משקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קמה עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), שכן המשיב נאשם בעבירות אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 ובהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים עבירות כאמור, חזקה עליהן כי הן מקיימות יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן בטחונו של אדם כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עילת מעצר בעבירות אלימות במשפחה: 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים בגין שתי עבירות תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות. 2. על פי עובדות האישום הראשון, בתאריך 03.05.11, כאשר המתלוננת נמצאת בחודש החמישי להריונה, התגלע ויכוח בין המשיב למתלוננת שבמהלכו הפך המשיב את הכיסא עליו ישבה המתלוננת, וכתוצאה מכך נפלה. בהמשך, המשיב השליך נעליו לכיוון המתלוננת ופגע בבטנה וברגליה. בנוסף, הוציא המשיב בגדים מהארון, זרקם לעברה והכה בידיו את המתלוננת בבטנה. 3. על פי עובדות כתב האישום השני, כשנה קודם לכן, במהלך ויכוח בין המשיב למתלוננת, זרק המשיב כיסא אשר פגע ברגלה ובבטנה של המתלוננת. 4. בשלב בו היה המשיב נתון במעצר לצורכי חקירה, בהחלטה מיום 08.05.11 במ"י 8339-05-11, ולאחר שהצדדים הגיעו להסכמה, הוריתי על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אביו, ברחוב עמק האלה 32 דירה 6, מודיעין. במסגרת תנאי השחרור המשיב הורחק מהמתלוננת, נאסר עליו ליצור איתה קשר והוא חוייב בהפקדת בטחונות. 5. ביום 12.05.11 הוגשו כנגד המשיב כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים. לבקשת המשיב, נדחה הדיון בבקשה. כמו כן תנאי השחרור אשר נקבעו בהחלטה מיום 08.05.11 במ"י 8339-05-11 נותרו בעינם. 6. בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים המבקשת ביקשה להחמיר את תנאי השחרור של המשיב ובכלל זה להורות על מעצר בית מלא בפיקוח מחוץ לעיר מודיעין. 7. בדיון מיום 17.05.11 ביקש ב"כ המשיב להורות על ביטול מעצר הבית. לחלופין, ביקש להקל בתנאי השחרור ולאפשר למשיב לצאת לבית הכנסת לתפילות וכן לעבודה במסגרת בית הכנסת. ב"כ המבקשת ביקשה להורות כי המשיב ישהה במעצר הבית תחת פיקוח. כן ביקשה להגדיל את ההפקדה הכספית. דיון 8. העיון בחומר הראיות מעלה כי ביום 03.05.11, עת שהו המשיב והמתלוננת בכתובת מגוריהם, היא בית הורי המשיב, התפתח ביניהם ויכוח. על פי הודעת המתלוננת מיום 04.05.11 במהלך הויכוח, המשיב הפך את הכיסא עליו ישבה, היא נפלה לרצפה וקיבלה מכה בגבה. לאחר שקמה, המשיב השליך עליה נעליו ובגדים שהוציא מארון. לאחר מכן כן לקח פטיש ושבר חפצים. כן שבר את דלת החדר ומכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת. אחר כך הכה בבטנה של המתלוננת ודימום ממנו סבלה במהלך ההיריון החריף. המתלוננת התקשרה לאימה בוכה והורי המשיבה באו למקום. 9. הורי המשיבה מסרו הודעות. האם, אסתר סיגלית מנהו, מסרה כי כאשר המתלוננת התקשרה אליה, המתלוננת אמרה: "אל תשאלי מה הוא עשה לי" וצרחה מכאבים. לדברי האם המתלוננת אמרה גם: "הוא בעט לי בבטן, אני מדממת, אני לא מרגישה את העובר". סמוך לאחר מכן באו ההורים למקום, וראו כי המשיב ביקש לעזוב את המקום רכוב על אופניים. 10. אבי המתלוננת, יעקב אברהם, הזעיק את המשטרה ומד"א אשר הגיעו למקום. בבית החולים מסרה המתלוננת לאמה כי המשיב הפיל אותה מהכסא, בעט בבטנה והעיף עליה בגדים. 