קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק תדמיתי לעורך דין: 1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים בסך של 50,000 ₪, עקב פרסום לשון הרע. התובע הוא עו"ד, ובכתב התביעה הוא טוען כי הנתבע פרסם בשתי הזדמנויות כי התובע זייף מסמך שהגיש לבית המשפט, ונחזה להיות חתום ע"י הנתבע. לטענת התובע הפרסום נעשה בבקשה שהגיש הנתבע לראש ההוצאה לפועל באשדוד ובהגשת תלונה למשטרה כנגד הזיוף הנטען. בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבע, שלא היה מיוצג, הכחיש הנתבע באופן סתמי, את רוב סעיפי כתב התביעה וחוזר על הטענה שהמסמך אכן זוייף ע"י התובע ולכן אמת דיבר. מעבר לכך, לא טען הנתבע להגנה אחרת. 2. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, מגדיר מהי לשון הרע, ובענינינו רלבנטי ס"ק 3, הקובע, שלשון הרע היא דבר שפרסומו עלול לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. כזכור, התובע הוא עורך דין, המרבה להופיע בבתי המשפט, ואין ספק שיושרו של עורך דין ושמו הטוב הם הנכס החשוב ביותר והמשמעותי ביותר שיש לו במסגרת מקצועו. בהעדר שם טוב, בדבר יושרו של עורך הדין, תפגע פרנסתו באשר בתי המשפט יטילו ספק בהצהרותיו ולקוחות פוטנציאלים ידירו רגליהם ממשרדו. מכאן המסקנה היא, שהדברים אשר אמר הנתבע מהוים לשון הרע. באשר לשאלה האם היה כאן פרסום, הרי שברור מן האמור בסעיף 2 לחוק, כי מאחר ומדובר בפרסום שנעשה בכתב והוגש לבית המשפט ולמשטרה, הרי שהוא הגיע לאנשים אחרים זולת הנפגע. לפיכך, היה כאן פרסום. 3. בכתב ההגנה טען הנתבע להגנה לפי סעיף 14 לחוק - "אמת דיברתי". הנטל להוכיח הגנה זו, הוא על הנתבע. נקל היה להוכיח את הטענה, הן באמצעות חוות דעת של מומחה והן בכל דרך אחרת שיכול היה הנתבע להעלות על דעתו. אולם, הנתבע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו, ולכן לא ניתן להסתמך על דבריו בלבד לצורך הוכחת טענה זו. יש לזכור, לעניין זה, את האמור בסעיף 54 לפקודת הראיות, באשר לעדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי. לא מצאתי כאן כל סיבה להסתפק בעדות היחידה, וזאת כאשר ניתן היה להוכיח את טענת ההגנה על נקלה. אמנם, טוען הנתבע שהמסמך המקורי לא היה בידיו, ולכן לא יכול היה למסור אותו לבדיקה. אולם, המסמך הוגש לבית המשפט וניתן היה, בשלב זה של הדיון, לבקש את דחייתו לשם המצאת חוות דעת מתאימה. אולם, דבר זה לא נעשה והמשפט המשיך להתנהל כסדרו. 4. בסיכומים מטעם הנתבע, טוענת בא-כוחו להגנתו טענות הגנה אחרות עפ"י החוק. נתבע המבקש להתגונן בטענת הגנה כלשהי, צריך לציין אותה במפורש בכתב הגנתו, ולפרט את העובדות המקימות לו את ההגנה (ראה לעניין זה תקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן ספרו של אורי שנהר "דיני לשון הרע", עמודים 423 עד 425). כאשר נתבע מתגונן ביותר מהגנה אחת, עליו לציין לאיזה חלק מהפרסום מתייחסת כל טענת הגנה ועליו לפרט את העובדות המקימות כל הגנה והגנה. כאמור בכתב ההגנה, נטען רק להגנה עפ"י סעיף 14 לחוק והרחבת החזית שנעשתה בסיכומים, לא באה בהסכמת התובע ולכן זוהי הרחבת חזית אסורה. מכיוון שכך, ומאחר והנתבע לא הוכיח את הגנתו לפי סעיף 14 לחוק, הרי שהוא נותר בלא הגנה. 5. התובע לא הוכיח נזק, אולם, סעיף 7א' (ב) קובע כי במשפט בשל עוולה אזרחית לפי החוק, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. התובע לא הוכיח נזק, ואף בכתב התביעה הוא טוען לפיצוי עפ"י הסעיף הנ"ל. הכלל הבסיסי הוא, שכל אדם זכאי לשם טוב, ובפרט עורך דין ששמו הטוב הינו אבן יסוד בחייו המקצועיים. לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבור, שהפיצוי הראוי במקרה זה הוא הסך של 15,000 ₪. 6. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע, סך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט בסכום כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.תדמיתעורך דין