קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ילד נרמס ע''י המון - תביעה פיצויים: ביום 22/3/01 נתקימה ישיבת ראיות בתיק בשאלת נסיבות הארועים נשוא התביעה ובשאלת האחריות. הצדדים הגישו סכומיהם בכתב בשאלות דלעיל. טענות הצדדים התובע, קטין יליד 14/8/88 נולד כילד P.C פגוע מוחין. התובעת הינה אמו של התובע. התביעה שהוגשה מתייחסת לשני ארועים כדלקמן: הארוע הראשון - ארוע מיום 8/12/96 במסגרתו נפגע התובע לטענתו, עת שנרמס בסיום מופע "פסטיגל" שארגנה עירית מגדל העמק (הנתבעת מס' 1) במתנ"ס המקומי (הנתבעת מס' 2) שבניהולו של הנתבע מס' 3. הנתבעת מס' 4 הינה המבטחת של המתנ"ס. ע"פ הנטען התובע הוזמן לארוע והגיע לחזות בו בלוויית אחותו טלי (ילידת 1/83) בתום הארוע החלו צופים לצאת מהאולם בצורה בלתי מאורגנת תוך יצירת המולה, דוחק ודחיפות. התובע שניסה אף הוא לקום ממקומו ולצאת מן האולם נפל ונרמס על ידי האחרים שפילסו דרכם מן האולם החוצה. כתוצאה מכך נפגע הקטין בראשו ונגרמו לו נזקים ישירים ומצבו הרפואי התדרדר. לרבות ארוע מוחי בהמשך, שיתוק בפלג גוף שמאל ירידה בכושר הדיבור פגיעה ביכולת המוטורית והשכלית וכן פזילה. התובעים מיחסים לנתבעים רשלנות והפרת חובות חקוקות לרבות לאחר שלא דאגו ליציאת קהל מבוקרת ומסודרת בפיקוח סדרנים בכמות מספקת, לא מנעו את התאונה ולא עשו די למניעתה ולא נהגו כרשות ציבורית סבירה (הכל להלן : "הארוע"). הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו את גירסת הארוע ואת תוצאותיו הנטענים הכחישו את הרשלנות המיוחסת להם לחילופין טענו לרשלנות תורמת של התובעת ואף שלחו כנגדה הודעת צד ג'. הנתבעים הכחישו את הקשר בין הנזקים הגופניים והאחרים של התובע והטיפולים להם נדרש, לבין הארוע הנטען. לטענת הנתבעים מצבו של התובע הינו תולדה של מצבו עובר לארוע או מצבו בעקבות תאונות אחרות. הנתבעים, ביניהם המבטחות, העלו טענות אחריות וביטוח שונות בינם לבין עצמם, אולם לאור תוצאת פסק דיני אינני מוצא לנכון להרחיב בעניין. הארוע השני - ארוע מיום 26/5/97 שארע במסגרת לימודי התובע בבית ספר לילדים פגועי P.C התובע הוכנס לרכב הסעת תלמידים ע"י סייעת נהוג ע"י הנתבע מס' 5 ומבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת מס' 6. הסייעת לא קשרה את הקטין למושב הרכב, ברצועות הבטיחות, נהג הרכב לא סגר את דלת הרכב והחל בנסיעה ואז התובע נפל מהרכב ונפגע בראשו. לטענת התובעים הארוע השני הינו בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראשו ונגרמו לו נזקים. הנתבעים בתאונה מכחישים את נסיבות התאונה וטוענים כי אינה בגדר תאונת דרכים וכי לא ארעה עקב השימוש ברכב למטרה תחבורתית כנטען או כי הרכב שימש בנסיבות העניין כזירה