קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה ''בשחור'' של נפגע בתאונת דרכים: רקע בפני תביעתו של עיזבון המנוחים ואשתו המנוחה (להלן: "המנוח" ו- "המנוחה") בגין נזקים שנגרמו לעיזבון ותביעתם של ילדיהם התלויים של המנוחים ("התובעים 3 - 8") בגין נזקים שנגרמו להם בתור תלויים בהוריהם כתוצאה מתאונת דרכים קטלנית ממנה נפטרו המנוחים (להלן: "התאונה"). התאונה ארעה ביום 25.4.2009, כאשר נסעו בני הזוג המנוחים במכונית הנהוגה בידי המנוח ומשאית התנגשה ברכבם. למכונית היה כיסוי ביטוחי של חברת מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 2.11.2009 כאשר התובעים טוענים לתשלום פיצויים ממוניים ולא ממוניים . לאחר שהצדדים הגישו לבית המשפט תחשיבי נזק מטעמם, ביום 5.9.2011 הצעתי לצדדים פשרה שלא התגבשה להסכם ולכן לא היה מנוס מלקבוע תיק זה להוכחות. דיון ההוכחות בתיק התקיים ביום 18.11.2012 אשר במסגרתו נחקרו התובע מס' 3, התובעת מס' 5 וכן שני לקוחות/מעסיקים של המנוח. בסיום אותו דיון אפשרתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. ב 25.11.2012 פנו התובעים בבקשה דחופה לצרף ראיות נוספות מטעמם וזאת כהמשך לחקירת התובעים 3 ו 5. בעקבות כך החלטתי לקבל את הראיות הנוספות, דרש ב"כ הנתבעת לקיים דיון נוסף לחקירה חוזרת של תובע מס' 3 ושל עד נוסף, דיון אשר התקיים ב 27.2.2013. הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 3.4.2013. התובעים הגישו סיכומי תשובה ביום 17.4.2013 . טענות הצדדים טענות התובעים התובעים טוענים כי על בית המשפט לקחת בחשבון לצורך חישוב הנזק בגין השנים האבודות את כל מרכיבי השכר אשר לטענתם כוללים את הבאים: א. קצבת נכות כללית בסכום חודשי של 4965 ₪. ב. קצבת ניידות בסכום חודשי של 3171 ₪. ג. קצבת נכה מחלת הפוליו בסכום חודשי של 2,049 ₪. ד. עבודה ב"שחור" כשליח (מסעדת אבו מרואן) בשכר של 2,800 ₪ לחודש. ה. עבודה בשחור כשליח בעסק לממכר טוסטים (מר כבוב סייד) בסך של 1,700 ₪, לחודש. ו. תשר משליחויות בסכום המוערך בכ - 500 ₪. על פי תחשיב התובעים הסכום הבסיסי שעל פיו נדרש לעשות את תחשיב הנזק בגין השנים האבודות הינו 15,985 ₪ הכולל את סכום כל המרכיבים לעיל. לצורך החישוב בשיטת הידות מבקשים התובעים לחלק את תוחלת החיים של המנוח לתקופות: עד מועד בגרותו של תובע 7 - מוסטפא (7 חודשים) - קיימות 6 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת המנוחה, ידת שריהאן, ידת מוסטפא וידת אחמד ונדרש פיצוי לגבי 4 מתוכן. עד מועד בגרותו של התובע 8 - אחמד (22 חודשים נוספים) - קיימות 5 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת המנוחה, ידת שריהאן, וידת אחמד ונדרש פיצוי לגבי 3 מתוכן. עד למועד סיום לימודי שריהאן -( 7 חודשים נוספים) - קיימות 4 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת המנוחה וידת שריהאן ונדרש פיצוי לגבי 2 מתוכן. מיום הגיע שריהאן לסיום לימודיה ועד הגיע המנוח לגיל פרישה (גיל 67) לפי 30% חסכון (מקדם 0.93 X 85.2 ). עד מועד תום תוחלת החיים הצפויה של המנוח (גיל 83) - לפי מקדם של 0.58 X 152.3 X 30% וזאת על קצבת הנכות הכללית של 4,965 ₪. על פי חישובם של התובעים, מסתכמים נזקי הממון לעיזבון על פי הלכת אטינגר לסך של 959,096 ₪. כמוכן טוענים התובעים, לקבלת פיצוי על הנזק שנגרם להם בגין אובדן ההנחה המיוחדת לה היו זכאים ההורים המנוחים בשכר דירה בנכס בו מתגוררים התובעים 4, 5 , 7 ו 8. עבור המגורים בדירת הוריהם המנוחים, נדרשים עתה התובעים לשלם סכום חודשי של 1,280 ₪ בעוד שעובר לפטירת המנוחים היו נדרשים לשלם רק 400 ₪, כך שתביעתם היא לפיצוי על 800 ₪ הנוספים אותם הם נדרשים לשלם. מעבר לראשי נזק אלו, טוענים התובעים גם כי מגיע להם לקבל פיצוי בגין שירותי אב, אם וסבתא על סך גלובאלי של 300,000 ₪, עבור כאב וסבל 86,000 ₪, 20,000 ₪ עבור הוצאות קבורה ומצבה ועל שכר אפוטרופוס של 35,040 ₪ כך שסכום תביעתם מגיע ל - 1,294,136 ₪. מסכום זה מסכימים התובעים כי ינוכו 250,891 ₪ (הכוללים את היוון קצבאות המל"ל בגין שארים אותם קיבלו ויקבלו התובעים בסכום כולל מהוון של 221,891 ₪ על פי הערכת האקטואר, מר שי ספיר, וסכום של 29,000 ₪ תשלום תכוף ששולם להם על ידי הנתבעת), כך שיקבלו נטו 1,015,136 ₪. התובעים מציינים כי הוכח בצורה ברורה כי המנוח היה מקבל קצבת נכות כללית חודשית בגובה של 4,965 ₪ עובר למועד התאונה. לראיה הוצג אישור המוסד לביטוח לאומי ודפי חשבון בבנק הפועלים המעידים על תשלום קצבה זאת, עובר למועד התאונה. התובעים מוסיפים כי הוכח בנוסף כי המנוח היה מקבל קצבת ניידות חודשית בגובה של 3,171 ₪ . לראיה הוצג תדפיס חשבון בנק הפועלים המראה כניסת סכום זה באופן חודשי תחת הכותרת