קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות האישה בדירה לפי חזקת השיתוף: 1. התביעה בפני היא של אשה נגד בעלה, להצהרה בדבר זכויותיה של התובעת בדירה א'. 2. בני הזוג נישאו בשנת 1973, כך שחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973-, אינו חל עליהם ועל היחסים הרכושיים ביניהם חל חזקת שיתוף. השאלה בפני היא האם הדירה הנ"ל נכלל בנכסים שחזקת השיתוף חלה עליהם. 3. אין מחלוקת כי בני הזוג חיו יחד במשך פרק זמן, כשנה, לפני שנישאו; כי עובר לנישואיהם עברו לגור בדירה שבנדון; כי רכשו גם נכס אחר להלן נכס ב', וכי הנתבע נסע ב1980- לארצות הברית, ונשאר שם, למעט ביקורים קצרים בארץ, עד אשר חזר ארצה, (והוא מרותק לכסא גלגלים אחרי אירוע מוחי ומחלות אחרות) במהלך הדיונים בתיק זה. 4. גם אין מחלוקת כי הנתבע קיבל צו גירושין בבית משפט אזרחי בפלורידה נגד התובעת, אך לא יתכן לטעון כי גירושין אלה מהווים גירושין בין בני הזוג, אשר שניהם יהודים, ורק גט פיטורין יכול לשים קץ לקשר הנישואין ביניהם. 5. קיבלתי מסמכים רבים, שמעתי עדויות, והמחלוקת מצטמצמת לשלוש נקודות. א. האם יש בשטר מתנה, לפיו הוענק לנתבע את הזכויות בנכס, כדי למנוע את עצם חלות חזקת השיתוף. ב. האם יש בסיום החיים המשותפים כדי להפקיע את חזקת השיתוף. ג. האם יש בהצהרות האשה, בהליכים שונים, ובפני רשויות שונות, כדי להפקיע את זכותה לשיתוף במקרקעין. 6. שטר המתנה א. ביום 3.9.1972 חתם, אביו של הנתבע, על מסמך, אשר הוראותיו הרלבנטיים מובאים כאן: "שטר מתנה שנערך ונחתם בירושלים ביום 3 לחודש ספטמבר 1972 ע"י אבי הנתבע לטובת בנו, /, ____ . הואיל והוא בעל הזכויות הבלעדיות מכוח ירושה בדירה א' להלן, לשם הקיצור "הדירה"), והואיל ויתר היורשים שהיו בעלי זכויות ירושה בדירה הנ"ל, ויתרו על כל זכות בדירה, בין בהסכם חתום ובין בעל-פה ובכל דרך התופסת על פי החוק, והואיל והאב מעוניין לתת את כל זכויותיו בדירה במתנה גמורה ומיידית לבנו בלא שיהיה לצאצאיו האחרים כל חלק בדירה ובזכויות שבה, והואיל והדירה טרם נרשמה בלשכת רישום הקרקעות בשם האב, לכן מעיד שטר מתנה זה כדלקמן: המבוא דלעיל לשטר המתנה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. האב נותן ביום חתימת שטר זה, לבן ציון במתנה שלמה וגמורה, את כל זכויותיו בדירה ואת החזקה בדירה ומוסר לו את שטר המתנה, החל מיום חתימת שטר מתנה זה. האב מוותר בזה על רשותו לחזור בו מהמתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, התשכ"ח1968-. החל מיום חתימת שטר זה ייחשב בנו לבעל הזכויות הבלעדיות בדירה וכל הקשור ומחובר אליה ויקבל את החזקה בדירה ולא תהא לילדיו האחרים של האב, או לכל אדם אחר כל זכות בדירה. בנו ישא בכל הזכויות הכרוכות בהחזקת הדירה ויהיה רשאי לנקוט בכל צעדים הדרושים לרישומה בשמו בלשכת רישום המקרקעין. בנו ינהג כבעלי הדירה לכל דבר בתוקף שטר זה ויהיה רשאי לעשות בה כחפצו. ולראיה...". ב. בעניין שטר המתנה, יצויין כי אביו של הנתבע נפטר בדצמבר 1975, כך שידע כי התובעת גרה בדירה א', ולא מחה. ג. עיקר טענת הנתבע היא שעל פי סעיף 4 לשטר המתנה, כאשר נאמר "ולא תהא לילדיו האחרים של האב, או לכל אדם אחר כל זכות בדירה", ויש בו כדי להפקיע את חלות חזקת השיתוף. לכן, לשיטתו, לא