קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזונות ילדים לאישה ממשפחה עשירה: הערעור מופנה כלפי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת נ' מימון) בתמ"ש 3450/02 מיום 11.12.03 שחייב את המערער לשלם דמי מזונות לחמשת ילדיו בסכום של 5,500 ₪ לחודש בנוסף לקצבת הילדים מהביטוח הלאומי. הפן העובדתי הצדדים נישאו זו לזה בינואר 1990, ומנישואין אלה נולדו להם 5 ילדים כשהבכורה נולדה ב-1990, והצעיר שבהם יליד 1999. משחיי בני הזוג עלו על שרטון ננקטו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. סכום התביעה הועמד על סך 19,460 ₪ לחודש, כשהתובעת 1 (האישה), האם, מפרטת את צרכי הקטינים אחד לאחד. אין אף מחלוקת, שהאישה הינה בעלת רכוש רב, ואף מקבלת דמי שכירות מנכס שבבעלותה, אם כי טענה בבית-משפט קמא שלמעשה הנכסים ממושכנים ושייכים בעצם לאביה. אין אף מחלוקת, שאבי האישה הינו אדם עשיר ואף תמך בבני הזוג. המערער הינו חשמלאי במקצועו. חיוב האישה לצאת לעבודה המערער טוען, כי האישה יכולה לעבוד בעסקי אביה, ועשתה כן בעבר. כבר נפסק בעבר, כי אי ן לחייב אישה לצאת לעבודה (ע"א 687/53 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29) וחזר על כך כב' השופט י' טירקל בע"א 4316/96 פלוני נ' פלוני (לא פורסם) באומרו: "אין מאומה בדין המחייב את האשה לצאת לעבוד מחוץ לביתה... אם היא יוצאת לעבודה ומשתכרת, רשאי הבעל לומר לה: 'צאי מעשה ידייך למזונותיך', אבל אין הוא זכאי לדרוש ממנה לצאת ולהשתכר על מנת לפטור עצמו ממזונותיה. אפילו עבדה בעבר, אך הפסיקה עבודתה זכאית היא לקבל ממנו את מזונותיה..." (כן ראו: ע"א 5930 אילת פדן נ' איתן פדן, ת'-על 94(4) 228, 229). קל וחומר שבמקרה שבפני מדובר באישה המטופלת בחמישה ילדים. בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים בנושא מזונות קטינים כדבר של יום יום, והלכה פסוקה היא כי אין צורך בראיות מפורטות כדי להוכיח את הצרכים הבסיסיים של קטין. כבר מספר שנים שסכום הנע סביב 1,150 ₪ נחשב כסכום מקובל (ראו למשל: תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק.ו. נ' מ.נ. (לא פורסם)). במקרה הנדון קבע בית-משפט קמא שצרכים אלה אף הוכחו, והם מגיעים כדי 1,550 ₪ לכל ילד. כך גם הלכה פסוקה היא, שאין לחשב את מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה של צרכי ילד אחד, במיוחד כשמספר הילדים עולה על שלושה, וכפי שבית המשפט ציין בפסק-דינו, כי "כשחיים בצוותא תחת קורת גג אחת ההוצאות מצטמצמות", ועל כן לא פסק סכום של 7,750 ₪ (שהוא סכום הצרכים הבסיסים במכפלת מספר הילדים) אלא 5,500 ₪ עבור כל הילדים. חיוב האב במזונות ילדיו חיוב במזונות חל על הורי ילדים על-פי סעיף 3א' לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, הקובע: "3א (א). אביו ואמו של הקטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקום שהוא". אולם לגבי קטינים עד גיל 15 הלכה היא, כי האב חייב במזונותיהם של ילדיו על-פי הדין האישי, על-פי האמור בסעיף 3(א) לחוק הקובע: "אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים... לפי הוראות הדין האישי החל עליו". זאת הואיל ועם חקיקת סעיף 3א, לא בוטלה הוראת סעיף 3(א) לחוק. על הקורלציה בין הסעיפים ועל ערך השוויון ומניעת הפלייה בין המינים לעניין זה, ראו סקירתו המורחבת של כב' השופט י' גרניט בתמ"ש 18031/03 ס.י. נ' ס.