בלבד. הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען והקשר בינו לתאונה. אדון להלן בכל אחד מהארועים בנפרד ואפתח בארוע הראשון שהוגדר לעיל הארוע. הארוע הראשון לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפניי ותוכן העדויות שנשמעו לרבות התרשמותי מהעדים שהעידו הגעתי למסקנה כי הארוע לא ארע כגירסת התובע או לכל הפחות כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת גירסתו. טרם שאפרט בנדון אבהיר כי משדחיתי את הגירסה העובדתית של התובע לנסיבות האירוע, אין מקום לבחון את שאלת אחריותם של הנתבעים על סמך נסיבות הארוע כפי שככל הנראה אכן ארע וכפי שאפרט בהמשך. נסיבות עובדתיות אלו לא נטענו ע"י התובע כאשר לצורך בחינת גורל תביעתו יש בפנינו את גירסתו ע"פ כתב התביעה והראיות שהציג ואותם בלבד. למותר להוסיף כי כשם שתובע ככלל אינו יכול לטעון טענות עובדתיות חלופיות בתביעתו, על דרך קל וחומר אינו יכול להבנות מגירסה עובדתית שונה מגירסתו, אם נתבררה כזו במהלך ניהול ההליך. הנטל המוטל על התובע להוכיח את גירסת תביעתו מוטל על שכמו מתחילת ההליך ועד סופו ואין בהצגת גירסה נגדית מצד הנתבעים כדי להפחית מהנטל האמור. על הנתבע, למותר להוסיף אין כל חובה לפרט ו/או להציג גירסה נגדית. הנתבע רשאי להעלות גירסה נגדית להפרכת גירסת התובע גם בשלב שמיעת הראיות. גירסת התובע לארוע כאמור הינה כי נרמס בעת יציאת הקהל מאולם האורע. אין חולק כי ביום 8/12/96 נערך ארוע במתנ"ס מגדל העמק ארוע בו נכח התובע בלווית אחותו וכן אביו שהיה בתפקיד כצלם הארוע, מתוקף תפקידו כצלם מקצועי. העדויות הישירות לגרעין הארוע בדבר נסיבות הפציעה כתוצאה מנפילת התובע ורמיסתו על ידי הקהל, נמסרו מטעם התובע על ידי אחותו טלי (להלן: "טלי") שליוותה את התובע ושהיתה לצדו בארוע וכן גב' רונית חוטה שע"פ עדותה ישבה סמוך לשורת התובע וראתה בעיניה את ארוע רמיסתו של התובע ע"י הקהל היוצא (להלן: "רונית"). האב עצמו העיד שלא ראה את גרעין הארוע וכי הוזעק למקום מיד לאחר מכן. שני העדים הנוספים מטעם התובע לא ראו את הארוע בכללותו ולא ידעו לספר עליו דבר. היה ניתן לצפות, לכל הפחות ע"פ שורת ההגיון, כי לארוע של רמיסת ילד ע"י המון יוצא שגרם לפגיעה כה קשה יהיו עדים והדים רבים. ע"פ עדויות התביעה, התקהלו סביב התובע מספר אנשים לא מבוטל, לאחר הארוע התובע היה מחוסר הכרה והוזעק אמבולנס אף אחד מהעדים הנ"ל לא הובא לעדות, מלבד רונית שלעדותה אתייחס בהמשך. גם העדים הנוספים אסולין ואבנר ששימש כמנחה הערב, לא ידעו להעיד דבר על הארוע גם לא על ההתרחשויות שמסביבו לרבות התקהלויות וכדומה. עובדה זו תמוהה ביחס לעד אבנר שהעיד כי היה על הבמה בשלב יציאת הקהל כאשר התובע ע"פ העדויות של האב וטלי ישב בקצה אחת שורות הקדמיות