עפ"י סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". עפ"י סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), המפר לא צריך לשלם בגין נזק שהנפגע יכל באמצעים סבירים למנוע או להקטין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 10 לחוק החוזים תרופות: 1. בפני 4 תביעות שהדיון בהן אוחד: 1) ת.א. 219803/02: תיק אזרחי, אשר נפתח כתוצאה מקבלת רשות להתגונן שקיבלה הנתבעת - תפארת סחר בינלאומי קבילי שמעון בע"מ, וזאת לאחר שהתובעת הגישה נגדה לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 9-01-64702-01 שישה שיקים בסכום קרן של 31,875 ₪. 2) ת.א. 219802/02: תיק אזרחי, אשר נפתח כתוצאה מקבלת רשות להתגונן שקיבלה הנתבעת - תפארת סחר בינלאומי קבילי שמעון בע"מ, וזאת לאחר שהתובעת הגישה נגדה לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 3-00-50733-01, שיקים בסכום קרן של 70,139 ₪. 3) ת.א. 18175/02: תביעה על סך 30,100 ₪, שהגישו קבילי שמעון ואלינור (להלן: "קבילי") כנגד כפיר דיתה וזאת בגין השקעות שביצעו, לטענתם, בדירת התובעת, ברחוב קהילת ונציה 2 בתל אביב. 4) ת.א. 16616/03: תביעה על סך 79,625 ₪, שהגישה כפיר דיתה נגד קבילי ותפארת סחר בינלאומי בע"מ, וזאת בגין נזקים שנגרמו לטענתה, כתוצאה מכך שקבילי, הפרו הסכם שכירות עימה. במהלך ישיבת ההוכחות הודיעו ב"כ הצדדים כי באשר לת.א 219803/02 ו-ת.א 219802/02 - שנפתחו כתוצאה מפתיחת תיקי הוצל"פ, אין צורך ליתן פס"ד, שכן התביעה שהגישה כפיר נגד קבילי (ת.א. 16616/03) מתייחסת לאותו רכיב תביעה. 2. מבוא עובדתי: א) ביום 16/9/99 נחתם הסכם שכירות בין התובעת וקבילי לשכירת דירה ברחוב קהילת ונציה 2 תל אביב (להלן: "הדירה"). עפ"י אותו הסכם, היתה אמורה להיות תקופת השכירות ל-36 חודשים החל מיום 1/12/99 ועד 31/11/2002; כאשר דמי השכירות החודשיים הם בסכום בשקלים השווה ל- 2,500 $ לפי השער היציג של הדולר בשעת התשלום. התובעת עצמה לא טיפלה ישירות בכל נושא הדירה, ובעלה כפיר משה הוא זה שטיפל מטעמה, ולפיכך בכל מקום בו יכתב "כפיר" הכוונה תהא למשה כפיר. ב) מר כפיר אישר לקבילי לדחות את תחילת תקופת השכירות ליום 1/1/2000 (עדותו של כפיר, עמוד 17 שורה 24). ג) כאשר נחתם הסכם השכירות בחודש ספטמבר טרם בוצעה מסירת הדירה מטעם הקבלן לכפיר, וקבילי קיבלו מפתחות הדירה והורשו לבצע תיקונים ושינויים בדירה, למרות שהיו אמורים להכנס לדירה לא לפני דצמבר 99. אין חולק על כך, שקבילי הודיעו לכפיר בחודש דצמבר 99 (כאשר היו אמורים להכנס לדירה כמוסכם בע"פ רק ב- 1/1/00), כי אין ביכולתם לעמוד בהסכם השכירות בשל אילוצים כלכליים ואישיים, ובסופו של דבר, לא נכנסו לגור בדירה ולו ליום אחד. 3. תמצית טענות קבילי: א) מאחר והדירה לא היתה מותאמת לצרכי משפחת קבילי במצבה, היה צורך לבצע שינויים ותיקונים בדירה, והיתה הסכמה בעל פה בין מר כפיר ומר קבילי, כי קבילי יבצעו תיקונים ושינויים אלו, המוערכים בכ-20,000 ₪, וכי סכום זה יקוזז מתשלום חודשיים של שכירות. ב) קבילי טענו, כי ביצעו תיקונים ושינויים בסכום של 25,000 ₪, וכן 1,500 ₪ שולם בגין ריסוס לחתנם של מר כפיר, ומשלא התגוררו בדירה ולו יום אחד - הרי