ד. (לא פורסם). "אמידותם" של הצדדים אכן, גם אם נצא מההנחה כי האישה הינה אמידה, הרי שחרף העובדה שטרם החל הסכסוך חיו בני הזוג על רמה גבוהה, הרי שתהא לכך השלכה לגבי דמי מזונות לגבי בת הזוג. אולם ההלכה הנהוגה לפיה לגבי מזונות אישה היא "עולה עימו ולא יורדת עימו" אינה חלה, כשמדובר במזונות קטינים הנקבעים על-פי הדין האישי, והחובה על האב הינה על-פי צרכי הילדים ולא על-פי עושרו (ד"ר ב. שרשבסקי דיני משפחה, מהדורה רביעית, 372). בשורה ארוכה של פסקי דין, כפי שמציין בית-משפט קמא, ואף מפנה לע"א 130/03 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721, 727, וכן ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147, 153, מתחשבים לצורך קביעת דמי המזונות בהכנסתו של האב בפועל מעבודתו ומכל מקור אחר, רכושו, ומפוטנציאל השתכרותו. הפסיקה למעשה מתייחסת לכך בדרך השלילה, דהיינו כל אב הינו "אמיד" אלא-אם-כן הוכח כי הוא עני (ע"א 591/87 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449; ע"א 4523/90 קאהן נ' קאהן, פ"ד מח(5) 529, 531). אולם בע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599, נקבע, כי ניתן לחייב את האם במזונות הקטינים מדין צדקה, רק כאשר יש לה הכנסות פנויות מעבר לצרכיה היא, וזאת רק "כדי מחסורם" של הקטינים. עו"ד בובליל ער לכך, ואף מפנה את לפסיקה בנדון, אולם לטענתו יש לשנות את "קונספציית המזונות", כדבריו, ובמקרה דנן כשלאישה רכוש רב, יש לחייבה במחצית דמי המזונות הבסיסיים. יתכן כי יש לשקול את הטענה, ויש הנוטים לדעה זו, כפי שנקבע בע"א 2776/94 קינד נ' קינד, אליו מפנה ב"כ המערער וכן ראו: ע"א 508/70 נתוביץ נ' נתוביץ, פ"ד כה(1) 603. בע"א 109/75 אברהם נ' אברהם, פ"ד כט(2) 690, דינים עליון, עמ' 5 נקבע: "החוק האמור מעמיד איפוא את האב ואת האם במעמד שווה מבחינת חובותיהם. לשון אחרת, הן האב והן האם חייבים במזונות ילדיהם בין אם נבחון חובתם של הורים יהודיים לפי הדין האישי החל עליהם, ובין אם נפנה למשפט האזרחי. השאלה המעשית העולה אפוא, מה המידה בה מקיימים ההורים חובתם האמורה ואיך מתבצעת חלוקתו של המוטל עליהם, הלכה למעשה". בפרשה נשוא ע"א 514/89 מורד נ' מורד (לא פורסם) מבסס הנשיא מ' שמגר את חובתם של שני ההורים לזון את ילדיהם, על הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואלה דבריו: "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם וחובותיהם מוגדרות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. מכך נובעת החובה לדאוג לצרכי הקטין". ב"כ המערער מתייחס ומצטט מפסק דינו של כב' השופט י' גרניט בתמ"ש 86791/97 נ. נ' נ. (לא פורסם). בערעור על פסק דין זה (ע"מ 1150/03 (ת"א) נ. נ' נ. (לא פורסם) נקבע: "בקביעת סכום המזונות בו יחויב האב, יתחשב בית המשפט, בין היתר, גם בגובה הכנסתו של האב וביכולתו הכלכלית. יתרה מזאת נקבע הפסיקה כי בתביעת מזונות של קטין מאביו רשאי בית המשפט להתחשב גם בהכנסותיה של האם ולהפחית מחיוב האב ממזונות ילדיו". כב' השופט י' גרניט (העקבי בגישתו זו) חוזר על הנושא בסקירה מפורטת גם בפסק-דינו המאוחר יותר, ומביא את שנאמר בערעור על פסק דינו, כנ"ל. אולם בסופו של יום נפסק על-ידו כי על האב לשלם דמי מזונות בנו הקטין בסך של 2,930 ₪ בחודש (ואם הקטין יימצא במעון (מועדונית) כי אז יחויב ב-75% מהעלות), זאת על בסיס השתכרות האב בסך 5,500 ₪ והשתכרות האם בסך 2,400 ₪. עו"ד בובליל מפנה לעניין חיוב האם במזונות הילדים כשיש לה רכוש למקורות המשפט העברי כדלקמן: "בהגהות הרמ"ק על הרמב"ם (פכ"א, אישות) משיג הוא על הרמב"ם וכותב: 'תמה הוא זה