של "בטוח לאומי". כמו כן הוכח כי המנוח היה מקבל קצבת נפגע פוליו חודשית בגובה של 2,049 ₪ . לראיה הוצג תדפיס חשבון בנק דיסקונט המראה כניסת סכום זה באופן חודשי תחת הכותרת של "בטוח לאומי". לגבי הסוגיה האם חל על המקרה הנדון השתק שיפוטי, כטענת הנתבעת, מביא ב"כ התובעים את דברי השופטת מרים בן פורת בע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד ואת דברי השופט י. שפירא בת"א 7456/05 עזבון המנוח מחמוד שושה נ' פרקליטות מחוזית ירושלים. כמוכן הביאו התובעים את דברי השופט תאודור אור בע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' רחל בן שבח. לגבי הסכומים עצמם, הופיעו בפני בית המשפט מר פאיז חמדאן ומר כבוב והעידו כי תצהירם הוא אמת והמנוח היה משתכר אצלם סכומים במזומן בסכומים של 2,800 ₪ ו 1,700 ₪ בהתאמה וכי מעבר לכך קיימים עדיין דמי תשר אשר סביר שהיה מקבל מלקוחותיו בתודה לשירותו אותם. כמוכן הראו התובעים הפקדות בחשבון הבנק של המנוח תוך הסבר כי חלק מהמזומן שהתקבל על ידי המנוח לבטח שימש לתשלום עבור הוצאות שוטפות כאשר רק חלק מזערי מהסכומים הופקדו. לחיזוק עמדתם בעניין פיצוי הפרשי שכר הביאו התובעים את אמרתו של השופט (כתוארו אז) גרוניס בע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל ואח' נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ וכן את ת"א (שלום ת"א) 52899/05 עזבון המנוחים נוריקה ויהושע אפט ז"ל נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ ות"א 33416/08 ארקדי רוזובסקי, טלי בר, מקסים קובטון ואח' נ' זיאד אבו מוך והכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ. לעניין כאב וסבל, נעשה חישוב לפי פיצוי בסך של 25% מהכאב וסבל המקסימאליים לכל אחד מהמנוחים ובהפרשי ריבית והצמדה מיום הפטירה המצטברים לסך של 86,000 ₪. כמו כן, התובעים דורשים החזר הוצאות קבורה ומצבה של 10,000 ₪ לכל נפגע, היינו סה"כ 20,000 ₪. התובעים טוענים גם כי מגיע להם לקבל פיצוי על כי התובע 3 נדרש לשמש אפוטרופוס לתובעים 7 ו 8 עד הגיעם לגיל 18. כדי לחזק את עמדתם הם הפנו את בית המשפט לע"א 1134/98 מוגרבי ואח' נ' אוסדון ואח' ועל פיו להציע שיקבע לאפוטרופוס שכר חודשי של 876 ₪ על פני 40 חודש עד הגיע תובע מס' 8 - אחמד לגיל בגרות. בהסברם לראש נזק של אבדן שירותי אב, אם וסבתא התובעים דורשים 300,000 ₪, שכן ההורים המנוחים הניחו במותם שני קטינים וסטודנטית כאשר הקטן ביניהם הוא רק בן 15 והמנוחה הייתה עקרת בית מסורה לילדיה והתכוונה לעשות כך גם בסיוע לילדיה בלגדל את ילדיהם. לחיזוק טענותיהם הביאו התובעים את פסק דינו של השופט חזי הראל בת"א (ת"א) 52899/05 עזבון המנוחים אפט נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ וכן את ת"א 33416/08 ארקדי רוזובסקי, טלי בר ומקסים קובטון ואח' נ' זיאד אבו מוך והכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ. לצורך פיצוי על שירותי אב, ציינו התובעים את ע"א 3045/07 רות מאיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ולעניין שירותי אם את ת"א (שלום ת"א) 63217/03 יעקב רוזנברג נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ. טענות הנתבעת הנתבעת מתנגדת שבית המשפט ייקח בחשבון את הסכום החודשי של 5,000 ₪ שתובע 1 המנוח השתכר לכאורה בגין "עבודות בשחור" אשר לא דווחו לרשויות מס הכנסה. הנתבעת ציינה כי התנאי לתשלום קצבת הנכות הכללית בסכום ששולם, היה על בסיס הצהרתו המפורשת של המנוח כי אינו עובד וכי אינו מסוגל לעבוד בעבודה כל שהיא. כתוצאה מהצהרתו של המנוח, המל"ל קבע כי המנוח איבד את כושרו לעבוד לצמיתות בדרגה מלאה. אשר למנוחה, אין חולק כי היא לא עבדה עובר לתאונה. לטענת הנתבעת יש לבצע את התחשיב של הפסדי ההכנסה לעיזבון בשנים האבודות עד למועד התיאורטי להגעת המנוח לגיל 78 (ב- 22.8.2032) על בסיס שיטת הידות ועקרון "המשפחה הדינמית", קרי הוצאת שני הילדים הקטינים ממעגל התלות עם הגיעם לגיל הבגרות כיוון שאין הקטינים מחויבים לשרות צבאי. לחישוב זה, מבקשת הנתבעת להוציא את התלות שנטענה ע"י התובעים של הבת שריהאן (תובעת 5) בשל העדר ראיה כלשהיא לתלות זאת. לצורך החישוב בשיטת הידות מבקשת הנתבעת לחלק את תוחלת החיים של המנוח לתקופות: עד מועד בגרותו של תובע מס' 7 - מוסטפא (7 חודשים) - קיימות 7 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת המנוחה ויד החסכון, ידת משק הבית, ידת מוסטפא וידת אחמד). עד מועד בגרותו של התובע מס' 8 - אחמד (34 חודשים נוספים) - קיימות 6 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת המנוחה ויד החסכון, ידת משק הבית, וידת אחמד). עד למועד החישוב (1.4.2013 ) - 6 חודשים נוספים - קיימות 5 