קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך שכר טרחה שהוסכם בעל פה: נתוני רקע 1. התובעת היא חברת עורכי דין המנהלת משרד עורכי דין. הנתבעים הם בעל ואישה שהיו לקוחות המשרד הנ"ל. הנתבע 1 (להלן - "הנתבע") שימש כיהלומן בזמנים הרלוונטיים. 2. בחודש יוני 1995 פנה הנתבע לעורך דין X (להלן - "עו"ד X"), משותפי משרד עורכי הדין, וביקש שהמשרד ייצג את הנתבע ואת אשתו, היא הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת"), בתובענה שהוגשה כנגדם על ידי גב' אור (להלן - "אור"), בתובענה אזרחית על סך 224,000 ש"ח שהוגשה כנגד הנתבעים בבית משפט זה ב- ת.א. 9099/95. אין חולקין כי המשרד ייצג את הנתבעים בתביעת אור הנ"ל. התביעה הנ"ל התבררה בפני כב' השופט גנון, לאורך ישיבות ממושכות. בסופה של דרך, ובפסק דין מפורט של כב' השופט גנון (נספח ט' לתצהיר עדותה של עו"ד נעמה X), נדחתה תביעת אור כנגד הנתבעים והיא אף חוייבה לשלם להם הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ. 3. התובענה שבפניי הוגשה על ידי התובעת לתשלום יתרת שכ"ט עו"ד שנותרו הנתבעים חייבים לה. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעים ביקשו וקיבלו רשות להתגונן לאחר שהפקידו סך של 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט. עוד סוכם כי יינתן פסק דין חלקי לזכות התובעת על סך 1,765 ש"ח, בגין היתרה שלא הייתה שנויה במחלוקת, ולו לשיטת הנתבעים. סכום זה שולם על ידי הנתבעים לתובעת. סוכם כי תצהירו של הנתבע, שתמך בבקשת הרשות להתגונן, יהא כתב הגנתם של הנתבעים. 4. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירה של עורכת דין X (להלן - "עו"ד X"), כמי שטיפלה באופן אישי בייצוגם של הנתבעים בתביעת אור הנ"ל, וכן של עו"ד X, אליו פנה הנתבע וביקש את הייצוג ועמו, על פי הנטען, סוכמו תנאי שכה"ט. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע ושל הנתבעת. ככל שעסקינן בתצהירה של הנתבעת, הונחה בפניי בקשה בתיק בש"א 4107/03, להורות על הוצאת תצהירה מתיק ביהמ"ש. סוכם כי אף בקשה זו תוכרע בגדר פסק דיני זה. 5. לאחר שתצהירי העדויות הונחו בפניי הסכימו בעלי הדין כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. להלן יובאו בתמצית גרסאות בעלי הדין. גרסאות בעלי הדין 6. אין חולקין כי בין הנתבע לבין עו"ד X הייתה היכרות מוקדמת וידידות אישית. זה היה הרקע לפנייתו של הנתבע לעו"ד X לשם נטילת ייצוגם של הנתבעים בתביעתה של אור. לשיטת עו"ד X סוכם כי הטיפול בתביעה יועבר לעורכת הדין אורית אסנין ממשרדו. סוכם עם הנתבע כי שכר הטרחה יהיה מבוסס על חיוב לפי שעות עבודה והופעות בבית משפט, בהתאם לתעריף המקובל במשרד. בהמשך, ולנוכח צאתה של עורכת דין אסנין לחופשת לידה, הועבר הטיפול לידיה של עו"ד X. 7. משעה שהסתיים הטיפול בתיק, ובהצלחה כאמור, נשלח לנתבעים חשבון המבוסס על חיובי שעות עבודה וריכוז שעות עבודה. חשבון זה העלה יתרת סך של 39,034 ש"ח, לא כולל מע"מ. הנתבע פנה לעו"ד