בהליכים הקבועים בסעיף 7. שוכנעתי בנסיבות העניין כי התובע מתוך התנהלותו שלו ולנוכח הנתק ביחסים שבינו לבין המושב הביא להפסקת מועמדותו ואף אם היה חבר היתה חברותו בנסיבות הענין פוקעת. בספרו של חיים נועם "אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה", מהדורת 2000 עמ' 49 הוצג מקרה בענין החלטת רשם האגודות השיתופיות בו נדחתה טענת התובע כנגד פקיעת חברותו, (אבולעפיה נ' מגשימים) (לא פורסם). באותו עניין נקבע "התובע עזב את משקו לפני 13 שנה מרצונו החופשי, וגר דרך קבע בפתח-תקוה, בתקופה של 13 שנה לא נהג התובע כיתר חברי האגודה, לא עיבד את משקו, לא שילם את חובותיו והקשר בינו לבין האגודה נותק לחלוטין; באותה הדרך נהגה האגודה בתובע... האגודה ... לא נהגה כמוסכם על פי סעיף (6) ו-(7) מחלק ב' מהוראות תקנונה ולא נקטה כל הצעדים הדרושים להפסקת חברותו של התובע. אולם מאחר וחריגה זו היתה דה- פקטו והיא נמשכה שנים רבות, הרי היא יצרה עובדה שהחברות של התובע פקעה גם דה-יורה. והועד... החליט למחוק את שמו מפנקס החברים. אילו הייתי משתמש בסמכותי... הייתי מחליט, לאור נסיבות המקרה שנוצרו, ולמרות שלא קויימו כל הוראות התקנות בדבר הפסקת חברותו של התובע, לצוות על האגודה למחוק את שמו מפנקס החברים". נראה כי גם במקרה דנן, נוכח התנהלות התובע ניתן בהתאמה להגיע למסקנה זהה. אמנם בספרו של עו"ד נועם הובא מקרה אחר (עמ' 48) שם הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה אחרת אולם נסיבות העניין שבפנינו עולות בקנה אחד עם המסקנה כי התובע עצמו ביכר לנתק עצמו מן היחסים עם המושב ובאופן הדדי נהג כך גם המושב. וכן, ראה ת"א 3101/98 (מחוזי ב"ש) יחזקאל נסימי ואח' נ' הודיה מושב עובדים שם נקבע על ידי כב' השופט טימור כי "משחבר עוקר או אינו מתיישב בו כלל, ... הרי שאין לו כלל כשירות להיות חבר. בנוסף, רשם האגודות השיתופיות פסק במספר מקרים, כי משחבר אגודה נוטש האגודה, שנים ארוכות, הרי שיש להכיר בפקיעת חברותו, אפילו לא נתקיים דיון פורמלי בהנהלת האגודה. (ראה: "אגודות שיתופיות" חיים נועם עו"ד עמ' 76 א-74...)". ובאותו עניין, אכן בית המשפט הכיר בפקיעת חברות התובעים מן המושב מאליה מכח תקנה 6 לתקנון המושב ותקנה 5 (א) (4) לתקנות האגודות השיתופיות. לכן לא יוכל התובע להיבנות מן הטענה כי הנתבע הפר עמו הסכם משום ששנים רבות קודם לתביעתו לא התקיימו כל יחסים חוזיים בין השניים. ניתן לומר כי שנים רבות קודם להגשת התביעה ביטל בהתנהגותו התובע כל יחס חוזי עם המושב. התובע לא הוכיח כי התקבל כחבר, לכן לא יכול להסתמך על הליכים מתחייבים להוצאת חבר מחברותובהתאם לתקנון או לתקנות. אף אם הנתבע נהג בו כחבר היה זה נכון עד לשנים 85-86 בלבד,ומאז ועד לשנת 96, נותק הקשר כליל ובכך גילה התובע את דעתו כי נוטש הליכי קליטתו. מכל מקום,אף אם היה התובע חבר התקיימו התנאים לפקיעת חברותו,הן ע"פ התקנון והן ע"פ התקנות,לאחר שגילה כי אין במחשבתו להתיישב בו. (כבוד השופט חשין בבג"ץ 6627/98 ציין כי חברות פוקעת בנסיבות כאלה בלא צורך בהליך נפרד להוצאה מן האגודה ובלבד שנתקבלה החלטה דקלרטיבית בנדון. במקרה דנן, גם אם היה התובע חבר ניתן לראות בהחלטות ישיבות הועד, כהחלטות שתוכנן, מספק את הקריטריון שקבע כב' השופט חשין. האם הופלה לרעה התובע ביחס לאחרים ב"כ התובע טוען כי גם אם תתקבל הטענה לפיה התובע לא סיים הליכי קבלה בסוכנות ולא התגורר במושב, הרי ש"מועמדים" ו"חברים" אחרים שהיו במעמד זהה לזה של התובע, אף הם טרם סיימו הליכי קבלה, אף הם לא התגוררו במושב וכמו התובע צברו חובות למושב אולם