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת המנוחה ויד החסכון וידת משק הבית). עד מועד הגיע המנוח לגיל פרישה (גיל 67) - תקופה נוספת של 94 חודשים -אותן 5 ידות. עד מועד תום תוחלת החיים הצפויה של המנוח (גיל 78) - 138 חודשים נוספים -אותן 5 ידות. לצורך חישובה של הנתבעת, נטען כי סכום קצבת הנכות הכללית בסך של 4,965 ₪ שהיה מקבל המנוח ואשר ערכו היום הינו 5,525 ₪ היה מופחת בסכום של 877 ₪ במועד הגיע אחד הבנים לגיל 18 ומופחת ב 1,754 ₪ במועד הגעת שני בנים קטינים לגיל 18. על בסיס הכרה רק בתת-ראש נזק של קצבת נכות, חישבה הנתבעת את הפסדי ההכנסה לעיזבון לסכום של 533,569 ₪ לעומת תביעתם של התובעים לסכום של 959,096 ₪. הנתבעת טוענת עוד, כי אין לראות בקצבת ניידות, הנטענת ע"י התובעים בסך של 2,049 ₪ הכנסה אלא אמצעי להגיע לרמת ניידות נדרשת, ואין לפצות התובעים בגין כך. לעניין קצבת נפגעי פוליו טוענת הנתבעת כי התובע 3 הודה בחקירתו ב 27.2.13 כי הידיעה על קיום קצבה זו נסמכת רק על דברי המנוח ומכאן שהינה בגדר עדות שמועה ולכן אין לכלול את הסכום הזה במסגרת הכנסתו המשוערת של המנוח. מעבר לכך הנתבעת הביעה התנגדות להעלאת הנושא כי הוא מהווה הרחבת חזית אסורה. לעניין הפסד זכות שכירות מופחתת, הנתבעת טוענת כי נציג חלמיש טען בעדותו כי טרם התקבלה החלטה בגין גובה ההנחה לה יהיו זכאים התובעים. כמוכן טוענת הנתבעת כי לפי דברי נציג חלמיש שהופיע כעד בדיון, לא מדובר כלל בשכירות מוגנת אלא בדיירים ממשיכים וכי דמי השכירות שהוטלו על התובעים לאחרונה, כולל פריסת תשלומים של חובות קודמים של המנוח ואשתו המנוחה, אשר עומד על סכום של 92,538 ₪. כמוכן מציינת הנתבעת כי לדברי העד, התובעים המשיכו לשלם סכום שכירות מופחתת של 200 ₪ ורק לאחרונה הסכום נקבע לסכום גבוה יותר כטענת התובעים. הנתבעת ציינה כי העיכוב בהחלטה לגבי זכאות התובעים לשכר מופחת נבע מכך שהתובעים עיכבו את המצאת המסמכים בקשר להכנסותיהם העדכניות, דבר שהיה מאפשר לחברת חלמיש לעשות את תחשיב הזכאות שלהם לשכר דירה מופחת. משכך, לא הוכח הנזק בגין דמי שכירות מופחתים. כמוכן, טוענת הנתבעת כי עצם העלאת הנושא בשלב הסיכומים ללא שהנושא הועלה כלל בכתב התביעה הינו בבחינת "הרחבת חזית אסורה" שגם לה התנגדה הנתבעת בדיון ההוכחות ב 18.11.12. לעניין ההכנסות מ"עבודה בשחור", הנתבעת טוענת כי אין כל ראיה כתובה התומכת בטענה כי המנוח עבד אצל מעסיקים כלשהם עובר לתאונה. בתחילה הוגשו תצהירים ע"י חמישה מעסיקים, אך משלא התייצבו לעדות שלושה מהם, תצהיריהם נמחקו ונותרו רק שניים מהמעסיקים שהגישו תצהיר ואף הופיעו לעדות בבית המשפט. כמוכן, טוענת הנתבעת כי ההכנסה בסכום של 2,800 ₪ שהתובעים טוענים שהמנוח השתכר במסעדת "אבו מראון", וסכום של 1,700 ₪ בעבור עבודה נטענת אצל מר כבוב ותשר חודשי של 500 ₪ בגין שליחויות, לא הוכחו כראוי. הנתבעת מסכימה כי לעיתים הפסיקה הכירה במקרים מסוימים בהשתכרות בשחור של ניזוק, אך אלו היו במקרים חריגים ורק כאשר הטוען להכנסה לא מדווחת עומד בנטלי הראיה והוכחה מוגברים ולצורך כך הפנתה אותי לע"א 9813/07 טובה נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, לעקרונות המנחים שנקבעו בע"א 5149/94 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלברט לוי וליישום ההלכה בת"א (י-ם) 5087/03 פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ. עדי התביעה שהעידו על העסקת המנוח, לא הביאו איתם ראיות או רישומים כלשהן ואף לא זכרו מועדי תחילת עבודת המנוח. לטענת הנתבעת לא ברור כלל האם שני המעסיקים שהעידו בבית המשפט אמנם שילמו את הסכומים עליהם הצהירו ואם אמנם התשלומים היו בתדירות כפי שהוצגה בתצהיריהם. הנתבעת טוענת כי יש להפעיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי לגבי הסכום של 5,000 ₪ שנטען ע"י התובעים כעבודה בשחור וזאת מחמת עיקרון תום הלב ותקנת הציבור. לצורך כך הביאה הנתבעת את דברי השופט אור ברע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' ישראל פרידמן ואת דברי השופטת יעל וילנר בת"א (מחוזי חיפה) 1072/04 פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואת דברי השופט עמית בת"א (מחוזי חיפה) 355/07 המנוח נ' פלוני. כמו כן טוענת הנתבעת שבהתחשב בכך שכל ילדי המנוחים הם בגירים כיום, אין בית המשפט נדרש לפסוק פיצוי לתובעים בגין ראש נזק של אובדן שירותי המנוחים. לחיזוק טענתה מציינת הנתבעת את מצבו הרפואי של המנוח שהיה ירוד מאוד. כמוכן טענה כי לא הוכח נזק כלשהוא שנדרש להמירו בשכר לשירותי סבתא שכביכול נתנה המנוחה לביתה של תובעת מס' 6. הנתבעת מפנה לת"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אורנית צרור בו צויין שהפיצוי משולם בתנאי שקיימת תלות למנוחים