והחל לצאת בין הראשונים. למרות עדות האב, טלי ורונית, לא מצאתי כל ראיות לקיומה של התקהלות והתנהלות פרועה של הארוע, לרבות לאחר צפיה בקלטת שהוגשה לתיק. בענין זה ניתן גם להפנות לעדותו של אבנר כי הארוע התנהל באופן שגרתי והוא לא ראה דברים חריגים למרות שנכח בארוע עד סופו ועזב עם התפזרות הקהל. וכן לעדות העד גברי ימין מטעם הנתבעים שהעיד גם הוא שהארוע היה שגרתי. עדויות טלי ורונית כאמור, להוכחת גירסת התביעה נשמעו עדויות האחות טלי וגב' רונית בלבד. העדויות הנ"ל הותירו בפני רושם בלתי אמין ומגמתי. כדוגמא עדינה לאמור אציין את הנסיון להגזים בתאור מהלך היציאה מהאולם לצורך הוכחת המולה רבתית כרקע לרמיסת התובע. התמונה שהצטיירה מהעדויות הנ"ל כללה חושך באולם אנשים דוחפים, רומסים בחושך וממשיכים הלאה למרות פגיעת התובע. ורק העדה רונית עוצרת לעזור לתובע ואחותו שהיו על הארץ ורצה להזעיק את האב לעזרה בעוד האחרים מתעלמים. תאורים אלו אינם אמינים בעיני ועומדים בסתירה לעדויות האחרות בפניי. בעדויות העדות נתגלו סתירות שונות כשאתעכב רק על העיקרית והמהותית בהן הנוגעת למקומות הישיבה; העדות הצביעו, כל אחת בעדותה, באופן נחרץ על מקום הישיבה של התובע וטלי תוך שהן מתארות בפרוטרוט כל אחת בעדותה את תהליך היציאה. טלי העידה, לרבות ע"פ הסימון בת/1, כי התובע והיא ישבו בקצה השורות הקדמיות משמאל ורונית בשורה מאחוריהם. בעת היציאה יצאו לכיוון שמאל וכי מאיר נפל בצד שמאל של האולם בקצה השורה. לעומת זאת רונית העידה, לרבות ע"פ הסימון בת/3, כי ישבה בשורות אחוריות יותר, במרכז השורה, התובע וטלי בשורה מאחוריה. בעת היציאה יצאו לכיוון ימין וכי מאיר נפל בצד ימין של האולם בקצה השורה. העדה רונית הקפידה לתאר כאמור את תהליך היציאה, את תהליך הדחיפה והזעזוע, כשהיא מבהירה כי כל פרט זכור לה היטב. עדויות אלו עומדות בסתירה ברורה האחת לשניה. העדה רונית, ביקשה להשמיט או לגמד את עובדת הכרותה עם אם התובע ואביו, בעוד שאני התרשמתי אחרת, לרבות לאחר שנוכחתי כי רונית והתובעת שוחחו מחוץ לאולם לאחר עדות הבת טלי וכן מעדותה כי ידעה לזהות את התובעת בעת היציאה מהאולם ביום הארוע וכי נהנתה משרותיו של האב כצלם מקצועי בחגים. עדות האב האב כאמור לא ראה את ארוע הנפילה והוזעק, ע"פ עדותו, מיד לאחר הנפילה, כשהיה בשלב קיפול ציוד הצילום, ובשעה שבמקום הנפילה עוד היתה התקהלות של אנשים שונים. גם כאשר אומת עם גירסת הנפילה מהבמה, אליה אתייחס בהמשך, הכחיש את נכונותה מכל וכל. דא עקא גירסה זו של הנפילה מהבמה מופיע במסמכים הרפואיים, כשהאב הוא זה שמסר גירסה זו לצוותים הרפואיים כשתיאר בפניהם את הארוע בשעה שהביא את התובע לחדר המיון. גם אם אצא מהנחה ,כי אין לדרוש דיוק מלא בגירסאות הנמסרות במהלך