11. אבי המתלוננת מסר אודות מקרה קודם בו המשיב השליך על המתלוננת כסא ושני מקרים נוספים בהם הייתה אלימות. 12. בדוחות אשר נערכו על ידי השוטרים אשר הגיעו למקום, מדווח כי בהגיעם המתלוננת הייתה נסערת ומסרה כי המשיב בעט בה בבטן, זרק עליה נעליים שפגעו בבטנה והשליך עליה חפצים נוספים. המשיבה אחזה בבטנה והתלוננה על כאבים. היא נבדקה במקום ע"י אנשי מד"א ופונתה לבית חולים. (ראה דוחות שלומי ברג ובתאל ברסי). 13. לאחר שפונתה לבית החולים, הוחלט על אישפוזה של המתלוננת. 14. המתלוננת מסרה כי בעבר המשיב זרק עליה כיסא וכי כאשר המשיב מתעצבן הוא שובר דברים. 15. המשיב מסר בהודעותיו כי היה ויכוח בינו לבין המתלוננת אך הכחיש כל מעשה אלימות מצידו. 16. ב"כ המשיב טען כי קיים כרסום בראיות לכאורה לאור הודעת המתלוננת מיום 05.05.11 והודעת הרב דניאל אוחיון. אינני מקבלת את הטענה. בהודעתה מיום 05.05.11 המתלוננת מיתנה את תיאור האירועים ואף שינתה חלק מדבריה אך זאת על מנת לחלץ את המשיב מההליכים המשפטיים. ר' למשל בעמוד 2 להודעתה מיום 05.05.11, שורות 37-38. באשר לעדות הרב דניאל אוחיון, זו נשענת על דברים אשר נמסרו לו על ידי המשיב לאחר שעזב את המקום ושיחת טלפונית עם המתלוננת, מספר שעות לאחר האירוע. בשונה מהורי המתלוננת, הרב דניאל אוחיון לא הגיע למקום האירוע. מכל מקום, הודעות הורי המתלוננת ודוחות השוטרים, אשר הגיעו למקום סמוך לאירועים ובנוסף לכך התיעוד הרפואי - עולים בקנה אחד עם הודעתה הראשונה של המתלוננת. ההורים אישרו כי ביתם דיווחה להם כי המשיב הפעיל כלפיה אלימות גופנית. אבי המתלוננת אישר דברי המתלוננת כי גם בעבר היו מקרים בהם נקט המשיב כלפי המתלוננת באלימות פיסית. 17.        משקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קמה עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), שכן המשיב נאשם בעבירות אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 ובהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים עבירות כאמור, חזקה עליהן כי הן מקיימות יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן בטחונו של אדם כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. 18. למשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות. ב- 04.03.04 הורשע בעבירת איומים. ב- 30.06.06 הורשע בתקיפה על ידי שניים או יותר, תקיפה בתנאים מחמירים ופציעה ותקיפה הגורמת חבלה ממש. ב- 07.04.10 הורשע בתקיפה הגורמת חבלה ממש, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, הפרעת שוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. בהליך זה הוטלו על המשיב מאסר למשך 6 חודשים וכן 10 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים שלא יעבור על עבירות אלימות מסוג פשע ו-6 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון. כנגד המשיב תלוי ועומד , אפוא מאסר על תנאי בן 10 חודשים וזה לא הרתיע אותו מלבצע לכאורה את המעשים האלימים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום.   19.         ניתן, אפוא, לומר כי מעבר לחזקת המסוכנות שלא נסתרה, התקיפה החמורה לכאורה של המתלוננת, עברו הפלילי של המשיב והעובדה שמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו לא הניאו מביצוע המעשים לכאורה, מצביעים על מסוכנות הנשקפת מהמשיב אשר מצדיקה, לכל הפחות, מעצר בית בפיקוח הדוק ומלא על המשיב, וזאת עד לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן. אלימות במשפחהאלימותמעצר