קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על בחירות לראשות העיר: 1. ביום 28.10.2003 נערכו בעיר שדרות הבחירות לראשות העיר ולמועצת העיר. איש מהמועמדים לראשות העיר לא זכה ב-40% מהקולות וביום 11.11.2003 נערכו בחירות נוספות בין שני המועמדים שקיבלו את מירב הקולות בסיכום הראשון - והם: המערער 1 דוד בוסקילה (להלן - המערער, שזכה בסיבוב ה-1 ב-3,845 קולות) והמשיב 4 מר אלי מויאל (להלן - המשיב, שזכה בסיבוב ה-1 ב-3,227 קולות). בסיבוב הבחירות השני ביום 11.11.2003 זכה המשיב ב-5,622 קולות ואילו המערער זכה ב-4,967 קולות, ולאור תוצאות אלה נבחר המשיב לראשות העיר שדרות. בערעור זה מערער דוד בוסקילה, ועמו שישה תושבים נוספים משדרות על תוצאות אותן הבחירות לראשות העיר. הטענות המועלות בערעורים נסמכות על מימצאי חקירות שערכו המערערים בעקבות "ידיעות" בדבר מעשי שחיתות במסע הבחירות של המשיב אשר לטענת המערערים זרמו למטהו של בוסקילה כבר למחרת יום הבחירות. בעקבות אותן הידיעות, כך נטען בסעיף 16 לערעור, "שלח המערער נציגים מטעמו לרבות חוקר פרטי וחלק מהמערערים הנוספים על מנת להצטייד בהודאות של מי שנטלו חלק, באופן אישי, באותם המעשים". בהודעת הערעור מפורטים מימצאי אותן חקירות שערכו המערערים ושתמציתן הנטענת היא כדלהלן: (א) תושב שדרות בשם מוחמד ענאבה סיפר לחוקר הפרטי שמינו המערערים כי נתבקש על-ידי המשיב ובנו (בן ה-17) לאתר בקלפיות אנשים שמתכוונים להצביע עבור המערער ולשכנע אותם תמורת תשלום של 200-150 ש"ח להצביע עבור המשיב. לשם כך מסר בנו בן ה-17 של המשיב לידי אותו ענאבה 6,000 ש"ח, אשר על-פי הנטען בערעור חולקו על-ידיו למצביעים במהלך יום הצבעה (להלן - פרשת ענאבה). (ב) אותו חוקר פרטי הקליט, על-פי הנטען בערעור, שיחה שקיים עם עוזר הגבאי של בית הכנסת הבוכרי בשדרות - מר אדוארד אברמוב. לתצהיר החוקר, הנספח לערעור, מצורף תמליל שיחה המשקף לדברי המצהיר את הנאמר באותה השיחה. על-פי אותו תמליל נפגש אברמוב, בטרם מועד הבחירות, עם אחיו של המשיב ועם קבלן בשם אסולין שהיה פעיל במטה הבחירות של המשיב. באותה שיחה הבטיחו כי ידאגו למימון הקמת בית הכנסת הבוכרי בתמורה לעזרתו של אברמוב בגיוס קולות למען המשיב. אברמוב ביקש ביטחונות לקיום אותה הבטחה ואסולין דאג כי כבר למחרת היום יובאו לשטח הבנייה של בית הכנסת כמויות הברזל הדרושות לבנייה. ואכן, כך נטען בערעור, פעלו אברמוב ו"גבאים נוספים" (שלא פורטו בשמם) בניסיון להשפיע על מתפללי בית הכנסת להצביע בבחירות עבור המשיב (להלן - פרשת אברמוב). (ג) גם לבני עדת תימן בית כנסת בק"ק שדרות ומר חג'בי יאיר מכהן בו כגבאי. על-פי הנטען בסעיף 23 לערעור נפגש חג'בי, לאחר הבחירות, עם מר בוניפד (המערער 7) ואותה שיחה הוקלטה על-ידי בוניפד. לתצהירו של בוניפד, הנספח לערעור, מצורף תמליל הנטען על-ידי בוניפד לשקף את תוכן אותה השיחה. לפי המפורט באותו התמליל, סיפר חג'בי לבוניפד כי בחוג בית שערך