לאחר התאונה החלה התובעת לסבול מחרדות, חלומות בלהה והתקפי זעם, ועל כן טופלה ע"י פסיכותרפיסטית מחודש פברואר 1998 ובמשך כשנה וחצי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיוטים בעקבות תאונת דרכים: 1. העובדות הצריכות לעניין לפני תביעתה של התובעת ילידת 5/11/1985 (להלן:- "התובעת"). ביום 3/1/1998, כך עולה מכתב התביעה, נסעה התובעת (בהיותה כבת 12 שנים) ברכב מ.ר. 2635087, אשר היה נהוג באותה העת ע"י הנתבע מס' 1. במהלך הנסיעה היה הרכב מעורב בתאונת דרכים והתובעת נלכדה בתוכו, עד שחולצה ע"י מכבי-אש. עקב התאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף ובגינם הגישה תביעתה זו (להלן:- "התאונה"). הנתבעת מס' 2, עילית חברה לביטוח בע"מ, ביטחה במועדים הרלבנטיים את הרכב ואת נהיגתו של הנתבע מס' 1 בו. בישיבת יום 19/3/2002 הודו הנתבעים בקרות אירוע התאונה ובחבותם לפצות את התובעת בגין נזקיה, בהתאם להוראותיו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. אשר על כן, נותרה תלויה ועומדת אך שאלת גובה נזקיה של התובעת, ולה אדרש בפסק דיני זה. 2. מהות הפגיעה ממקום התאונה פונתה התובעת אל חדר המיון של בית-החולים "אסף הרופא", שם הלינה על מכה בראש, בצוואר וברגל שמאל. בחדר המיון נבדקה התובעת ע"י אורתופד, אשר מצא: "…בבדיקה: תנועות צוואר ללא רגישות. כח גס החזרים ותחושה שמורים בגפיים עליונות. בסקירת השלד: רגישות והמטומה קטנה בקידמת השוק השמאלית ללא חסר נוירווסקולרי. ללא פגיעה בעור…" פלסטיקאי שבדק את התובעת מצא, כי לתובעת חתך של 4 ס"מ במצחה, אשר נתפר במיון. התובעת שוחררה לביתה עם הנחיה לשוב למיון, במידה ויחזרו מחושי הראש ו/או הקאות. 3. נכותה של התובעת לאחר התאונה החלה התובעת לסבול מחרדות, חלומות בלהה והתקפי זעם, ועל כן טופלה ע"י פסיכותרפיסטית מחודש פברואר 1998 ובמשך כשנה וחצי. כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום פסיכיאטריית ילדים ונוער מונה ד"ר יעקב פולאקביץ (להלן:- "המומחה"), אשר בדק את התובעת ובסיכום לחוות דעתו מיום 23/8/2000 (ת/1) קבע, כי: "…לדבריה ולדברי הוריה מאז התאונה חל שינוי בהתנהגותה של שירן, נעשתה יותר עצבנית ורגזונית, פחות נינוחה לסביבתה... כיום קיימת הפרעה קלה המגבילה את תפקודה החברתי, הקשורה באי-נכונותה לצאת מהבית למקומות מרוחקים….תפקודה הלימודי הינו נמוך על-פי דיווחיה ודיווח הוריה… סקירת הסימפטומים…מצביעים על כך ששירן סובלת מתמונה של תסמונת בתר-חבלתית (P.T.S.D) הקשורה לתאונת הדרכים בה היתה מעורבת... לאור האמור נראה כי יש מקום לקבוע לשירן אחוזי נכות בשנה הראשונה לאחר התאונה בגובה 20%.... החל מהשנה השניה יש מקום לקבוע עקב הסתמנות התמונה הפוסט טראומטית ככרונית קלה יותר אחוזי נכות בגובה 10% לצמיתות... כמו כן מומלץ כי שירן תופנה להמשך טיפול פסיכולוגי כדי לעזור לה לעבד את התהליך הטראומטי שעברה. עלות טיפול זה במסגרת פרטית הינה כ-300 ₪ לפגישה, בתדירות של אחת לשבוע במשך כשנה (40 פגישות). אין לצפות כי בתום התהליך הטיפולי ניתן יהיה להפחית את אחוזי הנכות..." (ההדגשה במקור - א.