סמכות מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים: שלושה פסקי בוררות, מה-10/12/2002, ניתנו על-פי צד אחד, על ידי מותב בוררים (ערכאה ראשונה), בבורסת היהלומים הישראלית בע"מ. לאחר שמיעת התובעים בבוררות ("המשיבים") ועיון במסמכים, חויבו אבי ברק וברק יהלומים בע"מ ("המבקשים"), לשלם ליהלומי מולקנדוב בע"מ 124,158$ (ה.פ. 1413/02 + ה.פ. 109/03). לג'קי אליאב 76,500$ (ה.פ. 1412/02 + ה.פ. 110/03). ולמורדכיוב גרשון 317,117$ (ה.פ. 1448/02 + 197.03).  המשיבים עתרו לבית משפט לאישור פסקי הבוררות (ה.פ. 1412,1413,1448/02) ואילו המבקשים עתרו לביטולם (ה.פ. 109,110,197/03). נימוקי הביטול זהים. בנסיבות אלה אוחד הדיון בבקשות.   אין חולק כי מבקש 1 הוא בעל השליטה והמניות של ברק יהלומים בע"מ וכי הוזמן כדין לכל ההליכים שהתנהלו בפני הבוררים. המבקש הוא אשר בחר לא להתייצב לבוררות. לדבריו חשש כי הופעתו תתקבל כהסכמה לסמכות הבוררים של הבורסה בישראל, לדון בתביעות התלויות ועומדות נגדו ונגד החברה.   טענות הצדדים   מבקש 1 אינו חבר הבורסה בישראל כי אם חבר בבורסה הבלגית ומכאן מקור טענתו שאין סמכות לבורסה בישראל לדון בתביעות נגדו. במיוחד כאשר הודע לבורסה בישראל כי נגד המבקש תלויות ועומדות תביעות בבורסה בבלגיה. אשר לחברה, מבקשת 2, אין היא נמנית על חברי הבורסה הישראלית או הבלגית ועל-כן אינה כפופה להליכי הבוררות. המבקש סבור כי עקב הספק שעורר בדבר סמכות מוסד הבוררות הישראלי להיזקק להליכים נגדו, מן הראוי היה לזמן תחילה את בא-כוחו, על-מנת לשכנעו כי אכן הסמכות בידי מוסד הבוררות של הבורסה בישראל, לדון בתביעות נגדו. אילו שוכנע בא-כוחו של המבקש כי בידי הבוררים, סמכות לפסוק בתביעות שהגישו חברי בורסה בישראל נגד המבקש, היה מורה לו להתייצב לדיונים שאליהם הוזמן. אולם כיוון שלא כך נהגו הבוררים הנכבדים, שדנו בתביעות בהעדר המבקש, קמו למבקש עילות ביטול המנויות בסעיף 24(1),(2),(3),(4),(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.   המשיבים מתנגדים לביטול פסקי הבוררות, אשר ניתנו לדעתם, בסמכות ולאחר שהמבקשים הוזהרו כי אי-התייצבותם לא תמנע דיון והכרעה בתביעות שהוגשו נגדם, על-ידי חברי בורסה בישראל.    דיון   האבן הראשה עליה עומד בניין עילות הביטול של שלושת פסקי הבוררות, היא טענת העדר סמכות מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים, לדון ולהכריע בתביעות נגד המבקשים.   תקנה 98 לתקנון הבורסה הישראלית קובעת את זהותם של מי שכפופים למוסד הבוררות שלה: "כל תביעה שיסודה בחילוקי דעות וסכסוכים הפורצים בין חבר אחד או קבוצת חברים לבין חבר אחר או קבוצת חברים אחרת, אשר שניהם חברי בורסה ו/או חברים על תנאי, ו/או מתמחים..."   השימוש במנגנון הבוררות של הבורסה, במצבים שבהם אין תחולה לתקנה 98 לתקנון הבורסה, מחייב קבלת הסכמה של הצדדים, כקבוע בתקנה 112 לתקנון הבורסה, אך הסכמה כזו לא ניתנה לטענתו של מבקש 1. מבקש 1 טוען כי בעקבות פנייתו להנהלת הבורסה, קיבל העתק מסמך הנחזה לכלול הסכמה מעין זו, אך למעשה מדובר בזיוף. בתאריך בו נחתם כביכול המסמך, 22.1.02, שהה מבקש 1 בחו"ל. אולם העתק של מסמך התחייבות אחר שקיבל מבקש 1 מהנהלת הבורסה, אשר לגביו לא נטענה טענת זיוף, כולל הסכמה אישית של