ולע"א 531/91 עזבון המנוח משה חיון ז"ל ואח' נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ בו נקבע כי התלות נדרשת להיות מוכחת בראיות. לעניין הפיצוי, טוען ב"כ הנתבעת, שדרישת התביעה מוגזמת ומופרכת כך למשל בת"א (מחוזי י-ם) 871/95 אדרי אסתר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ שבו נותרה אלמנה ושישה תלויים כאשר חמישה מהם קטינים, בימ"ש פסק סכום של 25,000 ₪ לעבר ולעתיד. כמוכן הפנתה לת"א 1039/00 (מחוזי באר שבע) חמודי סנדרה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ בו המנוח היה בן 34 במותו, הותיר שלושה קטינים והוכח בו כי המנוח קודם לתאונה היה שוהה 4 ימים חופשיים בבית בו היה עוזר במשק הבית ושם נפסקו 60,000 ₪ פיצוי ובית משפט העליון אליו ערערו לא שינה מסכום זה. לאור האמור לעיל, ביקשה הנתבעת כי תחת ראש נזק זה, לא יפסוק בית המשפט יותר מאשר סכום של 80,000 ₪. לגבי ראש הנזק של הוצאות קבורה ומצבה, הנתבעת טוענת כי התובעים לא צרפו ראיות בדבר הוצאות שהוציאו בפועל. זאת למרות שהיה ידוע לתובעים כי על פי חוות הדעת של האקטואר, מר שי ספיר הם היו זכאים למענק פטירה בסך 8,406 ₪. לאור זאת עמדת הנתבעת הינה כי יש לפסוק לכל היותר 15,000 ₪ בראש נזק זה. לגבי ראש הנזק של כאב וסבל, לא קיימת מחלוקת שבהתאם לתקנה 4 לחוק הפיצויים, הפיצוי עומד בסך כולל של 86,780 ₪. לגבי ראש הנזק של שכר אפוטרופוס, טוענת הנתבעת (סעיף 40 לסיכומים) כי העלאת הטענה בשלב זה מבלי שהנושא הועלה כלל בכתב התביעה הינו בבחינת "הרחבת חזית אסורה" שלה התנגדה הנתבעת בדיון מיום 18.11.12. ניכויים הנתבעת טוענת כי בהתאם לחוות דעת של האקטואר, מר שי ספיר, יש לנכות מכל סכום שבית המשפט יפסוק עבור התובעים את היוון קצבאות המל"ל בגין שארים אותם קיבלו ויקבלו התובעים, סכום של 221,891 ₪ אשר בשערוכם להיום הינו סך של 246,930 ₪. כמוכן, הנתבעת מזכירה לבית המשפט כי לתובעים כבר הוקדם ושולם תשלום תכוף בסך של 32,796 ₪ הכוללים שכר טרחת עו"ד (סך נטו של 29,500 ₪) ובשערוך להיום מהווים סך של 31,483 ₪. הרשאת בית המשפט לתובעים להמציא ראיות גם לאחר ישיבת ראיות אני מודע היטב לטרוניותיה של הנתבעת על כי הרשיתי לתובעים להציג ראיות נוספות אף לאחר ישיבת הראיות שהתקיימה ביום 18.11.2012 . מקרה זה אינו מקרה רגיל שבמסגרתו בית המשפט דורש מהתובעים שכל ראיותיהם יומצאו כחבילה אחת תוך מסגרת זמן מסויימת התחומה בישיבת הראיות. יש לזכור כי התובעים עברו אירוע טראומאטי אשר זעזע את אמות הסיפים של חייהם במותם של המנוח והמנוחה בתאונה המחרידה. אין המדובר בתאונת דרכים, בה נותר אחד מההורים בחיים ויכול להשלים את פער הידע הדרוש על מנת לממש את כתב תביעתם. במקרה הנוכחי, אני מבין את הקושי של התובעים בלהמציא מסמכי בנק כאשר אחד מסניפי הבנק שבהם המנוח פעל סרב לשתף פעולה עם התובעים להמצאת מצב החשבון וקבלת תדפיסי מצב חשבון. לאור כל אלו, חרגתי מכללי הפרוצדורה המקובלים על מנת לאפשר לתובעים לקבל את יומם בבית המשפט ועל מנת לאפשר להם להוכיח את נזקם ולמנוע עיוות דין. לאחר שהתובעים מסרו את הראיות הנוספות שלהם ב 25/11/2012 ועל מנת לא לפגוע בזכויותיה הדיוניות של הנתבעת, אפשרתי לנתבעת לזמן עדים נוספים ולעשות השלמת חקירה ועל כך התקיים דיון הוכחות נוסף ב 27/2/2013. סבורני שבכך איזנתי אל נכון את הזכויות הדיוניות של הצדדים. דיון והכרעה עובדות חשובות הנדרשות לצורך חישוב הפסד ההשתכרות ופיצוי הקטינים הן הבאות: תאריך לידה של המנוח - 22/2/1954 תאריך לידה של נתבע מס' 7 -8/11/1991 תאריך לידה של נתבע מס' 8 -20/9/1994 בבואי לקבוע את הפיצוי שמגיע לתובעים בגין תביעתם, עולה סוגיה ראשונית והינה האם (ובכמה) לקחת בחשבון את ההכנסות הנטענות של המנוח ב"שחור" כחלק מההשתכרות שעל פיה נקבע ההפסד של העיזבון בשל השנים האבודות. לאחר דיון והכרעה בסוגיה זאת, אתפנה לדון בכל אחת מהסוגיות האחרות העולות מסיכומי הצדדים ואפסוק את סכום הפיצוי בכל אחד מראשי נזק. "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" (ירמיה לא' פס 28) אחריות הילדים על מעשי הוריהם ב- בג"ץ 619/75 יפה ו-יצחק קלר נ' קיבוץ פרוד נקבע כי אסור לקיבוץ למנוע מתן חינוך לילדים בגין הרחקתם של ההורים מלהיות חברי קיבוץ בשל סירובם להעביר לקופת הקיבוץ תשלומים שאחד מההורים קיבל באופן סדיר מגרמניה. בבש"פ 90/99 מדינת ישראל נ' פלוני הועלתה טענה כי אין לשחרר ממעצר ילד שאביו ניסה לשבש תהליכי חקירה. בית המשפט סרב לעשות זאת תוך נקיטת עמדה של "אין לפקוד עוון אבות על בנים". בבש"א (נצרת) 2733/05 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' חדיג'ה עומר פוקרא קטינה התבררה תביעת ביטוח שהגישו הוריה של הקטינה בשמה, בה