זכויות האישה לתוספת פנסיה בגין פרישה מוקדמת של הבעל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות האישה לתוספת פנסיה בגין פרישה מוקדמת של הבעל: 1. ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת אספרנצה אלון) מיום 3.2.12 אשר ניתן במסגרת תביעה לנקיטת הליכי ביצוע לקבלת מחצית זכויות הפנסיה של הבעל. השאלה במחלוקת הינה מהו חלקה של המערערת בכספי גמלת הפנסיה המשתלמים למשיב. בית משפט קמא אמץ את חוות דעת המומחה שמינה, והמערערת מבקשת לטעון כנגדה. 2. עובדות הרקע 2.1 הצדדים נשאו ביום 21.9.1970 והם פרודים מאז דצמבר 1993. 2.2 האשה מסרבת להתגרש מבעלה. 2.3 המועד הקובע לפירוק השיתוף נקבע כיום 1.12.93.(להלן "המועד הקובע"). 2.4 הצדדים ניהלו הליכים שונים בפני בית המשפט לענייני משפחה שתחילתם בשני פסקי דין אשר התייחסו (בין היתר) לכספי הפנסיה, כדלקמן - א. פסק דין הצהרתי של כב' השופט ד"ר ביין מיום 25.4.99 בת.א. 992/94 (להלן "פסק דין ראשון")- שם הוצהר על בעלות משותפת בדירה, זכאות המערערת למחצית קופות הגמל ומחצית פיצויי הפרישה מתוך כספים שנצברו עד 1.12.93. המשיב זכאי לקופות הגמל ופיצויי פרישה שנצברו החל מיום 1.12.93. האשה זכאית למחצית מכל זכויות הפנסיה. ב. בשנת 1997 הגיש המשיב תביעה לפירוק שיתוף(תמ"ש 54460/97). בתביעה זו ניתן פסק דין של כב' השופטת צילה קינן מיום 20.10.99 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה - דירת המגורים לאשה, וכנגד זכויות אלו מוותרת האשה על כל זכויותיה בכספי פיצויי פרישה, מענק פרישה, כספים שהצטברו במבטחים, קרן השתלמות, שגיא ותמר. אין ויתור האשה על זכויותיה לתשלום מתוך התשלומים השוטפים המשתלמים לתובע בגין פנסיה ממקום העבודה, ועל זכויותיה במזונות אם ימצא שיש כאלה. המועד הקובע לחישוב זכויות האשה בפנסיה השוטפת הוא 1.12.93. 2.5 המשיב יליד מאי 1946, ועבד בחברת XXX החל מיום 1.5.73 ועד ליום 20.11.98. ביום 25.10.98, כ-5 שנים לאחר המועד הקובע, נחתם עימו הסכם לפרישה מוקדמת שאלו עקרונותיו : א. המשיב יקבל מהחברה או ממי מטעמה החל מחודש יולי 1999 ועד נובמבר 2009 גמלה חודשית (שכונתה" מבטחים" או "גמלה תקציבית") בסך 4,200 ₪. בנוסף, במהלך אותה תקופה ישולם על ידי החברה או מי מטעמה סכום נוסף של 1,000 ₪. הסכומים יעודכנו לפי השיטה של מבטחים לעדכון גמלאות. ב. המשיב יפעל לעריכת הסכם אישי עם מבטחים להמשך חברותו בקרן הפנסיה על פי תקנה 55 לתקנות קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים, והחברה תשלם לעובד, מדי חודש, ממועד סיום עבודתו בחברה ועד אוקטובר 2002 סכום ששיעורו % 17.5 מן השכר שהווה בסיס להפרשות החברה למבטחים עובר לסיום עבודתו של המשיב. החברה תהיה אחראית על העברת סכום ה-17.5% למבטחים. 2.6 בשנת 2000 הגישה המערערת את פסקי הדין הנ"ל לביצוע בהוצל"פ ועקלה למשיב מחצית מהגמלה המשתלמת לו מהחברה. אלא שהעיקול והתשלום למערערת היה ממחצית הברוטו, באופן שהחלק שנותר למשיב, היה נמוך בהרבה מהחלק שקבלה המערערת. המשיב הגיש בשנת 2007 בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ ומשנדחתה בקשתו הגיש המשיב ערעור לבית משפט לענייני משפחה. 2.7 פסק דין של כב' השופטת רחל ברגמן מיום 27.2.08 (להלן "פסק הדין בערעור על הוצל"פ") קבע כי הגבייה היתה ביתר, שכן לפי פסקי הדין הקודמים המערערת היתה זכאית רק למחצית החלק היחסי של זכויות הפנסיה כפי שנצברו מיום הנישואין ועד למועד הקובע. עוד נקבע כי המערערת אינה זכאית לקבל את חלקה מתוך הגמלה ברוטו, אלא מתוך הנטו לאחר שישולם המס לפי מדרגות המס של המערער (מתוך משכורת ראשונה) וכי אין כל סיבה שהמשיב ישא לבדו בתשלום המס. למרות זאת לא מצא בית המשפט להורות על החזר הכספים שנגבו ביתר, שכן למערערת לכאורה זכות למזונות (שלא שולמו לה), ועליה לבחור בין זכותה לפנסיה לבין המזונות. בית המשפט קבע כי המועד להתחשבנות בגין גביית יתר יהיה רק מיום 1.7.07 ואילך. 