מעשה בית דין סופיות הדיון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעשה בית דין סופיות הדיון: 1. מרקיט מוצרי ייעול בע"מ (להלן - מרקיט) הגישה תביעה כנגד גלינצמן עבודות עפר וחציבה בע"מ וכנגד מר חיים גלינצמן (להלן שניהם או כל אחד מהם - גלינצמן) בבית-משפט השלום בהרצליה, וניתן לטובתה פסק-דין בהיעדר הגנה ביום 15.1.1998. גלינצמן שילם למרקיט, מכוחו של פסק-הדין הנ"ל, סך של 1,000 ש"ח. הוגשה בקשה לביטול פסק-הדין הנ"ל, אולם הבקשה נדחתה, וגם בר"ע שהוגשה נדחתה. עתה הגיש גלינצמן את התובענה שבפניי כנגד מרקיט, ובה הוא מבקש לחייב את מרקיט להחזיר לו את הסך 1,000 ש"ח ששילם, וכן להצהיר כי אינו חייב למרקיט כל סכום, ובכלל זה - כי אינו חייב למלא אחר פסק-הדין שניתן נגדו בבית-המשפט בהרצליה. בתביעתו זו מעלה גלינצמן את הטענות אשר היו עשויות למעשה לשמש טענות הגנה כלפי התביעה בהרצליה אילו התגונן שם. טענותיו הן אלה: כי מדובר בחוב עבור סחורה שחברה אחרת (מוהנה חברה לעבודות עפר) הזמינה וקיבלה ממרקיט כי החוב למרקיט הוא חוב של מוהנה; כי גלינצמן לא הזמינו מעולם סחורה כלשהי ממרקיט; וכי לא הוסכם בינם לבין מרקיט שהם ישלמו עבור מוצרים שמוהנה מקבלת ממרקיט. בכתב-ההגנה שהגישה מרקיט נטענה טענת מעשה-בית-דין, הואיל והעניין, כך לפי הטענה, נדון והוכרע בפסק-דין חלוט. לפי החלטת כבוד הרשם סובל מיום 8.7.1999, הגישה באת-כוח התובע (גלינצמן) את טענותיה בכתב לעניין טענת מעשה-בית-דין. בא-כוח הנתבעת (מרקיט) השיב לטענות אלה על-פה בדיון שנתקיים בפני כבוד הרשם סובל ביום 15.12.1999. כבוד הרשם סובל החליט כי אין לו סמכות לדון בבקשה לדחייה על הסף, ובעקבות החלטתו הועבר העניין אליי למתן החלטה. 2. הרעיון העומד מאחורי הכלל של מעשה-בית-דין הוא סופיות הדיון. הכלל נועד "...לשים קץ לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל-דין יריב על-ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק" (ראה נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [3], בעמ' 12): "אינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב של המעשה השיפוטי. אם יותר לבעל-דין שאינו מרוצה מתוצאת פסק-הדין לחזור ולהתדיין עם בעל-הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית-המשפט בעיני הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין או באותה שאלה. מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון והיציבות במשפט" (שם [3], בעמ' 14). "הצורך החברתי להביא סוף לדיונים משפטיים הוא הגורם המניע להעמדת הכלל והוא זה המעצב את תוכנו ואת היקף חלותו במשפט" (שם [3], בעמ' 22). 3. במקרה שבפניי מדובר בפסק-דין סופי שכבר אין כל דרך "לתקוף" אותו, הואיל והבקשה לביטולו נדחתה (גם בערכאת הערעור), והמועד להגשת ערעור עליו חלף זה מכבר. כמו כן אין כל טענה כי פסק-הדין ניתן מחמת תרמית, טעות, חוסר סמכות או כל כיוצא באלה. לא ברור כיצד ניתן לבקש מבית-משפט שיצהיר כי פסק-דין סופי שניתן כדין על-ידי בית-משפט מוסמך אינו מחייב את מי שנגדו ניתן. זוהי "תקיפה" ישירה וחזיתית של פסק-הדין עצמו, והדבר לא ייתכן בהיותו נוגד את רעיון הסופיות שעליו