X. הוא שטח בפניו את מצבו הכלכלי הקשה הנטען ומשום כך, ולפנים משורת הדין, הוענקה לו הנחה. חשבון שכר הטרחה הופחת לסך של 20,000 ש"ח, בנוסף למע"מ והחזרי הוצאות בפועל. לנוכח זאת נשלח חשבון מעודכן שהראה יתרה על סך 24,072 ש"ח. לאחר מכן התקבל מאור סך 7,020 ש"ח בגין חיובה בהוצאות בגדר פסק דינו של כב' השופט גנון. סכום זה נוכה מיתרת החשבון. לאחר שהנתבעים לא פרעו את יתרת החשבון, הוגשה התביעה. 8. הנתבע טוען כי אכן פנה לעו"ד X, מכרו משכבר הימים, וביקש כי ייטול על עצמו את ייצוגם של הנתבעים בתביעת אור. הסיכום היה כי עו"ד X, והוא בלבד, יטפל בייצוגם של הנתבעים. באותה שיחה סוכם ששכ"ט עוה"ד יעמוד על סך קבוע של 10,000 ש"ח, לא כולל מע"מ, בגין מכלול השירותים המשפטיים עד לסיום הטיפול בתביעה. אכן בתחילה נפגש הנתבע עם עורכת דין אסנין לשם ניסוח כתב הגנה. בהמשך נוכח הנתבע כי מטפלת בנתבעים לכל אורך הדרך עו"ד X, וזאת בניגוד לסיכום הנטען. ואולם מאחר והנתבע נוכח "שכישורייה המשפטיים לא נופלים מכישוריו של עו"ד X לא התעקשתי על ייצוגנו על ידי עו"ד X" (סעיף 6 לתצהיר הנתבע). 9. לשיטת הנתבעים הם נותרו חייבים לתובעת יתרה בסך 1,765 ש"ח. זאת הכיצד ? מסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ יש לזקוף סך 7,020 ש"ח ששולם על ידי אור, כמבואר. באשר ליתרה נוספת מתוודעים אנו לעיסוקו של הנתבע כיהלומן. אביו של עו"ד X, המנוח דניאל X ז"ל (להלן - "המנוח"), ביקש מהנתבע לטפל בעבורו במכירת יהלומים לא משובצים שירש המנוח מאביו. טיפול זה היה ממושך ומסועף. בסופה של דרך התגלעו חילוקי דעות בגין טיפולו של הנתבע בפרשה זו. בסופו של דבר התקיימה פגישה בין הנתבע לבין המנוח, ובנוכחות אמו של עו"ד X. בשיחה זו הוברר כי המנוח חייב לנתבע סכום של 550 דולר המגיעים לו בגין שיבוץ יהלומים. הנתבע ביקש מהמנוח שסכום זה לא ישולם לו אלא יועבר לידיו של עו"ד X, בן המנוח, על חשבון שכר הטרחה שחייבים הנתבעים כאמור. המנוח התחייב לעשות כן. משום כך יש להפחית מן החשבון את הסך הנ"ל, שהנתבעים טוענים שהועבר לעו"ד X, מבלי שניתנה חשבונית בגינו, ולכן נותרה יתרת חוב של 1,765 ש"ח הנ"ל, בגינה ניתן פסק דין חלקי שלימים אף נפרע. 10. להלן אדרש, תחילה, לדיון והכרעה באשר למחלוקת העובדתית בין גרסאותיהם של עו"ד X ושל הנתבע. לאחר מכן אדרש למחלוקת לעניין סוגיית ה- 550 דולר, שלשיטת הנתבעים שולמו לתובעת, מכל מקום. אחתום את הדיון לעניין התביעה כנגד הנתבעת, אגב הכרעה בתיק בש"א 4107/03. דיון והכרעה בשאלת תנאי שכר הטרחה 11. שני בעלי הדין התרשלו בכך שלא ראו לתעד את הסכם שכר הטרחה. הסיכום הנטען באשר לתנאי שכר הטרחה, אין חולקין, נעשה בשיחת פנים אל פנים של עו"ד X ושל הנתבע. סוכם, כאמור, כי פסק דיני יינתן על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. ממילא הכרעתי תהא פועל יוצא של בחינת מכלול הנסיבות ושיפוט הסתברותן ושיקולי היגיון בריא ושכל ישר. על יסוד אלו אכריע באשר להעדפתה של גרסה זו או אחרת. 12. לא