2.8 פסק דין של כב' השופטת רחל ברגמן מיום 1.7.09 - במקביל, היתה תלויה ועומדת תביעה לאיזון משאבים שהגיש המשיב עוד בשנת 1997 (תמ"ש 54462/97). המשיב בקש לדון בתביעתו, נוכח הצורך לאזן את זכויות הפנסיה בין הצדדים ועתר למינוי אקטואר לצורך חישוב חלקה של המערערת בפנסיה נכון ליום 1.12.93. המערערת טענה כי היא זכאית למחצית מזכויות הפנסיה, באשר הן. ביום 1.7.09 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת רחל ברגמן החוזר על העקרונות שנקבעו בפסק הדין בערעור על הוצל"פ. דהיינו : המערערת זכאית למחצית מהזכויות אשר נצברו לזכות התובע בקופת הפנסיה וזאת ממועד הנישואין ועד למועד הקובע- 1.12.93. התובע המשיך לצבור זכויות לאחר מועד זה ולכן העברת מחצית מסכומי הברוטו של הפנסיה החדשה שלו היא טעות. 2.9 סיכום ביניים - א. פסקי הדין הפכו חלוטים. ב. המערערת זכאית למחצית הזכויות שנצברו לתובע בקופת הפנסיה כדי תקופת השיתוף, דהיינו ממועד הנישואין ועד למועד הקובע 1.12.93. ג. לא תהיה התחשבנות להחזר כספים או תשלומם עד ליום 1.7.07. ד. נותר לקבוע, מהו הסכום המגיע למערערת מתוך הכספים ששולמו למשיב מיום 1.7.07 עד ליום 1.11.09 (המועד האחרון לתשלום הגמלה התקציבית והתשלום הנוסף מחברת XXX או מי מטעמה), והאם נגבה ביתר על ידי המערערת. ה. מהו חלקה היחסי של המערערת מתוך כספי הפנסיה שישתלמו למשיב בהגיעו לגיל 67, דהיינו חודש מאי 2013. המחלוקת בסעיפים ד' ה' לעיל, היא העולה מכתבי הטענות בתיק תמ"ש 30007-08-10, שפסק הדין בו הוא מושא ערעור זה. 2.10 הצדדים הסכימו בבית משפט קמא למינוי אקטואר, ומונה רואה חשבון מר יוסף בן דוד. 2.11 ביום 11.8.11 נשלחה הודעת פרטים ממבטחים חתומה על ידי מר קנובלר, המפרטת כי למשיב אושרה קצבת פרישה מוקדמת מיום 1.7.11. שיעור הקצבה יהיה 70% מהשכר הקובע, וערכה ליולי 2011 הוא 8,400 ₪ (ברוטו). לתקופת הנישואין המסתיימת במועד הקובע (1.12.93) צבר המשיב פנסיה בשיעור 44.84% מהשכר הקובע, ואשתו זכאית למחצית, דהיינו ל% 22.42 מהשכר הקובע. מאחר והפנסיה שתשתלם תהיה כדי 70% בלבד מהשכר הקובע, חלקה של האשה יהיה לדעתו 32.03% (22.42 X 70% ). הזכאות היא מקצבת הנטו, לאחר ניכויי החובה (להלן "מכתב קנובלר"). 3. חוות דעת המומחה בן דוד 3.1 המומחה הגיש 2 חוות דעת מטעמו, בהתייחס לקביעות שבמחלוקת. חוות הדעת הראשונה מיום 10.3.11 ניתנה עוד קודם שהועברו למומחה הנתונים מ"מבטחים". 3.2 קביעות המומחה בחוות הדעת מיום 10.3.11 - א. המשיב החל לצבור זכויות פנסיוניות לאחר יום הנישואין ומאידך, המשיך לצבור זכויות פנסיוניות לאחר היום הקובע. לכן, נלקחו זכויותיו המאוחרות ליום הקובע רק בחלקם היחסי לצורכי השיתוף. המומחה קבע כי "תקופת השיתוף" מהווה 80.56% מסך תקופת עבודתו בחברה. נתון זה תוקן בחוות דעתו השניה, כפי שיובהר בהמשך. ב. למשיב נצברו זכויות פנסיה במסגרת קרן הפנסיה מבטחים שבהסדר, ועל פי אישור מבטחים סכום הפנסיה נכון ליום 31.8.98 היה 4,200 ₪. (70% משכר קובע של 6,000 ₪). ג. הוצגו תלושי שכר של המשיב כפי שקבל מחברת XXX במהלך שנת 2007 (יוני-אוקטובר) והשכר נטו שקבל היה 5593 ₪. (התשלום ברוטו היה 6445 ₪.). מנובמבר 2007 עד אוגוסט 2008 היה התשלום ברוטו 6573 ₪, והנטו בממוצע בתקופה כ-6,000 ₪ (חל במהלך תקופה זו שינוי בהפחת למס הכנסה). מספטמבר 2008 ועד נובמבר 2009 היה התשלום ברוטו 6869 ₪ והנטו כ-6,400 ₪ בממוצע לתקופה. (הסכומים הנ"ל כוללים סכום נוסף ששלמה החברה לפי הסכם הפרישה). ד. המומחה מציין כי גמלת המשיב ממבטחים נכון ליום 1.11.09 , יום תחילת זכאותו לפנסיה קבועה היתה סך של 5,615.93 ₪. המומחה בחקירתו לא הסביר מהיכן נלקח סכום זה. (עמ' 7 לפרטיכל). ה. המומחה קבע בחוות דעת זו כי אחוז האשה בגמלת הבעל נטו אמור להיות 40.28%. (מספר המהווה אריתמטית מחצית משיעור תקופת השיתוף מתוך תקופת העבודה הכוללת של המשיב בחברה כפי שקבע המומחה) המומחה לא פרט כיצד הגיע למסקנה זו . המומחה הסביר בחקירתו כי השיעור של 40.28% הוא מוטעה, והפנה לחוות דעתו החדשה. ו. על בסיס קביעתו דלעיל, קבע כי בתקופה שבין 1.7.07 ועד 1.11.09 גבתה המערערת ביתר סכום של 23,768 ₪. המומחה הסכים כי ערך את החשבון על בסיס מוטעה, ויש לחשב מחדש את סכום הגבייה ביתר. (שאמור מן הסתם להיות גבוה יותר). 