קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מאופניים בגלל כתם שמן על הכביש: א. התובע יליד שנת 1960 , עובד מאז שנת 1978 אצל הנתבעת ככרסם. התובע, נשוי ואב לשלושה, הוא חירש - אילם מילדותו. ב. ביום 1.11.1995 עת רכב התובע על אופניו בכביש פנימי במפעל, לצורך תנועה בין המחלקות, החליקו האופניים, לטענת התובע מחמת כתם שמן רחב שהיה על הכביש (סעיף 4 בתצהיר התובע), וכתוצאה מכך נפצע התובע ונגרמו לו שברים בקרסול ימין שחייבו ביצוע ניתוח, החדרת פלטה וברגים, וקיבוע הגבס עד למפשעה . ג. התובע אושפז בבי"ח רמב"ם מיום התאונה עד 13.11.95. בתביעתו לפיצויי נזיקין טוען התובע כי החבות לפצות מוטלת על הנתבעת שהתרשלה כלפיו, והוא מתבסס על חוות דעתו של האורטופד ד"ר מ. גורביץ שאישר לתובע 20% נכות לצמיתות מחמת הגבלה מכאיבה בקרסול ימין והערכה כי יופיעו שינויים ארטרוטיים שיגבילו את התובע בתפקודו היומיומי. ד. הנתבעת בהגנתה כופרת בחבות וטוענת כי האשם לאירוע רובץ לפתחו של התובע. הרופא האורטופד מטעם הנתבעת ד"ר מ. בש סבר בחוות דעתו כי נכותו של התובע מגיעה בקושי לדרגה של 10% נכות, וכי סביר שלאחר הוצאת המתכות תפחת במידה ניכרת הרגישות עליה מתלונן התובע, וקשה, לדעתו של ד"ר מ. בש, לקבל את טענת התובע כי מצב רגלו מונע ממנו לרכב על אופניו. ה. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ואישר לתובע תקופת אי כושר עבודה מיום התאונה עד 30.12.95. רופאי הועדות הרפואיות קבעו לתובע 50% נכות זמנית מיום 31.12.95 עד 29.2.96, 40% נכות זמנית מיום 1.3.96 עד 31.5.96 , 30% נכות זמנית מיום 1.6.96 עד 31.3.97, 20% נכות זמנית מיום 1.4.97 עד 30.6.97, ולבסוף 20% נכות לצמיתות לפי סעיף 49 (2) ו' של מבחני הנכות, וכן הפעילו את תקנה 15 במחצית, כך שנכותו הצמיתה של התובע לפי קביעת הביטוח הלאומי עקב התאונה הנדונה היא בשיעור של 30% לצמיתות בתוקף מיום 1.7.97 . ו. המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, אותו מיניתי, האורטופד ד"ר דוד אנג'ל, קבע לתובע בחוות דעתו מיום 24.1.99 20% נכות לצמיתות בגין הגבלה בתנועות הקרסול ובתנועה הסובטלארית לפי סעיף 49 (2) ו' של מבחני הנכות. ד"ר אנג'ל הסביר בחוות דעתו כי הוא מצא בבדיקתו הגבלה קלה מאד בתנועות הקרסול והגבלה גם בתנועה הסובטלארית (זו תנועה סיבובית מיד מתחת לקרסול), וכן הסביר שהבחין בשינויים ניווניים בצילומי הרנטגן, זהו ממצא אובייקטיבי שעשוי להסביר את תלונת הכאב, וכאמור, נכותו הצמיתה של התובע לפי הערכת המומחה הרפואי היא בשיעור של 20%. המומחה ד"ר ד. אנג'ל הוסיף והסביר שאין זה נכון להוסיף לתובע 10% נכות נוספים הואיל והנכות כפי שניתנה בשיעור של 20% כוללת כבר את הקושי בעבודה או בעליית מדרגות ואף את הקושי המתווסף, לדעת המומחה, לאדם חירש - אילם שיש לו גם מגבלה בקרסול. ז. תשלומי המוסד לביטוח לאומי לעבר ולעתיד, אחרי היוון, מסתכמים לפי חוות דעתו של האקטואר מר אלי קופר מיום 10.4.99 בסכום של 715,997 ש"ח נכון לתאריך 31.3.99. ח. בישיבת ביהמ"ש מיום 12.1.2000, שנקבעה לשמיעת הראיות בתיק, נתנו ב"כ שני הצדדים (עמ' 10 לפרוט') הסכמתם לכך שיינתן פסק דין לפי סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט, כשלנתבעת שמורה הזכות לטעון לדחיית התביעה בשל העדר חבות וכן בשים לב לגובה תשלומי המוסד לביטוח לאומי. עוד הוסכם באותה מסגרת כי הסכום המירבי שעשוי להיפסק לתובע לא יעלה על 190,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור שיקבע