חקירת מומחה על גובה אחוזי נכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חקירת מומחה על גובה אחוזי נכות: מבוא תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע, יליד 04.01.72 נפגע בתאונת דרכים ביום 08.06.99, בשעה שהיה נוסע ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1 והשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעות 2 - 3. תובענתו לפיצויים מופנית כנגד נהגת הרכב והמבטחות, אשר לא הכחישו את חבותן לפצותו, אך הצדדים נחלקו לגובה הפיצוי שייפסק לתובע. לבקשת התובע, שצורפה לכתב התביעה, על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, מינה בית המשפט (כב' השופטת ב. כהנא) מומחה מטעמו לבדוק את התובע. המומחית ד"ר קרול פידהורץ, מומחית אורטופדית בתחום כף יד (להלן: "המומחית"), בדקה את התובע והגישה את חוות דעתה לבית המשפט וקבעה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. התובע, שלא הסכים עם קביעה זו, זימנה לחקירה על חוות דעתה וכן העיד התובע. בסיום העדויות הגישו הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב. ב"כ התובע הרחיב בסיכומיו לענין נכותו הרפואית של התובע, כאשר לשיטתו טעתה המומחית בהימנעה מלקבוע לו נכות צמיתה, ועוד טען לראשי הנזק השונים, בעוד ב"כ הנתבעות תמך במסקנותיה של המומחית מטעם בית המשפט על המשמעויות הנובעות מכך. הנכות הרפואית 8. מעיון בחוות דעתה של המומחית עולה, כי התובע נפגע בתאונה ביום 08.06.99, בשעה שישב במושב הקדמי במכונית ונפגע בידו השמאלית הלא דומיננטית. הוא פונה לחדר המיון בבית החולים "שערי -צדק" בירושלים שם אובחנה "מכה יבשה בשרש כף ידו". בבדיקה באותו יום נמצאה "רגישות באזור ה- SCAPHOID עם צילום תקין". בוצע קיבוע על ידי גבס. ביום 14.07.99 בוצע לתובע מיפוי עצמות אשר הדגים שלושה מוקדים של קליטת יתר בפרק היד השמאלית והמסקנה היתה כי הממצאים מתאימים לשבר. התובע טופל על ידי גבס בשורש כף היד למשך 3 חודשים, ולאחר מכן בפיזיוטרפיה לזמן קצר. בעת בדיקתה את התובע התלונן לפני המומחית על כאבים בסוף היום באזור שורש כף היד השמאלית וכאבים בקור. בבדיקתה את התובע מצאה המומחית נפיחות קטנה באזור ה- SCAPHOID (שורש כף יד) שמאל, כאשר טווח התנועות ביישור ובכיפוף תקין, כח האחיזה תקין ובצילומים מיום 15.01.01 - תקין. במסקנותיה כותבת המומחית כי לדעתה "יש ספק אם למר אביטן היה בכלל שבר באזור זה. סוג הכאבים עליהם מתלונן מר אביטן מזכירים כאבים של דלקת. הבדיקה והצילומים תקינים ומתאימים גם הם לאבחנה זאת. בגלל שהכאבים התחילו לאחר פגיעה ומתאימים לאזור הפגיעה, הקשר בין זה לזה נראה הגיוני... ההגבלה היא בהרמת חפצים כבדים בלבד לתקופה של חצי שנה. לדעתי, אין לקבוע נכות זמנית או אחרת כי אם היה בכלל שבר, השבר התאחה". 9. כאמור, לא הסכין התובע עם מסקנותיה של המומחית וזימנה לחקירה על חוות דעתה, אך המומחית עמדה על דעתה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. יש מקום לציין, כי במסגרת חקירתה של המומחית ע"י ב"כ הנתבעות, הוצג לפני המומחית מסמך ולפיו אירע לתובע שבר ללא תזוזה של ה- SCAPHOID בשורש כף יד שמאל ביום 27.02.98, כשנה וארבעה חודשים קודם לתאונה הנוכחית וכי ידו היתה נתונה בגבס כחודש וחצי (נ/1), אותה יד בה נפגע בתאונה הנדונה בתובענה זו. מידע זה לא הובא לפני המומחית על ידי התובע בעת שנבדק על ידי המומחית, ואף לא צויין על ידו ב"תצהיר הבריאות" שצירף לכתב התביעה. 