חובת התייעצות עם רופא מומחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת התייעצות עם רופא מומחה: בפנינו ערעור (לאחר נטילת רשות) על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (תיק ב"ל 4008/98; השופט ש' גוטמכר), אשר קבע כי יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה רפואית בהרכב אחר שייכלל בו רופא מומחה לכף היד במקום אורתופד שישב בוועדה המקורית. העובדות וההליך בבית-הדין האזורי: המשיב (המערער בבית-הדין האזורי) עבד כפועל ב"תנובה", ועיסוקו בעבודה פיזית קשה הכוללת הרמת משאות כבדים ונשיאתם. ביום 20.1.1997 במהלך עבודתו, בעת הרמת ארגזים, חש בכאב עז בשורש כף ידו הימנית ובתזוזה. המשיב קיבל טיפול בקופת חולים, שם גובסה ידו, ולאחר שהמשיך להתלונן על כאבים, הוא נותח בשורש כף היד. יצוין כי למשיב אירעה תאונת עבודה בשנת 1957 שגרמה לשבר בעצם הסירה ביד ימין, שבעקבותיה נותח וחזר לעבודתו. 3. לאחר תום תקופת דמי הפגיעה הועמד המשיב בפני ועדה רפואית לצורך קביעת דרגת נכותו. המערער הגיש לוועדה שתי חוות-דעת של מומחים לכירורגיה אורתופדית וכירורגיית היד: ד"ר בויקו מורל וד"ר ש' שטהל. שני המומחים קבעו כי במהלך התקופה מאז התאונה בשנת 1957 לא התלונן המערער על כאבים, ואף עסק בהרמת משאות כבדים. התאונה מיום 20.1.1997 החמירה את מצב שורש היד הימנית, עד אשר לא היה מסוגל להמשיך בעבודתו. 4. ועדה מהדרג הראשון קבעה כי יש לייחס את מצבו הרפואי של המערער לתאונה הראשונה, ועל-כן קבעה למערער 20% נכות לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז1956-, תקנה 41(10)ב וניכתה לו 20% בגין מצב קודם לפי אותו סעיף, באופן שנקבעו לו 0% מיום 1.10.1998. ועדה רפואית לעררים מיום 17.11.1998, בהרכב שכלל אורתופד, כירורג ונפרולוג, קבעה אף היא כי מצבו הנוכחי של המערער אינו קשור לתאונה הנדונה אלא למצבו הקודם עקב התאונה משנת 1957, קבעה לו 20% נכות על-פי סעיף 41(10)ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) וניכתה לו 20% בגין מצב קודם לפי אותו סעיף במבחנים. 5. בא-כוח המערער טען בפני בית-הדין האזורי כי הוועדה התעלמה מפרק הזמן שחלף מאז התאונה ב1957- (40 שנה לפני התאונה הנוכחית) ומכך שלא היו תלונות רפואיות מצד המערער על תפקוד ידו הימנית. כן טען בא-כוח המערער, כי בוועדה הרפואית לעררים מיום 17.11.1998 ישבו שלושה רופאים: אורתופד, כירורג ונפרולוג, שאף אחד מהם אינו מומחה לכירורגיית כף היד. מאחר שבפני הוועדה היו שתי חוות-דעת רפואיות של מומחים לכירורגיה ואורתופדיה של כף היד, הרי לא יכלה הוועדה להתמודד עם חוות-דעת אלה, בהרכבה הנוכחי. 6. בית-הדין האזורי קיבל את הערעור וקבע כי מאחר שבפני הוועדה הונחו שתי חוות-דעת רפואיות של מומחים לכירורגיה ואורתופד של כף היד, הרי היה מקום לכלול בהרכב הוועדה מומחה לכירורגיה ואורתופדיה של כף היד. בית-הדין אף קבע כי "הצדק מחייב שבועדה ישב מומחה לכף היד אשר יתכן והיה בכוחו ובדעתו לשנות ולהשפיע על שני החברים האחרים בועדה להגיע להחלטה אחרת". על קביעות אלה הוגש הערעור שבפנינו. 7. טענות הצדדים שבערעור שבפנינו: (א) המערערת דנן (המוסד) טוען כי בוועדה ישב רופא כירורג שהיה מומחה בתחום הפגיעה, ואין לכלול בוועדה רופא בתת-התמחות, על-פי הפסיקה. (ב) בא-כוח המשיב טען כי יש לעשות הבחנה בין הפסיקה הקיימת לבין המקרה דנן, שבו היה על הוועדה להתמודד עם שתי חוות-דעת של מומחים בתחום כף היד, ועל-כן היה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה כזה. 8. ואשר לדעתנו: סמכותה של הוועדה הרפואית היא לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה" (ראה סעיף 118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995-). הפסיקה כבר קבעה לא פעם כי באשר מובא עניינו של מבוטח לפני ועדה רפואית, ויש עמו חוות-דעת של רופא מומחה, הרי מן הראוי שבין חברי הוועדה יהיה לפחות רופא אחד בתחום המומחיות של נותן חוות-דעת על-מנת שיוכל להתמודד מקצועית עם חוות-הדעת. כוונת הפסיקה הייתה למומחה כללי בתחום הפגימה, ואף נקבע כי אין הכרח לכלול בוועדה מומחה בתחום צר וספציפי (דב"ע תש"ן0-19/ המוסד לביטוח לאומי - בריטפלד [1]). ההנמקה שהובאה בפסיקה הייתה כי הוועדה אינה צריכה להחליט על דרכי ריפוי, אלא אך ורק לקבוע את התוצאה של התאונה על-פי המבחנים שבתוספת לתקנות הנכות. 