חיוב על שיחות אירוטיות בטלפון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב על שיחות אירוטיות בטלפון:  1. עסקינן בתביעה כספית שהגישה התובעת (להלן: "התובעת") כנגד הנתבע, (להלן: "הנתבע"), לתשלום סך של 1,620 ש"ח בגין שירות תיבות קוליות/ שיחות אירוטיות שקיבל במהלך חודש 1/01.   בהתחשב בסכום התביעה הוגשה זו ונדונה כתביעה בסדר דין מהיר. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, יצר הנתבע ביום 5.1.01 קשר טלפוני עם התובעת, שעיסוקה מתן שירותי הכרות, לרבות שירותי תיבות קוליות ושירותי "קו חם" (שירות טלפוני המספק שיחות אינטימיות וארוטיות מכל סוג), מסר את פרטיו האישיים ולאחר שנתן הסכמתו לתנאי ההתקשרות נפתח כרטיס על שמו תחת מס' מנוי - 430. לטענת התובעת הנתבע פתח אצלה "9 תיבות/שיחות קוליות במחיר 180 ש"ח לכל תיבה/שיחה" ולא שילם תמורתן.   3. הנתבע, בכתב הגנתו, טוען כי מעולם לא פנה אל התובעת בבקשה לקבלת שירות ולא התחייב לשלם לה תשלום כלשהו. לטענת הנתבע, פנה הוא בחודש 1/01 לקו הטלפון 055, המיועד להיכרויות, זאת בעקבות מודעה שפורסמה בעיתון, בה צוין מפורשות כי הפניה אינה כרוכה בתשלום.   4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי העדות הראשית והמוצגים שהוגשו, ונתתי דעתי לעדות העדים בחקירתם הנגדית, כמו גם לטיעוני הצדדים בכתב, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להדחות, זאת באשר לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה, כפי שיובהר להלן.   5. תביעתה של התובעת הינה תביעה כספית - חוזית, בה מבקשת היא לחייב את הנתבע בתשלום עבור שירות, אשר סיפקה לו, לטענתה, על פי חוזה התקשרות מחייב שנכרת בין הצדדים. בתביעה כגון דא, בה מייחסת התובעת לנתבע חוב כספי ומבקשת, מכוחה של התחייבות חוזית, לחייבו בתשלום הרי שעל פי כלל היסוד הנוהג בשיטתנו, לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובעת להוכיח, כנדבך ראשון בתביעתה, כי בינה לבין הנתבע נקשר קשר חוזי מחייב. לשון אחר - על התובעת להוכיח כי בפני הנתבע צוינו תנאי העסקה ("הצעה"), ברמת פירוט הממלאת אחר דרישת ה"מסוימות", וכי הנתבע הסכים להם ("קיבול").   5.1 כאמור, טוענת התובעת בכתב תביעתה כי ביום 5.1.01 יצר התובע קשר טלפוני עימה, מסר את פרטיו האישיים ולאחר שנתן הסכמתו לתנאי ההתקשרות נפתח כרטיס על שמו תחת מס' מנוי - 430, אך , סבורתני, כי לא עלה בידה להוכיח טענתה זו.   5.2 התובעת העידה עד אחד מטעמה - מר עמנואל פלד, המשמש כמנהלה.   בעדותו הראשית, אשר הוגשה בתצהיר (ת/1), העיד מר פלד, על נסיבות יצירת הקשר בין הנתבע לתובעת - "במקרה דנן הנתבע התקשר לתובעת ביום: 5.1.01, באמצעות אחת מעובדותיה, פירטה באוזני הנתבע את שירותי התובעת, תעריפיהם והפעלתם. הנתבע ביקש לרכוש את שירותי התובעת ומסר לשם כך את שמו, כתובתו, ת.ז, ומספרי הטלפון שברשותו כולל טל' נייד: 052-948427 . במקרה דנן, התחייב הנתבע, כדי לשמור על פרטיותו, להפקיד את דמי המנוי בחשבון הבנק של התובעת. לשם אימות פרטי הלקוח, חזרה פקידת התובעת למספר הטלפון שניתן בידי הנתבע, כדי לאמת שהוא אכן עומד מאחורי ההזמנה." (סעיף 3.7 לת/1)   למקרא העדות אך נהיר הוא כי בעדות מפי השמועה עסקינן, באשר הקשר, על פי עדותו של מר פלד, נוצר בשיחה שהתקיימה בין הנתבע לבין אחת מעובדות התובעת.   נוכח ההתנגדות שהעלה ב"כ הנתבע לעדויות מפי השמועה ובצר לו "תיקן" מר פלד את עדותו בנקודה זו ובחקירתו הנגדית, טען, לראשונה, כי הוא מי שפתח לנתבע את המנוי ועשה "את כל העבודה" (עמ' 5 שורה 17 לפרוטוקול ישיבת יום 2.10.02). משהקשה עליו ב"כ הנתבע וביקש לקבל הסבר לסתירה שנתגלעה השיב מר פלד - "אני רואה עצמי כחלק מהחברה, אני הרוח החיה בחברה ובתצהיר אני מתייחס לתובעת שהיא החברה, אני מתייחס לעצמי" (עמ' 5 שורות 18-19 לפרוטוקול ישיבת יום 2.10.02)   דומני, בכל הכבוד, כי לא ניתן על ידי מר פלד הסבר מניח את הדעת לסתירה שבין עדותו הראשית ועדותו בחקירה הנגדית בענין נסיבות יצירת הקשר. בעדות הראשית, העיד מר פלד, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אחת מעובדותיה של התובעת היא מי ששוחחה עם התובע, הציגה בפניו את תנאי ההתקשרות, קיבלה את הסכמתו להם, פתחה לו כרטיס מנוי ואף שבה והתקשרה אליו על מנת לאמת את פנייתו. אין בלבי ספק, כי מר פלד אינו מגדיר עצמו כ"אחת מעובדותיה" (דגש על לשון נקבה) של התובעת, גם אם הינו כטענתו "הרוח החיה בחברה". במצב דברים זה, בהעדר הסבר של ממש לסתירה האמורה, אין בידי לקבל את עדותו המאוחרת של מר פלד, לפיה הוא מי שקיבל את שיחתו הראשונה של הנתבע וטיפל באופן אישי ביצירת הקשר החוזי. דומה עלי, כי טענה מאוחרת זו של מנהל התובעת לא באה אל העולם אלא בניסיון להתמודד עם התנגדותו של ב"כ הנתבע לעדויות מפי השמועה ובמטרה להכשיר את עדותו הראשית. משבחרה התובעת שלא להעיד מטעמה את אותה עובדת שטיפלה בפנייתו הראשונה של הנתבע לתובעת, הרי שלא הוכיחה את נסיבות יצירת הקשר בין הצדדים, באופן שאין בידי ראיות לקבוע כי בין הצדדים נקשר חוזה מחייב.טלפון (קווי)טלפון