3.3 חוות דעת שנייה מיום 3.1.12 (בהמשך למסמך מבהיר מיום 1.12.11) לאחר שהתקבל מסמך פרטים ממבטחים מיום 11.8.11 (להלן "מכתב קנובלר" ) והופנו שאלות הבהרה למומחה - א. המומחה הבהיר כי חלקה של האשה בנוי משני רבדים - (1) שיעור "תקופת השיתוף" - חלוקת חודשי התקופה המשותפת שלהם במהלכה נצברה הפנסיה, במכלול חודשי העבודה שצברו את הפנסיה עד ליום הקובע. (2) שווי הזכויות שנצברו בתקופת השיתוף. ב. שעור הגמלה המגיע למשיב עד ליום הקובע הוא 52.03% מתוך שכר הקובע (בחקירתו הבהיר כי מדובר ב-2% לשנה). ג. שיעור שיתוף המערערת בחלק זה של הגמלה הוא לפי חודשי העבודה בהם היו ביחד, יחסית למכלול חודשי העבודה של המשיב בחברה עד ליום הקובע. (278.32/312.12 ) שהם 89.18%. (התאריכים שנלקחו בחשבון כפי שעולה מעדות המומחה הם יום הנישואין, 21.9.70 ועד היום הקובע 1.12.93 שהם 278.43 חודשים, ותקופת צבירת הפנסיה של הבעל מאז דצמבר 1967 - 312.12 חודשים ). ד. 89.18% (המגלמים את שיעור תקופת השיתוף) מתוך 52.03 - הם 46.40% מהשכר הקובע, ולכן חלקה של האשה הוא 23.2%. מתוך השכר הקובע. ה. גמלה מלאה מהשכר הקובע (דהיינו 70% מהשכר הקובע) הם 8,400 ₪. ו. לכן, חלקה של האשה שהוא 23.2% מהשכר הקובע, יהיה כדי 33.2% מסכום הפנסיה המלאה.{[ (23.2/70 )X100 ] =33.2 } ז. גמלה בערך של 52.03% מהשכר הקובע היא בסך 6,243.75 ₪. (ברוטו). ערך חלק משותף הוא 5,568 ₪ (הכפיל 6,243.75 ב-89.18% ) ובזה חלק האשה הוא 2,784.09 ₪. (חלק את הסכום 5,568 ₪ בשתיים). מאוחר יותר המומחה הסכים כי יש לחשב את הסכום מגמלה נטו, ושגר מסמך נוסף בענין זה. 4. פסק הדין בבית משפט קמא 4.1 בית משפט קמא קבל את הקביעה כי פסק הדין של ד"ר ביין ופסק דין השופט ברגמן מיום 1.7.09 קבעו כי תקופת הזכאות של המערערת מכספי הפנסיה השוטפת של המשיב היא מיום הנישואין עד ליום 1.12.93. 4.2 בית משפט קמא סבר כי אף שאלת חיובי המס הוכרעה שכן נקבע בפסק דין השופטת ברגמן מיום 27.2.08 כי המערערת זכאית לקבל את חלקה בגמלה כפי שהיא לאחר שישולמו מדרגות המס של המערער. 4.3 בית משפט קמא החליט שלא להתערב בנושא תשלומי היתר, שכן ענין זה לא היה במסגרת סמכויות המומחה, ומכל מקום מסור להכרעת ראש לשכת ההוצל"פ או לחלופין לסמכות בית הדין הרבני שכן בהחלטה מיום 6.9.11 בקש בית הדין מהצדדים ליתן לו הודעה מוסכמת לגבי סכום גביית היתר המדויק. 4.4 או אז קבע בית המשפט כי הוא מאמץ את קביעת המומחה כפי שהיא בהודעתו מיום 3.1.12,(חוות הדעת השניה) דהיינו, החלק המשותף בגמלת המשיב היא 5,568 ₪ ואילו חלקה של המערערת הוא 2,784.09 ₪. 4.5 בית המשפט ציין כי המסקנה לעיל היא מתוך סכומי ברוטו, ולכן המומחה המציא מסמך נוסף מיום 19.1.12, בו הובהר כי סכום המס על גמלת הבעל המלאה הוא 1,084 ₪, וחלק האשה בהם הוא 360 ₪ (33.2% המוזכרים לעיל) ולכן חלקה בגמלה יהיה 2,424.09 ₪ עד הגיעו לגיל 67, ולאחר מכן, בשל פטור שיהיה לו ממס - סכום של 2,784.09 ₪. 5. טענות הצדדים 5.1 המערערת טוענת כי לא היה מקום לאמץ את חוות דעת המומחה, אשר טעה בחוות דעתו הראשונה . א. המערערת טוענת כי המשיב החל עבודתו ב XXX רק ביום 1.5.73, ולפיכך תקופת השיתוף (עד ליום 1.12.93) היא 247 חודשים בלבד (ולא 278.34 כפי שקבע המומחה). המשיב עבד בחברה מיום 1.5.73 ועד 20.11.98 סה"כ 306.66 חודשים, לכן שיעור תקופת השיתוף מתוך כלל תקופת הפנסיה צריך להיות 247/306.66 =80.545%. (כפי שאכן הופיע בחוות הדעת הראשונה של המומחה). ב. לטענת המערערת יש לחשב את החלק המשותף מתוך הגמלה המלאה ברוטו - 8,400 ₪, שהם 6,766 ₪ (8,400 ₪ X 80.545% ) ומתוך סכום זה מגיע למערערת המחצית, שהם 3,383 ₪. ג. המערערת טוענת כי לא נכון לקבוע כי שיעור הגמלה של הבעל ביום הקובע היה כדי 52.03% מהשכר הקובע, על בסיס 2% לכל שנה, שכן 5 שנים לאחר מכן יצא המשיב לפנסיה מוקדמת וקבל את מלוא הזכאות שלו כדי 70%. לדעתה יש לחשב את הזכאות ביום הקובע לפי חשבון יחסי של חודשים. מתחילת העבודה 1.5.73 עד למועד הפרישה 20.11.98 סה"כ 306.66 חודשים. ביום הקובע עברו 247 חודשים ממועד תחילת עבודתו, לפיכך היחס 247/306.66 הוא 80.545%, כך שיש לייחס 80.545% מהגמלה המשתלמת לתקופת השיתוף, ומחציתה למערערת. ד. עוד נטען כי חישוב המומחה לגבי חבות המס של האשה - שגוי. ה. המערערת טוענת כי בית משפט קמא שגה כאשר נתן אמון במומחה, ואמץ את חוות דעתו. 5.2 המשיב טוען כי הערעור נסוב כולו על קביעה עובדתית, בהתייחס לטעות של המומחה, וככזה יש לדחותו. נטען כי לא נפל פגם במסקנות המומחה אשר אומצו על ידי בית המשפט, במיוחד לאחר שהמומחה הסביר כי חוות דעתו הראשונה היתה שגויה. עוד נטען כי נכון פסק בית המשפט, בעקבות פסק דין קודם וחלוט בין הצדדים כי חלקה של המערערת ישתלם מתוך הגמלה נטו, לאחר תשלום המס לפי מדרגות המס של המשיב. יש לתת משקל ומעמד מיוחד לחוות דעת המומחה ואין לסטות ממנה אלא אם היא לוקה בטעות בולטת. נטען כי הקביעה