9. לדעתנו, יש ליתן בידי הוועדה כלים טובים וראויים יותר כדי שתיטיב לעשות את מלאכתה ולקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה ובאיזו מידה. כיום מונה מדע הרפואה תחומים רבים אשר אף הם נחלקים לתחומים צרים וספציפיים, ועל הוועדות הרפואיות להביא בחשבון התפתחות זו ולפעול על-פיה. יש לפרש את תחום סמכותה של הוועדה הרפואית ודרך פעולתה כנובע מסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] פרשנות ליברלית יותר. 10. בספרו של א' ברק פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה [4] עמד כבוד הנשיא על חשיבותה של הפרשנות הליברלית המדגישה את ערך הגמישות וההתחדשות ורואה בתפקיד השיפוטי בפרשנות כתפקיד יוצר (שם [4], בעמ' 116-115). אף בדברו על פרשנות חקיקה הוא קובע כי על הפרשן לפרש את החוק כפי מובנו ביום הפרשנות, וכי "...כדי להגשים את תכלית החקיקה, יש ליתן ללשונו [של החוק] את משמעותה (המשפטית) המודרנית... על כן עשויה לשונו של דבר חקיקה לכלול ביום הפירוש תופעות מודרניות שלא נכללו בה בעת החקיקה" (א' ברק בספרו הנ"ל [4], בעמ' 133). 11. לכך יש להוסיף את ההלכות הקובעות כי ביישום חוק סוציאלי יש לנהוג פירוש רחב וליברלי (דב"ע לד0-268/ פואד - המוסד לביטוח לאומי [2]), וכי בפירוש של חוק סוציאלי יש להעדיף את הפירוש המיטיב עם הנכה (דב"ע מד0-12/ בן נון - המוסד לביטוח לאומי [3]). 12. עם זאת יש לאזן בין הצורך לכלול בהרכב הוועדה הרפואית מומחה בתחום צר וספציפי של הפגימה הנדונה לבין היכולת המעשית והתקציבית לכלול בוועדה רפואית מומחים של תת-התמחות בכל תחום שהוא. האיזון המתאים והנכון בין שני האינטרסים הוא זה: כאשר מוגשת לוועדה חוות-דעת אשר ניתנה על-ידי מומחה בתחום הספציפי (כמו - מומחה לכף היד), על הוועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכבה אורתופד מהתחום הרחב. 13. גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות-דעת של מומחה מטעמו, רשאית הוועדה לפי שיקול-דעתה, להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר, אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת - הכול מכוח סמכותה לפי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). שיקול-דעתה של הוועדה הרפואית בנושא זה יהיה כפוף לביקורת שיפוטית. 14. ובאשר למקרה דנן: מאחר שבפני הוועדה הרפואית לעררים הוגשו שתי חוות-דעת של מומחים לכירורגיה אורתופדית וכירורגיית יד, היה על הוועדה להתייעץ עם מומחה יועץ חיצוני, שהוא מומחה בתחום כף היד. במקרה שלפנינו בולט במיוחד הצורך במומחה כזה: הוועדה ניכתה למשיב את מלוא אחוזי הנכות "בגין מצב קודם" בטענה כי כל הנכות נובעת מתאונה בעבודה שאירעה לו בשורש כף יד ימין 40 שנה קודם לכן. בפועל, עבד המשיב במשך כל התקופה בהרמת משאות כבדים ולא התלונן על כאבים. מומחה לכף היד היה יכול לקבוע באופן מקצועי יותר אם יש לזקוף את הנכות כולה או חלקה ("באיזו מידה") על חשבון הפגיעה ולבחון את תפקוד כף ידו של המשיב, לרבות הביטויים הקליניים בתקופה שבין 1957 ועד התאונה דנן ולאחריה. 15. לסיכום: הערעור מוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תתייעץ עם מומחה רפואי חיצוני, שהוא מומחה לכף יד, ותתמודד באמצעותו עם השאלות העולות מחוות-הדעת של שני המומחים שהוגשו על-ידי המשיב לוועדה. הוועדה תקבע מחדש את אחוזי נכותו של המשיב ותבחן אם יש לנכות מהם "מצב קודם", כלומר אם תפקודו של המשיב מאז התאונה משנת 1957 ועד התאונה דנן מצביע על נכות כלשהי בשורש כף יד ימין. אם תקבע הוועדה כי יש ליתן למערער אחוזי נכות, תשקול הפעלת תקנה 15, תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). השופט ע' רבינוביץ אני מסכים עם פסק-דינה של חברתי השופטת פוגל ואוסיף כי לדידי, בתחומי רפואה שאין כיום מחלוקת שקיימת לגביהם מומחיות מיוחדת כמו: קרדיולוגיה, כירורגיית כף היד וכיו"ב, מן הראוי שבכל מקרה ומקרה שמתעוררת בו שאלה הנוגעת לתחומי מומחיות אלו, תיוועץ הוועדה עם מומחים מתחומים ספציפיים אלה. סוף דבר הערעור נדחה למעשה שלא מטעמיו של בית-הדין האזורי. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח + מע"מ תוך 30 יום ממועד קבלת פסק-הדין.רפואהמומחה