שהם זכאים להחזר השקעתם. ג) לחלופין טענו ה"ה קבילי - כי הם זכאים לקבל מהתובעת את שווי השבחת הנכס בגין ההשקעות. ד) קבילי טענו, כי השיקים שבגינם נפתחו תיקי ההוצל"פ היו לבטחון בלבד (כך גם עפ"י סעיף 4 ה' להסכם), וכפיר לא היו רשאים להציגם לפרעון ולפתוח בגינם תיקי הוצל"פ - משבוטל ההסכם ומשלא נכנסו קבילי לדירה, אף ליום אחד. 4. תמצית טענות כפיר: א) לא נכרת כל חוזה בעל פה בינם ובין קבילי, וההסכם מיום 16/9/99, מחייב ככתבו וכלשונו. ב) כפיר טענו, כי לא היתה כל הסכמה לכך, שקבילי יבצעו תיקונים ושינויים, וכי כל השינויים נעשו מיוזמתו של קבילי ולבקשתו, ולצורך נוחותו בלבד, ועלות תיקונים שכאלו חלה על קבילי. ג) כפיר טענו, כי מרגע שקבילי הודיעו על ביטול החוזה, נעשו מאמצים כנים ואמיתיים להשכיר את הדירה, אולם, לא נמצא שוכר, ובסופו של דבר נמכרה הדירה ביום 30/4/2000, כאשר תאריך הכניסה של הקונים נקבע ליום 15/6/2000; ולפיכך, דורשים כפיר מקבילי נזקים שהם תשלום בעבור 6.5 חודשי שכירות עד לכניסת הקונים לנכס בסך של 16,250 $; אשר נכון ליום הגשת התביעה היו שווים לסך של 79,625 ₪. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה, דין תביעתם של קבילי להדחות ברובה ודין תביעתה של כפיר להדחות ברובה הגדול ולהתקבל בחלקה הקטן, וזאת מהנימוקים כדלקמן: 6. באשר לתביעת קבילי: א) האם היו בין הצדדים הסכמות בעל פה מעבר להסכם בכתב מיום 16/9/99? התשובה לכך חיובית בהחלט, שכן, מר כפיר והגב' כפיר אישרו, כי למרות שעפ"י ההסכם בכתב, היתה צריכה תקופת השכירות להתחיל מיום 1/12/99, הוסכם עליהם כי היא תתחיל רק מיום 1/1/00. ב) עפ"י סעיף 11 להסכם השכירות: ”השוכר מצהיר בזה כי ראה את המושכר ומצאו תקין וראוי לשימוש מתאים לצרכיו והינו מוותר בזה על טענות כלשהן ביחס לטיב המושכר, מצבו ותכונותיו". ברור, כי מצב הדירה לא היה תקין למגורים, שכן, גם מר כפיר מאשר שעובדי הקבלן ביצעו תיקונים בדירה, גם לאחר שנחתם ההסכם ובוצעה "מסירה" של הדירה מידי הקבלן רק ביום 1/11/99. מכתביו של קבילי למר כפיר מיום 21/9/99 מיום 22/9/99, 23/9/99 (נספח ב' לתצהירו) שהם במועד סמוך לאחר החתימה על ההסכם, מעידים על כך שביום חתימת ההסכם, טרם היתה הדירה מוכנה למגורים, ובוודאי שלא בסטנדרנט המצופה מדירה בדמי שכירות חודשים של 2,500 $ לחודש. ג) יחד עם זאת, הרי שהתיקונים המוזכרים במכתביו של מר קבילי מחודש ספטמבר 99 הם ברובם תיקונים שהחובה לתיקונם היא על הקבלן, וממילא - ביצועם ע"י הקבלן לא מחייב את מר כפיר בהוצאה כספית, ומר קבילי אישר, כי אכן בוצעו תיקונים מטעמו של הקבלן. ד) מר קבילי טען, כי סוכם עם מר כפיר בעת ההסכם, כי שיפורים בדירה, כגון; הרחבת מספר ארונות מטבח, שיש, שיש באמבטיה, חדרי ארונות, שקעים לטלפון ולמודמים בחדרים, יבוצעו באחריותו של קבילי וכי הוצאות אלו תקוזזנה מחודשיים של שכירות. מר כפיר טען, כי לא היתה כל הסכמה שכזו וכל שהסכים הוא; לביצוע אותם שינויים לנוחותם של משפחת קבילי על חשבונם, ולאפשר להם לשלם דמי שכירות ולהכנס לגור בדירה רק ביום 1/12/99, למרות שהחוזה נחתם בספטמבר 99; ואח"כ אף הסכים ליתן להם ארכה של חודש נוסף. ה) מר כפיר טען, כי כל טענות הנתבעים