סטיה מהסדר טיעון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סטיה מהסדר טיעון: 1. המערער הועמד לדין בבית משפט קמא על שהחזיק, בסמוך לביתו שבקדיתא, סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל של 1320 גרם. הוא הודה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, תוך שהוא מבקש לצרף תיק פ"א (מספרו 301/00), שם הוא נחשד בהחזקת 10 גרם סם מסוכן מסוג קנאבוס.   2. נוכח הודאתו הורשע המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובתיק פ"א הנ"ל (אחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי ושלא לשימוש עצמי, ס' 7(א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973).   3. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו בעלי הדין, כי עונשו של המשיב ייגזר לשישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, כמו גם מאסר מותנה לתקופה שיקבע בית המשפט. אלא שבית משפט קמא מאן ללכת בדרך שהיתוו הצדדים. הוא דחה את הסדר הטיעון, משמצא כי העונש חורג באורח בלתי סביר מן ההולם את העבירה ואת נסיבותיו של המערער. הוא גזר את דינו של המערער ל- 18 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי (לשלוש שנים), וקנס בסך של 2,000 ₪.   על כך משיג בפנינו המערער. הוא מבקש לשכנע, כי לא ראוי היה לו, לבית המשפט קמא, לסטות מן המוסכם בהסדר הטיעון.   4. המשיבה מצדדת בדחייתו של הסדר הטיעון, כפי שעשה בית משפט קמא. היא מסבירה, כי התובע הגיע להסדר טיעון שלא קיבל עליו את אישור הממונים, אישור שלא היה ניתן מעולם אם היה מתבקש, משום חוסר סבירותו של ההסדר.   הלכה פסוקה היא מלפני בית המשפט העליון, כי הסדר טיעון יש לקיים, דרך כלל. אימתי יסטה בית המשפט מהמוסכם בהסדר טיעון, על כך נתונות גישות מספר בבית המשפט העליון, ובעלי הדין הרחיבו בהן בטיעוניהם שבכתב. אין לנו להיזקק להבחנה שבין הגישות השונות, משמצאנו בענייננו, כי גם לפי הגישה המחמירה (עם הנאשם), על פיה סטיה מהסדר טיעון תיעשה מקום שבית המשפט מצא חריגה משמעותית של העונש המוסכם ממדיניות הענישה הנוהגת, לא היה מקום לסטות מהסדר הטיעון. על מנת שנבהיר את דעתנו, הבה ונפרוס את נסיבותיו האישיות של המערער, והרי חשיבותן לגזירת הדין ברורה.   5. ובכן המערער בן 23 שנה בלבד. הסתבכותו הראשונה בפלילים ארעה בשנת 1995, שאז (בהיותו קטין) הוא לא הורשע, והוטל עליו פיקוח של קצין מבחן, בשל עבירות של התפרצות, היזק לרכוש ותקיפה. בשנת 1996 הוא הורשע בתקיפת שוטר, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. נגזרו עליו קנס בסך של 1,000 ₪ וששה חודשי מאסר על תנאי (לשנתיים). בשנת 1997 הורשע המערער בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, ודינו נגזר לשלושה חודשים.   אם כך זהו עברו הפלילי של המערער. העבירה האחרונה נעברה על ידו לפני 5 שנים. באמתחתו עבירה אחת בלבד בעבירות סמים, ואף היא - לצריכה עצמית בלבד. העבירה נשוא הערעור לפנינו היא עבירתו הראשונה בשימוש שלא לצריכה עצמית. לפי נסיבות אלה - אין לומר על העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון, משמע מאסר בפועל בן 6 חודשים (שירוצה בעבודות שירות) ומאסר מותנה לתקופה שיקבע בית המשפט קמא, כי הוא חורג באורח משמעותי ממדיניות הענישה הנוהגת. בית משפט קמא הפנה, אמנם, לשני גזרי דין בשני עניינים שונים, בהם החמירו בתי המשפט בעניינם של הנאשמים. דא עקא, לבד מכך שבמקרים הללו נסיבותיהם של הנאשמים היו קשות מנסיבותיו של המערער שלפנינו, הרי שגם אם נראה בפסיקה זו משום פסיקה מחמירה, ראינו שורה ארוכה של פסקי דין במקרים אחרים (כגון אלה אליהם הפנה הסניגור המלומד בסיכום טענותיו), המקילה עם הנאשמים, אף יותר מן העונש שעליו הוסכם בענייננו בהסדר הטיעון. ודוק: אין אנו אומרים, כי אלמלא הסדר הטיעון היינו רואים בעונש שגזר בית משפט קמא משום עונש מחמיר באורח חריג. אדרבא, אנו רואים את העונש שגזר בית משפט קמא כעונש סביר, שאם היה עומד לבדו, בלא הסדר טיעון, יש להניח כי לא היינו מתערבים בו. אלא שלא זהו המבחן כאמור. המבחן טמון בסטייה (משמעותית) של העונש המוסכם מן העונש ההולם את מעשה העבירה ואת נסיבותיו של הנאשם. ולפי מבחן זה מצאנו, כי לא היה מקום לסטיה מהסדר הטיעון.   6. לאחר שנתן המערער את טיעוניו בכתב - הניחה בפנינו המשיבה הודעה על גזר דינו של שותפו לעבירה של המערער (בהחזקת 1320 גרם קנאבוס). מן ההודעה למדנו, כי השותף הודה במסגרת הסדר טיעון, ודינו נגזר (על פי המוסכם בהסדר) ל- 15 חודשי מאסר בפועל ולמאסר מותנה בן 18 חודשים. כמו כן הופעל כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים, על מנת שריצויו ייעשה בחופף (באופן מלא) למאסר בן 15 חודשים שנגזרו עליו.   בגזר דין זה של השותף אין כדי לשנות ממסקנתנו שלמעלה. תחילה נציין, כי אין אנו יודעים את נסיבותיו האישיות של השותף, ובכללן עברו הפלילי. אנו יודעים כי הוא מבוגר מן המערער ב- 8 שנים. מכל מקום, את גזר הדין (עליו הסכימו בעלי הדין שם) אנו עשויים לראות ככזה, שעבור העבירה המשותפת (למערער ולשותפו) ירצה השותף 3 חודשי מאסר בפועל בלבד (משום החפיפה בעונש המותנה שהופעל). יוצא איפוא, לגזר הדין אין השלכה למסקנתנו שלמעלה, ואולי הוא אף מחזקה.   7. סיכומו של דבר, אנו רואים להתערב בגזר הדין, על מנת לשוב לתלם שהיתוו בעלי הדין בהסדר הטיעון. אנו גוזרים, על כן, את עונשו של המערער כך: -   א. מאסר בפועל בן 6 חודשים, שירוצה בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת של הממונה על עבודות השירות.   ב. עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים, והתנאי הוא שמשך שנתיים מהיום לא יעבור המערער כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973.   ג. אנו דוחים את המשך הדיון ליום 10/12/02, שעה 9:30 על מנת שעד אז תהא מונחת בפנינו חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)