קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכה בפנים בעבודה: 1. התובע נפגע ביום 05/02/77, כאשר בעת שעבד בעבודות טיח, קיבל מכה בפיו (להלן: "האירוע"). האירוע הוכר ע"י הנתבע כתאונת עבודה, בהכרה עקרונית, ללא תשלום דמי פגיעה. בתביעה שבפנינו, עותר התובע לחיוב הנתבע להחזיר לו עלותם של טיפולי שיניים שעבר בשנת 2000. לטענת הנתבע, לא הוכח קשר בין האירוע והפגיעה בפיו של התובע, לבין טיפולי השיניים משנת 2000. 2. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, נקבעו, בהקשר בו עסקינן, ההוראות הבאות: בסעיף 86, שכותרתו "זכות לגמלאות בעין", נקבע כי - "(א) פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיקום מקצועי, בהתאם להוראות סימן זה. (ב) לענין סימן זה, "ריפוי" - לרבות אשפוז, רפואות ומכשירים אורתופדיים ותרפויטיים, הספקתם, תיקונם או החלפתם". בסעיף 87 , שכותרתו "ריפוי", נקבע כי - "(א) ריפוי יינתן במידה שהפגיעה בעבודה ותוצאותיה מחייבות לתתו; היקפו ודרכו של הריפוי ייקבעו בתקנות". בסעיף 89, שכותרתו "דרכים למתן ריפוי, החלמה ושיקום רפואי" נקבע כי - "(א) ריפוי, החלמה ושיקום רפואי יינתנו באחת הדרכים האלה או בצירופיהן: (1) באמצעות שירותי הבריאות של המדינה; (2) מאת המוסד באישור הממשלה; (3) באמצעות גוף שהשר הסמיכו כשירות רפואי לאחר שהתייעץ עם שר הבריאות". מההוראות שצוטטו לעיל, עולה כי בראש ובראשונה שומא על המבוטח, שמבקש החזר או השתתפות בהוצאות טיפול רפואי, להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי שלו הוא נדרש - לבין האירוע שהוכר כתאונת עבודה. בענייננו - עיון בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, אשר הופקה ביום 17/01/77 , מראה כי כל שנרשם בה הינו כי בגין מכה בפה - "נפל שן". לא נרשם איזו שן נפלה, והאם מעבר לשן שנפלה - נפגעה שן נוספת כלשהי. גם בהודעה שהוגשה מטעם התובע למל"ל, אודות עצם הפגיעה בעבודה, נרשם כי האיבר הנפגע הוא "שן" , מבלי שנמסר כל פירוט בעניין זה. התובע, מצידו, לא הציג בפנינו כל ראייה אשר ממנה ניתן יהא ללמוד מהי השן אשר נפגעה בתאונה . לא הוצגו כל צילומי שיניים, מסמך רפואי שהופק ע"י רופא כלשהו בתקופה שבסמוך לתאונה, או כל אסמכתא אחרת שיהא בה, ולו משום ראשית ראיה בהקשר זה. כל שהיה בידי התובע להציג בפנינו הוא עדותו, שבוססה על זכרונו (בדבר אירוע שהתרחש יותר מ - 20 שנה לפני כן), וגם היא לא הייתה עקבית בכל הנוגע לשאלות מהותיות כגון היכן טופל מיד לאחר התאונה, והאם וכיצד שילם בגין אותם טיפולים, והנתבע, ובצדק, הפנה לבלבול בגרסאות התובע בסעיף 9 לסיכומיו). בהקשר זה יש לומר כי למרבית הצער, וכפי הנראה מפאת חלוף השנים, לא ניתן היה לאתר חומר רפואי הנוגע לתובע בקופ"ח, ואשר יתכן שהיה בו כדי לשפוך אור בשאלות הרלבנטיות. דע עקא שאיננו סבורים שיש בכך כדי לסייע לתובע, או להקים חזקות כלשהן לטובתו, אשר בהעדר החומר הרפואי לא ניתן יהא להפריכן. איננו סבורים, אם כן, כי עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, להראות קיומו של קשר סיבתי בין טיפול השיניים לו נזקק לבין תאונת העבודה בה היה מעורב. 3. למעלה מן הצריך נציין כי סבורים אנו כי דין התביעה להדחות מסיבה נוספת, והיא כי התובע מבקש החזר של הוצאות טיפול שיניים שהעדיף לקבל אצל רופא פרטי ולא מטעמו של "שירות רפואי" כהגדרתו בחוק ובתקנות (ראה ס' 89 שצוטט לעיל). התובע הסביר, אמנם, כי העדיף לקבל את הטיפול אצל רופא פרטי מאחר והלה אפשר לו לשלם את דמי הטיפול בתשלומים, אולם איננו סבורים שיש בכך כדי לסייע לו. (ראה, בעניין זה, דב"ע נה/ 0-54 , פרג'פור נ. המל"ל, פד"ע כח עמ' 175). 4. סיכומו של דבר, ובהתחשב באמור לעיל, דין התביעה שבפנינו - להידחות. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. טיחתאונת עבודה