תוכל התובעת לקבל זכויות כלשהן. טענה זו יש לדחות. ד. ברור כי כוונת האב היתה שלא יהיו לילדיו האחרים זכויות בנכס; אולם, פרשנות הנתבע מחייבת גם שאין הוא זכאי למכור או להשכיר או לאפשר מגורים בדירה, בכל דרך אשר מקנה זכות כלשהי. לשיטתו, גם עצם הקניית רשות לאדם לגור בדירה אסורה על פי שטר המתנה. פרשנות זו גם עומדת בסתירה לחלק הראשון של סעיף 4, הקובע כי "ייחשב בנו לבעל הזכויות הבלעדיות בדירה...", והזכות להשתמש בו כרצונו, שבסעיף 6. ה. יש להוסיף עוד כי מקורה של חזקת השיתוף בהסכם מכללא בין בני זוג, הנמצאים בברית הנישואין (או חיים יחד כבעל ואשה). וכך נאמר בע"א 1915/91 יעקבי, פ"ד מט(3) 529, בעמ' 535: "זכויותיו של בן הזוג בדירת המגורים אינה מנלמדות אך ורק מטיב היחסים בין בני הזוג בעת רכישתה. חזקת השיתוף נלמדת מאורח חיי בני הזוג (נשואים או ידועים בציבור) לאורך זמן. בחלוף פרק זמן מסויים, ניתן "למתוח לאחור" את הסכמת המונחת בבסיס חזקת השיתוף. חזקת השיתוף אינה מתחילה לפעול מרגע שבני זוג מתחילים לחיות יחדיו, אולם משהיא קמה ומוכחת, ניתן לתפוס ____ כל נכסים שנרכשו במהלך אותה תקופה, ובנסיבות מסויימות, גם יחסים שנרכשו לפני כן". ו. מכאן לשאלה אחרת; מאחר ושטר המתנה נעשה לפני מועד הנישואין, האם יש לכלול את הנכס בגדר הנכסים שעליהם תחול חזקת השיתוף. על כך נאמר ע"י כב' השופט בך, בע"א 2280/91 אבולוף, פ"ד מז(5) 596, בעמ' 602: "נראה לי, כי באותם מקרים שבהם משתכנע בית המשפט שחלה על בני הזוג חזקת השיתוף לגבי הנכסים שנרכשו במהלך נישואיהם, ומסתבר כי התכוונו השניים ליצור שיתוף מלא ברכושם, אזי יש להניח כי כוונה זו ככלל אינה מוגבלת לרכוש שנצבר לאחר או לקראת הנישואין. הרוב המכריע של זוגות נשואים, אינם עורכים, לדעתי, חשבונות כאלה, ואינם מנהלים "פנקסנות" בדבר נכסים שכל אחד מהם רכש לפני החתונה". 7. קיום חזקת השיתוף א. משאין מחלוקת שבני הזוג חיו יחד לפני הנישואין, וגרו ביחד בדירה במשך שבע שנים; אינני מייחס משקל לכך שפתחה התובעת בהליך בבית הדין הרבני עוד לפני שהנתבע עזב את הארץ; זאת כאשר אין צורך להוכיח חיים הרמוניים ושיתוף מלא בכל העניינים, במשך כל שנות הנישואין, כדי להוכיח את עניין השיתוף. ב. ועוד: אין לו לנתבע לטעון לסיום חזקת השיתוף כאשר עזב את הארץ, כאשר לא נקט בהליך שבעל יהודי צריך לנקוט, כדי לסיים את הנישואין, דהיינו: הגשת תביעת גירושין לבית דין מוסמך, וכאשר לא היה כל מאמץ או פניה מצידו להוציא את התובעת, וילדיו, מהדירה במשך הזמן מאז עזב את הארץ ועד לפתיחת ההליכים הנוכחיים - 17 שנה ג. לסיום נקודה זו, אוסיף כי משחל חזקת השיתוף על נכס מסויים, הוא לא מופסק אלא על ידי מעשה ברור וחד-משמעי של המעוניין בכך. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בדירת מגורים, בה מתגורר אחד מבני הזוג; ובענייננו, אין בקיום נכס אחר (במקום בו מצוי נכס ב') כדי להצדיק מסקנה אחרת. ד. גם טענת השיהוי, בכך שהתובעת עתרה לבית המשפט רק בשנת 1997, על מה לעמוד. הוסבר כי המניע להגשת התביעה היה שרצתה התובעת שיבוצעו תיקונים ושיפוצים לגג הבית, ולא יכלה לקבל היתר מאת הרשות המוסמכת, כאשר אינה רשומה כבעל הנכס, והנתבע למרות פניותיה סרב לתת את הסכמתו. 