קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת חפץ על הרגל - האם תאונת דרכים: 1. התובע, כבן 45 שנים נפגע ברגלו בתאונה שאירעה ביום 3.5.95. נ  בכתב התביעה טען התובע שבעת שעמד בסמוך למשאית המבוטחת על ידי הנתבעת, נשבר אחד ממוטות המשאית וחבילת מטילי ברזל שהיו על המשאית נפלה ופגעה ברגלו (להלן: "התאונה"). ב התובע הגיש את התביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). ו  הנתבעת כופרת בחבות, היא כופרת בתיאור התאונה המובא לעיל וכופרת בהיות האירוע תאונת דרכים במובן החוק. נ  2. הויכוח בין הצדדים מתמצה בכך: לגרסת התובע - הוא נפגע, כאמור, מנפילת המוטות שהיו על גבי המשאית ולפיכך מדובר ב"התנתקות או נפילה של חלק מרכב או מטענו... מרכב עומד או חונה" (סעיף 1 לחוק). ב ואם כך, מדובר באירוע שהוא בגדר תאונת דרכים במובן החוק. ו לגרסת הנתבעת - התובע נפגע תוך כדי "פריקה" של הרכב, אירוע שאינו בגדר "תאונת דרכים" במובן החוק. נ  3. המחלוקת העובדתית בבית המשפט מסר התובע גרסה דומה לזו שבכתב התביעה, אם כי מפורטת יותר. ב גרסתו בתצהיר העדות הייתה זו: "3. עמדתי ליד המשאית כיוון שהייתי אמור לפרוק את המטען. 4. לפני שהתחלתי לפרוק את המטען התכופפתי להרים משהו שנפל לי (לא זכור לי מה נפל, תיתכן חפיסת סיגריות). 5. לפתע שמעתי בום הרמתי את ראשי וראיתי שחבילה אחת נופלת לכיווני, סטיתי אולם החבילה פגעה בי.... ונחתה על רגלי הימנית. ו6. אחר כך סיפרו לי כי אחת ממוטות הרכב התנתקה". נ  התובע זימן את מר שבתאי מימונה שבעת הרלוונטית היה אחראי לצוות הנהגים במקום עבודתו. מר מימונה אישר את הנאמר לעיל, הוא העיד שהוא הוזעק למקום התאונה לאחר התאונה וראה חבילת מוטות ברזל במשקל 3-2 טון ליד המשאית וכן ראה שנעקר מוט מדופן המשאית. ב  הנתבעת כופרת בתיאור המובא לעיל, בכפירתה היא נסמכת על גרסאות אחרות שמסר התובע, אחת לחוקר מטעמה והשניה למוסד לביטוח לאומי ומבקשת להעדיף אותן. ו  לחוקר מטעם הנתבעת, סיפר התובע, בין היתר: "עכשיו אני הורדתי ת...כאילו הורדתי ת'רגליות ת'מנוע באתי וקשרתי ת'חבילה. אתה מבין עוד לא קשרתי אותה באתי כאילו לקשור אותה אז כאילו באתי לעבור מהצד השני של האוטו, כי עכשיו אני צריך לפרוק בצד הזה שאני בצד הזה אסור לי לפרוק בצד הזה. נאם זה בסדר אז רק שמתי כאילו ת... הוצאתי ת'רצועות, הכנתי את עצמי כאילו לעבודה, מה שנקרא. בבסדר עכשיו המנוף היה למעלה... עכשיו אני באתי לקחת רצועות בשביל לעבור מסביב עוד לא התחלתי להרים עוד לא כלום עכשיו יענו איך שגמרתי להרים ת'מנוף...שמעתי בום, הרמתי את הראש חשבתי שהמנוע..." (עמ' 5 לתמליל). ומתיאור זה עולה שתוך כדי ביצוע פעולות הפריקה מהמשאית אירעה התאונה. בחקירתו לא שלל התובע שמסר גרסה זו, שכאמור, הוקלטה על ידי החוקר ותימלול שלה הוגש, אלא שהוא שב ואמר שאיננו זוכר מה אמר לחוקר. נ  בסיכומים טוען ב"כ התובע שהתובע שתה משקה חריף והדבר הקהה את חשיבתו ולפיכך הוא לא "דק פורתא" בתשובותיו, הוא תומך טענה זו בעדות החוקר שאישר שהתובע הציע לו לשתות משקה חריף שהיה על השולחן. בהתובע העיד בבית המשפט כ- 7 שנים לאחר האירוע, ולחוקר הוא מסר גרסה כ- 5 שנים לאחר האירוע, טענתו שאינו זוכר, בשל פרק הזמן שחלף - מתקבלת על הדעת.   