10. בסיכומיו מיקד ב"כ התובע טענותיו בנקודה זו לטענה כי לתובע אירע שבר בתאונה זו וכתוצאה מכך נותר מוגבל, ברם המומחית דחתה זאת וקבעה כי קיים ספק אם היה כלל שבר ומכל מקום, גם אם היה שבר, כי אז הוא התאחה, ומלבד נכות זמנית למשך כ- 6 חודשים בהם לא יכול היה להרים חפצים כבדים, לא נותרה לו נכות צמיתה. לאור האמור, איני רואה לשנות את קביעתה של המומחית ונכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתאונה זו הינה בשיעור 0%. נזק לא ממוני 11. ב"כ התובע ביקש כי בנסיבות הענין יפעיל בית המשפט את סמכותו ויפסוק לתובע פיצוי מלא בגין 10% נכות בהתאם לתקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון ), התשל"ו- 1996. ב"כ הנתבעות הציע כי בית המשפט יפסוק סך של 5,000 ₪ בלבד. 12. בהעדר נכות צמיתה, או בנכות ששיעורה נמוך מ- 10%, רשאי בית המשפט לפסוק לנפגע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, כפיצוי המגיע בגין שיעור נכות של 10%, על פי התקנה הנזכרת לעיל. ברם, בית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה (ע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מג(3) 421; ע"א 583/89 כראדי נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית ואח', פד' מה (3) 135). 13. במקרה דנן, היה ספק אם לתובע נגרם שבר בשורש בכף ידו השמאלית, אך ידו גובסה למשך כ- 3 חודשים, ואף היה מוגבל תקופה לא קצרה בהרמת משאות כבדים. בנסיבות הענין, הנני פוסק לתובע בגין הנזק הלא ממוני סך של 12,000 ₪ נכון להיום. הפסדי שכר לעבר 14. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי עקב התאונה פוטר התובע מעבודתו כנהג משאית, נותר מובטל ולא מצא עבודה בתחום זה. ב"כ התובע הציע לפסוק לתובע בגין הפסדי שכר למשך 12 חודשים לפי שכר חודשי נטו של 5,500 ₪ עובר לתאונה. ב"כ הנתבעות טען לעומתו, כי בעת התאונה היה התובע מובטל ולא הוכיח כי עבד במועד התאונה. עוד הסב ב"כ הנתבעות תשומת הלב לאי אמינותו של התובע, לשיטתו, כאשר הסתיר את העובדה כי כשנה וארבעה חודשים לפני התאונה נגרם לו שבר בשורש כף היד שעליה לא מצא לנכון לדווח , וכי לא השיב אמת לשאלה מדוע הפסיק לעבוד בחברת "מרחב" בשנת 2001, כאשר התובע השיב כי המקצוע לא התאים לו, וזאת כאשר לאמיתו של דבר פוטר משם כיוון שהואשם בגניבה, וכן כי אישר שקיבל דמי אבטלה בשנת 1998 לאחר שהשיב תחילה כי מעולם לא "חתם בלישכה". ב"כ הנתבעות הציע לפסוק לתובע סך של 5,000 ₪ בגין העבר. 15. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כך : "5. עד לחודש אפריל 1999 (כחודשיים לפני התאונה) עבדתי בחברת פיוניר כנהג משאית. בחברה זו השתכרתי כ- 5,000 ₪ נטו. באפריל 99 נגנבה המשאית של חברת פיוניר, ולא היתה לי שם עבודה. מאז, עבדתי כנהג הסעות בחברת "הסעות מרציאנו". בחברה זו השתכרתי כ- 4,500 ₪ נטו בחודש". . . 7. כתוצאה מהתאונה ומפגיעתי בשורש כף יד שמאל הייתי באי כושר למשך כ- 130 ימים.... 8. הרופא המטפל בי הניח גבס על היד, והורה לי שלא להפעיל אותה, עד שתתאחה. 9. משמעות המנוחה ליד היתה שאסור לי לנהוג ברכב כבד ( משאית/רכב הסעות ) ובפועל לא יכולתי לעבוד. 10. עקב העדרותי מהעבודה פוטרתי, והייתי מובטל במשך כשנתיים....".   16. בחקירתו הנגדית עמד התובע על גירסתו, כי בעת התאונה עבד בחברת ההסעות מרציאנו (פר' עמ' 11 ש' 19 ), אך לא צירף תלושי שכר ממקום עבודתו זה, על אף טענתו כי צירף לתצהירו תלושי שכר אלו. גם בא כוחו המלומד הסכים כי אין בידו תלושי שכר מ"הסעות מרציאנו" עובר לתאונה. התובע גם לא זימן מי מחברת ההסעות לתמיכה בטענותיו, וגם לא צירף מכתב פיטורין מחברה זו לאושש טענתו כי פוטר ממנה עקב התאונה. עם זאת צירף תלושי שכר לחודשים ינואר -מרץ 1999 (ת/16 - ת/18), מחברת פיוניר בע"מ, ועל פיהם השתכר בממוצע לחודשים אלו סך של 3,447 ₪ נטו לחודש. סכום זה יכול להוות אינדקציה עבורנו לכושר השתכרותו בסמוך לתאונה, שכן ברי, כי משהיתה ידו מגובסת ותקופה קצרה לאחר מכן, לדברי התובע, סך הכל 130 ימים לא יכול היה לעבוד, ובגין תקופה זו מגיע לו פיצוי. תקופה זו של אי כושר נתמכת בתעודות מחלה וכן ב"תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה", שנכתבה