בפסקי הדין הקודמים החלוטים בין הצדדים קבעה כי זכויות המשיב בפנסיה עד למועד הקובע, תחולקנה בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם. ב"כ המשיב אומנם ציינה בתשובתה כי על בית משפט קמא היה במסגרת המחלוקות לפסוק בנושא הגבייה ביתר מיום 1.7.07 , אך לא הוגש ערעור בנקודה זו. 6. דיון 6.1 נקודת המוצא היא ההסכמה בין הצדדים - באופן חד משמעי נקבע בהסכם בין הצדדים שקבל תוקף של פסק דין כי המערערת , תמורת הדירה שקבלה, מוותרת על " כל זכויותיה בכספי פיצויי הפרישה,מענק פרישה, כספים שהצטברו במבטחים, קה"ל, שגיא ותמר". אין לאשה כל חלק בפיצויי פרישה, או מענקי פרישה או הטבות פרישה כלשהן. 6.2 הזכות היחידה עליה לא ויתרה המערערת היא "זכויותיה לתשלום מתוך התשלומים השוטפים המשתלמים לתובע בגין פנסיה ממקום העבודה ועל זכויותיה למזונות אם ימצא שיש כאלה". עוד נקבע במפורש כי המועד הקובע לחישוב זכויותיה של האשה בפנסיה השוטפת הוא 1.12.93. 6.3 המועד המוסכם לחישוב הזכאות - עובדה נתונה היא כי ביום 1.12.93 היו זכויות המשיב בפנסיה כדי 50.2% מהשכר הקובע. (2% לכל שנת עבודה). ההסכם בין הצדדים, שהושג בהסכמתם וקבל תוקף של פסק דין קבע שהיא תהיה זכאית לזכויותיה מתוך הפנסיה המשתלמת למשיב, כשהמועד לחישוב הזכויות הוא 1.12.93. המערערת בסיכומיה בפני בית משפט קמא טענה באופן כללי כי היא זכאית ל-מחצית מהגמלה של 8,400 ₪ ברוטו,(ובמקום אחר ציינה 40% ללא הסבר) דהיינו מהגמלה המלאה שהיא 70% מהשכר הקובע. (עמ'13,14 לפרטיכל). טענה זו סותרת את ההסכמה בין הצדדים, את קביעות בית המשפט בפסקי הדין הקודמים, והבסיס לחישוב הוא הזכויות שנצברו עד למועד הקובע. 6.4 טענה חדשה בערעור - המערערת החליפה את הייצוג המשפטי שלה. בערעור נטען לראשונה, כי אומנם המועד הקובע הוא 1.12.93, אך כדי למצוא את הזכויות של המערערת לאותו מועד, יש לבצע חישוב "בדיעבד". דהיינו - יש להסתכל על הסכם הפרישה משנת 1998 שהביא את המשיב לפנסיה של 70%, ולגזור בדיעבד את חלקה היחסי של המערערת ביחס של 23 שנות נישואין מתוך 28 שנות עבודה של המשיב בחברה (וצריך להיות מתוך 34 שנות עבודה, שכן צבר זכויות גם כ-6 שנים קודם לתחילת עבודתו ב XXX). בדרך זו מבקשת המערערת לטעון כעת כי : תקופת השיתוף היא 80.545%. הסכום לחישוב הוא ברוטו 8,400 ₪. לכן חלקה בגמלה הוא מחצית מ6,766 ₪ שהם 3,383 ₪. א. מדובר בטענה שעלתה לראשונה בערעור, וככזו יש לדחותה. הטענה לא עלתה בכתבי הטענות של בית משפט קמא, המומחה לא נדרש בחקירתו להסביר מדוע העדיף שיטה מסוימת על פני אחרת ,ובית משפט קמא לא נדרש בסיכומי המערערת להתייחס לשוני שבין שתי שיטות החישוב, ולכן גם לא התייחס לכך. הכלל הוא כי אין לטעון בערעור טענה שלא נטענה בערכאה הראשונה (ראו זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה 6 בעריכת ש. לוין, 1990). במקרה כאן לא קיימת כל עילה לסטות מכלל זה. (ראו עא 1842/90 ברלב נ. רפופורט (16.10.94) וכן דברי כב' השופט רובינשטין ברעא 1345/13 סעאידה נ. אסיל חברה להובלות וסחר בעצים בע"מ (5.3.13) - " כידוע, רק במקרים חריגים תדון ערכאת ערעור בטענה אשר לא נטענה בערכאה הדיונית (ע"א 879/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' רוסמן, פ"ד נ(1) 774, 790)..... הנושאים הללו מטעימים את חשיבותה של התנהלות דיונית נכונה. גם אם אין הפרוצדורה חזות הכל ו"מיטת סדום", כביטויו של השופט ברנזון (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד פ"ד כ(3) 477, 479), אין היא עניין של מה בכך. חשיבותה בהיותה מציבה את הדברים בסדר המאפשר הגינות כלפי כולי עלמא (ראו למשל ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 , תשס"ח-2008), 22)." ב. מאחר והטענה לא הועלתה בפני בית משפט קמא, ממילא לא נסקרה ונבדקה השאלה העובדתית מה משמעותו של הסכם הפרישה, מה המשמעות של כריתת הסכם חדש בין המשיב ו"מבטחים" כמתחייב מהסכם הפרישה, האם יש לראות בתשלומים על ידי החברה או מטעמה במהלך 10 שנים נוספות משום הטבת פרישה, או אולי תחליף שכר, מה גם שהחברה המשיכה להעביר למבטחים תשלום חודשי של 17.5% מהשכר של המשיב במשך 4 שנים נוספות. כל הנושאים האלו לא נבחנו. כזכור, המערערת ויתרה על כל הטבות פרישה באשר הן בהסכם שקבל תוקף של פסק דין, ואם מדובר בתחליף שכר, אז בודאי שלא קמה זכאות במהלך התקופה עד למועד הפרישה על פי החוק. הגם