ברם, התובע מסר הודעה למוסד לביטוח לאומי, ימים ספורים לאחר האירוע ב- 10.5.95 ושם הוא כותב: "תוך כדי פריקה נתלש עמוד תומך של הרכב ואז כתוצאה מכך נפל עליי חבילה של טונה וחצי ברזל בניין...". והתובע אינו כופר שמסר גרסה זו וכשנתבקש להבהיר הסתירה בין הודעה זו לבין עדותו אשר בה שב ואמר שבעת אירוע התאונה טרם החל את תהליך הפריקה - השיב שאינו זוכר מדוע כתב זאת (עמ' 6 לפרוטוקול). נ  על פי עדותו של מר מימונה הפריקה מתבצעת באופן הבא: יש לשלב את המנוף למנוע המשאית, המנוע מספק כוח למנוף. פותחים את רגליות המנוף שתפקידן לייצב את המשאית, מרימים את זרוע המנוף למעלה ואז מחברים את המטען עם שרשראות למנוף (עמ' 2 לפרוטוקול). ב  נראה לי, מבין הגרסאות שמסר התובע, להעדיף את זו שנאמרה בסמוך לאירוע - בהודעה שמסר התובע למוסד לביטוח לאומי, הודעה זו נמסרה כאשר זכרונו של התובע היה טרי וכאשר התובע כתב אותה "כמשיח לפי תומו", הגרסאות המאוחרות נמסרו על ידי התובע שנים רבות לאחר האירוע והתובע העיד על עצמו שאינו זוכר את הפרטים. ו  משמעות קבלת הגרסה שנמסרה במוסד לביטוח לאומי היא, שתוך כדי פעולת הפריקה נתלש עמוד המשאית והמוטות נפלו על התובע. יאמר, שגרסה זו משתלבת עם עדותו שמנוע המשאית פעל, עם התיאור של מר מימונה לגבי הדרך בה מתבצעת הפריקה, כמתואר לעיל, וגם עם הגרסה שמסר התובע לחוקר.   ועוד הערה בטרם סיום הדיון בפרק העובדתי - בתצהירו כתב התובע שאורך המוטות היו 6 מטר, אורכה של משאית הוא גם כן כ- 6 מטר, במהלך עדותו ביקש התובע לתקן עובדה זו ולומר שהמוטות היו ארוכים יותר. נראה לי שיש להיעתר לבקשת התיקון, בעיקר לאור העובדה שהחוקר מטעם הנתבעת העיד שהתובע סיפר לו שהמוטות היו מונחים על הקבינה וגלשו באלכסון אל תוך המשאית, משמע, הם היו ארוכים יותר מהמשאית (עמ' 8 לפרוטוקול). סיכומם של דברים הוא, שיש לקבוע שהתאונה אירעה באופן כזה שתוך כדי פריקה נתלש עמוד תומך של הרכב וכתוצאה מכך נפלו מוטות ברזל שהיו על המשאית. אין ראיות מספקות על מהלך הפריקה ועל הקשרה לנפילת המוטות ולפיכך מה שניתן לקבוע שהתובע החל בפריקת המשאית ובו זמנית גם נתלש המוט שגרם לנפילת מוטות הברזל.   4. נשוב ונפנה ללשונו של החוק: תאונת דרכים הוגדרה כ - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" "שימוש ברכב מנועי" הוא - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו... או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (סעיף 1).   