לגביהם לא נקט המושב בהליך כלשהו ולא החליט על סיום חברותם או מועמדותם וכולם ללא יוצא מן הכלל קיבלו משקים במושב והתקבלו לחברות בו. ב"כ התובע חקר ארוכות את עדי הנתבע אודות נסיבותיהם של אותם חברים אחרים ובסיכומיו הפנה לעניינם של אלה: גב' איילת בלטר: התקבלה לחברות ביחד עם התובע וקיבלה משק. מאז קבלתה ועד לפני כשנתיים, מועד עזיבתה את המושב לא התגוררה במושב. מר אהרון אטיאס: התקבל בערך באותה תקופה בה התובע התקבל לחברות. מר אטיאס מתגורר מזה שנים בלוס אנג'לס. מר ריי ברנדר: התקבל לחברות ביחד עם התובע ואף הוא אינו מתגורר במושב מזה שנים. מר אלי שדה: העיד כי מתגורר מחוץ למושב מזה 8 שנים. התובע הפנה לעניינם של חברים אחרים ולא של מועמדים, לא הוכח כי מעמדם הראשוני זהה לשלו לצורך ביסוס טענת ההפליה. מר עובדיה מורד אישר כי אכן, דובר במי שלא התגורר במושב, יחד עם זאת, מהימנה בעיני עדותו, כי איש מהם לא ניתק הקשר עם המושב. לכל אחד מן החברים ששמם הוזכר, המשיך המושב לנהל כרטיס הנהלת חשבונות, לגבות חובות, לקזז זיכויים וכו' וכל אחד מהם המשיך לעבד משק באמצעות קרוב משפחה ובכל מקרה לא היתה הפסקה של רגע אחד ממערכת היחסים של הנהלת חשבונות,השתתפות בהכרעות... (עמ' 75 ש' 25 ואילך ועמ' 76 ש' 2-1). עדותו לא נסתרה בעדויות ישירות מטעם התובע בהקשר זה. לכן לא שוכנעתי, כי הנתבע נקט בחוסר שוויוניות כלפי התובע. מצב בריאותי לבסוף, ב"כ הנתבע טוען כי התובע עושה ניצול ציני במצבו הבריאותי, ומכל מקום, התובע לא הציג חוו"ד להוכחת טענותיו הרפואיות ויש להתעלם מהמסמכים שצרף. מהימנה בעיני עדות התובע בכל הכרוך בטיפולים הרפואיים והאישפוזים, שהיו מנת חלקו עקב פציעתו במבצע ליטני וכן בהמשך לאחר לידת בנו אשר סבל ממום כלשהו. אולם, אין בכל אלה כדי להצדיק את הנתק ביחסי התובע לבין המושב. התובע נפצע עוד בחודש מרץ 1981 (אף שבתובענה נרשם 1982 וזאת כפי שעולה מתוך המסמכים שצורפו על ידו וכן מתצהירו). לאחר פציעתו אושפז למשך כשנה. עולה מן המסמכים שהמציאו הצדדים כי התובע החל בהליכי הקליטה סמוך לשחרורו מבית החולים או לאחר מכן. אף אם התובע היה טרוד במהלך שנת 1982 בשיקומו, אין הדבר מצדיק הנתק מן המושב. התובע השתחרר משירות קבע בשנת 1989(עמ' 49,ש' 8), התובע העיד כי נהג לבקר מפעם לפעם את הוריו במושב, כי לאחר שחרורו עבד כעצמאי בשירותי מכירות וניכר כי חזר לתפקוד. אף אם תפקודו היה כרוך בטיפולים רפואיים שונים עדיין כשיר היה ויכול היה להתפנות לקיום קשרים עם הנתבע שאינם מצריכים מאמץ בלתי סביר. ד. סוף דבר לא מצאתי, אם כן, בסיס חוזי לעתירת התובע והקשר שהחל להרקם בין הצדדים לא בא על מימושו. כן לא מצאתי בסיס לעילת הרשלנות או לעילות האחרות, המוזכרות על ידי ב"כ התובע. לא שוכנעתי, כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובע. עולה מן המקובץ, כי התובע לא הניח תשתית מספקת להוכחת תביעתו ודין תביעתו להידחות. יחד עם זאת, בחרתי שלא לחייב התובע בהוצאות ועל כך מילות מספר. אף שדחיתי תביעת התובע, עדיין קיימת אפשרות מסוימת, כי החלטות ועד ההנהלה או מכתבים אלו או אחרים לא הגיעו בפועל אל התובע. אפשרות שכזו לא הוכחה כאמור, במידה הנדרשת מתובע בהליך אזרחי ואף אם היתה מוכחת, לא היה הדבר מסייע לו בתביעתו כפי שהדבר נומק דלעיל. אולם הדבר מצדיק לטעמי, בנסיבות העניין דנן, שלא לחייב התובע בהוצאות. בתוך כך, הבאתי בחשבון את החלטת כב' השופטת נדב בעניין ההוצאות לאחר שטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע נדחתה.מושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי