קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב חשבון בגין ניכיון שיקים שחוללו: זוהי תביעה לתשלום יתרת חובה בחשבון בנק. העובדות התובע הנו תאגיד בנקאי המקיים עסקי בנקאות באמצעות סניפים בישראל. בתאריך 18.2.1994 חתמה נתבעת 1 על טופס פתיחת חשבון עו"ש אצל התובע שמספרו 203475 (להלן: "החשבון"). נתבעים 2-3, אשר היו מנהליה ובעלי מניותיה של נתבעת 1, ערבו כלפי התובע לכל חיוביה של נתבעת 1. התביעה שבפני הוגשה מאחר ובתאריך 20.8.99 צמחה יתרת החובה של נתבעת 1 לסכום של 466,681 ש"ח ופניות התובע לנתבעים לפרעון החוב לא נשאו פרי. בטרם הוחל בבירור התביעה מימש התובע, באמצעות לשכת ההוצל"פ, נכס מקרקעין ששועבד על ידי נתבע 2 כבטחון לפרעון האשראי ויתרת החובה בחשבון העו"ש הסתכמה ב240,566.11- ש"ח נכון ליום 31.12.99. יתרת החוב הנתבעת מתייחסת להוצאות כולל אגרות בימ"ש והוצל"פ (56,231.11 ש"ח) וחוב בגין שכ"ט עו"ד + מע"מ (37,974 ש"ח). לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות בתיק, הצטמצמו המחלוקות בין הצדדים לשלוש שאלות: זכותו של הבנק על פי הסכם לנכיון שטרות לחייב את חשבון הנתבעת בשל שיקים שחוללו. הוכחת יתרת החוב המתייחסת להוצאות ושכ"ט. קיזוז נזקים שנגרמו לנתבעת בשל יעוץ מוטעה שניתן למנהלה ע"י מנהל סניף הבנק בו נוהל חשבונם. אדון בטענות כסדרן. 1) ניכיון שטרות בחשבון הנתבעת טענות הנתבעים בסוגיה זו מפורטות בסעיף 6 לתצהירו של הנתבע 2 (נ7/). לגרסתו, נתבעת 1 מכרה לבנק שיקים של צדי ג' וקיבלה מהבנק תמורה כספית בגינם. אולם, בניגוד לתנאי ההסכם (אליבא דנתבע 2), חייב הבנק את חשבונה של נתבעת מס' 1 בסכום השיקים אשר חוללו על ידי אותם צדי ג'. אין חולק כי במעמד ביצוע עיסקת נכיון השיקים חתמה נתבעת 1 על הסכמים דוגמת נ6/(א)(1) בו נקבע: "הנני/ו מאשר/ים בזה שנכיתם לי/לנו היום, בהתאם לתנאי ההתחייבות אשר חתמתי/נו ואשר תהווה חלק בלתי נפרד מכתב זה, את השיקים המפורטים להלן, בתמורת שיקים אלה נא לזכות את חשבוני/נו אצלכם. ... הנני/ו מסכים/ים בזה, מבלי שאוכל/נוכל לחזור מהסכמתי/נו שאתם, לפי שיקול דעתכם הבלעדי, אולם מבלי שתהיו חייבים לעשות כן, תהיו רשאים לחייב את חשבוני/נו אצלכם בקשר עם התשלום המגיע לכם על פי כל שיק מהשיקים הנ"ל אשר לא כובד ע"י הבנק הנמשך ובמידה שיהיו באותו זמן או לאחר מכן סכומים מספיקים בחשבון הנ"ל כדי כבוד כל שיק כאמור כולו או מקצתו וזה מבלי לפגוע בכל יתר זכויותיכם" (ההדגשות שלי - ש.ד.). לטענת הנתבעים, עיסקת הנכיון מהווה עיסקת מכר של השיקים כאשר הבנק משלם תמורתם סכום הנופל בהרבה מהסכום הנקוב בהם ובכך הוא מקבל עליו את הסיכון שמא לא יפרעו להוציא את הזכות לחזור לחשבון הנתבעת 1 ולפרוע מתוכו את סכום השיקים שלא כובדו אך ורק כאשר החשבון נמצא ביתרת זכות כדי כיסוי סכום השיקים. ב"כ הנתבעים בסיכומיו מפנה לת.א. 8567/91 של בימ"ש השלום בירושלים בו נקבע כי תנאיו של הסכם מיוחד שנחתם בין בנק ללקוח לצורך עיסקה מסוימת בשלב מאוחר יותר גוברים על תנאיו של ההסכם הכללי שנחתם עם הבנק. אלא שעובדותיו של פסה"ד בענין אורלי חן שונות בתכלית מעובדות המקרה שבפני מכיוון שבאותו ענין היה מדובר ב"מתווך" עסקאות שניהל מערכת יחסים מיוחדת עם הבנק אשר מצדו הגיע להסדרי פשרה עם הלווים תוך קיפוחו של החייב העיקרי ובניגוד להסכם. בעניננו, לעומת זאת, מדובר בהסכם נכיון רגיל אשר מחד גיסא מחיל על ההתקשרות את תניות הסכם המסגרת ומאידך גיסא מוסיף בטחונות לבנק ומאפשר לו להפרע מחשבון הלקוח במקרה שהשיקים יחוללו. גם יתר פסקי הדין אליהם מפנים הנתבעים אין בהם כדי לסייע לטעונם. בע.א. 375/66 אליעזר מלר נ' עזריאל שטיינשניידר פד"י כ(4) 93 בעמ' 95 קובע כב' השופט ברנזון: "נכיון השטר פירושו - מכירתו לפי ערכו הנוכחי כלומר הסכום הנקוב בו פחות ריבית... משנמכר השטר הרי זו עיסקה מוגמרת שאין לבטלה ולתבוע השבת התמורה. אלא שהמוכר, אם חתם על השטר בתור מסב, אחראי כמסב לפי הפקודה, ואינו נושא באחריות נוספת על אי פרעון השטר" (ההדגשה שלי - ש.ד.). המסקנה המתבקשת מקביעה זו הינה שגם אם נתעלם מתניות הסכם הנכיון רשאי הבנק התובע לחזור על הנתבעת כמסבה של השטרות: "חתימת היסב מעבירה לנסב את הזכות השטרית כלפי החתומים על השטר, ומחייבת את המסב לפרוע את השטר. המסב איננו החייב העיקרי על פי השטר והוא מצפה שאחרים יידרשו לפרוע את השטר לפניו... בשיק ובשטר חוב, חבותו של המסב, היא לאחר המושך או העושה" (שלום לרנר, דיני שטרות, עמ' 303). אלא שבעניננו מעבר לחתימת הסב התחייבה הנתבעת כלפי הבנק גם בהסכם הנכיון המפנה לתנאי ניהול החשבון ת1/(א) בו נקבע בסעיף 9(ח): "מדי פעם בפעם ימסרו הלקוחות לבנק שטרות בחתימת ידם מוסבים על ידם או בחתימות יד אחרים ומוסבים על ידו בבקשה למכור אותם לפי שיקול דעת הבנק ולזכות בתמורתם את החשבון על מנת שהבנק יפעל בעסקות כנ"ל כמתווך בלבד תוך מתן ערבות לרוכשי השטרות. במקרה ושטר כלשהו לא יפרע בזמן הפרעון מחובת הלקוחות יהיה לשלם מיד את תמורתו והבנק יהיה רשאי לחייב מיד את חשבון הלקוחות מבלי צורך בהודעה אליהם. במקרה ולא יעמוד באותה שעה בחשבון סכום מספיק לכיסוי כל תמורת השטר כנ"ל ישלמו הלקוחות לבנק מיד את הסכום הנקוב בשטר או את התמורה הבלתי מסולקת לפי המקרה". מעבר להחלת הסכם התנאים בחשבון העו"ש בסעיף הראשון של הסכם הנכיון חוזר הבנק ומדגיש כי אין בזכות הניתנת לו להפרע מהחשבון שימצא ביתרת זכות כדי לפגוע בזכויותיו האחרות. סבורני כי מנוסח ההסכם עולה בבירור שהבנק לא התכוון להרע את מצבו תוך ויתור על התחייבויות הלקוח כלפיו בהסכם ת1/(א) אלא להוסיף על בטחונותיו אופציה נוספת. בע.א. 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס מאיר פד"י לג(1) 683 (687) נקבע ע"י כב' השופט בכור: "המערער זיכה את החשבון הדביטורי של מזרחי בסכום שני השיקים, בניכוי עמלה וריבית מיום הניכיון ועד ליום הפרעון. ברור לכן שהיתה כאן מכירה של השיקים לבנק, כשהמכירה כפופה לתנאים שפורטו במסמך ושעיקרם הוא לשמור על אחריות מזרחי אם ובמידה שהשיקים לא יכובדו... על פי תוכן השיקים וההסבה נשאר מזרחי אחראי כלפי המערער כמסב בלבד, אם ובמידה שלא ישולם השיק שהוסב בפעולת ניכיון (ע.א. 375/66[1] בע' 95) ובגין זאת רצה הבנק להבטיח לעצמו, שמזרחי ישאר אחראי כלפיו בערבות נוספת, בהתאם לתוכן המסמך, שעליו חתם למערער. למעשה, השיקים שימשו כבטוחה למערער. המערער קיבל את השיקים בתנאים מסוימים והם שאם ובמידה ולא יכובדו יוכל המערער לחזור על מזרחי, ואין כל פגם בעסקה זו" (ההדגשה שלי - ש.ד.). ויפים דברים אלה גם לעניננו. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין טענת הנתבעים, ככל שהיא נוגעת לזכותו של הבנק לחייב את חשבון נתבעת 1 בשל השיקים שחוללו, להדחות. 2) מצג שווא רשלני באשר למצבה של חברת פיל לטענת הנתבעים (סעיף 8 לתצהיר נ7/), במהלך חודש יוני 1998 פנתה אליהם חברה בשם פיל אבחון יבוא שיווק והפצה (1994) בע"מ (להלן: "חברת פיל" או "פיל") בבקשה לרכוש מגרניט סחורה בסכום של כ200,000- ש"ח כאשר התמורה תשולם בשיקים של פיל שזמן פרעונם בחודשים אוקטובר, נובמבר 1998. לאור היקף העיסקה פנה נתבע מס' 2 למנהל סניף הבנק התובע בקיראון וביקש ממנו לברר בסניף הבנק של חברת פיל אם מדובר בחברה מבוססת וניתן לסמוך על כך שהשיקים שלה יכובדו. לגרסת נתבע 2 מר זילכה התקשר לסניף בנק דיסקונט בו נוהל חשבונה של פיל ובסופה של השיחה אמר לנתבע שאין לו מה לחשוש לקבל שיקים של חברת פיל, שכן הם יכובדו ע"י הבנק הנמשך כיוון שמדובר בלקוח מצויין של אותו סניף בנק שהשיקים שלו מכובדים תמיד. בהסתמך על אישורו של מר זילכה, התקשרה נתבעת 1 בעיסקה עם פיל, סיפקה לה סחורה תמורת שיקים, אולם כאשר הגיע מועד פרעונם השיקים חוללו והסתבר כי חשבונה הוגבל ובסופו של דבר נגרמו לנתבעת 1 נזקים המסתכמים בכמאתיים אלף ש"ח אותם יש לקזז, לטענתה, מחובה כלפי הבנק. מנגד טוען מר זילכה כי נתבע 2 ביקשו לבצע נכיון של שניים מבין השיקים ובטרם בוצעה עיסקת הנכיון התקשר לבנק בו נוהל חשבונה של פיל על מנת לבדוק את השיקים שהוא מקבל. לדבריו, חווה"ד החיובית שניתנה ביחס לפיל רלבנטית רק למועד מסירתה והבנק אינו מסוגל לצפות התפתחויות עתידיות או להבטיח את חוסנם הכלכלי בעתיד של לקוחותיהם. לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, החלטתי להעדיף את גרסת התובע לפיה העיסקה בין נתבעת 1 לפיל נקשרה ללא קשר לחוו"ד זילכה ובשלב בו הובאו השיקים לבנק לביצוע עיסקת נכיון כבר היתה העיסקה בעיצומה והסחורה סופקה. בחקירתו הנגדית נשאל נתבע 2 באשר למועדי ההזמנה, האספקה ומסירת השיקים ולא היה באפשרותו להשיב לשאלות אלה. על מנת שניתן יהיה לקבוע שהנתבעת פעלה בהסתמך על חוות דעת שגויה ועקב הסתמכות זו נגרם לה נזק, מוטל היה על הנתבעים להוכיח שאכן קיים קשר סיבתי בין אספקת הסחורה תמורת השיקים לבין חווה"ד, אולם בהעדר ראיה כלשהי באשר למועד האספקה או מועד קבלת השיקים נותרה טענת הנתבעים טענה סתמית ובלתי מבוססת. בעמ' 26-27 התבקש העד להשיב לשאלות הנוגעות למועד ההתקשרות ואספקת הסחורה והתחמק ממתן תשובה או מהצגת מסמך כלשהו: "ש.: מתי בדיוק ביצעת את העיסקה עם חברת הפיל? ת.: לא זוכר. ש.: למה לא צרפת את ההזמנה? ת.: לא צרפתי". ובעמ' 28: "ש.: למה לא הבאת תעודות משלוח אם סיפקת סחורה? ת.: לא הבאתי". כאשר בעל דין מבקש לשכנע את בית המשפט כי פעל על סמך מצג מטעה, לא ניתן להסתפק בתשובות אלה. יתרה מכך, מעדותו של נתבע 2 מסתבר כי בפועל נמסרה סחורה עובר לפניה לבנק: "ש.: הסחורה סיפקת או שהיית אמור לספק וקיבלת תמורתה שיקים דחויים. אחרי ביצוע העיסקה באת ולא לפני ביצוע העיסקה. ת.: זו רשת גדולה, 8 סניפים. לא סיפקנו עוד את הסחורה. כשסגרנו את השלב הראשון של הדברים, כי אני לא הולך למכור נפחים מבלי שאני בודק על הלקוח, בוצעה חלק מהעיסקה. סיפקנו חלק וקיבלנו את השיקים ובאתי עם השיק למר זילכה ובדקתי את חוסן הלקוח וקיבלתי את הנתונים ואז המשכנו את הנפח של העבודה" (עמ' 26). למותר לציין, כי איש לא טרח להציג ולו ראשית ראיה באשר לחלוקה הנטענת של אספקת סחורה לפני חווה"ד ואחריה ומכיוון שמדובר במסמכים המצויים תחת ידיהם של הנתבעים לא נותר לי אלא להסיק שאי הצגת ראיות חיוניות אלה מצביעה על כך שהנתבעים סברו שאילו הוצגו היה בהן כדי להפריך את גרסתם. עובדה נוספת שהיה על הנתבעים להוכיח מתייחסת למועד הגבלת חשבונה של פיל. אולם, גם לגרסתו של נתבע 2, ההגבלה ארעה בין מועד קבלת השיקים למועד פרעונם. סבורני שאיש אינו מצפה ממנהל סניף בנק לחזות התפתחויות עתידיות ונתבע 2 הבהיר מה היו ציפיותיו ממר זילכה: "ש.: למה אתה מתכוון שזילכה יכול לתת לך אינפורמציה כלכלית על חברת הפיל? התכוונת שהוא יבדוק את המאזנים שלה? ת.: את שואלת ברצינות? אני המום. אם יש החזרות בחשבון, מה הוותק של הלקוח, האם השיק מבחינת הנפח הגיוני, האם נפח העיסקה מקובל" (עמ' 27). ומידע באשר לנתונים הנ"ל אכן נמסר לנתבע אולם אין בעובדות המתייחסות להיקף העסקאות שבוצעו בעבר כדי להבטיח שהמצב לא ישתנה בעתיד וברור שבהעדר נתונים ביחס למצבה של חברת פיל ב26.6.98- מועד נכיון השיק הראשון בבנק התובע, לא ניתן לקבוע שהמידע שנמסר באותו מועד היה שגוי או רשלני. בע.א. 5302/93 בנק מסד בע"מ נ' מרדכי לויט ואח' פד"י נא(4) 591 התקבל ערעורו של בנק אשר חויב בפיצוי לקוח (של בנק אחר) בשל חוות דעת רשלנית מכיוון שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת החובה על ידי הבנק לבין הנזק ונקבע ע"י כב' השופטת ד. בייניש (עמ' 603, מול האותיות ב-ג): "כדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק היה על לויט להראות כי הוא הסתמך על חוות הדעת של בנק מסד - וזאת הוא לא הוכיח. בשלב שבו נכרת החוזה לא נתבקש בנק מסד למסור כל מידע על צעירי. למעשה, על פי ממצאי בית משפט קמא, לא גילה לויט כל התעניינות במצבה הכספי של צעירי ושל החברות שבשליטתה. רק לאחר כריתת החוזה, עובר למסירתה של הערבות הבנקאית, ביקש בנק הפועלים מיוזמתו את המידע מבנק מסד... דהיינו, החוזה המחייב נחתם בלא שלויט הסתמך כלל על המידע שנמסר מבנק מסד". וכך גם בעניננו, לא הוכח הקשר הסיבתי בין העיסקה הכושלת לבין המידע שנמסר לנתבעים באמצעות מר זילכה. בסיכומיו מנסה ב"כ הנתבעים להטיל ספק בגרסתו של מר זילכה תוך הסתמכות על "סתירות" באשר למספר השיקים שהוצגו לו ומועדי הצגתם. סבורני כי מדובר בפרטים שוליים שלא ניתן לצפות ממנהל בנק העוסק בעשרות לקוחות בחודש (אם לא מאות) שיוכל לזכור בוודאות פרטים אלה. לעומת זאת, ניתן לצפות ממנהל חברה המתקשר בעיסקה מיוחדת ורחבת היקף שיציג מסמכים הנוגעים לאותה עיסקה. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את טענת הנתבעים ככל שהיא נוגעת לרשלנות הבנק. סכום התביעה הנתבעים אינם חולקים על היתרה הנטענת בחשבון העו"ש, אולם לטענתם לא ניתן לחייבם בהוצאות תיק ההוצל"פ ושכ"ט עו"ד שלא הוכחו. סבורני כי הדין עמם בנקודה זו. מר זילכה בעדותו לא יכול היה למסור ולו פרט אחד ביחס לאופן חישוב ההוצאות בחשבון (עמ' 5-7) ומעבר לעובדה שמדובר בהוצאות שהוצאו לאחר עזיבתו את סניף הבנק בו נוהל חשבון הנתבעת העד לא הציג אסמכתא כלשהי למקור החיובים בחשבון אשר מנוהל לדבריו על פי מידע המתקבל מעוה"ד: "כל החיובים בחשבון הזה מבוצעים ישירות על ידי עוה"ד. אנחנו מקבלים הוראה להעביר לזכות עוה"ד את הסכום הכולל ובתוך ההוראה הזו יש פירוט. אם תרצו פירוט ספציפי של הסכומים בתוך הסכום הזה אני אצטרך להמציא פירוט מדויק. ש.: אמרת שהסכומים נקבעים על ידי עו"ד. ת.: החיוב נקבע ע"י עוה"ד. ש.: אני מפנה לנ1/(ג) זה בכלל לא רישום של הבנק. ת.: נכון. ש.: אתה יכול להעיד לגבי תוכנו. ת.: לא בנקודות ספציפיות שלו. אני יודע באופן כללי מה שכה"ט. ש.: הנתון היחיד שאתה יכול להעיד לגביו שמשקף נאמנה את דפי החשבון זה דף החשבון הראשון. ת.: נכון לגבי