המשיב בביתו, בטרם הבחירות של הסיבוב הראשון, הבטיח לו המשיב כי יפעל במרץ לקידום בניית בית הכנסת של העדה התימנית וכי על בסיס אותה הבטחה "העבירו" הוא (חג'בי) ורבים אחרים מבני העדה התימנית את תמיכתם למשיב 4. חג'בי מוסיף ומספר לבוניפד, כמוצהר על-ידי בוניפד בתצהירו ובתמליל המצורף לו כי אכן העבודות בבית הכנסת התימני בוצעו עד ליום 28.10.2003 (יום סיבוב הבחירות הראשון) וכי על-אף תמיכתו בבוסקילה "עם מלוא הנשמה" הוא הצביע עבור המשיב "כי זה נתן לו 200,000 ₪... מי ריצף, מי עשה תיקרות, דלתות, קרמיקה, חלונות..." ולכן, כך על-פי תצהיר בוניפד, פעל חג'בי לגיוס תמיכת בני הקהילה התימנית במועמדות המשיב והשפיע "על איזה 300 אנשים שיצביעו לו" (להלן - פרשת חג'בי). (ד) בסעיף 25 להודעת הערעור נטען כי שלושה נתמכים של לשכת הרווחה בשדרות קיבלו תמיכות ועידוד מלשכת הרווחה על-מנת להבטיח תמיכתם במשיב (להלן - פרשת 3 הנתמכים). בסעיף 27 נטען כי ביום הבחירות עצמו (11.11.2003) חתם המשיב, בתפקידו כיושב-ראש הוועדה המקומית על היתר בנייה שהכשיר תוספת בנייה בביתו של מר ששון - מעשה שנעשה על-ידי המשיב, לטענת המערערים, כדי לזכות בתמיכתו של אותו ששון ביום הבחירות (להלן - פרשת ששון). 2. הודעת הערעור נתמכת בתצהירים הבאים: (א) תצהירו של החוקר קריספל המספר על השיחות שערך עם מוחמד ענאבה. (ב) תצהיר המערער 2, מר שמעון כהן, המספר על שיחה שקיים עם אחד אלכס פטרושב שסיפר לו כי מישהו שאינו יודע מי הוא נתן לו 100 ש"ח כדי שיצביע עבור המשיב. (ג) תצהיר נוסף של החוקר קריספל המספר על שיחות שקיים עם עוזר הגבאי (של בית הכנסת הבוכרי) אדוארד אברמוב ובה סיפר לו אברמוב את הדברים שתמציתם פורטה לעיל. (ד) תצהיר של המערער 7, אבי בוניפד, על השיחה שקיים עם גבאי בית הכנסת התימני מר חג'בי. (ה) תצהירים נוספים של החוקר קריספל המספרים על שיחות שקיים עם שלושת נתמכי מחלקת הרווחה. לכל אותם תצהירים צירפו המצהירים תמלילים המשקפים לטענתם את תוכן השיחות כפי שהוקלטו על-ידיהם. 3. המשיב 4 בתגובתו לערעור מכחיש מכול וכול את הנטען כנגדו. לטענתו מעולם לא נתן כספים כלשהם למאן דהוא על-מנת שיצביע עבורו, בנו מעולם לא פגש במוחמד ענאבה, לא ידוע לו מאומה על ברזל לבנייה שהביא הקבלן אסולין לחצר בית הכנסת הבוכרי, אין שחר לתיאור העבודות שנעשו בבית הכנסת התימני כמיוחס בתצהיר בוניפד לגבאי חג'בי, ואילו הקצבות העירייה שכן ניתנו לאותה המטרה נעשו על-פי החלטות המועצה וועדותיה בלי קשר לבחירות. 4. המערערים, בהודעת הערעור ובדיון שהתקיים בו, מסכימים כי כל התצהירים התומכים את הערעור אינם אלא עדויות שמיעה שבהם מספרים המצהירים על דברים ששמעו מהדמויות השונות המפורטות בהם (ענאבה, אברמוב, חג'בי ונוספים), ומסכימים כי בהיותם כאלה, אין תוכנם קביל כראיה כל עיקר. אולם, כך טענתם, לאור הנטען באותם התצהירים על בית-המשפט הדן בערעור לזמן את כל אותם מקורות אינפורמציה של המצהירים לבוא