שמדובר במסכת של ענייני משפחה, אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לשמוע עדויות לצורך קביעות עובדתיות חדשות שהן בבחינת מקצה שיפורים למערערת, בגין טענה שלא הושמעה בפני בית משפט קמא. בענין זה אפנה למסמך "ועדת שוחט", ועדה ציבורית שמונתה על ידי שר המשפטים בשנת 2008 על מנת להתמודד עם הצעות חוק שונות בנושא הבעייתי של חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. במסמך משנת 2010 גיבשה הועדה הצעה לחלוקת זכויות החיסכון הפנסיוני בין בני זוג שנפרדו. בדו"ח הועדה (ס' 2.2.2.) מומלץ כי במקרה של "פרישה מוקדמת" הממומנת על ידי המעביד, יש לראות בכספי הפנסיה המוקדמת כתחליף שכר לעובד, ולא כקצבת פרישה ולכן פסק דין של חלוקת רכוש בין בני זוג לא יחול על סכומים אלו עד למועד הפרישה לפי החוק. תזכיר חוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג התש"ע 2010 מציע תיקון חוק הגמלאות באופן שפרישה מוקדמת מקרן פנסיה ותיקה הממומנת על ידי המעביד באמצעות מימון שוטף (המכונה הסדר שלמות) או באמצעות תשלום סכום חד פעמי לקרן לפי הוראות שקבע הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר, יחשב כתחליף שכר לעובד ולא כקצבת פרישה. אחת הסיבות להמלצת הועדה בענין זה היתה הרצון לעודד הסדרי פרישה שיאפשרו רה-ארגון והתייעלות והחשש שהסדרים כאלו לא יתקבלו על דעת העובדים אם ידעו שעליהם לחלוק עם בן זוגם לשעבר בפנסיה מוקדמת, אך לא בשכר שיקבלו אם ימשיכו לעבוד. כאמור, הנושאים כלל לא נשקלו בבית משפט קמא, משלא הועלתה הטענה. ב"כ המערערת הפנה לפסק דין של בית המשפט המחוזי עמש(חי) 33077-03-11 י.ק. נ. צ.ק. (4.9.11 ). שם ההסכם בין הצדדים לא כלל כל תניה המלמדת על ויתור של הצדדים על חלק מזכויות כספיות כלשהן ולא נשללה האפשרות להעלות תביעות עתידיות כלשהן . עוד הוסק שם מתוך ההסכם בין הצדדים כי משתמעת כוונה לחלוקה שווה של כלל הזכויות, ללא החרגה. לאחר הסכמה בין הצדדים לפיה האשה תקבל את חלקה בפנסיה החודשית לגבי הזכויות שצברה בקופת נישואיה, טען האיש שם כי כספים שקבל עקב פרישה מוקדמת אינם בבחינת גמלת פנסיה שכן הם נועדו לפצותו על אובדן הכנסות עתידיות. בנסיבות שם נקבע כי יש זכאות לאשה לזכויותיה מ"פנסיה מוקדמת" שהאיש שם בקש להוציאם מכלל הנכסים באיזון. כאן מלכתחילה, מבלי שהתקיים דיון בשאלה העובדתית, קבע בית משפט קמא את זכות המערערת לחלק מסויים בפנסיה המוקדמת המשתלמת מדי חודש בחודשו, דהיינו בית משפט קמא לא הוציא את הפנסיה שתשלומה הוקדם ב-15 שנה, מכלל הנכסים באיזון. אלא שהוא קבע כי שזכויות המערערת מתוך הגמלה הם כדי זכותה ביום הקובע. לכן אין פסק דין זה, שניתן על ידי ערכאת בית משפט מחוזי, כדי לסתור את פסק הדין של בית משפט קמא. הקביעה הנוהגת בפסקי דין של בית המשפט העליון היא כי החלק המשותף בפנסיה הוא אותו חלק שנצבר במהלך הנישואין בעוד שזכויות פנסיה שהופקו לפני הנישואין או לאחר הגירושין אינם משותפים ולא חל לגביהם איזון נכסים. 6.5 תקופת השיתוף - המשיב החל לצבור זכויות פנסיה במבטחים מחודש דצמבר 1967, טרם נישואיו. אומנם, המשיב החל לעבוד ב XXX בחודש מאי 1973, אך מסתבר שהיה לו מקום עבודה אחר טרם נישואיו. העובדה כי זכויות הפנסיה נצברו משנת 1967 מופיעה בצורה מפורשת במכתב קנובלר, ובחקירת המומחה, ולא נסתרה (עמ' 10 לפרטיכל). לכן תקופת השיתוף כפי שחושבה על ידי המומחה - נכונה ומתאימה לשיטת חישובו והיא 89.18%, ויש לדחות גם טענה זו של המערערת. 6.6. לענין חישוב החלק היחסי מתוך גמלה ברוטו - המערערת מבקשת לחשב את חלקה היחסי מתוך סכום הגמלה ברוטו, אך יש לדחות טענה זו. אופייה של הזכות לגמלה כזכות אישית שאיננה ניתנת להעברה. תכונת אי העבירות נקבעה בחוק. (ראו בעמ 10916/93 צה"ל נ. פלונית ואח' 14.6.07 , וראו גם מאמרו של גייפמן "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים - כנכסים בני חלוקה או בני איזון בין בני זוג" הפרקליט מא (תשנ"ג) עמ' 105 , בעמ' 115-117). המסגרת הנורמטיבית הכללית מלמדת כי הזכות לפנסיה בקרן מבטחים איננה עבירה. היא זכותו האישית של המשיב. למערערת אין זכות ישירה בגמלה עצמה וזכותה לקבל חלק מהגמלה היא זכות אובליגטורית הנובעת מההסכם שלה עם המשיב לקבל חלק מהנכס המהווה מושא לשיתוף. החלוקה בין בני הזוג היא חלוקה בהתחשב בסכום המס החל על המשיב בגין הפנסיה כמשכורת ראשונה, תוך חיוב המערערת כדי חלקה היחסי בתשלום המס, כפי שאכן קבע המומחה. 