ד.) ב"כ הנתבעות שלח אל המומחה שאלות הבהרה. בתשובותיו (נ/2) הבהיר המומחה, כי נכותה של התובעת נקבעה על סמך מספר סימפטומים: שינוי התנהגותי; ירידה בתפקוד החברתי והפסקת פעילות בקבוצת הכדורסל בה שיחקה לפני פציעתה; ירידה בלימודים והפרעות בשינה, וכי מירב הסיכויים הם שנכותה נגרמה בעקבות התאונה, ואין מדובר בתהליך התבגרות נורמטיבי. ד"ר פולאקביץ נחקר על חוות דעתו ועל תשובותיו בישיבת יום 20/6/2002 ושם הונחו לפניו מספר הנחות עובדתיות לגבי תיפקודה של התובעת כיום וכך השיב: "ש.: אני אומר לך שלאבא יש קיוסק והילדה, ראינו אותה, עובדת בקיוסק לבד בתחנה המרכזית... מגיעה שעות על גבי שעות, היא עובדת לבד ומסדרת... ת.: בהנחה שהיא אכן עובדת זה רק ישמח אותי. זה לא אומר שאין לה בעיות אחרות שעלולות לפגום בתפקוד שלה. זה שהיא מסוגלת לעבוד היום בחנות לבד, לשרת אנשים באזור של המון סואן, זה יופי, זה אולי מעיד על איזשהו שיפור במצבה שציפיתי שיקרה ביחס לתקופה..." (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 7-27) ביחס לעובדה, כי קיים רישום בתעודת בית הספר של התובעת מחודש אפריל 1998, לפיו - משתתפת התובעת בנבחרת הכדורסל של בית הספר, למרות שפרשה מאימוני קבוצה מקצוענית, העיר המומחה, כי: "...המידע לגבי המשחק שלה בביה"ס, כן או לא, שאני לא נכנס לזה, היא השתתפות בקבוצת כדורסל בבי"ס, ואני מניח שכללי המשחק או כללי התפקוד בביה"ס במשחק הם מעט פחות קשורים (צ"ל קשוחים - א.ד.) מאשר קבוצה מקצועית כמו אליצור. אולי שם, בביה"ס היא הצליחה להתמודד ולשחק וזה רק משמח לחשוב שהיא הצליח (כך במקור - א.ד.) ... בהמשך נאמר שהיא עזבה את אליצור ולגבי המשחק שלה בביה"ס אין לי מושג אם נמשך או לא... הקושי שלה היה לעמוד בתנאים היותר רגשיים של ההתמודדות ובדרישות של המאמנים..." (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 24 - עמ' 11 לפרוטוקול שורה 3) ובהמשך: "...היא בעודף משקל. בכך אפשר לתלות גם את הפסקת הפעילות הספורטיבית. הדיווח שהיא יושבת יותר בבית והיא פחות פעילה, אין ספק שאם נמצאים בבית אזי שהתעסקות סביב אוכל, במיוחד מי שיש לו נטיה, בוודאי היא אכלה יותר והגיעה לעודף משקל..." (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 1-3) ביחס לירידה אפשרית בהישגיה הלימודיים של התובעת, מסביר המומחה (בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 9-11): "...יש ירידה ברמת הלימודים בכיתה י'. אני לא חושב שאני לא יכול לייחס את זה כרגע...לתאונה בייחוד לאור העובדה שבכיתה ט' לא ראינו ירידה. לעובדה שלא הייתה ירידה בלימודים בשנה וחצי שלאחר התאונה יש משמעות..." ובהמשך: "הירידה בציונים נראתה רק בכיתה י' וזה בערך שנה וחצי מהתאונה ולא מיידית לאחר התאונה. בתיכון יש דרישות גבוהות יותר. אני פחות מתייחס לנושא הציונים..." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 5-7) המסקנה אליה מגיע המומחה בעקבות כל האמור לעיל חשובה לענייננו: "...לאור הנתונים שהצגת...החזרה לתפקוד בעבודה בקיוסק של אביה במקום סואן, הציונים... אני מסכים אתך שעולה סימן שאלה האם הצורך היום בהכרה של 10% נכות עדיין שריר וקיים, אם היא חזרה לתפקוד כל כך טוב, אני מקבל בנתונים החדשים שהוצגו כאן שהוא עולה בסימן שאלה. לאור הנתונים החדשים שהוצגו לי הייתי מעריך את הנכות בשנה ראשונה 20%...היום לפי התפקוד ספק אם יש לה אחוזי נכות..." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 4-14) ואולם, כוחה של מסקנה זו פג, משנפרשה מלוא התשתית הראייתית בבית המשפט. המומחה הבהיר בחקירתו הנגדית, כי התרשם בעיקר מן העובדה שהתובעת עובדת במשך שעות ארוכות לבדה בקיוסק של אביה, הממוקם במקום סואן, ומכך הסיק על כוחותיה הנפשיים להתמודד לבדה בסיטואציה שכזו. ואולם, לא מניה ולא מקצתיה - חרף הבטחתו של ב"כ הנתבעים, לא הוכחה הנחה זו, וכל ראיה על עבודתה של התובעת באותו קיוסק, לא הובאה! מטעם התובעת העיד אביה, מר יצחק דוד ובתצהירו (ת/2) טען, כי מאז התאונה נמנעת התובעת ממפגשים חברתיים ומשפחתיים ומעדיפה להישאר בבית וכי התובעת מעולם לא עבדה בקיוסק (סעיפים 12, 16 לסיכומי התביעה). בישיבת יום 30/4/2003 נחקר אביה של התובעת על תצהירו וטען, כי בתו לא עובדת בקיוסק ומעולם לא עבדה בו (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 11-16), שאת חברותה בקבוצת הכדורסל ואת האימונים היא הפסיקה מחמת התאונה (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 1-8; עמ' 33 שורות 1-7) ושהתאונה גם גרמה להידרדרות בהישגיה הלימודיים (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 22-30). לבד מתעודות בית הספר של התובעת, אשר צורפו כבר במסגרת שאלות ההבהרה, ותצהיר מנהל צוות החוקרים שמצהיר על כשלונו באיתור החוקר הרלבנטי ממשרדו שצורף לסיכומים, לא הובאה מטעם הנתבעים כל עדות שהיא, ומכאן שעדות התביעה לא נסתרה, רובה ככולה. למותר לציין, כי ההפניה אל דו"ח חקירה שהוצג לעיוני בלבד במסגרת קדם המשפט ואשר לא הוצג כראיה, דינה להידחות. עוד יצוין, כי למרות תצהירו של אותו מנהל צוות חוקרים, לא הובהר עד כמה עשו הנתבעים לאיתורו של אותו חוקר שיזים את דברי האב, והכיצד בלעתו האדמה. יצויין, כי העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם היתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמאית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602). עוד לענין זה יצוין, כי בחקירתו הבהיר האב, מדוע לא הובאה התובעת לעדות, וזאת בשל החשש והרצון של אביה, כי מעמד שכזה ישפיע לרעה על מצבה הנפשי (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 1-3), והסבר זה מניח את הדעת. לפיכך, אין לקבל את טענות הנתבעים בסוגיה זו (פרק ג' לסיכומיהם בכתב). בנוסף יוער, כי העובדה שהאב מעיד על מצבה של בתו איננה בהכרח מהווה עדות מפי השמועה (כנטען ע"י הנתבעים בפרק ב' לסיכומיהם), באשר זה העיד על אשר ראה, חזה וחווה בעצמו, כמי שמכיר את בתו היטב ונמצא בקירבתה רוב הזמן. עם זאת, ביהמ"ש יידע לתת לעדותו את המשקל הראוי, שכן מדובר בעיקר בתהרשמות. בסיכומיה מרחיבה התובעת עד למאוד בטענותיה בדבר חוסר האמת, לכאורה, המצוי בעובדות שהוצגו בפני המומחה בעת חקירתו ושהובילו לשינוי בחוו"ד ולהטלת ספק בהיוותרותה של נכות צמיתה לתובעת. כך היא טוענת (סעיף 8(א) לסיכומיה), כי יש לקבל את עדות האב, כאילו הבת איננה עובדת בקיוסק. בנוסף, יש לקבל את הסברי התובעת לסיבת הפרישה מאימוני הכדורסל, כיוון שטענות הנתבעת אינן מבוססות בראיות. העובדה, כי חדלה מלהתאמן עקב 'חוסר עניין' תואמת, לטענתה, את תמונת התסמונת הפוסט-טראומטית, אותה ייחס המומחה לתובעת בחוות דעתו (סעיפים 8(ב) ו-(ג)). בנוסף טוענת התובעת, כי עיון בתעודות התובעת מביה"ס מצביע על ירידה משמעותית בהישגיה לאחר התאונה וזאת ללא קשר למעבר מבי"ס יסודי לתיכון (סעיף 8(ד)). לבסוף, מבקשת התובעת לקבל את עדות האב כעדות מקור ולא לזקוף את הימנעות התובעת מלהעיד בעצמה לחובתה (סעיף 17 לסיכומיה), להותיר את קביעתו המקורית של המומחה בדבר נכות בשיעור 10% על כנה ולהכיר בנוסף בנכות תפקודית של 33% (סעיף 16). כאמור לעיל, לא נמצא כל אישוש לטענות הנתבעים בדבר עבודת התובעת בקיוסק ובדבר הפסקת האימונים בכדורסל עובר לתאונה, וזאת בניגוד למובטח. לפיכך המסקנה