ולהעיד בבית-המשפט תוך מתן אפשרות לצדדים לחוקרם. בבקשה שהגישו בעניין זה לבית-המשפט ביום 5.1.2004 ביקשו כי בית-המשפט יורה על זימונם של 17 אנשים שכאלה. בישיבת 18.1.2004 חזר בא-כוח המערערים על בקשה זו והוסיף כי כל אותם האנשים שזימונם התבקש "מסרבים למסור תצהירים או לבוא ולהעיד מיוזמתם והדרך היחידה להביא עדותם בפני ביהמ"ש היא אם ביהמ"ש יורה על זימונם כעדים מטעם ביהמ"ש". לחלופין מבקשים המערערים כי בית-המשפט יורה למשטרה לפתוח בחקירת החשדות המועלים על-ידיהם בערעור על נספחי עדויות השמיעה שלו וימתין במתן פסק-הדין עד להשלמת אותה החקירה. המשיב לעומתם כופר כאמור בכל הנטען נגדו, טוען כי אין בתצהירי הערעור על נספחיהם אלא עדויות שמיעה בלתי קבילות בעליל, טוען כי המערערים נמנעו מהעדאת או מהצהרת מקורות המידע והטענות גופם ותחת זאת הביאו עדויות שמועה שבשמועה. טענה נוספת למשיב היא כי אפילו נניח לצורך הטיעון את הטענות הנטענות באותם תצהירי שמועה, גם אז דין הערעור להידחות, שכן על-פי הוראות סעיף קטן 73(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה-1965 (להלן - החוק או חוק הבחירות) קבלת ערעור על תוצאות הבחירות לא תיעשה אלא אם כן נוכח בית-המשפט כי הליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. בהינתן הפער של 655 קולות בתוצאות הבחירות בין המשיב למערער, אין בטענות המערערים - אפילו היו נכונות - להעלות את אותם הליקויים לדרגה שיש בה כדי לשנות תוצאות הבחירות. 5. אדון אפוא בעיקרי הטענות הנ"ל כסידרן: (א) סעיפי החוק התוחמים עניינו של ערעור זה הם אלו שבסעיפים 73(א), 73(א1) ו-73(ב) כדלהלן: "(א) בית המשפט יפסוק בערעור בחירות תוך שלושים יום מיום הגשתו... (א1) נטען בערעור כי נעברה עבירה על סעיפים 85א או 88 וסבר בית המשפט כי אין ביכולתו לבחון את חומר הראיות, תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א), רשאי הוא להעביר את החומר לחקירת המשטרה; עשה כן, רשאי הוא לפסוק בערעור תוך שנה מיום הגשתו. (ב) בערעור בחירות רשאי בית המשפט — (1) לבטל את הבחירות בכלל או באזור קלפי מסויים ולצוות על עריכתן שנית; אולם בית המשפט לא יבטל בחירות אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות;". (ב) הערעור דנן הוגש ביום 11.12.2003. בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 18.12.2003 הוריתי לבא-כוח המערערים להמציא לבא-כוח המשיב תוך 3 ימים את העתקי הקלטות נושא התמלילים השונים שצורפו לתצהירי המערערים, היתרתי למשיב להגיש תגובתו, לאחר קבלת הקלטות הנ"ל, עד ליום 4.1.2004 והדיון בערעור נקבע ליום 6.1.2004. ביום 1.1.2004 הוגשה בקשה מוסכמת של המערערים והמשיב 4 שלפיה הקלטות לא נמסרו לידי המשיב אלא ב-29.12.2003, ועל-כן יימנע ממנו להגיש תגובתו במועד שנקבע - ומכאן הבקשה המשותפת לדחיית המועד להגשת התגובה ולמועד הדיון. בהודעה מוסכמת נוספת של הצדדים מיום 5.1.2004, הודיעו הם