העלו טענה שהתבררה כשקרית לגבי הסיבה בגינה נפגעה הקטינה. לאחר שנקבע כי תביעתה נדחתה, תבעו את חברת ביטוח "קרנית" ובית המשפט קבע כי אין מענישים את הקטינה בשל חטאי הוריה ופסק פיצויים לקטינה בתביעתה החדשה. באותו פס"ד ציין השופט עאטף עיילבוני את הדברים הבאים: "עלינו למצוא ולשמור על האיזון הראוי בין המטרה המהותית - האסטרטגיה של ההליך השיפוטי - לבין הכללים הפרוצדורליים - הטקטיקה שדרכה מגשימים אותה אסטרטגיה. סטיה מהאיזון הראוי תפגע בהליך כולו, בבעלי הדין הספציפיים ובבעלי הדין הפוטנציאליים, כך אם נעדיף להיצמד לכללים הפרוצדורליים, אף אם לא תוגשם המטרה המהותית של המשפט - השגת צדק ומתן זכות לבעל הזכות - נמצא עצמנו מאבדים את אמון הציבור בנו אט אט, ואם לא נישמר ונשמור על כללים ברורים - נמצא עצמנו עמוסים לעייפה בתוך אנדרלמוסיה שאין בה דרך מוצא, ונמצא עצמנו שטים במשפט לשום מקום, ושופט סותר את רעהו ובמקום צדק יושג ההיפך. יוצא איפוא כי עלינו לזכור תמיד כי "צדק מהותי" היא מטרתנו, וכי לשם השגת המטרה עלינו ללכת בדרכי אבות, בל נקריב את זה ובל נשליך את אלה." בע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתעהודאת אלעאמה בע"מ נ' סלאיימה, קבע השופט ריבלין (כתוארו אז): "... מטרתם של דיני הפיצויים בנזיקין, כך היא הטענה, היא להשיב את המצב לקדמותו - קדמותו האמיתית ולא הרצויה - וזאת על בית המשפט לעשות על יסוד קריאה אמיתית של המציאות, גם אם המציאות אינה נושאת חן בעיניו... הוא משקלל את העבר אך אינו משקף את המציאות הצופה פני עתיד. הוא אינו ראוי נורמטיבית. השבת המצב לקדמותו בראש הנזק של הפסד כושר השתכרות משמעותה הבאת הניזוק למקום שנועד לו בעתיד, ואל לה להשיבו אל המקום בו היו מצויים אבותיו (ואמהותיו) בעבר... במילים אחרות, ובאספקלריה של גישת הצדק המתקן, לא יהא זה נכון לומר כי בגישתנו אנו הופכים את המזיק כלי להשגת מטרות חברתיות ולתיקון חוסר-צדק המובנה בחברה. המזיק מחויב בפיצוי המשקף את שנגרע מן הניזוק (השוו Cassels, בספרו הנ"ל, בעמ' 144; ראו עוד א' פורת, "רשלנות ואינטרסים" עיוני משפט כד(2) 275 (תשס"א))... (סעיפים 32, 42 ו-50 לפסה"ד). ההיגיון של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 מוביל אותנו לפרשנות מהותית שאין להגביל את זכאותם של תלויים בגלל חטאי אבותיהם. מתאימים לעניין זה דברי השופט משה דרורי בפס"ד ע"מ (י-ם) 464/03 פלמוני נ' אלמוני: "ניתן לראות כי האחריות שמטילה התורה על האדם, היא אחריות אישית. הדבר בא לידי ביטוי כבר במשפט הראשון בהיסטוריה, אשר ערך הקב"ה לאדם ולחווה, לאחר אכילת פרי עץ הדעת, בניגוד לצו האלוקי ( בראשית, פרק ג, פסוקים ט-יט), ובמשפט שערך הקב"ה לקין, לאחר שרצח את אחיו הבל (בראשית, פרק ד, פסוקים ט-טו). גישה זאת היא חלק מתפיסת התורה בדבר חופש הבחירה של האדם. וכך נאמר בספר דברים, פרק ל, פסוק טו: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע". ורבים זולתם. ובהמשך מסכם השופט דרורי לאחר שקלא וטריא ש: "מכאן עולה, כי אין מקום לפקוד את עוונו של האב על בניו שהיו התלויים בו, שכן העיקרון המנחה אותנו הוא "בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן" (יחזקאל, יח, כ, כפי שצוטט במלואו בפיסקה הקודמת). לפיכך, מסקנתי היא כי, עקרונית, אין למנוע מהתובעים להביא ראיות לשכר אביהם, גם אם שכר זה הושג בדרך לא חוקית". כך נקבע בהלכה המנחה בסוגיה בע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' ר' בן שבח ואח': "הואיל ועוסקים אנו בתביעה לפי חוק הפיצויים, והתובעים הם תלוייו של המנוח, מתבקשת הערה נוספת. תלוייו של המנוח אינם אחראים לדיווח שדיווח המנוח לשלטונות מס הכנסה. לרוב אף אינם יודעים מה ועל מה דיווח המנוח, מפרנסם. על שום מה יינזקו הם בשל דיווח לא מהימן של המנוח? אכן, חוק הפיצויים יודע להבחין בין גריעה מזכויותיו של נפגע בתאונת דרכים לבין גריעה מזכויותיהם של התלויים, במקרה שהמנוח נפטר כתוצאה מהתאונה. בסעיף 7 לחוק נמנים מקרים שבהם תישלל מנפגע הזכות לתבוע לפי חוק הפיצויים. עם אלה נמנים, בין היתר, המקרים של גרימה לתאונה במתכוון, נהיגה ברכב ללא רישיון, מקרה שבו שימש הרכב או סייע בידי נהגו לביצוע פשע. סעיף 7ב, שהוסף לחוק הפיצויים בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 7), תשמ"ט-1989, קבע מפורשות שגם בהתקיים כל אחד מהמקרים האמורים לגבי הנפגע, זכות תביעתם של התלויים לא תיפגע. הם לא חטאו, ועל-כן אין הצדקה שייפגעו. הוא הדבר בענייננו. לתלויים אין כל אחריות או חלק בכך שהמנוח לא דיווח דיווח אמת. על מה ולמה ייענשו בשלילת חלק מהפיצוי המגיע להם בשל דיווח שאינו אמת של מפרנסם? נראה, שאפילו לשיטתם של אלה הסבורים שיש הצדקה לשלול