למותר לציין כי אין חולקין על הטיפול המסור והמקצועי שהעניקה התובעת לנתבעים. אף אין חולקין, עובדתית, על התיאור העובדתי שניתן על ידי עו"ד X באשר לדיווח השעות שהושקעו בטיפולה, מניין הישיבות והשתלשלות העניינים בטיפולה עד למתן פסק דינו של כב' השופט גנון. יצוין כי כב' השופט גנון, בפסק דינו, ראה לתאר כי "בעלי הדין ובאי כוחם המלומדים עמלו רבות כדי לתאר את העובדות, שלכאורה נראו סבוכות אך התברר כי הינן פשוטות למדי" (סעיף 3). וכן הוא ראה לתאר את העובדה שבגין המחלוקת בין הצדדים "הקדישו באי כוח בעלי הדין זמן רב ומאמצים רבים" (סעיף 4). ועם זאת נתון זה אינו שוקל, לא לזכות ולא לחובה. שעה שנעשתה ההתקשרות, אין ספק, היא נעשתה לפני תחילת הייצוג, ולא בעקבות הייצוג. אכן, יש להניח, שני בעלי הדין ציפו כי הייצוג יהא, כפי שאכן היה, מקצועי ומעולה. ואולם כל אלו אינם משמשים נתון להכרעתי, שעה שעליי לשקול סבירות הגרסאות, כפי שהיא משתקפת עובר לכריתת ההתקשרות, ולא בעקבות סיום פעולת הייצוג, פרי ההתקשרות הנ"ל. לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות, אין לי צל של ספק כי עליי להעדיף את גרסת עו"ד X על זו של הנתבע. להלן אפרט שיקוליי וטעמיי. 13. במועד הרלוונטי להתקשרות הנ"ל היו בתוקף כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז - 1977 (להלן - "כללי התעריף המינימלי"). התובענה שהוגשה כנגד הנתבעים עמדה על סך של 224,000 ש"ח. על פי תחשיבו של הנתבע, המקובל עליי, סכום שכר הטרחה הנגזר מסכום התביעה בלבד, עולה לסך של 13,728 ש"ח. מוסיפים כללי התעריף המינימלי ומורים כי "לא יתנה עורך דין ולא יקבל שכר הנמוך מן השכר המינימלי אלא אם נקבע אחרת בכללים אלה". בכך כללי התעריף המינימלי שונים מן הכללים דהאידנא, הם כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס - 2000, על פי הם "התעריף כאמור בסעיף 81 לחוק הוא בבחינת המלצה לחברי הלשכה שאינה מחייבת" (סעיף 2). שומה עליי להניח, איפוא, כי לא סביר שעו"ד X היתנה על שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, ועוד כסכום כולל, תוך הפרת כללי האתיקה המקצועית וכללי הלשכה. כל זאת מבלי לקחת בחשבון את העובדה כי עסקינן בתעריף מינימלי, המחייב כל עו"ד, אם צעיר ואם ותיק, וכאשר אין חולקין על הכישורים המקצועיים והמוניטין של משרד התובעת. כללי התעריף המינימלי הורו כי בנוסף לסך 13,728 ש"ח יש לשלם סכום של 480 ש"ח לכל ישיבה בבית משפט, לאחר שתי הישיבות הראשונות. שיקול זה מוסיף ומעצים את מסקנתי האמורה. ועל הכל: כללי התעריף המינימלי איפשרו, בין השאר, התנאת שכר כולל. עו"ד ולקוח רשאים היו לקבוע שכר כולל, יהא מספר הישיבות אשר יהא. סעיף 8 לכללי התעריף המינימלי קבע כי עו"ד יהא רשאי "להתנות או לקבל שכר כולל של ניהול משפט עד לסיומו בערכאה אחת, בלי לקבל שכר על ישיבות נוספות, אך לא יפחת שכרו זה מהשכר המינימלי בצירוף לא פחות מ- 25% מהשכר המינימלי". מכאן, ככל שהייתה התנאה על שכר כולל, היא לא יכולה הייתה