לבית-המשפט על "הסכמתם המפורשת לכך כי פסק הדין יינתן במועד שמעבר ל-30 הימים שקצב המחוקק בסעיף 73(א) לחוק". בנסיבות אלה ולאור הסכמה משותפת זו של המערערים והמשיב, הארכתי המועד להגשת תגובת המשיב עד ליום 14.1.2004 וקבעתי את מועד הדיון בערעור ליום 18.1.2004, וזאת הן בשל בקשתם והסכמתם המפורשת של הצדדים ומנימוקיה, הן נוכח מהות הליקויים הנטענים בערעור והוראות סעיף קטן 73(א1) באשר למועד השנה הנקצב לעניין זה. (ג) הליקויים הנטענים בהודעת הערעור ביחס לתוצאות הבחירות מתייחסים כל כולם לעבירות נטענות על הוראות סעיף 88 לחוק. לאמור, טענות בדבר חשדות למתן שוחד על-מנת להשפיע על בוחרים להצביע בעד המשיב כמשמעות הדברים בסעיף קטן 88(1). נטל הראיה המוטל על המערער בערעור בחירות הטוען לביצוע עבירות חמורות שכאלה הינו ברמת הביניים שבין נטל הראיה המוטל על תובע במשפט אזרחי ("מאזן ההסתברויות") לבין נטל הראיה המוטל על המאשימה במשפט פלילי ("מעבר לספק סביר"), ראו לעניין זה ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד [1]. אין חולק כי הראיות שהציגו המערערים דנן בערעור זה - לאמור התצהירים השונים שצירפו לעתירה על נספחיהם - מצויות כל כולן במתחם עדויות השמיעה, או שמא השמועה, ובתור שכאלה אין הן קבילות מעיקרא, שלא לאמור אין הן עולות כדי עמידה בנטל ראיה איזשהו. מכאן, בקשת המערערים כי בית-המשפט יזמן מיוזמתו את 17 האנשים השונים המוזכרים באותן עדויות השמיעה ויכפה עליהם להופיע ולהיחקר בפניו - שמא מעדותם יימצאו תימוכין קבילים לטענות מחוסרות הראיה - כפי שנטענו בהודעת הערעור. בקשה זו של המערערים אינה מקובלת עליי. ראשית, כנגד זימונם של 17 האנשים ששמותיהם ננקבו בבקשת המערערים, סביר להניח כי תוגש רשימה מקבילה של עדים אשר המשיב יבקש גם הוא את זימונם על-ידי בית-המשפט. זאת ועוד, מטיבן של חקירות עדים בנושא חשדות לעבירות פליליות קשות וחמורות - כנטען בערעור - שתוך כדי מהלכן יתעורר צורך, אם מיוזמת הצדדים ואם מיוזמת בית-המשפט, לזמן עדים נוספים, עדי הזמה, להוציא צווי חיפוש ותפישה וכן הלאה וכן הלאה. הליך שכזה אינו מיועד מעצם ההגדרה למסגרת הדיון בערעור מינהלי לפי הוראות חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 שזוהי המסגרת שתחם המחוקק לבירור ערעור בחירות - כקבוע בסעיף קטן 72(ה) לחוק דנן. בערעור מינהלי כאמור, נטל הבאת הראיות ונטל ההוכחה הוא על המערער. הוא הדין במערער בערעור בחירות - אלא שנטל הראיה המוטל עליו בערעור שעילת הליקויים הנטענת בו היא לעבירות על-פי סעיף 88 לחוק - עולה לאותה דרגת ביניים שבין נטל הראיה האזרחי לפלילי. בקשת המערערים לפרוץ את אותה מסגרת דיונית שקבע המחוקק, על דרך זימון מטעם בית-המשפט של עשרות עדים פוטנציאליים המסרבים להצהיר מטעם המערערים או להופיע ולהעיד מטעמם, מנוגדת אפוא מעיקרא למסגרת ולהסדר הדיוני שנקבע לעניין בירורם של ערעורי בחירות. אותה הדרך שבה מבקשים המערערים