שכה"ט אבקש להעיד: לי אין שום אפשרות לדעת לאיזה הסכם הגיע משרד עוה"ד במקרה הזה של תשלום 270,000 ש"ח עבור המגרש. יתכן שהסכום הזה כולל בפנים גם את נושא האגרה, 4,681 ש"ח אבל זה אולי עו"ד גולדין תוכל להאיר את עינינו". סבורני כי די בדברים אלה כדי לקבוע שהחיוב הנטען לא הוכח. לא ניתן לטעון כי עצם העובדה שהבנק בחר לנהל חשבון הוצאות הופכת את הרישומים באותו חשבון שאופן חישובו לא הוכח לספרי בנק. בסעיפים 35-36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א1971- כפי שתוקנו בתשנ"ה נקבעו כללים לקבילותן של רשומות מוסדיות כולל תאגיד בנקאי ורשומה מוסדית הוגדרה: "מסמך, לרבות פלט אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". ובהמשך בסעיף 36: "(א) רשומה מוסדית תהיה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו. ... (3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה". בעניננו לא התקיים ולו אחד התנאים שפורטו לעיל, לא הוכח כי הבנק נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של הוצאות שכ"ט עו"ד והוצל"פ. ההיפך הוא הנכון, מר זילכה ציין מפורשות כי מידע באשר לאופן חישוב רכיבי החשבון הנוסף אינו בידיעתו ויש לפנות לעורכי הדין אשר טיפלו בהוצל"פ וגם הנסיון להחיל על חשבון הבנק והפלט נ1/(ב) את האמור במסמך המוגדר כפרטי תיק הוצל"פ לא צלח מאחר ולא נמצאה התאמה בין הסכומים המפורטים בדו"ח ההוצל"פ לחיובים בחשבון. בע.א. 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח' פד"י מז(3) 240 בעמ' 255 מפרט כב' הנשיא שמגר את הנימוקים להחלת סעיף 35 לפקודת הראיות (טרם תיקונו) על פלט מחשב המשקף את מצב החשבון וקובע: "יש לפרש את המונח 'פנקס' העומד ביסוד ההגדרה המצויה בסעיף 35, ככולל כל מאגר נתונים המצוי בידי הבנק, ומתיחס לעסקאות ולפעולות הנעשות במסגרת הפעילות הבנקאית". ברוח דברים אלה אכן תוקנו הסעיפים הרלבנטים בפקודת הראיות אולם אין מקום להרחיב את ההגדרה שנועדה להקל על הוכחת עסקאות ופעולות הנעשות במסגרת הפעילות הבנקאית על רישומים שנערכו על ידי הבנק ביחס לחיובי הוצאות ושכר טרחה ואין בעצם הכללת ההוצאות הנטענות בפלט מחשב וברישומם בספרי הבנק תחת ההגדרה חשבון הוצאות כדי להכשיר את הגשתם כראיה לתוכנם על פי סעיף 36 לפקודה כפי שתוקן. לאור האמור לעיל, החלטתי שלא לקבל את טענת הבנק ככל שהיא נוגעת לחשבון ההוצאות. לסיכום הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע 240,566.11 ש"ח בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 15 לכתב התביעה מיום 31.12.99 ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור 13% + מע"מ מן הסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.שיקיםניכיון שיקים