להיות פחותה מסכום של 17,160 ש"ח. 14. רק בתצהיר עדותו הראשית מתאר הנתבע כי הוא נוהג לשלם, שעה שהוא שוכר יועצים משפטיים, רק על בסיס של שכר קבוע מראש. עיקר הוא כי הוא טוען כך אף לגבי שיטת העבודה שלו עם עו"ד X אשר "מאז שנת 1986... ייצג אותי בשני נושאים משפטיים, אשר בעבורם גבה שכ"ט בסכום קבוע מראש" (סעיף 3 לתצהירו). לנתון זה יכולה הייתה להיות נודעת חשיבות רבה לעניין שיקוליי שהרי יכול שעל פרקטיקה זו, ככל שהיא נכונה, יחול סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 המורה כי "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו, יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג ויראו פרטים אלה כמוסכמים". ואולם, כאמור, נתון זה עולה לראשונה רק בתצהיר עדותו של הנתבע, ובהמשך בסיכום טענותיו, מבלי שעלה זכרו כל עיקר בתצהירו למתן רשות להתגונן, שהפך לכתב הגנתו. ממילא, לא אמור היה עו"ד X להגיב על עניין זה בתצהיר עדותו. ממילא, הטיעון האמור הוא בבחינת "הרחבת חזית" שאינה מותרת. אכן, השיקול האמור איננו בבחינת שיקול מכריע. ואולם אין לדעת מה היה מאזן שיקוליי הכולל אילו הייתה מוכחת פרקטיקה כאמור, לנוכח ייצוג קודם נטען של עו"ד X. 15. נדבך מרכזי בשיקוליי נעוץ בשורה של מכתבים שעו"ד X טוען שהוא שלח לנתבעים בעקבות גמר הטיפול בתיק. המכתב הראשון הוא מיום 01.07.98, אליו צורף חשבון שכ"ט מתוקן על סך 24,072.20 ש"ח (נספחים ג' 1 ו- ג' 2 לתצהיר עו"ד X). המכתב השני הוא מיום 18.04.99. במכתב זה רושם עו"ד X ללקוחו (והפעם הוא עוד קורא ללקוחו, דרך ידידות, "למיקי שלום") כי "מתוך 23,400 ש"ח שהינך חייב למשרדנו, הפחתנו סך של 7,020 ש"ח ששולמו לנו על ידי הצד שכנגד ואנו עומדים על סילוק היתרה ללא כל דיחוי, שאם לא כן, נאלץ להפוך מעורכי הדין שלך לעורכי הדין שיגישו נגדך תביעה. כפועל יוצא מהתנהגותך הנ"ל אני עומד על שתחזיר לידי מיד את כל היהלומים של אבי שנמסרו לך בזמנו" (נספח ד' לתצהיר הנ"ל). המכתב השלישי הוא מיום 28.11.99 (נספח ה' לתצהיר הנ"ל). הוא כולל שני משפטים, לאמור: "1.בשמו של אבי דניאל X אני מבקש להעביר אלי ללא כל דיחוי את היהלומים שהופקדו בידיך. 2. לאחר שסיימת את האירועים המשמחים אולי הגיע הזמן שתגמור לשלם את חשבונך ? !" המכתב הרביעי הוא מיום 25.07.00 (נספח ו' לתצהיר הנ"ל). במכתב זה מטיח עו"ד X האשמות חמורות בנתבע, לעניין פרשת היהלומים של אביו המנוח. בגמר המכתב הוא חותם ומציין כי "בהזדמנות זו עלי לחזור ולהזכירך כי חובך כלפי בעניין שכ"ט עדיין עומד פתוח ולא סולק, ואני תמה אם רצונך שאנקוט כלפיך בהליכים משפטיים כדי לגבות את המגיע לי". 