את בית-המשפט להלך בה בבירור ערעורם זה גם אינה עולה בקנה אחד עם אופיו האדברסי של ההליך המשפטי שבשיטתנו, והערעור המינהלי אינו יוצא מגדר זה. האם משמעות הדברים היא כי אזרח הטוען לחשדות בדבר עבירות שחיתות שנעברו במערכת בחירות תיחסם דרכו ויקופדו סיכויי מאבקו ללחימה באלה? - לא! חשד לעבירה על חוק הבחירות כמו על עבירה אחרת, עניין הוא בראש ובראשונה למשטרה לחקור בו כסמכויותיה וכחובותיה שבחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ובשאר החוקים המסדירים זאת. המחוקק העמיד לרשות המשטרה את הסמכויות הנדרשות לביצוע חקירות מקיפות ולצדם קבע את חובתה לדרוש ולחקור היטב שמא חלילה נעשתה התועבה בישראל. החידוש שנתחדש בחוק הבחירות הוא כי בעל זכות הערעור על תוצאותיהם רשאי להביא השגתו בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים, ובלבד שאוחז הוא בראיותיו לתמיכה באותן הטענות בדבר מעשי הפלילים והשחיתות הנטענים על-ידיו, וזאת ברמת הראיות האמורה לעיל. נוסיף ונציין כי גם ה"מסלול המשטרתי" של חקירת תלונות בדבר מעשי שחיתות נטענים, עשוי להוביל לתוצאה שמשמעותה הסופית תהיה ביטול תוצאות הבחירות וזאת לאור הוראות חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, לעניין ראש רשות שהורשע בעבירה שיש עמה קלון. (ד) ומכאן לעתירתם החלופית של המערערים כי בית-המשפט יורה על-פי סעיף 73(א1) לחוק להעביר את חומר החקירה למשטרה ולעכב מתן הפסק בערעור זה עד לתום אותה החקירה. ואלה הם דברי הוראה זו שבחוק: "נטען בערעור כי נעברה עבירה על סעיפים 85 או 88 וסבר בית המשפט כי אין ביכולתו לבחון את חומר הראיות, תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א) [שלושים יום - י' א'], רשאי הוא להעביר את החומר לחקירת המשטרה..." (ההדגשה שלי - י' א'). סמכות זו של בית-משפט קמא, אין די להפעלתה בכך, "שנטען" בערעור כי נעברה עבירה..., צורכת היא את התנאי השני להפעלתה והוא "אם סבר בית המשפט כי אין ביכולתו לבחון את חומר הראיות תוך התקופה האמורה...". אמור מכאן, אין די בעצם העלאת טענה גרדא כי נעברה עבירה, אלא שטענה זו צריך שתהיה מגובה ב"חומר ראיות" אשר בחינתו לא תתאפשר תוך תקופת שלושים הימים. ומדוע לא תתאפשר? מחמת היקפו של אותו חומר הראיות ומחמת החקירות הרבות והנוספות שיידרשו להשלמת אותה הבחינה. מכל מקום, התנאי להפעלת סמכות זו שבסעיף קטן 73(א1) לחוק הוא כי המערער הביא בפני בית-המשפט "טענה" הנתמכת ב"חומר ראיות". סתם המחוקק ולא פירש מהו אותו סף מינימלי העולה כדי "חומר ראיות" לעניין זה, אולם ברור לדעתי כי ראיות שכל כולן - מראשית ועד אחרית - אינן יוצאות מגדר עדות שמיעה שאינה קבילה מעיקרא - אינן עולות כדי ההיגד של "חומר הראיות" שבסעיף קטן 73(א1) הנ"ל. לשיטתי, אותו "חומר הראיות" צריך שיהיה בו כדי קיום אוטונומי, ולו גם ברמה "עוברית" - לפחות ברמת הקבילות - על-מנת שיתגבש לאותה הרמה שבה יכול בית-המשפט לסבור כי