פיצויים ממי שדיווח דיווח כוזב לשלטונות המס, אין הצדקה להפחית בשל כך מהפיצויים המגיעים לתלוייו של הנפגע." לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה להשתק שיפוטי על תביעת התובעים להכרה בשכר עבודה הלא מדווח כחלק מהשתכרותו של המנוח ואני מתחשב בתצהירים ובעדויות לגבי השתכרות זו כחלק מהכנסות המנוח לצורך חישוב הפיצוי שמגיע לעזבונו בגין השנים האבודות. הכרה בקצבאות המוסד לביטוח לאומי כחלק מההכנסה התובעים הציגו ראיות מספיקות המוכיחות כי המנוח היה מקבל שלושה סוגים של קצבאות מטעם המוסד לביטוח לאומי במועד התאונה: קצבת נכות כללית בסכום של 4,965 ש"ח -סכום זה הופיע מפורשות בתדפיס חשבון בנק הפועלים לחודשים 4/09-1/09 שצורף לתחשיב נזק מטעם התובעים. קצבת ניידות בסכום של 3,171 ש"ח-סכום זה הופיע מפורשות בתדפיס חשבון בנק הפועלים לחודשים 4/09-1/09 שצורף לתחשיב נזק מטעם התובעים. קצבת נפגע פוליו על פי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, תשס"ז - 2007 על סך של 2,049 ₪ - סכום זה הופיע מפורשות בתדפיס חשבון בנק דיסקונט לחודשים 4/09-11/08 שצורף לסיכומים מטעם התובעים (נראה מתדפיסי חשבון הבנק כי פיצוי זה עמד על 1,963 ₪ עד 10/08). חישוב הכנסה בגין עבודה לא מדווחת לאחר שבחנתי היטב את טענות התובעים ואת טענות הנתבעת בגין מרכיב ההכנסה הלא מדווחת ולאור הפסיקה שציטטתי למעלה ולאור תכלית חוק הפלת"ד החלטתי כי יש לקבל את תצהיריהם של מר כבוב ושל מר פאיז חמדאן ולקחת בחשבון את ההכנסות שצויינו בתצהיריהם. יחד עם זאת, כיוון שלא מצאתי ראיות שניתן להתבסס עליהן, לגבי התשר שנטען שהמנוח היה מקבל, החלטתי שלא לקחת סכום זה בחשבון. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי המנוח היה מבצע את השליחויות עבור מר כבוב ועבור מר פאיז חמדן ברכבו הפרטי ולכן מהסכומים הנטענים יש לקזז את העלויות לאחזקת הרכב ושימושו, שהוצאו בגין כך. עלות אחזקה חודשית של רכב ממוצע הינה כ- 1600 ₪. סביר שהמנוח השתמש ברכב גם למטרות אחרות מאשר לביצוע עבודת השליחויות, לכן אקח בחשבון סכום של 1,200 ₪ בלבד כהוצאה סבירה שהוצאה לחודש על מנת לשלם את אחזקת רכבו. בקיזוז של 1,200 ₪ של הוצאות אחזקת רכב מתוך הסכום של 4,500 ₪ לעיל, אנו מגיעים לסכום נוסף של 3,300 ₪ אותו אני מוכן להכיר לצורך חישוב ההשתכרות של המנוח בחישובי בידות השונים. סכום זה של 3,300 ₪ מצטרף לסכום של 10,185 ₪ המהווה סיכום קצבאות המל"ל עובר לתאונה. השפעת ההכנסה הלא מדווחת על קצבאות המל"ל על פי חוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995 סעיף 195 (3) הביטוח לאומי ישלם קצבת נכות כללית כאשר הנכה לא עובד או ששכרו מגיע ללא יותר מאשר 60% מהשכר הממוצע. המושג שכר ממוצע מוגדר בסעיף 1 לחוק כצירוף של שני הסכומים הבאים: הממוצע החודשי של השכר הממוצע למשרת שכיר בשלושת החודשים האחרונים שלגביהם היו נתונים בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביום שקדם ליום העדכון. תוספת לממוצע השכר בשיעור הפיצוי שניתן בתקופה שמתום שלושת החודשים ששימשו בסיס לחישוב ממוצע השכר ועד ליום העידכון. בבחינת נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לחודש אפריל 2009 (מועד התאונה), ניתן לראות כי השכר הממוצע למשרת שכיר באותה תקופה היה סכום ברוטו של - 8,025 ₪. 60% מהשכר הממוצע מביא אותנו לשכר של 4,815 ₪. אם ניקח בחשבון כי השכר שהשתכר המנוח בעבודות ב"שחור" נדרש לקיזוז עלויות אחזקת רכבו כפי שחישבתי לעיל, ברור כי גם אם היה המנוח מדווח על עבודת השליחויות שהוא עשה, לא היה המוסד לביטוח לאומי מונע ממנו את תשלום קצבת הנכות הכללית ששולמה לו ולכן חישוב הידות יעשה תוך שימוש בסכום של 13,485 ₪. תמיכה בסטודנטית שריהאן - תובעת מס' 5 למרות הצהרותיה של התובעת ואחיה, לא מצאתי ראיות מספיקות לכך שההורים תמכו בתובעת 5 כסטודנטית. לאור זאת, תחשיב הנזק בשנים האבודות לא ייקח בחשבון תמיכה כלשהיא בה בתור סטודנטית. חישוב הנזק בגין השנים האבודות על פי שיטת הידות (לפי ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל) לצורך החישוב בשיטת הידות אחלק את תוחלת החיים של המנוח לתקופות, תוך הפחתת סכום של 877 ₪ במועד הגיע אחד הבנים לגיל 18 והפחתה של 1,754 ₪ במועד הגעת שני הבנים הקטינים לגיל 18, בהתאם לטענתה של הנתבעת. ממועד התאונה עד מועד בגרותו של תובע מס' 7 - מוסטפא (6.5 חודשים עד 8/11/2009) - קיימות 6 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת משק הבית, ידת המנוחה, ידת מוסטפא וידת אחמד) ונדרש פיצוי לגבי 4 מתוכן, לפי החישוב המפורט להלן: ׂ4/6 * 6.5* 13,485 =58,435 ש"ח = {בתוספת ריבית והצמדה לאמצע התקופה}= 66,876 ₪ מתוכם 4/6 * 6.5 * 3,300 = 14,300={בתוספת ריבית והצמדה לאמצע התקופה } = 16,365₪, סכום עבור הכנסה לא מדווחת. מ 8/11/2009 עד מועד בגרותו של התובע מס' 8 - אחמד (34.5 חודשים נוספים עד 20/9/2012) - קיימות 5 ידות (ידת המנוח, יד החסכון, ידת המנוחה, ידת משק הבית וידת אחמד) ונדרש פיצוי לגבי 3 מתוכן. 