16. אין ספק כי ככל שמכתבים אלו התקבלו על ידי הנתבעים - וברי שהם לא נענו למעט המכתב האחרון ועל כך יידון להלן - הרי יש בכך שיקול נכבד ורב-ערך, התומך בגרסת עו"ד X. אם אכן יש ממש בגרסת הנתבע הוא אמור היה, לא אחת, להזדעק כנשוך-נחש ולמחות על חשבון שכה"ט, שלא זו בלבד שאינו תואם את הסיכום הנטען, אלא אף עולה פי כמה וכמה על המוסכם מראש. נתון זה משתלב במצבם הכלכלי הדחוק של הנתבעים, כנטען על ידם. בוודאי לא סביר להניח כי הנתבעים, דווקא לנוכח דוחקם הכלכלי האמור, היו מחשים לנוכח חשבון שכ"ט לא- מוסכם ומוגזם זה. דומה שהנתבע מודע לנתון האמור. לא נותר לו, איפוא, בגדר עדותו בפני כב' הרשמת פומרנץ, אלא להכחיש את קבלת המכתבים האמורים. ואולם הכחשה זו היא הכחשת-שווא שאינה אמינה עליי. כל המכתבים נשלחו לכתובתו הנכונה של הנתבע, ולא סביר בעיניי שדרך פלא, אף אחד מהם, זולת האחרון, לא הגיע לתעודתו. זאת ועוד, והעיקר: בגדר העדות האמורה העיד הנתבע "שבמהלך שלוש שנים אחרונות קיבלתי כ- 3- 4 מכתבים מ X שבעיקר מדברים על נושא היהלומים ששייכים לאביו. עו"ד X קיבל ממני תשובות בנושא זה" (עמוד 2 לפרוטוקול תיק בש"א 23152/00). לעיל נימנו המכתבים שנשלחו על ידי עו"ד X. המכתבים, למעט הראשון בהם, אכן דנים הן בעניין שכה"ט והן בעניין "נושא היהלומים". הם אינם מדברים "בעיקר... על נושא היהלומים", זולת המכתב האחרון. מתחייב, איפוא, שהנתבע מודה בקבלת כל המכתבים (אכן, "כ- 3 - 4 מכתבים"). מכתבים אלו לא נענו. הכחשת קבלתם אינה אמינה. הדברים מדברים בעד עצמם. 17. המחלוקת העובדתית העיקרית בין עו"ד X לנתבע נסבה לעניין תנאי שכה"ט. ואולם אין לשכוח את המחלוקת אף לעניין ההתנאה הנטענת כי עו"ד X, בעצמו ולבדו, ייצג את הנתבעים. העובדות בעניין זה אף הן טופחות בפניו של הנתבע. לכל אורך הדרך יוצג הנתבע על ידי עורכות דין שכירות במשרד התובעת, ולא על ידי עו"ד X. הנתבע, לכל אורך הדרך, לא ראה למחות על כך. בגדר סיכום טענותיו לא מוזכר עניין זה כל עיקר, באופן המעלה על כך שהטענה האמורה נזנחה על ידי הנתבעים, וממילא שוקלת לעניין מהימנות גרסתו של הנתבע. מעבר לדרוש אוסיף ואציין כי חוסר הסבירות לגבי גובה שכה"ט הנטען לשיטת הנתבע, עוד הולך ומתעצם פי כמה אם אכן סוכם שעו"ד X, שהוא משותפי ובעלי התובעת, בעצמו ולבדו, יהא זה שיטפל בתביעתה של אור. 18. הנתבע מבקש להסתמך, לעניין סבירות ההסכמה שלו לעניין שכה"ט, על פסיקת ההוצאות של כב' השופט גנון. הגם שכב' השופט גנון ראה לאמץ את גרסת הנתבעים, לכל אורך הדרך, וממילא לדחות את תביעתה של אור מכל וכל, הוא ראה לחייב את אור בהוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בלבד. סכום זה, כך הנתבעים, מצביע על סבירות הסיכום הנטען לשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח. הנני דוחה טענה זו. אין כל קשר, לא יכול להיות כל קשר, בין פסיקת שכ"ט עו"ד, בגדר שיקוליו של השופט בתביעה שנדונה בפניו, לבין הסיכום באשר לתשלום שכה"ט בין הלקוח לבין עוה"ד. נזכור ונשמור כי הנתבעים יכלו לא רק לזכות, אלא אף להפסיד, בתביעת אור הנ"ל. מן הסתם, ככל שכך היה קורה, הם היו מחוייבים לשלם, ולא לקבל, הוצאות משפט. כך יכול היה לקרות, כך קורה חדשות לבקרים, גם כאשר פרקליטו של בעל הדין המפסיד מעניק לו שירות מקצועי, מיומן ומסור. כך הנני שופט את המסכת שבפניי. איני שוקל כלל, לזכות התובעת, את הנתון כי זכתה בתביעה הנ"ל. זכייה בתביעה יכולה להיות חרף ייצוג כושל וקלוקל. הפסד בתביעה יכול להיות חרף ייצוג מקצועי ומעולה. 