מלשון החוק עולה בבירור ש"הינתקות או נפילה" של חלק מהרכב דינם כדין נסיעה ברכב, הם בגדר "שימוש ברכב מנועי". ברם, גם "הינתקות או נפילה" של חלק מהרכב כפופות להגדרה הבסיסית של "למטרות תחבורה" משמעות הדבר, שאם ההינתקות של חלק מהרכב אירעה שעה שהרכב שימש ליעוד אחר, לא לנסיעה או כניסה, החניה וכו' - האירוע לא יכנס לגדר "תאונת דרכים" במובן החוק. "על פי ההגדרה הבסיסית, הדרישה ל"שימוש" ברכב והדרישה כי השימוש יעשה "למטרות תחבורה" הן שתי דרישות נפרדות ומצטברות, לפיכך, העובדה כי אין חולק שבמקרה דנן מדובר ב"שימוש" ברכב מנועי, אינה מלמדת כי השימוש נעשה למטרות תחבורה". (רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פד"י נא (3) 825,827).   ובעניין עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ אומר כבוד הנשיא ברק: "על השופט לבחון קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית (1) מאורע (2) נזק גוף (3) עקב (4) שימוש (5) רכב מנועי (6) למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד המרכיבים הללו אינו מתקיים ואין נפקא מינא מהו המרכיב שאינו מתקיים - משמע, שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית". (ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח לאומי פ"ד נ(3)532). במקרה דנן, כאמור, תוך כדי פריקה וטעינה אירעה התנתקות של חלק מהרכב, בעת שההתנתקות אירעה לא נעשה שימוש ברכב למטרות תחבורה, אלא לצורכי פריקה וטעינה, שימוש שהוצא מגדרי "שימוש" ברכב בהתאם להגדרת ה"שימוש" ואינו עונה על דרישות המבחן התעבורתי שבבסיס תיקון מס' 8, להבדיל מהמבחן הייעודי, ולפיכך האירוע לא יכנס לגדרי החוק.   5. בעניין עוזר אמר עוד בית המשפט:   "במסגרת הרשימה של העניינים שיש לראותם "שימוש" נקבע בתיקון מס' 8 במפורש כי "טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד", אינו "שימוש ברכב מנועי. בכך יש שינוי מהותי לעומת הדין הקודם. כפי שראינו, טעינה ופריקה מהוות "שימוש" ברכב, הן לפי המבחן הייעודי והן על פי המבחן התעבורתי. עתה נקבע - בסטייה מהמגמה התעבורתית הכוללת - שלא לראות בפריקה ובטעינה כשהרכב עומד משום "שימוש ברכב". לאור "מעמד" זה של הפריקה והטעינה, יהא על בית המשפט להגדיר במדויק את מהותו של הטעינה והפריקה, את השלב שבו פעולות אלו מתחילות והשלב שבו הן מסתיימות, כן יהיה מקום לבחון את הדין, מקום שאותה פעולה עצמה מזווית ראייה אחת היא בגדר טעינה או פריקה ומזווית ראיה אחרת היא כניסה או יציאה (ועל כן בגדר שימוש) בעיות אלו לא מתעוררות בערעור שלפנינו ועל כן לא נדון בהן". (שם, בעמ' 566) .   והדברים נכונים כמובן גם לגבי "הנתקות או נפילה", ברם דומה בעיני שבעניינו לא מתעוררת בעיה זו שלא זכתה למענה בעניין עוזר, הואיל ובעת שאירעה ההתנתקות הרכב לא שימש למטרות תחבורה, חסרה אפוא חוליה בהגדרת השימוש, חוליה חסרה אחת משמעה שאין המדובר בשימוש וממילא לא מדובר בתאונת דרכים במובן החוק.   לו היה מקום לקבוע שנעשה ברכב שימוש למטרות תחבורה, היה מקום להידרש לשאלה הנ"ל שהושארה בצריך עיון בעניין עוזר.   המסקנה מהנאמר לעיל, שהאירוע נשוא תביעה זו אינו נכנס לגדריו של המונח "תאונת דרכים" במובן החוק ולפיכך דינה של תביעה זו להדחות.   התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט ב"כ בסכום כולל של 2,500 ₪ בתוספת מ.ע.מ. כחוק.תאונת דרכיםשאלות משפטיותנפילה