7. לאחר קריאת חוות הדעת של כב' השופטת שטמר אדגיש כי ההכרעה בפסקי הדין השונים של בתי המשפט המחוזיים הינה תלויה בקשר בלתי נפרד בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ההתלבטות של בתי המשפט הינה בהתייחס למסד נתונים נתון, כשהפרשנות יסודה בשיקולי הגינות. לא הומצאה הלכה מחייבת של בית המשפט העליון בסוגיה זו. לתפישתי, במקרה בו הפרישה המוקדמת של המשיב באה כתוצאה מרה-ארגון בחברה, לאחר שביתה ממושכת כפי שהיה כאן, על המערערת הנטל להראות כי על אף שהאירוע הוא שנים לאחר המועד הקובע, יש להתחשב בו באופן שמיטיב את זכותה פעמיים : לא רק שמדי חודש בחודשו ,מהלך 15 שנה קודם הגיע המשיב לגיל 67 ,תהיה זכאית לתשלום חודשי של כספים (מקום שאם היה מקבל שכר עבודה לא היתה זכאית לו) הרי שבנוסף, היא טוענת לנתח גדול יותר מסכום הגמלה כתוצאה מכך. כאן, על אף שהפרישה נבעה מרה- ארגון בחברה בה עבד המשיב, מקבלת המערערת מדי חודש בחודשו את חלקה בתשלום הגמלה. אך טענתה היא לאחוז גבוה יותר מסכום הגמלה, על אף שזכויותיה היחסיות הוגדרו נכון ליום הקובע בהסכם שבין הצדדים, ועל אף שויתרה באופן נחרץ בהסכם הגירושין על כל פיצויי פרישה באשר הם. הטענה עובדתית, מחייבת קביעות עובדתיות לגבי הסכם הפרישה, והמערערת נושאת בנטל כבד להוכחתה. אך המערערת לא העלתה סוגיה זו בפני בית משפט קמא, שכפועל יוצא מכך - גם לא דן בה. עוד אוסיף, כי הצעת החוק הממשלתית בדבר חלוקת החסכון הפנסיוני בין בני הזוג התשע"א 2011 שמבקשת לראות בסכומי פרישה מוקדמת משום תחליף שכר (קל וחומר שאיננה רואה את בת הזוג בעקבות פרישה מוקדמת כזכאית לאחוזי פנסיה הגבוהים יותר מאלו שנצברו ליום הקובע) הינה פועל יוצא של הסכמה פה אחד בין נציגי ועדת שוחט, שבראשותה ישב שופט בית המשפט המחוזי, ובין חבריה נמנו נציגי משרד המשפטים, משרד האוצר, גורמי פנסיה, אנשי אקדמיה ונציגי ארגוני נשים. ההצעה עברה קריאה ראשונה, וכעת הינה בוועדות השונות לקראת הכנתה לקריאה שניה ושלישית. לתפישתי, גם חשיבה ליברלית מודרנית לא תראה בהענקת סכומי כסף נוספים לבת הזוג, כתוצאה מאירוע זר שארע לאחר היום הקובע, כשההסכם בין הצדדים קובע במפורש מהו היום הקובע לעריכת הזכויות, משום קידום ערכים נורמטיביים של צדק ושוויון. 8. לסיכום 8.1 אציע לחבריי לראות את זכות המערערת נכון ליום 1.12.93 שהיא 23.2% מתוך השכר הקובע, שהם 33.2% מהגמלה המשתלמת למשיב. הקביעה צריכה להיות באחוזים, כיוון שהסכום של הגמלה משתנה לפי קצב עדכונו לפי תנאי קרן "מבטחים". 8.2 את החלק היחסי של 33.2% יש לחשב מתוך סכום הגמלה נטו, לאחר ניכוי המס מהפנסיה כמשכורת ראשונה של המשיב והפחתת החלק היחסי של המערערת בגין השתתפות בתשלום המס. 8.3 לא התייחסתי לנושא גבייה ביתר, שכן על ענין זה לא הוגש ערעור. 8.4 אציע לחברי לדחות את הערעור. 8.5 והערה לסיום - מדובר בזוג שנפרדה דרכו כבר בשנת 1993. על אף שחלפו כעשרים שנה, המערערת מסרבת להתגרש, ומתקיימים הליכים משפטיים מרובים. הצדדים יטיבו לעשות אם יביאו לסיום את ההתכתשות הממושכת בערכאות השונות. ר. למלשטריך-לטר, שופטת השופטת שושנה שטמר - אב"ד 1. עמד לפני פסק דינה המפורט והברור של עמיתתי להרכב, השופטת ר' למלשטריך-לטר. חברתי העמידה נכון את כל העובדות הנחוצות, אולם - לעמדתי - בהסתמך על אותן עובדות, התוצאה של פסק דיננו צריכה להיות שונה. לדעתי, תוספת האחוזים שקיבל המשיב כהגדלת אחוזי הפנסיה עם יציאתו לפרישה מוקדמת היא חלק מהפנסיה העומדת לאיזון בין בני הזוג; ההסכם בין הצדדים בעת הגירושין, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 20/10/99 לא התייחס לתוספת האחוזים לפנסיה, ולפיכך אין בו משום סגירת הדלת לפני המערערת כדי לתבוע את חלקה בה; מכלול הראיות הנמצא בתיק ואף קביעות בית משפט קמא מאפשרים לנו לקבוע לעניין תוספת אחוזי הפנסיה בלא צורך להחזיר את התיק לשמיעה נוספת או בלא צורך לחסום דרכה של המערערת בטענה כי היא לא הוכיחה את ההסכם בין המשיב למעסיקו ואת המשמעות של התוספת לפנסיה. אבוא לפרט ולנמק. הפנסיה בתקופת הפרישה המוקדמת ותוספת האחוזים לפנסיה עקב הפרישה המוקדמת. 