אם האב חייב לזון את בניה כיוון שהם קטני קטנים, ומה הפרש יש בין אבל לאם ואמאי לא תזונם עד שיהיו בני שש אמאי יכולה להשליכם על הקהל ואם היא עשירה אמאי לא יכופו אותה אפילו היו יותר מבני שש וצ"ע'. ד. ראה גם דברי 'משנת יעקב' הלכות אישות פי"ב היד' על רמב"ם: 'ויש לעיין אף שעיקר החיוב הוא עד ו' ובאמיד מוציאין ממנו בע"כ אי דבר זה הוא גם לגבי האם שאינה מחוייבת כלל לגדל בניה ובאופן דיש לה נכסים משלה, וכגון דא"ל צאי מעשה ידיך למזונותיה או שסילק עצמו מנכסיה או שמת בעלה או גרושה, אי מכלימין אותה או באמידה כופין אותה. והנה באמידה נרכה דכופין דהיא ג"כ מחוייבת בצדקה, ובניה הקרובין לה יותר קודמין וכפי הדין גבי האב, ועיין בית מאיר סי' פ"ח סעי' ה' ובפ"ת שם ואפילו באינה אמידה יש לומר דמכלימין אותה בשייך בזה נמי יארוד ילדה וכו' דהרי בנים הם, אך יש לעי' אם יש לשניהם אם יכפו לאב יותר מלאם ואיך אם יש להאם יותר למי יכפו יותר וצ"ע". ה. ראה גם דברי ה'בית מאיר' , שהובאו בפתחי תשובה: הוא מבאר טעמו של ר"י המובא ברמ"א שאם אין לו שכר למינקת כופה את האשה ומניקתו והוא כותב ולענ"ד י"ל מתורה צדקה אתינן עלה, כדאיתא ביור"ד סי' רנ"ז סעי ח' ואיירי שבגם קרובי האב עניים ומה שמבואר סוף סימן זה (סעי' ח') שיכולה להשליך על הקהל, היינו מסתמא עניה שאינה אמודה לפרנס משלה אבל עשירה לאו כל כמינה ולגבי הנקה תמיד עשירה היא. מבואר בבית מאיר שדעת ר"י לחייב את האישה לפרנס את בנה מדין צדקה ומדין הקרוב קרוב קודם וכמו שמציין הבית מאיר את המקור היור"ד ס' רנ"ז סעי' ח'". אולם, גם אם נשקול דברים אלה, והאמור בפסיקה הנ"ל בדבר חלוקת הנטל בין ההורים, הרי שבמקרה הנדון לא היתה מחלוקת שפוטנציאל ההשתכרות של המערער הינו 25,000 ₪, כפי שהוא עצמו העיד, אלא שהדברים נאמרו עוד כשהמערער עבד בעסקיו של אבי המשיבה 1. אף אם המערער אינו עובד עוד אצל אבי אשתו, השינוי קרה לאחר מתן פסק הדין, ואם יש בכך משום שינוי נסיבות, הרי שהדבר צריך להתברר בבית משפט קמא בתביעה להקטנת דמי המזונות. יש לזכור שבית המשפט קמא לא חייב את המערער בדמי מזונות לאישה אלא במזונות הילדים בלבד. אשר להבחנה בגילאים השונים של קטינים והמובאות אליהן מפנה ב"כ המערער, כבר התייחס בית-משפט קמא בפסק-דינו וקבע: "חובה זו של אב לדאוג לצרכים בסיסיים של ילדו הקטין הינה עפ"י דין תורה כשמדובר בקטני קטנים ובילדים עד לגיל שש, מגיל שש ועד לבגרות (12-13) מוטלת חובה זו מכח תקנות אושא ומעבר לגיל זה ועד לגיל 15 החיוב הוא מכח תקנות הרבנות הראשית לא"י התש"ד, המהוות מקור עצמאי לחיוב במזונות. ע"א 393/83 דלי נ' דלי, פ"ד לח(3) 613. ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1) 215. מילוי צרכים מעבר לצרכים הכרחיים או מעל לגיל 15 מוטל על הורה אמיד שאז החובה מוטלת על אף על האישה אם אמידה היא. עם זאת יודגש כי מידת אמידותו של האב לצורך שאלת חיובו במזונות ילדו מדין צדקה אינה כמידת אמידותו של אחר. לענין החיוב במזונות די שהאב אינו עני ויכול לדאוג לצרכי חייו כדי שייחשב לאמיד לענין החיוב במזונות ילדו 'מדין צדקה'". מן הכלל אל הפרט לאור כל האמור, אני סבור שלא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא בקביעת סכום המזונות בסך 5,500 ₪ עבור 5 ילדים, וגם אם ניתן היה לפסוק סכום נמוך במקצת, הרי גם אז לא היה בית משפט לערעורים בשיקול דעת הערכאה הדיונית שבדקה אחד לאחד כל סעיף הוצאה והוצאה לה זקוקים הקטינים. הערעור נדחה בזאת, ללא צו להוצאות. קטיניםמזונות ילדיםמזונות