טיפול רפואי, אשר הדגש בו ובנסיבות נתינתו הינו ההיבט הרפואי, עדיין יש הכרח להניח כי הגירסה המפורטת במסמך רפואי הינה גירסת הארועים כפי שנמסרה סמוך להתרחשותם. הגירסה הנ"ל נרשמת כמשקפת את עקרי דברי מוסרם. אינני מקבל טענה לפיה הגירסה הרשומה אינה משקפת את אשר נאמר, בבחינת רישום יש מאיין ולו מהטעם שלצוות הרפואי אין מקור אחר לקבלת אותו מידע ולא ניתן לייחס לו כוונה זדונית או יוזמה של הוספת עובדות שלא נאמרו. כאשר בוחנים את הגירסה שנמסרה על ידי האב בזמן אמת עולה התמונה הברורה כדלקמן: בתעודת המיון מיום 8/12/96 נרשם: "בזמן הצגה הלך נפל מגובה". במסמך "סיכום תולדות המחלה ובדיקות" נרשם : "נפילה מגובה" ובהמשך "הערב בזמן הצגה הילד נפל מבמה בגובה מטר, אבד הכרה...." (הדגשה שלי). בסכום מחלה (מיום 10/12/96) נרשם: "התקבל להשגחה לאחר נפילה וחבלה בראש". התאור במסמכים הרפואים הנ"ל בדבר נפילה מבמה ונפילה מגובה, לא הומצא ע"י הרופאים, אלא נמסרה על ידי האב. גירסה זו התואמת, כפי שיפורט בהמשך, את נסיבות הארוע, ע"פ עדויות אחרות שהובאו בפניי היא הגירסה שנמסרה על ידי האב בזמן אמת ומיד לאחר הארוע וסותרת את גירסת התביעה. אינני מקבל את הכחשותיו של האב בענין, וגירסתו המאוחרת בפניי נדחית מפניה. מהטעמים שפורטו, אף מבלי שאני נדרש להלכת העדות המוקדמת לעומת עדות מאוחרת, דין עדותו בפני להדחות. גירסה זו עומדת בסתירה לעדות טלי ורונית באשר לנסיבות האירוע. הנפילה מהבמה כפי שפירטתי עדויות התביעה כשלעצמן אין בהן להוות תמיכה ראויה לגירסת התביעה. משקל נוסף לשלילת גירסת התביעה, הינן העדויות הסותרות לענין נסיבות הארוע. כפי שפורט לעיל, האב עצמו בעת שמסר את גירסתו לארוע בפני הצוותים הרפואיים, סיפק תאור ברור של נסיבות הארוע, בסתירה לגירסת התביעה. האב כאמור תיאר כי בנו נפגע בעת נפילה מהבמה. עדות העדים ימין גברי וכהן יצחק תארו תמונה מלאה יותר לנסיבות המתוארות; אקדים ואציין כי בהשוואת העדות הנ"ל אכן מצאתי סתירות שונות, לרבות אלו שצויינו על ידי ב"כ התובע. ברם לא מצאתי שיש בסתירות הנ"ל כדי לפגוע בפרטים המהותיים והעקריים של נסיבות הארוע, כאשר כפי שהבהרתי אין כל רלוונטיות, לצורך התיק הנדון, לרדת לפרטי העובדות של הגירסה הנ"ל, המשמשת לשלילת גירסת התביעה ולמטרה זו בלבד. הסתירות, שנגעו למיקומם של האנשים השונים בעת הארוע ולמשך שהותו של התובע על הבמה טרם שנפל, הינן סתירות בפרטים שוליים. אין בהן כדי לפגוע באמינות העדים ובנכונות העובדות שמסרו והם סבירים והגיוניים בעיני לאור חלוף השנים מאז הארוע. העובדה שהעדים ימין גברי וכהן יצחק הינם עובדים של הנתבעת אין בה כדי להפחית ממשקל עדותם, כאשר לא מצאתי כל בסיס להנחה שעובד בגוף ציבורי גדול יעיד גירסה שקרית רק על מנת