טעון הוא בחינה מדוקדקת במסגרת חקירה משטרתית. שאם לא תאמר כך ותאמר כי די לעניין סעיף קטן 73(א1) בהעלאת טענה מבלי שתגובה בראיה קבילה כלשהי - לא תהיה בנמצא מערכת בחירות שיש לה סוף ולא יהיו תוצאות בחירות שלא ירחפו בחלל האוויר, ספק מקוימות, ספק ברות ביטול, ספק בטלות. תוצאת דברים שכזו אין הדעת סובלת ואין מערכת החיים הדמוקרטית והשלטונית יכולה להתקיים בה. (ה) כל הדברים הנ"ל שואפים ומתכנסים לכך שערעור זה שבפניי מהותו דומה יותר ויותר לתלונת אזרח על חשדות לביצוע עבירות על-ידי פלוני - חשדות הטעונות בירור מלכתחילה ומנקודת האפס של תחילת החקירה. התלונה מתייחסת לחשדות, לחשודים, לעדים האמורים לאצור בידיעתם אינפורמציה, למקורות מידע אופציונאליים ושאר נתוני פתיחה הנדרשים לתלונה ולחקירה שמבראשית. לא למצב דברים זה יועד ערעור בחירות על-פי החוק דנן, ולא לסוגי חקירה שכזו בנויה ומסוגלת הערכאה השיפוטית של בית-המשפט לעניינים מינהליים. (ו) אכן הטענות והחשדות שמעלים המערערים כנגד המשיב - קשות הן ביותר והכחשתן על-ידי המשיב נמרצת והחלטית, ולטענתו בעלילות באו עליו המערערים - יריביו הפוליטיים בשדרות. על-פי הנטען על-ידי המערערים בערעורם, יודעים הם את שמות 17 האנשים העשויים לשפוך אור על אותם החשדות ולהביא לבירורם. בשתי הישיבות שהתקיימו בערעור זה, שאלתי ושבתי ושאלתי את המערערים אם מי מהם פנה עד כה, מצוות אזרחים מלומדה, לתחנת המשטרה בשדרות או במקום אחר בתלונה נגד המשיב על דבר אותם החשדות. התשובה המצערת שנמסרה על-ידי באי-כוחם הייתה כי לא הוגשה כל תלונה שכזאת על-ידי מי מהמערערים עד עצם היום הזה. הם הוסיפו לאותה התשובה כי תחת הגשת התלונה למשטרה בגין אותם חשדות בפלילים - פנו הם בערעור זה לבית-משפט זה לעניינים מינהליים תוך תקווה כי בית-המשפט הוא שיפנה את הנושא לחקירת המשטרה. (ז) בהינתן ניתוח הדברים דלעיל בדבר היעדר ראיות קבילות כלשהן לתמיכה בטענות המערערים, ומכאן בהיעדר "חומר הראיות" הנדרש לעניין הפעלת הסמכות שבסעיף קטן 73(א1) לחוק - איני מוצא כי ערעור זה על טענותיו והיעדר ראיותיו נמנה על אותם המקרים בהם יורה בית-המשפט על העברת "חומר הראיות" לחקירת המשטרה. הואיל וכך - דין הערעור להידחות. 6. למעלה מן הצורך אתייחס להלן בקצרה גם להוראת סעיף קטן 73(ב)(1) לחוק ולפיו גם אם מצא בית-המשפט כי אכן נכון הדבר, נעשתה השחיתות בעיר או בעיירה, כנטען בערעור הבחירות - גם אז לא יבטל את תוצאות הבחירות "...אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". בבחירות דנן גבר המשיב על המערער 1 בפער של 655 קולות. יוצא אפוא כי על-מנת שיתקיים התנאי הנ"ל שבסיפה לסעיף קטן 73(ב)(1), עלינו להניח ברמת הסתברות ראויה כי אותם ליקויים נטענים (שלא הוכחו כאמור כל עיקר) עלו כדי מחצית מאותה מסה של 655 קולות - לאמור כי 328 מצביעים לא היו מצביעים עבור המשיב אלמלא אותם ליקויים נטענים של עבירות לפי סעיף 88 לחוק. לצורך זה אתייחס