ביהמ"ש, לרבות מע"מ על שכר הטרחה. לענין החזר הוצאות חוות הדעת הרפואית מטעם התובע, ולענין אגרת המשפט, יביא כל צד טיעונו בפני ביהמ"ש. להסדר דיוני זה שנעשה על דעת שני הצדדים נתתי תוקף של החלטה. ט. מטעם התובע הוגש לביהמ"ש ביום 9.1.2000 תצהיר עדות ראשית בצירוף מסמכים שונים, בנוסף שמעתי עדות קצרה של התובע (בעזרת אחותו), גם העידו בפניי מטעם הנתבעת מר עופר טל, ראש שטח טכנולוגיות מתכת ברפא"ל, שבמסגרת תפקידו העריך, בין היתר, גם את טיב עבודתו של התובע, בנוסף העיד מטעם הנתבעת בעדות קצרה הממונה הישיר על התובע במפעל מר גרשון מזרחי. במהלך העדויות הוגשו לעיוני מסמכים שונים מטעם הצדדים. כמו כן הומצאו לעיוני, בנפרד מן האמור לעיל, ביום 26.1.2000, מסמכים נוספים ע"י הנתבעת: פסקאות מתוך הסכם מקצ"ט בענין פיטורי עובדים מקבוצה ד' (שעליה נמנה התובע) וסעיף 11 מתוך ההסכם הקיבוצי של אזרחים עובדי צה"ל, כשב"כ הנתבעת מציינת בהודעה המלווה הגשתם של מסמכים אלה כי רק במקרים חריגים תוכל הנתבעת לפטר עובדים מקבוצה ד', כגון, במקרה של ביצוע מעשים פליליים. כמו כן צירפה ב"כ הנתבעת תצהיר של קצין הבטיחות, מר ישראל טובי, ממנו עולה כי פרט להודעה על אירוע תאונה שהוגשה בזמן הדיון ביום 12.1.2000 כמסמך ג', אין בתיקה של הנתבעת מסמך נוסף בנוגע לאירוע התאונה. בישיבת בית המשפט מיום 12.1.2000, סיכמו בפניי ב"כ הצדדים את טיעוניהם, תוך הסתמכות גם על תחשיבי הנזק ששניהם הגישו עוד לפני כן לביהמ"ש. י. ב"כ התובע עמד על כך שהנתבעת כמעבידתו של התובע נושאת בחבות כלפי התובע וחייבת לפצות, בשים לב, בין היתר, גם לכך שחלק מן המטלות במפעל מבוצעות ע"י רכיבה על אופניים, וכתמי השמן בצרוף גשמי היורה הביאו למכשול בעטיו החליקו האופניים, ואין לייחס לתובע כל אשם תורם. לדעת ב"כ התובע השלכותיה התפקודיות של נכות התובע מגיעות לכדי 40% נכות, ובכל מקרה לא פחות מ30%- נכות, כפי שקבעו רופאי המל"ל. ב"כ התובע מדגיש בתחשיבו כי יש לקחת בחשבון את השפעת הפגיעה והשלכותיה בשים לב להיות התובע חירש - אילם, וכי מדובר במי שמבצע תפקיד של כרסם/מסגר, דהיינו, עבודה פיזית קשה כולל עמידה. התובע חזר לעבודה ביום 10.4.97, (לפי סעיף 11 בתצהירו: ביום 10.3.97), אך נעדר תכופות, ואינו יכול לבצע שעות נוספות, ויש לראות את נכותו הצמיתה כנכות תפקודית בשיעור של 40%. את שכרו החודשי של התובע מלפני התאונה, כשהוא משוערך עד למועד הגשת התחשיב, מחשב ב"כ התובע לפי 12,354 ש"ח לחודש. (לפי סעיף 10.4 בתצהיר התובע: 10,724 ש"ח לחודש). את הפסדיו של התובע מחשב בא כוחו לפי 3,000 ש"ח לחודש בעבר, ולעתיד לפי 40% נכות תפקודית מתוך משכורת של 12,354 ש"ח לחודש, ובנוסף: הפסדי פנסיה, הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, כאב וסבל, והתאמת דיור, וביחד 1,611,000 ש"ח מהם יש להפחית את תשלומי המל"ל. יא. מנגד טוענת ב"כ הנתבעת שטענת התובע בדבר החלקה על שמן כלל לא הוכחה. הן בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל, והן בהודעה של המפעל על אירוע תאונת עבודה (ליחידת הבטיחות), דהיינו: המסמך שהוגש בישיבת 12.1.2000 כמסמך ג', לא נזכר כתם שמן כלל, אלא מדובר על נפילה מחמת החלקת האופניים לאחר שירד גשם קל והרצפה היתה רטובה. לדעת ב"כ הנתבעת יש להעדיף את הגירסה העובדתית כפי שנמסרה סמוך לאחר התאונה על פני גירסת השמן ש"נולדה" מאוחר יותר, לחילופין , יש לייחס לתובע אשם תורם של 50% הואיל והתובע הכיר את המקום, היה בעל נסיון ברכיבה על אופניים, וחייב היה