המופנות כנגד החוזה בהתייחס לביטולו המוסכם לטענתם, ובהתייחס לכך שהוסכם כביכול עימו כי סכום ההשקעה בדירה יבוא כנגד דמי השכירות לתקופת העבודה בדירה הינן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב וזאת בניגוד להוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית. טענה זו, אינה מקובלת עלי, שכן, במקרה דנן, היו הסכמות בעל פה מעבר להסכם בכתב מיום 16/9/99 כפי שאפרט בהמשך, ואין חולק על קיומו של הסכם בכתב, אלא, הוכח כי מלבד ההסכם בכתב היו גם הסכמים בעל פה. לענין זה ראה: בספרו של כב' השופט י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמוד 1313. "האיסור הקבוע בסיפא של סעיף 80 הנ"ל מתייחס אך ורק ל"טענות כנגד המסמך", ואין הוא מתייחס ל"טענות כנגד התביעה". וכן בעמוד 1317 נאמר: "לעומת זאת, אין מניעה להביא עדות בעל פה "כנגד תביעה" לאמור: עדות שאינה פוגעת במישרין בתוכנו של המסמך אלא אך נוטלת ממנו כמות שהוא ומבלי לשנות את תוכנו - את כוחו לשמש בסיס לחיוב המתבקש ממנו, או מלמדת שאין הוא שייך לענין הנדון. הוא שנאמר: יש להבחין בין עדות הבאה לסתור את תוכנו של המסמך בעת עשייתו, לבין עדות המכוונת "להוסיף" עליו כאשר האיסור מתייחס אך ורק לעדות המכוונת לתכלית הראשונה ואילו לתכלית השנייה - עדות בעל פה מותרת. אשר על כן, הסכם מאוחר לביטולו של הסכם שנעשה בכתב - אם מכוחה של דרישה פריבטיבית ואם מכוחה של דרישה מהותית - יכול שיהיה בעל פה". ו) מר קבילי טוען, כי במכתב שכתב למר כפיר ביום 20/10/99 (נספח ג' לתצהירו) נכתב, בין היתר: "... לאחר שיחתנו מאתמול ולאור השתלשלות הענינים הייתי רוצה להבהיר כמה דברים עליהם הסכמנו יחד בתחילת דרכנו המשותפת. הוסכם שבתמורה לכך שאנו נשקיע את הכספים עבור ארונות מטבח + שתי אמבטיות (כולל שיש) ועבודות חשמל שונות, נקבל חודשיים ללא דמי שכירות (השקענו למעלה מ- 20,000 ₪). כלומר, מיום התיקון האחרון לפי הרשימה שהגשנו - סופרים חודשיים ומאז מתחילים לשלם שכר דירה. אנו מצידנו מוכנים לחכות עד אשר תגמור את כל "המלחמות" והרג'קטים - לשבועות מספר אין משמעות עבורנו". דהיינו - מכתב זה מעלה על הכתב את ההסכמה בע"פ אליה הגיעו הצדדים לגרסת קבילי. ז) מר כפיר לא שלח תשובה למכתב זה, וקבילי טוענים כי אכן יש בכך משום הוכחה,שהסכמה זו שהועלתה על הכתב אכן שיקפה את ההסכמה בע"פ בין הצדדים. מר כפיר טען בעדותו, כי מועד התיקון האחרון הוא ה- 1/11/99, היום שבו נמסרה הדירה ע"י הקבלן, ומכל מקום, הוא הסכים שלא ישלמו חודשיים שכירות, וזה היה פרק הזמן שבין ספטמבר לדצמבר 99, (עמוד 24 לפרוטוקול). מר כפיר טען, כי אין זה הגיוני שהוא היה מסכים שלא לקבל דמי שכירות מקבילי במשך ארבע וחצי חודשים (דהיינו - חודשיים מיום חתימת ההסכם ועד כניסתם לדירה, וחודשיים - לאחר כניסתם לדירה). בנקודה זו אני מוכנה לצאת מנקודת הנחה ולפיה היתה אי הבנה בין הצדדים באשר להסכמה ביניהם, אך מתשובתו של מר כפיר (עמוד 24 שורות 4 - 7 לפרוטוקול) עולה, כי בפועל דובר על כך שקבילי לא ישלמו חודשיים שכירות בגין תיקונים שיבוצעו בדירה, והמחלוקת היא רק - ממתי מונים את אותם חודשיים. דהיינו - היתה הסכמה בע"פ מעבר למוסכם בכתב, והמחלוקת היא