השונה, אליה הגיע המומחה בנוגע לנכותה הצמיתה של התובעת במהלך חקירתו בביהמ"ש, שנשענה בעיקרה על טיעון חזרתה לעבודה במקום הומה אדם ותוך התמודדות לבד באותו קיוסק, טיעון שלא אושש, איננה יכולה להיוותר על כנה. עם זאת, אין לקבל את כלל טענותיה הנ"ל של התובעת, באשר גם אם היינו מכירים בספק רב בקיומה של ירידה אותנטית בהישגיה של התובעת בלימודים ונייחסה לתאונה, עדיין לא הוברר לגמרי הקשר הסיבתי בין פרישתה מאימוני הכדורסל לבין התאונה. עדותו של האב אינה יכולה להיחשב כבעלת משקל ודיות מספיקים להכרעה, באשר היא עדות יחידה של עד, אשר יש לו עניין בתוצאת ההליך, כמשמעותה בסעיף 54(3) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 (ראה גם: י' קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999) (הוצאת דיונון), חלק שלישי, 1047-1048). בבואי לשקלל את כל הנתונים, קרי - התיעוד בדבר הטיפול הנפשי שעברה התובעת במשך כשנה וחצי בסמוך מאוד לאחר התאונה (וזאת מבלי להכנס לתוכן הדברים, משאלו הובאו ע"י האב מכלי שני); העובדה שהתובעת עברה מצב דחק בעת התאונה, משנכלאה ברכב הפגוע ונזקקה לשירותי חילוץ; העובדה שהמומחה התרשם מכנותה של התובעת וכן עדותו של האב על השינויים המהותיים במצבה הנפשי, החברתי והלימודי של התובעת בעקבות התאונה, ומאידך העובדה שציוניה של התובעת ירדו דווקא עם המעבר לתיכון וכי כיום ציוניה טובים, והעובדה שהתובעת לא הובאה לעדות ונבצר ממני להתרשם ממנה וגרסתה נסמכת על עדותו של אביה לבדה, אשר חלק נכבד הימנה מהווה עדות מפי השמועה, מביאים אותי למסקנה, כי דעתו המקצועית של המומחה מטעם ביהמ"ש, לפיה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%, לא נתערערה לגמרי, שכן חזרתו של המומחה מקביעה זו נשענה על משענת קנה רצוץ וההנחות שהונחו לפתחו במהלך חקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבעים לא הוכחו כדבעי, ומאידך גיסא - לאור הראיות שהובאו נראה לי לנכון להעריך איפוא את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור נמוך יותר של 6%. 4. נזקיה של התובעת עותרת התובעת לפיצוי במספר ראשי נזק ואדון בהם ראשון-ראשון ואחרון-אחרון. א. הפסד כושר השתכרות בעתיד מבקשת התובעת, כי תפוצה בגין האובדן הצפוי להכנסתה בעתיד בשיעור 33% מהשכר הממוצע במשק, ואולם משקבע ד"ר פולאקביץ, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% ולאור קביעתי לגבי שיעור הנכות התפקודית, תפוצה התובעת בשיעור 6% מהשכר הממוצע במשק (נטו) בהיוון כפול מתאים, ובסה"כ בסכום של 106,705 ₪. ב. עזרת צד ג' לטענת התובעת (סעיף 20 לסיכומיה) נזקקה היא לתמיכת הוריה עקב סיוטי הלילה, נדודי השינה וחששה לצאת מן הבית. את עזרת הוריה מעריכה היא בכ-1,500 ₪ לחודש וזאת למשך 65 חודשים ובסה"כ - 97,500 ₪. התובעת טוענת בנוסף, כי היא תמשיך ותיזקק לעזרת הוריה וכן לעזרה בסידור ובניקיון חדרה וביתה בשווי מוערך של 200,239 ₪. סבורתני, כי הצדק עם הנתבעת (פרקים ח-ט לסיכומיהם), כי גם כאן הגזימה לא מעט התובעת בהערכת הנזקים שנגרמו ושיגרמו לה. אמנם העריך המומחה מטעם ביהמ"ש את נכותה בכ-20% למשך שנה לאחר התאונה, ואולם מדובר בנכות נפשית, אשר אינני רואה כיצד הקשתה זו על התובעת לשמור על חדרה מסודר. גם בעתיד לא נראה לי, כי היא תוגבל בתחום זה. גם קביעתה של נכות נפשית צמיתה לא משנה לעניין זה. מעבר לכך, עסקינן בעזרת בני-משפחה, אשר מחד לא גובתה בראיות (ולרבות אישורי שכר, המעידים על