19. עו"ד X, דרך שגרה, הקלידה את השעות בגין השקעת עבודתה. לא נטען כי הקלדה זו נעשתה, לעתים, לנוכח עיניו של הנתבע, שאם אלו היו פני הדברים היה שיקול זה מצטרף לשיקולים האמורים. לא מן הנמנע, איפוא, כי עצם הקלדת השעות אינה שוקלת שיקול רב לזכות גרסתו של עו"ד X. אף איני יכול להוציא מכלל אפשרות כי גם כאשר נעשה הסכם על התנאת שכר כולל, פרקטיקה אפשרית היא לבצע הקלדת שעות, אם לשם מטרות של דיווח פנימי, ניהול משרד, וכל כיוצא באלה. השיקול האמור, איפוא, הוא שיקול זניח בעיניי, הגם שאף הוא מצטרף למכלול השיקולים שהוליכו אותי להעדיף את גרסתו של עו"ד X לעניין סיכום שכה"ט. 20. נחזור לנסיבות ההתקשרות הראשוניות. כתב התביעה של אור, כאמור, היה על סכום של 224,000 ש"ח. מבלי להיכנס לגוף הניתוח של התביעה היא העלתה, לכאורה, שורה של סיכונים ריאליים לחובת הנתבעים, שיש להשקיע מאמצים לשם הדיפתה. התביעה לא נחזתה, בוודאי לא במבט ראשון, כתביעה פשוטה וקלה. אף נתון זה חובר לשלילת גרסת הנתבע אודות סיכום שכ"ט בסכום נמוך של 10,000 ש"ח. 21. הנה כי כן, הנני מעדיף את גרסת עו"ד X לעניין הסיכום אודות שכה"ט. מסיכום טענות התובעת עולה, איפוא, כי היתרה הנתבעת היא לסכום של 21,964 ש"ח. משום מה מתבקש כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית רק מיום מתן פסק הדין, הגם שהתובעת זכאית, כמובן, לפסיקה ממועד מוקדם יותר. נותר לי, איפוא, לבחון שמא יש להפחית מסכום זה את ערכו השיקלי של סך 550 דולר, בגין "פרשת היהלומים". לבחינה זו אדרש עתה. האם יש להפחית סך 550 דולר מחשבון שכר הטרחה ? 22. למנוח, שהיה מיוצג על ידי עו"ד X, היו טענות ומענות לנתבע. נטען, בין השאר, כי במהלך טיפולו של הנתבע הוא החזיר למנוח יהלומים נחותים בערכם מזה שקיבל, וכן החזיר שני יהלומים בלבד, במקום חמישה. בגין טענה חמורה זו שיגר עו"ד X לנתבע מכתב מחאה חריף מיום 25.07.00 (להלן - "נספח ו'"). לימים, הוגשה על ידי אלמנת המנוח תביעה כספית על סך 150,000 ש"ח נגד הנתבע בגין הפרשה ההיא. תביעה זו הסתיימה בהסכם גישור שניתן לו תוקף של פסק דין. על פי הסכם הגישור הנ"ל סולקה התביעה ההיא בסכום של 30,000 ש"ח. 23. על נספח ו', שלא כנוהגו של הנתבע עד משלוחו, ראה הנתבע ליתן תגובה מפורטת במכתבו מיום 01.08.00 (נספח ב' לתצהירו; להלן - "נספח ב'"). על נספח ב', משום מה, לא ראה עו"ד X ליתן כל תגובה, לא לעניין גרסתו של הנתבע בפרשת היהלומים, אף לא לעניין גרסתו של הנתבע בנושא שכה"ט. בגדר נספח ב' רשם הנתבע, בין השאר, כי "התמורה על עלות השיבוץ והטבעות בסך 550 דולר אמורה היתה להימסר לך על ידי אביך ע"ח חוב שכר טרחה שאני חייב לך". עו"ד X, כאמור, לא ראה להשיב למכתב זה, ממילא לא ראה להכחיש כי קיבל מאביו סכום של 550 דולר הנ"ל. ברי כי נתון זה שוקל לחובתו. 