רק באשר לתוכנה של אותה הסכמה בעל פה. ח) נטל ההוכחה בתביעתם של קבילי מוטל על קבילי בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", והם אלו שצריכים להוכיח כי היתה הסכמה מפורשת לכך שהתיקונים יבוצעו על חשבונם וסכום התיקונים יקוזז מדמי השכירות של החודשיים הראשונים בהם ישהו בדירה. אני סבורה, כי במקרה דנן, קיים ספק בדבר הסכמה שכזו, כיוון שגרסת כפיר [ולפיה סוכם שתיקונים אלו יבוצעו ע"י קבילי ועל חשבונם, שכן,מדובר בתיקונים לרווחתם ונוחותם וללא מעבר לכך, ואילו כפיר מאשר להם בפועל להכנס לדירה כבר מחודש ספטמבר 99 ולבצע תיקונים ושיפוצים שעה שרק ביום 1/1/2000 הם אמורים להכנס לדירה ולהתחיל לשלם דמי שכירות], היא גרסה הגיונית. ט) איש מטעם הצדדים לא חשב ביום כריתת ההסכם, כי ההסכם יבוטל בסופו של דבר, ולקבילי היה רצון כן ואמיתי להתאים הדירה לצרכי משפחתו, כולל; הגדלת שטח ארונות מטבח, חדרי ארונות, שקעי טלפון בכל חדר וכיו"ב. בעצם העובדה שכפיר הסכים לכך, שישלמו דמי שכירות ויכנסו לדירה רק ביום 1/1/00, שעה שעפ"י ההסכם הם היו צריכים להכנס כבר ביום 1/12/99 והמפתחות ניתנו להם כבר ביום 16/9/99, מבלי ששילמו שקל על חשבון השכירות, יש בכך משום ויתור גדול מטעמם של כפיר אשר מגלם כבר את הוצאות השיפוצים של קבילי. משכך הדבר, ומשלא העלה קבילי על הכתב את ההסכמה לה הוא טוען, למרות שהעלה על הכתב דברים איזוטרים בהרבה במכתביו מחודש ספטמבר 99, הרי שלא שוכנעתי כי היתה הסכמה שכזו, וכי ניתן לחייב את כפיר להחזיר לקבילי את דמי השקעתם בדירה. יוצאת דופן היא ההוצאה בגין חיבור לגז ע"ס 1,400 ₪, שהיא הוצאה מחויבת והכרחית לצורך מגורים בדירה, ועל כפיר להחזיר לקבילי סכום זה. לסיכום: תביעת קבילי מתקבלת באופן שכפיר תשלם לקבילי סך 1,400 ₪, נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/11/99 ועד התשלום בפועל. 7. באשר לתביעת כפיר (ת.א 16616/03): א) תביעתה של כפיר החלה עוד כאשר השיקים שניתנו בגין דמי השכירות (גם לגרסתו של כפיר - עפ"י סעיף 14 לתצהיר העדות הראשית שלו), הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ. במסגרת תיק הוצל"פ 3-00-50733-01 - הוגשו לביצוע השיקים על סך 5,000 ₪, שמועד פרעונו 30/11/99, ושיק על סך 5,625 ₪, שמועד פרעונו 31/12/99, למרות שאין כלל חילוקי דעות באשר לכך שבחודשים נובמבר - דצמבר 99, קבילי כלל לא היו צריכים לשלם דמי שכירות!!! כמו כן, הוגשו לביצוע שיקים שמועד פרעונם - אפריל, מאי, יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר 2000, למרות שאין חולק על כך שהדירה נמכרה ע"י כפיר עוד בסוף אפריל 2000!!! ברור, שבאופן זה נהגה כפיר שלא כשורה, ולא בכדי זנחה לאחר מכן את דרישותיה מכח תיקי ההוצל""פ, וגם אם טוען מר כפיר כי פעל עפ"י "ייעוץ משפטי"; אין בכך כדי ליתן הכשר למעשה שלא נעשה כשורה! וכי מה סבר כאשר מסר לעורך דינו דאז שיקים שמועדי פרעונם מאי 2000 ואילך? האם סבר שהוא זכאי לקבל דמי שכירות למרות שהדירה כבר נמכרה לאחר? ב) בכתב התביעה טענה ב"כ כפיר כי הנזקים שנגרמו לכפיר כתוצאה מהפרת ההסכם של קבילי הם נזקים של 6.5 חודשי דמי שכירות. מקובל עלי, כי קבילי הם אלו שהפרו את