היעדרות ההורים מעבודתם ו/או על כל הפסד כספי שהוא) ומאידך גיסא, לא בהכרח חורגת היא מהעזרה הרגילה, אותה מעניקים הורים לילדיהם [וראה: ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף" (הוצאת כרמל - מהדורה רביעית, תשנ"ח) בעמ' 561 - 565], וזאת יש לזכור - התובעת לא אושפזה ולו ליום אחד ומבחינה גופנית גרידא, לא סבלה מנזק של ממש. עם זאת, לאור קביעותיו של המומחה בדבר נכותה בעבר ולאור היזקקותה האותנטית לטיפול פסיכולוגי, קובעת אני, כי התובעת תפוצה בגין נזקיה בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ וזאת על דרך האומדנא. ג. עזרה בלימודים לטענת התובעת, חלה הידרדרות בלימודיה בתקופה שלאחר התאונה ולטענת אביה - היא נזקקה לשיעורים פרטיים והללו אף ניתנו לה במימון הוריה. ואולם, התובעת לא הציגה כל עדות או מסמך שהוא לאישוש טענתה בדבר פיצוי בסך 10,000 ₪ בראש נזק זה. אביה הסביר זאת בהיעדרו של נוהג רישום קבלות בתחום עיסוק זה, ובכך שלא נדרש להביא לעדות את המורה הפרטית, אך בכך לא סגי. סבורני, כי הירידה בהישגיה של התובעת, שבאה לידי ביטוי בתעודותיה מביה"ס (ת/3, נ/3 ו-נ/4) איננה ירידה כה דרמטית, כפי שנטען בסיכומי התביעה, אלא ירידה מתונה בלבד, אשר נובעת בעיקר מסיבות שאינן בהכרח קשורות לתאונה ומהיותה של התובעת תלמידה בינונית גם עובר לתאונה, כמו גם מן המעבר לבית ספר תיכון. כך או כך - הלכה מושרשת היא, כי יש להוכיח הן את עצם קיומו של הנזק המיוחד והן את גובהו (וראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 255). לפיכך, לא ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק מיוחד זה, אשר לא הוכח כלל ועיקר. ד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד מעריכה התובעת את הוצאותיה לטיפולים פסיכולוגיים ולנסיעות אליהם ומהם ב-6,000 ₪. היא מעריכה גם את נזקיה העתידיים בראש נזק זה ב-15,000 ₪. דא עקא, התובעת נמנעה מלצרף כל ראיה (ולרבות - קבלות), אשר תאשש את טענתה זו, וזאת למרות שאביה טען בעדותו, כי: "...יש לי קבלות של גב' קרן... יש לי קבלות ששילמתי מכספי דרך קופ"ח..." (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 26-27) עם זאת, מאחר ואכן קיים תיעוד באשר לטיפול פסיכולוגי שניתן לתובעת ולאור התייחסותו והמלצתו של ד"ר פוליאקוביץ להמשך טיפול, תפוצה התובעת בסכום גלובלי של 18,000 ₪, המביא בחשבון גם את הצורך בטיפול נפשי במשך שנה, כהמלצת המומחה וכן נסיעות לצורך אותם טיפולים. ה. נזק שאיננו נזק ממון בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, יפסק לתובעת הסכום המתאים, המסתכם נכון ליום כתיבת פסק הדין בסכום של 17,664 ₪, וזאת לאור שיעור נכותה הרפואית של התובעת, כפי שנקבעה ע"י המומחה ובטרם חזר בו המומחה מקביעתו. 5. סיכום סופו של יום קובעת אני, כי הנתבעים ישלמו לתובעת בגין נזקיה הנובעים מן התאונה נשוא כתב התביעה, את הסכומים הבאים כדלקמן: א. בגין אבדן כושר השתכרות בעתיד - 106,705 ₪ ב. בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ ג. בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד - 18,000 ₪ ד. בגין נזק שאיננו נזק ממון - 17,664 ₪ סה"כ - 152,369 ₪ על הסכום של 152,369 ₪ יוסיפו הנתבעים וישאו בשכ"ט ב"כ התובעת בשיעור 13% + מע"מ וכן ישאו באגרת ביהמ"ש. כל הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית למדד מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תאונת דרכים