לרצות את מעבידיו. למותר להוסיף כי לנתבעים לא היתה חובה ולא צורך לזמן עדים נוספים שיכלו להעיד על הארוע ולטרוניותיו של ב"כ התובע בענין אין בסיס. ככלל העדויות של יצחק כהן וימין גברי עשו עליי רושם אמין כשהתרשמתי שהם אף מוסרים עדותם מתוך כאב למצבו של התובע וללא כל רצון לפגוע בו. מעדויות העדים הנ"ל עלה בברור כי התובע נפגע לאחר סיום הארוע ויציאת הקהל, זאת בשלב בו עסקו אנשי הנתבעים בפרוק הבמה, כשאבי התובע עוסק בפרוק ציוד הצילום שלו. בשלב הזה עלה התובע על הבמה נפל ממנה ונפגע . גירסה זו הוצגה ע"י אנשי הנתבעת, כבר סמוך לתאונה כעולה מנ/2 מתאריך 30/7/97. גירסת ארועים זו, לאור מכלול הנימוקים שפורטו בפסק דיני נראית לי כגירסה המשקפת את מצב הדברים לאמיתו. מכל מקום יש במשקל ההסתברות של נכונותה כדי לגרוע ממשקל גירסת התובע ע"פ רמת הנטל הדרוש להוכחתה. לאור כל האמור אני דוחה את גירסת התובע לנסיבות הארוע וקובע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ביחס לארוע הראשון ודין תביעתו נגד הנתבעים מס' 1 עד מס' 4 (כולל) להדחות. קביעתי האמור מייתרת כמובן כל דיון נוסף במחלוקת האחרת בין הנתבעים השונים ובמסגרת ההודעות לצדדי ג' ככל שהדבר מתייחס לארוע הראשון. הארוע השני - תאונת הדרכים הנתבעת מס' 6 (להלן: "המבטחת") הכחישה כאמור את נסיבות התאונה והנטל להוכחתה מוטל על התובע מתחילה ועד סוף. לענין התאונה, העידה עדה אחת ויחידה והיא סייעת ביה"ס אשר תפקידה היה להעלות את התובע לרכב. הנתבע מס' 5 נהג הרכב בו ארעה ע"פ הטענה התאונה, לא העיד בפניי. על המבטחת לא היתה כל חובה להביא את הנהג לעדות, כאשר התובע משקוליו בחר שלא לזמנו לעדות. גירסת הארועים יכולה להלמד מעדות הסייעת בפניי ומהודעתה במשטרה אשר הוגשה כנ/1. העדה העידה כי גירסתה במשטרה ניתנה כאשר העובדות היו טריות בזכרונה. מהעדות ומההודעה נ/1 במשולב עולות העובדות הבאות ככל שהן יכולות להיות רלונטיות לעניננו. נהג הרכב היה הנתבע מס' 5, והסייעת התלוותה אליו ברכב. הרכב הגיע לבה"ס על מנת לקחת ילדים מביה"ס ולהסיעם הביתה. כשהגיע הרכב לחצר ביה"ס וטרם תחילת תהליך העמסת הילדים הועמד הרכב בעצירה מוחלטת כשמנוע הרכב כבוי. הסייעת והנהג החלו להביא ילדים מביה"ס ולהעלותם לרכב מבלי שהם דואגים שמי מהם ישהה ליד הרכב. הילדה הראשונה הובאה ע"י הנהג ולאחריו הובא התובע ע"י הסייעת. הסייעת העלתה את התובע לרכב הושיבה אותו בחלק האחורי של הרכב, מבלי לחברו לכסא בחגורות בטיחות כי הן לא היו תקינות., ושבה לכתות להביא ילד נוסף. בשלב שהגיעה הסייעת לאזור הכיתות על מנת להביא ילד נוסף פגשה בנהג יוצא מהכיתות עם ילד בזרועותיו. כשחזרה עם ילד נוסף שמעה מהנהג שהתובע נפל כאשר לא ברור מה ראה הנהג עצמו אם בכלל, מכל