ההסכם, שכן, לאחר שחתמו על הסכם, הם החליטו משיקוליהם הם, ומבלי שכפיר היו הגורם לכך, שהם לא יכולים לעמוד בהסכם והם מבטלים אותו. ג) עפ"י סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". עפ"י סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), המפר לא צריך לשלם בגין נזק שהנפגע יכל באמצעים סבירים למנוע או להקטין. כפיר לא טען בכתב התביעה כי היו לו הוצאות בגין פנייה למתווכים כתוצאה מהצורך לפרסם הדירה להשכרה או הוצאות פרסום מודעה בעיתון גלובס - שהוא טוען כי שולמה, ואף לא טען בכתב התביעה, כי שילם עבור תיקונים שבוצעו בדירה ושקבילי לא שילם עבורם. כל שהוא טוען הוא, כי הוא לא הצליח להשכיר את הדירה והצליח למוכרה רק בסוף אפריל 2000, כאשר המו"מ למכירת הדירה התנהל במשך כחודש ומסירת החזקה בדירה לקונים היתה רק ביוני 2000. ד) אני סבורה, כי במקרה דנן, אין כל סיבה לחייב את קבילי לשלם דמי שכירות עבור 6.5 חודשים, כאשר הם הודיעו לכפיר עוד בדצמבר 99, כי הם לא יכנסו לדירה. ניתן היה להשכיר את הדירה, ובאופן זה לא היה צורך בהמתנה של 6.5 חודשים, וקבילי אינם צריכים לשאת בהוצאות המהלך של מכירת הדירה. (יודגש, כי הדירה נמכרה בסכום של 890,000 דולר, עובדה אשר מעמידה את הדרישה לדמי השכירות עבור 6.5 חודשים, באורח מגוחך למדי, לאור היותו סכום המהוה 1.8% מסכום תמורת הדירה, ואין ספק שהעובדה שהדירה הוצגה לקונים כשהיא מסודרת, כולל, מטבח מרווח, חדרי אמבטיה מסודרים, ארונות קיר, כתוצאה משיפוצים שביצע קבילי, סייעה להצגתה כמועמדת למכירה גם אם בסופו של דבר ביצעו הקונים שיפוצים מקיפים בדירה ולא נהנו מאותם שיפוצים שביצעו קבילי). ה) לפיכך: אני סבורה, כי בנסיבות הענין די בפיצוי כפיר בדמי שכירות השווים לחודשיים דמי שכירות, משום פיצוי סביר והוגן, עפ"י סעיפים 10 ו-14 לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה] תשל"א - 1970. על כן, על פי תביעה זו על קבילי לשלם לכפיר סכום השווה ל- 5,000 $ בלבד. 8. לסיכום: א) מהמקובץ בכל התביעות דלעיל, יש להגיע למסקנה כדלקמן: תיק הוצל"פ 0-01-64702-01 ו-3-00-50733-01 - יסגרו. ב) כפיר ישלמו לקבילי בגין ת.א. 181715/02 סך 1,400 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (9/6/2002) ועד התשלום בפועל. ג) קבילי ישלמו לכפיר בגין ת.א 16616/03 סך בשקלים השווה ל- 5,000 $ (דולר ארה"ב) בהתאם לשערו היציג של הדולר אשר היה ידוע ביום הגשת התביעה, נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (6/2/2002) ועד התשלום בפועל. ד) אני סבורה כי בנסיבות הענין, יש לחייב את כפיר בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שכן, נפתחו שני תיקי הוצל"פ על ידם, ללא כל הצדקה, ובחוסר תום לב, והחייבת בתיקי ההוצל"פ נאלצה להגיש התנגדות לביצוע שטר, ולקיים דיונים שלא לצורך. כמו כן, התביעה של כפיר הוגשה על סכום מוגזם בהחלט, ולפיכך (ומתוך התחשבות בכך שגם קבילי הגישו תביעה על סכום גבוה מהסכום הנפסק), אני מחייבת את כפיר לשלם לקבילי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ + מע"מ. סכום זה יקוזז מהסכום אותו חייבים קבילי לשלם לכפיר על פי פסק הדין דנן. הפרת חוזהחוזהחוק החוזים