מושתתת תורת מעשה-בית-דין כולה. 4. יצוין כי באי-כוח שני הצדדים לא הביאו בפניי אסמכתאות ישירות בשאלה המתעוררת כאן. לאחר שעיינתי בדבר מצאתי בספרות ובפסיקה האמריקנית את הפתרון הנכון לשאלה שבפניי. בדין האמריקני נעשתה הבחנה בין מקרה שבו מעלה תובע בהליך הנוכחי טענות שהיו עשויות לשמש לו טענות הגנה בהליך קודם שבו הוא לא התגונן וניתן פסק-דין נגדו, לבין מקרה שבו תובע בהליך הנוכחי מנסה לתקוף תקיפה ישירה פסק-דין שניתן נגדו בהליך קודם על-מנת לאיינו כליל. במקרה השני נקבע כי קיים מעשה-בית-דין כלפיו. מאחר שבמקרה דנן מדובר בתקיפה ישירה של פסק-הדין שניתן, אביא להלן רק את אותן אסמכתאות משפטיות הנוגעות לתקיפה ישירה. ה-Restatement 2d, Judgements [5] (להלן - ריסטייטמנט) קובע בסעיף (b)(2)22 (שם [5], בעמ' 185) כי נתבע שהיה יכול להגיש תביעה שכנגד כלפי תביעה שהוגשה נגדו ולא עשה כן, וניתן נגדו פסק-דין בתביעה, פסק-הדין מהווה מעשה-בית-דין המונע ממנו להגיש תביעה חדשה אם הקשר בין התביעה שהייתה נגדו לבין התביעה החדשה שהוא מבקש להגיש הוא כזה, שזכייתו בתביעה החדשה תאיין את פסק-הדין שניתן בתביעה הראשונה או תפגע בזכויות שנקבעו בו. הסעיף הנ"ל עוסק בנתבע אשר נמנע מלהגיש תביעה שכנגד כלפי התביעה שהוגשה נגדו, אבל בהערות המופיעות שם (comment b, at p. 186) מובא כי גם נתבע אשר נמנע מלהתגונן כנגד תביעה שהוגשה נגדו, וניתן נגדו פסק-דין בהיעדר הגנה, יש כלפיו מעשה-בית-דין המונע ממנו להעלות בתביעה מאוחרת יותר שהוא מגיש את טענות ההגנה שבאמתחתו כבסיס לתקיפת פסק-הדין שניתן נגדו. כדוגמה לכך (ראה שם [5], דוגמה מס' 2) מובא מקרה של רופא המגיש תביעה כנגד פציינט לתשלום מחירם של שירותים רפואיים שנתן לו. ניתן נגד הנתבע פסק-דין בהיעדר הגנה. מעשה-בית-דין מונע את הנתבע מלהגיש תביעה להשבת הסכומים ששילם על-פי פסק-הדין. בהמשך הריסטייטמנט [5] מובאת הערה נוספת (comment f, at pp. 189-190), שם נאמר כי ישנם מקרים שבהם אם יותר למי שהיה נתבע בהליך הראשון להגיש תביעה חדשה, יפגע הדבר בצורה כל כך מובהקת בפסק-הדין הראשון וירוקן אותו מתוכנו, שעקרון הסופיות דורש כי מעשה-בית-דין ימנע הגשתה של תביעה כזאת. כדי שדברים אלה יחולו, נאמר שם, התביעה החדשה צריכה להיות כזאת שאם התובע (מי שהיה נתבע בהליך הראשון) יזכה בה, יהיה בכך כדי לאיין את פסק-הדין שניתן נגדו בהליך הראשון, למשל על-ידי כך שהדבר יאפשר לו למנוע אכיפת פסק-הדין הראשון, או לקבל השבה של מה ששילם על-פיו. בדרך-כלל תוסק המסקנה שיש מעשה-בית-דין במצבים אלה רק כאשר התביעה הראשונה נסתיימה בפסק-דין לטובת התובע, הואיל ורק במקרה כזה קיימת סכנה שתביעה חדשה תאיין את פסק-הדין שניתן או תפגע בזכויות שנקבעו בו. כדוגמה לכך (ראה שם [5], דוגמה מס' 9) מובא מקרה של ראובן שתבע את שמעון לתשלום מחירן של סחורות שהוזמנו וסופקו לו. ניתן פסק-דין כנגד שמעון בהעדר הגנה. שמעון שילם את החוב הפסוק, ואחר כך הוא מגיש תביעה נגד ראובן לביטול החוזה בעילה של טעות ותובע השבה של הסכום ששילם. יש מעשה-בית-דין כלפי התביעה הזאת. בהערות של מנסחי הריסטייטמנט [5] (Reporter’s note, at. p 193) מוסבר כי המצב שהדוגמה הנ"ל