2. חברתי הביאה את עיקריו של ההסכם לתוספת האחוזים לפנסיה בסעיף 2.5 לפסק דינה. אחזור ואציב אותם כאן, כפי שחברתי כתבה אותם: " 2.5 המשיב יליד מאי 1946, ועבד בחברת XXX החל מיום 1.5.73 ועד ליום 20.11.98. ביום 25.10.98 נחתם עימו הסכם לפרישה מוקדמת שאלו עקרונותיו : א. המשיב יקבל מהחברה או ממי מטעמה החל מחודש יולי 1999 ועד נובמבר 2009 גמלה חודשית (שכונתה "מבטחים" או "גמלה תקציבית") בסך 4,200 ₪. בנוסף, במהלך אותה תקופה ישולם על ידי החברה או מי מטעמה סכום נוסף של 1,000 ₪. הסכומים יעודכנו לפי השיטה של מבטחים לעדכון גמלאות. ב. המשיב יפעל לעריכת הסכם אישי עם מבטחים להמשך חברותו בקרן הפנסיה על פי תקנה 55 לתקנות קרן הפנסיה המקיפה של מבטחים, והחברה תשלם לעובד, מדי חודש, ממועד סיום עבודתו בחברה ועד אוקטובר 2002 סכום ששיעורו % 17.5. מן השכר שהווה בסיס להפרשות החברה למבטחים עובר לסיום עבודתו של המשיב. החברה תהיה אחראית על העברת סכום ה-17.5% למבטחים". כפי שעולה מעיקריו של ההסכם, הרי זהו הסכם שבו המעביד החליט, במסגרת הטבה עקב יציאה מוקדמת לפנסיה, להעלות את סכום הפנסיה על ידי תוספת מסוימת לפנסיה, ששולמה עד למועד הפרישה הרגיל (בהבחנה מהמועד ליציאה לפנסיה מוקדמת) וכן להעלות את אחוזי הפנסיה בכך, שבמהלך השנים עד להגיע המשיב לגיל פרישה רגילה, ישלם המעביד למבטחים את התשלום הדרוש על מנת שבהגיע המשיב לגיל הפרישה הרגילה, הוא יקבל את מלוא האחוזים, דהיינו 70% ממשכורתו הקובעת, על אף שפרש בטרם עמדו לזכותו כל האחוזים לפנסיה מלאה. מה דינה של הטבה מעין זו? האם יש לייחס אותה לתקופת העבודה ולפיכך גם בן הזוג זכאי לחלקו בה? 3. סבורה אני, שההלכה שהתגבשה היא שפנסיה המשולמת עבור פרישה מוקדמת איננה שכר עבודה אלא פנסיה לכל עניין ודבר. ההמלצה בדו"ח ועדת שוחט (וראו בפסק דינה של חברתי בסעיף 6ב לפסק דינה) לא קיבלה עדיין ביטוי בתיקון החוק, ונראה כי רוב הפוסקים פסקו כי פנסיה מוקדמת איננה שכר עבודה. על כל פנים, המלצת ועדת שוחט אינה משנה לעניינו, שכן אין היא קובעת כי תוספת אחוזים לפנסיה, שניתנו עם היציאה המוקדמת, לא יהוו חלק מהפנסיה העומדת לחלוקה בין בני הזוג עם הפרישה לפנסיה רגילה. בעמ"ש (חי) 749/08 מ' נ' מ', פס"ד מיום 9/6/09 (לא פורסם) דנתי בסוגיה דומה: בני הזוג ערכו הסכם גירושין וקבעו בו את מועד האיזון ואת זכויותיהם ברכוש המשותף. לאחר מכן, יצא הבעל לפרישה מוקדמת וניתנה לו תוספת לאחוזי הפנסיה. דעתי שהייתה דעת רוב (בהצטרפותה של השופטת קינן ובדעת מיעוט של השופט עמית) היתה שיש לראות בתוספת לאחוזי הפנסיה בשל פרישה מוקדמת, גם אם ניתנה לאחר הגירושין, כחלק מהנכסים לאיזון בין בני הזוג הגרושים. אצטט את הקטע המתייחס לסוגיה שלפנינו: "13. תוספת אחוזים לפנסיה בשל סיבות כמו יציאה מוקדמת לפנסיה עקב נכות של בן הזוג, סיום עבודתו המפעל, מענק המעביד מכל מיני סיבות (כולל הרצון להפסיק את עבודתו של העובד) וכיוצב', היא חלק מ"נכסי הזוג", מהעתודה הכלכלית שלו עליה הם זכאים להסתמך, ותמורתה תחולק ביניהם בהתאם לתקופת העבודה שהיתה במהלך הנישואין. תוספת זו ניתנת עבור שנות העבודה שעבד העובד. אלמלא עבודתו, לא היתה התוספת מתקבלת. שאלה דומה לזו נשוא הדיון עתה עלתה בע"מ 1122/99 שנהב נ' שנהב, ניתן ב 4/8/00, פרי עטו של השופט גייפמן. שם פרש הפועל לפנסיה מוקדמת ועקב כך החל לקבל פנסיה עבור תקופה לה לא היה זכאי אלמלא הפרישה המוקדמת וההסכם בינו לבין המעביד ומבטחים. נקבע כי הפנסיה המוקדמת היא "חלק מהעתודה הכלכלית ששני בנה"ז שותפים לה משחלה לגביהם חזקת השיתוף'". וראו גם את פסק הדין של השופט שוחט בתמ"ש 99783/99 פלונית נ' פלונית". וראו גם (מבלי להתיימר להקיף את כל הפסיקה הקובעת כך) בתמ"ש (ת"א-יפו) 14920/96 שנהב נ' שנהב (4/8/99), שנזכר לעיל בקטע המצוטט, וכן הערעור על פסק דין זה ב-ע"מ (ת"א-יפו) 1122/99 שנהב נ' שנהב (26/3/00); תמ"ש (כ"ס) 29570/03 פלונית נ' פלוני (21/5/06); תמ"ש (י-ם) 21760/07 ד.י. נ' י.י. (30/8/10); תמ"ש 16600/02 ק.צ. נ' ק.י. (1/2/11); תמ"ש 42338-03-10 פ.צ נ' א.צ (16/3/11)). ההסכם בין בני הזוג - האם מונע קבלת חלקה של בת הזוג בתוספת לפנסיה בגין היציאה לפנסיה מוקדמת. 