על ידי האורטופד ד"ר ח. אשור (צורפה לכתב התביעה), ולפיה הוארכה תקופת אי הכושר עד ליום 17.10.99. ראש הנזק של "הפסדי שכר לעבר" מוגדר כ"נזק מיוחד" אשר על התובע מוטלת החובה להוכיח את נזקיו. משלא הוכיח להנחת דעתי, כי עבד ופוטר מ"הסעות מרציאנו" עקב התאונה, ומכל מקום לא היתה כל הצדקה לאי עבודה במשך כשנתיים לאחר התאונה, זכאי התובע לפיצוי אך בגין 130 הימים כארבעה חודשים וחצי בהם שהה באי כושר הנתמכים במסמכים בכתב, וכן בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט. ולפיכך, החישוב יהיה כדלקמן: -.14,822 = 4.3 X 3447. סכום זה כשהינו משוערך ונושא ריבית ממחצית התקופה מגיע כיום לסך של 18,700₪ (מעוגל), אותו זכאי התובע לקבל מהנתבעת. כאמור, מעבר לתקופה זו, איני רואה לפסוק לתובע מאומה. הוצאות עבר 17. בגין הוצאות לטיפולים רפואיים, נסיעות לטיפולי פיזיוטרפיה ועזרת אחרים מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע סך של 2,000 ₪, נכון למועד התאונה. ב"כ הנתבעות טוען כי משלא המציא התובע קבלה כלשהי בגין הוצאות אלו אין מקום לפסוק לו מאומה. 18. בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו בבית המשפט, לא אמר התובע מאומה לענין ההוצאות הנטענות על ידו. עם זאת, גם בהעדר ראיות ממשיות, יש מקום להניח כי נגרמו לו הוצאות נסיעה לצורך בדיקות רפואיות שונות שהמסמכים בגינם צורפו לכתב התביעה. עוד יש להניח, כי על אף היותו גרוש וילדיו הקטינים אינם דרים עימו, כי אז נזקק לעזרת אחרים לתקופה מוגבלת בה היתה ידו נתונה בגבס. סבורני, כי הסכום המבוקש על ידו, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובכך שחלפה תקופה של למעלה משלוש שנים, אינו מופרז, ואני פוסק לו בגין הוצאות בעבר ועזרת הזולת סך של 2,000 ₪, נכון להיום.   אובדן כושר השתכרות 19. על אף שהמומחית לא קבעה נכות צמיתה לתובע מבקש בא כוחו המלומד כי בית המשפט יפסוק לו סכום של כ- 72,200 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות על פי חישוב אריתמטי של 5% נכות צמיתה עד הגיע התובע לגיל 68. ב"כ הנתבעות מתנגד לכך וטוען כי התובע כשיר כיום לעסוק בכל עבודה והתאונה לא הותירה נכות צמיתה המונעת ממנו לעשות כן. 20. דרך כלל, משלא נקבעת נכות רפואית צמיתה, אין גם מקום לפסוק בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. המומחית מטעם בית המשפט קבעה כי לתובע לא נותרה כל מגבלה בידו ואם מתלונן הוא על כאבים כי אז מקורם בדלקת, שנצרכת לטיפול ואין בה כדי להגבילו, לפיכך לא ראיתי לחרוג מהכלל כי בהעדר נכות רפואית אין מקום לפסוק בגין אובדן כושר השתכרות. שכר טרחת המומחה 21. בא כוח התובע מבקש כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בהחזר התשלום ששולם למומחית, בגין עדותה בבית המשפט, סך של 1,500 ₪. ב"כ הנתבעות מתנגד לכך ומוסיף כי יש מקום לקזז מסכום הפיצויים את שכר טרחת המומחית בגין חוות דעתה, שקבעה כי לא נותרה נכות צמיתה לתובע. 22. סבורני, כי אין מקום להיעתר לשתי הבקשות. המומחית זומנה להעיד מטעם התובע, עדותה בבית המשפט לא שינתה את קביעתה המקורית ולפיכך אין מקום להשבת הסכום המבוקש. אשר לשכר הטרחה בגין חוות הדעת. המסמכים שהוצגו על ידי התובע בגין הפגיעה בידו הצדיקו מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ועל אף שלא קבעה נכות צמיתה לתובע, אין מקום להורות על קיזוז שכר הטרחה מסכום הפיצויים. סיכום 23. מן המקובץ לעיל עולה, כי עקב התאונה מיום 08.06.99, בה נפגע התובע, זכאי התובע לפיצוי מן הנתבעות 2-3 בסך כולל של -.32,700 ₪, וכך אני פוסק. כן תישאנה הנתבעות בהוצאותיו של התובע לאגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ כחוק. 24. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים. נכותחקירת מומחהמומחהדיוןחקירה (בבית משפט)אחוזי נכות