להבחין בנעשה בנתיב נסיעתו, והמקרה נובע מחמת רכיבתו הבלתי זהירה. לענין הנזק הדגישה ב"כ הנתבעת שהתובע חזר לעבודה, מבצע את המוטל עליו, ואין לו פגיעה תפקודית, ובשום פנים אין לחרוג מעבר ל20%- הנכות שקבע המומחה הרפואי. ב"כ הנתבעת הוסיפה וציינה שלא הוכח כל צורך בעזרה של צד ג' לתובע, גם לא ביחס להוצאות נסיעה, שהרי לתובע היה רכב לפני התאונה, כפי שגם יש לו רכב כיום, ולגבי נעליים אורטופדיות הרי נושאת בכך הנתבעת, וכן לא הוכחה הטענה בדבר הצורך בהתאמת דיור. בתחשיבה ציינה ב"כ הנתבעת שבמשך כל תקופת היות התובע בחופשת מחלה עקב התאונה שילמה הנתבעת את שכרו המלא. לא נגרם לתובע כל הפסד השתכרות לעבר עקב התאונה הואיל והתובע עבד וממשיך לעבוד ברפא"ל בשכר מלא. התובע פרש מעבודה ברפא"ל במסגרת הסכם מקצ"ט (עובדי המקצועות הטכניים), ללא כל קשר לתאונה, ובמסגרת ההסכם אף שולמו לו, כמו לשאר העובדים, פיצויי פיטורין מוגדלים, ושב מיד לעבודתו ככרסם, הפעם במסגרת רפא"ל בע"מ, באותם התנאים כפי שחזרו העובדים האחרים . (לענין זה אני מפנה לעדות מר עופר טל בפניי בישיבת יום 12.1.2000, עמ' 12 עד עמ' 15 לפרוט', ומעדותו עולה שבשלב זה טרם הסתיימו המגעים בדבר שינוי מעמדה המשפטי של רפא"ל לחברה בע"מ). את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד מחשבת ב"כ הנתבעת לפי הפסד של 20% מתוך שכרו הנוכחי של התובע שהוא 8,064 ש"ח לחודש , בהיוון עד הגיעו לגיל 65, בתוספת פיצוי של 36,000 ש"ח בגין כאב וסבל, ו5,000- ש"ח עזרת צד ג', הגם שזו כלל לא הוכחה. לענין הפסדי פנסיה מציינת ב"כ הנתבעת בתחשיבה שכלל לא נגרמו לתובע כל הפסדים כאלה, התובע זכאי לכל הזכויות של כל עובד ברפא"ל ואין כל כוונה לפטר את התובע. (בענין זה אני מוסיף שיש גם לקרוא בהקשר זה את המסמכים שצירפה ב"כ הנתבעת להודעתה שהוגשה לביהמ"ש ביום 26.1.2000, וטענתה באותה הודעה, שרק במקרים חריגים תוכל הנתבעת לפטר עובדים הנמנים על קבוצה ד' אליה משתייך התובע) . לדעת ב"כ הנתבעת מסתכם נזקו של התובע ב 272,330- ש"ח, מהם יש להפחית אשם תורם של 50% (אם בכלל יש חבות) וכן את תשלומי המל"ל בסך 715,997 ש"ח. מכאן שיש לדחות את תביעתו של התובע, לדעת ב"כ הנתבעת, בין אם משום העדר חבות ובין אם משום שתשלומי המל"ל מכסים את מלוא נזקיו של התובע. יב. כאמור, הסמיכו אותי ב"כ שני הצדדים בישיבת ביהמ"ש מיום 12.1.2000 ליתן בתיק זה פסק דין לפי סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט. לאחר שעיינתי בחוות הדעת הרפואיות, במסמכים הרלוונטיים, ונתתי דעתי לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, ולתחשיביהם, אני מעריך את הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובע בסכום של 145,000 ש"ח, (מאה ארבעים וחמישה אלף ש"ח), וזאת מעבר לתשלומי המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 145,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, ולרבות החזר השכר ששילם התובע לרופא מטעמו ד"ר מ. גורביץ בגין חוות הדעת הרפואית, בצרוף הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) החל מן המועד בו שילם התובע את שכרו של הרופא (לפי קבלה) עד היום. הנתבעת תשלם את הסכום שנפסק במשרדו של ב"כ התובע לא יאוחר מתאריך 12.3.2000 שאם לא כן ישא הסכום שנפסק הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לענין אגרת המשפט יחול האמור בתקנה 6 של תקנות בית משפט (אגרות) תשמ"ח1987-, לפי תיקון תשנ"ו (מס' 3). תאונה בגלל כתם שמןאופנייםנפילהכביש