24. לימים, ובגדר חקירתו של הנתבע בפני כב' הרשמת פומרנץ, הוא העיד כי "אם עו"ד X יצהיר שהכסף הזה לא הועבר לו מאביו אני מוכן בסכום הזה של 550 דולר כחוב שלי בנוסף לסכום של 1,765 ש"ח שאני מודה שנשארתי חייב לו על חשבון שכ"ט". מה פשוט היה, איפוא, שעו"ד X, בתצהיר עדותו, יכחיש, בפשטות ובבהירות, כי יהא הדבר אשר יהא, הוא לא קיבל מאביו סכום זה של 550 דולר. חזרתי ובחנתי את תצהיר עדותו של עו"ד X. כל שמצאתי בו הוא הכחשה משתמעת, שמא מתחייבת. לא נמסרה הכחשה מפורשת. כאשר עו"ד X, בגדר תצהיר עדותו, בא לטפל בפרשה האמורה, הוא שוכח שהוא עד, והוא משמיע טיעוני-משפט. הוא מגדיר את גרסת הנתבע האמורה כטענה ש"אינה נכונה הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית" (סעיף 21). לאחר מכן, הוא משמיע שורה של טענות משפטיות, אם לעניין העדר כל חוב של המנוח לנתבע, אם לעניין ניתוח טענת הנתבע כטענת קיזוז, שאינה מתקבלת על הדעת מבחינה משפטית או עובדתית, ואם לעניין מניעות נטענת החוסמת את דרכו של הנתבע מלהשמיע את הטענה לנוכח הסכם הגישור שניתן לו תוקף של פסק דין בתביעת גב' X הנ"ל. חלק מן הטענות האמורות הן נכוחות וראויות, חלקן תתקבלנה על דעתי, וחלקן לא. ואולם צורמת העובדה שחרף הכפפה שהושלכה לעברו של עו"ד X לא התייצב הלה קוממיות והצהיר, בפשטות ובגילוי, ולא באורח נרמז ומשתמע: "לא קיבלתי מאבי מעולם סכום של 550 דולר". אף נתון זה שוקל לחובתו של עו"ד X. 25. ועם כל אלו, בדעתי לדחות את טענת הנתבעים על אודות תשלום סכום של 550 דולר. להלן אפרט שיקוליי ונימוקיי. ראשית, שלא כתפיסת התובעת איני סבור כי טענת הנתבע צריכה להישפט כטענת קיזוז. התובעת טוענת כי טענת הנתבע היא בבחינת טענת קיזוז והיא מונה טעמים עובדתיים ומשפטיים להדיפתה של טענה זו. איני מתייחס לטענת הנתבע כאל טענת קיזוז. הנני מתייחס אליה כאל גרסה עובדתית על פיה נשלח המנוח, אביו של עו"ד X, לשלם לבנו סכום פלוני על חשבון חוב אלמוני. שומה עליי לבחון סבירותה של גרסה זו, על מנת להחליט אם לקבלה או לדחותה. שנית, גרסת הנתבע נשמעת לי בלתי סבירה באורח קיצוני. אכן, לא מן הנמנע כי הנתבע היה זכאי לתשלום סכום של 550 דולר בגין עבודת שיבוץ שני היהלומים. מול החוב האמור היו כנגדו למנוח טענות ומענות שעלו פי מונים על העלות האמורה. בסופה של דרך, ומשעה שהסכסוך לא נפתר, הוגשה התביעה על סכום של 150,000 ש"ח שהסתיימה בהסכם פשרה בסכום של 30,000 ש"ח. לא סביר, איפוא, כי המנוח "התנדב" להסכים לשלם לנתבע סכום זניח של 550 דולר שהוא חייב לו מול סכומים נכבדים פי כמה שסבר המנוח שהנתבע חייב לו, ושהסתיימו, כאמור, בכך שהסכם הפשרה מעלה יתרה, לחובת הנתבע, על סכום של 30,000 ש"ח. אכן, מצפה הייתי לנוכח זאת כי עו"ד X יגיב באורח מפורש ומפורט לנספח ב'. ואולם הנתון האמור אינו מכרסם בעוצמת השיקול האמור, המכריע את הכף. שלישית, קבלת טענת הנתבע משמעותה היא כי עו"ד X קיבל תשלום, שאותו לא רשם ועליו לא דיווח. על מנת לבסס טענה חמורה זו שומה היה על הנתבעים להביא ראיות כבדות-משקל. לא זו בלבד שאלו לא קיימות בפניי, פיו של הנתבע ענה בו עד כמה הוא סומך על יושרו ומילתו של עו"ד X, אף לעניין התקבול בסך 550 דולר. במצב דברים זה, למצער, הייתי מוכן להניח כי אכן היה סיכום בין המנוח לבין הנתבע, הגם שהדבר נראה לי דחוק ובלתי סביר, ואולם המנוח, חרף הסיכום האמור, לא העביר הסכום הנ"ל לבנו, עו"ד X. לעניין הנתבעת 26. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית שכולו בבחינת עדות שמיעה. אין חולקין כי הנתבעת לא הייתה המוציאה והמביאה בתביעת אור הנ"ל. ואולם אור הגישה התביעה אף כנגדה. ממילא, תצהיר עדותה של הנתבעת, המבוסס על דברים שמסר לה בעלה הנתבע, הוא בבחינת עדות שמיעה פסולה שאין בדעתי להידרש לו. עוד זרוע תצהירה של הנתבעת בדיווח על הליכי גישור ועל פי הדין שומה עליי שלא להידרש לעדות בעניין זה. 27. ואולם, מכלול התנהלותה של הנתבעת הוא בלתי נסבל. שהרי מה טוענים הנתבעים לעניינה של הנתבעת ? נטען כי לנוכח העובדה שהיא מילאה תפקיד סביל לחלוטין, ומעולם לא נפגשה עם עו"ד X, הרי אין כל סיכום או הסכמה שלה לתשלום שכ"ט עו"ד. אקדים ואציין כי רק בגדר סיכום הטענות נטען באורח פסול כי הנתבעת "מעולם לא חתמה על כל יפוי כח לעו"ד X לצורך ייצוגה". הטענה האמורה לא נטענה בתצהירה של הנתבעת. אין לי ספק כי ככל שהייתה מצהירה על כך, חקירתה הייתה מציגה אותה ככלי ריק. שהרי התובעת לא יכולה הייתה לייצג את הנתבעת, ללא יפוי כח החתום על ידה. ככל שעסקינן לגוף הטענה, היא חצופה ומקוממת. הרי רק משום שהתובעת העניקה שירות משפטי מסור לנתבעת, נדחתה התביעה כנגדה. פשיטא, שאם הנתבעת לא הייתה זוכה לייצוגה של התובעת, מזמן היה ניתן כנגדה פסק דין לזכות אור, על פי התביעה ובהעדר הגנה. העובדה שהנתבעת מילאה תפקיד סביל, אינה מעלה ואינה מורידה, לנוכח התפקיד הפעיל של התובעת בייצוגה המסור. האם באמת סבורה הנתבעת כי זכייתה בתביעת אור נגדה, סתם נחתה עליה מן השמים, מעשה ניסים, מבלי שהושקעה טרחה בעניין זה ? אכן כן, הנתבע היה איש הקשר של הנתבעת עם התובעת. ממילא, כל שסוכם עם הנתבע מחייב אף את הנתבעת. וכך, אילו הייתי מאמץ את גרסת הנתבע לעניין הסיכום אודות תשלום שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, היה הדבר אף תופס לעניינה של הנתבעת. במצב דברים זה לא מתקבל על הדעת שהייתי שועה לטענה אבסורדית של התובעת כי מכל מקום הנתבעת, במובחן מן הנתבע, חייבת לה סכום פלוני גבוה יותר. אך היגיון זה הוא היגיון דו-סטרי. גלגול העיניים המיתמם של הנתבעת ראוי היה שיזכה את התובעת, כלפי הנתבעת בלבד, בפסיקת הוצאות לדוגמא. רק משום שהתובעת אינה טוענת בכיוון זה, לא אעשה המלאכה במקומה. סוף דבר 28. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 21,964 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה בסך 413 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 26.11.00 ועד מועד התשלום המלא בפועל ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. בעל פהשכר טרחהסכסוך