לטענות המערערים כפי שהן ולתצהירים התומכים בערעור על צרופותיהם כפי שהם - והכול לצורך בחינת הטענה שלא יצאה כאמור מגדר טענה, וטענה בלבד. שלוש פרשות נטענות כאמור בהודעת הערעור: "פרשת ענאבה", "פרשת אברמוב" (בית הכנסת הבוכרי) ו"פרשת חג'בי" (בית הכנסת התימני). אשר ל"פרשת ענאבה" - הרי שמתמליל השיחה המצורפת לתצהיר החוקר קריספל, עולה כי אותו ענאבה מספר על שלושה או ארבעה אנשים שנתן להם סכום של 150-100 ש"ח וגם באלה אין הוא נותן שמות או פרטים כלשהם. אשר ל"פרשת אברמוב" - הרי שעם כל הכבוד והיקר לסגן הגבאי של בית הכנסת ומעמדו הלא מוכח כלל בקהילתו - לא מצאתי ולא ראיתי עיגון של הסתברות ממשית או קרובה, שלא לאמור מוכחת, לדבריו המובאים על-ידי החוקר כי השפיע על מתפללים רבים להצביע עבור המשיב. באילו דרכים השפיע, על מי השפיע, על כמה השפיע, מי הם חברי הקהילה הבוכרית שהושפעו ועוד ועוד שאלות יסוד שאין קצה תשובה להם בגירסת עדות השמיעה והשמועה הבלתי קבילה שבאותו התצהיר. איני מוכן לקבל כהנחה שדי בבקשת סגן גבאי של בית כנסת להשפיע כבמטה קסם על המתפללים באותו בית הכנסת כי יצביעו עבור מועמד זה או אחר. איני מוכן גם לקבל כהנחה כי אם מי מהמתפללים הושפע או שוכנע על-ידי סגן הגבאי והצביע עבור אותו המועמד - כי אותה הצבעה נבעה מהתמורה הנטענת שנתן המקורב הנטען למועמד בדרך של הבאת ברזלי הבניין לחצר בית הכנסת. הוא הדין ב"פרשת חג'בי", אשר גם כנתינתה וכהרצאתה בעדויות השמיעה והשמועה שבתצהיר, אין היא מקימה הנחה מסתברת על אותה השפעה או ליקוי בהטיית בוחרים כהגדרת הדברים בסעיף 88 לחוק. ודאי שאין בטענות, כפי שהן, לא לעניין אברמוב ולא לעניין חג'בי כדי להניח - אפילו מכוח הטענה חסרת הראיה - כי מספר המושפעים שלא כדין ושלא כחוק להצביע למשיב הגיע כדי אותה מסת קולות נדרשת, או בקירוב לה, דהיינו - כדי שינוי תוצאות הבחירות אשר ביטולן נעתר על-ידי המערערים בערעור זה שבפניי. ולשורה אחרונה בעניין פרשת חג'בי. ביום 8.1.2004, לאחר הדיון המקדמי בערעור, הגיש המערער מספר 7 - מר א' בונפיד - הודעה בכתב לבית-המשפט שלפיה הוא חוזר בו מערעורו זה. יצוין כי אותו מר בונפיד הוא המצהיר מטעם המערערים לעניין "פרשת חג'בי". הנה-כי-כן - גם משבוחנים אנו את טענות המערערים שבערעור כפי שהן ובוחנים את ראיותיהם הבלתי קבילות כפי שהן - לא נראים הדברים כי אותם הליקויים הנטענים כעילות הערעור עלולים היו להשפיע על תוצאות הבחירות שביטולן מתבקש על-ידי המערערים בערעור זה - ומכאן - שגם מטעם זה דין הערעור להדחות. 7. סוף דבר - בשל הנימוקים המפורטים לעיל - אני מחליט על דחיית הערעור. המערערים 1-6 (ביחד ולחוד) ישלמו למשיבים 2 ו-3 (יחדיו) את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח, ולמשיב 4 ישלמו המערערים 1-6 (יחד ולחוד) הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 20,000 ש"ח. לסכומים הנ"ל יתווסף מע"מ בשיעורו ביום התשלום. ערעורבחירות