8. הצהרות התובעת א. מכאן סוגיית המסמכים, עליהם חתמה התובעת, ואשר לשיטת הנתבע יש כדי להצביע על כך שהיא מוותרת על זכויותיה בדירה א'. ב. בשנת 1986 ארגון בשם "ארגון שוחרי הפשרה", הכין מסמכים, כנראה לפי בקשת התובעת. בין היתר נאמר בשני מסמכים אלה כי "לזוג בית הרשום ע"ש שניהם... (הכוונה לנכס ב' ) האשה גרה בבית השייך לבעלה שקיבל בירושה (דירה א'), אך אין לה כל תביעה לחזקה על הדירה". סעיף זה מופיע גם במכתב, אשר הופנה אל הנתבע, וגם במסמך "הסכם לנתינת גט". אולם ליט מאן דפליג, שהסכם גירושין לא נחתם והצדדים לא התגרשו. מדובר בהצעות במסגרת נסיון להגיע להסכם גירושין, ואין לדעת אם הנתבע קיבל את המסמכים. כן ברור, שלא קובלה ההצעה, וכי הצעה זו איננה פתוחה היום. ג. התובעת הגישה תביעת מזונות בבית משפט המחוזי בירושלים, בתיק מ"א 316/83, וניתן פסק דין בהעדר הגנה. בהרצאת הפרטים שצורפה לתביעה זו, בסעיף 10, תחת הכותרת "רכוש" נאמר "בעל הדין: מחצית הדירה ,נכס ב'. בעל הדין שכנגד: מחצית הדירה ,נכס ב', דירה בת שני חדרים ,דירה א'" התובעת חתמה על תצהיר שמאמץ את הרצאת הפרטים. אולם בכתב התביעה באותה תובענה נאמר בסעיף 7(א) "לבני הזוג דירה בת שני חדרים ,דירה א' הרשומה על שם הנתבע בלבד אך המהווה רכוש משותף לטענת התובעת". נסיון החיים מלמד למרבה הצער, כי לעיתים קרובות בעלי דין ובאי-כוחם מייחסים משקל מועט להרצאת פרטים בתביעת מזונות, בפרט באותם סעיפים שמדובר בהם בענייני רכוש; בכל מקרה לא יוכל הנתבע להסתמך על האמור בהרצאת הפרטים, שעומד בסתירה לאמור בכתב התביעה אליו צורפה. ד. בשנת 1992 הגישה התובעת בקשה לבית הדין הרבני בעניין עיקול, וציינה שהיא מעוניינת להטיל עיקול על דירה א' , וכן על חלקו של הבעל בנכס ב' . הדבר מתיישב כמובן עם מצב רישום דירה א' ע"ש הנתבע בלבד. ה. אינני רואה בכל המסמכים האלה כדי להצביע על כך שהתובעת וויתרה על זכויותיה. נהפוך הוא. התמונה המצטיירת היא שהתובעת עמדה על זכויותיה, ודרושה רמה גבוהה של הוכחה, בדבר כוונתה של התובעת לוותר על חזקת השיתוף ככל שנוגע לדירה האמורה. 9. פלישה א. יצויין, דרך אגב, כי הועלתה הטענה שהתובעת פלשה לתוך דירהא' ללא רשות. הדבר תמוה ביותר; אכן, בשלב שהנתבע עזב את הארץ, המשפחה היתה גרה בנכס ב', אך לדברי אחיו של הנתבע, התובעת עברה לדירה שבנדון בשנת 1982-1983, ובאשר למועד בו ידע הנתבע כי התובעת עברה נאמר "הוא לא ידע מייד, או לפחות תוך שנה-שנתיים על כך" (עמ' 49). ב. האח תרץ את אי-הגשת תביעת פינוי נגד התובעת בכך שהנתבע לא היה בארץ. תרוץ זה לא נראה לי סביר או הגיוני. בתקופה האמורה אכן התנהלו הליכים מהליכים שונים, בין הנתבע בנוגע לרכוש בני הזוג לתובעת ובין הנתבע לאחיו בעניין מספר ירוק למונית. 10. העדויות א. עדותו של הנתבע היתה שזורה תשובות "לא זוכר", אך לא באופן שיטתי. הרושם ניתן, אם כי כאמור אין ראיה רפואית לפני, שזכרונו של הנתבע פגום קצת מהאירוע המוחי שעבר. אולם פרטים בדבר השאלה אם עבד ואם התובעת עבדה כאשר היו גרים ברח' יואל סלומון אחרי הנישואים, ובדבר ניהול חשבון בנק משותף, זכר היטב. הנתבע הכחיש שהוא מסוגל לקרוא מסמכים, כאשר הוצגו בפני מכתבים שבכתב ידו (עמ' 37) והתבקש להתייחס אליהם; אך כאשר הוצג לפני הסכם פיתוח לגבי נכס א', ביקש לראות את המסמך (עמ' 39). הנתבע ידע לספר כי יום אחרי החתונה חשב לראשונה להתגרש מהתובעת, אך סמוך לאחר מתן תשובה זו, כאשר נשאל מה עשה כדי להתגרש, השיב "לא זוכר" (עמ' 40). ב. בדבר פרשנות שטר המתנה, הוא הרחיק לכת ואמר שגם הצאצאים שלו לא יקבלו זכויות בדירה: "ש.