3/5 * 34.5* (877-13,485) = 260,985={בתוספת ריבית והצמדה לאמצע התקופה } = 278,075 ₪ מתוכם 3/5 * 34.5 * 3,300 = 68,310={בתוספת ריבית והצמדה לאמצע התקופה } = 72,783 ₪, סכום עבור הכנסה לא מדווחת. ממועד בגרותו של התובע מס' 8ׁ - אחמד (20/9/2012( ועד היום (7.25 חודשים נוספים עד 29/4/2013) - קיימות 4 ידות (ידת המנוח, יד החסכון ,ידת משק הבית, ידת המנוחה) ונדרש פיצוי לגבי 2 מתוכן. 2/4 * 7.25* (1,754-13,485) = 42,524 ={בתוספת ריבית והצמדה לאמצע התקופה } 42,741 ₪ מתוכם 2/4 * 7.25 * 3,300 = 11,962 ={בתוספת ריבית והצמדה לאמצע התקופה } 12,023 ₪, סכום עבור ההכנסה הלא מדווחת. מהיום ועד מועד הגיע המנוח לגיל פרישה (גיל 67)-(93.75 חודשים נוספים עד 22/2/2021 ) לפי 30% חסכון וזאת על סכום של (1,754-13,485) (מקדם 0.79326 * 93.75 ) = 261,723 ₪ מתוכם 30% *93.75* 3,300 * 0.79326= 92,812 ₪, סכום עבור ההכנסה הלא מדווחת. ממועד הגיע המנוח לגיל פרישה (גיל 67) עד מועד תום תוחלת החיים הצפויה של המנוח (גיל 76.4 לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתייחס לציבור הערבי המוסלמי) כלומר 112.8 חודשים - לפי מקדם של 0.756955 * 112.8 * 10% וזאת על קצבת הנכות הכללית של (4,965 - 1,754 )₪ = 27,417 ₪ לקחתי בשלב הזה רק 10% חיסכון, כי לא סביר שמתוך סכום הקצבה הקטן, היו המנוחים יכולים להרשות לעצמם לחסוך יותר מאשר 10%. כאשר נסכם את כלל פרקי הזמן, נקבל סכום פיצוי עבור השנים האבודות של 676,832 ₪ (בערכי היום) מהם סכום כולל של 193,983 ₪ שנובע מהעבודה הלא מדווחת. ראש נזק - פיצוי בגין הפסד ההנחה בשכר דירה בעניין ראש נזק זה מקובלות עלי טענות ב"כ הנתבעת. בפרוטוקול הדיון בבית המשפט ביום 27/2/2013 אומר תובע מס' 3 מפורשות כי הוועדות של חברת חלמיש טרם החליטו מה יהיה שכר הדירה וכי בינתיים התשלום עדיין עומד על אותו שכר דירה כפי ששילמו המנוחים לפני התאונה. מעבר לכך, נציג חברת חלמיש טען באותו דיון כי כל שנתיים ממילא חברת חלמיש עושה תחשיב שכר דירה תוך התחשבות בהכנסות הגרים בנכס, כך שלא ברור כלל מה יהיה שכר הדירה הקבוע לתובעים למגוריהם בנכס. הרושם שנוצר אצלי לאחר שמיעת עדותו של תובע מס' 3 ושל נציג חלמיש הוא כי הנזק טרם התגבש ואין לי כל יכולת להעניק סעד שכזה שכן לא ניתן לקבוע את מידת הנזק, באם בכלל נגרם נזק לתובעים. ראש נזק - שירותי אב, אם וסבתא התובעים הפנו אותי לפסקי דין בהם נפסקו סכומים של מאות אלפי שקל בגין ראש נזק זה . גם כאשר החוסר בשירותים נבע ממותו, רק של אחד מבני הזוג. הנתבעת בסיכומיה הביאה פסקי דין המצמצמים את גובה הפיצוי לרמה של כמה עשרות אלפי ₪. השופט יצחק עמית [בהיותו מכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה] בת"א (חי') 354/07 עזבון המנוחים ל.א. ו - מ.א. ז"ל נ' איילון בע"מ - חברה לבטוח, כתב: "ראש הנזק של "אבדן שירותי אם" או "אבדן שירותי אב" נתפס כחלק מהתמיכה הכספית בגינה קמה לתלויים עילה לפיצוי, ומטרתו לכמת למונחים כספיים, את המשימות הקשורות בניהול משק הבית ובגידול הילדים וחינוכם. את טיפולה של הסבתא יש לכמת אפוא בכסף, כתחליף לראשי הנזק של אובדן שירותי אם ואב. המקרה דנן הוא חריג וטרגי במיוחד, מאחר ששני ההורים נהרגו, כך שבעקבות התאונה, נותרו הקטינים ללא תא הורי. במקרה מעין זה, ולצורך קביעת הפיצוי חלף אבדן שירותי אם ואב, "שוויו" של התא ההורי השלם, הוא יותר מאשר חיבור של שני החצאים במקרה של פטירת אחד מבני הזוג. הקטינים איבדו יותר מאשר שירותי ההורים, הם איבדו את טיפול ההורים על כל הכרוך בכך. עם זאת, יש לזכור כי קצרה ידו של המשפט מלכמת שווי יד מלטפת ודואגת של הורה, והפיצוי עבור אובדן שירותי הורים מוענק עבור השירותים הגשמיים, ולא בא לפצות התלויים בגין הסבל והשכול שאינם בבחינת "הפסד ממון" לאור סעיף 80 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]" ובהמשך: "לא נעלמה מעיני הפסיקה שהובאה על ידי הנתבעת בסיכומיה, ממנה עולה כי הסכום הנפסק ברגיל בבתי המשפט עבור אובדן שירותי אם או אב קטן בהרבה. ברם, עמדנו על כך שכאשר שני ההורים הולכים לעולמם, הנזק המצרפי שונה במהותו מצירוף של אבדן שירותי אב ואבדן שירותי אם. כך, לדוגמה, כאשר אחד ההורים הולך לעולמו, ההורה הנותר בחיים שוהה עם הילדים בשעות הערב והלילה, נתון שיש לקחת בחשבון במצב בו שני ההורים הלכו לבית עולמם". וכך ציין השופט ריבלין בערעור על אותו פס"ד בע"א 