משקפת אותו הוא מצב שבו נתבע אשר נמנע מלהתגונן בתביעה שהוגשה כלפיו, וניתן נגדו פסק-דין בהעדר הגנה, מבקש בתביעה שהוא מגיש לאחר מכן לקבל סעד שיביא להשבה של הסכום ששילם על-פי פסק-הדין הראשון. אם תותר השבה כזאת (או אם יותר צו-מניעה כנגד אכיפת פסק-הדין במקרה שהסכום על-פיו טרם שולם), פירוש הדבר הוא - תקיפה של פסק-הדין עצמו. 5. דברים דומים ניתן למצוא בספרם של המחברים C.A. Wright, A.R. Miller, E.H. Cooper Federal Practice & Procedure (Vol. 18, sec. 4414) [4], שם נאמר (בעמ' 111) כי התקיפה הישירה ביותר על פסק-דין שניתן היא תביעה עצמאית (שמגיש מי שהיה נתבע בתביעה הראשונה) למניעת אכיפתו של פסק-הדין הראשון. מי שהיה נתבע בתביעה הראשונה, יש כלפיו מעשה-בית-דין המונע ממנו לבקש בתביעה מאוחרת יותר שהוא מגיש מניעת אכיפתו של פסק-הדין שניתן נגדו על יסוד טענות הגנה שהיו בידו כבר אז, אך לא העלה אותן בתביעה הראשונה. תביעה כזאת לא תותר גם אם היא תוגש במסווה של תביעה להשבת הסכום ששולם על-פי פסק-הדין. בהמשך (שם [4], בעמ' 114) מצטטים המחברים מפסק-דין Martino v. McDonald’s System Inc. (1979) [2], at p. 1085L: “Both precedent and policy require that res judicata bar a counterclaim when its prosecution would nullify rights established by the prior action... Res judicata also preserves the integrity of judgments and protects those who rely on them... We cannot hold that the counterclaim exception to the res judicata rule... permits the plaintiff here to wage this direct attack on the rights established by the prior judgment”. המחברים אומרים (שם [4], בעמ' 114) כי מה שניתן לומר בביטחון בסוגיה זו הוא שפסק-דין שניתן יהיה מוגן בפני תקיפה ישירה וגלויה מצד מי שהיה נתבע בתביעה הראשונה: “For the present, all that can be said with confidence is that a judgment will be protected against the most obvious assaults of former defendants” (ההדגשה אינה במקור - צ' ד'). 6. אני סבור שעקרונות אלה שבדין האמריקני חלים גם אצלנו בהיותם תואמים את רעיון הסופיות, שהוא הרעיון הבסיסי העומד מאחורי תורת מעשה-בית-דין, ומספקים פתרון ראוי ונכון במקרה כמו המקרה שבפניי (לקליטה מן הדין האמריקני בסוגיית מעשה-בית-דין השווה ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק [1], בעמ' 33). במקרה דנן מדובר בתקיפה ישירה, גלויה וחזיתית של פסק-הדין שניתן לטובת מרקיט בבית-המשפט בהרצליה. הסעד העיקרי המבוקש בתביעה הנוכחית הוא להצהיר כי גלינצמן אינו חייב למלא אחר פסק-הדין הנ"ל. בנוסף, נתבעת גם השבה של מה שכבר שולם על-פיו. אם התביעה שבפניי תידון ותתקבל, היא תאיין כליל את פסק-הדין הנ"ל ותפגע בזכויותיה של מרקיט על-פיו. תורת מעשה-בית-דין, כפי שהראיתי, מונעת את האפשרות הזאת. 7. (א) סיכומו של דבר, אני מקבל את טענת מעשה-בית-דין שהעלתה מרקיט בכתב-ההגנה. (ב) אני דוחה התביעה על הסף על יסוד טענת מעשה-בית-דין ומחייב את התובע בהוצאות ובשכר טרחת עורך-דין בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. עקרון סופיות הדיוןדיוןמעשה בית דין