מבקש 1 לקבל עליו את מנגנון הבוררות: "אני החתום מטה מתחייב בזה להופיע לבוררות בפני מוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ בכל מקרה בו תוגש נגדי תביעה בכל סכסוך מסחרי בענייני יהלומים ו/או סכסוך הקשור למתן שירותים ליהלומנים ע"י חבר בורסה ישראלית ו/או דייר. ידוע לי שבוררות זו תתנהל בהתאם לתקנות ולנהלים של בורסת היהלומים ... וחתימתי על מסמך זה הינה התחייבות בלתי חוזרת לפיה אני מסכים להתדיין במוסד הבוררות של הבורסה."   מכאן כי טענת המבקשים בדבר העדר סמכות הבורסה הישראלית לדון בשלוש התביעות, אינה יכולה לעמוד. בצר להם טוענים המבקשים כי ההסכמה אינה חלה על החברה - מבקשת 2 ואילו העסקים בגינם נתבע מבקש 1 בבוררויות, בוצעו כולם על-ידי מבקשת 2, לבדה. אף טענה זו אין בה כדי להועיל שכן לא תישמע בסכסוכים המתגלעים בענף היהלומים: תקנה 78(יג): "חבר בורסה שהינו בעל מניות בחברה בע"מ יהיה אחראי באחריות אישית לכל הפעולות העסקיות אשר תבצע החברה עם חבר בורסה".   יחסי האמון השוררים בענף היהלומים, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם מסך ההתאגדות. המבקש הסכים להיות כפוף לתקנון הבורסה, כולל מנגנון השיפוט הפנימי, המאפיין את הבורסה ליהלומים בישראל ובעולם כולו. אחד מעיקרי היסוד של הבורסה, על פיו פועל מוסד הבוררות הפנימי, הוא אי הכרה במסך ההתאגדות, המקובל ביחסים בין הפרט והתאגיד. דינו של המבקש לעניין זה, כדין חבר בורסה שאינו רשאי להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות. תקנה 78(יב), החלה אף היא על המבקש, קובעת כי אחריותו אישית ואולם אם הוא מופיע מטעם חברה בע"מ, יהיה אחראי ללא כל התנאה, בגין פעילות של החברה שבשמה הוא מופיע ואף החברה: "אחראית, ללא כל התנאה, לכל עסק שכל חבר/ים המופיע/ים מטעמה יעשה/ו עם חברה/י הבורסה". לא יהיה זה מיותר לציין כי הטענה שהעסקאות בוצעו באמצעות מבקשת 2 בלבד, היא טענה עובדתית, אולם לא נמצא לה עיגון בעובדות, בבקשה ובתצהירו של המבקש. אף מטעם זה אין מקום לקבלה. משקרס נושא הסמכות, אבד הבסיס לכל אחת מעילות הביטול נשוא הבקשה.   בשולי הדברים יודגש כי המבקשים עצמם פנו אל הבוררים ב-31/10/02 וביקשו אורכה על-מנת להתכונן לישיבת הבוררות. הבוררים נתנו למבקשים הזדמנות נוספת להתייצב ולשטוח טענותיהם והם הוזהרו כי אם לא יופיעו לדיונים במועדים שנקבעו להם, יהיו הבוררים רשאים לדון ולפסוק בהעדרם (מכתב מה- 10/12/02 וסעיף ט לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). אין להם איפה, אלא להלין על עצמם. זאת ועוד, מבקש 1 לא היסס להגיש תביעה למוסד הבוררות של הבורסה בישראל, נגד מר אלקנה מינסקי. מכאן כי ראה עצמו כפוף למוסד הבוררות של הבורסה בישראל. יצויין כי לגופן של התביעות אשר הוגשו נגד המבקשים, לא נשמע מפיהם דבר. אולם ברשימת החובות שהגישו המבקשים מיוזמתם לבורסה, מופיעים החובות נשוא התביעות שנדונו בבוררות. דבר זה מסביר את שתיקתם לגוף הענין. התוצאה הינה כי הבקשות לביטול פסקי הבוררות נידחות. המבקשים יישאו בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך 8,000 ש"ח, צמוד כדין. "החלטות" הבוררים מאושרות. בזאת תם הדיון בשש המרצות הפתיחה המאוחדות.יישוב סכסוכיםדיני חברותיהלומיםשוק ההון / ניירות ערךבוררות