ת הרעיון הוא שהבית הוא שלי ושאני אמות למדינת ישראל או למי שאני אחליט לתת את זה. הבית לא רשום על שם אף אחד. ש. אמרת וגם היא כתבה בזמנו שהדירה עברה מדורי דורות, לפי טענתך, אבא שלך המנוח רצה שממך הדירה תעבור למדינת ישראל, מה אתה אומר? ת. אני לא יודע. ש. ולא לילדיך. ת. לא יודע" (עמ' 41). אך למטה: "היא לא היתה צריכה בכלל לתבוע כי היא ידעה שזה לא שלה. רשומה על שמי" (עמ' 42). ג. הנתבע טען כי כן הפריע לו שהתובעת והילדים גרים בדירה א', והוא נתן לאחיו לטפל בענין, כאשר התגרש בפלורידה. 10. סיכום א. לאור כל הנתונים האלה, לא מצאתי בטענות הנתבע דבר שיש בו כדי לשלול את חזקת השיתוף, ואין מקום לקבוע שהשיתוף הסתיים. הנתבע שהה בחוץ לארץ שנים רבות, ניתק קשר עם התובעת ועם ילדיו, ואם היחסים בינו לבין התובעת חדלו להתקיים, עדיין יש לשאול מדוע לא ראה לנכון לתבוע את המגיע לו. ב. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה ומצהיר כי התובעת היא בעלת מחצית הזכויות בדירה א', כפי שהיתה רשומה על-שם אביו של הנתבע. ג. אני מורה כי לשכת רישום המקרקעין וכן כל גוף ממשלתי או עירוני וכל גוף שקשור לתכנון ובניה יכיר בתובעת, כבעלת מחצית זכויות בנכס, ויאפשר לה לפעול בכל דרך נאותה בעניין הנכס. 11. בשולי הדברים א. עלי להתייחס לענין הסיכומים בתיק. בא-כוח התובעת הציע לאחר סיום הראיות לסכם בעל-פה. בא-כוח הנתבע אמר "לא מסכים. זה לא מקובל". ב. החלטתי שאינני רואה מקום לסטות מהצורה המקובלת של הסיכומים על-פי התקנות "כאשר אמנם קיים נוהג לסכם בכתב, אבל בתיק זה, כאשר העניינים הם לא מסובכים במיוחד, ניתן בהחלט לבקש סיכומים בעל-פה". קבעתי שהסיכומים יהיו בעל-פה. ג. חרף זאת, באי-כוח הנתבע ראו את עצמם חופשיים להגיש, ביום שנקבע לסיכומים בעל-פה, סיכומים בכתב, המשתרעים על עשרה עמודים. בא-כוח התובעת ביקש להגיש את תקציר הנקודות החשובות, ולא ראיתי בכך פסול; אך מטבע הדברים לא יכל להגיב על הסיכומים של הנתבע, אשר הגיעו אליו, כאמור, סמוך לשעת הדיון. בכך שיבשו באי-כוח הנתבע את מהלך הדיון הרגיל. ד. אך יתירה מזו. הסיכומים המופיעים מודפסים, כאשר הרווחים בין השורות אינם, כמקובל, רווחים כפולים כי אם רווח יחיד. נוסף על כך, חלק ניכר מהמילים מודגשים בקו, ויש עמודים שלמעלה ממחצית הכתוב מודגש. הדבר מקשה מאוד על הקורא. ה. נוסף על כך, באי-כוח הנתבע בחרו להתייחס לפרוטוקול הדיון, תוך ציטוטים רבים, לפי סדר הופעתם בדיונים, כך שמטבע הדברים לא ניתן היה להשוות עדות בנושא אחד עם עדות באותו נושא של עד אחר, ולפני כל ציטוט לא היתה בסיכומים שום הפניה לנושא ששנוי במחלוקת, ואשר העדות מתייחסת אליו. ו. שקלתי לחייב את הנתבע בהוצאות לאוצר המדינה, אך אסתפק בהטלת הוצאות גבוהות על הנתבע. 12. לאור תוצאה, ולאור האמור לעיל, הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כאשר הסכום ישא ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום בפועל.הלכת השיתוף