4. לעמדתי יש לענות לשאלה שהצבתי בראש סעיף זה בשלילה. הצדדים הסכימו כי היום הקובע יהיה 1/12/93. אין מחלוקת כי באותו מועד עדיין לא יצא המשיב לפנסיה מוקדמת ואף לא קיבל תוספת לאחוזי הפנסיה הרגילה, שהיה מקבל בעת יציאתו לפנסיה מוקדמת אלמלא ההסכם עם המעביד. דא-עקא, שההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין בתמ"ש 54460/97 על ידי כב' השופטת צילה קינן, קבע כי המערערת תקבל את כל זכויותיה לגבי תשלומי הפנסיה השוטפים המשתלמים לתובע בגין פנסיה ממקום העבודה. משמע מכאן שאין ויתור על תוספות לפנסיה, ככל שהן נובעות משכר העבודה וככל שיש לראותן כחלק מהפנסיה. הלכה היא שבהסכם בין בני זוג, יש לראות, אמנם תמיד על פי אומד דעתם של הצדדים, כי בהעדר קביעה מפורשת על ויתור, אין ויתור על זכות מזכויות בן הזוג (וראו בג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול (24/12/06) וראו גם דיון נרחב בסוגיה ע"מ (י-ם) 222/08 ש' א' נ' ש' ד' עמ' 57 סעיף כ2 (2/2/10)). לעמדתי, הכתוב בהסכם, לפיו המערערת מוותרת על כספי פיצויי פרישה, על מענק פרישה וכספים שהצטברו במבטחים, אינם כוללים מניה וביה גם את הפנסיה והגדלת האחוזים של הפנסיה עקב פרישה מוקדמת. על כל פנים, הנטל לסתור דברים אלו בהסכם, הוא על המשיב ולא על המערערת. 5. אתייחס עתה לטענתה של חברתי כי המערערת לא טענה לעניין צירוף תוספת האחוזים בגין הפרישה המוקדמת בבית משפט קמא. המחלוקת בין הצדדים היתה ממש בטענה זו (ראו, בין היתר, כתב הגנתו של המשיב בסעיף 25, שם עומד המשיב על טענתו שיש לחשב את הפנסיה רק עד למועד הקבוע ולא למחצית זכויותיו של הבעל לפנסיה). אף המומחה מטעם בית המשפט חישב, כך ניתן להבין מהאחוז שקבע שהמערערת תקבל, את המגיע לה כאשר כן לקח בחשבון את התוספת לפנסיה, ורק בחוות הדעת הבאות, חזר בו מאופן חישוב זה. עוד אציין, כי לא מצאתי בפסק הדין מיום 1/7/2009 התייחסות לתוספת הפנסיה עקב הפרישה המוקדמת ואינני סבורה שיש בו מחסום לתביעתה של המערערת לקחת תוספת זו בחשבון. לסיכום 6. לסיכום, לו דעתי תתקבל, יש לקבל את הערעור ולחשב את המגיע למערערת כדלקמן: מספר החודשים שהצדדים היו נשואים לעומת מספר חודשי העבודה - ייתן לנו את האחוזים העומדים לאיזון בין הצדדים מהפנסיה הכוללת בשיעור של 70%. מחצית מהאחוזים שיתקבלו, יתנו את חלקה של האישה מהפנסיה של המשיב, לאחר ניכוי המסים החלים עליה. ובתרגום למספרים בענייננו: סה"כ 247 חודשי נישואין לעומת 306.88 חודשים, תתקבל התוצאה של 80.5% (המערערת טענה לחישוב זה, ויש שוני מסוים לטובתה בחישוב של קנובלר) דהיינו מתוך הפנסיה המלאה, בשיעור 70%, האחוזים שעומדים לאיזון הם 80.5% מהפנסיה המלאה. חלקה של האישה הוא, אם כן, 40.25% מהפנסיה המלאה נטו, והיא זכאית לקבל חלק זה מהפנסיה של המשיב. [אב"ד] דר' ע' זרנקין - שופט: עמדו לנגד עיני חוות דעתן של שתי חברותיי, ולאחר שהתעמקתי בהן, והפכתי בהן שוב ושוב החלטתי, בסופו של דבר, לצרף דעתי לדעתה של חברתי כבוד השופטת שטמר. לדעתי, ההטבה שזכה לה המשיב על ידי מעבידיו, על פיה שיעור הפנסיה לה יהא זכאי יועלה, כך שיעמוד על השיעור המרבי של 70% מן המשכורת הקובעת, מן הדין שאף המערערת תהנה ממנה. התוספת באחוזי הפנסיה הזו, אשר בה זכה המשיב בשל פרישתו המוקדמת, יש לראותה, לדעתי, כחלק מנכסי בני הזוג אשר יש לאזנם, ואפילו באה היא לעולם לאחר המועד הקובע לאיזון. התוספת הזו, לא זכה בה המשיב מן ההפקר, אלא היא באה לו בגין שנות העבודה הרבות בהן עבד בשירות המעביד, ובהחלט ניתן לראותה כחלק מן העתודה הכלכלית ששני בני הזוג שותפים בה, ומשהתגרשו השניים, נראה כי זכאית האישה ליהנות מתוספת זו, כדי היחס שבין התקופה שבה היו נשואים, ובין תקופת העבודה שבגינה הוענקו זכויות הפנסיה. אינני סבור כי יש בכוחו של ההסכם שהושג בין הצדדים, ואשר קיבל את אישור בית המשפט למשפחה בתמ"ש 54460/97, כדי למנוע הענקת חלקה של ההטבה אף למערערת. על פי ההסכם ההוא, לא ויתרה המערערת על זכויותיה בקשר עם תשלומי הפנסיה השוטפים, והדעת נותנת כי ככל שחל שינוי בשיעורם של אלה, ואפילו ארע הוא לאחר היום הקובע לפירוק השיתוף בין בני הזוג, מן הדין שיחול השינוי אף על המערערת. אני מצרף איפוא את דעתי לדעתה של כבוד השופטת שטמר, ומסכים אני לדרך חישובה, על פיה חלקה של המערערת בפנסיה של המשיב יעמוד על 40.25% מן הפנסיה המלאה נטו, לאחר ניכוי תשלומי המס המתבקשים על פי הדין. ע. זרנקין, שופט לפיכך, הוחלט (בדעת הרוב של השופטים ש' שטמר - אב"ד ודר' י' זרנקין ובדעתה החולקת של השופטת ר' למלשטריך-לטר) לקבל את הערעור ואנו קובעים כי חלקה של המערערת מהפנסיה נטו של המשיב יהיה בשיעור של 40,25%. כן הוחלט לחייב את המשיב בהוצאותיה ובשכר טרחת דינה של המערערת בסכום כולל של 3,500 ש"ח. פרישה מוקדמתפנסיהפרישה