מקום ולכל היותר ראה הנהג את הנפילה, עת חזר לרכב עם ילד בזרועותיו. הסייעת ראתה את התובע עומד קרוב לרכב, מחוצה לו עם פצע בראשו. התובע במועד התאונה היה במצב גופני מוגבל והתקשה מאוד בהליכה. מקובץ העובדות שפורטו לעיל ברור כי התובע לא נפל בעת נסיעת הרכב כנטען בתביעה. בעת הנפילה היה הרכב בעצירה ובמנוע דומם כשהנהג עוסק בהבאת ילדים לרכב. לא הוצגה בפניי כל עדות על נסיבות פגיעתו של התובע וממילא אין לדעת אם נפגע בתוך הרכב או בעת שהיה מחוצה לו או אם נפל מהרכב החוצה ונפגע בראשו כנטען בתביעה. גירסת התובע כי נפל בעת הנסיעה, הוכחה כגירסה שאינה נכונה ומכל מקום לא הוכחה בפניי. אכן צודק ב"כ הנתבעת כי הגירסה לפיה היה הרכב בחניה ובעצירה בעת הנפילה, כפי שעולה מהעדות, אינה מופיעה בכתב התביעה והיא מהווה הרחבת חזית שיש להתעלם ממנה לאור התנגדותו . יצויין כי הגירסה הנ"ל עלתה כבר בהודעה נ/1 והתובע מטעמים השמורים עימו בחר לטעון גירסה עובדתית אחרת. מעבר לאמור לא הוברר כלל מה היו נסיבות הנפילה ואף לא הוצגה ראשית ראיה בענין. למותר להוסיף כי יתכנו נסיבות נפילה בעניננו אשר יכנסו לגדר המונח תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד, למשל בשלב נסיון ירידה מהרכב, ויתכנו נסיבות נפילה, שאינן בגדר המונח תאונת דרכים כגון נפילה שארעה מחוץ לרכב. הנטל להוכחת עצם נסיבות התאונה, ופרטיה, לרבות נסיבות הנפילה מוטלות על התובע והוא נכשל בכך. ממילא אין מקום לדון אם נסיבות אלו או אחרות הינן בגדר המונח תאונת דרכים אם לאו. על מנת להפיס את הדעת ולצורך הטיעון בלבד אציין כי נסיבות של נפילה כתוצאה מחוסר יציבות או אי קשירה כנדרש אשר ארעה ממקום הישיבה בחלק האחורי של הרכב או על ריצפת הרכב בעת שהרכב חונה כפי שסביר להניח ארע בעניננו, אינם בגדר תאונת דרכים להבנתי, הואיל ואינם בגדר שימוש ברכב וגם לא במסגרת הפעולות הנלוות לשמוש זה . מכל מקום מדובר בנזק שאינו בגדר נזק שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי ע"פ מבחן הקשר הסיבתי המשפטי. מקרה כאמור יש לראות כמקרה בו הרכב שמש כזירת ארוע מקרית בלבד. לאור המפורט אני קובע כי התובע נכשל בהוכחת נסיבות הארוע השני, התאונה, ומכאן שדין תביעתו נגד הנתבעים 5 ו-6 להידחות גם היא. לסיכום אני מורה על דחיית מלוא תביעת התובעים נגד הנתבעים כולם. בנסיבות, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים בגין הוצאות ושכ"ט את הסכומים כדלקמן: לנתבעת מס' 1 - סך כולל של 2,500 ₪ לנתבעים מס' 2 עד מס' 4 - סך כולל של 2,500 ₪ לנתבעת מס' 6 - סך כולל של 2,500 ₪ הסכומים המפורטים ישולמו לנתבעים תוך 30 יום מהיום , שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.קטיניםתביעה נגד עירייהפיצוייםעירייה