8997/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה לבנת אפרגאן: "אשר לפיצוי בגין אבדן שירותי אב ואם, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי האבדן המצרפי עולה על "חיבור" כל חלקי השלם. אין ספק כי מקום בו אחד מבני-הזוג מוצא את מותו בתאונה, נותרת לקטינים נחמה של ממש בהיוותר אחד מן ההורים כמשענת של אהבה ותמיכה. מי שאיבד את שני הוריו כאחד יקשה למצוא לו תחליף של אמת להפסד הנורא. חסר זה יש להביא בחשבון הפיצוי. עם זאת, גם בראש נזק זה מוצאים אנו עיגון בפסיקה המתמשכת של בתי המשפט לאורך השנים. רמת הפיצוי כפי שנתגבשה בפסיקה משמשת את הצדדים בהערכת סיכויי התביעה בעת משא ומתן ועל-מנת לכלכל את צעדיהם במשפט." וכך ציין השופט ברלינר בת"א (חי') 303/06 עז' המנוח עיסא מוחמד ז"ל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ: "שעה שאחד ההורים נספה, מעורבותו של הנשאר בחיים בטיפול בילדים גדלה, ואין זה מן ההכרח כי יהיה צורך לשלם לגורם חיצוני עבור השירותים שאבדו. כאשר שני ההורים נספו בתאונה יש צורך להיעזר בגורם חיצוני, בין אם זה גוף או מוסד כלשהו בתשלום מלא ובין אם אלה קרובי משפחה, שאף אם אינם גובים כסף ממש לפי תעריף כלשהו, ואף אם נחסכות הוצאות שונות בסיטואציה זו, משליך הדבר על היקף הפיצויים המגיע עבור אובדן השירותים". בבוחני את המקרה הספציפי של תיק זה, בו איבדו את חייהם בו זמנית גם האב וגם האם והותירו 6 יתומים, כאשר הבן הקטן בן 15 שנה אין ספק כי התלויים נפגעו רבות מחסרונם של ההורים והסבים לנכדיהם וקצרה היד מלפצות אותם בכסף. האם המנוחה, לא עבדה והקדישה את מלוא תשומת ליבה לגידול ילדיה, לניקיון הבית ולדאגה לכל צרכי בניה. גם האב, למרות נכותו והעסוק במשלוחים היה עוזר למשפחה עד אשר נגדעו חייו באיבם. לאור זאת, ולאחר שבחנתי היטב את פסקי הדין שהובאו על ידי הצדדים הגעתי למסקנה שפיצוי בסך 180,000 ₪ יתאים על מנת לפצות את התלויים במקרה של התיק הנוכחי, בגין ראש נזק של שרותי אב, אם וסבתא. ראש נזק - הוצאות קבורה ומצבה שוכנעתי כי היו לתובעים הוצאות בנושא של קבורת יקיריהם והנחת מצבה על קברם וכי רק סערת רוחם בעקבות מותם של יקיריהם היא שמנעה מהצגת ראיות להוצאות אלו בפני בית המשפט. לאור זאת, אני פוסק את הסכום של 20,000 ₪ לתובעים בגין ראש נזק של הוצאות קבורה ומצבה. לגבי ראש נזק - שכר אפוטרופוס לעניין ראש נזק זה הנני מקבל את טענת ההגנה לעניין הרחבת חזית אסורה. עם זאת גם אם הייתי דן בטענה לגופה, נראה כי הייתי דוחה את הדרישה. שכן, בבוחני את טענת התובעים לגבי הצורך באפוטרופוס לקטינים שנותרו ללא אב ואם מצאתי חפיפה מלאה בין הנזק הנטען תחת ראש נזק זה לבין הנזק הנטען לפיצוי בגין שירותי אב ואם. פס"ד עליו הצביעו התובעים עוסק במקרה שבו אין חפיפה כזאת. על כן גם לגופו של עניין סבורני שאין מקום לפצות את התובעים בגין הצורך במינוי אפוטרופוס. כאב וסבל בראש נזק זה קיימת הסכמה על חישוב לפי 25% מהסכום המקסימאלי בהתאם לתקנה 4 לחוק הפיצויים, העומד על סך 86,780 ₪. ניכויים בהתאם לחוות דעת של האקטואר, מר שי ספיר, יש לנכות מכל סכום שבית המשפט יפסוק עבור התובעים את היוון קצבאות המלל בגין שארים אותם קיבלו התובעים בסכום של 221,891 ₪ אשר בשערוכם להיום הינו סך של 246,930 ₪. בנוסף לכך, לתובעים כבר הוקדם ושולם תשלום תכוף בסך של 32,796 ₪. סכום זה בניכוי שכר טרחת עו"ד ובשערוך להיום, מהווים סך של 31,483 ₪. בנוסף יש לזכור כי קביעת גובה הכנסתו של המנוח לקחה בחשבון גם תצהירים על הכנסתו הלא מדווחת. אין ספק שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאם הכנסה זו היתה מדווחת היתה חייבת בתשלום מס. אומנם איננו שוללים פיצוי על הכנסות לא מדווחות אך אין אנו יכולים להתעלם מחיוב במס בגינה. סבורני, אם כן שנדרש לקזז מהפיצוי הכולל שנקבע את מס ההכנסה בגין מרכיב זה. על-פי חישוב שעשיתי לעיל, פיצוי מהוון בסך 193,983 ש"ח משקף פיצוי שכביכול מגיע לתובעים בגין נזקם, בלי שנוכה ממנו מס הכנסה. בנסיבות אלה, חישוב הפיצו לתובעים צריך להיעשות כך שמהסכום הכולל של פיצוי שחישבתי לעיל, ינוכה מס הכנסה כפי שזה חל ביום פסק-הדין {השווה לסעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים}. סכום זה מסתכם בקיזוז של 38,796 ₪ נוספים על הניכויים שחושבו לעיל. סיכום כל מרכיבי הפיצוי דלעיל וקיזוז מהם את סכום הניכויים וקיזוז הסכום שיועבר לרשויות מס הכנסה מביא לכך שהנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל ומהוון של 646,403 ₪ על פי התחשיב של 676,832 + 180,000 + 20,000 + 86,780 - (31,483) -(246,930) - (38,796). כמו הנתבעת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 15.2% מהסכום הנ"ל. תאונת דרכים